שותפים שאחד מהם ירד לאומנות המלך - שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״ז

אחד מהאחין כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סימן קל"ה:

חלה אחד מהן כו' עיין בספר באר שבע דף ק"ד ע"ג:

וי"א בהפך כו'. ולפע"ד דעיקר כהמחבר ומה שהאריכו הסמ"ע והב"ח בכאן אין דבריהם נ"ל ובפרט מ"ש בפי' דברי התוס' ובאונס דהכא כו' וגם מהרא"ש בחדושיו משמע לפרש כן והמפרש כן לדעתי מהפך דברי אלהים חיים דהדבר פשוט דכוונת התוס' לומר דהתם גבי אלמנה מחלקינן בין רפואה שיש לה קצבה ובין אין לה קצבה ובין בפשיעה ובין באונס הוא דמחלקינן בהא אבל באונס דהכא אין חילוק בין יש להקצבה לאין לה קצבה ואין להאריך ומ"ש בפסקי תוס' ט"ס הוא ע"ש גם כוונת הרא"ש בלי ספק הוא כן וכן הוא ברמזים (הוא קצור פסקי הרא"ש שחבר הטור) להדיא ולבי אומר לי שט"ס הוא בטור וכן הוא ברבינו ירוחם ונימוקי יוסף להדיא כהמחבר אך לכאורה היה צ"ע קצת לדינא כיון דהרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים לא הביאו התוספתא אבל באמת לק"מ דסמכו עצמם אמה שכתבו גבי אלמנה לחלק בין רפואה שיש לה קצבה א"כ ה"ה הכא וכן משמע בירושלמי פ' מ"ש דדמיין להדדי דמייתי התם אשותפין הך דרשב"ג רפואת אשה ע"ש:

אבל שני שותפים כו' עיין בתשו' מבי"ט ח"א ס"ס קכ"ה ובתשו' רשד"ם סימן קס"א וצ"ע:

לעשות חסד עם היתומים. כן הוא לשון הרמב"ם וטעמו אבלהרמב"ן כתב טעם אחר ז"ל לפי שאנו רואין האחין כל זמן שלא חלקו תפיסת הבית כאלו כולן א' וכאלו היה האב קיים בנכסים שירשו מהאב והם ובניהם מתפרנסים מתפיסת הבית כו' עכ"ל וכתבתי בדרישה דס"ל דאחין כל שלא חלקו ה"ל מסתמא כשותפים דעלמא והכל לאמצע ומכ"ש דס"ל הכי בשאר שותפים שנשתתפו בפי' להיות כל הרווחי' ומעשה ידיהם לאמצע וכ"כ הטור בהדיא והוא הי"א שכתב מור"ם בסמוך ולא כמ"ש הב"י וד"מ בשם הרמב"ן דבאחין דוקא ס"ל הכי ע"ש ") אבל לטעם הרמב"ם הנ"ל לא שייך האי דינא בשאר שותפים אבל האחים צ"ל דעדיין שותפי' הם גם להרמב"ם וכמ"ש בפריש' ע"ש ודוק:

אבל לאומנות אחרת הכל לעצמו. ע"ל ר"ס רפ"ז שכתב הטור והמחבר שאף שאמרו במי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע מ"מ אם טרחו בגופן השבח לעצמן כו' ע"ש וה"נ דכוותיה ועד"ר:

חלה אחד מהם אם בפשיעה כו'. כדברי המחבר כ"כ הב"י בפנים והביא ראיה מתוס' והרא"ש ורי"ו ורמב"ן ותמה על הטור שכתב כדעת הי"א שהביא מור"ם והוא היפך דבריהן ובדרישה כתבתי פי' דברי התוס' והרא"ש והוכחתי שדעתם כדעת הטור ושם הארכתי וכאן אכתוב בקיצור והוא דבפ' מי שמת במשנה גרסי' ז"ל האחים השותפים שנפל אחד מהן לאומנו' הכל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא לעצמו עכ"ל וז"ל הגמרא שם עלה שלח רבין משמיה דר' אילעי ל"ש אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מאמצע ה"ד בפשיעה כו' וכתב כל זה הרא"ש שם בפסקיו ואח"כ כתב תוספת' ארשב"ג בד"א ברפואה שיש לה קצב' אבל ברפואה שאין לה קצב' מתרפא מן האמצע עכ"ל וכתב ב"י וז"ל מלישנא דהתוספתא משמע דלא קאי רשב"ג אלא אחלה בפשיעה אבל חלה באונס אפי' יש לה קצבה הוא משל אמצע דהא אמתני' קאי ומתני' הא אוקימנא בחלה בפשיעה וכ"כ בתוספ' בהדיא ויש לתמוה על רבינו שכ' היפך דבריהם עכ"ל ב"י הנה תמיהת הב"י הוא לסברתו דס"ל דאוקימתא דהתוספתא דמחלק בין יש קצבה לאין קצבה קאי אאוקימתא דרבין הנ"ל דמוקי למתניתין דמיירי בחלה בפשיעה וזה לא נראה לי אלא תרי אוקימתא הן דרבין הנ"ל דמוקי למתניתין בחלה בפשיעה אליבי' מיירי מתניתין אפי' באין לו קצבה והתוספתא דמוקי למתני' ביש לה קצב' אליבייהו מיירי מתני' בחלה באונס וכן מוכח לשון התוס' דז"ל שם חלה ונתרפא כו' ותניא בתוספתא בד"א ברפואה שיש לה קצבה כו' "עד ובאונס דהכא אין חילוק בין אין לה קצבה ליש לה קצבה כן תי' ר"י עכ"ל התו' הנה מדסתם וכ' וכן תי' ר"י מוכח דס"ל דהתוספ' אוקימתא בפני עצמה הוא דאל"כ ק' מאי זה שכ' וכן תי' ר"י ועוד דכתבו התו' ובאונס דהכא כו' וק' דהא לפי אוקימת' דרבין הנ"ל המשנה דהכא' לאו באונס מיירי אלא בפשיעה וכנ"ל אבל לפי מ"ש א"ש דהתו' דכתבו כן תי' ר"י ר"ל דמוקי למתני' ע"פ התו' דמיירי באונס וז"ש ובאונס וקאי אדלעיל מיניה ומה שמסיק וכ' דהכא ה"פ דלאוקימת' דרבין הנ"ל דהכא דמוקי למתני' בפשיעה אין חילוק בין אין לו קצבה ליש לו קצבה דאינו מתרפא מן האמצע והוא ממש כדברי הטור והיא מילתא דמסתברא ועיין בפסקי התו' וברמזי' שמשמע בהדיא כן ואף שגם רי"ו ור"ן כתבו כמו שהבינו הב"י סברא דנפשייהו קאמרי ותו' ורא"ש ורבינו לא ס"ל הכי ועד"ר מ"ש עוד מזה ואף שבד"מ קיצר ולא כתב מכל זה מידי מ"מ נרא' שדעתו כמ"ש דאל"כ קשה למה כ' כאן דעת י"א שהוא נגד כל הפוסקים לדעת הב"י הנ"ל ודוק:

כגון שהלך בשלג כו'. ואין חילוק בין הלך בזמני' הללו ברגליו או ישב בעגלה דהא זה למדו בגמרא מדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים ושם לא חלקו עפ"ר:

ודוקא שאינן כו' עד"ר שם הוכחתי דאין לחלק בהכי אלא שאפי' ניזונין מהשותפות כל שעוסקים יחד מתרפא כל אחד משל עצמו ואם אינן עוסקים בהשותפות יחד אלא בזא"ז אזי כשחלה א' בזמן התעסקו לבדו בהשותפות באונס מתרפא מהאמצע כיון שעוסק בשביל שניהן:

א' מהאחין השותפין כו' ל' הטור הוא אחד מהשותפי' כו' והב"י כתב דדוקא באחין שותפי' מיירי דאל"כ כיון שהן שותפי' במלאכתן ובעסקן מי נתן לו רשות שיסע מעסקו ללמוד תורה ובדרישה הוכחתי דאיירי נמי בשותפי' דעלמא וכגון שנשתתפו יחד לעשות כל א' בזמן מיוחד ורצה א' ליסע ללמוד בזמן שעוסק חבירו בהשותפות ע"ש:

אע"פ שהוא צריך יותר דנר לאחד נר למאה וה"ה לכיוצא בו ואפ"ה א"צ ליתן כל צרכו אלא לפי ערך וק"ל:

פטור ואע"פ שנהנה כו'. אפשר דהאי פטור ר"ל שפטור לשלם כל הנזק מכח הבטחתו אבל חלקו צריך לשלם מאחר שנתרצה למעשיו וכמ"ש לעיל סי' קע"ו סי"ב וזה שמסיק מור"ם וע"ל כו':

(סעיף א') אבל לאומנו' אחר' כו' נראה דאומנות המלך הוא דבר מצוי ומעיקרא סמכא דעתי' ע"ז ויש להקשו' ממ"ש רמ"א סי' קע"ד [קעו] אפי' אם גנב הוי לשותפות וכ"ש כאן באומנות הבא בשביל כונס אף שהי' אינה מן המלך וי"ל בזה ס"ל כעיטור שהבאתי בסי' קע"ו סעי"ב דגנבה לא הוה לאמצע ואותה דיעה שהביא רמ"א לא מחלק כאן בין אומנו' המלך לאחר' וזה סיוע למ"ש לפסוק כהעיטור:

(סעיף ג' בהג"ה ודווקא שאינן כו') הב"י הוכיח כן מד"ר סי' קע"ו ודברי הסמ"ע סק"ה ק"ל דהא בסי' קע"ו סמ"ה בדברי רבינו דכשמת שמעון היה ראובן חי והתם משמע בשאלות הקדמונית ששניהם עסקו בשותפו' ועוד דהי' שם להרא"ש לתלות דין הרפואה באם השתמשו כל א' או לא ש"מ דלית לן בה ודברי ב"י ורמ"א נראין נכונים.

המלך. עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קל"ה:

אחרת. עמ"ש הט"ו ר"ס רפ"ז שאף דאמרו במי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע מ"מ אם טרחו בגופן השבח לעצמן כו' ע"ש וה"נ דכוותיה עכ"ל הסמ"ע (וכ' הט"ז נראה דאומנות המלך הוא דבר מצוי ומעיקר' סמכא דעתיה ע"ז ויש להקשות ממ"ש הרמ"א בסי' קע"ו סי"ב דהוי כל שכן כאן באומנות הבא בשביל כולם אף שאינה מן המלך די"ל בזה ס"ל כהעיטור שהבאתי שם דגניב' לא הוי לאמצע ואותה דעה שהביא הרמ"א שם לא מחלק כאן בין אומנות המלך לאחרת וזהו סיוע למ"ש שם לפסוק כהעיטור עכ"ל):

בחורף. כת' הסמ"ע דאין חילוק בין הלך בזמנים הללו ברגליו או ישב בעגלה דהא למדו זה בש"ס מדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים ושם לא חלקו ועיין בס' באר שבע דף ק"ד ע"ג:

וי"א. והש"ך כת' דנ"ל עיקר כדברי המחבר וע"ש:

שותפים. עיין בתשו' מבי"ט ח"א ס"ס קכ"ה ובתשו' רשד"ם סי' קס"א וצ"ע. ש"ך:

ודוקא. והסמ"ע כ' דנ"ל שאין לחלק בהכי אלא אפי' נזונין מהשותפות כל שעוסקים יחד מתרפא כל אחד משל עצמו ואם אינן עוסקים בהשותפות יחד אלא בזא"ז אזי כשחלה אחד בזמן התעסקו לבדו בהשותפות אם באונס מתרפא מהאמצע כיון שעוסק בשביל שניהן ע"כ (ועיין בט"ז שהשיג ע"ז ממ"ש בסי' קע"ו סמ"ה ע"ש דמסיק דדברי ב"י והרמ"א נראין נכונים וע' בתשו' רש"ך ח"א סי' קי"ו וקס"ב ולחם רב סי' ק"ט):

מהאחים. לשון הטור אחד מהשותפין כו' והב"י כ' דדוקא באחין שותפין מיירי דאל"כ כיון שהן שותפין במלאכתן ובעסקן מי נתן לו רשות שיסע מעסקו ללמוד ול"נ דאיירי נמי בשותפים דעלמא וכגון שנשתתפו יחד לעשות כל אחד בזמן מיוחד ורצה א' ליסע ללמוד בזמן שעוסק חבירו בהשותפות. סמ"ע:

יותר. דנר לאחד נר למאה וה"ה לכיוצא בו א"צ ליתן לו כל צרכו רק לפי ערך. שם:

פטור. אפשר דהאי פטור ר"ל שפטור לשלם כל הנזק מכח הבטחתו אבל חלקו צריך לשלם מאחר שנתרצה למעשיו וזהו שמסיק הרמ"א וע"ל כו'. שם:

או סופר. ז"ש פולמוסטוס:

וכן כל. מתני' וגמ' שם:

ואפי'. שם:

וה"ה. ירו' שם:

וכ"ז באחין. כגי' רשב"ם ורמב"ן השותפין:

וי"א דה"ה. כגי' הרא"ש והשותפין:

וי"א דוקא. כ"כ רו"מ מדקאמ' בגמ' תנא כו'. דוקא קאמר:

וי"א דאפי'. ב"מ ס"ח:

וקודם. כ"כ רמב"ן לתרץ קושיות תוס' שאכתוב בס' שלמטה:

וי"א בהפך. עש"ך:

בד"א. רי"מ ונר' שכ' זה לתרץ קושית תוס' ד"ה אבל חלה. ול"ד כו' וכמ"ש שם בגמ' האי גדול אחי כו' והא אין כו' מתנ' בשרכא:

ודוקא. כתובות נ"ב ב' וערמב"ן וע"ל סי' רפ"ו ס"א ודוקא כו':