אם קבל עליו כל אונס שאירע או התנה - שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ״ה

אפי' מכר הקרקע בשטר כו' משמע מדברי הרמב"ם והמחבר דבמוכר שדהו בעדים בלא שטר מכ"ש דאחריות עליו אע"פ שלא פי' וכן משמע יותר בסמ"ג לאוין ק"ע דף ס"א ריש ע"ב וב"כ הרשב"א והר"ן והנ"י פ"ק דמציעא וכ"פ הב"ח וכ' שכן משמע מהטור כאן ובאמת לא משמע מהטור כאן כל כך ע"ש ויותר היה לו להביא דברי הטור דלעיל סי' קי"ו שכ' כן להדיא וכ"כ המחבר שם וכ"כ הרא"ש פ' חז"ה בשם הר"ר יונה דאפי' מאן דאמר אחריות לאו ט"ס הוא ה"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימר כך היה התנאי בעדים אבל במוכר בעדים בלא שטר אפי' לא פי' לו האחריות חייב באחריותו עכ"ל ובס' גדולי תרומה שער מ"ז כ' דמדכ' הרמב"ם פ"א מה' מלוה סתם דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסי' משועבדי' משמע דס"ל נמי הכי ואין זה הכרע כ"כ דלשון רמב"ם כלשון הש"ס וטפי ה"ל להוכיח מהרמב"ם פי"ט מה' מכירה שהעתיק המחבר כאן. עוד כת' הג"ת שם שגם מדברי הרמב"ן שהביא הבעה"ת מדכתב דכותבין שטר למוכר בלא לוקח דאי משום אחריות הא המוכר שדהו בעדי' גוב' ממשועבדים (וכ"כ הרמב"ן בקצרה בחדושיו פ' ג"פ ומביאו הטור סי' רל"ח) עכ"ד ויפה כוון בזה דאל"כ הא יש לחוש שמא לא התנה באחריות מיהו מ"ש הגדולי תרומה שם שיגע ולא מצא חבר לבעל התרומות שיאמר המוחזק קים לי כותייהו כבר כתבתי לעיל סי' קי"ו שלפע"ד גם דעת רשב"ם כהבעל התרומות דבמוכר בעדים בלא שטר אינו חייב באחריות עד שיתנה ע"ש עיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ד וסי' תי"ג:

שאלו וכיוצא בהן כו' עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ס' ועיין ברמב"ם פי"א מה' מכירה ולעיל סימן נ"ה ודו"ק:

אם התנה המוכר כו' עיין בנ"י פ"ק דמציעא בשם רב האי גאון דג' מיני אחריות הן:

מחמת המוכר כו'. בדרישה כתבתי דג' מיני אחריות הן. הא' ב"ח שמוציא מחמת המוכר. השני שבא אחד והביא עדים ששדה זו גזולה היא מידו. הג' אחריות דנפשיה והוא מ"ש הטור והמחבר בסי' שאחר זה ס"ב ע"ש ועיין בנ"י פ"ק דמציעא (דף ס"ו) דג' מיני אחריות אלו זו למעלה מזו וכולן הן בכלל אחריות אע"ג דלא פי' אבל אם פירשו דמחמתי' הרי מיעוט דעלמא שהוא למעלה ממנו כו' ע"ש ד"מ סי' קי"א ס"ב ובסי' רכ"ו:

כל הדמים שנתן. גם חצי השבח גובה הב"ח מהלוקח וחוזר הלוקח וגובה אותו מהמוכר לו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ריש סי' קט"ו אלא שלא איירי כאן מדין זה ועוד שסתם מטלטלין דאיירי מינייהו ג"כ כאן אינן משביחין ועפ"ר:

אפי' מכר הקרקע בשטר. נקט קרקע משום דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו וקמ"ל בזה דל"ת דוקא כשאין לפנינו שטר דנוכל לומר שהתנה אחריות בשעת המכירה משא"כ כשבא שטר מכיר' לפנינו כתובין בו כל הני תנאי מכירה ואחריות לא נזכר שם ה"א ודאי התנ' המוכר עמו שלא יתחייב באחריות קמ"ל ועפ"ר מ"ש עוד:

ט"ס הוא הטעם דחזקה הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי להוציא ממונו בקניי' דבר על ספק שהיום ומחר יבא ב"ח ויטרפנו ממנו ובמטלטלין דלא שייך טריפ' (כמו שכתבתי בסעיף שאחר זה) מ"מ יש לחוש שיביא א' עדים שנגזל' ממנו ובודאי היה דעתו בקנייתו שבאם יוציא הדבר שלוקח ממנו באיזה צד שיהיה מחמת המוכר שיהיה מחויב להחזיר לו מעותיו וה"ל להסופר לכתבו מעצמו אע"פ שלא אמרו לו לכתוב והאי דלא כתבו הוא טעותו:

כגון כו'. והיו גנובים או גזולים גם הטור כ"כ והוא ללא צורך דהא כבר כתבו ואזה קאי ואי משום דכאן כתבו יותר בפירוש טריפת מטלטלים בגזילה וגניבה דוקא וטריפת קרקע גם בב"ח א"כ הל"ל כן בפירוש בסעיף שלהני זה בריש הענין ונ"ל דקמשמע לן דאפי' יש להבא לקחתו עדי גזילה וגניבה או הלואה דמזה איירי מדבא להוציאו בבית דין אפ"ה בעינן דוקא שהוציאו מיד הלוקח בב"ד לאפוקי אם מסרה לו הלוקח מעצמו ע"פ עדותיו דלא יוכל לחזור על המוכר באחריות דיכול לומר אחוי טירפך ואשלם לך:

בין בדין המלך כו'. אע"ג דדין מלך דין הוא ה"מ מה שעושה מדעתו מצד חוקי המלכו' וכמו שכתב הטור והמחבר בסימן שס"ט מה שאין כן זה דפוסק הדין ע"פ עדים עכו"ם ויש לחוש שהן משקרין לפניו ובגמרא נתנו טעם ומה שכתב בין בערכאות קא משמע לן בזה אע"ג דערכאות דייקא טפי:

והביא עידי עכו"ם הא אם מביא עדים ישראלים חייב המוכר דהא אלו אתא לבית דין ישראל גם כן היה טורף ובכה"ג אמרי' דדין מלך וערכאותיהם דין אף ע"ג דאלו נתן מעצמו לטרוף לא היה יכול לחזור על המוכר וכמ"ש ובטור הוסיף וכ' עוד ז"ל ואפי' הוא חמור ולקחו העכו"ם ולא לקח האוכף דאיכא למימר דהעכו"ם אומר אמת שהרי אינו נוטל אלא שלו כיון שלא נטל גם האוכף אפ"ה אינו חייב באחריותו עכ"ל והוא מהגמ' ובפרישה כתבתי דמ"ה נקט אוכף משום דדרך בני אדם להקפיד שלא להניח על סוס וחמור אוכף שאינו מיוחד להן כי יעלה מזה ע"ג מכה כל שאינו נעשה ע"פ מדות גבו וה"א מדשבקי' העכו"ם ודאי קושטא קאמר קמ"ל:

אבל אם התנה עמו כו' ועיין בתשובת הרא"ש כלל י"ח סי' י"ג מדין ראובן שקיבל בית משכנת' מעכו"ם ומכרו באחריות לשמעון ועכשיו תובע העכו"ם את היהודי כו' ע"ש.

או שחזר הנהר לעבור בתוכה פי' שחזר מלהיות עליו שם שדה מחמת שהנהר עבר תוכה ושטפה או נעשה שם מקוה מים:

מעשה בא' כו' נקט המחבר מעשה שנזכר בגמרא ל' דוגמא מה שנקרא אונס דלא שכיחי וקאי אמ"ש לפני זה:

אפילו אם נודע שהיתה גזולה כו' הטעם דיאמר המוכר דלהכי התניתי עמך שאינני חייב באחריות ואתסברת וקבלת עלך ופלוגתא היא בגמרא בזה וקי"ל כמ"ד הכי וע"ל סי' ל"ז שהביא הטור הפלוגתא דרב זביד ורב פפא:

אונס ניסוך הוא על המוכר הטעם כ' הרא"ש והטור הביאו ז"ל דהרי המוכר קיבל עליו אחריות היין דאתא לי' מעלמא דהיינו שפיכה ושבירה ואמרינן דה"ה כל אונס דאתי מעלמא דמ"ש הני מהני והא דפרט שפיכה ושבירה מפני שהן אונסין דשכיחין לאפוקי אונס ניסוך דלאו אסקי אדעתייהו להתנות עליו משא"כ הלוקח דלא קיבל עליו כ"א אונס שבא מגוף היין ולא אונס דאתי מעלמא כלל ומהיכי תיתי לחייבו באחריות דניסוך:

(סעיף ו' כ"א אונס ניסוך) נ"ל דמ"מ אם קודם שאירע הניסוך כגון שהוא יודע שיתנסך כההיא דהרא"ש בתשו' שהביא רבינו שבא האנס לשלול הכפרים ששם היין והמוכר מתרה בו שיטול הלוקח היין או יבטל המקח והוא ילך שם ויטלנו ודאי שומעין למוכר דלאו כל כמיניה דלוקח לגרום לו הפסד בידים ובתשו' הרא"ש לא מיירי מזה אלא שגם המוכר רצה להניחו שם רק שמייפה כח הלוקח בזה שיהי' ברשותו ומזלו של מוכר והיה המקח בטל ומ"מ אף לפי הנידון שכתבתי אם יאמר הלוקח לך והצל יינך והעמידהו לפני במקום טוב הדין עמו רק שלא יכול לכוף למוכר שיהיה היין במקום סכנה ויהיו באחריות המוכר:

הדמים. גם חצי השבח גובה הב"ח מהלוקח וחוזר הלוקח וגובה אותו מהמוכר כמ"ש בר"ס קט"ו אלא דלא איירי הכא מדין זה ועוד שסתם מטלטלין דאיירי מהן ג"כ כאן אינן משביחין. סמ"ע:

בשטר. משמע מדברי הרמב"ם והמחבר דבמוכר שדהו בעדים בלא שטר מכ"ש דהאחריות עליו אע"פ שלא פירש וכן משמע יותר בסמ"ג וכ"כ הרשב"א והר"ן והנ"י פ"ק דב"מ וכ"כ הב"ח וכ"כ הט"ו להדיא בסי' קי"ו וכ"כ הרא"ש פ' חז"ה בשם ה"ר יונה דאפי' מ"ד אחריות לאו ט"ס הוא ה"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימר כך היה התנאי בעדים אבל במוכר בעדים בלא שטר אפי' לא פירש לו האחריות חייב באחריותו עכ"ל וכ"כ בג"ת שגם מדברי הרמב"ן משמע כן ועיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ד וסי' תי"ג. ש"ך:

המלך. אע"ג דדין המלך דין הוא ה"מ מה שעושה מדעתו מצד חקי המלכות כמ"ש הט"ו בסי' שס"ט משא"כ זה דפוסק הדין ע"פ עדי עובדי כוכבים ויש לחוש שהן משקרין לפניו ומ"ש בין בערכאות קמ"ל אע"ג דערכאות דייקי טפי. סמ"ע:

טוען. בטור הוסיף עוד וכתב ז"ל ואפי' הוא חמור ולקחו העובד כוכבים ולא לקח האוכף די"ל דאמת אומר העובד כוכבים שהרי אינו נוטל אלא שלו כיון שלא נטל גם האוכף אפ"ה אינו חייב באחריותו ע"כ והוא מהש"ס ומש"ה נקט אוכף משום דדרך בני אדם להקפיד שלא להניח על סוס וחמור אוכף שאינו מיוחד להן כי יעלה ע"י זה מכה על גבו כל שאינו עשוי לפי מדתו וה"א מדשבקי' העובד כוכבים ודאי קושטא קאמר קמ"ל. שם:

התנה. עיין בתשובת הרא"ש כלל י"ח סי' י"ג מדין ראובן שקיבל בית משכנתא מעובד כוכבים ומכרו באחריות לשמעון ועכשיו תובע העובד כוכבים את היהודי כו' ע"ש. שם:

שאלו. עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' ס' ובהרמב"ם פי"א מה' מכירה ולעיל סי' נ"ה. ש"ך:

אונס. (אם תבעו ישראל ויצא זכאי והתובע לא ציית דינא והוא איש אלם הוי אונס ואינו חייב באחריותו ד"ר סי' ק"י. דוקא אונס דשכיח טובא אבל אונס דשכיח ולא שכיח לא קבל עליו אם לא שיקבלנו בפירוש ד"ר סי' פ"א וכן נראה מדברי הר"ש יונה סי' מ' אבל הרשד"ם סי' ל"ג כתב דאפילו אונס דשכיח ולא שכיח קבל עליו וע"ש בסי' ק"ד ועיין במקור ברוך סי' נ"א ובתשובת הריב"ש סי' ק"נ ובהראנ"ח ח"ב סי' ל"א ובהרש"ך ח"ב סי' (נ"ב) [ל"ב] ובתשו' מהרי"ל סי' ל"ז. ואם הוא ספק אם הוא אונס דשכיח או שכיח ולא שכיח המע"ה ד"ר סי' פ"א הרשד"ם סי' ל"ג וסי' ק' הרש"ך ח"א סי' כ"א. שביה אונס דלא שכיח הוא מרדכי פ' מי שאחזו מהרי"ק שרש ז' ועיין בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"א. ירידת המטבעות ועלייתן אונסא דלא שכיח הוא הרשד"ם סי' ע"ה וכתב בכנה"ג דברי הרב שרירין וקיימין בזמנו שלא נשמע ירידת מטבעות אלא באותו פעם אבל בזמנינו זה שהורגל הדבר פעמים רבות אונסא דשכיח טובא מקרי וכ"כ בלחם רב סי' ס"ט אע"פ שהוא היה בזמן הרשד"ם עכ"ל ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' קט"ו. הא דאמרינן אונסא דלא שכיח לא קבל עליה היינו כשקבל עליו סתם אבל אם אמר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם הוא כלל הכללים ואפי' אונס דלא שכיח א"י לטעון הר"מ אלשקר סי' ל"ב וכתב בכנה"ג דמ"ש הרשב"א שהביא הב"י בסי' זה שאפי' כתב שקבל כל אונסין שבעולם אין אונס דלא שכיח בכלל אינו חולק ע"ז דל"ד מקבל כל אונסין שבעולם לאומר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם עכ"ל ועיין בהרלנ"ח סי' קכ"ז ובמשפטי שמואל סי' כ"ט ובהרש"ך ח"א סי' פ"ח. כל זה הביא בס' בני חיי ועמ"ש עוד שם בענין זה):

ניסוך. (נ"ל דמ"מ אם קודם שאירע הניסוך ויודע הוא שיתנסך כההיא דהרא"ש בתשובה שהביא הטור שבא האנס לשלול הכפרים ששם היין והמוכר מתרה בהלוקח שיטול משם היין או יבטל המקח ויטלנו הוא ודאי שומעין למוכר דלאו כל כמיניה דלוקח לגרום לו הפסד בידים ובתשו' הרא"ש לא מיירי מזה ומ"מ אף לפי מ"ש אם יאמר הלוקח לך והצל יינך והעמידהו לפני במקום טוב הדין עמו רק שא"י לכוף המוכר שיהיה היין במקום סכנה ויהיה באחריות המוכר. ט"ז):

קרקע או כו'. בפ"ג דב"ב מ"ד ב'. ונקט הנך ג' דג' חילוקים הן דמטלטלי א"א למצא אלא מחמת שאינו שלו כמ"ש שם ובקרקע גם מחמת בע"ח ובעבד ג"כ מחמת בע"ח אלא דוקא בשעשאו אפותיקי כמ"ש שם ובכולם חוזר עליו כמ"ש שם:

בין בדין כו'. עתוס' שם ד"ה דינא כו':

בד"א כו' אפי' כו'. כמ"ש בגטין עג זיל שפי ליה דהא כו' וזה ג"כ נק' אונס דשכיח כמ"ש בב"ב שם אשר פיהם כו':

אבל אם נפסק כו'. שהוא ג"כ אונס דלא שכיח כמ"ש בב"מ ע"ז אי לא עבידא דפסיק כו':

או שחזר כו'. גטין שם לסוף אפיקו כו':

או שבאת כו'. עב"מ ק"ה ב':

ואצ"ל כו'. ב"ב מג מד קסט קעא ושאר מקומות:

המוכר כו'. עבה"ג: