אחים או שותפי׳ או בכור שבאי׳ לחלוק - שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״ד

וכופה אותו על זה שעיכוב כו' עיין בס' א"א דף צ"ב ע"ב:

וי"א דהוי ספק וכל דחלים גבר כו' ובתחלה יטילו גורל ואם נפל בצד המיצר שלו לחלקו הרי טוב ואם לאו אכתי לא זכה השני בחלק שאצל מצר חבירו אלא פסקינן כל דאלים גבר דשמא קי"ל כרש"י עכ"ל המרדכי שם ומור"ם קיצר עיין בתשובת מהרשד"ם סי' תס"ג:

חולקין כל שדה כו' לדעת הרמב"ם הנ"ל צריכים ליתן לו כל השדה שאצל מצר שלו והטור קאי לדעת ר"ת וק"ל:

ארץ מרובעת כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון סימן קכ"ט:

אם היו כולן שוה לגמרי מפני שיש כמה מיני שבח זע"ז בעידית וזבורית או בית השלחין ובית הבעל או סמוך לנהר או סמוך לדרך וכמ"ש בסמוך ומ"ה דקדק וכתב שהיה שוה לגמרי:

חולקין לפי המדה בלבד פי' וא"צ להעלות האחד שאומר תנו לי חלקי מצד שדה שלי וכדמסיק:

מדת סדום. זה נהנה וזה אינו חסר:

ויש אומרים דאין שומעין לו פי' ויכול לומר לו נחלוק בגורל וס"ל דאין בזה מדת סדום דיש לו זכות בגורל דאם יפול הגורל לזה בין שתי השדות הרשות בידו שלא יחליף עמו אם לא בדמים יקרים מ"ה יפילו גורל אולי יגיע לידו אותו זכות:

אלא צריך להעלות בדמים ז"ל הטור ומיהו אם פקח הוא יכול לפחות מעילוי ולומר אני אתן בה כך וכך מעט יותר משוויו או אתם תקחוהו בכך וכך והם לא ירצו בה ותשארה לו באותו סכום עכ"ל:

או קרוב לדרך כן הוא ל' הרמב"ם ובגמ' איתא קרוב לנגר וכ' ב"י דהרמב"ם פי' נגר דרך מל' אנקט' נגרי ברייתא מפני שיש מעליותא להשדה שהיא קרובה לדרך ועמ"ש בסמוך ס"ג מזה ובפרישה ודרישה כתבתי דנראה מוכח דגם הרמב"ם פי' נגר הוא יאור (וכמ"ש שאר פוסקים) שעושין בעלי השדות סביבות הנהר חריצין חריצין ומושכין המים מהנהר לשדותיהן וע"ש המים הנמשך דרך החריצין נקראים דרך ע"ש:

מצד הרע בלא שומא וטול כו' כצ"ל וכן הוא שם במיימוני וכ"כ בטור בשם הרמב"ם ומ"ש לפני זה תנו לי בשומא שלי בשומא ל"ד קאמר אלא ר"ל בחלק שלי אע"ג דהרמב"ם ס"ל דיכול לומר לא ניחא לי במתנה דכתיב ושונא מתנות יחיה וכמ"ש הטור והמחבר בשמו בסי' קע"א ס"י אם כן ה"נ יאמר השני לא ניחא לי ליקח הטוב במתנה ומעות אין לי ליקח הטוב וליתן לך היתרון אלא נפיל גורל שאני הכא דלא מתנה מיקרי דזה ניחא ליה בזבורית כדי שיהיו שדותיו סמוכות זו לזו יותר משיקח לחלקו חלק השני העידית:

שומעין לזה שאומר לחלוק כו' הטור מסיק וכתב ע"ז ז"ל ואפי' אם יאמר האחד אני רוצה שיחלקו כל שדה ושדה אולי יכול חלקי באמצע ויהיה שמור יותר (והשני יצטרך לשכור שני שומרים לשני חלקיו שבקצוות) אינה טענה עכ"ל והוא מהגמ' ועפ"ר:

אבל אם הא' טובה בשום צד בטור כתוב כאן שמצד א' יש נהרא ומצד השני נגר קטן ע"ש.

או שא' יש לו מצר אצל השדות מצר פירוש שדה כ"כ הטור דראובן יש לו שדה אצל א' משדה השותפות כזה ומבקש שיחלוק כל שדה ושדה לארכה שאז לפחות עכ"פ יגיע חצי חלקו סמוך למצר שדה שלו משא"כ אם יחלוקו שדה נגד שדה דאפשר שיפול לגורלו שדה השנייה שרחוק' משדיהו שיש לו כבר וכ"כ הטור ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

נוטל ב' חלקים שלו כא' ל' הטור אם יש שני אחין וא' בכור חולקים נכסי אביהן לג' חלקים וחלק האמצעי הוא של הבכור עכ"פ ויפילו גורל על ב' חלקים החיצונים ואיזה שיעלה לגורלו יטלנו עם חלק האמצעי שבצדו ויהיו שני חלקיו יחד וילפינן לה מקרא דכתיב פי שנים דמשמע דשני חלקיו יהיה בפה א' וחלק א' וס"ל להרמב"ם דאפי' אם חלק האמצעי הוא טוב יותר מא' מחלקי הקצוות אפ"ה יטלנו הבכור עם א' מחלקי הקצוות דאל"כ קרא דפי שנים ל"ל הא בלא"ה דינא הכי לדעת הרמב"ם דכופין על מדת סדום ונותנים לו חלקיו יחד וכן ביבם דמסיק וקאמר דא"צ ליתן לו חלקיו יחד מיירי כשחלק האמצעי הוא יותר טוב דאל"כ היו כופין על מדת סדום ומסיק מור"ם וכתב דיש חולקין והוא הרא"ש וסייעתו הנ"ל דס"ל דבלא קרא לא היו כופין אף אם החלקים שווים משום דיש לו לאידך זכות בהגורל כנ"ל וממילא דביבם אפי' בשווים אינו נוטלן יחד:

אבל היבם שחלק כו'. כצ"ל ור"ל כשמת א' מהאחין ואח השני מייבם אשתו וקם בחלק נחלתו ונוטל חלקו וחלק אחיו המת אינו נוטלן ביחד וה"ט דלא עדיף מהאי דאתי מחמתי' ואע"ג דקראו התורה בכור היינו לענין שיטול שני חלקים ולא לענין שיטלם יחד ועפ"ר:

וכן אם הי' לפשוט שדה כו'. ז"ל הטור כגון שיש להם ב' שדות הא' ב' ידות על חברתה והפשוט מצרן להגדולה י"ל אחלוק עמך כדי שיגיע חלקי קרוב לשדה שלי:

שהי' הנהר מקיף לה מזרח וצפון והדרך כו' כבר כתבתי בס"ג דהב"י פי' דרך כפשוטו ושנראה לי שפי' יאור והוא נהר קטן ועכ"פ ציורו הוא כזה ורש"י והטור לא פירשו הגמ' שהנהר הוא משני צדדיו אלא מצד א' נהר ומצד השני דרך לכך כתבו דצריכין לחלוק אותו על שמונה חלקים כדי שיהיו שניהן שוים בו ועפ"ר:

תנו לי החצי שמצד זה שהוא כו' היינו דוקא לדעת הרמב"ם שס"ל דזה בכלל אמרם כופין על מדת סדום כמ"ש המחבר בס"א ומור"ם כ' שם דיש חולקין על זה וכאן לא כתבו וסמך אמ"ש שם:

שנים שקנו כו' "עד אבל ג' שקנו כו'. בטור נתבאר דזה נלמד מדין בכור ופשוט ויבם הנ"ל ולא אמרי' דשאני התם דגלי קרא ועפ"ר:

האחי' שבאו כו' עד שומעין לו בזה גם הרמב"ם מודה ולא פליג אהרא"ש בס"א אלא כשרוצה להעלותו על מי שיש לו שדה בצדו ואינו אומר לו אני אקחנו באותו סך או קחהו אתה:

ס"א (מדת סדום היא) דזה לא חסר ולא כלום במה שיתן לחבירו סמוך למיצר שלו והכי היא שיטת רש"י ומה שתמה ב"י על הרמב"ם במ"ש כופין על מדת סדום בשניה' עידית נ"ל דהרמב"ם מפרש דלא כרש"י אלא מיירי שחלק א' טוב מחבירו ואפ"ה ס"ל דכופין אותו שיתן לחבירו בשומת ב"ד כיון שהיא סמוכ' לשד' שלו אלא דרב יוסף ס"ל דיכול לומ' מעלינ' כבר מריון שהיו נכסיו חשובין ה"נ ניחא לי' דוקא בנכסי' חשובים והכי קי"ל וכמ"ש רבינו בס"ה:

(סעיף ד' אינו יכול לכוף את חבירו) הלשון משמע אפילו בשווין ותימא דהא המחבר פסק כהרמב"ם דס"ל בשוות אפילו אינו בכור כופין על מדת סדום ורבינו כתב זה בשם הרא"ש דס"ל כהי"א דס"א משא"כ המחבר שאזיל לשיטת הרמב"ם ובמ"מ כחב ג"כ דברים אלו וכתב עליהם דינו כיבם וברישא בשנים שקנו כאחד כתב דינו כבכור וזהו ניחא דרמז בזה דמיירי בא' עדיף מחבירו כמבואר הדין בבכור דיש לו יפוי כח אף בזה לרמב"ם ובדרך זה אמר בסיפא דאם ג' קנו בשותפות כו' דאינו יכול לכוף כו' כיון דאינן שוות אלא על המחבר קשה למה כתב בסתם. בטור כתב אבל אם אחת קרובה כו' תמה ב"י על מ"ש אחת קרובה לנהר כו' ובגמ' איתא תרי ארעא אתרי נגרי נ"ל דרבינו היה קשה לו דאי תרי ניגרי שוות הן הא כמו שיש ספק באחד מהן יש ג"כ בשני ומה מעלה יש בא' יותר מחבירו ע"כ מפרש דה"ק דחד ניגרא הוא נמשך מן נהר לשדה א' ואח"כ נמשך מאותו נגרא לנגרא אחרת לשדה חבירו וע"כ אמר על הראשונה שהיא קרובה לנהר דהיינו ע"י ניגרא שלה נמצא דה"ק רק ייסף זימני' שקרובה לניגרא מדויל אבל האי שקרובה לנהר ודאי לא מדויל:

לו. פי' ויכול לומר נחלוק בגורל וס"ל דאין בזה מדת סדום דיש לו זכות בזה אם יפול לו הגורל בין שתי השדות הרשות בידו שלא יחליף עמו אם לא בדמים יקרים מ"ה יפילו גורל אולי יגיע לידו אותו זכות וז"ל הטור מיהו אם פקח הוא יכול לומר אני אתן בה כך וכך מעט יותר משויו או אתם תקחוהו בכך והם לא ירצו בה ותשאר לו באותו סכום עכ"ל. סמ"ע:

ספק. ובתחלה יטילו גורל ואם נפל בצד המיצר שלו לחלקו הרי טוב ואם לאו אכתי לא זכה השני בחלק שאצל מצר חבירו אלא פסקינן כל דאלים גבר דשמא קי"ל כרש"י עכ"ל המרדכי והרמ"א קיצר ועיין בתשו' מהרשד"ם סי' תס"ג. ש"ך:

שומעין. ול"ד למ"ש הט"ו בסימן קע"א ס"י די"ל לא ניח' לי במתנה כו' שאני הכא דלאו מתנה מקרי דזה ניח' ליה בזיבורית כדי שיהיו שדותיו סמוכות זו לזו יותר משיקח לחלקו העידית. סמ"ע:

מצר. ר"ל דיש לו שדה א' אצל א' משדה השותפות ומבקש לחלוק כל שדה לארכה שאז יגיע עכ"פ חצי חלקו סמוך למיצר שלו משא"כ כשיחלקו שדה נגד שדה אפשר שיפול לגורלו שדה הרחוק' משדהו שיש לו וכ"כ הטור עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דלדעת הרמב"ם בס"א צריך ליתן לו כל השדה שאצל מצר שלו והטור קאי לדעת ר"ת וק"ל:

כא'. לשון הטור אם יש ב' אחים וא' בכור חולקין נכסי אביהן לשלשה חלקים וחלק האמצעי הוא ודאי של הבכור עכ"פ ויפילו גורל על ב' החלקים החיצונים ואיזה שיעלה לגורלו יטלנו עם חלק האמצעי שבצדו ויהיו ב' חלקיו יחד וילפינן לה מקרא דכתיב פי שנים דמשמע ב' חלקיו יהיו בפה א' וחלק א' וס"ל להרמב"ם דאפי' אם חלק האמצעי הוא יותר טוב מב' חלקי הקצוות אפ"ה יטלנו הבכור דאל"כ קרא ל"ל הא בלא"ה דינ' הכי לדעתו בס"א דכופין בזה על מדת סדום. סמ"ע:

היבם. ואע"ג דהתורה קראו בכור היינו לענין שיטול ב' חלקים ולא לענין שיטלם יחד. שם:

בכור. ומינה דביבם אפי' בשוין אינו נוטלן יחד לדעה זו. שם:

אלו. ז"ל הטור כגון שיש להן ב' שדות והא' ב' ידות על חברתה והפשוט מצרן להגדולה יכול לומר אחלוק עמך כדי שיגיע חלקי קרוב לשדה שלי שם:

מרובעת. עי' בתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ט:

תנו. זהו לדעת המחבר כמ"ש בס"א אבל לדעת הרמ"א בהג"ה שם ה"ה הכא דא"י לומר כן וסמך הרמ"א על מ"ש שם. סמ"ע:

לכוף. (הל' משמע דאפי' בשוין ותימ' דהא המחבר פסק בס"א דבשוין כופין ע"מ סדום והטור כת' זה בשם הרא"ש דס"ל כהי"א שם ובמ"מ כת' ג"כ דברים אלו וכת' בזה דדינו כיבם וברישא בשנים שקנו כאחד כת' דדינו כבכור והוא ניחא דרמז בזה דמיירי שא' עדיף מחבירו דהדין בבכור דאף בזה יש לו יפוי כח להרמב"ם ומשום הכי בסיפא בג' שקנו כו' דא"י לכוף כיון דאינן שוות אבל על המחבר קשה למה כת' בסתם. ט"ז):

האחין כו'. כל ג' סעיפים אלו ל' הרמב"ם וכפי' רבו הר"ם ע"ש:

חולקין לפי עהמ"ע:

ואם אמר כו' וכופין. כמ"ש שם תרתי אחד נגרא כו':

וי"א. כפי' ר"ת בד"ה מעלינן:

וי"א. ר"ל דשמא קי"ל כרש"י שפי' דוקא בשדה הבעל אבל בלא שום טענה כופין וע"ש ובהג"מ ס"ס קנין:

אבל אם כו'. כמ"ש שם ההוא ארעא דזבין א מצרא כו' ופי' הרי"ם שהיתה לה א' יפה וצד השני רע ולכן יכולין לומר מעלינן ליה עלויא כו'. שאם היתה מצד שלו היפה ורוצה ליטול שליש אחד י"ל שליש היפה טוב מב' שלישים הרע וכן אם היתה הרע מצדו ורוצה ליטול ב' שלישים י"ל ב' שלישי הרע עדיף משליש אחד יפה:

או קרוב כו'. שם חד גיסא נגרא כו'. כפי' נגרא דרך כמ"ש ניגרא ברייתא וכמ"ש בס"ג:

א"ל תני. שם כנ"ל דכל דליכא פסידא להאי כופין כו' וכמ"ש שם יג ב' טול אתה שיעור ואף רשב"ג ל"פ אלא משום דאמר במתנה כו' אבל כאן לאו מתנה הוא דחלקי אמצראי עדיף לי מהאי חולקא טבא דיהיבנא לך וקם שבח נגד שבח:

היו. שם תרי ארעתא כו' וכפי' תוס' שם:

ודוקא. מדקאמר כגון זה כופין כו' מ' אבל מדינא יש להם לחלוק כל שדה וא"כ בכה"ג דאין בו משום מדת סדום חולקין כל שדה. הרא"ש שם:

וי"א דוקא. הרא"ש כ' בב' שדות וכשיטתו דאף בפשוט במקום שאין שוין חולקין כל שדה ולא עדיף בכור בב' חלקים מפשוט בחלק אחד. ולמד הטור מזה שה"ה לשדה אחת כיון שחלק א' טוב וכ"ז לשיטתם. אבל הרי"מ כתב דאפי' קאי תילתא עידית בי מצעי נוטל אותו הבכור ממ"נ דא"א לומר בשוין כל החלקים מאי אריא בכור ופשוט אפי' פשוט ופשוט שיש לא' ב' חלקים דקי"ל כרב יוסף דכופין כו' כנ"ל ובכה"ג קאמר רבא ביבם הויתו כבכור כו' אבל בשוין אפי' ביבם נוטל כ"א כנ"ל דכופין ועבה"ג סק"ד:

ב' שקנו כו' אבל. נלמד מבכור ויבם ולשיטת הרמב"ם וש"ע מיירי באין החלקים שוים ולשיטת הרא"ש וב"ה בשוין וכנ"ל:

שני אחין כו' אבל. ג"כ כנ"ל מבכור ויבם ובחלקים שוין לשיטת ר"ת וז"ש וי"א דאפי'. כפירש"י כנ"ל:

האחים. נלמד ממ"ש בסי' קעה ס"ב ממ"ש קדושין מב יכולין למחות ברוחות והקשה הר"י ממ"ש בב"ב קו ב' אלא מעתה כו' ותי' דבקדושין מיירי בכה"ג שהעילוי מבטל הגורל:

ויש חולקים. דלא אמרו מעלים אלא במקום שאין בו דין חלוקה כמ"ש שם יג ב' ואם לאו' מעלין כו' מ' אבל בלא"ה לא וההיא דקדושין שחלקו בלא גורל ולכך יכולין למחות כמ"ש תוס' בב"ב שם ד"ה ושמואל כו' ע"ש: