דין דבר שלא ברשותו והכותב נכסיו - שולחן ערוך חושן משפט סימן רי״א

דבר שאינו ברשותו כו' ע"ל סי' ר"ט ס"ה ומ"ש שם בשם תשובת רשד"ם ובתשובת ר"א ן' חיים סי' ס"ו ובתשובת רמ"א סי' ע"ח דף ק"מ וקמ"ז וברשד"ם סימן רס"ה ורפ"ג ורפ"ח ושע"ג ובתשובת ר"ש כהן השייכים לס"ב סי' י"א:

ואמר שדה זו כו' דכיון דפירש ובירר מקחו וירוש' ממילא קאתי לא חשבינן לי' כולי האי דבר שלבל"ע עכ"ל סמ"ע וכן הוא ל' הרא"ש פ' מי שהיה נשוי ור"ל אבל אם אמר שדה זו שאני לוקח הוי דשלב"ל אע"ג דאמר זו כדמוכח בש"ס פ"ק דמציעא (דף ט"ז) ובכמה דוכתי ודלא כע"ש שכתב וי"א דאם פירש ואמר שדה זו לכשאקחנה וכן אם אמר שדה זו לכשאורישנה כו' עיין בתשו' ן' לב ס"א סי' ס"ג דף פ"ז פ"ח:

ואינו צריך להחזיר דמים כו' ע' בתשוב' מהרש"ל ומור"ם ומה"ר יוסף כהן ומהר"מ מלובלין בזה באורך ועיין בב"ח:

הכותב נכסיו עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' י"ח וברשד"ם סי' ש"ט:

מי שהיה לו פקדון כו'. ומי שיש לו משכון ביד אחרים כתבו התוס' פרק איזהו נשך (בבא מציעא ד' ע"ג ע"ב) גבי עובדא דרב מרי בר רחל דמה שיתר על החוב יכול להקדיש ולמכור אבל גובה תחלה חובו כו' (ועיין בהגהות אש"רי שם) ובאמת כן דעת יש פוסקים אבל י"ח דאפי' המותר א"י להקדיש ולמכור ועיין בספרי ש"ך בי"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ב ומ"ד ובספרי נקודת הכסף שם שהארכתי בזה וראיות התוס' מפ' א"נ יש לדחות ע"ש ודוק ויש לחלק ולומר דדוקא בהקדש אבל במכירה כ"ע מודו דיכול למכור וצ"ע עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' קנ"ב ובמבי"ט ח"א סי' ק"ז:

מה שתעלה מצודתי מהים כו'. אפי' אמר מה שתעלה מצודתי היום מהים מכור לך לא מהני דדוקא בעני הקילו באומרו היום וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ב משום כדי חייו:

ואמר שדה זו כו' דכיון דפירש ובירר מקחו וירושה ממילא קאתי לא חשבינן ליה כולי האי דשלב"ל:

בצרכי קבורה. גם הוצאת התכריכין בכלל והרא"ש בתשו' כלל ע"ו כ' דגם האבן שמניחין על הקבר היא בכלל כ"כ בד"מ:

והבן עני כו'. פירוש ואין לו משלו ממון לתקן לו צרכי קבורה דאם יש לו אין במכירתו כלום נ"י:

ואין מדקדקין אם מכר יותר מעט. פי' אבל אין למכור הרבה יותר מכדי צורך קבורתו אם לא שאינו מוצא מי שיקנה ממנו מעט וכדמסיק:

משום כדי חייו. הרא"ש והטור כתבו משום כדי חיי אותו היום אבל הרי"ף והרמב"ם כתבו משום כדי חייו סתם ועיין בהגד"מ שם כתבתי דאף הרי"ף והרמב"ם לא אמרו דיכול להקנות למכור אלא מה שתעלה מצודתי היום וזה יכול למכור אף שיהי' לו בו כדי חייו כמה ימים ע"ש ודוק דהוא דלא כמשמעות הב"י והד"מ:

ואינו צריך להחזיר הדמים כו' נראה דמיירי דנתעכלו המעות אחרי מיתת הבן באופן שלא נהנה מהן אבי אביו של זה להוציא לא בצרכי קבורתו ולא בשאר דברי' דאל"כ אין טעם לומר שיוציא זה מהלקוחות וא"צ להחזיר הדמים משום דהוא ירש אבי אביו הא אבי אביו עצמו מאחר שנהנה מהמעות של הלוקח היה צריך להחזיר להן דמיהם וע' דרישה שם הארכתי בזה:

ונמצאו הנכסים ברשות האב פי' אביו של בן זה שמת:

יש מי שאומר כו' "עד אלא מאבוה דאבא קא יריתנא. המחבר כתב דין זה בל' יש מי שאומר משום דס"ל דאינו דומה כ"כ לדין שלפני זה דשה מכר הבן דבר שעדיין לא בא לידו מעולם משא"כ זה דראובן מכר נכסיו של עצמו וברשות מכר כל זמן שלא גבה מינהו אביו מלוה שלו ודו"ק:

ומתו ראובן ויעקב. פי' ראובן מת מתחלה דאי לא אלא יעקב מת תחלה זכה ראובן בחייו בירושת אביו ונפטר מחוב דאביו ונשארו הנכסים ביד הלוקח ופשוט הוא:

שיזכה הלוקח בגוף הקרקע מיד. כן צריך להיות ודלא כס"י שכתוב מידו:

ועיין לעיל סי' ס'. נראה פשוט דאפי' החולקים שם היינו משום דשם איירי בשטר הודא' שבא לפני בית דין כתוב בו נתתי לפלוני שאמרי' שכבר נתנו לו באופן המועיל (דהיינו שזיכה לו ע"י אחר וכמ"ש הטור שם) ואין אנו מצווין לחקור באיך ובמה נתנם לו מה שאין כאן דמיירי בידוע שהקנס לו אגב קרקע ואין מטלטלים נקנים אג"ק אא"כ היה לו אז ברשותו וק"ל:

והרי הוא בחזקת שהוא קיים דאין פקדון להוצאה נתנה אבל מלוה להוצאה נתנה:

אלא במעמד ג'. ע"ל ר"ס קכ"ז ועיין לעיל סי' ר"ג ס"ט:

ראובן לוה משמעון כו' הטור כ' זה בשם הראב"ד בס"ס נ"ד ושם מבואר קצת יותר ז"ל ובתוך הזמן שהיה בידו לפדותו אכל ראובן הפירות (דאל"כ הי' ריבית בדבר) ובא ראובן להוציא השדה מיהודה לפי שלקחה קודם שזכה שמעון בהשטר ופסק הראב"ד דאין שומעין לראובן ע"ש:

(סעיף ג' ואין צריך להחזיר) הסמ"ע סק"ז מתמי' וכתב דאל"כ אין טעם למה א"צ להחזיר כו' ק"ל הא איתא בפ' מי שמת שם בהדיא שלחו מתם בן שמכר בנכסי אביו כו' וזה קשה בדיני ממונות ואין לו טעם ולא מצי לאוקמי אלא בדין אחר שם ואמאי לא אוקמי כפשוטו דמיירי שהבן א"צ להחזיר אפי' לא נתאכלו המעות ונצרך ע"ז שקשה בד"מ ואין לו טעם ונימא דהך חידוש גופא קמ"ל (א"ה ולדידיה מי ניחא דע"כ קשה וקשה הוא כיון שהוא בא מכח אבי אביו אמאי יהא עדיף מגברא דאתא מחמתיה כיון שאבי אביו גופיה היה מחוייב לשלם ונלע"ד לפ"ד הסמ"ע דלק"מ דמילתא דפשיטא היא בלא נתאכלו המעות שהבן חייב לשלם דקי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשי' בהניח להם אחריות נכסים וא"כ א"א לאוקמי הא דשלחו מתם בהכי וק"ל ע"כ):

ברשותו. ע"ל סי' ר"ט ס"ה ומ"ש שם בשם תשו' רשד"ם וע' בתשו' ראנ"ח סי' ס"ו ובתשו' רמ"א סי' ע"ח וברשד"ם סי' רס"ה רפ"ג רפ"ח ושע"ג ובתשובת רש"ך השייכים לס"ב סי' י"א. ש"ך:

מצודתי. אפילו אמר ג"כ היום לא מהני כי אם דוקא גבי עני כמ"ש בס"ב. סמ"ע:

פי'. דכיון דפי' ובירר מקחו וירושה ממילא קאתי לא חשבינן ליה כולי האי דבר שלב"ל עכ"ל הסמ"ע וכן הוא ל' הרא"ש ור"ל אבל אם אמר שדה זו שאני לוקח הוי דבר שלב"ל אע"ג דאמר זו כדמוכח בש"ס דב"מ דף ט"ז ובכמה דוכתי ודלא כע"ש ועיין בתשובת ן' לב ח"א סי' ס"ג. ש"ך:

חייו. הרא"ש והטור כתבו משום כדי חיי אותו היום אבל הרי"ף והרמב"ם כתבו משום כדי חייו סתם ונ"ל דאף הם לא אמרו דיכול להקנות למכור אלא מה שתעלה מצודתי היום וזה יכול למכור אף שיהא לו בו כדי חיי כמה ימים ודלא כמשמעות הב"י וד"מ. סמ"ע:

דמים. עיין בתשובת מהרש"ל ומור"ם ומהר"י כהן ומהר"מ מלובלין בזה באורך ועיין בב"ח (ועמ"ש הט"ז והגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו שם ע"ש):

שאומר. המחבר כתב דין זה בלשון יש מי שאומר משום דס"ל דאינו דומה כ"כ לדין שלפני זה דשם מכר הבן דבר שעדיין לא בא לידו מעולם משא"כ זה דראובן מכר נכסיו של עצמו וברשות מכר כל זמן שלא גבה ממנו אביו מלוה שלו. סמ"ע:

ראובן. פי' ראובן מת תחלה דאל"כ זכה ראובן בחייו בירושת אביו ונפטר מהחוב דאביו ונשארו הנכסים ביד הלוקח ופשוט הוא. שם:

לבנו. עיין בתשו' רשד"ם סי' ש"ט ובתשו' ר"מ אלשיך סי' י"ח:

וע"ל. נראה פשוט דאפילו החולקים שם היינו משום דהתם איירי בשטר הודאה שבא לפני ב"ד כתוב בו נתתי לפלוני דאמרינן שכבר נתנו לו באופן המועיל דהיינו שזיכה לו ע"י אחר וכמ"ש הטור שם ואין אנו מצוים לחקור באיך ובמה נתנה לו משא"כ הכא דמיירי בידוע שהקנה לו אג"ק ומטלטלים אינן נקנין אג"ק אא"כ היו אז ברשותו. סמ"ע:

במכר. ומי שיש לו משכון ביד אחרים כתבו התו' בפ' א"נ דף ע"ג גבי עובדא דרב מרי בר רחל דמה שיתר על החוב יכול להקדיש ולמכור אבל גובה תחלה חובו כו' ועיין בהג"א שם ובאמת כן דעת יש פוסקים אבל י"ח דאפילו המותר א"י להקדיש ולמכור ועיין ביו"ד סי' רכ"א ס"ז בספרי הש"ך ונקודות הכסף שם שהארכתי בזה וראיית התו' דפ' א"נ יש לדחות ע"ש ויש לחלק ולומר דדוקא בהקדש אבל במכירה כ"ע מודו דיכול למכור וצ"ע עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קנ"ב ובמבי"ט ח"א סי' ק"ז. ש"ך:

קיים. דפקדון לאו להוצאה ניתן אבל מלוה להוציאה ניתנה. סמ"ע:

שלשתן. ע"ל ר"ס קכ"ו וסי' ר"ג ס"ט:

מעכשיו. בטור שם מבואר קצת יותר ז"ל ובתוך הזמן שהיה בידו לפדותו אכל ראובן הפירות (דאל"כ היה רבית בדבר) ובא ראובן להוציא השדה מיהודה לפי שלקחה קודם שזכה שמעון בהשטר ופסק הראב"ד דאין שומעין לראובן ע"ש. סמ"ע:

וי"א דוקא כו'. כן הוכיחו תוס' בכתובות צ"א ב' ממ"ש שם ההוא גברא דזבנה כו' וממ"ש בספ"ט דב"ב בן שמכר כו' ועתוס' שם ד"ה דזבנה ומיהו כו' וההיא דב"ב אוקמיה הגאון בגוסס וכמ"ש בס"ב וס"ג:

מי כו'. ל' הרמב"ם מפ' דל"ד משום כבוד אביו אלא משום כבוד המת וכמש"ו ואם ימתין כו' וגמ' בהוה דבר:

בצרכי קבורה. ל' הרי"ף שם ירושלמי בליה בתכריכי אביו פי' כגון שהיה אביו גוסס כו':

ואין כו'. שלא ישתהה כנ"ל:

יש מי כו'. נלמד מס' שקדם:

מי שנתן כו'. ב"ב מד ב' וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אגב כו' וליחוש דלמא דאיקני א"ל ש"מ דאיקני כו'. פי' דאיבעיא להו שם קנ"ז א' אליבא דרבנן כו' בשיעבוד דעדיף אי קני וערשב"ם שם ד"ה אלא כי כו' ותוס' ד"ה דאיקני כו' וי"ל דמודי כו' אלמא בקנין לא קני אף בכה"ג:

לפיכך כו'. כמ"ש בב"ב ק"י ב' סבור ר"ח למימר כו' ואף ר' יוחנן מודה כאן:

מי שהיה כו' וה"ה כו'. ב"מ לח א' מתבי המפקיד פירות כו' וערש"י שם ד"ה לפיכך כו' ועבה"ג:

אבל המלוה כו'. ממ"ש בב"ב קמז קמח למימרא דסבר ר"ן כו' ואע"ג דליתא בבריא כו' רב אחא כו' וכדרב הונא כו' אלמא ליתא בבריא אלא במעמד שלשתן אבל בקנין אחר לא וכן שם קנב א' וכתובות נ"ה ב' ארכביה אתרי רכשי כו' ועתוס' שם ושם:

ואם היה כו'. שם ע"ו:

ראובן כו'. כמ"ש בב"מ ס"ה ב' ס"ו ב' דכל מעכשיו קנה מיד וערש"י שם ס"ו ב' ד"ה ואב"א כו' אלא קנין גמור כו' וזה קיבל כו' ועבס"ה שס"ג בשם הראב"ד: