המתנה במה תתקיים וכן המחילה - שולחן ערוך חושן משפט סימן רמ״א

הנותן מתנה עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב ש"ס י"ג:

ר"ד ס"ה כו' משמע כמו דלעיל סי' ר"ד ס"ה לא נקנה המקח מחמת המשכון ה"ה בנותן מתנה והניחו למשכון עליו ל"ק ואע"ג דהעיטור כ' בדין קנין מאמר שני דף ה' סוף ע"ג דקנה מ"מ התוספות והריטב"א פ"ק דקידושין ושאר כל הפוסקים כתבו דלא קנה (ועיין בר"ן פ' שבועות הדיינים ובנ"י פ"ק דמציעא) וכן עיקר:

מחל לחברו כו'. עיין בתשובת ר"א ן' חיים ס"ס ע"ז ובתשו' מבי"ט ח"א סימן קי"ג וח"ב סימן כ"ה וסי' צ"ו ושי"ד ועיין בתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' קכ"ב וע"ל סי' ר"ב:

אפילו היה לו שטר כו' וכ"כ בעל העיטור ד' צ"ג ע"ב ע"ש ודוק דל"ת ממוחל לעיל סי' ס"ו ומביא הירושלמי דפליגי בזה ופסק לקולא ולפ"ז הוי ספיק' דדינא ודוק והירושלמי הזה הוא ספ"ק דגיטין דין ד' מחל שטר ר' חנניה ורבי מנא חד אמר מחל וחרנא אמר לא מחל עד דמכר ליה שטרו ע"כ עי' ברשד"ם סי' רל"ה ורע"ח ובתשו' ר"א ן' חיים סי' ע"ז:

המוחל לחבירו כו' נ"ל דהכא שייך ל' מחילה לפי שכשיטול מה שירצה בלא רשות יהיה לו תביע' עליו ושפיר מחל ליה התביעה משא"כ כשיש לו חפץ ביד חברו וחברו אינו רוצה ליטלו שלא מדעתו א"כ איך שייך לומר מחול לך ומה תביעה יש לו עליו שימחול לו ועוד אפשר לומר דכאן מיירי שיטול נכסים והנותן עצמו לא ידע מה שיטול הן הממון הן כמה מטלטלים וכל זה דלא כהסמ"ע (זה מצאתי בכתביו שכתב בימי חורפו):

י"א כו' עיין בתשו' ר"י לבית לוי סי' נ"ב:

הנותן מתנה כו' ע' בתשובת ר"מ אלשיך סי' ל"ג:

אבל אם אינה מחזירה כו' עיין בא"ע סי' ל"ח וברא"ש פרק י"נ ובא"ע סימן ק"מ בתשובת הרא"ש ובספר ש"י וב"ח בטא"ע וצ"ע ודוק עיין בריב"ש סי' שמ"א:

לא קצב לו זמן ע"ל סימן קי"א סי"ז [סי"ט] ועיין בא"א דף צ"ז צ"ח:

בתנאי בגיטין כו'. ונ"ל דהאומר ע"מ להחזיר יכול לתת אף דמיה וכ"כ בתשובת הרא"ש הביאו טא"ע סי' כ"ח ועיין בתשו' רא"ן ששון סימן ס"ג שכ' שהריב"ש חולק בזה ועיין בהרא"ש פ' לולב הגזול:

כל הנותן מתנה כו' עיין בתשובת מהרא"ן ששון סימן קי"ח:

האומר לחבירו עיין בתשובת מבי"ט ח"א סימן מ"ב:

בין קרקע בין מטלטלים. בטור הוסיף וכתב ג"כ עבדים בדרך שנקנה בו ופשוט הוא:

אלא בא' מהדרכים שהקונה זוכה בהם והן מבוארים בטור ובדברי המחבר מסי' ק"ץ והלא' ע"ש גם כאן פרט הטור קצת מנהון:

אם שניהן מודים. ל' גמרא דלא איברי סהדי אלא לשקרא (וכ"כ הטור בסי' קפ"ט) פי' מחששא שמא לא יודו זה לזה:

מתנ' מועטת דאלו במתנה מרובה לא סמכה דעתו של מקבל מעולם שיתן לו הנותן מתנה מרובה כזו וכמ"ש המחבר בסי' ר"ד ס"ח בהדיא ה"ט ולא כע"ש דתלה הטעם בהנותן דמתנה מרובה לא היה דעתו מעולם ליתנו לו ע"ש ובע"ש בעצמו כתב בסי' רי"ד [ר"ד] כמ"ש המחבר שם:

אינו כלום נראה דאף אם ראובן עשה ק"ס לשמעון על הבית וכדרך הקנאות המתנות אפ"ה אינו כלום לפי שקנינו של ראובן היה בדבר שאינו שלו וכיון דבמתנה דראובן לאו כלום היא קנינו דלוי ג"כ לא חל כלל דהא לא קנה אלא לקיים דברו של ראובן ודבריו של ראובן לא חלו:

או נותן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו. פי' שהיה מופקד ביד המקבל ודקדק וכתב בפקדון ל' "נתן משום דלשון מחילה לא שייך בדבר שהוא בעין ביד המקבל אלא דוק' בחוב שחייב לו דלהוצאה נתנה ואינו בעין. וז"ש מור"ם בהג"ה אחר זה ז"ל אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו וא"ל מחול לך אינו כלום אלא שצ"ע שמחלק שם מור"ם בין מעות לחפץ שהי' לו לחלק בין מעות גופן בין הן ביד המקבל בחוב דמהני ל' מחילה ובין הם בידו בתורת פקדון דלא מהני ל' מחילה ואפשר דאורחא דמילתא נקט דאין דרך להפקיד מעות אלא טומנם בקרקע משא"כ בחפץ והיותר נראה דכל דבר שהוא בעין נקרא חפץ אפי' מעות מל' דבר שבלבו חפץ וכמ"ש בר"ס קצ"ה בפריש' ע"ש:

אפילו היה לו שטר או משכון כו'. פי' וצריך הנותן להחזיר להמקבל השטר או המשכון אחר שמחל לו חובו:

כל מקום דמחילה א"צ קנין או הקנ' לו בפני עדים פסולים כו'. גם בצריך קנין הוה דינא הכי כל שאין מכחישים זא"ז וכן הוא בתשו' הרא"ש כתבו הד"מ ומור"ם בהגהות ש"ע ר"ס קצ"ה אלא לרבותא כתב א"צ "קנין דל"ת כיון דא"צ קנין כלל והוא בא להקנותו הרי גיל' דעתו דלא בעי להקנות לו אלא בקנין אלימתא וה"א דדעתו הי' דלא יהי' קנין כ"א בעדים כשרים קמ"ל וכן הוא במהרי"ק והביאו בד"מ ע"ש:

כל מחילה בטעות יכול לחזור בו כו'. וכן הדין בפשרה בטעות ע"ל סי' י"ב וס"ס כ"ה ולעיל סי' ר"ז ובי"ד סימן קס"ה במשכן שדיהו לחבירו ואומר לו אם לא אפרע לך תוך ג"ש יהיה שלך דכל הפירות שאכל אחר ג"ש צריך לשלם כו' ע"ש בדברי הטור והמחבר:

אבל לאחר שנטל מה שנטל נטל כו' כבר נתבאר דלא שייך ל' מחילה כ"א אדבר שביד חבירו ואינו בעין וצ"ל דה"נ מיירי דנתן לו במחילה ובמתנה בלשון המועיל ולא בא כאן לדקדק בל' הנתינ' אלא ללמדינו אימת יכול לחזור בו ועיין בתשובת רשב"א הביאה הב"י שכתב ומסיק בטעם דין זה דאף אם היה מחילה בטעות הוי מחילה וצ"ל דכוונתו דוקא במחילה בטעות כזו שא"ל מתחילה ליטול וכעין שכתב הטור בס"ס רמ"ו בהנותן כל נכסיו לחבירו בסוברו שמת בנו ואינך דקחשיב שם עמ"ש עוד שם או ע"ד שכתב הטור ס"ס קנ"ד סל"ח ז"ל מחילה בטעות כי האי דלא מוכח מילתא דבטעות הוא הוה מחילה עכ"ל ע"ש:

ומ"ש אבל קרקע לא כו'. הטעם משום דלא שייך מוחזק בקרקע דבחזקת בעליה עומדת:

ומ"ש מנה שיש לי בידך תנהו כו'. היינו כשהיו במעמד שלשתן וכמ"ש בסי' קכ"ו:

ה"ג וע' לעיל ר"ס ר"ט ובהרבה נוסחאות כתוב וע"ל סימן רנ"ו וטעות הוא דמ"ש שם אינו דומה לזה דהתם בס"ב באומר כל אשר בבית זה אני מוכר לך דאינו מכור ה"ט משום דגם מינו אינו ידוע דיכול להיות דאין שם אלא תבן ועפ"ר:

ומ"ש מור"ם ז"ל ובסי' ס' ס"ב טפי ה"ל לכתוב ולסמן סי' רל"ב ששם בס"ז כ' הטור בשם הרמב"ם שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה ושהוא חולק ע"ז ובפרישה כתבתי דמיון לזה מהאומר בית מביתי אני מוכר לך שנותן לו עלייה שכת' הטור והמחבר בס"ס רי"ד ע"ש:

הוה מתנה לאותו דבר שפירש. דלא גרע ממקנה לו בו חלק וא"ל אני ואת' נהיו בו שותפין דקנה ה"נ הוא של המקבל בדבר זה ושל הנותן בהמותר ועפ"ר:

יכול להחזיר כשירצה. פי' אפי' אחר החג דלא גרע מהנותן ע"מ להחזיר והקדישה והחזיר דהוה מתנה כיון דלא אמר ע"מ שתחזיריהו לי וכמ"ש הטור והמחבר אחר זה:

לא מהני אם נותן לו ע"מ להחזיר נראה דהיינו דוקא בזה דנדר ליתן לחבירו שמשמע שנדר ע"ד חבירו מ"ה צריך ליתן לו מתנה גמורה אבל נדר או נשבע סתם ליתן מתנה יכול ליתן אפי' ע"מ להחזיר וכמ"ש מור"ם ז"ל בי"ד ס"ה רל"ח והוא מדברי ר' ירוחם הביאו הב"י שם ומ"ש כאן הוא מדברי ריב"ש ואין לומר דפליגי אהדדי דא"כ לא ה"ל למור"ם לסתום בי"ד כהרי"ו וכאן כריב"ש וק"ל:

אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי כו' ר"ל בעלמא אמרינן כן וכמ"ש בא"ע סוף סי' קמ"ג וגם לעיל בסי' ר"ט ס"ז ולקמן בסי' הרמ"ז ס"ג כ"כ הטור והמחבר ומור"ם והוא מהגמרא וה"א דגם כאן אמרינן כשמת המקבל דאין היורשין יכולין לקיים התנאי ולקבל המתנה (כיון שאמר "שתתן כו') קמ"ל דשאני הכא. (הג"ה ובב"י בסי' ר"ז מחסי"ח בשם רשב"א האומר שדה נתונה לך ע"מ שתתן לי בכל שנה ה' זהובים נותן לו כל ימי חייו מת אינו נותן ליורשיו בשנים הבאים לאחריו אבל כל מה שנתחייב לו מן השנים שעברו בחיי האב ומת האב ולא קיבל בחייו נותן הוא לבניו וכ"כ נ"י פ' המוכר את הבית עכ"ל ודרכי משה שם הביאו. ע"כ הגה"ה):

משא"כ בתנאי בגיטין הטעם דשם מסתמא לצעורא קא מכוין ובעי מינה החפץ דוקא:

ומת כו'. פי' השור:

פטור מלשלם ורשב"ם בפרק יש נוחלין כ' דאפילו בגניבה ואבידה פטור דאינו עליו אלא שומר חנם קודם זמן חזרתו לו ובד"מ הביאו:

בין שהתנה הנותן בין שהתנה המקבל כו'. ע"ל ר"ס ר"ז שחולק הרא"ש באם המוכר התנה תנאי שהוא לטובת הלוקח דלא מחשב תנאי כ"א פטומי מילי אם לא שהתנה כן בתחלת המכר די"ל דאדעתא דהכי לקחה וצ"ל דה"נ בכהאי גוונא מיירי בין שהתנה הנותן על מנת שתתן לי כנגדו כך וכך או שהתנה המקבל וא"ל תן לי זה ע"מ שאתן לך או אעשה לך כנגדו כך וכך או מיירי שהתנה בתחלת המקח די"ל דאדעתא דהכי דוקא נתון לו הנותן המתנה

אבל אם אמר ע"מ שלא תעשה כו'. דלעולם מוקמינן מסתמא שנשאר הדבר כמו שהיה מעיקרא מ"ה צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר ולא קיים התנאי:

נתבטלה המתנה מעיקרא ונשארה ביד אביו. לשון הטור דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו ואם נתקיים התנאי נתקיים המתנה משעת נתינה ואם לא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא וכל' המחבר כן הוא ל' הטור אלא שקיצר ועפ"ר שם כתבתי דהוצרך לכתוב דנתבטלה מעיקרא ונשארה ביד אביו משום דמיירי במתנת שכ"מ ובשכ"מ קי"ל דאף אם נותן בל' מתנה כאלו נתנו לו בל' ירושה ואין לה הפסק וכמ"ש הטור והמחבר ר"ס רמ"ח ע"ש וא"כ ה"נ לא אמרינן דיצא המתנה מיד בנו זה שביטל התנאי מ"ה הוצרך לכתוב דשאני הכא דנתבטלה המתנה מעיקרא וכאלו לא יצא מיד אביו מעולם ע"ש וכ"כ שם בתשובת הרא"ש:

ונתנה אח"כ לאחר ולסתם מתנה אין לה אחריות:

אין הנותן צריך ליתן כו'. ומ"מ הנותן חוזר על המוכרו לו באחריות דעכשיו טרפוהו מיד המקבל מכח המוכר שמכר לו דיאמר הלוקח ממנו (שהוא הנותן) עכ"פ היה לי הנאה מהמקבל אם היה נשאר המתנה בידו:

(סעיף ג' מה שנטל נטל) לפמ"ש הסמ"ע ס"ס ע"ג דבכ"מ שיש לו רשות להוציא שייך לשון מחילה ניחא ג"כ כאן וא"צ למ"ש הסמ"ע כאן מזה:

(ע"ש) אבל קרקע לא בב"י בסמוך מביא עוד תשובת רשב"א בעשה שטר מחילה על קרקע שלו שהוא מחזיק דמהני אי קנו מידו דלא כמו שעלה על דעת השואל שאין זה אלא סילוק דין ודברים דכיון דקנו מידו מגופו של קרקע קנו מידו ולפ"ז נראה דה"ה במוחל חפץ לחבירו דאמרי' לעיל דלא הוי מחילה מ"מ אם קנו מידו מהני דמ"ש מקרקע וא"ל דשאני שם בקרקע שהיה כתוב ל' המועיל ע"פ הדין דא"כ פשיטא שאין אחר קנין כלום אלא ע"כ כמ"ש דהקנין מתקן ל' מחילה כמו שמתקן ל' דין ודברים אין לי על שדה זו בר"פ הכותב כנלע"ד:

(סעיף ד' ויש חולקים) מביאים ראיה מסי' רי"ד בית מביתי אני מוכר לך דהוה עכ"פ מכירה אע"ג דלא סיים ונלע"ד להרמב"ם שהוא דיעה קמייתא מיירי הך דסי' רי"ד במרא' לו ביתו וא"ל א' מבתים אלו וה"ל כמו שסיים השדה ונראה דקי"ל כהיש חולקין דהא להרמב"ם הוה הדין במי שמקנה לחבירו ד"א אג"ק צריך לסיומי אותן ד"א בפי' כמ"ש המ"מ בזה וכבר פשט המנהג שמקנין אגב ד' אמות בלי שום סיום באיזה קרקע אלא ע"כ דקי"ל כי"ח שלא צריך סיום:

ע"ש (ס"ט) בין שהתנה עמ"ש סי' ר"ז:

(סעיף ט"ו בד"ר) בתשובת הרא"ש ואע"ג דאמר שלא יוכל למכור כו' צריך להבין מאי קאמר בזה ותו למה כפל הדברים דאמר אח"כ וע"כ כו' והיינו רישא ונ"ל דמתחלה אמר הרא"ש דיש ב' פירושם על לא יוכל למכור הפי' הח' שאין לו יכולת למכור כי אין לו כח ע"ז ואע"פ שהוא שלו ובדרך זה א"צ להזכיר בטילת המתנה והפי' הב' שאינו רשאי למכור ולפי דרך זה אתה מוכרח לומר למה אינו רשאי לפי שהמתנה בטילה מאז ואתה עושה איסור שאתה מוכר מה שאינו שלך ואמר ע"ז דפי' בתרא עיקר כמו לא תוכל לאכול ואח"כ אמר לפרש שהמתנה בטילה אפי' לפי' קמא דאי המתנה קיימת היאך אין לו יכולת למכור דמי מעכב על ידו אלא ע"כ דבכל גוונא המתנה בטילה:

זוכה. כמבואר בדברי הט"ו מסי' ק"צ והלאה עיין בתשובת רש"ך ס"ב ס"ס י"ג:

מועטת. דאינו במתנה מרובה לא סמכא דעתיה דהמקבל מעולם שיתן לו זה מתנה מרובה כזו וכ"כ המחבר טעם זה להדיא בסי' ר"ד ס"ח. סמ"ע:

ולעיל. משמע כמו דהתם לא נקנה המקח מחמת המשכון ה"ה בנותן מתנה והניחו למשכון עליו לא קנה ואע"ג דהעיטור כת' דקנה מ"מ התוספות והריטב"א ושאר כל הפוסקים כתבו דלא קנה וכן עיקר ועיין בר"ן פ' שבועת הדיינים ובנ"י פ"ק דב"מ. ש"ך:

מחל. עיין בתשובת ראנ"ח ס"ס ע"ז ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קי"ג וח"ב סי' כ"ה וסי' צ"ו ושי"ד ועיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' קכ"ב וע"ל סי' ר"ב:

שטר. וכ"כ בעל העיטור דף צ"ג ע"ב ע"ש ודו"ק דל"ת ממוחל לעיל סי' ס"ז ומביא הירושלמי דפליגי בזה ופסק לקולא ולפ"ז הוי ספיקא דדינא והירושלמי הזה הוא ספ"ק דגיטין מחל שטר רבי חנניה ור' מנא חד אמר לא מחל עד דמסר ליה שטרא ע"כ עיין ברשד"ם סי' רל"ה ורע"ח ובתשו' ראנ"ח סי' ע"ז. ש"ך:

פסולים. גם בצריך קנין הוי דינא הכי כל שאין מכחישין זא"ז וכן הוא בתשובת הרא"ש הביאו הד"מ והרמ"א בהג"ה ר"ס קצ"ה אלא לרבותא כת' א"צ קנין דל"ת כיון דא"צ קנין כלל והוא בא להקנותו הרי גילה דעתו דלא בעי להקנות לו אלא בקנין אלימתא וה"א דדעתו היה דלא יהי' קנין כי אם בעדים כשרים קמ"ל וכן הוא במהרי"ק והביאו בד"מ ע"ש. סמ"ע:

חפץ. צ"ע על הרמ"א דמחלק בין מעות לחפץ וה"ל לחלק במעות גופן בן הן ביד המקבל בחוב דמהני לשון מחילה ובין הם בידו בתורת פקדון דלא מהני לשון מחילה כיון שהוא בעין ביד המקבל דמש"ה דקדק המחבר וכת' גבי פקדון או נתן לו כו' ואפשר דאורחא דמלתא נקט דאין דרך להפקיד מעות אלא טומנם בקרקע משא"כ בחפץ והיותר נראה דכל דבר שהוא בעין נקרא חפץ אפילו מעות מל' דבר שבלבו חפץ. שם:

לחזור. וכן הדין בפשרה בטעות ע"ל סי' י"ב וס"ס כ"ה ובסי' ר"ז ועיין ביו"ד סי' קס"ד במשכן שדהו לחבירו וא"ל אם לא אפרע לך תוך ג"ש יהי' שלך דכל הפירות שאכל אחר ג"ש צריך לשלם לו ע"ש. שם:

שיטול. נ"ל דהכא שייך ל' מחילה לפי שכשיטול מה שירצה בלא רשות יהי' לו תביעה עליו ושפיר מחל ליה התביעה משא"כ כשיש לו חפץ ביד חבירו וחבירו אינו רוצה ליטלו שלא מדעתו וא"כ איך שייך לו' מחול לך ומה תביעה יש לו עליו שימחול לו ועוד אפשר לו' דכאן מיירי שיטול נכסים והנותן עצמו לא ידע מה שיטול הן הממון הן כמה מהמטלטלים וכל זה דלא כהסמ"ע עכ"ל הש"ך (וז"ל הט"ז מה שנטל נטל לפי מ"ש הסמ"ע ס"ס ע"ג דבכ"מ שיש לו רשות להוציא שייך לשון מחילה ניחא ג"כ כאן וא"צ למ"ש הסמ"ע כאן מזה ע"כ):

לסיים. עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' נ"ב:

זה. וע"ל ס"ז רל"ב ס"ו בטור ע"ש (נראה דקי"ל כי"ח דהא להרמב"ם הוי הדין במי שמקנה לחבירו ד' אמות אג"ק צריך לסיומי אותן ד"א בפירוש כמ"ש המ"מ בזה וכבר פשט המנהג שמקנין אגב ד"א בלי שום סיום באיזה קרקע אלא ע"כ דקי"ל כי"ח שא"צ לסיים. ט"ז):

להחזיר. עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' נ"ג:

נתבטלה. עיין בא"ע סי' ל"ח ובהרא"ש פ' י"נ ובא"ע סי' ק"מ ובתשובת הרא"ש ובב"ח שם וצ"ע ועיין בריב"ש סי' שמ"א. ש"ך:

זמן. ע"ל סי' קי"א סי"ט ועיין בא"א דף צ"ז וצ"ח:

כשירצה. פירוש אפילו אחר החג דלא גרע מהנותן ע"מ להחזיר והקדיש והחזיר דהוי מתנה כיון דלא אמר ע"מ שתחזירהו לי כמ"ש בסעיף שאח"ז. סמ"ע:

בגיטין. ונ"ל דהאומר ע"מ להחזיר יכול לתת אף דמיה וכ"פ בתשובת הרא"ש הביאו טור א"ע סי' כ"ח ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' ס"ג שכת' שהריב"ש חולק בזה ועיין בהרא"ש פ' לולב הגזול. ש"ך:

הנותן. ע"ל ר"ס ר"ז שחילק הרא"ש באם המוכר התנה תנאי שהוא לטובת הלוקח דלא מחשב תנאי כי אם פטומי מילי אם לא שהתנה כן בתחלת המכר די"ל דאדעתא דהכי לקחה וצ"ל דה"נ מיירי בכה"ג בין שהתנה הנותן ע"מ שתתן לי כנגדו כך וכך או שהתנה המקבל וא"ל תן לי זה ע"מ שאתן לך או אעשה לך כנגדו כך וכך או מיירי שהתנה בתחלת המקח די"ל דאדעתא דהכי דוקא נתן לו המתנה עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' קי"ח:

האומר. עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ב:

מעיקרא. משום דמיירי במתנת שכ"מ ובשכ"מ קי"ל דאף אם נותן בל' מתנה ה"ל כאלו נתנה בל' ירושה ואין לה הפסק וכמ"ש הט"ו בר"ס רמ"ח ע"ש וא"כ ה"נ לא אמרינן דתצא המתנה מיד בנו זה שביטל התנאי מש"ה הוצרך לכתוב דשאני הכא דנתבטלה המתנה מעיקרא וכאילו לא יצא מיד אביו מעולם וכ"כ בתשובת הרא"ש שם. סמ"ע:

שטורף. דמ"מ הנותן חוזר על המוכרו לו באחריות דעכשיו טרפוהו מיד המקבל מכח המוכר שמכר להנותן ויאמר לו הנותן להמוכר עכ"פ היה לי הנאה מהמקבל אם היתה נשארת המתנה בידו. שם:

הנותן כו'. מתני' ב"ב קנו א' המחלק כו' ורבנן ל"פ אלא בש"מ וכן שם קנא א' והא לא משך כו' וכמה מקומות: (ליקוט) הנותן כו'. תוספתא פ"י דב"ב המסוכן שחלק נכסיו ע"פ בין בחול בין בשבת דברי המת יעשו אבל בריא עד שיקנה בכסף ובשטר ובחזקה כו' (ע"כ):

וכיון כו'. מדאמרי' בב"מ מו א' ואיכפל תנא כו' ולא אוקמי דליכא עדים ובפ"ק דסנה' ס"ל לרבנן פשרה ביחיד אע"ג דבעי קנין ועבה"ג תוס' בב"מ מ"א ד"ה קנין. ובפ"ק דסנה' שם:

מחל כו'. קדושין טז א' לימא ליה כו' ב"מ קיב א' איבעיא להו חוזר כו' וע"כ בלא קנין איירי כתובות קד כ"ז כו' וטענו בחטין כו' לי"מ משום מחילה:

או נתן כו'. ב"ב פ"ה א' ברשות לוקח כו'. ודוקא נתן אבל מחילה ל"ש כמ"ש בהגה. מהרי"ק:

וי"א כו'. כיון דאין גוף המשכון קנוי למלוה אע"ג דקני להתחייב בגניבה ואבידה ואמרינן בקדושין שם ולימא כו' ש"מ כו'. וכ"ש בשטר:

כ"מ דמחילה כו'. ול"ד למ"ש בב"ב קנב א' ש"מ שכ' קנין כו' דשם מדינא בעי קני אלא שלא תטרף דעתו משא"כ כאן לא גרע מגילוי דעת שמחל לו דסגי:

ולשון מחילה כו'. כמ"ש בקדושין שם ש"מ ע"ע כו' ואע"ג שהעבד מוחזק בעצמו כמ"ש תוס' בגטין יז א' ד"ה מפני ואור"י כו' וכ"ש בע"ע וה"ה כאן:

אדם כו'. כמ"ש ברפ"ד דנזיר מי שאמר כו'. ובפ"ק דקידושין היה מדבר עם האשה כו' ובכמה מקומות:

כל מחילה כו'. ב"ב מא א' ועתוס' דב"מ ס"ו ב' ד"ה התם כו':

אפי' כו'. ספ"ק דגטין:

המוחל כו' יכול כו'. כנ"ל בהג"ה ס"ב ול' מחילה כו':

אבל כו'. ב"מ ס"ו ומודינא דאי שמיט כו' ועתוס' הנ"ל שם ורא"ש שם:

אבל קרקע כו' אפי'. כמ"ש בב"מ קב ב' ק"י א' דקרקע בחזקת בעליה:

י"א כו'. כפרש"י בגטין ט' א' ד"ה עד וכ"פ הרי"ף ור"ש ל"פ בהא דנכסים לא קנה ואף דלא קיימא במסקנא מ"מ הדין אמת ועמ"מ:

אבל אם כו'. ב"ב ס"ב ב' פלגא בארעא כו' ושם ק"ז ב' מתני' האומר כו' וז"ש מהפחות כו':

וי"ח כו'. ממתני' וגמ' הנ"ל וחילוק שמחלק לא ס"ל דמ"ש ואמרי' בסוף כתובות ההוא דאמר דיקלא לברתי כו' ובסוף מנחות קח ב' בית בביתי כו' ובסוף ב"ב אלא מעתה שדי מכורה כו' ועתוס' דגטין שם ד"ה לעולם ומ"מ פ"ג מהזו"מ: (ליקוט) וי"א כו'. וכן השיגו הרשב"א ממ"ש בפ"ב דכתובות ההוא דאמר דיקלא לברתי כו' וש"מ (ע"כ):

יש מי כו'. כ"כ הרא"ש בפי"נ קל"ד א' ממש"ש משום מעשה דב"ח כו' ול"ד שא"י להקדישה דה"ה אם א"י לעשות שום א' מהדברים מדקמדמי שמאי עובדא דשם למעשה ב"ח מתוך שא"י להחזיר לבניו נתבטלה המתנה שם:

בד"א כו' אבל כו'. ממש"ש קלז ב' הילך אתרוג כו' ואע"ג שא"י להקדישו כמש"ש חזינן כו' וכן אמרי' בירוש' ר' ירמיה בעי וכו' והביאו תוס' שם וכן אמרי' בנדרים מח ב' משום דסעודתו מוכיח עליו:

או אפי' כו'. כמ"ש בפ"ק דקדושין שנותן לעבד ע"מ שיצא לחירות ובסוף נדרים שנותן לבתו כו'. תוס' דסוכה מ"א ב' ד"ה הילך כו':

הנותן כו'. ב"ב קלז ב' הילך אתרוג כו' שור זה כו' קדושין ו' ב':

אוכל כו'. ב"ב שם ההיא איתתא כו' וכן להיפך:

בין בקרקע כו' ואוכל כו'. דאמרי' בסוף עירובין ל"א א' דמכר בשעת יובל כמו רבית דע"מ להחזיר הוא ואמרי' בת"כ פ' בהר פ"ה וגאל את ממכר אחיו לרבות את הנותן מתנה:

והוא כו'. גמ' ב"ב שם:

לא קצב כו'. דמסתמא יכול לקיים התנאי אימת שירצה כמ"ש בקדושין ס' א' ע"מ שאתן כו' מכאן ועד כו' ש"מ דברישא כ"ז שירצה וערש"י שם ד"ה א"ר הונא:

ואם הוא כו'. כמ"ש בב"ב שם חזינן כו' מידי דחזי כו' וכן באתרוג וכמ"ש שם ודוקא דאיכא אתרוג כו':

אע"ג דהאומר כו'. קדושין ס' ב' גטין ע"ד א' וכת"ק:

שאני הכא כו'. דל"ק אתה תתן ועב"י:

המתנה כו' משא"כ כו'. גטין ע"ב ב' ותסברא כו' ורבה א"ל כו' וערא"ש פ"ג דסוכה סי' ל':

נתן כו'. רשב"ם ב"ב שם ד"ה ה"ז מוקדש כו' והביאו המ"מ וערא"ש בסוכה שם שחולק: (ליקוט) נתן כו'. כמו בלוקח לשלשים יום וכמ"ש בסי' שמו סי"ח ע"ש (ע"כ):

כל הנותן כו'. כמ"ש בב"ב שם הילך אתרוג כו' שור זה כו'. רא"ש ריש כלל פ"א:

בין כו'. מתני' קדושין מט ב' ע"מ שאני כו' וכן היא שהטעתו ועבא"ע ר"ס ל"ח ס"א:

ויחזיר כו'. כמ"ש בב"מ ס"ז א' ההיא איתתא כו' ועי"ד סי' קע"ד ס"ג:

האומר כו'. בגטין ע"ד א' אמרינן ולאחר לא תנשא כו' ומקשה הר"ן שם דמכאן מ' דאין מתירין להנשא בכל תנאי עד שתקיים תנאה ושם פ"ג א' אמרינן א"ה בכולהו תנאי כו' אלמא דאין חוששין ומותרת מיד להנשא ומסיק דבשב ואל תעשה אין חוששין כההיא דפ' המגרש משא"כ בקום עשה כההיא דכאן ולפ"ז מ' דהאומר לחבירו הריני כו' ובפ' המגרש (גיטין פ"ד א)' פירש"י בד"ה אין חוששין כו' אבל כו' אבל הר"ן שם כ' בשם הרמב"ן דה"ה לפלוני והא דנקט אבא ואביך משום דס"ל בע"מ נמי פליגי רבנן אר"א משא"כ באבא ואביך כמ"ש במתני' פ"ה א' ועוד פי' דה"ק נתקיים התנאי בפני עדים ה"ז גט כו' דבקום עשה עליה להביא ראיה ע"מ שלא כו' דשב ואל תעשה הוא עליו להביא ראיה וז"ש שמא נבעלה דלפירש"י הל"ל שמא תבעל:

זה שביטל כו'. כמ"ש בס"ט:

מעיקרא. דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו כמ"ש בפ"ק דקדושין דהלכה כר' אלעזר:

בד"א כו'. ע"ש ס"ב כל תנאי כו'. דקי"ל כר"מ דשמואל ורבא ס"ל כוותיה בגטין ע"ה ב' וכ"כ תוס' שם א' בד"ה לאפוקי וכל הד' דברים מפורשין בכמה מקומות תנאי כפול עיקרה במתני' דפ"ג דקדושין הן קודם בגטין שם ב' ותנאי קודם שם א' ועיקרה במתני' ספ"ז דב"מ וכן אפשר לקיימו ואיפסק שם הלכתא ובגטין כר"י בן תימא. ועוד יש דבר א' שאפשר לקיומיה ע"י שליח כמ"ש בכתובות ע"ד א' וסמך אמ"ש בה' חליצה. ועוד יש ד"א שיהא המעשה בד"א כמ"ש בגטין שם וכ' הטור והג"ה ס"ד והשמיט הרמב"ם ועבה"ג ור"ל דשאר הד' דברים מפורש בשאר מקומות לבד זו הסוגיא ועוד מדדחיק רב אשי לאוקמיה כרבי ש"מ דלא ס"ל הא דרב אדא דבשלמא תנאי כפול ומעשה קודם בעי לאוקמיה אפילו כפליה והקדים התנאי ועמ"ש למטה: שם בהג"ה הזכיר כו'. כן מפורש בגמ' שם ב': שם ס"ג כל האומר כו'. כ"כ הרי"ף שם ע"ו א' ת"ר ה"ז כו' והלכתא כרבנן. ואע"ג דקי"ל דבעינן תנאי כפול ה"מ באם כמו בתנאי ב"ג וב"ר וכדאתקין שמואל בגיטא אבל בע"מ לא דקי"ל דע"מ כמעכשיו דמי ועבה"ג בשם מ"מ ואינו מוכרח דהא מתני' שם ב' באם ואפ"ה לא הזכיר כפילת. והר"ן כ' דס"ל כפירש"י שם ובפ"ג דקדושין דבשאר דברים ל"פ רבנן אלא בכפילה לבד ומדדחיק רב אשי לאוקמי כרבי אע"ג דשפיר מיתוקמא כדברי הכל אלא משום דבע"מ א"צ לכל התנאים אוקמיה כהלכתא כרבי: שם אבל צריך כו'. דהא ר"י בן תימא ורבנן פליגי בע"מ: שם וי"ח כו'. דס"ל כמ"ש תוס' שם ובקדושין שם דאכולהו פליגי רבנן וכמ"ש בספ"ז דב"מ שם אימא סיפא כל תנאי כו' ואוקמיה רב אשי כרבנן דר"מ וראיה מדאתקין שמואל כו' ושם ע"כ מהיום או מעכשיו כמ"ש במתני' ע"ב א' ועוד עיקר פלוגתא ר"מ וחכמים בע"מ הוא בפ' האומר דשם איירי בע"מ ועוד הביא הר"ן ראיה מירושלמי דקדושין שם תמן תנינן מתנה אדם על עירובו אר"א מאן תנא אם בא אם לא בא ר"מ היא היכא ר"מ מדין ר"מ דקדושין דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת וא"ל אינה מקודשת רמ"א בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים בלאחר שירדו גשמים ירדו מקודשת לא ירדו אינה מקודשת ר' חגי בעי קומי ר' יוסי והא אם כלאחר הוא ר"ל תנאי דב"ג וב"ר א"ל שנייא ההיא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציא מידם מ' להיפך דדוקא בע"מ פליגי ונר' דגמ' דידן פליגא מ"מ מוכח דע"מ גריעי טפי וער"ן בגטין שם וכ"ז י"ל דעת הרמב"ם דהירושלמי ס"ל כרבנן דפליגי ארבי ומה שהקשה הרא"ש בתשו' שם דהא פליגי בקדושין בע"מ יותר הל"ל דהא פליגי בגטין ע"ו א' בע"מ בהדיא אלא שפסק הרי"ף ורמב"ם בהא כרבנן וערא"ש בגטין שם בארו': שם וי"א דאפי' כו'. וז"ש כאן או שכ' בסוף כו' וע"ל סי' ס"א ס"ה בהג"ה והאי מאן כו' עמש"ש: שם ס"ד י"א דלא כו'. דעת הרי"ף בתשו' ורמב"ם בשם מקצת גאונים דלא בעינן תנאי כפול אלא בגטין וקדושין דאיסורא אבל בממונא לא והקשו הרמב"ם ותוס' עליהם הא תנאי ב"ג וב"ר בממונא הוא ועוד הא אמרי' בס"פ שבועת העדות להיפך ותי' הר"ן ומ"מ בשם רמב"ן ורשב"א דודאי ר"מ ס"ל בכולהו אבל אנן לא קי"ל כר"מ ושמואל דאתקין בגיטא לרווחא דמילתא אתקין ולחומרא וכן אנן חוששין לחומרא אבל בממונא אוקמיה אדינא וראיה דהא רבא ס"ל בגיטין שם הא דשמואל ואמר בקדושין מ"ט ב' הוי דברים שבלב כו' מ' אבל אם פירש אע"ג שלא כפל וכ"כ רשב"ם בב"ב קלז ב' ותוס' בקדושין שם תי' דגילוי מילתא שם הוי כמו תנאי כפול והר"ן הקשה דהא באיילונית מ"ו ב' גילוי דעת ואפ"ה בעי ר"מ שם תנאי כפול ועמ"ש בא"ע סי' י' ותוס' חילקו וכ' דג' חילוקים בדבר ע"ש ועוד ראיה ממ"ש בב"מ סו א' אי קיימת דידך כו' מ' שאם התנה הוא כן הוי תנאי ותוש' בגטין שם סד"ה לאפוקי תי' דאתי כרבנן ובירושלמי דקדושין שם בכל אתר אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא ל"ל חומר הוא בערוה אבל תוס' שם והרא"ש בפי"נ הגיהו הירושלמי דהא אשכחן דס"ל לר"מ גם במילי אחרינא בפ"ק דנדרים ובספ"ז דב"מ וכנ"ל בס"פ שבועת העדות: שם ד' דברים אלו. ל"ד דתנאי קודם למעשה קי"ל דבעינן דסתם מתני' היא ותנן לה גבי הלכתא פסיקתא וכן שאפשר לקיימו דהא איפסיק הלכתא כריב"ת וער"ן בגטין שם ובקדושין פג שם ובמ"מ פ"ו מה' אישות:

הקונה קרקע כו'. עפ"ג דב"מ ל"ה ב' ואף ר' יוסי שם ל"פ בכה"ג: