אימתי מקבל החוזר בו מי שפרע ומתי - שולחן ערוך חושן משפט סימן ר״ד

אע"פ שלא נקנו לו המטלטלים כו'. כ' בשלטי גבורי' דפ' שנים אוחזין דמדברי הגהו' אשרי שם מוכח דאע"ג דקי"ל בדברים בעלמא אינו נגמר המקח מ"מ לאחר שנתקנה שבועת היסת אם ראובן טוען לשמעון אתה עשית המסחר עמי על כלי פלוני ומכרתו לי והלה כופר אעפ"י שהכלי ביד שמעון ואם היה שמעון אומר אני חוזר בי הי' פטור מכלו' עכשיו שכופר מצי להשביעו היסת עכ"ל ואין דבריו נראין כיון דיכול לחזור א"כ למה ישבע ודברי הג"ה אשרי שם יש לפ' שקנה בקנין המועיל וכמ"ש לקמן ר"ס רכ"ב ע"ש ודוק:

וחייב לקבל מי שפרע מי שאינה לחברו בשיעור שתות והלוקח נתן לו דמים ולא משך עדיין והמתאנה רצה לחזור אין צריך לקבל עליו מי שפרע אף דהלה רוצה להחזיר לו האונאה אבל המאנ' צריך לקבל מי שפרע באם רוצה לחזור כ"פ הב"ח בסי' רכ"ז ע"ש שרוצה להוכיח כן מדברי הגאון שהביא הרי"ף פ' המוכר הספינ' ע"ש ולא ירד לעומק דעת הרי"ף גם הדין ליתא אלא דשניה' צריכי' לקבל מ"ש דכללא הוא דמעו' לענין מ"ש הוא כמשיכ' לענין דקנה ומחזיר אונאה וכ"כ בפשיטות הרמב"ן בחדושיו פרק הספינה עיין שם באורך שהוכיח כן ובאורי ירושלמי והגאון נדחים כמבואר ברמב"ן מכמה הוכחות וראיות וזהו כוונת הרי"ף ודו"ק כן נ"ל:

וי"א דה"ג כו' וכ"פ הב"ח ע' בתשובת רשד"ם סימן ר"צ:

להפסיד כל המקח ע"ל בי"ד סי' קע"ה:

ממי שאינו עומד בדבורו כו' וכ"פ הב"ח ודלא כהרא"ש:

שהם נקנים בהם ע"ל סי' רמ"א סעיף א':

מי שהי' לו חוב אצל חבירו עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קי"ו דף קע"ג ובתשובת רשד"ם סי' שנ"ב:

וכן נראה עיקר ובב"ח נסתפק בזה לדינא מאחר דבירושלמי מפורש כהרז"ה והרא"ש ועיין בספר המאור והמלחמות האריכו בטענותיהם:

כמו שנתבאר היינו בסי' קצ"ח וקצ"ט ור"ג:

לקבל מי שפרע בסמוך ס"ד כתב המחבר נוסחו:

ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמים פירוש אפילו אם רוצה לחזור מהמותר מה שלא קיבל דמים נגדו וה"ט דכבר נתבאר סימן ק"ץ דבקרקע קונה במקצת הכל כשאינו עייל ונפיק אזוזי ע"ש וגם לענין מי שפרע במטלטלים הדין כן וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ק"ץ סי"ז ע"ש ועפ"ר ובד"מ:

מפני שהוא ירא להפסיד פירוש אע"פ שעדיין לא הפסיד כלל ואין המוכר יכול לומר לו כשתפסיד אחזיר לך דמי מקחך וכל זמן שלא הפסדת עדיין אין עליך להחזיר כי הלוקח יכול לומר לא ניחא לי למיקם עמך אחר כך בדינ' ודיינא גם שמא אחר שאפסיד לא יהיה לך ממה לפרוע לי:

להפסיד כל המקח דקדק וכתב כל המקח לאפוקי אם אין לו לירא אלא מקצת הפסד כגון שקנה יין וירא שיחמיץ כ"כ קצת פוסקים וע' בית יוסף. ובד"מ שכתבו דעות בזה:

נתבאר בסימן ר"ט וע"ל בסי' ר"ט ס"ו ר"ל שם בסימן ר"ט ס"ו כתב המחבר דהפוסק בהיתר וחוזר צריך לקבל עליו מי שפרע ומור"ם כתב שם דהפוסק באיסור אין צריך לקבל עליו מי שפרע עיין שם

אוררין אותו. "אותו ל"ד הוא דהא מסיק ואומרים "ממי שאינו עומד בדיבורו ולא בא כאן אלא לומר שאוררין על זה ולאפוקי ממאן דאמר שאודועי מודעינן מילט לא לייטינן:

מאנשי דור המבול כו' בפרישה כתבתי דנ"ל דנקט הני משום דבהני נתפרסם השגחת השם יתברך על מעשים הרעים דבני אדם ופרע להן בפומבי לפי מעשיהן ומה"נ אמרו וממצרים שטבעו בים מפני שטביעה בים סוף היה גדול שבניסים ובדרך השגחיית שבדבר שזדו להשליך בני ישראל לים בא עליהן:

ממי שאינו עומד כו' סבירא ליה להרמב"ם שאין מקללין לנוכח אלא מטילין הקללה בפני זה החוזר בסתם על כל מי שאינו עומד בדיבורו והוא שמע וידע שגם עליו קאי ומור"ם כתב די"א (והוא דעת הרא"ש והטור) דא"ל הוא יפרע "ממך לנוכח:

והניח משכון כו' לא קנה דמנה אין כאן משכון אין כאן וכמ"ש בסי' ק"נ.

ורשם הלוקח רושם כו' חז"ל תקנו להיות לרושם דין נתינת מעות על המקח:

ראוי לו לעמוד בדיבורו דרז"ל אמרו מ"ש הין צדק שיהא הן שלך צדק ואפי' נתייקר השער ס"ל להרמב"ם והמחבר דלא יחזור בו מ"ה כתבו סתמא אבל הרא"ש והטור ס"ל דאם חוזר בו המובר משום יוקרא והלוקח משום זולא לית לן בה ע"ש ובד"מ.

ואין רוח חכמים נוחה הימנו כו' פי' אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה ואין דעתם נוחה הימנו פי' בשבילו עפ"ר ומור"ם חזר וכ' דין זה בס"ס זה ונמשך אחר ל' הטור ולא שם לבו שכבר כתבו המחבר כאן והמחבר אזל בשיטת סדר דברי הרמב"ם:

שאם רבים אומרים לאדם אחד כו' מפני שבזה סמכה דעתו דלא יחזרו בו הרבים גם מפני שאינו מגיע על כל א' כי אם דבר מועט:

שהרי זה כמי שנותן דמים כו' ויש חולקין והחולקים ס"ל דכיון דאין נותן לו עתה כלום אינו יכול לקנות בו ואפילו היה המלוה עדיין בידו מ"מ כיון דלהוצא' נתן בידו המלוה הרי הוא כאלו אינו ידוע והרמב"ם לא ס"ל הא אלא אף ע"פ שאין בידו המלוה שכבר הוציאה ר"ל כאלו היא בעינה ואם קנה בה קרקע דנקנית בכסף קונה אותו בו קנין גמור ובמטלטלי' עומד בה במי שפרע כמי שנותן לו עתה מעות בעין לקנות בהן המטלטלין או הקרקע וכל א' יש לו ראי' מהגמ' ופלוגתתם הוא דוקא כשהחוב בא מחמת הלואה שהלוה לו אבל אם בא החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסי' קצ"ט בטור ובדברי המחבר ס"ב דאפי' הרא"ש מודה דקונין בו אפי' מטלטלין קנין גמור כיון דחוב בזה אינו שכיח לא גזרו חז"ל שמא יאמר נשרפו חיטך בעלייה:

רק שהרויח לו זמן הפרעון. ל' הטור היא כגון שהגיע זמנו לפרוע והרויח לו כו' ודקדק לומר "שהגיע זמן לפרוע דאז מחשב הנאה גמורה אבל אם עדיין לא הגיע הזמן אף שמרויח לו הזמן יותר לא מחשב בזה הנאה כ"כ ועפ"ר:

אבל אם א"ל ראובן הא לך עוד כו' ע"ל בסי' ק"ץ ס"ו מ"ש מור"ם בהג"ה דין כזה לענין קנין קרקע ושם פרשתיהו בס"ד ע"ש.

אע"פ שבדברים בלא מעות כו' כל זה כבר כ' המחבר בעצמו לפני זה בס"ו וכמ"ש שם ע"ש:

שלא. כתב בש"ג בפ' שנים אוחזין דמדברי הג"א שם מוכח דאע"ג דקי"ל דבדברים בעלמא אינו נגמר המקח מ"מ לאחר שנתקנ' שבועת היסת אם ראובן טוען לשמעון מכרת לי כלי פלוני והלה כופר אע"פ שהכלי ביד שמעון ואם היה אומר אני חוזר בי היה פטור מכלום עכשיו שכופר מצי להשביעו היסת עכ"ל ואין דבריו נראין דכיון דיכול לחזור למה ישבע ודברי הג"א יש לפרש שקנה בקנין המועיל וכמ"ש ר"ס רכ"ב ע"ש. ש"ך:

מי שפרע. מי שאינה לחבירו בשיעור שתות והלוקח נתן לו הדמים ולא משך עדיין והמתאנה רצה לחזור א"צ לקבל עליו מי שפרע אף דהלה רוצה להחזיר לו האונא' אבל המאנה צריך לקבל מי שפרע אם רוצה לחזור כ"פ הב"ח בסי' רכ"ז ע"ש שרוצה להוכיח כן מדברי הגאון שהביא הרי"ף פ' המוכר את הספינה ע"ש ולא ירד לעומק דעת הרי"ף גם הדין ליתא אלא דשניהם צריכין לקבל מי שפרע דכללא הוא דמעות לענין מי שפרע הוי כמשיכה לענין דקנה ומחזיר אונאה וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם בפשיטות ע"ש באורך שהוכיח כן. שם:

מקצת. פירוש אפילו אינו רוצה לחזור רק מהמותר שלא קיבל דמים נגדו וה"ט דכבר נתבאר בסי' ק"צ דבקרקע קונה הכל במקצת כשאינו עייל ונפיק אזוזי וגם לענין מי שפרע במטלטלים הדין כן כמ"ש הט"ו שם סי"ז ע"ש. סמ"ע:

וי"א. וכ"פ הב"ח ועיין ביו"ד סי' קע"ה ובתשובת רשד"ם סי' ר"צ:

ירא. פירוש אע"פ שעדיין לא הפסיד כלל והמוכר א"י לומר כשתפסיד אחזיר לך דמי המקח כי הלוקח יכול לומר לא ניחא לי למיקם עמך בדינא ודיינא גם שמא אחר כך לא יהי' לך ממה לפרוע. סמ"ע:

אותו. לאו דוקא הוא דהא מסיק ממי שאינו עומד כו' אלא לאפוקי ממ"ד שאודועי מודעינן מילט לא לייטינן. שם:

המבול. נ"ל דנקט הני משום דבהן נתפרסם השגחת הש"י על מעשים הרעים דבני אדם ופרע להן בפומבי לפי מעשיהן ומשה"נ אמרו וממצרים שטבעו בים מפני שזה הי' גדול שבניסים ובדרך ההשגחיית שבדבר שזדו להשליך בני ישראל במים בא עליהם. שם:

משכון. שלא תקנו לקללו כי אם נתן המעות דוקא אע"פ שלשון הקללה הוא מי שאינו עומד בדיבורו אפ"ה כיון דהמעות קונות ד"ת אין לו לחזור וכתב הנ"י פרק הזהב דאיתא בירושלמי הנותן ערבון טבעת לחבירו ורצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל עליו מי שפרע ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב א"ל טבעת א"ל מה בין זהוב לטבעת אמר ליה זהוב עשוי להשתנו' טבעת בעינא הוי. פירוש דאם נתן לו זהוב למשכון צריך לקבל מי שפרע משום דלפעמים קונין לו בתורת דמים משא"כ טבעת דלעולם חוזרת בעינא עכ"ל הב"ח:

רושם. חז"ל תקנו להיות לרושם דין נתינת מעות על המקח. סמ"ע:

בדבורו. סתם המחבר משום דסבירא ליה דאפילו נתייקר השער לא יחזור אבל להרא"ש והטור ס"ל דאם חוזר בו משום יוקרא וזולא לית לן בה ע"ש ובד"מ שם:

רבים. מפני שבזה סמכה דעתו דלא יחזרו בו הרבים גם מפני שאינו מגיע על כל אחד כי אם דבר מועט. שם:

חולקים. היינו כשהחוב בא מחמת הלוא' אבל אם בא החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסי' קצ"ט ס"ב דאף הרא"ש מודה דקונין בו קנין גמור אפילו מטלטלין כיון דחוב כזה אינו שכיח לא גזרו משום נשרפו חטיך בעלייה. שם:

שהרויח. מל' הטור משמע דאם עדיין לא הגיע זמן הפרעון אף שמרויח לו הזמן יותר לא מחשב בזה הנאה כ"כ. שם ועיין בתשובת ראנ"ח סי' קט"ז ובתשובת רשד"ם סי' קנ"ב:

בחובי. ע"ל סי' ק"צ ס"ו בהג"ה * ועיין בנדון כעין זה בתשוב' פנים מאירות ח"א סי' פ"ב ובתשוב' שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ח ע"ש:

עיקר. והב"ח נסתפק בזה לדינא מאחר דבירושלמי מפורש כהרז"ה והרא"ש ועיין בס' המאור והמלחמות שהאריכו בטענותיהם. ש"ך:

בין לוקח כו'. שם ע"ד ב':

לא עשה כו'. שם מ"ח ב' דכתיב בעמך כו' ועיין רש"י ולשון הרי"ף וש"מ דכה"ג לאו מעשה ישראל הוא:

ואפי' כו'. עבה"ג וכ"ה בירושלמי להדיא שם חד ב"נ יהיב דינרין למטכסין חזר ביה אתא עובדא קומי ר"ח בר יוסף ור' יוחנן ר"ח בר יוסף אמר או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ור' יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע:

נתן כו'. שם מ"ז ב' אלא גזירה שמא תפול כו' וכתב הרי"ף ושמעינן מיהא כו וכ"כ הרמב"ם ע"ש ובחולין ובעירובין בד' פרקים כו' לפיכך אם מת כו' מ' דאף מי שפרע אינו מקבל וכן בד' פרקים פריך שם והא לא משך כו':

וי"א כו'. מעובדא דבי פרזק רופילא שם מ"ט ב' ול"ק ר"ח לקבולי עליה מי שפרע ועתוס' שם מ"ז ב' ד"ה אי. ור"ת מפרש כו' וס' הראשונה ס"ל דבאמת צריך לקבל אלא דלא אתשיל אלא אם יכול לחזור וכמ"ש שם מ"ע א' והא בעי לקבולי כו' א"ל ה"נ ואעפ"כ לא אמר בראשונה משום דלא אתשיל להא: (לקוט) וי"א כו'. עבה"ג ועתוס' דבכורות י"ג ב' בד"ה ה"ק כו' א"נ כמו כו' ועוד דכאן כו' (ע"כ):

בב"ד. תוספתא כיצד מקבל מי שפרע עומדין ב"ד ואומרים מי שפרע כו':

ומאנשי כו'. שם מ"ח א':

ממי כו'. כן לשון המתני' ו גמרא:

וי"א כו'. ממ"ש שם ב' לייטינן ליה:

הלוקח כו'. עבה"ג וה"ל כנושא ונותן בדברים לבד ולכן לא הצריכו למי שפרע ובירושלמי סוף מס' שביעית ר"ז ר"א בשם ר"י הנותן עירבון טבעת לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ואינו מקבל מי שפרע ר"ז בעא קומי ר' אבהו זהב א"ל טבעת מה בין זהב ומה בין טבעת זהב דרכו להשתנות טבעת בעינא הוא ר"ל כשנותן זהב למשכון מקבל מי שפרע משא"כ בטבעת וענ"י שם וכ"ה בירושלמי פ' הזהב על עובדא דמטכסין הנ"ל ר"א בשם ר"י טבעת אין בו משום עירבין כל הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע:

יש מי כו'. דלגבי רבים ה"ל מתנה ועוד דרבים א"י לחזור כמש"ל ס"ס קס"ג כל דברי הקהל א"צ קנין ממ"ש ויכולין להתנות ופי' ר"ח אפילו בלא קנין:

מי כו'. ע"ל סי' קצ"ט ס"ב:

(ליקוט) וי"ח כו'. וכן בסי' קצ"ט ס"ב בהג"ה מיהו י"א כו'. ובזה מתו' קושית תוס' בפ"ה דב"מ ס"ב ב' ד"ה הרי וכן סתם בי"ד ס"ק ס"ג (ע"כ):

(ליקוט) ואומרים כו'. מ' דאף בהנאת מלוה לא קני אלא לענין מי שפרע וליתא דלדידהו אין חילוק בין דמי מכר או דמי הלואה כי הרמב"ם לבדו מחלק כנ"ל סי' קצ"ט ס"ב אבל לדידהו בהמעות לא קני כלל בין בדמי מכר או הלואה ואף למי שפרע ובהנאת מחילה בשניהם קנה לגמרי ועב"מ פ"ה מה"מ שכ' ומ"מ נראה שהוא ז"ל מחלק כו' וכ' שם אבל נלדעת הרמב"ן והרשב"א כו' ובכל גוונא כו' ועתוס' דב"מ ס"ב ב' ד"ה הרי שנושה כו' נימא כו' ושם מ"ו ב' ד"ה יש כו' (ע"כ):

ראובן כו' כמש"ל סי' ק"צ ס"ו בהג"ה וכמ"ש שיכול למשכנו וכן כאן יכול למשכנו אבל א"י להחזיקו כמ"ש שם:

אע"פ כו'. גמ' שם וכנ"ל ס"ז:

וה"מ בתר כו'. כמו לר"ש שם ע"ד ב' דיכול לחזור בתרי תרעי וז"ש שם מ"ח ב' ור"ח בר יוסף סבר כו' וכי היה ר"ח בר יוסף ח"ו ממחוסרי אמנה וכן בפ"ק דקדושין בני רב הונא בר אבין זבין אמתא כו' וכי גרע מדברים לבד:

וי"א דאפילו כו'. כמ"ש מ"ט א' רב כהנא יהבו ליה כו' ואידך דברים כו' דאיתמר כו' מ' דר"י פליג אף בכה"ג וכ"כ תוס' שם ד"ה מודה כו' ויוקר כו' וערש"י שם ד"ה שלא ידבר כו' אבל כו' מ' דלר"י אף בכה"ג אף שדברי רש"י אין מוכרחין דא"צ לפרושי בשינוי השער ומהא דר"ח בר יוסף אין ראיה דלמא ס"ל כרב כמו דסבר כרב בעירבון וב"י ובירושלמי פ' הזהב מ' ?כסברא ראשונה דאמר שם סוף הלכה ג' והביאו נ"י בב"ב פ' המוכר את הספינה על מתני' ד' מדות במוכרין. מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר בשבע ר"י בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מקח מאצל זה כך בטל מזה תמן תנינן ד' מדות במוכרין מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור ולא מוכר רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו א"ר יוסי בר בון אתי כהדא דתני הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע דקס"ד דנתן כסף ולכך פריך ממתני' דמאנה אין חוזר בלא מי שפרע ואת אמרת דשניהם יכולין לחזור ומשני דה"ק שלא הספיק ליתן מעות דאין כאן מי שפרע וקמ"ל דבכה"ג אף משום מחוסר אמנה אין כאן: