דין קניית קרקע בשטר - שולחן ערוך חושן משפט סימן קצ״א

או על החרס כו' עיין בתשובות רשד"ם סי' רס"ה:

שטרי קנין הם עיין בתשובות ר"ש כהן ששייכים לס"ב סי' כ"ד:

קנה קרקע כו' עיין בתשובת מהרי"ט סי' קנ"ב ובתשוב' ר"א ן' חיים סי' ס"א:

או במעות אחר ל' יום כו' עיין בסמ"ע סק"ט עד ואדרבא משמע כו' בשם התו' כו' וכן הוא בתו' יבמות דף צ"ג וכתובות דף פ"ב וקדושין דף ס"ג דבמעות קונה אפי' לא אמר מעכשיו ע"ש ויש ליישב בדוחק ולו' דמ"ש נאבדו המעות ר"ל שנאבדו בענין שא"י לחזור ולהתפרע כו' וכן הוא בר"ן בקידושין פ' האומר ובהג"א ס"פ האשה שנפלו וכן במרדכי פרק האומר וכן מחלק רמ"א גופא בא"ע ר"ס מ' והוא מה' בשם הרמב"ן והרשב"א ומהר"ן ומביאם ב"י שם:

וה"ה לקנין חזקה כו' וה"ה לקנין חליפין כן הוא בתוס' פרק האשה רבה וקדושין פ' האומר ור"ן ואשר"י ספ"ה דנדרים וטור ומחבר לקמן סי' קצ"ה ודלא כמרדכי פ' האומר שכתב דחליפין הוי כקנין כסף וא"צ מעכשיו וע"ל ס"ס קצ"ז:

או על החרס כו' אע"ג דחרס ועלה הן דברים שיכולין לזייף הכתב שעליו ומה"ט אין נותנין שט"ח עליו אפי' לגבות לאלתר כמ"ש הטור והמחבר לעיל ר"ס מ"ב שאני התם דילפינן מקרא דבעינן שיהא ראוי להתקיים ימים רבים משא"כ בשטר קנין דלעולם לא בעינן שיהא ראוי להתקיים אלא שיקנה בו לשעתו:

שדי נתונה לך שדי מכורה לך. פי' או שכתב לו שדי מכורה לך וכל אחד לפי ענינו ודין קנין שדה דמתנה בשטר כ' רבינו לקמן בסי' רמ"ה והאריך שם כי שם מקומו ובמתנה אין חילוק בין שדה רעה לטובה אלא בכל ענין קנהו בשטר והמחבר וגם הטור לא כתבוהו כאן אלא אגב גרר' דשדה מכורה ולשון הברייתא נקטי:

אע"פ שאין בו עדים כלל. דלא חיברו סהדי אלא לשקרא כדי שלא יוכל לכפור וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קפ"ט:

מפני רעתה דאז ודאי גמר להקנותה להלוקח בשטר לחוד כדי שלא יוכל לחזור בו:

עד שיתן דמים. פי' כל הדמים וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה בסי' שלפני זה בסעיף ט"ז ומטעם שנתבאר שם ואם מקנה לו שדה בחוב שחייב לו המוכר וכתב לו שטר שדי מכורה לך קנאו בשטר לחוד שודאי גמר להקנותו לו במה שנתחייב לו כבר וכ"כ רשב"א בתשו' הביאו הב"י:

שטרי קנין הם והטעם כיון דנזכר בהם ענין מכירה ואף ע"פ שכתב בהן לשון עבר מכרתי או נתתי עכ"ל שם ובד"מ הביאו וגם בקרא מצינו לשון עבר במקח שנאמר נתתי כסף השדה קח ממני:

אינו אלא לראי' בעלמא. כ' מור"ש ז"ל דהא דאין קונין בשטרות העומדים לראייה היינו במקום שקונין בשטר אבל במקום שקונין בכסף אף שכותבין שטר ג"כ דאז אינו קונה בכסף לחוד (וכמ"ש המחבר בסי' שלפני זה בס"ח) מהני שטר ראיהלהכסף וקונין בו עכ"ל.

וכתב בשטר שהודה שקבל אורחא דמילתא נקט דבכ"מ שנותנים מעות קודם כתיב' כותבים ודאי בשטר שקיבל המעות (וגם אם לא כתב כן איכא ריעותא בשטר דודאי לא נתן לו המעות דאלו נתנו היה כתוב כן בשטר) אלא שצ"ל דאף שכתב בשטר שקיבל המעות יש מקומות שכ"כ ע"ש העתיד שיתנו המעות אחר הכתיבה מזומנים לבעל השטר לכך בעינן תרווייהו וק"ל:

או במעות אחר ל' יום כ"כ ג"כ בד"מ בשם הב"י וחפשתי ולא מצאתי שכ' הב"י כן ואדרבה מצאתי כתוב בהדיא בס"ס ק"ץ מחסט"ו וס"ס קצ"ב מחס"י בשם התוס' דבמעות קונה אפי' לא אמר מעכשיו כיון דאלו לא נתקיים המקח הי' צריך להחזיר' לו הוה כאלו הן בעין וכ"כ הנ"י פ"ק דמציעא בהדיא ויש ליישב בדוחק ולו' דמ"ש נאבדו המעות ר"ל שנאבדו בענין שאינו יכול לחזור ולהתפרע ממנו ולמד זה מדברי ב"י מדכתב דבאביד' המעות המקח קיים משום דאלו לא מקיים המקח היה צריך להחזירם לו משמע הא במקום שא"א להחזירם לו בטל המקח ואם נגיה ולמחוק האל"ף מ"ש או במעות ושצ"ל ובמעות אתי שפיר די"ל מ"ש בסיפא אם לא אמר מעכשיו לא קנה לא כ"כ אלא בקנה קרקע ובמקום שצריך כסף ושטר לקנייתו ומיירי דאבד השטר וכ"כ בד"מ בהדיא בסיפא ואבד השטר ולא הזכיר המעות ע"ש ומ"ש ברישא או נאבדו המעות לא כ"כ אלא לרבות' דאפי' נאבדו גם המעות אפ"ה קנה כיון דאמר מעכשיו ודוק.

(סעיף א' על החרס) כו' מ"ש הסמ"ע דכאן לא איכפת לן במה שיכול להזדייף כמו דפסלינן בשטר סי' מ"ב דשטר קנין שאני לן הוא מבואר להדיא ר"ס מ"ב בהג"ה בשם הר"ן ובחנם תמה עליו מוחז"ל בס' ב"ח בזה:

(סעיף ג' שטרי דידן) ע' ס' ס"ח כתבתי שצ"ע לישב תשובת הרשב"א:

(סעיף ד' או במעות כו') יפה תמה הסמ"ע סק"ט ועדיפא מזה הי' לו להקשות דתלמוד ערוך הוא ר"פ האומר לענין קדושי אשה רב ושמואל דאמרו תרוייהו הרי זו מתקדשת לאחר ל' יום אפי' נתעכבו המעות תוך ל' מקודשת וכ"פ בא"ע סי' ל"ה [מ] ומה שרצה הסמ"ע ליישב דמיירי בנאבדו בענין שא"א להחזירם כו' תמהתי על פה קדוש יאמר כן דאין הדין כן דבהדיא פרש"י ר"פ האומר דהני זוזי לאו למלוה דמיין דשאני מלוה דנתנה להוצא' מקמי דחלו הקדושין ובא"ל התקדשי לי בהו לאו דידיה הוא אבל אלו לאו להוצאה ניתנו אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה ומטי זמנא מקודשת הרי לך דלא אמרו שמתקדשת אלא הטעם [מטעם] דבשעת אכילה קאכלה דידה ולא מטעם דהוה חוב עליה לשלם כמו שעלה על דעת הסמ"ע דא"כ ה"ל מלוה והיינו דכתבו התוס' ביבמות דף צ"ג וי"ל דבקידושין דבכסף אפילו נתעכלו המעות חשוב כל שעה כאלו הוא בעין לשם קידושין דלאו למלוה דמיין דיש בידה רשות להוציאם שהמעות נשאר אצל התקנה ואם לא נעשה הקנין יהיה מוטל עליה להחזירו וחשוב כאילו הם בעין לשם קדושין דלאו למלוה דמיין דיש בידה רשות להוציאם בלא קדושין משא"כ בזה דאין לה רשות להוציאם אלא מחמת הקידושין נמצא דשלה היא אוכלת לשם קידושין אלא דלא מטא זמנא דקדושין עדיין ופשוט הוא דהני קידושין הויין אפי' בענין שאין לה לשלם מה שאכלה הויין קדושין כיון דבשעת אכילתה אכלה את שלה וה"ה נמי כאן במקח בנאבדו או בהוציאם ויש קצת ליישב דברי הרמ"א בדרך זו שמכר לו קרקע במקום שקונין בשטר או במעות שצריך שטר ומעות וכנלע"ד עיקר לדינא כיון דגליא לדעתיה שלא יקנה הכסף אלא בשעה שיקנה השטר אם נאבדו בתיך הזמן אינו קונה ועיין מ"ש סי' קצ"ו [קצ"ז] ס"ז דהג"ה זו צ"ע:

החרס. כת' הסמ"ע אע"ג דחרס ועלה הן דברים שיכולין להזדייף ומה"ט אין כותבין שט"ח עליהן אפילו לגבות לאלתר כמ"ש הט"ו בר"ס מ"ב שאני התם דילפינן מקרא דבעינן שיהא ראוי להתקיים ימים רבים משא"כ בשטר קנין דלעולם לא בעינן שיהא ראוי להתקיים אלא שיקנה בו לשעתו עכ"ל (וכן הוא מבואר להדיא ר"ס מ"ב בהג"ה בשם הר"ן ובחנם תמה עליו מו"ח ז"ל בס' ב"ח בזה. ט"ז) ועיין בתשו' רשד"ם סי' רס"ה:

עדים. דלא איברי סהדי אלא לשקרא כדי שלא יוכל לכפור וכמ"ש בסי' קפ"ט. סמ"ע:

רעתה. דאז ודאי גמר להקנותה בשטר לחוד כדי שלא יוכל לחזור בו הלוקח שם:

בעלמא. כת' הסמ"ע בשם מהרש"ל דהא דאין קונין בשטרות העומדים לראיה היינו במקום שקונין בשטר אבל במקום שקונין בכסף אף שכותבין שטר ג"כ דאז אינו קונה בכסף לחוד מהני שטר ראיה להכסף וקונין בו עכ"ל ועיין בתשו' רש"ך השייכים לס"ב סי' כ"ד:

ידועים. עיין בתשובת מהרי"ט סי' קנ"ב ובתשובת ראנ"ח סי' ס"א:

במעות. כ"כ ג"כ בד"מ בשם הב"י וחפשתי ולא מצאתי שכת' הב"י כן ואדרבה מצאתי כתוב בהדיא בס"ס ק"צ וס"ס קצ"ב בשם התוספות דבמעות קונה אפילו לא אמר מעכשיו (כן הוא בתוספות יבמות דף צ"ג וכתובות דף פ"ב וקדושין דף ס"ג דבמעות קונה בלא מעכשיו ע"ש. ש"ך) כיון דאילו לא נתקיים המקח הי' צריך להחזירם לו הוי כאלו הן בעין וכ"כ הנ"י פ"ק דב"מ בהדיא ויש ליישב בדוחק דמ"ש נאבדו המעות ר"ל שאבדו בענין שאין יכול לחזור ולהתפרע ממנו (וכן הוא בר"ן בקידושין פ' האומר ובהג"ה ס"פ האשה שנפלו וכן במרדכי פ' האומר וכן מחלק הרמ"א גופיה בא"ע ר"ס מ' והוא מהה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א ומביאם הב"י שם. ש"ך) ואם נגיה שכצ"ל בשטר ובמעות א"ש די"ל מ"ש בסיפא אם לא אמר מעכשיו לא קנה היינו במקום שצריך כסף ושטר לקנייתו ואבד השטר וכ"כ בד"מ בהדיא ואבד השטר ולא הזכיר מעות ע"ש וברישא כת' רבותא דאפילו נאבדו גם המעות אפ"ה קנה כיון דאמר מעכשיו עכ"ל הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז בזה ע"ש):

חזקה. וה"ה לקנין חליפין כן הוא בתוספות פ' האשה רבה וקדושין פ' האומר ור"ן והרא"ש ספ"ה דנדרים והט"ו בסי' קצ"ה ודלא כהמרדכי פ' האומר ור"ן שכת' דחליפין הוי כקנין כסף וא"צ מעכשיו וע"ל ס"ס קצ"ז. ש"ך:

או על העלה. ר"ל אע"ג שאינו שוה כלום כמ"ש ברמב"ם שם וכמ"ש בקדושין שם ועבפ"ב דגטין כ' א' א"ר אשי אף אנן נמי כו':

כיון שהגיע כו'. הלא"ה לא כמ"ש בב"מ י"ח א' במתני' וכן שטרי מקח וממכר בתוספתא שם:

אע"פ שאין כו'. כמש"ל סי' קפ"ט ע"ש:

בד"א כו'. דרב אשי אוקימתא אחריתא הוא ול"פ על רב המנונא דהא הסוגיא בפ' האומנין כרב המנונא דמפני רעתה דעתו להקנות מיד ועכ"מ. והמ"מ כ' שרב אשי מפ' דבריו של רב המנונא ע"ש וכ"מ בדברי ר"ה שי"ג שכ' הדרך הב' שיקנה שטר לבד במוכר שדהו מפני רעתה כר"נ כו' ואסקינן במוכר שדהו מפני רעתה ואר"א במתנה כו':

שטרי דידן כו'. ר"ל אע"ג שאין כתוב בהן מכירה ונתינה אלא מכרתי ונתתי לשון קנין הם ואינן שטר ראיה בעלמא וכמ"ש בגטין רב ב' ת"ר האומר נתתי כו' וכולן בשטר וע"כ משום קנין דאי משום הודאה ל"ל בשטר וכן בקרא כסף השדה נתתי כו':

ואם כתב לו כו'. דלא כרשב"א הביאו הב"י כאן והג"ה רפ"א דמכירה דאף בשטר ראיה קנה וראייתם ממ"ש בפ"ג דב"ב נ"א דל זוזי מהכא כו' ודלמא בשטר ראיה ואינו מוכרח דהל"ל במקום שאין כותבין שטר אלא צ"ל כמ"ש תוס' דבמקום שכותבין שטר היו וא"כ י"ל דשטרי דידהו נמי שטרי קנין היו:

קנה כו'. ממ"ש בכתובות קי א' באתרא דיהבי כו' ואם איתא הל"ל לא נתן לי המעות מקודם. ובב"ב ו' א' ת"ש מד"א ולמעלה כו' אמאי לא ושם הוא כמקח. ושם קנד ב' שמכרתי לך ולא כו' ואם מקויים לד"ה אינו נאמן ומ' לכאורה אף במקום שכותבין תחלה וכ"כ הרשב"א יש לדחות:

מכר לו כו'. כמ"ש בגטין ע"ד א' וקדושין ס' ב' מתבי ה"ז גיטיך ע"מ כו' א"ל ר"י ה"מ רבי הוא כו': (ליקוט) מכר לו כו'. עתוס' דב"מ ט"ז א' ד"ה קנויה כו' (ע"כ):

או במעות. כל הפוסקים לא כ' כן וכמ"ש בקדושין שם נט א' וכן האומר כו' לא בא כו' והתם בדלא אמר מעכשיו ועסע"ע:

וה"ה לקנין כו'. שכולם דומין לשטר ול"ד לכסף דשם צריך להחזיר הכסף וכמ"ש תוס' וכמ"ש במשיכה בכתובות פ"ב א' ובקנין סודר בספ"ה דנדרים מח ב' ועוד סודרא כו' וכ"פ שם הרא"ש וז"ש ביבמות צג א' שדה זו כו' קנויה מעכשיו ואע"ג דס"ל דשב"ל קנה אעפ"כ צריך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בק"ס או בשטר וחזקה דכסף אינו קונה במקום שכותבין ועתוס' שם ומדסתמו הפוסקים צ"ל דלענין קנין מודי רב ור"י לשמואל: