שלא לדון בדיני עכו״ם - שולחן ערוך חושן משפט סימן כ״ו

וכאלו חרף וגדף וכו'. ע' בתשובת מהרא"ן ששון סי' ס"ב:

היתה יד עכו"ם תקיפה. ע' בתשובת ן' לב ח"ג סי' מ"ח:

ומציל בדיני עכו"ם כו'. ע' בתשובת רמ"א סי' פ"ו דף ק' ע"ב:

ולהעיד שזה חייב כו'. כתב רב שרירא ומביאו בע"ת מי שחייבוהו בחוב או בפקדון ואינם יכולים להוציא מידו ויש ביניהם מקום בי דואר של עכו"ם שאינו לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל יש רשות לזקנים ותלמידי שילכו לפני השופט כו'. הג"ה ונלפע"ד דודאי גם רב שרירא ס"ל אפי' בלוקח שוחד אם עכו"ם מקבל העדות מעידין לפניו רק שכתב אם אינו לוקח שוחד כלומר דאלו לוקח שוחד לא יקבל עדותן ולא יעשו עדותן פירות ובאמת אם מקבל עדות אין חילוק אם הוא בעל שוחד או לא כיון שהמה יודעין באמת שהוא חייב והלכך לא כתב מור"ם דבעינן שלא יקבל שוחד ובזה נסתלקה תמיהת הסמ"ע ע"ש וק"ל:

המקבל עליו בקניו לידון כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' ס"ב ובתשובת מנחם עזריה ס" נ"א וע' ביש"ש פ"ח דב"ק סי' ס"ה מדינים אלו וע' בתשובת רב משה אלשיך סי' ט"ז וסי' פ"ו ובת"ה סי' ד"ש:

ויש מי שאומר שאין ב"ד מוציאין מידו. כתב הסמ"ע ולא מצאתי מי שחולק ע"ז וע' בב"ה שחולק ע"ז וכ' על הטור מה שכתב שאין ב"ד מוציאין ממנו מה שקבלו עליו לתת לצדקה אם לא ילך לדון עמו לפני עכו"ם גם מה שפירש במתני' דחומר בנדרי' לא משמע לי האי פירושא עכ"ל וע' ב"ח:

אסור לדון בפני דייני עכו"ם. כתב בת"ה אפי' בדבר המותר למעבד דינא לנפשיה מ"מ אסור לעשותו ע"י עכו"ם הביאו ד"מ כאן וכתבו מור"ם בהגהת ש"ע לעיל בסי' ד' ע"ש:

אפילו בדין שדנין כדיני ישראל. ילפינן לה מדכתיב ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם דמשמע אפילו אלו המשפטי' עצמן שדנין דייני ישראל לא ישמע על פיהן לדון לפניהן:

וכאלו חירף וגידף. ילפינן לה מדכתיב בפ' האזינו כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים כן פרש"י ורמב"ן בר"פ ואלה המשפטים:

והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה דמדהניח דייני ישראל והלך לפני דייני עכו"ם מראה כאלו תורת מרע"ה ומשפטיו אינו אמת ח"ו:

רק שכופיהו ע"י עכו"ם כו'. ואפילו שהוא אלם וסרבן מלציית דין ישראל ה"ל להלוך לפני דייני ישראל ליטול רשות מהם ואז הן היו נותנין לו רשות להוציא את שלו ע"י דייני עכו"ם ולא שהם יכפוהו לעשות מה שדייני ישראל אומרי' לו כי א"צ לכך להרא"ש והטור וכמ"ש בפר"ד כאן וגם לעיל ר"ס ב' ע"ש וכמשמעות דברי המחבר בסעיף שאחר זה:

וי"א דנזקקין לו. עמ"ש בהגד"מ:

אם לא שגרם הפסד לבעל דינו. נראה דהאי גרם הפסד לבע"ד ל"ד הוא אלא ה"ה אם כבר שילם לו ע"פ דיניהן אף שבדין ישראל נתחייב לו יותר אין שומעין לו לדונו מחדש:

נוטל רשות מב"ד כו'. כתב ב"ת בשם רב שרירא דהמורד בדין מתרין בו התראה מפורסמת ואם אינו מקבל מעידי' עליו וגובין ממנו בדייני עכו"ם ומנהג שלנו לעכב ג"פ בב"ה ואח"כ מתירין לו עכ"ל: הגה וכתב ב"ת בשער ס"ב דאין מתירין לו לילך בפני עכו"ם אא"כ אין יכולין להוציא מידו ע"י אדרכת' ע"ש וכתבתי לשונו בדרישה ועיין בד"מ ובסמ"ע לעיל ס"ס י"א מ"ש בענין הקובלין ג"פ לבטל התפלה באיזה יום ובאיזה ב"ה קובלין ע"ש:

ולהעיד שזה חייב כו'. כתב ב"ת בשם רב שרירא ז"ל מי שחייבוהו בחוב או בפקדון ואינם יכולים להוציא מידו ויש ביניהן מקום בי דואר של עכו"ם שאינו לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל חבירו (לאפוקי יש מקומות שאין מקבלין עדות מישראל אפילו מישראל על ישראל מפני שאין נאמנין בעיניהן) יש רשות לזקנים ותלמידי' שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן אפילו נגזל עכו"ם וגזלן ישראל מעידי' אצל השופט ושפטו כו' והב"י והד"מ הביאו וצ"ע למה סתם מור"ם כאן בהג"ה ולא כתב שבעינן שלא יהא לוקח שוחד:

המקבל עליו בקנין לדון כו'. דוקא לדון קאמר וכנ"ל אבל לעדות מועיל הקבל' לכ"ע וכמ"ש בסי' כ"ב ס"ב ועפ"ר:

אינו כלום ואסור כו'. עיין בתשו' הרא"ש והטור הביאו שכתב ז"ל ואע"פ שכתוב בשטר לדון בדיני העכו"ם אין בכלל זה שלא ישמט שאין הכוונה בזה אלא שאם הוא אלם ולא ציית דינא דישראל שיכריחוהו בדין העכו"ם אבל לא שיעבור על ד"ת כו' ומשמע מזה דהיינו דוקא כל שכתב התם שידון בדיני העכו"ם ומטעם שכתב דאז אמרינן דלא היתה כוונתו לעבור על ד"ת אבל אם כתב בפי' בשטר שמתחייב נפשו לדון עכ"פ לפניהם מודה להרי"ף וב"ת שכתבו שאם אין להמלוה זכות בזה לא חל ע"ז הקנין דה"ל קנין דברים אבל אם יש למלוה זכות בזה אין בידו לחזור בו דהקנין חל על נכסי' שנשתעבדו לא על אותו זכות שקיבל עליו לדון לפני דייני העכו"ם ולא מצאתי מי שחולק ע"ז ואף שהר"ן סתם וכת' בתשוב' סי' פ"א דלא מהני קבלתו עליו לדון בפניהן מ"מ יש לפרשו באופן דלא יחלקו על הב"ת והרא"ש ודמיירי כשאין זכות לו יותר בדייני עכו"ם מדייני ישראל וא"כ קשה על המחבר שסתם וכתב כאן ולעיל בסי' כ"ב ולא חילק לכתוב דביש לו זכות צריך לקיים קנינו וצ"ע ועמ"ש עוד מזה לקמן סי' ס"א:

וחייב ליתן כו'. שהנדרים חלים בכה"ג ובקיום המצוה נתחייב ליתן מה שקיבל עליו:

ויש מי שאומר שאין ב"ד כו'. כ"כ בה"ת בשם הרי"ף והטור הביאו ולא מצאתי מי שחולק ע"ז שיסבור שהב"ד מוציאין ממנו וגם בד"מ לא הביא כאן שום דעה שחולק ע"ז ואפשר לומר שזה תלוי במ"ש שכל מצות עשה שמתן שכרן בצדה אין ב"ד מוזהרין עלי' שפירשו הרמב"ן שאין ב"ד עונשין עלי' אבל אם ירצו הב"ד יכולין להוציא מידו בע"כ כמ"ש לקמן בסי' צ"ו [צ"ז] וק"ז ובי"ד ר"ס ר"מ ע"ש וכ"ש בזה. שקבל עליו בתורת נדר והיותר נראה לומר דדרך המחבר לכתוב כן אף שאין בו פלוגתא וכמ"ש ל' בס' י"ו ס"ב ע"ש:

וע"ל ס"ס שס"ט מדין עכו"ם כו'. וכן שם מדין הנושא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם:

(ס"ב בהג"ה) ולהעיד שזה חייב כו' בסה"ת מבואר שם דוקא שידוע שאינם מקבלין שוחד:

(ס"ג) בפני עכו"ם אינו כלום כו' תמהני על פה קדוש בעל הסמ"ע במ"ש בזה דמשמע מתשו' הרא"ש שאם כתב בפירוש שמחייב נפשו לדון בפני עכו"ם חייב לדון בפניהם והא כתב בהדיא בכלל ס"ג דין י"ג וכיו"ב דנתי על מה שנהגו לכתוב בשטרות בין בדין ישראל בין בדין עכו"ם והא דכתב בשטרות בין בדין עכו"ם צ"ל שלא בא לעקור על ד"ת אלא כגון שהוא אלם כו' מבואר לך דמ"ש הרא"ש כאן שאין הכוונה כו' לא בא לומר שאם כוונתו מפורשת בענין אחר דאזלי' בתר דעתיה כמו שהבין בעל הסמ"ע דזה ודאי שאין הב"ד מניחין לילך אל עכו"ם אלא הרא"ש אמר דבל' שכ' בשטר לדון בדיני עכו"ם אין בכלל זה שתהיה עבירה בדבר כגון שלא ישמט וא"כ תקשה לך וכי כ"ע רשיעי נינהו שיכתבו ל' שהוא עבירה לזה תי' אלא הכוונה שאם הוא אלם וכו' דזהו ג"כ ביאור דברי הרא"ש בתשו' שהביא הטור סי' ס"א שכ' והא דכותבין בשטרות בין בדיני עכו"ם וכו' ר"ל ואם תקשה לך ממנהג העולם שכותבין ל' זה בשטרות לזה תי' שכוונתם בדרך שאין בו עבירה ונמצא שאם ימצא א' שכוונתו ממש לעקור ד"ת אין שומעין לו ומ"ש סמ"ע בפי' דברי הר"ן דמיירי בדרך שאין בו זכות והוא בדיני עכו"ם הוא תמוה וא"א כאומרו דאטו ברשיעי עסקינן שילך לפני עכו"ם במקום שאין בו ריוח וכי יצטרך הר"ן לכתוב דבר זה בתשו' ומש"ה צדקו דברי המחבר בזה שלא חילק כאן כמו שעלה על דעת הסמ"ע וצ"ע. ועוד נ"ל דחפי' אם רוצה זה שידונו לו ישראל באותו זכות שיש לו בדיני עכו"ם אין שומעין לו דהוה מתנה עמ"ש בתורה דהא כתב הרא"ש בתשו' כאן שאין הכוונה שלא ישמט שהוא כנגד ד"ת משמע שגם ב"ד ישראל לא ידונו לו בזה בדין עכו"ם כנלע"ד ברוד ונכון:

(ע"ש שאין ב"ד מוציאין ממנו) בסמ"ע סקי"ג כתב שזה תלוי בפלוגתא דמ"ע וכו' ומוחז"ל כתב בפירוש הך דאין ב"ד מוציאין ממנו משום דאין שייך כאן כפייה דיכול לומר לב"ד אתן לעניים ומתי שארצה אתן ואני תמה דוד אי לענין נתינה שיתן אדם לצדקה בזה אין כופין לקצת דעות משום דהוה מתן שכרה בצדה דכתיב למען יברכך וכמ"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה דהא דרבא אכפיה לרב נתן היינו בדברים אבל מה שאדם אומר אתן צדקה ודאי כייפינן ליה בכל הכפיות דהוה כמו נדר ובנדר פשיטא דכייפינן בכל מילי ואיך נעלם מעיניהם ברייתא ערוכה פ"ק דר"ה מוצא שפתיך תשמור זה ל"ת ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך פי' שיכפה אותך ליתן כפי מה שנדרת [אשר נדרת] זה נדר. בפיך זה צדקה הרי מבואר דב"ד כופין לקיים הנדר בזה ומ"ש בעה"ת שאין ב"ד מוציאין הוא בדרך אחר די"ל דאין כאן נדר גמור דיכול לילך לדיני עכו"ם אלא שאין הב"ד מניחין אותו ומ"ש מודיעין אותו שחל הנדר דהיינו שבודאי נתכוין שלא לילך ולעשות איסור וגמר בלבו לתת הקנס לאידך גיסא ע"כ מודיעין אותו שיש צד לנדר שיחול וקמיה שמיה ית' גליה תוכן דעתו כנלע"ד פי' הדברים על אמיתתן לא כמו שפירשוהו המחברים הנ"ל ואין כאן מי שחולק על הוראה זו כלל אלא בדבר שהוא תידוש בעיני המחבר דרכו לכתוב יש מי שאומר ע"כ:

שלהם. כתב בת"ה אפילו בדבר המותר למיעבד דינא לנפשיה מ"מ אסור לעשותו על ידי עובד כוכבים וכתבו הרמ"א בהג"ה לעיל סי' ד'. סמ"ע:

הפסד. וה"ה אם כבר שילם לו בדיניהן אף שבדין ישראל נתחייב לו יותר אין שומעין לו לדונו מחדש. סמ"ע:

רשות. כתב בעה"ת דאין מתירין לו לילך לפני עובד כוכבים אא"כ אין יכולין להוציא מידו ע"י אדרכתא וע"ל ס"ס י"א בענין הקובלין ג"פ לבטל התפל' באיז' יום ובאיז' בה"כ קובלין ע"ש. סמ"ע:

ולהעיד. כתב הסמ"ע דהרמ"א הוציא דין זה מדברי רב שרירא ושם מבואר בהדיא שצריך שלא יהא העובד כוכבים לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל כו' וא"כ צ"ע למה סתם מור"ם בהג"ה ולא כתב שבעינן שלא יהא לוקח שוחד ע"כ ובש"ך תירץ דודאי גם ר"ש ס"ל אפילו בלוקח שוחד אם מקבל עדות ישראל מעידין לפניו ולא כ' דאינו לוקח שוחד רק להורות דאם מקבל שוחד אז אין נ"מ בעדותן דהוא לא יקבל העדות ובאמת אם מקבל העדות אין חילוק בין לוקח שוחד או לא כיון שיודעין בבירור שזה חייב והלכך לא כתב מור"ם כלום עכ"ל:

ואסור. בתשובת הרא"ש כתב ואע"פ שכתוב בשטר לדון בדיני העובדי כוכבים אין הכונ' בזה אלא שאם הוא אלם ולא ציית דינא דישראל שיכריחוהו בדיני העובדי כוכבים ולא שיעבור על ד"ת כו' ומשמע מזה דאם כתוב בשטר בפירוש שמתחייב נפשו לדון עכ"פ לפניהם אז אין להמלו' זכות בזה לא חל הקנין דה"ל קנין דברים אבל אם יש למלו' זכות בזה אין בידו לחזור בו דהקנין חל על נכסיו שנשתעבדו לו על הזכות שקיבל עליו לדון בדיני עובד כוכבים ואין חולק בזה וא"כ קשה על המחבר שסתם כאן ובסי' כ"ב ולא חילק דביש לו זכות שצריך לקיים קנינו וע"ל סי' ס"א מ"ש עוד מזה עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' ס"ב ובתשובת מ"ע סי' נ"א ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ט"ז ופ"ו ובת"ה סי' ד"ש וביש"ש פ"ח דב"ק:

שאומר. כתב הסמ"ע דלא מצא מי שחולק בזה והש"ך כתב דבבדק הבית חולק ע"ז וכתב על הטור כו' ע"ש:

וע"ל. וכן שם מדיני הנושא אשה במקום שדנין בדיני העובדי כוכבים עכ"ל הסמ"ע:

(ליקוט) וכל הבא כו'. בתנחומא ר"פ משפטים מנין לבע"ד של ישראל שי"ל דין זה עם זה שיודעים שעכו"ם ידין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם ת"ל אשר תשים לפניהם לפני ישראל ולא לפני עכו"ם שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם כפר בהקב"ה תחלה ואח"כ כפר בתורה שנ' כי לא כצורינו צורם ואויבינו פלילים כו' שנא' כי חקות העמים כו' (ע"כ):

ויש כח. ב"ק קיז א' ההוא שותא כו':

(ליקוט) וכן מחרימין כו'. כמ"ש בפ' כל הנשבעין אזהרה לעוקב אחר נואף (ע"כ)

מי שהלך. כיון דעבד איסורא ודמיא להא דאמרי' בנדרים בסוף פ"ב מי שנזר ועבר כו' בי דינא דמזדקקי כו':

היתה יד. גטין שם ובנכרים חובטין וכנ"ל:

ויש רשות. ב"ק קי"ד א' ולא אמרן אלא חד כו' וחד נמי לא אמרן כו' וכ"ש לישראל:

וכ"ז דוקא כו'. כנ"ל בס"א: (ליקוט) וכ"ז דוקא כו'. דהטעם דמותר כמ"ש שפ"ח דב"ק קרית כו' (ע"כ):

המקבל עליו. לא מבעיא בכה"ג שהוא איסור אלא אפי' לדבר רשות קנין דברים הוא וכמ"ש בפ"ק דב"ב ג' א':

ואם קבל כו' וחייב. נדרים טז א' חומר בנדרים כו' סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור וכ' הרי"ף בתשו' דר"ל דאם קבל עליו לצדקה אם עושה זה המצוה חל עליו איסור הנדר וחייב לצדקה:

וי"א דאין. כ"נ שם מדקא' אסור ול"ק חייב. והב"י בבד"ה חולק עליו ועל פירושו וז"ש בתחלה סברא הראשונה וחייב ליתן כו':

שטר שכתוב. דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל בכמה מקומות בש"ס:

ואם מסר. כדין מסור בב"ק קיז א' ב':

יותר ממה. אבל מה שחייב לו בדין אע"פ שהוציא בדין עכו"ם מה שהוציא הוציא כמ"ש בב"ק קי"ד ולא אמרן אלא בחד כנ"ל ושם קי"ז א' מצי אמר כי מסרי דידי מסרי ואף רבא ל"פ עליו אלא כל כמיניה: