מתנת שכיב מרע מוציאין ממנו למזון - שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ״ב

מתנת ש"מ ע' בתשו' רשד"ם סי' מ"ח:

בכתובה כו' וכ' ריב"ש סי' רמ"ז אלמנ' שקבלה קנין לשכיב מרע לקיי' צוואתו בנכסיו מ"מ גובאת כתובתה תחלה ואח"כ תשלם משאר נכסיו עכ"ל ד"מ והביאו בסמ"ע ס"ק ג' וע"ש בריב"ש טעמו ונימוקו ודברי מור"ם בא"ע סי' ק"ו סס"ב בהג"ה מעותקי' בקוצר ועיין בריב"ש:

מצוה לקיים דברי המת. ע' בתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ג וס"ב סי' ל"ט ובתשו' רמ"א סי' מ"ח סוף שאלה ג':

והוא שנותנו עכשיו או שצווה ליורשיו ליתן ריטב"א וכמ"ש סמ"ע לקמן ע' בתשו' מהרי"ט ס"ס פ"ד וסי' ס"ג:

אבל היו בידו כו'. ע' בתשו' מ"ע סי' נ':

המקבל יכול להוציאו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ו' וכל מ"ש בס"ק זה אינו נכון מ"ש נראה דבנותן קרקעות מיירי כו' אינו נראה דפשט לשון משמע דאפי' מטלטלים יכול להוציא מידן וכן מבואר להדיא בהגהות מרדכי דב"ב תשוב' ארוכ' בשם ריצב"א שממנו מקור דין זה וכדאיתא בד"מ וז"ל דחילוק גדול יש בין דברי ש"מ ככתובים ומסורים כו' ובין מצוה לקיים דברי המת כו' אבל מטעם דברי ש"מ ככתובי' ומסורים זכה באותו חפץ לגמרי ואם מכר או נתן מוציאין מן הלוקח או המקבל מתנה שהחפץ נקנה לו ולא נתייאשו הבעלים רצה מזה גובה כו' גם מ"ש הסמ"ע דטעמו של המישרים משום תקנת השוק ליתא ולא הוזכר דבר במישרים משום תקנת השוק רק שבמישרים כ' דכתובה ומזונות אין נגבים ממטלטלי הן שנתן אביהם הן שנתנו יורשים אחר מות אביהם ואדרבה מ"ש ב"י וד"מ בסימן ס' הוא תמוה דהדבר ברור דבמתנה ל"ש תקנת השוק ומ"ש הרא"ש וטור סי' ס' אין ענינו לזה וכמ"ש לקמן סי' שנ"ו ע"ש והאמת דאם נקנה לא' מטלטלים במתנת ש"מ מוציא מהמקבל מתנה וכמ"ש בהגה"ת מרדכי בשם ריצב"א וליכא מאן דפליג בהא ובהך דהמשרים שאני דאין לאשה עליהם רק שעבוד אפי' לבתר תקנת הגאונים ופשיטא דאין דין קדימה במטלטלים כדלעיל סי' ק"ד ולפ"ז גם מה שתמהו ב"י וד"מ על ר"י במישרים וז"ל וזה דבר תימא דכיון שמת אביהן נפלו מטלטלים לפני האלמנה מתקנת הגאונים דמה תועיל מתנת היתומים לא קשה מידי ודברי רי"ו ברורים וכדבריו מבואר להדיא בהרא"ש בקידושין פרק האומר דאפי' לבתר תקנת הגאונים (גם ברי"ו שם איתא להדיא דדין זה הוא לאחר תקנת הגאונים ודלא כמו שרצה ב"י לפרש דברי רבי' ירוחם קודם תקנת הגאונים ע"ש ברי"ו) אין כתובה נגבית ממטלטלי שנתנו היורשים ואע"פ שבדרישה בא"ע ריש סי' ק' ובב"ח שם כתבו דהרא"ש מיירי במזונות דוקא מ"מ כל מעיין ישפוט בצדק דליתנהו לדבריהם אלו אלא הרא"ש מיירי להדיא בכתובה א"ו מטעם שכתבתי דכיון דאפי' לבתר תקנת הגאונים אין לאשה אלא שעבוד ופשיטא דתקנת הגאונים לא היתה אלא במטלטלי דיתמי שהם בעין ולא במטלטלים שנמכרו משום פסידא דלקוחות א"כ ה"ה בנתנו במתנה דמתנה כלקוחות דמי לענין זה וכדמוכח בש"ס פ' הניזקין (גיטין דף נ' ע"ב) ופוסקים שם וכן נתבאר לעיל ר"ס קי"ג א"כ כיון דכתובה ובעל חוב אינם ניגבית ממטלטלי דלקוחות שלקחו מהן דאין דין קדימה במטלטלים ה"ה דאין נגבין ממקבלי מתנה מהן וכ"כ נ"י להדיא פ' מ"ש וז"ל והוי יודע דהא דתקון רבנן למגבי בע"ח וכתובת אשה ממטלטלי דיתמי ה"מ כשהן בעין ברשות היתומים אבל אם מכרום או נתנום אינם טורפים משום דלא עדיפא תקנתא דרבוותא מהיכא דשעבד לה בפי' מטלטלי דכל היכא דלא כתיב בה אגב אינם גובים מהמשועבדים עכ"ל ומביאו ב"י גופיה לעיל סיק"ז סי"ו ואין ספק שהב"י וד"מ והנמשכים אחריהם לא כוונו יפה בדברי רי"ו בכאן כי דבריו פשוטים וברורים ומפורש בהרא"ש ונ"י כדבריו וכמו שכתבתי אבל כאן שניקנו לזה גוף המטלטלים במתנת ש"מ מדין גמור והרי הן שלו בכל מקום שהן פשיטא דלכ"ע מוציא מיד הלוקח או המקבל מתנה דהא מכרו או נתנו דבר שאינו שלהם ואם מכרו והוא בענין שהלוקח לא ידע שניתנו לזה במתנת ש"מ דשייך תקנת השוק צריך להחזיר לו הדמים שנתן כדלקמן סימן שנ"ז וכל זה ברור ועיין מ"ש לעיל ר"ס ק"ז:

יורשיו פטורים כו' שם סיים בטעמו וכ' כיון שלא נתן גם לא ציוה להיורשים ליתן עכ"ל סמ"ע משמע דאף דלא השליש לשם כך כיון דציוה ליורשיו ליתן אמרינן ביה מצוה לקיים דברי המת וכן כ' ריטב"א ובב"י הביאו:

אפי' לכתובת בנין דכרין. פי' אבל לעיקר כתובת אשה א"נ לה"ט שמתנ' שכ"מ אינו קונה כ"א עד אחר מיתה כי אף שיקנה מחיים הלא האשה טורפה בשטר כתובת' המוקדם אפי' ממשועבדים מזמן כתובת' דא"ל דמיירי במטלטלין דאין בהן דין קדימה דא"כ אף כתובת בנין דכרין אינו גובה ממתנת ש"מ כיון שקדם וגבה:

שהרי במיתתו כו'. עפ"ר סי' ר"ן שם כתבתי בשם רשב"ם מילתא בטעמא דכתובה ומזונות שהן תקנת חז"ל לגבותם מנכסי' אחר מותו והן תקנו שיחול שיעבודן על הנכסים מיד בשעת שהוא גוסס ואינו עוד בר קיימא משא"כ מתנתו שנתן השכ"מ או בריא בעצמו שיקחן לאחר מותו אדם חביב לעצמו וגומר בדעתו שלא יחול קנינים אלו עד אחר יציאת נשמתו כי כל עוד רוח נשמתו באפו מקווה שעוד יש תקוה שיעמוד וישארו הנכסים בידו:

נתחייבו הנכסים בכתובה וכ' ריב"ש סי' רמ"ז אלמנה שקבלה קנין לשכ"מ לקיים צוואתו בנכסיו מ"מ גובאת כתובתה תחלה ואח"כ תשלם משאר נכסיו עכ"ל ד"מ סי' רנ"ה ס"ד:

שאין נכסים גבי יורשים. כי מה שנשאר ביד היורשים הרי הוא כאלו הי' ביד הנותן אביהן ושייך בזה למימר דאין גובין מהמקבל כשיש ביד הנותן בני חורין:

ואחר כך חזר ונתן כו'. פי' לא נתרפא מחליו בינתיים ולא היה צריך לחזור וליתן אלא כתב הדין כשאירע שמעשה כך היה:

המקבל יכול להוציאו מיד הלוקח כו'. נראה דבנותן קרקעות מיירי דאלו נתן להן מטלטלין והיורשי' קדמו ומכרו אותן אין המקבל מתנה יכול להוציא מידן וכ"כ במישרים בהדיא וכמ"ש בד"מ ע"ש ונרא' דטעמו מכח תקנת השוק ושם במשרים כתב דאפי' נתנו היורשי' ס"ל להרא"ש דשייך תקנת השוק גם במתנ' ואמת שהב"י ומור"ם ז"ל תמהו על בעל משרי' הנ"ל ע"ש בב"י ובד"מ הביאו ונדחקו בישובו מפני ששניהן ס"ל דאם היורשי' נתנו בעצמם לאחרי' המקבל מתנות שב"מ חוזר ומוציא מידן ואני תמה על שני מאורות הגדולי' מהרי"ק ומור"ם ז"ל וכי אשתמיט להו מ"ש הטור לעיל סי' ס' ס"ד שאין מגבין לב"ח מטלטלים שמכר או נתן הלוה מפני תקנת השוק וכ' ב"י שם ז"ל משמע דס"ל דבמתנה נמי איכא משום תקנ' השוק ואין כן דעת הרשב"א וכמ"ש בסי' שנ"ו ומ"מ סוגיא דעלמא בהא כהרא"ש ואע"פ שאפשר שטעמו מפני שלא ראה חולק עליו מ"מ כראי הוא הרא"ש לסמוך עליו ועוד שמשמע שחכמי דורו הכי ס"ל עכ"ל ב"י הרי לך דגם במתנה שייך תקנת השוק ואין גובין מן המקבל לב"ח ולכתובת אשה והיתומים שנתנו פשיטא דפטורים מלשלם דומיא דמכרו שכ' רבינו לעיל סי' ק"ז ס"ח ז"ל ואם מכרו המטלטלים אין חייבין לשלם שאין שיעבוד ב"ח על מטלטלין אע"פ שתקנו הגאונים כו' היינו דוקא בעוד שהם בידם כו' וכ' שם שהרא"ש אפי' במכרו קרקע ס"ל שא"צ לשלם ע"ש גם בא"ע סי' קי"ב כתב רבינו בהדיא שאפי' מכרו או נתנו היתומים מקרקעי אין גובין מהם למזון האשה והבנות (והיא גמרא ערוכה פ' מציאת האשה) וכ"כ נ"י פי"נ (דף רכ"ב) וזה פשיטא דמטלטלין לאחר תקנת הגאונים לא עדיפי ממקרקעי קודם התקנה וזה ברור ודוק:

אבל דבר שלא ניתן במתנה רק כו'. ע' בהגד"מ שכתבתי בשם רי"ו ג' חלוקים שישנו בין דבר שניתן במתנת שכ"מ לדבר שמצוה לקיים דברי המת:

יורשיו פטורים ואין כו'. שם סיים בטעמו וכ' כיון שלא נתן גם לא ציוה להיורשים ליתן:

(רמ"א ס"ב כל דבר שנקנ') ז"ל הגה' מרדכי פ יש נוחלין היכא דהוי מטעם מצוה לקיים דברי המת אין זוכין כלל אלא שכופין היורשים לקיים מצות אביהם ואם אמר תנו חפץ זה לפלוני והיורשים נתנוהו או מכרוהו לאחר אין לו טענה על הלוקח או המקבל מתנה אפי' יהא אותו החפץ בעין שהרי לא זכה באותו חפץ מעולם אבל אם מטעם דברי השכיב מרע ככתובין וכמסורין זכה באותו חפץ לגמרי ואם מכר או נתן יש לו דין על הלוקח או על המקבל שהחפץ נקנה לו בכ"מ שהוא ואם היה בעין יטלנו ואם אינו בעין יחזיר לו הדמים דה"ל כגזל ולא נתיאשו הבעלים רצה מזה גובה עכ"ל וזהו עצמו ממש דברי רמ"א כאן דדבר שנקנה במתנת שכ"מ זכה המקבל בחפץ עצמו והלוקח מן היורש היא לוקח דבר הנגזל משא"כ דבמקום שאינו נקנה מצד ש"מ אלא הוא בריא כיון שיש טעם משום מצוה לקיים דברי המת אין לו זכות בגוף החפץ רק שמוטל על היורשים לעשות כן ולא על הלוקח מ"ה דברי הסמ"ע ס"ק ה' דמוקי לה דוקא בקרקעות תמוהין והא בהדיא חזינן בהגיית מרדכי דמיירי במטלטלין כמו שהעתקתי שכתב ואם היה בעין כו' ומה שדימה זה לרבויי המישרים שהביא ב"י לא קרב זה אל זה דהמישרים כתב שאין ב"ח ומזונות אשה גובים ממתנת בריא אפי' ממה שנתנו יתומים דאין שם זכות בגוף המטלטלין רק שיעבוד כח החוב וכיון דגביית החוב ממטלטלין אינו אלא מדרבנן לא מיפקע מתנת בריא שהיא מדאורייתא מה שנתן האב הן מה שנתנו היתומי' אבל בדברי הגהות מרדכי דלעיל ואחרי' רמ"א כאן במתנת שכ"מ הוא מטעם דזכה המקבל בגוף החפץ והיורשים הם גזלנים במה שמכרו ומשום הכי פשוט דהנגזל חוזר ולוקח את שלו מיד הלוקח מן היורש ואין כאן תקנת השוק דלא תקנו תקנת השוק אלא במלתא דשכיח כמ"ש בסי' ס' בטור דלא שייך בשטרות תקנת השוק כיון דלא שכיח וזה לא שכיח טפי ששכ"מ יצוה ליתן מתנה לאחר והיורש לא יעשה כן אלא ימכרנה לאחר או יתננה ל' ואין אדם חושש ע"ז למנוע מלקנות וגם על הב"י אני תמה מאוד דהקשה על המישרים דכיון שמת נפלה נכסי קמי אלמנה והיאך תועיל מתנת היורשים ומוקי לדברי המישרים קודם תקנה דהרי בתוספת פ' נערה דף מ"ט כתבו כדברי המישרים וכתבו הטעם כמ"ש בסמוך דלא אתי גביית החוב מטלטלין שהוא מדרבנן מתקנת הגאונים ומפקא ממתנת בריא שהוא מדאורייתא ש"מ אפי' אחר תקנה מיירי וזה הלכה ברורה לפענ"ד דאין ב"ח וכתובה ומזונות גביין מטלטלי דיתמי שנתנו לאחר במתנת בריא ואע"ג דבד"מ דחיק לאוקמי דברי המישרים דוקא שנתן האב במתנת בריא אלא שלא נמסרה למקבל אלא ליתומים הוא דבר דחוק מאוד דלפי דרכו לא מתרצא קושית ב"י כיון שמת נפלו הנכסים לפני האלמנה האיך תועיל נתינת היתומים כיון דנתבטלה המתנה עצמו של אביהם דהא מתנת בריא נתן ולא היה שם קנין ולא מסירה כלל האמת יורה דרכו דאפי' לא נתן אביה כלל אלא הם נתנו לאחר אין ב"ח גובה מלוקח וא"ל שיתחייבו היתומים לשלם כדין מזיק שיעבודו של חבירו דכבר נתבאר בסימן ק"ז דיתומים שמכרו מטלטלין א"צ לשלם כנלע"ד בהאי מלתא ברירא וסבירא:

שהרי. הרשב"ם כתב מלתא בטעמא דכתובה ומזונות שהן תקנת חז"ל לגבות מנכסים אחר מותו והן תקנו שיחול שעבודן על הנכסים מיד בשעה שהוא גוסס ואינו עוד בר קיימא משא"כ מתנתו שנתן השכ"מ או בריא בעצמו שיקחן לאחר מותו אדם חביב לעצמו וגומר בדעתו שלא יחולו קנינים אלו עד אחר יציאת נשמתו כי כל עוד רוח נשמתו באפו מקוה שעוד יש תקוה שיעמוד וישארו הנכסים בידו עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת רשד"ם סי' מ"א:

יורשיו. כי מה שנשאר ביד היורשים הרי הוא כאילו היה ביד הנותן אביהן ושייך בזה למימר דאין גובין מהמקבל כשיש ביד הנותן בני חורין. סמ"ע:

חזר. פירוש לא נתרפא מחליו בינתיים ולא היה צריך לחזור וליתן אלא המעשה כך היה שם:

מצוה. עיין בתשובת ן' לב ח"ב סי' ל"ט וח"ג סי' מ"ג ובתשובת רמ"א סי' מ"ח סוף שאלה ג' ובתשו' מהרי"ט ס"ס פ"ד וסי' ס"ג ובתשובת מ"ע סי' נ':

להוציאו. נראה דבנותן קרקעות מיירי ואילו נתן מטלטלין והיורשים קדמו ומכרו אותן אין המקבל יכול להוצי' מידן וכ"כ במישרים בהדי' וכמ"ש בד"מ ע"ש ונראה דטעמו מכח תקנת השוק ושם במישרים כתב דאפילו נתנו היורשים במתנה לאחר סבירא ליה להרא"ש דשייך תקנת השוק גם במתנה ואמת שהב"י והרמ"א תמהו על בעל המישרים ע"ש בב"י ובד"מ ונדחקו מאד בישובו מפני שהם ס"ל דאם היורשים בעצמן נתנו לאחרים חוזר המקבל ומוציא מידן ואני תמה על ב' מאורות הגדולים ז"ל וכי אשתמיט להו מ"ש הטור בסי' ס' ס"ד שאין מגבין לבע"ח מטלטלים שמכר או נתן הלוה מפני תקנת השוק וכתב הב"י שם וז"ל משמע דס"ל דבמתנה נמי איכ' תקנת השוק ואין כן דעת הרשב"א ומ"מ סוגיא דעלמא בהא כהרא"ש וכדאי הוא לסמוך עליו ועוד דמשמע שחכמי דורו הכי ס"ל עכ"ל ב"י הרי לך דגם במתנה שייך תה"ש והיתומים שנתנו פשיטא דפטורים מלשלם דומיא דמכרו כמ"ש הטור בסי' ק"ז ס"ח ע"ש שכתב דאפילו במכרו קרקע ס"ל להרא"ש שא"צ לשלם גם בא"ע סי' קי"ב כתב בהדיא שאפילו מכרו או נתנו היתומים מקרקעי אין גובין מהן למזון האשה והבנו' והוא ש"ס ערוך פ' מציאת האשה וכ"כ נ"י פי"נ וזה פשיטא דמטלטלים לאחר תקנת הגאונים לא עדיפא ממקרקעי קודם התקנה וזה ברור עכ"ל הסמ"ע אבל הש"ך השיג עליו ודחה כל דבריו ודעתו להלכ' דאף במטלטלים יכול המקבל להוציא מהלוקח או מהמקבל מתנה ואין טעמו דהמישרים משום תקנת השוק כלל דאינו ענין לכאן רק שכתב דכתובה ומזונות אין נגבין ממטלטלין הן שנתן אביהן הן שנתנו יורשים כו' ובזה שאני דאין להאשה עליהן רק שעבוד אפילו לבתר תקנת הגאונים ופשיטא דאין דין קדימ' במטלטלין כו' ע"ש באריכות ומסיק וכתב ז"ל ואין ספק שהב"י וד"מ והנמשכים אחריהן לא כוונו יפה בדברי רי"ו בכאן כי דבריו פשוטים וברורים ומפורש בהרא"ש ונ"י כדבריו אבל כאן שנקנו לזה גוף המטלטלין במתנת שכ"מ מדין גמור והרי הן שלו בכ"מ שהן פשיטא דלכ"ע מוציא מיד הלוקח או המקבל מתנה דהרי מכרו ונתנו דבר שאינו שלהן אמנם אם הוא בענין שהלוקח לא ידע שנתנו לזה במתנת שכ"מ דשייך תקנת השוק צריך להחזיר לו הדמים שנתן כמ"ש בסי' שנ"ו וכל זה ברור ועמ"ש בר"ס ק"ז עכ"ל:

פטורין. שם סיים בטעמו וכתב כיון שלא נתן גם לא צוה להיורשים ליתן עכ"ל הסמ"ע משמע דאף דלא השליש לשם כך כיון דצוה ליורשיו ליתן אמרינן ביה מצוה לקיים דברי המת וכ"כ הריטב"א ובב"י הביאו. ש"ך:

מתנת כו'. ב"ב קל"ה ב' קל"ז ח' קנ"ב א' ב"מ י"ט א':

בין כו'. קרקע קל"ז א' ומודה כו' מ"ט כו'. מטלטלין קל"ה ב' כתבו ותנו כו':

לפיכך. קל"ג א' השתא כו':

אפי' כו'. ר"ל אף שאין נגבין ממתנת בריא כמ"ש בר"פ אע"פ ובר"פ הניזקין ושם נ' ב' איפשיט דמתנה נמי נק' משועבדים ואע"ג דדחי לה דחיתא בעלמא הוא כמ"ש הרי"ף שם וערשב"ם בב"ב שם ד"ה ואם לאו כו' ותוס' בכתובות מט ב' ד"ה הוא כו':

שהרי כו'. כמש"ש קלז א':

ודוקא כו'. כמ"ש גטין נ' ב' וקרי לה משועבדים גבי יורשים:

וא' שנתן כו' וי"א כו'. עבא"ה סי' קו סב בהג"ה ובב"ש שם ס"ק דז"ח:

והוא כו' אבל כו'. דאל"כ תיקשי הא דקי"ל מתנת ש"מ במקצת בעי קנין ולמנ"מ אמרי' דברי ש"מ ככו"מ דמי ומ"ש קנ"א א' והא לא משך ושם קמט א' בעובדא דאיסור ועובדא דגניבא בגטין ושם יג א' אילימא בבריא כו' ועתוס' שם ד"ה והא כו' ובב"ב קמט א' ד"ה דקא כו' ע"ש ודין דמצוה כו' שם ס"פ ושם מ"א וספ"ו דכתובות ופ"ג דתענית:

כ"ד כו'. כן יישב שם קו' תוס' הנ"ל דאע"ג דכופין היורשין לקיים מצות אביהם אין החיוב רק עליהם ולא על הנכסים ואין לו על הלוקח כלום משא"כ דש"מ ככו"מ זכה בהנכסים:

מי שנשבע כו'. כמ"ש במתים חפשי ואין בזה כו' כנ"ל והוא שנתנו כו'. ועוד שיטה אחרת לרא"ה לתרץ קו' תוס' הנ"ל דלא אמרי' מלד"ה אא"כ מצוה להיורשין או למי שהממון בידו שספק בידם לעשות וכ"כ הר"ן בספ"ק דגטין בשם הרמב"ן וראיה מהתו' דב"ב תנתן שדה פ' לפ' רמ"א לא זכה וחכ"א זכה וכופין את היורשין לד"ה וע"ש: (ליקוט) מצוה כו' והוא כו'. ושיטה אחרת להרמב"ן דבמתנה שליח או מצוה ליורשיו אמרי' מלד"ה אבל במוסר דבריו לפני עדים הריני נותן נו' לא אמרי' מלד"ה ותנו דמתני' הוא כמוסר וסתר דברי ר"ת וער"ן (ע"כ):

מי כו'. קל"ג הכותב כו' ת"ש דא"ל כו' ת"ש דיוסף כו':