כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע - שולחן ערוך חושן משפט סימן ר״ג

וטובת הנאה לאו ממון כן כתב בהג"ה מיי' פ"ה דהלכות מכיר' (ומביאו ב"י לעיל סי' קצ"ו ס"ח) והבעה"ע דטובת הנאה אינה ממון ואינה ניקנית בחליפין ואג"ק דשנוייא דמטלטלי' אג"ק ליתיה אלא קי"ל כרב פפא ותמוה לי דהא בש"ס פ"ק דקידושין (דף כ"ז ע"א) ס"ל לסתם הש"ס להדיא כהאי שנויא גבי קרקע במכר ומטלטלים במתנה דלעיל ר"ס ר"ב ונראה דגם רב פפא ס"ל דטובת הנאה מיקני אג"ק ואפשר עוד דס"ל דעובדא דר"ג מטלטלי אג"ק הוי אלא דס"ל דבלא"ה נמי לק"מ דדעת אחרת מקנ' שאני ונראה עוד דאפי' טובת הנאה אינה ממון וכמו שכתבתי לקמן סי' ש"ן מ"מ לענין חליפין ואגב קרקע הוי ממון רק גבי מתנו' כהונ' דכתיב נתינה לא מהני חליפין דהוי דרך מקח וממכר וכל זה נ"ל ברור ודלא כהר"ב והגהות מיי' ובעל העיטור ריש מאמר שני קנין ד"ה ע"א גם תמי' ליה על בעל העיטור שהרי הוא עצמו כתב באות שכירות דף ל"א ריש ע"ג דבשכירות לחודיה לא קנה בלא אגב דאי ס"ד בשכירות לחודיה קנה וכחצרו משוינן ליה כי קמבעיא לן שדה במכר ומטלטלים במתנה מהו ואמר ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון לר' יהושע ומקומו מושכר לו תיפוק ליה דקנה משום שכירות אלא ש"מ דלא קנה אלא באגב עכ"ל הרי להדיא דמפרש דעובדא דר"ג מטלטלי אג"ק הוי הגם דבלא"ה דבריו דבה' שכירות צ"ע כי נראה דשוכר מקומו מהני לכ"ע בלא אגב וכדלעיל סימן קצ"ח ס"ה והא דקאמר ת"ש עישור שאני עתיד למוד כו' היינו משום דס"ל לש"ס דלא כר"פ דדעת אחרת מקנה אותה שאני או דס"ל כר"פ לדינ' וכפירושא דר"ג דמטלטלי אג"ק הוי (גם מ"ש בעל העיטור שם דהא דאמרי' גבי בהמה שוכר את מקומו היינו דוקא באגב לא נהירא דמתני' דפרק הספינה דף פ"ד ע"א ואם היה פקח שוכר את מקומו משמע אפי' בלא אגב וכן משמע מדברי הפוסקים בכמה דוכתי) ומ"מ בהך דמוכח מבעל העיטור באות שכירות דטובת הנאה מקני אג"ק נראה כן ברור וכמ"ש ודלא כהבעל העיטור באות קנין והגהות מיימוני והר"ב אלא כמ"ש ע"ל סי' ס"ז סל"ה בהג"ה ובי"ד סי' ק"ס ס"ד בהג"ה:

הרי הם כפירות לכל דבר. והטור כתב דהם ככלי לכל דבר וקונין בהם וכ"כ ב"י לעיל סי' קצ"ה בשם כמה פוסקים וכ"כ מור"ם בהג"ה שם ס"ב יע"ש וע' בב"ח:

כגון שהיו מופקדים כו'. עיין בתשובת ר"ל ן' חביב סי' צ"ד ובתשובת ר"א ן' חיים סי' ע"ז ובתשובת ר"מ אלשיך סי' פ"ז ובתשו' רמ"א סי' צ"ב דף קצ"ה ע"א:

אבל ראובן שהיה לו כו' ולא קנה החוב כו'. עיין במרדכי פרק הגוזל קמא הרבה פוסקי' דיכול להקנות חוב בקנין אג"ק וכן הוא במרדכי פ' הכותב בשם ר' אלעזר בר' שמשון ומביא דעה זו בהג"ה סי' ס"ו סכ"ו וצ"ע:

החליף מעות כו'. ע' בתשובת רשד"ם סי' רנ"א ובספר א"א דף צ"ה ע"א:

וי"א דמהני כו'. ולי נר' דגם הת"ה מודה לריב"ש דהוי אסמכת' ולא קמיירי בסי' שי"א אלא היכא דמועיל הקנין דאזלא מהני מחילה לגבי עצמו וכ"ש גבי לוי ע"ש אבל מאסמכתא לא מיירי ומיירי באופן המועיל כגון בקנו בב"ד חשוב וכה"ג ע"ש ודוק ועמ"ש בסי' ר"ט:

כל המטלטלין קונין זה את זה בחליפין כו'. ילפינן לה מדכתיב (במגלת רות) וזאת לפנים בישראל לקיים כל דבר שלף איש נעלו וילפינן מיניה דקונין דוקא בכלי דומיא דנעל כמ"ש לעיל סי' קצ"ה אבל להיות נקנה בחליפין מרבינין אפי' פירות מדכתיב לקיים "כל דבר וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך בסעיף זה:

אם אין המקנה מקפיד לידע שיווי החפץ כו' פי' ואח"כ נותן לו כל דמי החפץ דאל"כ אלא תאמר שזהו דמי תשלומי' קשה הא אפי' בלא חליפין הוא קונה כמ"ש הטור והמחבר בר"ס קנ"ט בהיו בידו מעות בלי מנין כו' ועפ"ר:

ופירות נמי אע"ג שאין קונין בה כו'. דבר שאינו כלי ואינו ב"ח נכלל בשם פירות וע"ל סי' קצ"ה ובפרישה כתבתי דס"ל להטור וכמה גאונים דדוקא בתורת קנין סודר שאינו בשיווי דמים הוא דאינו קונה בפירות אבל חליפין שהם בתורת שווי דמים שעושין בפירות ע"ש ומור"ם כתבו בפלוגתא בסוף סי' זה בהג"ה:

חוץ מטבע כו'. משום דעיקר סמיכת דעת של הקונה והמקנה כשעושין חליפין במטבע הוא על הצורה והצורה עבידי דבטלה ע"י המלך שפוסלה והוה כאותיות שאינן קונין ונקנין:

אלא אפי' מקפיד לידע כו' אדלעיל קאי אמ"ש בריש הסעיף אצ"ל אם אין המקנה מקפיד כו' ע"ז מסיק ואמר כאן אלא אפי' מקפיד לידע כו'.

נקנית פרתו לבעל החמור כו'. וממילא נמי אם מתה הפרה או נתייקרה או הוזלה אחר שמשך זה החמור דאז מתה או הוקרה או הוזלה הפרה ברשות בעל החמור:

והנותן א' מהן בדמי מטלטלין לא קנה ואין אחד נקנה בקנין ולא נעשה קנין הרי לך ג' עניינים מתחלה אמר שאם בא ראובן לקנות משמעון דבר מטלטלין ונותן לו שווי מטבעות הללו לא קנה המטלטל כדין מעות שאינו קונה מטלטלין בהן מטעם שמא יאמר נשרפו חיטך בעלייה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ח ואח"כ אמר שאינו נקנה בקנין ר"ל קנין חליפים אלא אפי' אם ייחד ראובן מעות ממטבעות הללו כדי שווין של טלטול שקונה משמעון ומושך ראובן הטלטול של שמעון לא נקנו לשמעון המטבעות שייחד לו דגם בזה שם קנין חליפים יש עליו שהרי אם נאבדו המעות שייחד לו פטור ראובן מליתן לו אחרים ואע"ג דהמחליף פרה בחמור וייחדו זה כנגד זה קנה זא"ז אע"פ דאם נאבד זה שלא משך א"צ לשלם לו אחר שאני התם דאביד' ומיתה לא שכיחי כולי האי משא"כ בצורה דעביד' דבטל' וזה בכלל אמרו שאם נאבד הוא פטור משא"כ כשלא ייחד לו מטבע אלא ראובן משך (דמי) טלטל שקנה ממנו ע"מ ליתן לו בעדו דרך משל י' זהובים דאז הן בחוב על ראובן דאף אם נגנבו המעות שביד ראובן עכ"פ חייב ליתן לשמעון דמי טלטל שקנה ממנו שהן בחוב עליו וזהו שכ' מור"ם ז"ל בהג"ה ודוקא בתורת חליפים שייחד לו המעות אבל בתורת דמים כו' והוא מטעם שכתבתי וקאי מור"ם אמ"ש המחבר ואין א' מהן "נקנין "בקנין דגם זה בכלל שם קניה הוא הואיל ויחד לו המעות וכמ"ש ואח"כ כתב המחבר לא נעשה קנין ור"ל שאין קונים בהן בתורת חליפים והוא אשר כבר כתב דאף אם אמר קח מידי דינר זה בחליפי חפץ שבידך כדין חליפים דק"ס אף ע"פ שג"כ שם כלי עליו ששוקלין כנגדו ותולין לבתו בצווארה אפ"ה ל"מ מטעם דכבר נתבאר דצורה עבידי דבטלה והמקנה מטלטלים לקנות מטבע דעתו אצורת' וק"ל:

בד"א בזמן שמכר כו' פי' הא דאמרי' דבזהב אינו קונה מטלטלי' היינו כשרוצה לקנות בו שאר מטלטלין הוא דאינו קונה אבל יכול לקנות בזהב מטבעות של כסף כדסיים אח"כ:

לגבי מטבעות של כסף כו'. דכיון שהן חריפין ומהירין בהוצאה יותר משל זהב לכן נקרא מטבע של זהב פירות גבי של כסף וכן הטעם בכל הני דקתני והולך דזה שהוא חריף להוציא הוא נחשב מטבע לגבי האידך שאינו חריף כ"כ להוציא:

אם הקנה לו הכסף. כצ"ל ובספרים ישנים כתב "ואם והוא ט"ס וצ"ל דפרושי קא מפרש דמ"ש המחבר דמטבע של כסף נקנית במשיכת מטבע של זהב היינו דוקא כשלא ייחד לו מטבע של כסף בתורת דמים ומטעם שכתבתי לעיל דאם ייחד לו מטבע נגד מטלטלים אין המטבע נקנית במשיכת המטלטלים בכה"ג שם חליפים יש עליו:

אם חדשים חדשים כו'. סתם ישנים עדיפים מחדשים אם לא שבא לישן הדינרים ולהניח' באוצר שאיש כזה ניחא ליה טפי בחדשים דהישנים ישחירו טפי ויעלו חלוד':

לא קנה עד שיקח כו'. פי' שניהן לא קנאו כדין הנותן מטבע על מטלטלים ונראה דעומד גם בזה במי שפרע החוזר בו וכמ"ש בסי' קצ"ט:

הוה טיבעא לגבי כסף. פי' גבי מטבע של כסף צרוף:

וי"א דהוי פירי לגבי דהבא הטעם דאע"פ דשל נחשת הן חריפים להוציא יותר מ"מ כיון דשל זהב חשוב יותר מצד עצמו בפרט נגד של נחושת מ"ה מיקרי זהב טיבעא נגד נחושת משא"כ נגד של כסף דגם של כסף הן חשובין אף דאינן חשובין כ"כ כמו של זהב מועיל להן מה שהן חריפין להוציא להיות חשובין טיבעא נגד של דהבא:

ואם נטלו כנגדן מעות לא נקנו. כ"כ גם הטור ובפרישה כתבתי דקמ"ל בזה דל"ת דוקא כשקונה מטלטלין ונותן להמוכ' דמי שוין תקנו שלא יקנו אותן משום גזירה שיאמרו נשרפו חיטך בעלייה כמ"ש בסי' קצ"ה אבל כשיקנה מעות הללו במטבע טובים שהם קלים להוציאן ה"א דקנו קמ"ל דלא פלוג:

שיזכה בו מעתה דקדק וכ' שיזכה בו דאלו דרך מקח וממכר יש דרך שיקנה בו וכמ"ש לעיל דאם משך ראובן מטלטלין של שמעון נתחייב ראובן לשמעון דמי שווין של המטלטלין אבל שיזכה בהן במתנה אין דרך כ"א ע"י אגב קרקע או ע"י ששוכר או קונה מקום המעות דאז ה"ל המקום חצירו וקונה לו חצירו המעות שבתוכו ומה"נ כ' שיזכה בו מעתה ר"ל מעתה מיד בלי שום משיכת דבר אחר כנגדו גם י"ל דמ"ש מעתה קאי אמ"ש לפני זה והכי קאמר מעתה דנתבאר דאין קונין המטבע בחליפין נמצא דאין להן זכייה כ"א ע"י אגב כו' וראשון נראה עיקר וע' פרישה מ"ש עוד מזה:

והוא שיהיו אותן מעות קיימי' כו' ולא כפר המפקיד כו' אהקנאה אג"ק דלפני זה קאי דאם כפר או שהוא בידו בתורת חוב לא שייך ביה לומר שיקנהו לו חצירו או על גב קרקע כיון דאין כאן דבר בעין שיקנה וגם נתבאר לעיל בר"ס קכ"ג דאין כותבין "הרשאה מן הדין אלא מכח תקנה ומזה לא איירי כאן כ"א במי שבא להקנותו לחבירו לגמרי ומכח דין וז"ש ע"ל בסי' קכ"ג "בדיני "הרשאה גם י"ל שרומז למ"ש שם דלהרא"ש כותבין הרשאה אפי' אמלוה ע"פ מכח דינא דגמרא וכמ"ש שם בסמ"ע ובפרישה מ"ש:

אבל יכול הוא להקנות החוב של ישראל דקדק מור"ם לכתוב של ישראל דאי בשל עכו"ם יש בו חלוקי דינים כמו שכ' הטור והמחבר בסי' קכ"ו סכ"ב:

החליף מעות ומטלטלים כו' פירוש שנותן ראובן לשמעון סודר שלו ואמר ליה קח סודר שלי ותן לי חליפיו מעות ומטלטלין כו' בזה יש פלוגתא כדמסיק וצריכין ליתן טעם אהא דכ' מור"ם כאן השלשה דעות ובסי' ר"ט ס"ד במקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם לא כ' אלא דיעה אחת לחוד דקנה דבר שבא לעולם ולא קנה הדבר שלא בא לעולם ע"ש וליישב זה צריכין להקדים מ"ש המרדכי בפ' מי שמת דשם כתב הג' דעות רצופין זא"ז ומלתא בטעמא והביאן ג"כ מור"ם בדרכי משה והוא דכתב שם ז"ל מעשה בא' שהקנה לחבירו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות בבת אחת ונחלקו בדבר חכמי הדור ויש אומרים דדמי לאת וחמור דפ' מי שמת כמו שלא קנה המעות לא קנה ג"כ המטלטלין והקרקעו' וי"א קנה הכל במיגו שחל הקנין על הקרקעות ומטלטלין חל נמי אמעות ור' שמחה כ' אע"ג דמעות לא קנה קרקעות ומטלטלין קנה דאלת"ה הא דאמרינן פ' קמא דקדושין נכסים שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ואמרינן בגמ' דבעינן אגב ל"ל אגב ליקני מטלטלין במיגו דחייל אקרקע וליכא למימר דדמי לקני את וחמור דחמור לאו בר קנין הוא אבל מטבע נקנית במשיכה בהגבהה ובתורת חצר עכ"ל והנה י"ל כיון דר' שמחה ס"ל דקנה מטלטלים אף דלא קנה מעות וסתר דעות הראשונות בדברים של טעם והביאו המרדכי באחרונה מ"ה לא כ' מור"ם בסי' ר"ט אלא דעתו והא דכ' כאן כל שלשתן משום דכאן במקור הדין דקאי עליה המרדכי העתיק לשונו ומ"מ רמזו גם כאן דס"ל כדעת ר' שמחה הנ"ל מדכתב דעתו באחרונה ועי"ל דמ"ה כ' בסי' ר"ט בפשיטות כדעת ר' שמחה משום דאותו דעה דאמר ל"ק כלל הוא משום דמדמי ליה לקני את וחמור וס"ל דבקני את וחמור ל"ק כלל וכדעת המ"ד דפליג עם רב נחמן ואמר כן בפ' מי שמת ואנן קי"ל כרב נחמן דאמר אף דלא קנה החמור הוא קנה מחצה וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס ר"י וזהו נמי שכתב מור"ם שם בסי' ר"ט דקנה הדבר שבא לעולם כמו דקנה את וחמור הרי דגילה דעתו שם דפסק כן ממה דגם בקנה את וחמור קי"ל דקנה מחצה (וכאן העתיק ל' המרדכי וכתב דהי' דעה א' לפסוק כמ"ד דבקני את וחמור ל"ק כלום ומטעם שאכתוב בסמוך) וגם הדעה שפסק בהקנ' מעות ומטלטלין בק"ס דקנה גם המעות היינו דוקא במעות דהן בעולם ושייך בהו קנין דהגבהה ומשיכה מ"ה נמי אמרינן דחל נמי עליו הקנין דק"ס במיגו דחל על המטלטלין משא"כ בדבר שלא בא לעולם דלא שייך בו שום קנין וק"ל וע' בכתבי מהרא"י בסי' קע"ג דנסתפק בכה"ג אי אמרי' מיגו דלא חל הקנין אזה לא חל נמי אזה בקני את וחמור או לא והביאו בד"מ כאן וכתב עליו שם מור"ם בד"מ דלפי דברי המרדכי הנ"ל לא אמרי' מיגו כו' וכוונתו למ"ש המרדכי בשם ר' שמחה הנ"ל וע' בתשובתי שכתבתי טעם למה כתב המרדכי הנ"ל וגם מהרא"י בפסקיו הנ"ל דיש לדמותו לקני את וחמור דמשמע דסבירא ליה דבקני את וחמור לא קנה כלום והוא דלא כר"נ דקי"ל כוותיה בדיני וכנ"ל וכתבתי דנראה דה"ט משום דסתם גמ' הקשה בפ"ק דקידושין מדברי המ"ד בקני את וחמור דלא קנה כלום ואפשר משום דכיון דאיכא בזה פלוגתא בגמ' אוקימנא הממון בחזקת מרא קמא ואמרי' דלא קנה כלום וע' בריטב"א שנדפס שם בגמ' בפ"ג דקידושין דהקשה ג"כ קושיא זו למה מקשה הגמ' ממ"ד דל"ק הא ק"ל כר"נ דאמר דקנה ע"ש וע"ל סי' רי"ב מ"ש מור"ם בהג"ה בס"ג בשייר לנפשו וגם לאחר דאמרי' מיגו שם כתבתי דל"ד למ"ש הכא ע"ש ודו"ק:

וה"ה אם קנה באיזה דבר כו'. פי' גם בזה פליגי כל הני:

דהוה קנין דברים פי' הקנין שעושה לדבר שאין בו ממש הוא קנין דברים רק שעמו חיבר בקנין הדבר שמהני בו קנין מ"ה פליגי בו וק"ל:

(סעיף א' אם אין המקנה מקפיד) דברי הסמ"ע בזה תמוהים מאד ויתבארו בס"ג:

(ע"ש בהג"ה מי שקנו ממנו שיעשה כו') וצריך עיון דברי הרמ"א דבתשובת רשב"א סי' אלף ל"ג כתוב שיש מחלוקת בין הגאונים די"א דקנין אתן אעשה כן הוה ק"ד וי"א דלא הוה ק"ד אלא באומר אחלק עמך הלכך כל שקנו מידו שיחזור כל זכיות שיש לו הוה ק"ג אבל במה שקנו מידו שיעשה שטר ממילה ה"ל ק"ד שאין מחילה אלא סילוק שיעבוד ואם קנו מידו שיסלק לאחר זמן שעבוד שיש עליו אין זה אלא דברים בעלמא עכ"ל דהיינו סברא דקנין אתן לא הוה ק"ד אלא ק"ג לפ"ז כתב דקנין להחזיר זכיות מהני והנה רמ"א פסק בסי' רמ"ה ס"ב בשם מהרי"ו דקנין אתן הוי ק"ד וכאן כתב דמהני קנין החזרת זכיות ויותר מזה יש לתמוה על הסמ"ע בסי' י"ב סק"ך דכתב מי שקנה מידו של התובע שיוותר וימחול לא הוי ק"ד וכו' דמשמע שהבין מ"ש הרמ"א כאן שיעשה שטר מחילה הוה ק"ד אבל כשנעשה מחילה הוה ק"ג והא ודאי ליתא שבתשובת הרשב"א שזכרנו מבואר דה"ה שיעשה מחילה הוי ק"ד וע"ל סי' רמ"ה ס"ג לענין הלכה כנלע"ד ודבדי הרמ"א דכאן הלכה הם שכן הסכים הרשב"א ואפשר דס"ל להרמ"א דמ"ש הרשב"א שם והלכך כל שקנו על שיחזיר זכיות הוי ק"ג הוא אליביה דכ"ע אף כמ"ד דאתן הוה ק"ד וממילא רמ"א סובר כמ"ד אתן ל"ק אבל להחזיר זכיות הוה ק"ג כמ"ש וק"ל ודברי הסמ"ע צ"ע שא"ל שהוא חולק על רמ"א דא"כ הו"ל להביא ראיה בנדון זה:

(סעיף ג' בהג"ה ולפיכך המייחד מעות כו') כדי לבאר דין זה ולתרץ מה שהוקשה לסמ"ע בריש ס"ז נבאר תחלה ד"ר בס"ג וז"ל כיצד מכר לו פרה וכו' אע"פ שקיבל המעות לא נקנה החפץ כו' ואח"כ כתב ומשמשך הלוקח החפץ הוא נתחייב למוכר בדמים מיהו דוקא בתורת דמים שלא ייחד המעות לפיכך משמשך הלוקח נתחייב המעות אבל בתורת חליפין שייחד לו המעות וא"ל באלו המעות ל"ק כיון שיחדם אם אבדו אינו חייב באחריותן לפיכך לא סמכא דעתיה דבעל המקח עד שיגיעו המעות לידו וכמו שלא זכה המוכר במעות כך לא קנה הלוקח החפץ אע"פ שמשכו ל"ק עכ"ל וודאי עיקר הטעם דמעות לא מיקני בחליפין הטעם משום דצורה עבידי דבטילה וי"ל לטעם האחר דמשום אחריות דהא ג"כ בחליפין שאר מטלטלין נמי הוי באחריותו של אותו שלא משך ונימא דלא סמכא דעתיה ואמאי אמרינן כיון שמשך בעל הפרה. את החמור נקנה פרתו לבעל החמור הא התם נמי אינו חייב באחריות ונימא דלא סמכה דעתיה ובמס"ע סק"ז כתב דאבידה לא שכיח ופסול מטבע שכיחא והך מלתא לא מסתברא כלל ותו דהא גם רבינו הזכיר גם במעות כאן רק אבדו ומה נשתנה אבידה זו מאבידה דמטלטלין ונלע"ד ביאור הדברים דיש ב' קנינים הא' בתורת מכירה דהיינו שא"ל בשם מכירה מכור לי בדמים אלו ונתחייב לו הדמים אח"כ והב' לענין חליפין זה חליפי זה והנה במעות אין שום קנין בעולם להקנות חפץ על ידיהם או לקנותם בחליפין משים דהויין מלתא דלית ביה ממש כיון דצורה עבידא דבטילה כמ"ש נ"י פרק הזהב תחלת דף מ"ז משא"כ במטלטלין דמהני זה אפי' בתורת חליפין ובזה אזדא לה קושית הסמ"ע סק"ב דמקשה הא אפי' בלא חליפין קונה דאדרבא רבותא קמ"ל כאן אפי' חליפין דלא מהני במטבע מהני במטלטלין ואח"כ ביאר רבינו בתורת מכירה של מעות דמשמשך המקח נתחייב בדמים כיון שאמר לשון מכירה אלא דגם בזה יש חילוק דאם היה בתורת דמים דהיינו שלא ייחד לו מעות אלא שאמר מכור לי פרתך בעד עשרה זהובי' שאתן לך שאז נתחייב לו הי' זהו' אבל אם היה בתורת חליפין דהיינו שמייחד לו מעות וא"ל מכור לי בדמים אלו דכיון שא"ל מכירה והוא משך החפץ ודאי קונה במשיכה ונשאר עליו חיוב בדמים אלו שייחד לו קמ"ל כיון דע"כ צריך אתה להזכיר כאן שם חיוב על הלוקח וכיון שלא חייב באחריות נמצא דלא סמכה דעתיה על חוב זה משא"כ במטלטלין דשם לא באנו להזכיר שם חיוב על הלוקח ותיכף הוא זה החפץ שביד זה באחריות של השני דמהני ביה ג"כ חליפין וסמכה דעתיה הכא על החליפין שיהי' תיכף ברשותו משא"כ במעות דע"כ עיקר החיוב על האדם שקנה ממנו שיעמיד לו דמים אנו ובאמת אין כאן חיוב וכיון דלא זכה במעות לא קנה הלוקח החפץ אע"פ שמשכו זה כוונת רבינו בלי שום ספק כנלע"ד בזה אלא דל' הרמ"א אינו מדוקדק כל הצורך שהתחיל המייחד כו' משמע שזה היסוד מונח על מה שכתוב אח"ז ואיך יכתוב אח"כ אבל בתורת דמים כו' משמע אף שמייחד כו' מהני מה שבתורת דמים וכבר הוכחנו מל' רבינו שאינו כן ומה שאמרי' בגמרא טעמא גבי חליפי דמים הוא עצמו היחוד והא בהא תליא ובלי ספק שבכל מקום כוונת ר"מ איסרלס כמו שכ' לעיקר הפי':

לידע. פירוש ואח"כ נותן לו כל דמי החפץ דאל"כ אלא שזהו דמי תשלומיו קשה הא אפילו בלא חליפין הוא קונה כמ"ש הט"ו בר"ס קצ"ט אם היו בידו מעות בלא מנין כו' עכ"ל הסמ"ע: (והט"ז דחה דבריו ע"ש באורך):

ופירות. דבר שאינו כלי ואינו בע"ח נכלל בשם פירות וע"ל סי' קצ"ה ובפרישה כתבתי דס"ל להטור וכמה גאונים דדוקא בתורת ק"ס שאינו בשווי דמים הוא דאינו קונה בפירות אבל חליפין שהן בתורת שיווי דמים עושין בפירות והרמ"א כתבו בפלוגתא בס"ס זה בהג"ה. סמ"ע:

ממטבע. משום דעיקר סמיכת הקנין במטבע הוא על הצורה והיא עבידא דבטלה ע"י המלך שפוסלה והוי כאותיות שאינן קונין ונקנין. שם:

הנאה. כ"כ הגמיי' פ"ה מהלכות מכירה ובעל העיטור דטובת הנאה אינה ממון ואינה נקנית בחליפין ואג"ק דשינויא דמטלטלים אג"ק ליתא אלא קי"ל כרב פפא וכתב הש"ך דתמיה לו דהא בפ"ק דקידושין ס"ל לסתם הש"ס בהדיא כהאי שינויא גבי קרקע במכר ומטלטלין במתנה ונראה דגם רב פפא ס"ל דטובת הנאה מיקני אג"ק ואפשר עוד דס"ל דעובדא דר"ג מטלטלים אג"ק הוה אלא דבלא"ה לק"מ דדעת אחרת מקנה שאני ונראה עוד דאפילו טובת הנאה אינה ממון וכמ"ש בסי' ש"נ מ"מ לענין חליפין ואג"ק הוי ממון רק גבי מתנות כהונה דכתיב נתינה לא מהני חליפין דהוי דרך מקח וממכר כנ"ל ברור וכו' ע"ש באריכות וע"ל סי' פ"ז סל"ה בהג"ה וביו"ד סי' ק"ס סכ"ג בהג"ה:

שקנו. והט"ז כת' שדברי הרמ"א בזה צ"ע דבתשובת הרשב"א כתוב שיש מחלוקת בין הגאונים כו' ע"ש):

נקנית. וממילא נמי אם מתה הפרה או נתייקרה או הוזלה אחר שמשך זה החמור דאז הוי הכל ברשות בעל החמור. סמ"ע:

המייחד. (עיין בט"ז שהאריך בביאור דין זה ובסמ"ע):

כפירות. כיון שהן חריפין ומהירין בהוצאה יותר משל זהב וכן הטעם בכל הני דחשיב והולך דזה שהוא חריף להוציא נחשב מטבע לגבי האידך שאינו חריף כ"כ להוציא. שם:

ישנים. סתם ישנים עדיפי מחדשים אם לא שבא ליישנם ולהניחם באוצר דאז ניחא ליה טפי בחדשים דהישנים ישחירו טפי ויעלו חלודה. שם:

שיקח. פירוש שניהם לא קנאו כדין הנותן מטבע על המטלטלין ונרא' דגם בזה עומד במי שפרע החוזר בו וכמ"ש בסי' רי"ד. שם:

כסף. פירוש לגבי מטבע של כסף צרוף. שם:

כפירות. והטור כתב דהן ככלי לכל דבר וקונין בהן וכ"כ הב"י בסי' קצ"ה בשם כמה פוסקים וכ"פ הרמ"א בהג"ה שם ס"ב ועיין בב"ח. ש"ך:

שיזכה. היינו במתנה דאילו במקח וממכר יש דרך שיקנה בו וכמש"ל דאם משך ראובן מטלטלים של שמעון נתחייב דמי שווין של המטלטלין לשמעון. סמ"ע ועיין בתשובת הגאון חכם צבי ז"ל סי' ט"ז:

מופקדים. עיין בתשובה ר"ל ן' חביב סי' צ"ד ובתשוב' ראנ"ח סי' ע"ז ובתשובת ר"מ אלשיך סי' פ"ז ובתשובת רמ"א סי' צ"ב:

החוב. עיין במרדכי פ' הגוזל קמא הרבה פוסקים דס"ל דיכול להקנות חוב באג"ק וכן הוא במרדכי פ' הכותב בשם ר"א ב"ר שמשון ומביא דעה זו בהג"ה סי' ס"ו סכ"ו וצ"ע. ש"ך:

החליף. פירש הסמ"ע שנותן ראובן לשמעון סודר שלו וא"ל קח סודר שלי ותן לי חליפיו מעות ומטלטלים כו' בזה יש פלוגתא כדמסיק וצריך ליתן טעם בהא דכתב הרמ"א כאן ג' דעות ובסי' ר"ט ס"ד במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם לא כתב רק דעה אחת לחוד ע"ש. וליישב זה צריכין להקדים כו' ע"ש באריכות ועיין בתשובת רשד"ם סי' רנ"א ובס' א"א דף צ"ה ע"א:

קנו. פירוש גם בזה פליגי כל הני. סמ"ע:

דמהני. ולי נראה דגם ת"ה מודה לריב"ש דהוי אסמכתא ולא מיירי אלא היכא דמועיל הקנין דאז לא מהני מחיל' לגבי עצמו וכ"ש גבי לוי ע"ש אבל מאסמכתא לא מיירי ומיירי באופן המועיל כגון קנו בב"ד חשוב וכה"ג ע"ש ודוק. ועמ"ש בסי' ר"ט. ש"ך:

(ליקוט) כל המטלטלין כו'. רפ"ד דב"מ ומיירי בחליפין כמש"ש מ"ו ב' תנן כו' (ע"כ):

(ליקוט) אצ"ל אם כו'. כמש"ש מ"ז א' דכיון דלא קפיד כו' דכי חליפין כו' ושם תנא קינין בכלי כו' (ע"כ):

(ליקוט) כעין שקינין כו'. כמש"ש ז' א' וספ"ה דנדרים וש"מ (ע"כ):

בין כו'. קדושין כב ב' אלא לתנא ברא כו':

בין בע"ח. דאף במפקיד נקנין כמש"ל כיצד היה כו': (ליקוט) בין בע"ח. כמש"ש ת"ש הרי שהיה תופס כו' (ע"כ):

(ליקוט) ופירות נמי כו'. שם י"א ב' וכי לא ה"ל כו' ועבה"ג וכמש"ש מ"ז לר"ן נמי כו' לקיים כ"ד דנקנין במנעל וערש"י מ"ה ב' (ע"כ):

וטובת הנאה כו'. וכ"פ בס"ס רע"ו וכמ"ש בב"מ י"א ב' ולפימ"ש בסי' קנח ס"ה וריש סי' ר' דקי"ל כההוא מרבנן א"כ לא קי"ל כרבא וצ"ל דר"ג וזקנים ס"ל כמ"ד טובת הנאה ממון ולא קי"ל כוותייהו וע"ל סי' פז סל"ה מש"ש וצ"ע ועש"ך: (ליקוט) וטובת הנאה כו'. כשיטתו שכ' בהג"ה בסי' ר' ס"א וי"א כו' (ע"כ):

וע"ל סי' כו'. די"א דלא קנה כמו בשטר בפ"ד דגטין מ"ם ב' וי"א דקנה ול"ד לשטר וראיה ממ"ש בפ"ב דע"ז ע"ב א' ההוא גברא דא"ל כו' ועתוס' דריש ב"ב ג' א' ד"ה כי רצו כו' וס' ראשונה ס"ל דלאו ראיה משם ההוא דע"ז כבר פי' הרי"ף בס"פ בית כור בדא"ל מעכשיו דההוא דריש ב"ב פי' הראב"ד דלמ"ד גודא מיירי שהתחייבו בדמי מחצית הכותל וע"ל סי' ר"ו ס"ד ובהג"ה ולעיל סי' קנ"ז ס"ד בהג"ה:

מי שקנו כו'. כ"כ הרשב"א למ"ד אתן לא הוי קנין דברים דהוי נקנו מידו שנתחייב מיד משא"כ בשטר מחילה דאינו חייב אלא שקונה מידו להסתלק השעבוד מעליו ובזה לכ"ע הוי קנין דברים אבל להחזיר הזכיות הוא חיוב וכ"ז למ"ד לא הוי קנין דברים וכן הסכים שם ברשב"א ובסי' רמ"ה פ' בהג"ה כס' ראשונה דהוי קנין דברים:

תנא אפילו כו' כיצד כו'. שם מ"ז א' פשיטא דמים כו' ת"ש כו' אמר רבא כו':

וי"א כו'. דעת ר"ת דבהמה נקרא נמי פירות כפשטא דגמ' דכל שאינו כלי נקרא פירות וברייתא הנ"ל דמחליף פרה בחמור משום דמקפיד דלא אמרו אין קונין כו' אלא בקנין כעין סודר ועתוס' שם מ"ו ב' ד"ה ופירי. ומיהו לפר"ת כו' ושם מ"ז א' ד"ה גאולה כו' ומפרש ר"ת כו' ובב"ק ע' ב' ד"ה באומר כו' ותי' הר"י דחוק שם ופשטא דגמ' מ' כר"ת דקנייה ליה בחליפין: (ליקוט) וי"א כו'. וכן עיקר דהא אמרינן בתוספתא והביאו הרא"ש בריש ב"ב החליף קרקע בקרקע כו' וכמ"ש סעי' יו"ד וסי' קנ"ז ס"ב וכ"ש פירות ועתשו' רשב"א סי' אלף רכ"ו (ע"כ):

ויש חולקין. דס"ל דבהמה נקרא כלי כמ"ש בתוס' שם וע"ל סי' קנ"ה ס"ב בהגה:

וי"א דדוקא כו' אבל. כמ"ש בפ"א דקדושין אבל לא נתן כו' אלא נגד מעותיו וה"ה כאן:

וי"א כו'. נלמד מהנ"ל:

לשונות כו'. שם מ"ו א' אידי ואידי בפרוטטות ועבה"ג וע"ל ס"ח:

ונקנין כו' וקונים. כמ"ש שם בדינר אניקא כו' ובפרוטטות:

אבל כו' הרי כולם כו'. כמ"ש במתני' מטבע אינו קונה את המטלטלין וקאי אכולהו דכולם נקראין מטבע ושם מ"ה ב' תנן הזהב כו' לא בדמים כו' ה"נ מסתברא כו' אלמא דמתני' בדמים ואפ"ה תני מטבע אינו קונה כו' ושם מ"ח א' רש"א אע"פ שאמרו כו' ובדמים מדאמר טלית קונה כו' ושם מ"ד ב' אבל פירות על דינרין כו' מידי דהוה אכסף לב"ה כו' ואע"ג דר"ל פליג על ר"י וס"ל דאפי' פירות על דינרין אין מחללין חדא דהלכה כר"י לגבי ר"ל ועוד אף לר"ל ב"ש במקום ב"ה אינו משנה ועוד דקי"ל בכ"מ כלישנא בתרא ואמרינן משום שמא ישהא עליותיו ולא פליג ר"ל על ר"י אף לב"ש דטבעא הוי לשאר דברים וז"ש והנותן א' כו':

ואין כו'. כמ"ש שם מטבע אינו כו' וכן ס"ל לר"פ שם ורב יהודה ועולא ור"א ור"י ומ"ד נעשה ה"ל יחידאה וכן מסקנא דגמ' שם ובקדושין כ"ו ב' ה"נ מסתברא כו' ומטבע אף של זהב ונחשת כמ"ש שם משום דדעתיה אצורתא כו' ושם תנן הזהב כו' וש"מ כו' ושם מ"ו ב' תנן כל המטלטלין כו' אלמא אף בנחשת והוצרך לומר בדינר אנקא כו' ששניהן מפסלי אלמא דאף של נחשת אינו נקנה בחליפין:

ולפיכך כו'. כמ"ש שם מ"ז א' חליפין ומקפיד כו' ת"ש הרי כו' אלמא במקום שאינו קונה בחליפין אף הדבר שמשך אינו נקנה ול"ד משום שמת דהא פשיט לחליפין ומקפיד:

אבל בתורת כו'. כמ"ש במתני' המטלטלין קונין את המטבע ומתנ' בדמים ובגמ' רש"א אע"פ שאמרו טלית כו' ועגמ' שם א"ה הזהב קונה כו' ושם אא"ב בחליפין היינו כו' אא"א כו':

בד"א כו' אבל כו'. כסתם מתני' וכזקנותיה דר' וכל סייעתא שם אידחיא לה רק סייעתא דרבא ויחידאה הוא דר' יוחנן ס"ל כסתם מתני' כמ"ש שם מ"ה א' ועתוס' שם ד"ה אלא. א"נ כו':

ואם הקנה כו'. הוא פי' על דברי ש"ע וכמ"ש בגמ' שם תנן הזהב קונה כו' לא בדמים כו' וכנ"ל דאין מטבע נעשה חליפין כלל:

נתן לו שלשים כו'. תוספתא שם והביאו הרי"ף והרא"ש שם:

ומעות כו'. משום דחריפי טפי וכמ"ש שם איצטריך סד"א הני פריטי כו' קמ"ל כיון כו' אבל אי סגיין בכל דוכתי וחריפי טפי הוי טיבעא לגבי כספא:

י"א כו'. מדס"ד דאפילו לגבי כספא הוא טבעא:

וי"א כו'. דנהי דלא קי"ל כילדותיה דר' וכמה תנאים כוותיה מ"מ לגבי נחשת כ"ע מודים וכן סדרן דמתני' דאחרון אחרון גרוע והוא פירא לגבי ראשון נחשת לזהב ומעות הרעות לנחשת ואסימון למעות הרעות. רא"ש. וכ"ה בירושלמי שם ר"פ הזהב זהו כללו של דבר כל הירוד מחבירו קונה את חבירו ואע"ג דבכסף וזהב פליגי ולא קי"ל כן בשאר ל"פ:

כולם יש כו'. כמש"ל ס"ג:

וכולם זה כו'. כמ"ש שם מ"ה אילימא כו' לגביה נפשיה מי איכא כו' אלא כו' לא לעולם כו' ושאני כו' ואף דינר זהב לגביה נפשיה טבעא רק לענין הלואה וכן שם מ"ו ב' תנן כל כו' תרגמא כו' אבל בלא"ה אפילו זהב בזהב:

מעות כו'. ל' הרמב"ם ומפרש כפרש"י במתני' מעות הרעות שנפסלו:

שפסלתן כו'. גמ' שם:

או דינרים כו'. דהוי כפסלתן מדינה. מ"מ וערי"ף:

ה"ה כפירות כו'. שם כל המטלטלין כו':

ומתחייבין כו' ואם כו'. מתני' מעות הרעות כו' והיפות כו':

וי"א דאפילו כו'. ט"ס וחסר כאן דתוס' שם ורא"ש וש"פ מפרשים מעות הרעות שלא נפסלו נגמרי אלא שאין יוצאין להדיא וכן פי' באסימון שאינו יוצא להדיא והם פירא לגבי מעות היפות אבל הם מטבע לגבי מטלטלין ועתוס' מ"ד א' ד"ה הזהב לכך נראה כו' ולר"ת כו' ומטלטלין כו' וכמ"ש הרא"ש שם ומ"ט דמ"ש מטבע אינו קונה את המטלטלין קאי אכולהו דחשיב במתני' ואפילו מעות הרעות לגבי אסימון הוי מטבע כנ"ל ומ"ש בגמ' אניקא ואניגרא היינו שאין יוצאין כלל ולכך נעשין ונקנין בחליפין אבל מעות הרעות ואסימון אינן נעשין ולא נקנין בחליפין כיון שהן מטבע ובזה פליגי הטור והפוסקים על הרמב"ם דהרמב"ם מפרש מעות הרעות שנפסלו לגמרי והוי מטלטלין לכ"ד כמו אניקא ואניגרא וכמ"ש בש"ע וכן אסימון מפ' בלא צורה והוא כמו פרוטטות דהן ג"כ כמטלטלין לכ"ד כנ"ל ס"ג ומתני' דקא' מטבע אינו קונה' את המטלטלין וכן מ"ש מטבע אינו נעשה חליפין ולא נקנה בחליפין לא קאי אלא אזהב וכסף ונחשת כנ"ל ס"ג וס"ז אבל מעות שאינן יוצאין להדיא לא נזכר בגמ' כלל לפי' והן בכלל מעות היפות לשיטתו אבל לדעת הפוסקים הוי כמטלטלין לגבי מעות היפות שקונה את מעות היפות בדמים אבל לא בחליפין כנ"ל ס"ד וכצ"ל נקראו מטלטלטלין לגבי מעות היפות לענין שקונות אותן בדמים וכמ"ש בטור ומ"מ וכ"כ בהג"ה בסי' קצ"ה ס"ב מטבע שנפסל לגמרי כו' לגמרי דוקא. ושינה לשון הרמב"ם וש"ע ה"ה כפירות לכ"ד כו' משום דדעת הרמב"ם כדעת ר"ת דחליפין ומקפיד קונין אף בפירות וכמ"ש ריש פ"ה כל המטלטלין קונין זא"ז כיצד החליף פרה בחמור או יין בשמן. ועמ"מ שם וכ"מ פשטא דגמ' בכל הסוגיא וקני ליה פירא לטבעא דהבא פירא כו' ושם מ"ה ב' ה"נ מסתברא כו' תרווייהו ליקני אהדדי אע"ג דהוא פרי לגבי כספא ולדעת תוס' צ"ל דכל הסוגיא כרב ששת דלא כהלכתא אבל דעת ההגהה כדעת תוס' ורא"ש וטור דפירא אין קונה כלל אף במקפיד ומטבע שאני דהוא כלי ואף לאחר שנפסל ממ"ש ואפילו כיס מלא כו' בדינר אניקא כו" וכן בפרוטטות וכמ"ש תוס' שם מ"ה ב' ד"ה אין כו' וז"ש לעיל סי' קצ"ה ס"ב בהג"ה בהמה כו' אבל כו' מטבע שנפסל כו' וכ"ז שלא כדעת ר"ת והרמב"ם. כנ"ל:

המטבע כו' אלא כו'. שם ואף ר"פ הדר ביה כו' אקנינהו כו' ובע"א דקדושין כ"ו ב' הב"ע לדמי ה"נ מסתברא כו': (ליקוט) המטבע כו'. עבב"ב קמ"ט א"ר היכי ניקנינהו כו' (ע"כ):

או שישכור כו'. דרשות קונה מטעם משיכה כמ"ש בפ"ה דב"ב ומשיכה קונה אף במעות כמ"ש שם ואלא מאי לדמי ניקנינהו וכן בהזהב ושאר מקומות:

כיון שזכה כו'. מתני' בקדושין שם ובב"ב ק"נ ב' זוזי איקרי נכסי דתנן כו' כי הא כו':

והוא כו'. ע"ל סי' קכ"ג ס"א: (ליקוט) והוא כו' ולא כו'. כמ"ש בב"ק ע"א (ע"כ):

(ליקוט) אבל ראובן כו'. עתוס' דב"ב ע"ז ב' ד"ה ר"פ כו' (ע"כ):

אבל כו' וכן כו'. ע"ש ושם: (ליקוט) אבל יכול כו' וכן כו'. שניהן בקדושין מ"ז ב"ז ב' מ"ח א' ועוד בב"ב שם וקמ"ט א' וש"מ (ע"כ):

המחליף כו'. תוספתא פ"א דקדושין והביאו הרא"ש בריש ב"ב:

י"א כו'. עסמ"ע בשם המרדכי וצ"ע למה כ' ס' ראשונה הא קי"ל באת וחמור דקנה מחצה וע"ל סי' ר"ט ס"ד שסתם כס' האחרונה שכ' מי שמקנה כו' וראיית ס' האחרונה היא חזקה מדמצריך אגב וס' הראשונה בטילה כיון דקי"ל כרב נחמן וכל שקלא וטריא של המרדכי שם לרב המנונא וס"ל כרב המנונא אע"ג דק"ל כר"נ בדיני משום דסוגיא דפ"ב דקידושין מסייעתו ואנן קי"ל כר"נ כמ"ש המפרשים דההיא סוגיא דלא כהלכתא ועסמ"ע אבל נראה ליישב דעת המרדכי ורמ"א דס"ל למרדכי כמ"ש בה"ג ורמב"ם בקדושין דההוא סוגיא אף לר"כ דר"נ מודה כל שכולל בדבור אחד ועא"ע סמ"ב) וכן כאן וז"ש ביחד ובזה מתורץ קושית ר' שמחה ל"ל אגב שאני התם שאינן כוללן ביחד ושם מודה ס' שניה ונמצא בשאין כוללן בדבור אחד כל הב' דעות שוין דהוי כאת וחמור ובזה צדקו דברי רמ"א שכאן כ' ב דעות ובסי' ר"ט סתם כס' אחרונה וטעם ס' שניה עכ"ל רי"ב ס"ג בהג"ה וע"ש אבל אינה כלום ועמ"ש בסי' ר"ט ס"ה בהג"ה:

וה"ה כו'. כנ"ל:

שנים כו' י"א. כמ"ש הרמב"ם וש"ע בסי' ר"ט ס"ב אבל האומר כו' וע"ש בהג"ה וטעם הרמב"ם משום אסמכתא לא קניא אף במכר כמש"ל בסי' ר"ז וז"ש במשחק בקוביא ואזיל לשיטתו שפ' דמשחק בקוביא הוי גזל כמ"ש בפ"ו מה' גזילה וש"ע לקמן סי' ש"ע יש דברים שאסרו משום גזל כו' ולכן כתב הרמב"ם וש"ע שם ה"ג דהמשחק עם העכו"ם כו' ומ"ש שם וחלקו עליו לומר כו' וכ"כ בטור שם דבריהם אינן מדוקדקין שגם הרמב"ם מודה לזה כמ"ש הפ"י מה' עדות וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מין הקוביא שהוא אבק גזל אלא דהרמב"ם סבירא ליה כרמי ב"ח דאסמכתא היא ואעפ"כ דוקא שאין לו אומנות אחרת כר"י כמ"ש שם כ"י ב' אר"א הלכה כר"י ואף על פי כן קי"ל דהטעם משום אסמכתא כמ"ש שם כ"ה וא"דך תנא תולה כו' וצריכא כו' וספ"ק דר"ה ואלו הן הפסולין כו' זאת אומרת גזלן דדבריהם כו' אלמא קרי ליה גזלן ובפכ"ג דשבת מנה גדולה כו' משום קוביא ועתוס' שם שדחקו עצמן לומר דאתי כר"י משום ר"ע ועבש"ע א"ח סי' שכ"ב ס"ו דקי"ל שם דאסור אלא ודאי אסמכתא היא ומ"מ אינו פסול הואיל ואינו אלא אבק גזל אא"כ מתפרנס ממנו כר' יהודה וז"ש ה"ז בחזקת שאוכל מן הקוביא כו' ולא משום שאינו עוסק ולכן ה"ל המשחק עם העכו"ם כשר שבכה"ג אין משום גזל עכו"ם אבל לכתחלה אסור כו' דאל"כ למה אמרו ברבית דאפילו לעכו"ם לא מוזפי וכאן לא אמר לעכו"ם אלא דכאן בלא"ה אסור כיון דעוסק להרויח בזה אינו עוסק ביישובו של עולם וע"ז חלקו דאף עם העכו"ם פסול כשיטתם דס"ל כר"ש דפסול משום יישובו של עולם אבל אסמכתא ס"ל דקניא בכה"ג וכמש"ל סי' ר"ז סי"ג בהג"ה ז"ש כאן וי"א דמהני:

אך כ"א כו' דעיקר כו'. כמ"ש בגיטין ע"ד ב' דרבנן מודי לרשב"ג דכל היכא דלהרוחא קא מכוין דל"ד הן כמ"ש שם ואסברא כו' ואע"ג דשם ע"ה א' אמרינן מתקיף לה אביי אימור כו' שם משום דעיקר כוונתו על האיצטלא משא"כ כאן וז"ש דעיקר כו' וכמ"ש בב"מ ס"ג א' מ"ל הן מ"ל דמיהן: