דין מקנה דירת בית או חצירו או - שולחן ערוך חושן משפט סימן רי״ב

אין אדם מקנה עיין בתשובות רשד"ם סי' רע"א ושכ"ב ובתשובת ר"מ אלשיך סי' פ"ז ומבי"ט ח"ב סי' שכ"ט ובתשובת ן' ל"ב ס"א סי' נ"ט דף פ"ב וס"ד דף ע' ע"ב:

האומר ידור כו' שעה אחת כו'. (הג"ה משמע שר"ל דאפי' הקנה לו גוף הבית לדירה רק שעה אחת במשמע וכן פירשו בע"ש וסמ"ע ס"ק ג' אבל באמת בהגהת מרדכי שם משמע להדיא דבהקנה לו גוף הבית לדירה קנהו לדור בו לעולם לכ"ע דהא רב נחשון שם בהגהות מרדכי פי' כן הרישא דידור פלוני בבית זה דלא אמר כלום משום דשעה אחת במשמע משמע דבסיפא באומר תנו בית זה וידור בו קנהו לעולם כן משמע בבעל העיטור מאמר שני קנין ד' ה' סוף ע"א וטעמא דמסתבר הוא דכיון שקנה גוף הבית לדירה א"כ הבית לעולם שלו לדירה א"כ דברי הר"ב והנמשכי' אחריו צ"ע והצעתי הדבר לפני מורי חמי הגאון ז"ל והוטב בעיניו:

ואם שייר כו' נ"ל שהרב לא כוון יפה בדין זה כי זה ל' תשובת הרמב"ן שאלת אם אמר שיירתי לי ולפלוני דירה מי אמרי' כיון דלגבי השייר גוף ודירה אף לאותו פלוני נמי מהני או לא תשו' נ"ל דמאחר שכלל אחר עמו לכולם שייר בענין א' לפי שמן הסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו וכל שאפשר לדון כן נדון אלא שבזה יש צד א' שדעתי נוטה שלא יצטרף עמו אותו האחר בזכות הדירה והוא שאפילו אמר ואני משייר גוף הבתי' לדירה לפלוני לא אמר כלום כי במה זכה אותו האיש שהרי שיור יש כאן מתנה אין כאן עכ"ל והבין הרב שהשיב שזכה אותו האחר ומ"ש אח"כ אלא שבזה יש צד אחד כו' מדבר בצד אח' שאין בענין דין זה אבל אי אפשר להלום כן כלל דברי תשו' רמב"ן זו אלא פשיטא דכך כוונתו מצד שאלתך נ"ל שלכולם שייר בענין אחד וכוון לחבירו ג"כ ששייר לו גוף הבתים לדירה אלא שבזה יש צד א' (תיבת א' צ"ל אחר וכן בתשובת רמב"ן עצמו סי' י"ח ליתא א') שדעתי נוטה שלא יצטרף דאפי' תאמר שכוון לשייר לחבירו גוף הבתים לדירה כמו שכוון לעצמו מ"מ לא זכה אותו האחר כי אפילו אמר בפירוש ואני משייר גוף הבתים לדירה כמו שכוון לעצמו מ"מ לא זכה אותו האחר כי אפילו אמר בפירוש ואני משייר גוף הבתים לדירה לפלוני לא אמר כלום כי במה זכה אותו האיש שהרי רק ל' שיור יש כאן ומתנה אין כאן וא"כ השיב שלא זכה אותו האחר כן נ"ל ברור ואולי לזה השמיט בע"ש הג"ה זו של הר"ב ואין להקשו' על תשו' הרמב"ן הנ"ל מדאמרי' בש"ס פ' מ"ש אבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פרי או לא את"ל לאחר לא הוי שיור לעצמו חוץ מפירותיו מהו כו' דמשמע דאלו שייר מקום פירי לאחר הוי שיור דהתם לא קאמר ל' שיור אלא אמר סתם דקל לא' ופירותיו לאחר דאי אמרי' דשייר מקום פירי לאחר הוי אמרי' דנתכוין באופן המועיל והוי כאילו אמר אני נותן במתנה דקל זה לפלוני ואני נותן מקום בדקל זה לפלוני לפירות דהיינו שייר לו מקום משא"כ אם או' רק ל' שיור לחוד לא זכה אותו האחר דבמה יזכה וק"ל ועמ"ש לעיל סי' ר"ט סעיף ז':

ומה הפרש יש כו' עיין בתשו' מהרשד"ם סי' רפ"ב ורצ"ד:

ובין המוכר פירות שדה פי' אחר שבא לעולם דאז הקנין חל וכ"כ הטור עכ"ל סמ"ע ודלא כהבנת הכ"מ פכ"ג מהלכות מלוה דין ז' עיין שם:

דין ההקדש כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון סימן קצ"ב ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ט ורע"ד ובתשו' ר"ש כהן השייכים לס"ב סימן קס"ט ובתשו' מהרי"ט סי' כ"ב וסימן ל"ט:

או אתננו לצדקה. בטור כתב בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק מור"ם אבל באתננו כ"ע מודו דמחיוב לקיים מכח נדר עכ"ל סמ"ע וכ"כ בתשובת ריב"ל סי' נ"ט ח"א עיין בתשובת ר"א ן' חיים סימן ל' וק"ג וק"ח ובתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ג:

וי"א דלא קנו ההקדש וכ"פ מהרש"ל פ"ד דבב"ק סי' ב':

כשתלד בהמתי ע"ל סי' ר"ט דאם אומר שיקנה כשיהיה בעולם דיש חולקים דלא קנה ודוק:

או יוציא אילן כו' או חוב שיש לי על אחר לכשאפרע ממנו אתננו להקדש כ"כ הרא"ש ועיין בתשובת רא"ן ששון סימן קנ"ב באורך בזה עיין בתשובות רמ"א סי' מ"ח שאלה ג':

קנה קרקע אדעתא כו' עיין בתשובת ן' לב ס"ג סימן ל"ו:

שאם אומר לכשאקננו יהיה הקדש כו' ז"א דהא להדיא אמרינן בפ' אע"פ דנ"ט שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תיקדש דלא קדש' וע"כ צריך לומר כמו שכתב בסמ"ע ס"ק כ"ב (הג"ה ולפי עניות דעתי דברי הר"ב נכונים ומה שחילק בסמ"ע בין דבר שלא בא לעולם ובין דבר שאינו ברשותו א"א לומר כן שבהדי' משמע ברמב"ם פ"ו מהלכות ערכין שאין לחלק ומה שהקש' מן הש"ס דפרק אע"פ לק"מ דהתם מיירי מטעם הקדש לא הוי הקדש אבל מכל מקום ס"ל לרמב"ם דצריך לקיים מדין נדר ונ"מ שאם נשאל על נדרו וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"ו מה' ערכין ע"ש וק"ל וע' במ"מ פכ"ב מה' מכירה ועיין בי"ד סי' רנ"ז):

אכילת פירות דקל זה. פי' אף שהפירות הן בעולם מ"מ שם האכילה דבר שאין בו ממש הוא ובטור לא כתב זה ובדרישה כתבתי שאפשר שכ"ע מודים להרמב"ם בזה לענין דינא (ודלא כב"י) אלא שלשון הגמ' לא משמע להרשב"ם והטור דקאי אזה ע"ש:

עד שיקנה גוף בית זה לדור בו בטור הוסיף וכ' ז"ל וכן המוכר רחל לגיזותיה כו' והמחבר השמיטו ואזיל לטעמו שכ' בב"י שלחנם כתבו הטור בסי' זה משום דכאן איירי בדין דבר שאין בו ממש ורחל לגיזותיה הוא משום דבר שאינו בעולם נגעו בה וכבר בתבו רבינו בסי' ר"ט ע"ש אבל בפרישה כתבתי טעם דברי הטו' ולק"מ ע"ש:

האומר ידור פלוני בבית זה ולא קצב כו' עד"ר שהוכחתי דל"ד קאמר האי דינא באומר ידור פלוני בבית זה אלא אפי' הקנה לו הבית לדירה נמי שעה א' משמע כיון דלא קצב לו זמן אלא דל' המרדכי נקט והוא היה צריך לכתוב בל' זה ע"ש דאל"כ הא אפילו שעה א' נמי לא קנה דדירה דבר שאין בו ממש הוא וכמ"ש לפני זה אבל א"ל דל' ידור פלוני בבית זה ה"ל כאלו הקנה לו הבית לדירה דשם במרדכי כ' בהדיא דל' זה הוה אין בו ממש ע"ש:

אפילו רק שעה אחת במשמע והא דכתב מור"ם לעיל בסי' [ס'] ס"ג די"א דבהמקבל עליו לזון לחבירו סתם או יתן לו ק' זהו' לשנה דנפטר בשנה אחת מנדרו דמשמע הא שנה אחת עכ"פ צריך לזונו כתבתי שם והוכחתי מתשו' הרא"ש דכלל ו' דין י"ז וי"ח דהיינו דוקא שם דגילה דעתו שרוצה לזונו שנה לפחות מדסיים בלשונו ואמר או אתן לו ק' זהובים לשנה הא קיבל עליו לזונו סתם אפי' ביום א' סגי ומטעם דהמע"ה ודלא כי"א שכ' מור"ם שם לפני זה והוא דעת הרשב"א שחולק וס"ל דסתם לעולם משמע והארכתי בראיות ע"ז ע"ש ושם כתבתי ג"כ ליישב הא דכ' מור"ם בס"ס קס"ג דבפטרוהו ממס סתם דיכולין לומר דלא פטרוהו כי אם לשנה דלא איירי בכל מיני מסים ע"ש ולכאורה היה נראה ליישב בענין אחר ולומר דמ"ש כאן אפילו רק שעה אחת במשמע לא איירי במקבל עליו ליתן לו דירה אלא כאלו אמר הרשות נתונה לפלוני לדור בביתי כ"ז שאין אני צריך בו ומ"ה יכול למחות בו כשירצה משא"כ במקבל עליו לזון לפלוני או ליתן לו דירה דס"ל דצריך ליתן לו לפחות שנה אבל בהגהות מרדכי שם משמע ומוכח דקאי אפילו המקבל עליו ליתן לו דירה ע"כ מחוורת' כמ"ש ראשונה ודוק:

יש לפר' השטר כו' ז"ל הרמב"ן שם שהקנין ענין חזק וכשבא באחרונה לא דירה בלבד שאין בו ממש נתן לו אלא מגופו של קרקע קנו מידו (משא"כ כשכתב בהשטר הקנין לפני הדירה וכמו שמסיק וכ' ז"ל אבל אם לא כתוב בשטר כן רק וקנו ממנו שנותן לו לדור כו'):

וכ"ש אם החזיר הקנין למטה כו' ז"ל שם כשכתבו בסוף השטר וקנינא לפלוני על מה דכתוב ומפורש לעיל מהני שהחזרת השטר שבסוף ליפות כחו כתבוהו שלא כתבו ב"פ בכדי עכ"ל:

שהקנה לו כתיקון חכמים כו' כיוצא בזה כ' הטור לקמן סי' רמ"א סעיף י"ד לענין תנאי כפול שם בסי"ז כתב דה"ה אם כתוב בשטר ותנאים הללו נעשו כתנאי' המקוימי' כו' ע"ש והמחבר כתבוהו שם בסי"ב:

ואויר חצירו כו' ז"ל הטור כגון שהיה לחבירו כותל סמוך לחצירו או לחורבתו וקונה לו אויר חצירו להכניס בו זיזין:

דהוה כאלו פיר' כו' דכל לגבי נפשו בעין יפה שייר וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ט ס"ז וע"ש:

ע"מ שדיוטה עליונה שלי כו' דין זה יתבאר מילתא בטעמא בסי' רי"ד סי"א וז"ל הטור שם כיון דלא היה צריך לזה התנאי דבלא"ה אין הדיוטא העליונה נמכרת מסתמא בכלל הבית וצריכין לקיים יתור לשונו שמועיל לשום דבר אמרינן דיועיל לענין זה דיכול להוציא זיזין מאותו הדיוטא להחצר אף אם מכר החצר עם הבית כו' ע"ש ומזה יתבאר לך שמ"ש הטור והמחבר אלא מכר לו בית ר"ל בית והחצר ונקט בית משום שהדיוטא היא ע"ג וק"ל:

וגם שייר לאיש א' אמרינן כו' זה ל"ד למ"ש מור"ם בסי' ר"ג סעיף י' אם קנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש כו' דכתב דיש בו פלוגתא וכאן משמע דלא פליגי ביה י"ל דשאני הכא דשניהן שוין דבעינן ששייר לנפשו מקום לדירה אלא שלגבי נפשו אמרינן מסתמא ששייר המקום מ"ה אמרינן כיון דההקנאה היה בפעם א' כמו ששייר לגבי נפשו כן שייר ג"כ להאחר משא"כ התם דבחליפין דנקנין בו המטלטלי' אינן נקנין המעות ומה"נ פסק מור"ם בסי' ר"ט ס"ד במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעול' דלא קנה הדבר שלא ב"ל כיון דלדבר שלב"ל לא מהני הקנין ולדבר שב"ל מהני הקנין כמות שהוא מהיכי תיתי לו' שכוונתו היה לשייר המקום ולהקנות ע"י הדבר שלב"ל וק"ל:

אבל הקונה לזמן כו'. פירוש אפילו לזמן קצר כמו שנה וראיה מהקונה קרקע בזמן הבית שהיא חוזרת ביובל לבעליה וקודם היובל היא ברשות הלוקח לעשות בו מה שלבו חפץ ולא חלקה התורה ולא רז"ל בזה אפילו לא קנאה אלא שנה או פחות קודם היובל ועפ"ר:

הוא בונה והורס ועושה כו' בא"ע סי' צ' ס"ט כתב מור"ם שאשה שמכרה נכסי מלוג שלה לאחר שנשאת דהלוקח יכול למחות בבעלה שלא יבנה ולא יהרס משמע אבל אם לא מכרה אין האשה בעצמה יכולה למחות בו והוא מה"ט שבעלה קנאה כל ימי חייה והא דכתב שם דהלוקח יכול למחות הוא לשיטת הרמב"ם דכתב שם משמו דאשה שמכרה הבעל אינו מוציא מיד הלוקח גוף הקרקע כ"א הפירות ע"ש בסמ"ע ודו"ק.

ובין המוכר פירות שדה פי' אחר שבאו לעולם דאז הקנין חל עליו וכ"כ הטור ועד"ר מה שכתב עוד מזה:

אפילו לכנוס כן צריך להיות:

והשוכר אינו כן. פי' אם נהגו בעליה בקרקע זו להובירה דהיינו לזרוע שנה ובשנה שאחריה אינן זורעין למען תת כחה יותר לשנה שלישית כשיזרענה וכן עושין תמיד שנה זורעין ושנה מניחה כך בלי זריעה אסור השוכר לשנות וע"ל בטור ובדברי המחבר בסי' קמ"ה וקמ"א ועיין בטור שכ' עוד נ"מ ז"ל והשוכר אין רשאי להשכיר והקונה מקנה לאחר כל מה שקנה עכ"ל והמחבר השמיט זה ואזל לטעמו שבב"י הקשה ע"ז מהא דכ' הרמב"ם דבקרקע השוכר רשאי להשכיר ועפ"ר שם כתבתי דיש חילוק בין שכירות בית לשכירות שדה דבבית כשימסרנה לידו בשלימותו צריך להחזירו לידו כמו שמסר לו וקלקולו ניכר משא"כ בשדה דיכול להכחישה בזריעה התמידית או שיזרע בו דברים המכחישים הקרקע ולא יהא נראה ונודע שהכחיש' ע"ש.

ומ"ש המחבר כמו שיתבאר בסי' ש"ך ע"ש בסימן ש"ך ס"ד שם כ' המחבר דבין חוכר ובין מקבל אם באו לשנות מהמנהג המחכיר מעכב עליהן משא"כ הקונ' שדה לפירותיה דאף אם נהגו להובירה יכול הוא לזרעה כ"ז שירצה ומ"ש לזורעה או לנוטעה בפרישה כתבתי דאינו מוכרח מזה דיכול לשנות מזריעה לנטיעה או איפכא אלא ה"ק אם דרכו לזורעה יכול לזרעה תמיד וא"צ להובירה מיהו בנטיעה לא א"ש פי' זה דשם לא שייך הובירה ועפ"ר:

או אתננו לצדקה בטור כתוב בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק מור"ם אבל באתננו כ"ע מודו דמחוייב לקיים מכח נדר ועד"ר מ"ש מזה:

אם צוה אדם כשהוא שכ"מ כו' הב"י כתב דהיינו כשבניו היו באותו מעמד כשצוה ושתקו דאז אמרי' דקבלו עלייהו דאל"כ כיון דהנודר מת והבנים לא נדרו אין מחויבין לקיים ובפרישה כתבתי דנ"ל דטעם הרמב"ם הוא דכל שאומר כן הוה ליה כאלו הקנה הבית לעניים עד שקבלו השכירות וכן האילן לפירות ואין בניו יורשים אותו הדבר עד שיקיימו תחלה לנדר:

כשתלד בהמתי או יוציא אילן כו'. באלו גם הרא"ש ס"ל דאצ"ל ויבואו לידי אתננו דהא מיד כשתלד בהמתו או יוציא אילנו פירות ה"ל כאלו בא לידו ודוקא בחוב שיש לו ביד פ' הוצרך הרא"ש לומר לכשיבא מידו לידי ע"ש ועפ"ר:

שהרי אין כאן כו' ר"ל כיון שלא קיבל עליך אלא עד שיבא לעולם שאז יתננו והוא מת קודם שבא לעולם נמצא דאף לאחר שבא לעולם אין הנדר והחיוב חל על מי ליתננו מכח קבלה הראשונה וטעם הרמב"ם כבר כתבתי בסמוך:

ודברי המחבר שסתם לעיל כדברי הרמב"ם כו' עד אינו נכון עד"ר שם כתבתי ישוב נכון לחלק ביניהן דדוקא במה שתלד פרתי ויוציאו אילוני שהן דברים שבאין ממילא ס"ל להרמב"ם דחל עליו הנדר וצריך לקיימו משא"כ כאן דקנין בית הוא דבר שאינו בידו ולא יבא ממילא ובזה ישבתי ג"כ דברי הכ"מ והב"י שכתב שגם הרא"ש בדין הנ"ל ס"ל כוותיה דאליביה דוקא בגביות חוב שהוא ג"כ דבר שאינו בא ממילא כתב הרא"ש דלא חל עליו הנדר אם לא שאמר לכשיבא לידי אתננו ע"ש ודו"ק.

(סעיף א' אכילת פירות) כו'. ה"ה אם אמר יאכל הפירות דכן הוא בגמ' פ' מי שמת שנ"מ שאמר ידור פ' בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום וע"ז קאי הרמב"ם וסבר לפי שאין בו ממש אבל רשב"ם ותו' פי' הטעם בזה דאין אדם מקנה דשלב"ל ומש"ה לא הביא רבינו האי דינא דאכילת פירות ונ"ל דאם איתנהו לפירות בעולם ואמר יאכל פירות דקל מהני לכ"ע ל"מ לרשב"ם ותוס' דמפרשו משום דשלב"ל פשיטא שקנס דהא כאן איתנהו אלא אפילו להרמב"ם דמפרש הטעם משום שא"ב ממש מודה בזה תדע דהא כתב רבינו בסי' רנ"ג ס"ד בשם הרמ"ה דאם אמר יאכל פירות דקל דמהני בש"מ ואי הוי דבר שאין בו ממש לא מהני אפילו בש"מ כמ"ש בסמוך ובוודאי הכי קי"ל כיון דרבינו לא הביא שום חולק ע"ז וכ"ת הא מביא רבינו שם מחלוקת בבריא בקנין אם מהני אותן לשונות שמועילות בש"מ וא"כ כיון שבש"ע שם לא הכריע בזה אין לנו להוציא ממון ולומר דמהני קנין בברי' זה אינו דשם לא הוי הטעם משום דאין בו ממש דהא הב"י כתב שם דהרמב"ם ורבו הר"י מגא"ש ס"ל כהרמ"ה דלא מהני קנין בברי ובלשונות אלו משום דלהבא משמע ולפ"ז אלו אומר בברי' בקנין יאכל פירות דקל היום הדבר פשוט דמהני ואפילו בקנין אתן לך כתב בסי' רמ"ה ס"ג דמהני ביה מעכשיו כנלע"ד:

(ע"ש בהג"ה) רק שעה א' שם בהגמ"ר בשם רב נחשון גאון כתב דמטעם זה אמרינן בגמ' פ' ידור בבית זה דלא אמר כלום משום דאינו משמע אלא שעה א' ולפ"ז צ"ל דאם מקנה לו גוף הבית דמהני בהדיא בגמ' שם א"ל שעה א' דדוקא בידור אמרינן כן שהוא לשון אקראי נמצא רב נחשון גאון חולק על הרמב"ם דפי' הטעם דלא אמר כלום משום שאין בו ממש ועכ"ז צ"ע למה לא הביא רמ"א דברים אלו דודאי במקנה גוף הבית הוא באמת מהני אפילו לרב נחשון שהרי גמ' ערוכה היא ולא ירדתי לסוף דברי הסמ"ע שכתב במקנה לו בית לדירה רק שעה א' משמע ומ"מ נ"ל כיון שאומר סתם בית לדור בו היינו לעולם וכמו שמוכח בס"ד בשדה לפירותיה (ע"ש וקנו ממנו ע"ז) וא"ל הא בסי' רי"א ס"ו כתב דצריך להביא ראיה שהיו המעות כו' דשם פרטו העדים אופן הקנאה שכתבו אג"ק איכא למימר שהעדים לא בקשו בזה רק לומר שהיה שם קנין אגב קרקע וכתבו דברים כהווייתן ולא כוונו להעיד שהיה באופן המועיל ע"פ הדין משא"כ כאן שכתבו וקנו ממנו ע"ז משמע שמעידים שהיה שם קנין מספיק לזה אלא שלא רצו להאריך איך היה ובלשון הודאה של בע"ד כבר כ' רמ"א סי' ס' ס"ו שאין מדקדקין אח"ז דודאי היה בדרך המועיל:

(סעיף ג') אמרינן ששייר לו משמע דלא מהני זה אלא מטעם שיור דהמקום אבל אי הוה ע"מ ל' תנאי לא מהני כגון באומר ע"מ שתתן דבר פלוני והוא דבר שאין בו ממש כ"כ הרא"ש בהדיא בפ' המוכר את הבית דהאי תנא ס"ל דע"מ הוה ל' שיור וא"כ לדידן דקי"ל כמ"ד ע"מ תנאי הוה כמ"ש ב"י בסי' ר"ט לא מהני ליה להוציא זיזין וקשה על רבינו שפסק כמ"ד ע"מ הוי שיור ובס"ס ר"ט כ' דתנאי הוה וכתב שם דיכול להתנות על דשלב"ל וכ"כ ב"י שם בהדיא וז"ל ולפ"ז לדידן דקי"ל דע"מ תנאי הוה וכו' וכן קשה אמ"ש רבי' והמחבר בי"ד סי' ס"א באומר ע"מ שהלחיים שלי הוה תנאי כו' וכן מבואר בהלכות אשר"י פ' הזרוע דתנא דמתנות כהונה חולק עם תנא דהמוכר את הבית בפי' לישנא דע"מ וא"כ קשיא ד"ר אהדדי דהתם פסק כמ"ד בהזרוע דע"מ תנאי הוי ומ"ש כאן כיון דאמר ע"מ שייר לו מקום כו' ולא מהני בתנאי בעלמא הוא נלמד מפ' המוכר את הבית מבריית' דבן לוי דמכר שדהו ואמר ע"מ שמעשר ראשון שלו כי היכי דהתם הוי שיור למקום מעשר ה"נ הכא שייר למקום הזיזין וכמ"ש שם הרא"ש וכאן פסק כפי הדין מההיא דבן לוי ובי"ד סי' ס"א הקשיתי ג"כ דברי הרמב"ם אהדדי ע"ש וכגון דא צריך נגר ובר נגר דלפרקינהו: (א"ה אנא לא נגר אנא ומפרקינ' לה דודאי האי דהכא לאו קושיא היא דל"ד קאמר הטור ששייר לו מקום בחצר בתורת שיור ולאגמורן דע"מ שיורא הוא ולא תנאי אלא כלפי שהוצרך לומר דאף שלא הזכיר שיור בחצר כלל אלא מכר לו הבית וכו' שלא הזכיר שום שיור בחצר אלא בדיוטא שהיא בלאו הכי שלו אמרינן דכוונתו גם כן לשייר בחצר מקום להוציא בו זיזין וכו' בין שעל מנת הוא לשון שיור או לשון תנאי מהני ואמרינן דבתנאי זה שהתנה שדיוטא עליונה שלו אין כוונתו על הדיוט' אלא על הוצאת הזיזין שהשאיר לעצמו כח בחצר על ככה ולא בא הטור עכשיו לפרש החלוקים שבין לשון שיור ללשון תנאי שכבר פי' זה לעיל סימן ר"ט וזה פשוט. וכבר היה אפשר לי לומר דהטור כלל בלשונו דברי הרמב"ן שהביא ב"י ס"ס ר"ט דמחלק בין אומר ע"מ שתתן דודאי תנאי הוי לאומר ע"מ שהוא שלי שהוא לשון שיור לכ"ע והוא חילוק נאה ומתקבל וכתב שכך הסכים רבינו האי גאון ועוד רבים זצ"ל ואף שהרא"ש כ' חילוק אחר יש לנו לומר דס"ל להטור לענין דינא תרוויהו איתנהו ובהכי דייק דברי רבינו הטור טובא אלא שאין צורך לזה כי הדברים פשוטים כמ"ש וממילא אזדא לה גם הקושיא השניה שהקשה מטי"ד וק"ל אמנם מ"ש בי"ד ס"ס ס"א דברי הרמב"ם אהדדי ודאי קושי' אלימת' היא ומ"ש הש"ך איננו נכון לענ"ד דאי אמרת ע"מ שיורא הוא מה לי קרקע או מטלטלין והנלע"ד נכון בדברי הרמב"ם הוא דרוח אחרת אתו ז"ל בפי' המשנה דס"ל דמה ששנינו במשנתינו ואם אמר חוץ מן המתנות אכהן המשתתף עם ישראל בפרת עצמו קאי וא"ל לשון זה בשעת השיתוף וכ"כ בפי' המשניות ואם התנה בעיקר השותפות שאינו משתתף עמהם במתנות אלא שהם עומדין במקומן עכ"ל וכ"כ בחבירו התנה הכהן עמו שהוא שותף חוץ מן המתנות וע"ז קאי הבריית' שאמרה ע"מ שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה דהיינו במתנה בשעת השיתוף וס"ל להרמב"ם כשיטת הרמב"ן הנ"ל דכיון דאמר ע"מ שהוא שלי ולא אמר ע"מ שתתן מוכחא מילתא דשיורא הוי אבל הכא במשתתף ואמר ע"מ שהמתנות שלי יש לנו הוכחה אחרת לו' דאינו ל' שיור שהרי חצי המתנות בלא"ה הם שלו ולא הוצרך לשיירם אבל אם תאמר שהוא לשון תנאי ככל לשון ע"מ שבתלמוד אתי שפיר שרצונו שהו' מוכר לו כל המתנות בכלל חלקו אלא שמתנה שעכ"ז יהיה שלו ולא מהני כיון שלא א"ל ע"מ שתתנם לי והיינו דכתב שהאומר ע"מ לא שייר לו בעצמו של מתנות כלום הואיל ולא שייר לו בהן שותפות לא קנאן ודוק. אחרי כותבי הג"ה זאת בהיותי עדיין עסוק בהדפסתה נדפס ס' נקרא פרי חדש וראיתי שאף הוא רצה לתרץ קושית הט"ז ז"ל אבל לא עלתה בידו לפע"ד כמו שאבאר ז"ל ואע"ג דבמתנות ע"מ לאו שיורא שאני התם דבמתנות איתנהו בעולם וקנין איכא אלא שמתנה עמש"ב אבל הכא גבי מעשר כיון שאם אנו אומרים שהוא תנאי נתבטל המעשה לגמרי לפי שא"א מקנה דשלב"ל ע"כ דשיורו שיור למקום מעשר ודברי הש"ך בכאן אינם נכונים ודברי הרמב"ם נראין עיקר משום דסוגיין פרק הזרוע גבי מתנות דחוץ שיורא ע"מ לאו שיורא וכמה סוגיות דפ' המוכר ריהטא איפכ' דע"מ שיור' אלא צ"ל כדפי' ע"כ והעתקתיו מפני שאינו מצוי ולעד"נ דבריו אלו אין להם טעם דמ"ש דמתנות איתנהו בעולם וקנין איכא מה איכפת לן שהיה מועיל קנין אם היה מקנה אותם כיון שעכ"פ עכשיו בלשון תנאי אין בדבריו כלום מכח מתנה עמש"ב ומ"ש עוד אבל גבי מעשר וכו' נתבטל המעשה וכו' ואם רצונו מעשה המכירה היא גופא קשיא אמאי יתבטל כיון שגם שם התנאי הוא עמש"ב שהרי הרשיהו לתתו לכל מי שירצה. ואם דבריו שלא בדקדוק ור"ל התנאי הא גבי מתנות נמי נתבטל התנאי מכח מתנה על מה שכתוב בתורה מה לי נתבטל משום דבר א' או ב' דברים גם מאי דפשיטא ליה דטעמו של הרמב"ם משום מעמש"ב ל"נ דאף שהרא"ש כ"כ התוס' נסתפקו בדבר גם ממ"ש הרמב"ן בחדושיו בשם ריא"מ ורה"ג וכן הסכים הוא לא משמע כן ומסתמא הרמב"ם אזיל בשיטתם גם הדעת נוטה לדבריהם (ומ"ש דברי הרמב"ם עיקר וכו' הוא שלא בדקדוק כי גם הש"ך מחלק בין הסוגיות אלא שאני הקשיתי עליו. כנזכר ולהיות המדפיסים אצים אינני רשאי להאריך ע"כ):

(ע"ש בהג"ה) כן שייר גם לחבירו בדברי תשובת הרמב"ן שמביא ב"י כתב אם אמר שיירתי לי ולפלוני דירה לא זכה אותו פלוני שהרי שיור יש כאן ומתנה אין כאן עכ"ל וע"כ צ"ל הכא דאמר שיירתי לפלוני דירה שאני נותן לו במתנה:

(סעיף ד') ובין המקנה אותה לפירות ע"כ יש להם איזה דמיון מדאמר מה בין ולא אמר הדין בפשיטות ע"כ נ"ל גם במקנה שדה לפירות יש זמן קצוב דהיינו עד זמן שנלקטו הפירות הראשונות דאם אינו כן אלא בלשון זה אפילו ר"נ דלעיל ס"א מודה דלעולם קאמר וכן משמע מל' רבינו דאמר בסמוך יכול לזורעה ולנוטעה כ"ז שירצה עכ"ל משמע דגם במקנה שדה לפירות הוי קנין עולם וכן הקונה פירות כוורת דסי' ר"ך והיינו כל פירות שיבואו לעולם וכמו שפי' רשב"ם פ' הספינה דף פ"ה אהא דאמרו פירות פי' רשב"ם כו' [פירות כוורת פירשב"ם של] שנה א' משמע דהאומר סתם פירות שובך הוה לעולם וכן בהגהות מיימוני סוף פ"ה דמכירה שכ' וכן לבני בניהם ע"ע עכ"ל ונראה הטעם בכ"ז דכיון דאלו הקנה לו הגוף ודאי הוי שלו לחלוטין גם בהקנה פירות כוורת ושובך הוי כמוכר בהדיא שובך וכוורת לפירות שיבואו כמ"ש סי' רי"ג מש"ה יש לחלק שפיר בין הך לסי' ס' דהמקבל עליו לזון סתם לדעת הרא"ש דסגי בשנה א':

(סעיף ו') דהשוכר אינו כן בדברי הרמב"ם כתוב על זה והשוכר אינו רשאי להשכיר והקונ' מקנה לאחרים מה שקנה ותמה הב"י והא כתב הרמב"ם פ"ה דשכירות לא אמרינן אין השוכר רשאי להשכיר אלא במטלטלין שמא גנבו אותם אבל בקרקע לא ומש"ה לא הביא כאן דבר זה ובסמ"ע תי' דבשדה שייך קלקול שלא יזבלנה משא"כ בבית שאפשר לו למסור בפני עדים ענין הבית כמה הוא נותן לו משא"כ בשדה שלא יודע ועיין ברמב"ם שם יראה דוקא במטלטלים אמר שם אין השוכר רשאי להשכירה הא דברים שאינם מטלטלים דינם שוה שדה כבית ולעד"נ דה"ק שאין השוכר רשאי להשכיר למי שיש לו דיורין הרבה מבני ביתו של זה וכמ"ש בסימן שט"ו דאינו רשאי אבל הקונה מקנה אפילו להרב' קונים שאומר אני אלמלא כן פירושו תקשה לך הא באמת יש חילוק זה בין שכירות לקונה ומ"מ לא חשיב ליה א"ו אה"נ קאמר ובאמת ובהכי קמיירי:

(סעיף ז') וי"א דלא קנה י"א זה הוא הרא"ש דס"ל בין אמר יהיה להקדש או ינתן להקדש בזה גם נדר לא הוי ואם אמר אתננה שהזכיר חיוב על עצמו היה נדר אבל הרמב"ם שהוא בעל הדין הא' ס"ל גם באמר ינתן להקדש או יהיה להקדש הוה נדר ובזה מתורץ קושית הב"י על רבינו ובפ' ד' וה' בההוא דתקע לחבירו משמע שם לע"ד מדברי התלמוד כהרא"ש וכ"מ בתו' כנ"ל:

(סעיף ט') וכן אם אמר כו' זה דעת הרא"ש שזכרנו שמחלק בין יהיה לאתננו ונ"ל דהמחבר לא כוון כאן לפסוק כהרא"ש אלא נמשך למ"ש לעיל ויש מי שאומר וכו' וכל זה הסעיף שלאחריו וכוונתו שחולק על תחלת ס"ז דאין מחלק בין הלשונות והיש מי שאומר מחלק אלא שהכניס ביניהם דין קנה קרקע כמ"ש ס"ח דשייך לדלעיל מיניה דאפילו משום גמר בלבי' הו"ל כאלו נדר ובזה נסתלקה תמיהת רמ"א במ"ש דברי המחבר אינם נכונים ובסמ"ע תי' סקכ"ב ומחלק בזה והנלע"ד כתבתי בזה עיקר דאדרבא משמע ריש המפקיד דר"מ מחלק בדשלב"ל בין פירות דקל דעבידי דאתי לשאר דברים משמע דלרבנן אין חילוק וא"כ מנ"ל לחלק לענין לכשאקננו:

ממש. עיין בתשו' רשד"ם סי' רע"א ושכ"ב ובתשו' ר"מ אלשיך סי' פ"ז ובמבי"ט ח"ב סי' שכ"ט ובתשובת ן' לב ס"א סי' נ"ט דף פ"ב ובס' ד' דף ע' ע"ב:

פירות. פי' הסמ"ע דאף שהפירות הן בעולם מ"מ שם האכילה דבר שאין בו ממש הוא (וכתב הט"ז דנ"ל דאם איתנהו לפירות בעולם ואמר יאכל פירות דקל זה דמהני לכ"ע וע"ש. האומר אני נוטל קנין שאני נותן הבחיר' לפלוני הוי דבר שאין בו ממש ויכול לחזור בו הר"ש הלוי ח"מ סי' מ"ז. בני חיי):

ידור. (בהגמ"ר בשם רב נחשון גאון כתוב דמטעם זה אמרינן בש"ס פלוני ידור בבית זה לא אמר כלום משום דאינו משמע אלא שעה אחת ולפ"ז צ"ל דאם מקנה לו גוף הבית דמהני בהדיא בש"ס שם לא אמרי' שעה א' דדוקא בידור אמרינן כן שהוא לשון אקראי נמצא ר"נ גאון חולק על הרמב"ם דפי' הטעם משום שאין בו ממש ועכ"ז צ"ע למה לא הביא הרמ"א דברים אלו דודאי אם מקנה גוף הבית באמת מהני אפי' לרב נחשון שהרי ש"ס ערוך הוא ולא ירדתי לסוף דברי הסמ"ע שכתב במקנה לו בית לדירה רק שעה אחת משמע ומ"מ נ"ל כיון שאומר סתם בית לדור בו היינו לעולם וכמ"ש בס"ד בשדה לפירותיה עכ"ל הט"ז) וכ"כ בהגהת הש"ך ע"ש (ואם כבר היה דר בבית גוף הבית נתן לו הרשד"ם סי' שכ"ג. ומהרש"ך סי' קע"ו ומהרי"א סי' רצ"ה חולקין עליו ועיין בהר"ש יונה סי' ל"ב. בני חיי):

שעה. והא דכתב הרמ"א בסי' ס' ס"ג די"א דהמקבל עליו לזון לחבירו סתם או יתן לו ק' זהובים לשנה דנפטר בשנה א' מנדרו דמשמע הא שנה אחת עכ"פ צריך לזונו כתבתי שם והוכחתי מתשוב' הרא"ש דהיינו דוק' התם דגילה דעתו שרוצה לזונו שנה לפחות מדסיים בלשונו ואמר או אתן לו ק' זהובים לשנה הא קיבל עליו לזונו סתם אפילו ביום א' סגי ומטעם דהמע"ה וע"ש מ"ש ליישב הא דכת' הרמ"א בס"ס קס"ג בפטרוהו ממס סתם די"ל דלא פטרוהו כי אם לשנ' דלא איירי בכל מיני מסים. סמ"ע:

לפרש. ז"ל הרמב"ן שם שהקנין ענין חזק וכשבא באחרונ' לא דיר' בלבד שאין בו ממש נתן לו אלא מגופו של קרקע קנה מידו משא"כ כשכתב בשטר הקנין לפני הדיר' וכדמסיק אבל אם לא כתוב כו'. שם:

המועיל. וא"ל הא בסי' רי"א ס"ו כתב דצריך להבי' ראיה שהיו המעות כו' דשם פרטו העדים אופן ההקנא' שכתבו אג"ק איכא למימר שהעדים כתבו דברים כהווייתן ולא כוונו להעיד שהיה באופן המועיל ע"פ הדין משא"כ הכא שכתבו וקנו ממנו ע"ז משמע שמעידין שהיה שם קנין מספיק לזה אלא שלא רצו להאריך איך היה ובל' הודא' של בע"ד כבר כתב הרמ"א בסי' ס' ס"ו שאין מדקדקין אח"ז דודאי היה באופן המועיל. ט"ז)

כתיקון. ע"ל סי' רמ"א סי"ב:

אויר. ז"ל הטור כגון שהיה לחבירו כותל סמוך לחצירו או חורבתו וקונה לו אויר חצירו להכניס בו זיזין. סמ"ע:

העליונה. דין זה יתבאר מלתא בטעמא בסי' רי"ד י"א וז"ל הטור שם סי"א כיון דלא היה צריך לתנאי זה דבלא"ה אין הדיוטא העליונה נמכרת מסתמא בכלל בית וצריכין לקיים יתור לשונו שמועיל לשום דבר ואמרינן דיועיל לזה הענין דיכול להוציא זיזין מאותו הדיוטא להחצר אף אם מכר החצר עם הבית כו' ע"ש ומזה יתבאר לך דמ"ש הט"ו אלא מכר לו בית ר"ל בית והחצר ונקט בית משום שהדיוטא הוא ע"ג. שם:

כמו. כתב הסמ"ע ול"ד למ"ש הרמ"א בסי' ר"ג ס"י אם קנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש כו' דיש בו פלוגתא וכאן משמע דלא פליגי ביה י"ל דשאני הכא דשניהן שוין דבעינן ששייר לנפשו מקום לדיר' אלא דלגבי נפשו אמרי' מסתמא דשייר המקום משום הכי אמרינן כיון דההקנא' היה בפעם א' כמו ששייר לגבי נפשו כן שייר ג"כ להאחר משא"כ התם דבחליפין דנקנין בו המטלטלים אינן נקנין בו המעות ומשה"נ פסק הרמ"א בסי' ר"ט ס"ד במקנ' דבר שלב"ל עם דבר שב"ל דלא קנה הדבר שלב"ל כיון דליה לא מהני הקנין ולדבר שב"ל מהני הקנין כמו שהוא מהיכי תיתי לו' שכונתו היה לשייר המקום ולהקנות ע"י דבר שלב"ל עכ"ל. והש"ך השיג על הרמ"א בדין זה וכתב דמה שהוציאו מהרמב"ן לא דק ושם לא משמע כן כלל ע"ש (ועיין בט"ז שהקשה דכאן משמע דלא מהני אלא מטעם שיור המקום אבל אי הוי ע"מ לשון תנאי לא מהני וא"כ לדידן דקי"ל ע"מ תנאי הוא כמ"ש ב"י סי' ר"ט וקש' על הטור שפסק דע"מ הוי שיור ובס"ס ר"ט כתב דתנאי הוא וכן קשה אמ"ש הט"ו בי"ד סי' ס"א באומר ע"מ שהלחיי' שלי הוי תנאי כו' והניח בקושיא והגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו שם יישב תמיהותיו והשיב על מ"ש הש"ך והפר"ח ביו"ד שם ע"ש באריכות):

לפירות. (והט"ז כתב דגם במקנה לפירות יש זמן קצוב דהיינו עד זמן שנלקטו הפירות הראשונות כו' ע"ש) ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' רפ"ב ורצ"ד:

עולם. בא"ע סי' צ' ס"ט כתב הרמ"א דאשה שמכרה נכסי מלוג שלה לאחר שנשאת יכול הלוקח למחות בבעל' שלא יבנה ולא יהרס משמע אבל האש' בעצמה אם לא מכרה א"י למחות בו והוא מה"ט שבעלה קנאם כל ימי חייה והא דשם הלוקח יכול למחות הוא לשטת הרמב"ם דס"ל האשה שמכרה אין הבעל מוציא מיד הלקוחות גוף הקרקע כי אם הפירות ע"ש. סמ"ע:

כן. פירוש אם נהגו הבעלים בקרקע זו לזרעה שנה ובשנה שאחריה להובירה למען תת כחה יותר לשנה השלישית כשיזרענה וכן עושין תמיד שנה אחר שנה אסור השוכר לשנות והטור כת' עוד נ"מ דהשוכר אינו רשאי להשכיר והקונה מקנה לאחר כל מה שקנה והמחבר השמיט זה דהקשה בב"י ממ"ש הרמב"ם דבקרקע השוכר רשאי להשכיר ונ"ל דיש חילוק בין שכירות בית לשכירות שדה דבבית כשימסרנה לידו בשלימותו צריך להחזירו לידו כמו שמסר לו וקלקולו ניכר משא"כ בשדה דיכול להכחישה בזריעה התמידה או שיזרע דברים המכחישים הקרקע ולא יהא נודע ונראת שהכחישה עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' ע"ז דברמב"ם משמע דדוקא במטלטלים אין השוכר רשאי להשכיר הא דברים שאינן מטלטלים הדין שוה בשדה כמו בבית ונ"ל דה"ק שאין השוכר רשאי להשכיר למי שיש לו דיורין הרבה מבני ביתו של זה וכמ"ש בסי' שט"ז אבל הקונה מקנה אפילו להרבה קונים עכ"ל:

אינו. עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ב ובמבי"ט ח"ב סי' קס"ט וסי' רע"ד ובתשובת רש"ך השייכים לס"ב סי' קס"ט ובתשובת מהרי"ט סי' כ"ב וסי' ל"ט:

אתננו. בטור כת' בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק הרמ"א אבל באתננו כ"ע מודו דמחויב לקיים מכח נדר כ"כ הסמ"ע וכ"כ בתשו' ריב"ל ח"א סי' נ"ט עיין בתשו' ראנ"ח סי' ל' וסי' ק"ג וק"ח ובתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ג. ש"ך:

זכו. נ"ל הטעם דכל שאומר כן ה"ל כאילו הקנה הבית לעניים עד שיקבלו השכירות וכן האילן לפירות ואין בניו יורשים אותו הדבר עד שיקיימו הנדר תחלה. סמ"ע:

וי"א. וכ"פ מהרש"ל פ"ד דב"ק סי' ב' (גם הט"ז כת' דבפ' ד' וה' בההוא דתקע לחבירו משמע שם בש"ס ובתוספות כדעת הי"א שהוא דעת הרא"ש ע"ש):

יוציא. או חוב שיש לי על אחר לכשאפרע ממנו אתננו להקדש כ"כ הרא"ש ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' קנ"ב באורך בזה ובתשו' רמ"א סי' מ"ח שאלה ג'. ש"ך:

כאן. פירוש כיון שלא קבל עליו אלא עד שיבא לעולם אז יתננו והוא כבר מת קודם שבא לעולם. סמ"ע:

הקדש. עיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' ל"ו:

המחבר והסמ"ע כת' דנ"ל ישוב נכון לחלק דדוקא במה שתלד פרתי ויוציא האילן שהן דברים שבאים ממילא ס"ל להרמב"ם דחל עליו הנדר וצריך לקיימו משא"כ בקנין בית שהוא דבר שאינו בידו ולא יבא ממילא ובזה מיושב ג"כ דברי הכ"מ והב"י שכת' דגם הרא"ש בדין הנ"ל ס"ל כוותיה דאליביה דוקא בגביית חוב שהוא ג"כ דבר שאינו בא ממילא כת' הרא"ש דלא חל הנדר עליו אם לא שאמר לכשיבא לידי כו' ע"ש עכ"ל והש"ך הסכים לדבריו אבל בהג"ה שם כת' דדברי הרמ"א נכונים ומ"ש הסמ"ע לחלק בזה א"א לומר כן דבהדיא משמע בהרמב"ם פ"ו מהלכות ערכין שאין לחלק בכך וע"ש ובט"ז:

לפיכך כו'. כפי' רב האי גאון והרמב"ם דגם ביאכל פירות משום דבר שאין בו ממש וז"ש יאכל כו' ואפי' איתנהו לפירות:

האומר ידור כו'. כ"פ רב נחשון גאון מ"ש שם ידור פלו' כו' לא אמר כלום משום דלא קצב זמן ושעה א' במשמע משא"כ באומר תנו בית זה כו' ודברי ההג"ה תמוהים הא לדידן בלא"ה לא קני כנ"ל וכן הקשו בש"ך וט"ז:

ושטר כו' וקנו כו'. דכל שקנו אע"ג דבאמירה לא נתחייב בקנין אמרי' דמגופו של קרקע קנו מידו דקנין מילתא אלימתא ומתקן הענין וכמ"ש ברפ"ז דכתובות פ"ג א' רנ"א מגופה של קרקע כו' וערש"י שם ד"ה מהו כו' וקי"ל כר"ן ושם צ"ה א' וכן בפ"ג דב"ב מג א' הב"ע שקנו מידו ופי' הר' יונה דוקא כשהקנין בא באחרונה שאמר דין ודברים ואח"כ קנו מידו אבל באומר קנו ממני שאין לי דין ודברים בזה ודאי לא קנו אלא מדין ודברים וז"ש שראובן כו' אבל אם לא כו':

וכ"ש אם כו'. דכל שהחזיר לייפוי כח כתבו כמ"ש בב"ב קל"ו א' בין אקנייה כו' וערשב"ם שם ד"ה אקנייה כו':

שטר כו'. ע"ל סי' רז סט"ו:

וכן כו' אבל כו'. ירושלמי כמש"ל סי' ר"ט ס"ד ע"ש: (ליקוט) וכן המוכר כו'. ב"ב סג ב' בשלמא לר"ז כו' וכפי' הר' יונה והרא"ש שם וכמ"ש בתוספתא וירושלמי הביאו שם (ע"כ):

ששייר לו כו'. כפי' רשב"ם שם: (ליקוט) מהדיוטא לחצר. כפי' רשב"ם דר"ת פי' להיפך ע"ש בתוס' ד"ה ע"מ כו' והרא"ש והר' יונה הסכימו לפי' הרשב"ם דזה שמקשה שם בשלמא לר"ז כו' דהוצרך ללמוד ר"ל אע"ג דהמוכר אויר חצר לא קנה כלום מ"מ שיורי משייר ואפי' לא הזכיר בהדיא וכמו במעשר וז"ש כאן אי"ל אם כו' ואפי' כו' וערא"ש (ע"כ):

ואם שייר כו'. כמ"ש בפ"ח דב"ב כתב בין בתחלה כו' משום מתנה דבריו קיימין וקי"ל שם דאפי' בשני ב"א ושני שדות וע"ל סי' רפ"א ס"ו: (ליקוט) ואם כו'. כמ"ש בב"ב ס"ג ואם אמר לי ולבני כו' דקנה בנו ג"כ ועמ"ש בסי' רט ס"ז בהג"ה (ע"כ):

המוכר כו' ה"ז מכורה. מדאצטריך למעוטי בב"ק סח א' פרט לשהקנה לשלשים יום ודוקא שם דבעינן דומיא דטביחה שאינה חוזרת כמ"ש שם בשאר דברים דבעינן דומיא דטביחה:

ומשתמש כו' ואוכל כו'. ממ"ש בערכין ל"א א' ה"ז כמין כו' ודוקא שם דיש לו רשות לגאלה מיד אבל בשדה אחוזה שם כט ב' אפי' כמין רבית ליכא:

ומה הפרש כו'. עבה"ג ס"ק כ' ור"ל אע"ג שדימו אותם בב"ב קל"ו ב' ובס"פ השולח שאמרו שם ושם והא איפלגו בה חדא זמנא כו' מ"מ ל"ד לגמרי כמש"ו:

שהקונה כו'. שם נ' ב' לעולם בבעל וכגון כו':

אבל הקונה כו'. עבה"ג וערש"י בערכין כט ב' ד"ה וחדא כו':

ומה הפרש כו'. ר"ל אע"ג דקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כמ"ש ר"פ החולץ ופ' החובל:

שהמוכר כו'. שלכך המוכר פירות דקל לחבירו הוי דשב"ל משא"כ בדקל לפירותיו שיש לו בגוף הדקל להשתמש:

אבל כו' אין כו'. כמ"ש בב"ב קל"ו א' מכר הבן כו':

ומה הפרש כו'. וז"ש בב"מ ס"ז ב' דבנכייתא שרי וכ"ש במשכנתא דסורא ועתוס' שם ד"ה במישלם כו' אף דבשכירות אסור ועתוס' שם ס"ד ב' ד"ה ולא כו' ועבפ"ה דכתוב' נט ב' ועתוס' שם ד"ה שדה:

שהקונה כו'. כ"מ בכתובות פ' ב':

והשוכר כו'. עבפ' המקבל (בבא מציעא ק"ג ב)' ק"ה א' ק"ו ב' ק"ט א':

וי"א כו'. פליג על הרמב"ם בשני דברים א' דוקא בשאמר אתננו אז חייב להשלים נדרו כמו ביעקב וכל אשר כו' עשר כו' אבל במקדיש מיד ואמר יהיה אין ההקדש חל ואין חייב ליתן וכמ"ש בש"ע ס"ט וראיה ממ"ש ב"ק ל"ו ב' אנן יד עניי כו' הלא"ה לא ועתוס' שם ד"ה יד וא"ת כו' וי"ל כו'. וכ"כ הרי"ף שם והביא ראיה ממ"ש בב"מ ז' א' הא יכול להוציאו כו' אלמא במטלטלין כו' וכ"ש בכה"ג ואף שיש ליישב דעת הרמב"ם דס"ל כפי' ר"ח בתוס' הנ"ל מ"מ כ' הוא עצמו בפ"ו מה' ערכין יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דשלב"ל אם אמר הרי עלי להקדישו חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדרו כו' כיצד כו' ראיה לדבר זה מ"ש יעקב אבינו וכל אשר כו' ונאמר אשר נדרת לי שם נדר ועי"ד סי' רנח ס"ח וכתיב וידר ישראל נדר כו' אם תתן כו' וכן חנה לשמואל וגמ' ערוכה היא בכתובות נט א' ונדרים פ"ו א' שדה זו שמכרתי כו'. ועוד חולק עליו מ"ש בש"מ שזכו העניים ולשיטתו שחל ההקדש אבל לשיטת החולקים אלא שחייב לקיים דברו היורשין פטורים וז"ש ודוקא כו' ועסמ"ע ס"ק יט וס"ק כא:

קנה כו' י"א כו'. כמ"ש בשבועות ך"ו ב' מוצא שפתיך כו':

ויש מי כו'. כמ"ש שם וניגמר מינה כו' וחולין מקדשים לא גמרי' וכן ברפ"ב דקדושין מה להנך שכן ישנן במחשבה. וס' ראשונה ס"ל דאע"ג דשאר דברים לא גמרי' מ"מ כל נדר הוי בכלל כל נדיב לב וראיה דדרשי' בפ"ק דחגיגה האי קרא לכל נדרים והיא סברת ר"ת בע"ז לד א' ד"ה מתענין וכ"כ הרא"ש בפ"א דתענית וכ"כ הרבה פוסקים ועי"ד סי' רנ"ח סי"ג בהגה וכ"פ בא"ח סי' תקס"ב ס"ו ודברי הג"ה שם סי' תקנ"ג ס"א וסי' תר"ח ס"ג הוא תמוה ועמ"ש שם. והר"ן כ' דלפי שיטת הגאונים לפסוק בכ"מ כאת"ל א"כ הסוגיא בפ"א דנדרים דאין היקש למחצה וצדקה כהקדש לכל מילי וע"ל ס"ס קצט ועבי"ד סי' רנ"ח ס"ב: