המחליף פרה בחמור או שקנה ונמצא - שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ״ד

עד שמת החמור. אינו ר"ל שמת אחר משיכת בעל החמור את הפרה וקודם משיכת בעל הפרה להחמור דא"כ ליכא מאן דפליג דההפסד הוא לבעל הפרה דהא מיד כשמשך בעל החמור הפרה נקנ' החמור לבעל הפרה ובמזלו מת אלא ה"ק ולא הספיק למשוך החמור עד שמצאו מת ואינו ידוע אימתי מת אם קודם משיכת הפרה או אח"כ וכ"כ בטור:

על בעל החמור כו'. הטעם דס"ל כאן נמצא כאן היה ואמרינן שבעודו בחזקתו דהיינו קודם שמשך הפרה מת אם לא שיביא ראייה שאחר המשיכה מת ומה"ט נמי מסיק הטור בשם הרי"ף שהוא ג"כ בעל סברא זו דהיינו דוקא אם עומד החמור בבית בעל החמור בשעת מיתה אבל אם מת באגם הראיה הוא על הפרה דבכה"ג ליכא למימר כאן נמצא כאן היה:

הרי היה ברשות בעל הפרה. דס"ל כיון שנולד הספק (דהיינו שנתוודע ממיתתו) אחר המשיכ' בזמן שהיה בחזקת בעל הפרה מ"ה עליו הראי'. ואי לא מוקמינן אחזק' שהי' חי כמו שהיה בראשונ' ועפ"ר שם כתבתי טעם למה לא אמרינן ג"כ כן בר"ס שלפני זה במחליף פרה בחמור ומשך בעל הפר' להחמור וילדה הפר' ואינו יודע אם קודם המשיכ' או אחר המשיכה דהל"ל ג"כ כיון דבשעת משיכת החמור הפרה הית' בחזקת בעל החמור ובחזקת שהית' מעוברת נולד הספק שנודע שאינה מעוברת אח"כ נוקמה אחזקת מעוברת כמו שהית' קודם לכן וחלקתי דדוקא כאן דהחליף החמור בפרה ידוע ובמשיכת הפרה זכה הלה בחמור מ"ה מקרי עומד ברשותו משא"כ במחליף פרה בחמור ומשך החמור וילדה הפר' ומחולקים בהולד דלעולם לא נתברר אי הוה הולד בכלל הקנין דיכול להיות שלא תלד ולד קיימא או שלא נתעברה ונתקיים הקנין זולת הולד וע"ש מ"ש עוד לחלק:

שלא ידע המומין אלו וה"ה שלא ידע ממית' בשעת משיכ' בדין זה:

העכו"ם משקר. בסי' שאחר זה ס"ג כתב הטור מדין זה עיין שם:

לפיכך אם הגליד כו'. נרא' דה"פ כיון שנמצא קורט דם היא טריפה מ"ה אם הוגלד פי המכה והוא שחטה תוך ג' ימים לקניית' פסיד' דמוכר לאפוקי אם לא נמצא עליה קורט דם דהיא כשירה וכמ"ש בגמרא וכל הפוסקי' אלא שהאחרוני' כתבו דאנן לא בקיאין בבדיק' יש להחמיר וכמ"ש הטור והמחבר להתיר ומור"ם להחמיר בי"ד בסי' מ"ח ע"ש:

בידוע שזו נטרפ' כו'. ואף ע"פ שבודאי נטרפ' עדיין היה לו לחלוק בין אם שחטה תוך ג' ימים לקניית' דהוא מקח טעות ובין שחטה לאחר ג' ימים דהוא ספק וכן מחלק בטור ע"ש. המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם וכתב הדין ע"פ המנהג דאין רגילין הטבחים לשהות השחיט' ג' ימים אחר הקנייה ומ"ה כתב מאחר שבודאי טרפ' ושחטה תוך ג' ימים לקניית' מהמוכר אז בודאי בעודה ברשות המוכר נקבה וה"ל מקח טעות:

לא הוגלד פי המכה. פי' והוא שחטה ג"כ תוך ג' ימים לקניית' דאל"כ בודאי אצל הטבח נעשה הנקב מדלא הוגלד פי המכה שעל הרוב מוגלד המכה אחר ג' ימים כן היה נראה לכאורה אבל לקמן סי' רל"ב ס"י משמע דאף דבהוגלד אמרי' דודאי נעשה הנקב קודם ג' ימים לשחיטתו מ"מ גם בלא הוגלד יכול להיות דנעש' קודם ג' ימים לשחיטתו ע"ש:

ועל הטבח כו' דין זה הוא אליב' דכ"ע לסברא הראשונה הנ"ל הטעם הוא משום דכאן נמצא כאן נתהו' הנקב ולסברא האחרונה הטעם כיון דלא נולד הספק עד שמשכו הטבח עליו הראיי':

ישלם הדמים להמוכר. פי' ולא אמרי' כיון דהטבח עדיין לא נתן המעו' על המוכר הבא להוציא מידו הראיה קמ"ל:

(ס"א) כל מי שנולד כו' לשון זה איתא בגמ' אלא שנחלקו בפירושו הרי"ף ורמב"ם מפרשינן דארשית ממש קאמר היינו באיזה מקום היה וההפסד על בעל החמור אם מת בביתו והי"א הם התו' והרא"ש מפרשים דלאו רשות המקום קאמר אלא רשות בעל הממון היינו בעל הפרה שהחמור נככס לרשותו משעת משיכת בעל החמור את הפרה וא"ל לפ"ז בסי' שלפנינו בס"א בספק אימת ילדה הפרה דאם הוא מוחזק דהיינו שהוליד ברשותו של בעל הפרה על בעל החמור להביא ראיה דהא נולד הספק אחר שמשך את החמור ונמצא שנקנה כבר הפרה לבעל החמור והוי נולד הספק ברשותו ועליו הראיה כבר כתבו התו' ע"ז בפ' המדיר וז"ל וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לריעותא כי הכא וסמ"ע סק"ג הקשה קושיא זו ודחק למצוא תי' ואשתמיטי' אז דברי התו' אנו:

(סעיף ב' ה"ז ספק) פי' אף אם שחטה תוך ג' ימים לקנייתה:

(ועל הטבח) כו' דין זה לכ"ע כמ"ש הסמ"ע ונ"ל שיש נ"מ לדינא בין הפירושים כגון אם נעשית המשיכה בסימטא ובחצר של שניהם ששם משיכה קונה כמ"ש סי' קצ"ג [קצ"ח] והוי לרי"ף בזה פטור הטבח כיון שאין הספק ברשות מקום שלו ולהרא"ש חייב כיון שמכל מקום הוא ברשות בעל הממון שהוא הטבח ואף שהפוסקים לא הזכירו זה לפי הדין כן נ"ל עיקר:

החמור. אינו ר"ל שמת קודם משיכת בעל הפרה להחמור דא"כ ליכא מאן דפליג דההפסד הוא לבעל הפרה דהא מיד כשמשך בעל החמור את הפרה נקנה החמור לבעל הפרה ובמזלו מת אלא ה"ק ולא הספיק למשוך את החמור עד שמצאו מת ואינו ידוע אימתי מת אם קודם משיכת הפרה או אח"כ וכ"כ הטור. סמ"ע:

הפרה. דס"ל כיון שנולד הספק (היינו שנתוודע מיתתו) אחר המשיכה בזמן שהיה בחזקת בעל הפרה עליו הראיה ואי לא מוקמינן אחזקת שהיה חי כמו שהי' בראשונ' והא דלא אמרינן כן בר"ס שלפני זה במחליף פרה בחמור כו' וילדה ואינו ידוע אם קודם המשיכה ילדה הפרה או אח"כ דהל"ל כיון דבשעת משיכת הפרה היתה בחזקת בעל החמור ובחזקת שהית' מעוברת ואח"כ נולד הספק שאינה מעוברת נוקמא בחזקת מעוברת כמו שהיתה מקודם לכן דדוקא כאן דהחליף החמור בפרה ידוע ובמשיכת הפרה זכה הלה בחמור מש"ה מקרי עומד ברשותו משא"כ התם בילדה הפרה ומחולקים בהולד דלעולם לא נתברר אי הוה הולד בכלל הקנין די"ל שלא תלד ולד קיימא או שלא נתעברה ונתקיים הקנין זולת הולד עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' דקושיא מעיקרא ליתא דאשתמיטתיה דברי התוספות בפ' המדיר וז"ל וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לריעותא כי הכא ע"כ) א"ה במחילת כבוד הרב ט"ז ז"ל חשד בכשרים שנעלם מהסמ"ע דברי התוספות אלו והרי הביאה בפרישה רק שכתב דנראה לחלק גם בכה"ג ע"ש ותמצא:

הגליד. נראה דה"פ כיון שנמצא קורט דם היא טריפה מש"ה אם הגליד פי המכה והוא שחטה תוך ג' ימים לקנייתה פסידא דמוכר לאפוקי אם לא נמצא עליה קורט דם דהיא כשירה וכמ"ש בש"ס ובכל הפוסקים אלא שהאחרונים כתבו דאנן לא בקיאין בבדיקה ויש להחמיר כמ"ש ביו"ד סי' מ"ח ע"ש וע"ל בסי' רל"ב סי"א. סמ"ע:

כל מי כו'. כפי' הרי"ף שם וראיה לפי' מדפריך בב"מ ק' א' וניחזי ברשותא דמאן כו':

וי"א כו'. כפירש"י שם ועתוס' שם ד"ה כל הנולד כו' וראיה לפי' זה מדאמר לא תציתו ליה כו' מ' דפליג עליו:

ואם אינו כו'. כמו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ואע"ג דכאן גם שכנגדו אינו יודע משבעינן על טענת ספק כמו המכיר כליו וספריו והמוציא על נכסי אשתו וחנוני על פנקסו דכל שיש רגלים לדבר צריך לישבע אף על טענת ספק וע"ל סי' ע"ה סי"ז בהג"ה וכמ"ש משביעין אותו שאינו ברשותו וכן כאן דה"ל לידע אם היה בו מום או לא:

אם ראובן מודה כו'. כמ"ש בב"ב מ"ד ב' דאף רב זביד ל"ק אלא בשלא באחריות:

אבל אם כו'. כמ"ש שם מ"ה א' אמימר אמר כו' וא"צ אפי' שבועה דאין נשבעין על טענת שמא בשאין רגלים לדכר כמ"ש בפ' כל הנשבעין ואלו נשבעין כו' וכמש"ל סי' ע"ה סי"ז בש"ע וכ"ש כאן דסתם עכו"ם אנסין הן וע"ל סי' קע"ו סל"ו בהג"ה: