שולחן ערוך - חושן משפט · סימן קע״ג

השותפין שרצו לחלוק כו'. ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' קע"ה:

ואין להם זע"ז דרך כו' אע"פ שאין דרך אחר אלא זה רשב"ם בש"ס עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' צ' וק"ט ובתשו' מהרשד"מ סי' רצ"ח וע' בסמ"ע ס"ק ז' שכתב ובדרישה הוכחתי דכאן איירי בדלא חלקו בשומא ועלוי כו' וע"ל מ"ש בשם הרא"ש בסי' קע"א וצ"ל דסמ"ע לא קאי אלשון דש"ס דאחין שחלקו אלא אלשון הטור והמחבר ודוק נ"ל ועיין מ"ש ונתן בעל הכרם לבעל השדה כו' וה"ה איפכא וכמש"ל סי' קע"ב ס"ק ה' וק"ל:

יש לבעל הכרם ד"א פי' מיירי בדעלו אהדדי וכמ"ש לפני זה עכ"ל סמ"ע והיינו מעות או שטח קרקע וכ"כ הרא"ש וב"י ופשוט:

שהוא בזיון לספרים לחלקן מכרך א'. פי' לחתכן מכרך א' לשנים לצורך החלוקה הוא בזיון משא"כ כשמחתכין ומחלקין אותן לשני חלקים ולצורך עצמו דלית ביה בזיון:

אין בו דינא דגוד או אגוד פי' הן שיאמר גיד את זה ואני השני ליתן האחד להשני מאי דביני ביני דיאמר השני לתרוייהו אני צריך ונלמד בו לזמנים הן שיאמר גוד אתה שניהן ותן לי חצי דמי שוויין או אני אגוד ואתן לך חלקך בדמים ויאמר לו בחד מנייהו אני אלמוד כיון דאין הא' צריך להשני וכמ"ש הטור והמחבר כל זה בסי' קע"א סעיף י"ג ע"ש ושם כתבו דיכול לו' על א' מהן גור אגוד והשני ישאר בשותפות ואם ירצו יכול לו' על שניהם גוד אגוד בזה אחר זה או לומר בפעם א' הברירה בידך לברור שניהן או איזה שתרצה או אני אעשה כן ע"ש בפרישה ובסמ"ע שכתבתי כל הדברים הללו מילתא בטעמן.

אם חלקו בגורל. הטור כתב לפני זה אם יתרצה לחלוק דיכולין לחזור בהן אפי' לקחו בקנין כו' ע"ש והמחבר השמיטו שסמך אמ"ש הטור והמחבר האי דינא בר"ס קנ"ז ס"ב ע"ש:

נתקיימה החלוקה לכולם. המ"מ שכ"ב מהל' שכנים פירשו דר"ל אם הם ב' אם א' מהן זכה בחלק זה ע"פ הגורל זכה גם השני בחלקו ואם הם ג' או יותר קנו כלם דזה זכה בחלקו ע"פ גורל ?לגמרי והאחרים קנו לענין שאין א' מהן יכול לחזור ולו' לא בגורל אני חפץ אלא בעילוי אלא כיון שעלה הגורל לאחד מהם יחלוקו כולם בגורל ועוד פירשו בענין אחר ע"ש והטעם דנתקיימה החלוקה לכולם פירש"י ע"פ הגמ' דבההוא הנאה דשמעי להדדי לחלוק בגורל ליטול כל א' חלקו דאינן חפצין עוד בשותפות גמרי ומקני אהדדי כדי שלא יהיה עוד עיכוב בהדבר:

רק מברר החלקים ואם החזיק כו' פי' כמו שאם בררו בפירוש ואמרו אני חפץ ברוח זה והשני בזה מהני אח"כ חזקת של א' מהן שלא יוכלו לחזור במה שביררו כל אחד לנפשו כמ"ש בר"ס קנ"ז כן אחר שנתרצו לחלוק בגורל ועלה הגורל לאחד מהן ה"ל כאלו שניהן ביררו בפי' ומהני חזקה שהחזיק אפי' א' בחלקו שלא יוכל השני לחזור בו ועיין בטור בסי' זה ולעיל ר"ס קנ"ז:

הרי הן כלקוחות זה מזה. ואע"פ דכ' הטור והמחבר בס"ס קנ"ד דמי שמכר הבית ושייר החצר לעצמו דאינו יכול לבנות לפני חלוני הבית שמכר דבעין יפה מכר מ"מ אמרי' האחין שחלקו ונטל זה הבית וזה החצר דה"ל כאלו קנה זה החצר מבעל הבית דאז יכול לבנות כנגד חלונו דבעל בית כיון דבעין יפה מכר לו דכיון דכל א' יש לו חלק בכולו כל א' מחשב לוקח של חבירו כנגד מה שנתן הוא לחבירו וגם נתבאר שם דאם שנים קנו מהשלישי זה בית וזה חצר דבעל חצר יבול לבנות נגד חלונו דבעל בית דכל א' עושה בחלקו מה שרוצה:

ואין להם זה על זה דרך ולא סולמות כו'. ז"ל הטור לא דרך שאם אביהם היה עובר דרך השדה שעלה על חלקו של ראובן לחלקו של שמעון ראובן מעכב עליו ולא סולמות ל"מ אם נפלה העלייה לראובן והבית והחצר לשמעון שאין ראובן יכול להעמיד סולם בחצר שמעון לעלות לעלייתו אלא אפי' נפל לחלק ראובן העלייה והחצר ולשמעון הבית אין ראובן יכול לסמוך סולם על בית שמעון לעלות לעלייתו ולא אמת המים שאם היא עוברת על שדהו לשדה אחיו הוא מעכב עליו ולא חלונות כדפי' לעיל דמסלקי' לגמרי וסותם לו החלון שהם כב' שקנה שדה מא' וחלקוה שאין לאחד על השני כלום עכ"ל הטור ובפרישה ודרישה הוכחתי דכאן איירי בדלא חלקו בשומא ועילוי ומ"ה יכול לבנות נגד חלונו דחבירו אע"פ דמאפיל עליו לגמרי ומ"ה כתבו הטור והמחבר סתם ולא הזכירו לא חלוקה בשומא ולא שאינו יכול להאפיל לגמרי כמו שכתבו בס"ס קנ"ד ע"ש ומה שכתבו הטור והמחבר אחר זה בס"ז דיש לבעל הכרם ד"א בהשדה הלבן שם מיירי דוקא בחלקו בשומא ועילוי ונתן בעל הכרם לבעל השדה מה שעודף הכרם על השדה דאמרינ' דגם הני ד"א בכלל העילוי הם והא דמיירי הטור והמחבר כאן בחלוקה בלא שומא ובס"ד בחלוקה בשומא י"ל דנקט בכל אחד רבותא דכאן אשמועינן רבותא דבכה"ג דחלקו בלא שומא הרשות בידו להאפיל עליו לגמרי וכן באינך ובס"ד קמ"ל רבותא דאע"ג דחלקו בשומא סתם וה"א דאין אלו הד"א בכלל השומא כיון דיכול בעל הכרם להכנס בתוך שלו להניח ד"א מקרקע של הכרם להפך בו מחרישתו קמ"ל ועפ"ר ודרישה מ"ש עוד מזה בהוכחות הדברים הללו וביישוב דברים הנראין כסותרין זא"ז:

אע"פ שהיה מקודם הטעם דמתחלה היה הכל של אביהן ולא היה עליו שם מזיק במה שעבר דרכו או העמיד סולמות מזה לזה משא"כ עתה דנכנס או מעמיד בחלק השני ומזיקלחבירו ומ"ה מסיק וכתב דאם השנים קנו מהשנים דהיו מזיקין זה לזה אזי גם אלו הלוקחים מהן קנו זכותן ועמדו במקומן:

ונתקלקל הבאר כו' וכ' עוד שם דאם טען ראובן על שמעון שהוא קלקלו בהשלכת זבלים לשם ושמעון אומר להד"ם ופסק דאם טען ראובן בברי צריך שמעון לישבע:

אבל אם חלקו ונשאר הבאר מתחלה לא' אלא שנתן כצ"ל ובס"א גרס ובלבד שנתן:

יש לבעל הכרם ד"א. פי' מיירי בדעילו אהדדי וכמ"ש לפני זה ע"ש:

(סעיף ג' אין להם דרך) כו'. מ"ש בסמ"ע סק"ז דזה מיירי בחלוקה בלא שומא ועילוי קי"ל הא כתב הרא"ש פ"ק דבתרא ומביאו הב"י סימן קע"ב ע"ד במי שחלקו בתים בשומא ועילוי דנועל לכל פתח ד' אמות דזהו בכלל העילוי ולא דמי לחלון דאינו זוכה לו בהרחקת ד"א כנגדו דהני ד"א שכנגד החלון אינם מעיקר התשמיש של הבית כ"כ וכו' ועוד התם יש לבית אורה בלאו הכי כדפי' לעיל עכ"ל הרי דפריך מחלון דאחין שחלקו אד"א של פתח שהם בשומא וכן מבואר בהדיא בגמרא פ"ק דבתרא (דף ז) ד' דמיירי בחלוקה ע"פ עילוי ושומא ומייתי עלה נהרדעי לטעמייהו דאמר ר"נ האחין שחלקו לקוחות כו' אלא דברור דאחין שחלקו מיירי ג"כ בעילוי ושומא לא מיירי כאן במאפיל לגמרי ואע"פ שכתב רבינו כאן שמסלקו לא בעי למימר מאפיל לגמרי אלא שיש רשות לכופו שיסלקנו לאפוקי מדעת הרמב"ן סימן קנ"ד דאין יכול לכפותו לסתום רק שיכול לבנות כנגדו כנלע"ד:

לחלוק. עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קע"ה:

לחלקן. פירוש לחתכן מכרך אחד לשנים לצורך החלוקה הוא בזיון משא"כ כשמחתכן ומחלקן לב' חלקים לצורך עצמו לית ביה בזיון. סמ"ע:

לכולם. הטעם פרש"י דבההיא הנאה דשמעי להדדי לחלוק ליטול כל א' חלקו ואינן חפצין עוד בשותפות גמרי ומקני אהדדי כדי שלא יהי' עוד עיכוב בדבר. שם:

דרך. אע"פ שאין דרך אחר אלא זה רשב"ם בש"ס עיין בתשובת רש"ך ס"ג סימן צ' וק"ט ובתשובת מהרשד"ם סי' רנ"ח. ש"ך:

חלונות. עי' בסמ"ע שהעתיק לשון הטור במה שמבאר ומפרש בענין זה וכת' דכאן מיירי בדלא חלק בשומא ועילוי ומ"ה יכול לבנות נגד חלונו של חבירו אע"ג דמאפיל עליו לגמרי כו' ע"ש (והט"ז השיג עליו וכת' דנ"ל ברור דאחין שחלקו מיירי ג"כ בעילוי ושומא ולא מיירי כאן במאפיל עליו לגמרי וע"ש):

מקודם. הטעם דמתחלה הי' הכל של אביהן ולא הי' עליו שם מזיק במה שעבר דרכו או העמיד סולמות מזה לזה משא"כ עתה דנכנס או מעמיד בחלק השני ומזיקו ומ"ה מסיק דאם ב' קנו מב' דהיו מזיקין זה לזה אז גם אלו הלוקחים קנו זכותן ועומדין במקומן. סמ"ע:

הכרם. פירוש דמיירי בדעלו אהדדי וכמו שכתב לפני זה עכ"ל הסמ"ע והיינו מעות או שטח קרקע וכ"כ הרא"ש וב"י ופשוט. ש"ך:

שהם. לפיכך גנאי כו'. רש"י שם:

אע"ג. י"ד א' וע"ש תוס' ד"ה שאם:

אם הם. רש"י ותוס' וכ"ה בירושלמי ועמ"ש בסי' קעא סי"ג:

מיהו. ל"ל שגורס שם אלא אר"א כו' וחוזר מתי' הראשון דלא כא"י שקנה בגורל לבד וערשב"ם שם. ב"ח:

וה"ה כו'. מדקאמר ה"ה כלקוחות:

אבל ב'. שם ס"ה א' לימא אזדו לטעמייהו ור"ל דמוכר בעין יפה מוכר משא"כ מב' מוכרים:

שנים כו' אזלא כו'. כמ"ש בסי' קנג ס"כ ע"ש ודוקא דבר שאין עליו כ"א שעבוד אבל בדבר שגוף שלו לא ועמ"ש סי' קעג ס"ז וז"ש אבל מקום כו':

אבל אם כו' אפי'. כמ"ש בסי' קנג ס"כ:

יש לבעל. עסמ"ע: