דיני מתנת שכיב מרע או בריא - שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ״א

בחיים ובמות כו' ואם אמר במות ואח"כ בחיים ס"ל למהריב"ל בתשובה סי' ס"ד ח"א דהוי כמו בחיים ובמות ובתשובת רא"ן ששון חוכך בזה ע"ש סי' מ"ב ודוק עיין בתשובת ן' לב ס"ב סי' ל"ו וס"ד דף ע"א ובתשובת מ"ע סי' ק"ה ובמהרשד"ם סי' שי"ו ושל"ז:

בין בכל כו'. ע' בסמ"ע ס"ק א' עד דיש לו דין מצוה מחמת מיתה הואיל והזכיר מיתה כו' והרב המגיד לא פירש כן ע"ש ובתשובת מהריב"ל בן ששון ספר מ"ב האריכו לפלפל בזה ודעת מהריב"ל דהוי כמצוה מחמת מיתה וע"ש:

אבל בריא כו' וכתוב בשטר מחיים ובמות ונ"ל דה"ה אי כתב בחיים ובמות בבי"ת עכ"ל סמ"ע וזה פשוט דהא ע"כ לא פליג רב אשמואל אלא בש"מ אבל בבריא מודה לשמואל דאפי' בחיים מהני כמו לשמואל בש"מ וק"ל:

הרי זה מתנה כו' ע' בתשובת רמ"א סי' צ"ה שאלה ה':

מתנת ש"מ כו' עיין בתשובת רא"ן ששון סי' קס"ה:

ואם תפס המקבל כו' וה"ה כשעמד הש"מ והש"מ אומר נתתי לך כשהייתי ש"מ והריני חוזר בי ומקבל מתנה אומר בריא על המקבל להביא ראיה ואם היו המטלטלים ביד המקבל מתוך שיכול לומר שלי הן ישבע היסת שברי' הי' עכ"ל רמב"ם בפ"ט מהל' זכיה והה"מ כתב וז"ל ונראה דאפי' ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו חזר הנותן להיות מוציא מחבירו עליו הראיה אחר שהמטלטלים ביד מקבל זה החלק צ"ע עכ"ל ולפע"ד אין כאן צ"ע וכן כ' בכ"מ שם שהדבר פשוט כהרמב"ם וכן דעת הטור והר"ב כאן דהא כי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה א"י לומר נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין עדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת ש"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה וכדלקמן בר"ס שאחר זה א"כ אם הי' מתנת ש"מ הרי היא מעולם לא יצאת מרשות הנותן וא"כ זה המקבל צריך לברר שיצאת מרשותו דאל"כ בעלמא נמי נימא יהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה א"ו כיון דאיכא עדים וראה ברשותא דקמא קאי וה"ה הכא וזה ברור ול"ד למ"ש לעיל סי' ע"ב סכ"ג ס"ק ק"ט באם יש עדים שבמשכון בא לידו ואינו יודעים בכמה שהמלוה נאמן דהתם ניתן לידו בתורת משכון והלכך כל מה שאומר שהוא ממושכן הוא נאמן משא"כ הכא ודוק:

בין בכל בין במקצת. פי' ואפי' קנו מידו וכדין מתנה במקצת אפ"ה אם עמד חוזר דיש לו דין מצוה מחמת מיתה הואיל והזכיר מיתה וכ"כ הטור בהדיא והרמב"ם והמחבר לא נקטי זה בלשונם דכבר נתבאר מדבריהן דבמתנה מחמת מיתה אין נ"מ בקנין בשום דבר והטור כתבוה ללמדינו דל"ת שיש לו דין מתנו' בריא בקנין ואף אם לא ימות לא יוכל לחזור קמ"ל ומיירי דיש להקנין יפוי כח ועפ"ר:

ה"ז מתנת שכ"מ. פי' שאם עמד חוזר בו ואם לא עמד יכול לחזור מזה ולתנו לאחר וכמ"ש בסי' שלפני זה:

ליישב את דעתו שיחי' רשב"ם פי' לפי שהזכיר מיתתו לא רצה לפתוח פיו לשטן וכאלו אמר ה' יצילנו ממות זה כי אחיה:

אבל בריא כו' וכתוב בשטר מחיים ובמות נ"ל דה"ה אי כתב בחיים ובמות "בבי"ת וכ"כ בפרישה ע"ש:

ה"ז מתנה כו'. פי' כשהי' בקנין בין בכולו בין במקצת דאין מתנת בריא בלא קנין ודוקא בזה שאמר בחיים ובמות הוא דהוה מתנה גמורה מהיום אבל אם אמר מחיים ולאחר מיתה הרי גילה דעתו דלא יהי' מתנה גמורה כ"א לאחר מיתה לענין הפירות אבל הגוף קונה מהיום ואם כ' לו מחיים אם לא אחזור עד לאחר מיתה הרשות בידו לחזור בו עד אחר מותו אף שקנה מידו והי' ברי' וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס רנ"ז ע"ש:

שאין כתוב בה שמתוך החולי כו'. ל' הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה (מיד ממילא אף שחזר אח"כ ונפל למשכב ומת וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס שלפני זה) והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל הטור והמחבר קיצר ולא כ' זה משום דאף דאין היורשין טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם שכ' שם דס"ל דאפי' טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להביא ראיה ע"ש:

לסמוך כו'. "עד ונפטר שמתוך כך יכולים העדים כצ"ל וז"ל נ"י בדף רל"ו שיכולים עדים לסמוך בזה ע"פ נשים ועבדים המשמשים אותו וא"צ לעמוד עמו אלא כיון ששואלים לבני ביתו ובני אדם הרגילים אצלו והם אומרים הכביד פלוני ומת מתוך כך הרי יכולין להעיד עליו שנפטר מתוך חליו עכ"ל והאריך שם עוד בענין זה ע"ש ולא נזכר שם סמיכה ע"פ עצמו ומור"ם נמשך אחר לשון ב"י שכ"כ בשם נ"י ועפ"ז יתפרשו דברי מור"ם דמ"ש להעיד כך אינו ר"ל שיעידו בב"ד שכך שמעו מפי עצמו או ממשמשיו אלא ר"ל יכולין להעיד כך שנפטר מתוך החולי הראשון וכאלו ראהו וידעוהו הן עצמן וק"ל:

אע"פ שהרי זה המצוה מת. פי' והל"ל כיון שמת לפנינו ולא ידעינן משום בריאותו יעמדו על חזקתו שודאי לא נתרפא ביני ביני וק"ל:

עד שיביא ראיה כו'. ואם אינו מביא ראייה הנכסים בחזקת היורשי' בלי שבועה אף שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהביא מור"ם אחר זה שאם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו כו' דג"כ על המקבל להביא ראיה ומסיק וכ' ז"ל ואם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשנותן בעצמו חי אבל ביורשים קי"ל דאין היורשים נשבעים היסת כ"א לגבות ולא כדי לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש:

והמקבל אומר שבריא הי'. ומיירי שמפורש בהשטר שהי' בקנין ואינו מפורש בהשטר כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפלוני כו' וכ"כ בטור והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה הי' ורוצה לחזור בו ואפי' נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בש"מ בכולה אפ"ה מצי טוען המקבל שבריא הי' משום דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ן סכ"ג ועפ"ר:

על המקבל להביא ראיה. ואם אין לו ראיה ישבע הנותן היסת וכ"כ הטור משא"כ ביורשין דבדין שלפני זה וכנ"ל ומ"ש מור"ם וכן הדין כו' היינו בעיקרא דדינא לענין הבאת ראיה וליטול הן שווין:

וכן בכל מקום שהוא פלוגתא דרבוותא. פי' כגון בדין זה דפליגי ביה בגמ' וכמ"ש בפרישה דאיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולי אמרי' שכך הי' מעיקרא וכ"כ רשב"ם הביאו הטור וכ"כ מור"ם לעיל ס"ס קל"ט ולקמן בסי' ר"מ סס"ח ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקים או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה:

(ס"ב עד שיביא ראי') מה שאמר בסמ"ע לפטור היורש משבועה תמוה הוא דהא אין עליו שייכות שבועה דהא אפי' טוען שמא לא מת מחולי זה על המקבל להביא ראיה ונ"ל אם המקבל טוען אתה היורש הודית לי שאת' יודע שמת מחולי זו אה"נ דנשבע היורש היסת שלא הודה לו כן דעכשיו הוה היורש בע"ד של המקבל משעה שהודה לו:

(שבריא הי') מ"ש הסמ"ע ס"ק ה' דיפוי כח שייך גם בבריא נ"ל לחלק בדבר דההיא יפוי כח דסי' ר"ן סי"ח דמבואר בדברי רבינו סל"ד דהוא בלשון זה כגון תנו ואף כתבו לו זה שייך גם בבריא שרגיל לכתוב כן לגלויי שאינו מאותן שנותנין ואינם רוצים לתת שטר כי היכי דלא ליפשא שטרא עלויי' אבל ביפוי כח דקנין הוא בלשון זה וקנינא מיניה מוסיף על מתנתה דא אין לך ראיה גדולה מזו שנעשה בשכ"מ דאלו בבריא מאי תוספות איכא דקאמר הא מתנת בריא בלא קנין לאו כלום הוא מ"ה נ"ל בזה דאין להמקבל שום טענה על הנותן דאנן סהדי דשכ"מ הי' ואפי' היסת א"צ הנותן כן נ"ל ברור:

בחיים. ואם אמר במות ואח"כ בחיים ס"ל למהריב"ל בתשובה ח"א סי' ס"ד דהוי כמו בחיי' ובמות ובתשובת מהר"א ששון חוכך בזה ע"ש סי' מ"ב ודוק ועיין בתשובת ן' לב ס"ב סי' ל"ו וס"ד דף ע"א ובתשובת מ"ע סי' ק"ה ובמהרשד"ם סי' שט"ז ושל"ז. ש"ך:

במקצת. פירושו אפילו קנו מידו וכדין מתנה במקצת אפ"ה אם עמד חוזר דיש לו דין מצוה מחמת מיתה כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהריב"ל ומהר"א ששון שם שהאריכו לפלפל בזה ודעת מהריב"ל דהוי כמצוה מחמת מיתה ע"ש שם:

גמורה. עיין בתשובת רמ"א סי' צ"ה שאלה ה':

לשאול. לשון הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל והמחבר קיצר ולא כתב זה משום דאף אם אין היורשים טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם דס"ל דאפילו טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להבי' ראיה ע"ש עכ"ל הסמ"ע עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קס"ה:

ראיה. ואם אינו מביא ראיה הנכסים בחזקת היורשים בלי שבועה אע"פ שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהבי' הרמ"א בהג"ה שאם עמד החולה ורוצה לחזור כו' דג"כ על המקבל להבי' ראיה דאם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשהנותן בעצמו חי אבל היורשים קי"ל דאין נשבעין היסת כי אם לגבות ולא לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש סמ"ע:

תפס. ה"ה כשעמד השכ"מ ואומר נתתי לך כשהייתי שכ"מ והריני חוזר בי והמקבל אומר בריא היית על המקבל להבי' ראיה ואם היו המטלטלים ביד המקבל מתוך שי"ל שלי הן ישבע היסת שבריא היה כ"כ הרמב"ם פ"ט מהלכות זכייה והה"מ כתב וז"ל ונראה דאפילו ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו חזר הנותן להיות המע"ה אחר שמטלטלין ביד המקבל וזה החילוק צ"ע עכ"ל ולפע"ד אין כאן צ"ע וכ"כ בכ"מ שם שהדבר פשוט כהרמב"ם וכן דעת הטור והרמ"א כאן דהא כי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה א"י לומר נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין העדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה א"כ אם היה מתנת שכ"מ הרי מעולם לא יצאת מרשות הנותן וא"כ זה המקבל צריך לברר שיצאת מרשותו דאל"כ בעלמ' נמי נימא דיהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה אלא ודאי כיון דאיכא עדים וראה ברשותא דקמא קאי וה"ה הכא וזה ברור ול"ד למ"ש בסי' ע"ב ס"ק ק"ט דאם יש עדים שבמשכון בא לידו ואינם יודעין בכמה שהמלוה נאמן התם ניתן לידו בתורת משכון והלכך כל מה שאומר שהוא ממושכן נאמן משא"כ הכא ודוק. ש"ך:

שבריא. ומיירי שמפורש בשטר שהי' בקנין ואינו מפורש כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפ' כו' וכ"כ הטור. והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה היה ורוצה לחזור בו ואפילו אם נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בשכ"מ בכולה אפ"ה מצי המקבל לטעון שבריא היה דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הט"ו בסי' ר"נ סכ"ג ע"ש. סמ"ע:

פלוגתא. פירוש כגון בדין זה דפליגי ביה בש"ס ואיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולה אמרינן שכך היה מעיקר' כ"כ הרשב"ם הביאו הטור וכ"כ הרמ"א לעיל סי' קל"ט ולקמן סי' רנ"ו סס"א ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקין או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה. שם:

בין כו'. ערשב"ם ד"ה ההיא וד"ה רב:

אבל כו'. ע"ש ד"ה דהוה כו':

מתנה כו'. דלא כרבא דשמעתיה אזלא כר"ן ור"ה ורבה ס"ל ראיה בעדים ומסתבר טעמייהו וה"ל ר"מ כר"ן ורבנן כר"י וה' כרבנן. רי"ף:

ואם תפס כו'. כמש"ש א"ל אביי כו' אוקי ממונא כו':

וכן כו'. מתני' וברייתא שם:

וכן כו'. כנ"ל: