מתנה שכתוב בה לאחר מיתה אם יש בו - שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ״ח

שטר מתנה כו' ע' בתשו' רשד"ם סי' ת"כ:

לאחר ל' יום. אמנם הש"ס פ' מי שאחזו סותר דין זה ומוכח שם דגם בנותן מכאן ועד י"ב חדש מהני הזמן כשמת תוך י"ב חדש והב"ח יישב דעת הרמ"ה אכן בדברי המ"מ לא נוכל לומר תירוצו של הב"ח ודו"ק וצ"ע וע' בא"ע סי' קמ"ד ס"ב מוכח להדיא דלא כהרמ"ה (הג"ה וע' בספרו ביישוב דברי הרמ"ה):

וה"ה דנותן כו' ע' בב"ח וע' בתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' ז':

אלא בע"פ. פי' דכתב המתנה בסתם וכתב בה זמן הכתיבה וכשנותן לו השטר מתנ' התנה בע"פ שנותן לו לאח"מ אפ"ה אמרי' דזמן הכתוב בשטר מהני לתנאי שבע"פ והוי כמו שמפרש בהדי' בשטר שמקנ' מהיום ולאח"מ כך מוכח בש"ס פ' מ"ש (דף ע"ב ע"ב) ע"ש בפירש"י ופי' תנאי בגט הוא בע"פ ע"ש וכן הוא דעת הר"ן ע"ש והסמ"ע לא נחית לעומקא בזה ופי' פי' זר גם דבריו צ"ע לדינא וע' בא"ע סי' קמ"ד תמצא מפורש כן להדיא ע"ש:

שטר מתנה שכתוב כו'. פי' שטר מתנות בריא והא דמסיק וכתב בין שלא היה בו קנין אע"ג דכל מתנת בריא בעי קנין כאן מיירי בכתב לו בשטר שדי נתונ' לך לאחר מיתה כו' דבשטר כזה קונין בה ג"כ בבריא וכמו שכתוב הטור והמחבר לעיל סי' קצ"א וקמ"ל דאע"ג דכ' בו שדי נתונה לך לאחר מיתה ולא כתב בה "מהיום ולאחר מיתה ואין קנין דשטרא לאחר מיתה אפילו הכי כיון דכתב בו זמן קנה הגוף מהיום ואין יכול לחזור בו והפירות לאחר מיתה דאל"כ למה כתב בו זמן וכדמסיק ומדסתמו הפוסקים משמע דס"ל דאין חילוק בין נכתב הזמן בתחלת השטר בין בסופו ועפ"ר:

ולא שאינו זוכה כו' פי' ולא אמרי' שכוונתו היה שלא יזכה בו אלא לאחר מיתה ואז אין במתנתו כלום וכנ"ל:

קונה לאחר מיתה. ל' הטור קנה את הגוף מיד ואין הנותן יכול לחזור בו עכ"ל והאי מיד ר"ל עם כתיבת ומסירת השטר לידו דהא בזמן שכתוב בשטר הקנהו מהיום ופשיטא דכל זמן שלא הגיע השטר לידו דיכול לחזור בו:

וכן אם יש בו קנין קונין הגוף מיד. לשון הטור כיון שהוא בקנין קנה את הגוף מיד כשהגיע השטר לידו עכ"ל ובפרישה כתבתי דאע"ג דבעלמא קי"ל דסתם קנין כאומר מעכשיו דמי וקנהו מיד אפילו קודם שנכתב השטר שאני הכא דהזכיר במתנה זו "ולאחר "מיתה לכך בעינן שיגיע השטר לידו וז"ש הטור והמחבר וכן אם יש בו קנין כו' דל' "וכן מוכח שדינו כמו דין הראשון בנכתב בו זמן ואין בו קנין דבו פשיטא דלא קנה הגוף עד דימטא השטר דשדה נתונה לך לידו וכמו שכתבתי ולא מצאתי חולק ע"ז וא"כ יש לתמוה על מור"ם במה שסיים וכ' ז"ל דכל קנין "מעכשיו הוא דמשמע דקנהו מיד משעת הקנין אבל המחבר שכתב סתם מיד ולא הזכיר דהיינו לאחר שימטא לידו י"ל דסמך אל' "וכן דכ' ומה שכתב "מיד אינו ר"ל מיד ממש אלא לאפוקי שלא תאמר דלא היה כוונתו להקנותו אלא לאחר מיתה והב"י כתב בפנים אל' הטור דכוונתו כשיגיע השטר לידו יקניהו למפרע משעת הקנין וללא צורך פירש כן ע"ש ודו"ק:

אין אומרים זמנו של שטר מוכיח כו'. הטור כתב בשם הרמ"ה מילתא בטעמא ז"ל דבשלמא הכותב נכסיו לאחר מותו כיון שהמיתה מבוררת הזמן מה צריך לכתוב שום זמן בשטר על כרחך להקנות לו מאותו זמן קמכווין אבל היכא דצריך לכתוב הזמן בשטר כדי לברר מאימתי מתחילין הל' יום אין לומר זמנו של שטר מוכיח עליו עכ"ל והב"י הקשה אדבריו דא"ה לא יצטרך לכתוב זמן דה"מ למכתב נכסי נתונה לך ליום פלוני והיה ג"כ זמן הנתינה מבורר עכ"ל ומ"ה נראה שהשמיט המחבר דברי הרמ"ה הללו כאן בש"ע אבל בדרישה כתבתי דאין זה קושיא בעיני דאף דבאם היה כתוב כך לא היה צריך לכתוב זמן מ"מ אין הוכחה מדלא כ"כ דכוונתו היה להקנותו מהיום דשמא לא שם לבו וכתב נכסי נתונים לך מהיום ולאחר ל' יום (וכן רגילין בני אדם לפעמים לכתוב) ואז הוצרך ג"כ זמן כדי לברר מאימתי יתחילו ונראה דמה"ט כתבו מור"ם ז"ל ולא כע"ש שהשמיטם ג"כ:

אלא בע"פ נמי הזמן מוכיח. פי' היכא שצוה הנותן לעדים לזכור הזמן דודאי לא עדיף בע"פ מכתיבת הזמן בשטר דבעי' שיצוה עליו הנותן לכתבו וכמ"ש מור"ם לפני זה:

(ס"ב אפי' אין בו זמן) בד"ר מסיים כיון שהוא בקנין קונה מיד כשהגיע לידו השטר ופי' בו ב"י דה"ק כשהגיע השטר לידו קונה למפרע מיום כתיבתו וכ"מ מדברי רמ"א שפי' כן מדכתב דכל קנין כמעכשיו ואף שהסמ"ע ס"ק ג' פי' מיד היינו כשהגיע השטר לידו נראין דברי הב"י עיקר ובזה נתיישב מ"ש רבינו בשם הרמ"ה לחלוק על סברא ראשונה דוקא דכתב בו זמן אבל אם אין בשטר זמן צריך מהיום ואע"ג דכתב בו מהיום לא קנה אלא מעידנא דמטי שטרא לידו וסבר ב"י דהרמ"ה לא ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והוא תימא דאח"כ מביא רבינו דברי הרמ"ה דכתב הא דאמרינן זמנו של שטר וכו' ודחק בו ב"י דכתב זה אליבא מאן דפסק זמנו של שטר כו' ולפענ"ד דגם כאן ס"ל להרמ"ה זמנו של שטר מוכיח עליו ומ"מ כתב דוקא בו זמן ר"ל שהוזכר זמן בשטר וכמש"ר תחילה ולא הביא מחלוקת של הרמ"ה אלא לענין דהרמ"ה ס"ל אפי' במהיום לא קנה אלא מעידנא דמטא שטרא לידי'.

(אין אומרים זמנו של שטר כו') הטעם בד"ר בשם הרמ"ה דבשלמא הכותב לאחר [מותו] כיון שהמיתה מבררת הזמן מה צריך לכתוב זמן ע"כ להקנות לו מאותו זמן נתכוין אבל היכא דצריך לכתוב הזמן כדי שיוכל לברר מאיזה זמן מתחילין הל' יום אין אומרים זמנו של שטר כו' עכ"ל ותירץ סמ"ש [סמ"ע] דאימר לא היה מבורר לו באיזה יום יהיה אחר ה"ל [הל'] מהיום ע"כ כתב מהיום ולאחר הל' וכן דרך בני אדם ובדברי רבינו סיים הרמ"ה ובכולהו לא אמרינן כו' ר"ל אף שאלו נחשב [שחשב] בסמוך לא אמרי' בהו זמנו של שטר כו' כדאמרי' כל אחר [בלאחר] מיתה מ"מ אם נעשו בקנין יש להם מעלה כמו אחר מיתה:

מתנה. פי' שטר מתנת בריא והא דמסיק בין שלא היה בו קנין כאן מיירי דכתב לו בשטר שדי נתונה לך לאחר מיתה כו' דבשטר כזה קונים גם בבריא וכמ"ש הט"ו בסי' קצ"א וקמ"ל דאע"ג דכת' שדי נתונה לך לאחר מיתה ולא כת' מהיום ולאחר מיתה ואין קנין ושטרא לאחר מיתה ואפ"ה כיון דכת' בו זמן קנה הגוף מהיום וא"י לחזור בו והפירות קנה לאחר מיתה דאל"כ למה כת' בו זמן וכדמסיק ומדסתמו הפוסקים משמע דס"ל דאין חילוק בין נכתב הזמן בתחלת השטר או בסופו עכ"ל הסמ"ע (עיין בתשו' מהר"מ פדוואה סי' נ"ד מהריב"ל ח"א סי' ס"ג וח"ב סי' ל"ו הרשד"ם סי' ש"ז ש"ט שכ"ו ות"כ דברי ריבות סי' ר"ס וסי' תי"ד מהרי"ט ח"א סי' מ"ו וסי' ס"ז וצ"ו בני שמואל סי' ל"ה פני משה ח"א סי' ל"ד וצ"ד בני אהרן סי' ע"ו מהר"א ששון סי' קנ"א. בני חיי):

קונה. לשון הטור קנה את הגוף מיד ור"ל עם כתיבת ומסירת השטר לידו דהא בזמן שכתוב בשטר הקנהו מהיום ופשישא דכל זמן שלא הגיע השטר לידו דיכול הנותן לחזור בו. סמ"ע:

מיד. לשון הטור כשהגיע השטר לידו עכ"ל. ואע"ג דבעלמא קי"ל דסתם קנין כאומר מעכשיו דמי וקנה מיד אפי' קודם שנכתב השטר שאני הכא דהזכיר במתנה זו לאחר מיתה לכך בעינן שיגיע השטר לידו וז"ש הט"ו וכן אם יש כו' דלשון וכן מוכח שדינו כמו דין הראשון דשם פשיטא דלא קנה הגוף עד דמטי שטרא לידיה כנ"ל ולא מצאתי חולק ע"ז וא"כ יש לתמוה על הרמ"א במה שמסיים דכל קנין מעכשיו הוא דמשמע דקנהו מיד משעת הקנין. שם:

ל' יום. אמנם הש"ס פרק מי שאחזו סותר דין זה ומוכח שם דגם בנותן מכאן ועד י"ב חדש מהני הזמן כשמת תוך י"ב חודש והב"ח יישב דעת הרמ"ה אכן בדברי המ"מ לא נוכל לו' תירוצו של הב"ח ודוק וצ"ע ועיין בא"ע סי' קמ"ד ס"ב מוכח להדיא דלא כהרמ"ה. ש"ך:

בעל פה. פי' דכת' המתנה בסתם וכת' בה זמן הכתיבה וכשנתן לו השטר מתנה התנה בע"פ שנותן לו לאחר מיתה אפ"ה אמרי' דזמן הכתוב בשטר מהני לתנאי שבע"פ והוי כמו שמפרש בהדיא בשטר שמקנה מהיום ולאחר מיתה כך מוכח בש"ס גיטין דף ע"ב ע"ב ע"ש בפרש"י ופי' תנאי בגט הוא בע"פ ע"ש וכן הוא דעת הר"ן ע"ש והסמ"ע פי' כאן פירוש זר גם דבריו צ"ע לדינא ועיין בא"ע סי' קמ"ד תמצא מפורש כן להדיא ע"ש. שם:

דכל כו'. עתוס' דב"מ ס"ו א' ד"ה ומניומי כו':

והא כו'. עספ"ז דגטין ע"ו ב' וכ' הב"ח דבא לתרץ קו' רשב"ם שם ד"ה מוכיח כו' וכן הרי"ף וש"פ וס"ל דמש"ש לאפוקי מדר' יוסי היינו דשם לאחר יב"ח דבזה אין ה' כר"י של"ת דרב אדרב:

וי"א כו'. ר"ל זמן הכתוב בשטר מהני לתנאים שבע"פ וכן ל' הר"ן שם דלא מיבעיא כו' ועבה"ג: