דין מוכר מחמת אונס ומסר מודע׳ - שולחן ערוך חושן משפט סימן ר״ה

מי שאנסוהו כו'. עיין בתשובת ן' לב ס"א דף ק"נ ובתשובת מהרא"ן ששון סי' קי"ז ורכ"ד ובתשו' רשד"ם סי' מ"ד וס"ג סימן כ"ח וע' מדינים שבסי' זה בתשובת ר"ש כהן ס"ג סימן כ"ד וסימן ר"ז ובתשובת מהרי"ט סי' ל"א:

אם נתן לו שטר עליו כו'. ר"ל שטר מקח לחוד ולא נתן לו מעות כלל לא גמר ומקני וע"ז מסיק דיש חולקין ול"ד לסקריקון דלא יהיב זוזי כלל לעולם משא"כ גזלן דהכא רוצ' ליתן והוא רוצה לקבל אמרי' דגמר ומקני בשטר מקח לחוד אף שלא זקף עליו במלוה כלל בש"ח וכן מבואר בב"י ודלא כמ"ש בסמ"ע ס"ק ה' ודוק כן נ"ל:

ואפי' החזיק כמה שנים כו' ואם בנה בו הלוקח והשביח ע' בתשובת מהרא"ן ששון סי' קי"ז ורכ"ד וצ"ע:

וצריכים העדים כו'. בש"ס פ' שני דייני גזירות (כתובות דף ק"י ע"א) ומביאה ב"י לעיל ר"ס פ"ה מוכח לכאורה דמי שחייב לחבירו והמלוה מוכר לו שדה וקודם המכירה מוסר מודעא ואומר אני מוכר השדה מפני שזה רוצה להבריח נכסיו ולא ישלם לי ואוכל למשכן ממנו השדה הוי מסירת מודעא והמכר בטל מיהו י"ל דהתם לא מהני רק לענין שלא הפסיד חובו ומ"מ המכר קיים וע"ש ודוק עיין בתשובת דברי ריבות סי' ש"א פסק תמוה בעכו"ם שנתן רבית שחייב לו יהודי דלא הוי מתנה באונס ע"ש ודבריו צ"ע עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן ע"א ובתשובת ר"י לבית לוי סימן כ"ד דף קכ"ט ובתשובת ן' לב ס"ב סי' מ"ז ובתשובת מ"ע ס"ס מ"ב ובתשובת רמ"א סי' כ"ב ונ"ב:

פשרה דינה כמכר כו' ע"ל סימן י"ב סי"א מ"ש ובב"ח סט"ו מ"ש בזה ובתשובת רשד"ם סימן מ"ד נסתפק באם מסר מודעא על המחילה שלא יצטרך האידך להחזיר לו משכון שלו שפרע לו החוב שעליו אי הוי כתלוהו ויהיב או כתלוהו וזבין ע"ש בתשובת רשד"ם סימן ר' ורפ"ה. כתב בספר ב"ה באחד שנשבע לתת מתנה לאחד ובשעת המתנה מסר מודעא שמפני חיוב השבועה הוא שעושה קרוב הדבר לו' שאין מתנתו כלום עכ"ל ור"ל דבשעת שבועה אמר כי אינני נותן לו ברצון נפשי אלא מה שאתן לו אהיה מוכרח ליתן לו מחמת השבועה וק"ל נ"ל וצ"ע לדינא:

שצריך כו' עיין בתשובת מהר"מ מלובלין סי' כ"ב ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' שי"ד ובתשובת רמ"א סי' כ"ב:

גילוי דעת הנותן עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ו ובתשובת ר"א ן' חיים סי' פ' ובתשובת רמ"א סימן פ"ו דף קס"ו ע"ג:

שטר מודעא עיין בס' א"א דף נ"ה ע"ג ובתשוב' ר"א ן' חיים סימן ס"ג דף ק':

וכן אם הודה ע"ל סי' רל"ו ס"ד:

הרי המודעא כו' עיין בתשובת מבי"ט ח"א סימן ק"כ ובשאלות שניות סי' קפ"א ורכ"ז ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ל"ה וברשד"ם סי' תי"ט ותל"ז ובתשו' ר"ל ן' חביב סי' ל"ד:

לא הוי אונסא עיין בספרי שכתבתי דנ"ל דוקא כשמכרו לאחרים אבל לגזלן עצמו לא מהני כשמסר מודעא דע"כ האונס בא מחמתו ועיין בב"י ודו"ק:

מי שאנסוהו כו' אפי' תלוהו עד שמכרו כו' בפריש' כתבתי והוכחתי מל' הרי"ף והרמב"ם והמחבר שס"ל דאפי' לא ראינו וידענו מאונסא דהמוכר כלל וגם נראה דעת המוכר שאינו מכרו ברצון אמרי' כיון דמכרו וקיבל דמים גמרו והקנהו ומכרו מכר ושמל' הטור והרא"ש לא משמע הכי אלא כל שנראה מהמוכר שאינו מכרו ברצון אף שקיבל דמי המקח אין מכרו מכר אם לא שהמכירה היה באונס דאז אמרי' דאגב אונסא וזוזי גמר והקנה להלוקח ע"ש ועמ"ש עוד מזה בסמוך ס"ז:

ולקח דמי המקח. פי' אפי' לא אמר בהדיא מתוך האונס שנתרצה למכור לו מרצון נפשו מ"מ אמרינן כיון דלקח דמי המקח דאגב אונסו וזוזי שקיבל גמר והקנה לו כל שלא מסר מודעא תחלה. ובטור כ' דאפילו לא מנה המעות אלא לקחם והשליכם לכיסו דיש גילוי דעת דבע"כ קיבלם אפ"ה הוה זביני' זביני.

אפי' תלוהו כו' עד שמכרו כו' נקט אונס גדול וגם עובדא היה כן בגמרא ר"ל וכ"ש אונס הקטן ממנו דאינו יכול לבטל המקח ולומר אנוס הייתי:

אע"פ שלא לקח הדמים כו'. פי' אלא יש עדים שהודה בפניהן שקיבל המעות ועכשיו טוען שמעולם לא נתן המעות אלא שהוצרך להודות לו מפני האונס אין שומעין לו דא"כ ה"ל למסור מודעא והחולקין ס"ל כיון דידעי' דאונסי' על המכירה מסתמא אנסוהו גם על ההודאה:

אבל אם נתן לו שטר כו'. פי' זקף דמי המקח בהלואה עליו ונתן למוכר שטר חוב עליו ורוצה ליתן לו דמי המקח שבשטר אפ"ה אמרי' דבשעת מכירה לאגמר להקנותו לו כל שלא קיבל אז מעות מזומנים:

אם מסר מודעא. מודע' הוא ל' ידיעה שמודיע לעדים הענין איך היה וי"מ מודע' ל' יסורים כמ"ש ויודע בהם אנשי סכות ור"ל מוסר יסוריו לעדים ושמחמתן מוכרח למכור ובמתנ' ובמחילה ובגט אע"פ שא"צ להיות יסורין למודעתו וכדלקמן מ"מ כיון דבמכר ובפשר' היא ע"ש יסורין נשאר שם זה עליהם בכולן ועפ"ר:

וצריכין העדים לידע שהוא מוכר כו' ושהוא אנוס כו' הל' משמע דבעי' שיהא ידוע שגם המכירה לא היתה כ"א מחמת אונס שלא גמר והקנה לו ובפרישה כתבתי דלא בעינן כולי האי אלא סגי כשידוע שבא עליו באונס למכרו לו ושאותו אונס לא סר מהמוכר בשעת המכירה ואפשר דע' המחבר ג"כ כן וכ' תחילה שצריכין לידע שהוא מוכר מפני האונס וחזר ופירש דבריו דהיינו שיהא ידוע שהוא אנוס פי' עדיין אנוס כבתחילה מיהו אף על פי שלא ידעו שלא גמר והקנה גם כן סגי בהכי:

אבל במתנה כו' ז"ל הטור ואפינו אם אינו אנוס כיון שאמר שאינו נותן או מוחל מדעתו אין המתנה או המחילה כלום דדוקא לגבי מכר אמרינן כיון שקיבל המעות גמר ומקני משא"כ במתנה ומחילה עכ"ל וכן כתב המחבר בסמוך ס"ו:

פשרה דינה כמכר דכל פשרה היא באה ע"י טענת התובע שאומר שח"ל כך וכך והנתבע טוען שאינו ח"ל כלום נמצא שהפשרה שנעשית ביניהן שכל א' מוותר מטענותיו זה מוחל קצת וזה נותן קצת ה"ל כמין מכירה שזה נותן לו המקח וזה נותן דמים בעד המקח ול"ד למ"ש הטור והמחבר בסי' ס"ח ס"א דשם מדמה שטר פשרה לשטר מתנה ולא לשטר מכר דשאני התם דתלוי הפסול בדברים הנעשין ונתקיימין ע"י השטר וכמבואר שם ודוק:

מתנה שכתוב בה אחריות נכסים כו'. מפני שאין מדרך העולם שהנותן מתנה מקבל עליו אחריות להמקבל ובודאי מכירה היתה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קע"ה סנ"ד בדין מצרנות וכ"כ בריב"ש ודלא כמ"ש בע"ש הטעם ז"ל כיון שכ' לו אחריות ודאי בחנם לא נתן לו אם לא שגם הוא נהנה ממנו הרבה וה"ל כמכר כו' דז"א דא"כ בסתם מתנה אף דלא כ' בה אחריות נמי נימא הכי וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' רל"ה ע"ש והא דכ' הטור והמחבר לקמן ר"ס רמ"ב דאפילו אם קיבל עליו אחריות נכסי' בשטר אינ' מתנה כו' התם מיירי כשידוע היא דאותה המתנה עם כתיבת אחריות נכסים הכל היתה באונס והכא מיירי כשאין ידוע שאנסוהו על כך עמ"ש שם עוד בישוב זה:

אבל אם כופהו ליתן בפחות כו' עד והוי כמו שאנסוהו כו' פירוש כשידוע לב"ד שמכרוהו באונס אז אף אם לא מסר מודעא מכרו בטל כאלו לא קיבל ממנו דמים כלל אלא נתנו לו במתנה באונס אבל אם אין ידוע לב"ד שנאנס ואז צריך למסור מודע' ע"ז כתב מור"ם בהג"ה דלענין זה הוה כמכר כו' ור"ל דאף במתנה אין צריכין עידי מודע' לידע באונס דשאני בזה כיון דעכ"פ נתן לו קצת דמים ונהנה י"ל דלמא גמר והקנהו לו כ"כ שם בריב"ש:

יצטרף עדותכם לבטל כו'. דבעידי אונס לבד אין יכולין לבטל המקח דאמרינן דילמא אגב אונסיה וזוזי גמר להקנותו וכמ"ש בס"א ובעי' שיצטרף לזה עדות שמסר מודעה לפניהן קודם המכירה שאינו מוכרה כ"א מחמת אונס אשר יברר בעדים אפ"כ:

אין שומעין לו דחיישינן לב"ד טועין שיראו בידו כתיבה זו ולא יחקרו אחר עדים שיעידו אם באונס היה כאשר אמר לברר ופסק מור"ם דדוקא לכתחלה חששו לזה אבל אם כבר נכתבה והוא עומד ומברר בעדים מודעתו מודעה:

בד"א שצריך שידע וכו'. ל' הרמב"ם זה כתוב במיימוני מיד אחר סעיף ראשון והמחבר כתב אחר סעיף ראשון עניינים הדומים לו מדברי הטור ושאר המחברים ואח"כ חזר להעתיק דברי הרמב"ם וזהו גרם לו שחזר וכתב מה שכתב כבר וק"ל:

בין בידי ישראל פירוש ולא אמרי' דאין זה מיקרי אונס כיון דיכול לתבעו בדין ישראל ולא עשה ואח"כ למדונו דאפילו אונס ממון חשוב אונס כההיא דשכר פרדסא כ"כ בטור:

ולא היה שט"ח ביד המשכיר פירוש שטר מהשוכר שאין השדה בידו אלא בתורת שכירות ולאחר זמן תחזור השדה לידו דזהו מיקרי שט"ח שכתב בו זכותו וחובתו של כנגדו:

ואחר שאכלו ג"ש דאז היה יכול לטעון לקוח היא בידו ואכלתיהו שני חזקה ואבדתי שטר קניני:

וכפר בו וטוען שהפרדס שלו אח"כ מסר המשכיר מודעא כו'. כן הוא ל' הרמב"ם שם בפ"י דמכירה וכ' המ"מ עליו ז"ל נתכוון רבינו לומר שהמעשה הנזכר בגמ' כך היה שהעדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפירה ואח"כ מסר מודעא ומכר שאם שמעו ההפחדה לא היה כאן אונס שהרי לא היה אפשר למלוה לכפור שכבר שמעו העדים אלו שהודה שהוא ממושכן בידו (וה"ל לתובעו ע"פ עדים אלו ומדלא תבעו ומכר לו עלינו לו' דגמר והקנה) כך שמעתי בכוונת רבינו ונכון הוא עכ"ל ועפ"ז נראה דהכי הוא הצעת דברי הרמב"ם והמחבר שמתחלה כתבו המעשה ללמד ממנו שאונס כזה אף שאין בו אלא אונס ממון אם נתברר שכן היה הוה אונס לבטל המכר אם מסר מודעה ואח"כ כתב לפיכך אם תבעו ללמדינו היאך נתברר זה האונס דהא ודאי העדים לא שמעו ההפחדה דאם שמעו אינו אונס ובודאי גמר להקנותו דאל"כ ה"ל לתבעו בעדי' ששמעו ממנו שאמר אם לא תמכור לי אכבוש את השטר וכמ"ש המ"מ ע"ז כ' לפיכך אם תבעו כו' ור"ל דנודע זה ע"י התביעה שתבעו המשכיר וכפר ואמר התובע לב"ד הריני מוסר מודעה לפני כ' כי אברר שזה שכופר אינו עושה אלא כדי שאמכרנו לו כי כן א"ל תחלה ותוודעו זה שהרי כשארצה למכור לו יתן לי דמי שוייה כשאתן לו שטר מכירה וכשיהיה כן שיחזור ויבא המשכיר לפני הב"ד ויראה שאצל השוכר שטר המכירה שקנאו ממנו אזי יבורר אמיתתו שא"ל תחלה בינו לבינו אם לא תמכרנו אכבוש שטרי ובכה"ג נודע שהוא אנוס ומהני מודעתו לבטל המכירה אבל בלא מסירת מודעה אף שניכר אונסו מ"מ איכא למימר שמ"מ ע"י המעות נתרצה וגמר והקנה וק"ל ונראה שגם הטור שקיצר ולא כתב אלא ריש דברי הרמב"ם (ולא כתב האי "לפיכך "אם "תבעו כו' שכ' הרמב"ם והמחבר) וסיים וכ' עליו דהוי אונס לבטל המקח כוונתו לא שהיו עדים ששמעו שא"ל אם לא תמכרנו לי אכבוש כו' אלא שנתוודע זה ע"י התביעה וכפירה ובסוף קנה וכמ"ש וזה לעד"נ ברור ובע"ש כתב כל' הטור והוסיף וכ' שהטמין עדים אחורי הגדר כו' וכ"כ כדי ליישב קושיות דהמ"מ הנ"ל ולא הועיל כלום דאכתי איכא למימר דלא ה"ל למכרו לו דאם יכבוש המלוה השטר ויטעון לקוחה היא בידי יביא המשכר עדי' שהטמין לו ויעידו ששמעו ממנו שאמר שיכבוש את שטר השכירות וממילא ידעו הב"ד שכן עשה ויוציאו השדה מידו ועד"ר מ"ש עוד מזה ודו"ק:

שהרי הוא חמסן כו'. ל' הרמב"ן בכמה מקומות לכתוב בל' "שהרי ואינו לנתינת טעם אלא ה"ל כאלו כ' "באונס "שהוא "חמסן וכל חמסן נותן דמי' אלא "מפני "שכופה את המוכר למכור שלא מרצונו:

ומ"ש אבל הגוזל והוחזק בגזלן כו' כ"כ המחבר ג"כ לעיל בס"ס קנ"א ושם כתב עליו מור"ם ז"ל די"א דאם לא מסר מודעא מכירתו מכירה כו' ע"ש וכאן לא כ' מור"ם על דברי המחבר שיש חולקין ע"ז ועד"ר שם כתבתי ישוב לזה וגם על דברי הטור שהקשה עליו ג"כ קושיא זו שבש"ס קנ"א כ' פלוגתת הרמב"ם והרא"ש בזה וכאן לא כ' אלא דברי הרמב"ם וכאלו אין חולק עליו וחלקתי דכאן מיירי שהשדה שהוא ידוע שבאה לידו בתורת גזילה וקנאה אח"כ ממנו דבזה הרא"ש מודה כיון שהוחזק גזלן עליה בהיות' כבר בידו אף שאח"כ נתן לו דמי שוויה לא אמרי' דגמר להקנותו משא"כ לעיל בס"ס קנ"א דשם מיירי שנתן לו דמי השדה קודם שבאה לידו בתורת גזילה ואף שגם שם כתב שהוחזק עליה גזלן היינו שכבר יצאה מידו פעם אחת בתורת גזילה ומ"מ כיון שלא חזר ובאה לידו בתורת גזילה אמרי' דגמר והקנהו לו ועד"ר ששם הוכחתי זה מל' הרמב"ם וטור דבהכי איירי ודוק:

ומ"ש כמו שיתבאר ברמב"ם כתוב כמו שביארנו בהל' גזילה והמחבר שינה וכ' כמו שיתבאר וכ"כ בע"ש משום דבסדר הטור הל' גזילה כתובה לקמן מסי' שנ"ט והלאה משא"כ בהל' הרמב"ם שכתב הל' גזילה לפני הל' מכירה הלזה ע"ש אבל לכאורה יותר נראה דט"ס בדברי המחבר וצ"ל כמו שנתבאר דהא עיקרא דדינא זה כתב הט"ו לעיל בסי' קמ"ט וקנ"א ע"ש:

יש להם לחתום הם בעצמ' כו'. רבותא קמ"ל בזה דאע"ג דאין העדי' נאמני' בדיבורם לומר מודעא הי' דברינו כמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' מ"ו סל"ו דלא בא דיבורם ומבטל חתימת' מכל מקום כשהן חתומין בשטר מודעא בא אותו שטר בחתימתן הנכתב קודם שטר הקנין ומבטל שטר הקנין אשר חתימתן עליו הנכתב והנחתם אחריו וכ"ש כשעדים אחרי' מעידי' על המודעא שנמסר לפניהן קודם המכירה דמהני:

מאחר דידעי' באונסי' פי' ע"י שטר מודעא זה ידעי' אונסיה דהרי העדי' מעידין ע"ז בהשטר:

מסתמא "מסר מודעא כצ"ל וה"ט דמוקמינן עדי' על החזקה דלא היו חותמין אם לא ידעו שהיתה קודם המכירה.

וכן אם הודה בפניהן כו' עד אינו חייב כו'. בכאן דמסר מודעא דוקא ס"ל להרמב"ם והמחבר דאין הולכין אחר הודאתו משא"כ בס"א דאיירי דלא מסר מודעא שם כתב אע"ג דלא לקח הדמים בפני עדים ור"ל אלא שהודה אזלי' בתר הודאתו לענין זה שהמקח קיים ועד"ר מ"ש מזה בביאור דברי הטור:

הרי המודעא בטיל' דאמרינן אגב אונסיה וזוזי גמר והקנה וכמ"ש לעיל אלא כשמסר מודעא אמרי' דאינו מקח כיון דגילה דעתו שאינו רוצה להקנותו והרי חזר וביטל המודעא והרי כאלו לא מסר מודעא מעולם ועד"ר שם כתבתי דהרי"ף והרמב"ם ורבינו האי והרמ"ה ס"ל דכל שמסר מודעא תחלה אפי' סתם ג"כ לא מהני הביטול מודעא שאח"כ כשידוע שמבטלה מכח אונסא וכמ"ש הטור בשמם אלא שהרא"ש חולק עליהן ולא כב"י דכ' דמודי' הרי"ף והרמב"ם דמהני ביטול מודעא סתם ע"ש והמחבר כאן אזיל לשיטתיה.

לבטל כל מודעי דנפק מגו מודעי כו' דוקא בהאי לישנא צריך לכתוב אבל לא מהני כשכתב בו שמבטל כל מודעות עד עולם דאין בכלל זה ביטול מסירת מודעא שמסר תחלה על ביטול המודעא דאח"כ ועד"מ מיהו גם לסברא קמייתא מהני כשכתוב בשטר הקנין "שפוסל "כל "עדים שיעידו שמסר לפניהן מודעא ועד"מ ובא"ע סי' קלד:

כל זמן דידעינן באונסיה כו'. כבר נתבאר טעמו דבמתנה גילוי דעת בעלמא דלא ניחא ליה בהמתנה מבטל המתנה וה"ה במודה לו בדבר שאינו חייב בו אף שאמר לפני עדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני כך וכך כשידוע שאינו ח"ל אלא שבא לחייב נפשו בטענתיה בהודאתו זו הו"ל כדין מתנה:

(סעיף ג' בהג"ה מתנה שכתוב בה כו') בריב"ש וז"ל שגם בנדון דידן אפשר שכיון שהמתנה היא באחריות הרי היא כמכר וכדאמרי' בפרק המקבל בדין בר מצרא וגם בטענות שמעון מזכיר שלא היו מאיימין עליו אלא למוכרם וקי"ל תלוהו וזבין זביניה זבינא כל שלא מסר מודעא ועוד שלא ה"ל לקבל עליו אחריות כההיא דלוקח מסקריקון וחזר ולקח מבעה"ב דאם כתב לו אחריות מקחו קיים כו' עכ"ל והקשה בסמ"ע סק"י מההיא דריש סי' רמ"ב ותירץ דהתם ידוע שהכל נעשה באונס וקשה פשיטא דלא מהני אחריות ועוד דהל' לא משמע כן בסי' רמ"ב שכתב שם רבינו כיון שהיה באונס ולא כתב אם היה באונס (א"ה בנוסחתינו לא כך ולא כך ולפי נוסחתינו אין הכרחו של הרב פ"ז ברור ע"כ) משמע דאאונס המתנה קאי ותו קשה מנ"ל לומר כאן שהיה מכר ונכתב מתנה משום הערמה אדרבה נימא שכפה אותו על כתיבת האחריות ומ"ש ריב"ש ראיה מסקריקון קשה דלא דמי להכא דהתם אחריות הוא מן הנגזל ללוקח ובזה אין הסקריקון מקפייד וזה ראיה שגמר ומקנה משא"כ באן דהאחריות לטובת המאנס עצמו דודאי אכפת ליה בזה וקפיד עליו ונלע"ד דריב"ש מיירי שלא כופהו אלא על האחריות וזה ידוע ומבואר בל' ריב"ש שזכרתי שלא מאיימין עליו אלא שימכור לו וזה מוכח דעכ"פ לא כפיהו שיתן מתנה באחריות ולכן המקח קיים ובזה איירי רמ"א ג"כ כאן משא"כ בסי' רמ"ב דלא ידעינן היאך נכתב האחריות שפיר דמסתמא אמרינן כשם שעיקר המכר נעשה באונס ה"נ כתיבת האחריות כנלענ"ד ברור ובאמת קושיא זו שהקשה הסמ"ע אינה קושיא דשם איירי דלא ידעינן אי הי' אחריות באונס וזה קמ"ל רבינו יונה דמסתמא אמרינן שהי' באונס כמו שמבואר שם בריב"ש אבל בלאו הכי צריך עיון ליישב הג"ה זו. דשם בריב"ש כתב תחלה כמ"ש הרמ"א כאן שמתנה כמכר והית' כוונתו לענין מסירת מודעא שצריך ידענא באונס אלא אח"כ שכתב בריב"ש ועוד כו' כמו שהעתקתי לעיל חזר מזה ומסיק כיון שהי' שם אחריות המקח קיים אם הי' באונס שהרי מדמה הריב"ש אותו לסקריקון דהתם אחריות מבטל האונס שהיתה מתחלה וא"כ ה"נ כאן במתנ' שכתב בה אחריות מבטל המודעא שהי' בתחלה וא"כ למה כתב כאן רמ"א דדינא דמתנה כדינא דמכר היינו לענין מודעא והכירו האונס דמזה איירי הכא כמ"ש לפני זה פשרה דינה כמכר ובאמת הכא במתנה כיון שכתוב בה אחריות המקח קיים לגמרי אפי' מסר מודעא כמ"ש וצ"ע ליישב אותו:

(סעיף ז') לפיכך אם תבעו מה שהקשה הסמ"ע ע"ז היאך יכירו העדים באונס י"ל כגון שהטמין העדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה המוכר אלא בהכרח עכ"ל הנ"י שהב"י הביאו מחודש ס"א ומה שהקשה סמ"ע ע"ז נראה דלק"מ דהמשכיר אינו סומך על העדים שהטמין בזה די"ל שהשוכר לא הוציא מפיו כלום אלא המשכיר התחכם לומר ראה כיון שאתה רוצה לכבוש שטר המשכנתא הנני מוכרח למכור לך וזה מדוקדק בלשון ב"י שכ' ששמעו שלא נתרצה כו' ולא כתב ששמעו מן המלוה כלום אלא כדפרישית ומודעא הוצרכה שלא גמר והקנה אגב אונס מיד והיא פשוט:

(סעיף ח') בד"א באונס מה שחילק הסמ"ע סעיף קטן בין הך לס"ס קנ"א ברמב"ם לא משמע כן דהא בהלכות מכירה כתיב דין דבכאן דבגזלן אין צריך מודעא וסיים כמו שכ' בהלכות גזילה והיינו הדין שמביא רבינו ס"ס קנ"א ש"מ דדא ודא אחת היא ונלע"ד דרבינו ואחריו מור"ם סמכו עצמם כאן על מ"ש בסוף סי' קנ"א ואין חילוק בין הכא להתם כנלע"ד ברור ונכון:

שאנסוהו. עיין בתשובת ן' לב ס"א דף ק"נ ובתשובת מהר"א ששון סי' קי"ז ורכ"ד ובתשובת רשד"ם סי' מ"ד ועיין מדינים שבסי' זה בתשובת רש"ך ס"ג סי' כ"ד וסי' ר"ז ובתשובת מהרי"ט סי' ל"א:

ולקח. פירוש אפילו לא אמר בהדיא מתוך האונס שנתרצה למכור לו מרצון נפשו מ"מ כיון דלקח דמי המקח אמרינן דאגב אונסיה וזוזי שקיבל גמר והקנה לו כל שלא מסר מודעא תחלה ובטור כ' דאפי' לא מנה המעות אלא לקחם והשליכם לכיסו דיש גילוי דעת דבע"כ קיבלם אפ"ה הוה זביניה זביני. סמ"ע:

העדים. פירוש אלא שיש עדים שהודה בפניהן שקיבל המעות ועכשיו טוען שמעולם לא קיבל המעו' אלא שהוצרך להודות לו מפני האונס אין שומעין לו דה"ל למסור מודעא והחולקין ס"ל כיון דידעינן באונסי' על המכירה מסתמא אנסיה גם על ההודאה: שם.

שטר. ר"ל שטר מקח לחוד ולא נתן לו מעות כלל לא גמר ומקני וע"ז מסיק די"ח ול"ד לסקריקון דלא יהיב זוזי כלל לעולם משא"כ גזלן דהכא רוצה ליתן והוא רוצה לקבל אמרינן דגמר ומקני בשטר מקח לחוד אף שלא זקף עליו במלוה כלל בשט"ח וכך מבואר בב"י ודלא כמ"ש בסמ"ע כן נ"ל. ש"ך:

מודעא. (כל מודעא עיקרה ג' דברים שידעו העדים שמה ששואל ממנו הוא שלא כדין וששמעו מפיו שהי' מאיים עליו לאנסו ושיש כח בידו לעשות. המבי"ט ח"ג סי' קפ"א. היה תפוש ביד השלטון וכדי להציל עצמו הוצרך למכור נכסיו ומסר מודעא על המכירה אין כאן מודעא דלא נתקנה אלא לגזלן ולאנס אבל לא לזה שגמלו טובה והזמין לו מעות לפדות את עצמו כך השיב הרי"ף בפסקי ריקאנטי סי' תע"ב. מי שבקשו ממנו בעת נשואין שלא יוציא את אשתו ממקומה ומן הדין לא היו יכולים לכופו ונתרצה ומסר מודעא שלא הודה אלא בשביל שלא יפסיד ההוצאה אין כאן מודעא כיון שלא היה כאן אונס. תשו' הרי"ף שם סי' תצ"ד. ביאור פרטי דיני המודעא במכר ובפשרה ומחילה ומתנה עיין באורך בס' דרכי נועם למהר"ם הלוי ז"ל חח"מ בתשובה סי' ט"ז. מוהר"א ששון סי' פ"ו הסכים לדברי מהריב"ל ח"ג סי' נ"ח דאונס ממון הוי אונס אלא דבאונס הגוף לא בעינן שיאמר היום ובאונס ממון צריך שיאמר היום ובלחם רב סי' קע"ז כתב דאונס ממון אפילו שיאמר בלבו היום לא הוי אונס לרובא דרבוותא ואע"ג דבכ"מ דאיכא פלוגתא המוחזק י"ל קים לי שאני הכא דאיכא שבועה דיש להחמיר וע"ש סי' ל"א. כל זה הובא בס' בני חייא להגהת הטור סי' זה וע"ש עוד תשובה אחת באריכות באחד שהיה חייב לעובד כוכבים שכירות מה ונתנו העובד כוכבים בבית הסוהר והוכרח ע"י כך למכור חזקתו להעובד כוכבים ומסר מודעא שמכר באונס אי הוי מכירה או לא וע"ש עוד הרבה פרטי דינים בעניני מודעא באורך:

כמה. ואם בנה בה הלוקח והשביחה עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קי"ז ורכ"ד וצ"ע. ש"ך:

במתנה. עיין בתשובת ד"ר סי' ש"א פסק תמוה בעובד כוכבים שנתן רבית שחייב לו יהודי דלא הי' מתנה באונס ע"ש ודבריו צ"ע עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ע"א ובתשובת ר"י לבית לוי סי' כ"ד דף קכ"ט ובתשו' ן' לב ס"ב סי' מ"ו ובתשו' מ"ע ס"ס מ"ב ובתשו' רמ"א סי' כ"ב ונ"ב. שם:

פשרה. ע"ל סי' י"ב סי"א מ"ש שם ובב"ח (סט"ו) [סט"ז] מ"ש בזה. ובתשובת רשד"ם סי' מ"ד נסתפק באם מסר מודעה על המחילה שלא יצטרך האידך להחזיר לו משכון שלו שפרע לו החוב שעליו אי הוה כתלוהו ויהיב או כתלוהו וזבין עיין שם ובסי' ר' ורפ"ה שם וכתב בס' ב"ה באחד שנשבע לתת מתנה לאחד ובשעת המתנה מסר מודעא שמפני חיוב השבועה הוא שעושה קרוב הדבר לו' שאין מתנתו כלום עכ"ל ור"ל דבשעת שבועה אמר כי אינני נותן לו ברצון נפשי אלא מה שאתן לו אהיה מוכרח ליתן מחמת השבועה וק"ל נ"ל וצ"ע לדינא. שם:

אחריות. מפני שאין דרך העולם לקבל אחריות במתנה ובודאי מכירה היתה וכמ"ש הט"ו בסי' קע"ה סנ"ד בדין מצרנות וכ"כ בריב"ש והא דכתב הט"ו בר"ס רמ"ב דאפילו אם קיבל עליו אחריות נכסים בשטר אינה מתנה התם מיירי שידוע דגם כתיבת האחריות היה באונס והכא מיירי כשאין ידוע שאנסוהו על כך ועמ"ש [שם] עוד בישוב זה עכ"ל הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז לחלק בזה ע"ש). מתנה שגילה דעתו שהוא אונס ולא נסתלק האונס ואח"כ עשה שט"ח עליו מחמת השטר הראשון. אפילו מודעא א"צ בשטר השני כיון ששטר זה הוא מחמת שטר הראשון שהיה באונס מהר"ל ן' חביב סי' ל"ד ולפי דברי הרדב"ז צריך מודעא ועיין בתשו' מהרי"ט חח"מ סי' מ"ד. בני חיי):

כופהו. פי' כשידוע לבד שמכרוהו באונס אז אפי' לא מסר מודעא מכרו בטל כאילו נתן לו מתנה באונס ולא קיבל ממנו דמים כלל אבל אם אין ידוע לב"ד שנאנס מאז צריך למסור מודעא ע"ז כ' הרמ"א בהג"ה דלענין זה הוי כמכר כו' ור"ל דאף במתנה א"צ עידי מודעא לידע באונסו שאני בזה כיון דעכ"פ נתן לו קצת דמים ונהנה י"ל דלמא גמר והקנהו לו כ"כ שם בריב"ש. סמ"ע *):

יצטרף. דבעדי אונס לבד א"י לבטל המקח דאמרינן דלמא אגב אונסיה וזוזי גמר להקנותו ובעינן שיצטרפו עדי מודעא שעשה קודם המכירה שאינו מוכר כי אם מחמת אונס אשר יברר אח"כ בעדים. שם:

דעת. עיין בתשו' מהר"מ מלובלין סי' כ"ג ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' ש"ו וסי' שי"ד ובתשו' ראנ"ח סי' פ' ובתשו' רמ"א סי' כ"ב וסי' פ"ו:

דגזים. (אפילו למ"ד דאונס דהפחדה לא הוי אונס היכא דגזים בדבר דמורה היתרא כגון בפלוגתא דרבוותא דהמוחזק זוכה מטעם קים לי וזה מגזם אותו שיוליכנו בערכאות ויוציאנו מידו הוי אונס. לחם רב סי' ל"ז. בדין זה דעביד איניש דגזים ולא עביד אין חילוק בין איסור חמור לאיסור קל. מהרי"ק שורש קפ"ז הרשד"ם חלק י"ד סי' ק"ב וחח"מ סי' של"ד וע"ש סי' י"ג. מיהו נראה דהכל לפי ראות עיני הדיין אם המגזם הוא גבר אלים ומוחזק בכך לאנס הבריות ויש כח בידו לעשות כן והוא רגיל בכך לא אמרינן בכיוצא בזה עביד איניש כו' מקור ברוך דף פ"ו. בני חיי):

חוב. פי' שטר מהשוכר שאין השדה בידו אלא בתורת שכירות ולאחר זמן תחזור השדה בידו דזהו מקרי שט"ח שכתוב בו זכותו וחובתו של כנגדו. סמ"ע:

תבעו. כתב הסמ"ע דבא ללמדנו בזה דל"ת היאך תברר זה האונס דהא ודאי העדים לא שמעו ההפחדה ובודאי גמר לקנותו דאל"כ ה"ל לתבעו בעדים ששמעו ממנו שא"ל אם לא תמכור לי אכבוש כו' לכך כתב אם תבעו כו' ור"ל דנודע זה ע"י התביעה כדמסיק כו' ע"ש מה שביאר עוד בזה (ועמ"ש הט"ז בזה ליישב השגת הסמ"ע על הע"ש):

והוחזק. כ"כ המחבר בס"ס קנ"א ג"כ ושם כתב הרמ"א די"א דאם לא מסר מודעא מכירתו מכירה כו' ע"ש וכאן לא כתב כלום גם על הטור יש לתמוה כן דשם כתב פלוגתא דהרמב"ם והרא"ש וכאן לא כתב אלא דברי הרמב"ם כאילו אין חולק עליו ונ"ל לחלק דכאן מיירי דידוע שהשדה בא לידו בתורת גזילה וקנאו אח"כ ממנו דבזה מודה הרא"ש כיון שהוחזק גזלן עליה בעודו בידו אף שאח"כ נתן דמי שוויה לא אמרינן דגמר להקנותו אבל שם מיירי שנתן לו דמי השדה קודם שבא לידו בתורת גזילה ואף דגם שם כתב שהוחזק עליה גזלן היינו שכבר יצא מידו פעם א' בתורת גזילה ומ"מ כיון שלא חזר ובא לידו בגזילה אמרינן דגמר והקנהו לו עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב ע"ז דבהרמב"ם לא משמע לחלק כן דהא בהל' מכירה כתב דין זה דבגזלן אין צריך מודעא וסיים כמ"ש בהל' גזילה והיינו הדין שבס"ס קנ"א ש"מ דדא ודא אחת היא ונלע"ד דהטור והרמ"א סמכו עצמן כאן על מ"ש בס"ס קנ"א ואין חילוק בין הכא להתם כנ"ל ברור ונכון עכ"ל):

מסתמא. ה"ט דמוקמינן העדים על חזקתן דלא היו חותמין אם לא ידעו שהיתה קודם המכירה כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת ראנ"ח סי' ס"ג ובס' א"א דף צ"ה ע"ב:

בטלה. עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' ק"כ ובשאלות שניות סי' קפ"א (ורכ"ו) [ורכ"ז] ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ל"ה ובהרשד"ם סי' תי"ט ותל"ז ובתשוב' ר"ל ן' חביב סי' נ"ד:

דנפיק. דוקא בהאי לישנא צריך לכתוב אבל לא מהני כשכותב בו שמבטל כל מודעו' עד עולם דאין בכלל זה ביטול מסירת מודעא שמסר תחלה על ביטול המודעה דאח"כ מיהו גם לסברא קמייתא מהני כשכתוב בשטר הקנין שפוסל כל העדים שיעידו שמסר לפניהן מודעא ועי' בד"מ ובא"ע סי' קל"ד. סמ"ע:

זביני. ונ"ל דהיינו דוקא כשמכרו לאחרים אבל לגזלן עצמו לא מהני כשמסר מודעה דע"כ האונס בא מחמתו ועיין בב"י. ש"ך:

ולקח דמי המקח. ר"ל כמ"ש בהג"ה וי"א דבעינן כו'. ואמר ולקח פרט לשנתן לו בע"כ המעות ולקח דבר הנמכר דאינה מכורה כמ"ש בס"פ הכונס ל"ק הא דאמר רוצה אני כו' ובריש ב"מ ובפ"ד דקדושין ל"צ דנקט מתרוויהו כו' ומחד בע"כ וז"ש ולקח דמי המקח והוי כמ"ש רוצה אני: (ליקוט) מי שאנסוהו כו'. ולא הזכירו הא דאמרינן ס"פ הכונס דוקא דשאמר רוצה אני דס"ל דסוגיא דשם ס"ל דחמע הוא דאורייתא כמ"ש מה בין גזלן כו' אבל לסוגיא דפ"ג דסנהדרין דחמסן מדרבנן א"כ ל"ק מדר"ה דאמר תלוה וזבין כו' כיון שהוא מדרבנן אין יוצאה בדינין וזביניה זביני אפילו לא אמר רוצה אני וכן הרמב"ם בפ"א מה' גזילה לא הזכיר החמסן רק שעובר משום לא תחמוד אפילו אמר רוצה ומשום זה אינה יוצאה בדיינין וכן אין נפסל לעדות דלא תחמוד לאינשי כו' וכ"כ תוס' שם ד"ה חמסן כו' אלא דמפרשי מה בין כו' גם כן בחמסן שאסור מדרבנן אלא דהסוגיא ק' לפי' מאי פריך מר"ה וע"ל סי' שנ"ט ס"ט הכופה כו' וא"צ לזה דאפילו הפציר בו כו' אסור כמש"ש ס"י אלא דקמ"ל דאין נפסל לעדות מדאורייתא ולא שייך הדין שם וכבר השמיענו הדין בסי' ל"ד סי"ג אבל הרמב"ם השמיטו (ע"כ):

אפילו כו'. שם:

בין כו'. קרקע הוא שם בסוגיא וכן מטלטלין ממ"ש מה בין גזלן לחמסן כו' והאר"ה תלוהו כו' ועיקר גזלן במטלטלין כמ"ש ה"ד גזלן כגון ויגזול את כו' ועוד מדלא קמתרץ דחמסן הוא במטלטלין:

אע"פ כו'. עבה"ג ור"ל שמפ' כפי' הרי"ף בפ' הניזקין לא ארצי זוזי שלא נתן מעות וא"א לומר שלא נתן מעות כלל וקונה בשטר דהא קי"ל כשמואל דאף בשטר לא קנה כמ"ש שם ובב"ב מודה שמואל היכא דיהיב זוזי אלא בכה"ג:

ויש חולקין כו'. כמ"ש שם בד"א שאמרו עדים בפנינו מנה לו כו' ואע"ג דרב הונא פליג על רב ביבי בזה ל"פ וכ"ש לשיטת הרמב"ם דרב הונא ל"פ כלל על רב ביבי כמש"ל ס"ח אלא שהרמב"ם לשיטתו שמחלק בין גזלן לכאן שכאן אינו בחזקת גזלן שיודה מפני האונס כמ"ש שם מ"ז א' האי אע"ג דאודי נמי לא מהימן כדר"נ כו' ה"ד גזלן כו' משא"כ כאן דלא הוחזק גזלן ועברמב"ם סוף פ"ט מה' גזילה ולקמן ס"ח:

וי"א דבעינן כו'. כמ"ש מודה שמואל היכי דיהיב זוזי וקי"ל כשמואל בדיני כמ"ש בפ"ד שם:

ויש חולקין. כמ"ש הרי"ף בפ' הנזקין ופי' דלא ארצי זוזי שלא נתן המעות ופי' מ"ש מודה שמואל היכי כו' ר"ל שנחית אדעתא דמעות וא"ל תא שקול זוזי אע"ג שעדיין לא נתן לו משא"כ באשה וסקריקון דליכא דיהיב להו כלל:

ואפילו כו'. כמש"ש גזלו אין לו חזקה ה"ד גזלן כו' וזה ג"כ הוחזק על שדה זו בגזלנות כיון שמסר מודעא לד"ה גזלן הוא:

פשרה כו'. כמש"ל ס"ו:

מתנה כו'. כמ"ש בפ' המקבל:

יש מי כו'. מדמדמינן לסקריקון ומשני מודה שמואל כו' ור"ל שבסקריקון אינו נותן כלל הא אי יהיב ליה מה דיהיב לסקריקון מודה שמואל אע"ג דמוזיל ריבעא כמ"ש בגטין שם:

וה"מ כו'. ערשב"ם שם ד"ה מודה שמואל כו' אבל תלוהו ויהיב כו':

מיהו כו'. ערשב"ם מ"ם ב' ד"ה גלוי מילתא כו':

יש מי כו'. כמ"ש ביבמות ק"ו א' ועתוס' שם ד"ה ורבא ונראה לר"י כו' וקי"ל שם כרבא וכן בב"ב קל"ח ב' וצ"ע דהא אמרינן שם ב"ד בתר ב"ד כו' בתר עדים כו' וע"ל סי' רנ"ה ס"א:

מיהו אם כו'. דמודעא אפילו בע"פ מהני כמ"ש שם מ"ט א' ה"מ בע"פ כו' ודוקא אותן העדים עצמן משום כיון שהגיד כו' אבל עדים אחרים אפילו בע"פ ולדידן דקי"ל כמר בר ר"א אפילו אותו עדים עצמן ובפ' בתרא דכתובות ה"ל למימסר כו':

או שהפחידו כו'. כן דייק רב האי גאון בשל"א ממ"ש וכמעשה דפרדיסא וממ"ש אי לאו דאודי הוה מטי ליה ולחמריה לשחוור וז"ש בדבר שאפשר כו' כגון בפרדיסא והגזלן הנ"ל:

בין אונס הגוף. כמ"ש תלוהו כו' וכמו שהקשה שם ממ"ש בגטין וחובטין כו':

בין אונס ממון. כמו הפרדיסא וחמריה לשחוור:

מיהו י"ח כו'. ואמרו דל"ד לפרדיסא דשם לא היה צריך לעשות שום מעשה שכבר הוא הקרקע בידו ועלח"מ והביאו ראיה ממ"ש בס"פ המדיר ל"ק הא במילי שמפחידין אותו לייסרו ואמרינן שם בדברים כו' אלמא אין הפחדה כפיה והשיב עליהם ר"ה גאון דב"ד שאני שהשומע חושב שאין דרכן להכות ב"א ולעשות מה שאין ראוי משא"כ בשאר ב"א:

דעביד כו'. פ"ג דב"ב ופ"ז דשבועות:

בין כו'. ממ"ש בסוף גטין גט המעושה בישראל כו' שלא כדין כו' ובעכו"ם כו'. ור"ל כאן אפילו הפחידו בידי ישראל דדוקא הפחדת ב"ד אינו אונס כנ"ל:

בד"א כו'. ע"ל סי' קכ"א דהרמב"ם ל"ג בגמ' ולרב ביבי דמסיים כו' רב ביבי מימרא כו' ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה ורב ביבי כו' ומחלק בין חמסן לגזלן כמ"ש בספ"ט מה' גזילה שזה האנס אינו רוצה לגזול ולא גזלו עדיין כלום לפיכך אם לא מסר מודעא ממכרו קיים וע"ש בסי' קנ"א בהג"ה:

ואפילו אמר כו'. כמ"ש שם האי אע"ג דהודה כו' ואף לשיטת הרמב"ם שמחלק בינו לגזלן היינו כ"ז שלא מסר מודעא וע"ל ס"י ובה"ג ס"ק א':

שטר כו'. עסמ"ע ס"ק כ"ד וכמ"ש בפ"ב דכתובות היינו דר"ל חזקה כו':

וכן אם כו'. כמ"ש בד"א שאמרו כו' ועבה"ג וז"ש אחר שמסר כו':

ואם אמר כו'. כנ"ל האי אע"ג דאודי כו':

מיהו אם כו'. חולק על ס' הרמב"ם וש"ע וערא"ש פ"ד דגטין ועתוס' דב"ב שם ד"ה אמר רבא דמשום אגב אונסא גמר ומבטל כמו במקח עצמו ע"ש:

ודוקא כו'. דא"צ במתנה למודעא כמ"ש רשב"ם שם ד"ה מודה שמואל כו' אבל תלוהו ויהיב כו' כל דידעינן באונסיה ועתוס' הנ"ל:

אבל אי כו'. דלכך הצריך מודעא שם מ"ם ב' במתנה משום גילוי מילתא:

וכן. כנ"ל ס"ו:

באיזה אונס כו'. כ"פ בע"ה מש"ש מודה רבא היכא דאניס כו' וכי ס"ד דאפי' לא אניס ל"ל למכור אלא בכה"ג וז"ש וכמעשה דפרדיסא וכמ"ש שם שאני אונסא דנפשיה כו':

ודוקא כו'. עמ"ש ב"י בשם בע"ה ועמ"ש בא"ה ר"ס מ"ב דכל הפוסקים חולקין עליו ע"ש: