בית ועליה של שנים ומה יש על כל - שולחן ערוך חושן משפט סימן קס״ד

הבית והעליה כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' צ"א ובתשו' רמ"א סי' ע"ז ובתשובת ר"ל ן' חביב סי' קכ"ח באריכות ובתשובה מהרשד"ם סי' רס"ח ועיין בסמ"ע ס"ק א' עד דדוקא בסמוך ס"ה כו' וי"ל לפי מ"ש נ"י בשם הרמב"ם איירי בס" ה כגון שהלך למדה"י עיין בב"י ובמ"מ וכ"מ:

וכל צרכי הגג כו' ע"ל סי' קנ"ה ס"ד בהג"ה מ"ש בשם הריב"ש ובסמ"ע ס"ק י"ב ועיין בב"ח:

לא נדלדלו הקורות כו'. עיין בס' א"א דף צ' ע"ב עיין בתשובת מהרשד"ם סי' רס"ח:

ועל קצתם אמר לו כו' דה"ל כמ"מ דאי"ל על השאר ונוטל הלה שכנגדו בלא שבועה כדין המחוייב שבועה ואי"ל בדבר דה"ל למידע כמ"ש בסי' ע"ה וגם בכאן רגיל האדם ליתן דעתו על אבניו במה הוא בונה וה"ל למידע תו' עכ"ל סמ"ע ס"ק י"א והיינו תוס' ריש פ' שור שנגח הפרה ופ' השואל דף צ"ז ע"ב אכן הנ"י פ' הבית והעלי' כתב שר"ן כתב דמהא שמעינ' דאפילו בדבר דלא ה"ל למידע ה"ל משויל"מ וכן העליתי לעיל סי' ע"ב סי"ב ס"ק נ"א ע"ש:

אמר בעל העלייה כו' עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' ק"פ:

אם היה המנהג לשנות כו' והב"י והב"ח פסקו דהיינו דוקא במקום שאין נוהגים השותפין להקפיד בכך ע"ש:

בעל עליה נופהו. עפ"ר שם כתבתי דכפייה זו היא דכופה אותו בחרמות או יורדין לנכסיו דדוקא בסמוך ס"ה בנפלו כל הבית והעלייה אין כופין להתחתון לבנות משא"כ כאן דלא נפלו אלא שנתקלקלו הכתלים ועומד לתקן. גם אין לפרש כאן הכפייה לב"ה במה שירד בעל העלייה וידור למטה כמ"ש הטור והמחבר בסימן קס"ה בבית הבד שנפחתה ובסי' שי"ב ס"ח בעלייה שנפחתה דכיון דנתקלקלו הכתלים אינו ראוי לדירה:

יתקננו בעל העלייה אם ירצה בזה תלהו ברצונו דבעל העלייה משום דבעל הבית ודאי לא יקפיד במה שלא יתקן כותלי עלייתו כי אדרבא ניחא ליה בקילקולם כדי שלא ידור שם בעל העלייה ויכבד עליו ולא בא ללמדינו בזה אלא שאין בעל העלייה יכול לכפות לבעל הבית שיתקננו לו ואפילו לבנות עמו יחד אלא יתקננו לנפשו אם ירצה:

והתקרה בעצמה היא של בעל הבית הטור מסיק בטעמו ז"ל לפי שיאמר העליון לתחתון נטלתי אני עלייה נגד בית כשם שאתה עומד בקרקעך שנטלת כך העמידני בקרקעי וקרקע של העליון הוא התקרה עכ"ל וא"ת למה צריך התחתון לתקן כל התקרה לעליון במקום קבוע שעומד עליה תחתון הא לתחתון לפחות יש לו חצי' בקרקע והעליון לא וויתר עמו כ"א בחצי השנייה וא"כ גם בתקרה לא יצטרך ליתן לו התחתון כ"א חצי ההוצאה וי"ל דעיקר הטעם הוא כיון דגם בעל העליי' צריך לתקן התקרה או הגג או שניהן שע"ג עלייתו וה"ק ליה אני קבלתי עלי הוצאות התקר' והגג שע"ג עלייתי ע"מ שיהיה לי עמידת רגל בעלייה כשם שיש לך ע"ג הארץ ואז משוה בהוצאה אני למעל' ואתה למט' וק"ל. וה"ט אינו כ"א בתקר' שא"א לבעל עלייה לעמוד ע"ג זולתה משא"כ בהמעזיב' שע"ג דאינה באה אלא לאשוויי גומות להנאת העליון גם שלא יזיק העליון בשפיכת המים על התחתון ויתחייב דהו' כגירי' דיליה כמ"ש בסי' קנ"ה מ"ה היא על בעל העלייה וז"ש המחבר והוא מל' הרמב"ם והמעזיבה כו' של בעל העליי' ר"ל הוצאתו על העליון גם י"ל דמ"ה כתב של בעל העלייה דתחלת עשייתו היא בשביל העליון:

דאין בעל הבית חייב כו' הטור מסיק בטעם ז"ל דמסתמא אדעת' דהכי נחית בעל העלייה להעלייה שלא יתקננו לו התחתון כי התחתון אינו חושש להתקר' שהגג מגין עליו ואף אם ירצה בעל העליה לסלק הגג כדי שיצטרך ב"ה לתקן התקרה מוחין בידו שהגג משועבד לב"ה אף כשיש שם תקרה כי הדבר ידוע אם ירדו גשמים על התקר' יעברו גם לבית ואדעתא דהכי חלקו מעיקרא שיתקן בעל העליי' את גגו שלא ירדו מי גשמים לתחתון אבל התחתון אינו מחוייב כלל להעמיד רגל עליון עכ"ל. ובזה מבוארים דברי מור"ם בהג"ה ועד"ר שם הבאתי לשון רש"י דכ' שם (בדף קי"ו) בפי' המשנ' דקתני הבית והעליי' של שנים שנפלו אמר בעל העליי' לבעל הבית לבנות ז"ל שא"ל לב"ה שיבנה החומה והתקר' התחתונ' המוטלין עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה והתקרה העליונ' של הגג עכ"ל הרי לפנינו דגם רש"י ס"ל דעל התחתון לבנות התקר' שע"ג ביתו וכתבתי דצריך לומר דלא כתב רש"י כן אלא בבית ועלייה שנפלו לגמרי שכשבאין לחזור ולבנותו ודאי מוטל על התחתון לבנות ביתו ואין בית בלא תקרה והעליון יבנה עלייתו עם תקרתו או גגו שע"ג ומ"ש הטור ומור"ם בשם רש"י כאן דעל העליון לתקן התקרה היינו אחר שכבר נבנת' התקר' ולא נפלה רק נפחת' דעל העליון שהוא ע"ג לתקנו דמסתמא אדעתא דהכי נכנסו בתחלה שכל א' יתקן מה שהוא צריך לו והרי בע"ה א"צ להתקרה כיון שיש גג ע"ג ודו"ק. ומאי דמסיק וכתב דבשוכר ומשכיר חייב התחתון לתקנו טעמו משום דדוקא בשני שותפים שייך ה"ט משא"כ בשוכר ומשכיר דכיון דבשכירתו הוא דר שם בעלייה חייב ליתן לו דירה שלימה ולתקן לו התקרה והגג וגם הכתלים "ובע"ש כ' בר"ס זה ז"ל שנים שהיו שותפין כו' "עד וכן שוכר ששבר את העליי' מבעל הבית כו' "עד מהתקר' ולמעל' יתקננו בעל העליי' כו' ע"ש ולא נהירא לי לחלק בשוכר מחבירו בין תקר' לכתלים דלמעל' ממנו בהעלייה דודאי מתחל' שכרוהו ממנו אדעתא שיהי' ראוי לדור בו מכל וכל וא"ת דמיירי דמתחל' היה ראוי לדור בו ואח"כ נתקלקל דיכול לומר לשוכר מזלך גרם שנתקלקל א"כ גם בתקרה שנפחת' יאמר כן וק"ל:

נדלדלו קורות הבית וירדו לאויר הבית אם ירדו לתוך עשר' כו' כן היא לשון הרמב"ם ומוכח מדבריו דאיירי שהכתלים מטה ומעל' קיימי כדמעיקרא אלא שהתקרה נתדלדל וירד למט' ומ"ש סותר ובונה דמשמע דהתחתון לחוד סותר ובונה הרמב"ם לטעמי' דפסק דעל בע"ה התחתון לתקן התקרה והטור שכתב הושפלה התקרה כולה וירדה למט' הגיע לי"ט תחתונים חייבין שניהן לחזור ולבנות נרא' דג"כ איירי כשהכתלים עומדים על מעמדם כדמעיקרא והתקר' הושפל' וירדה כדפי' הרמב"ם דהרי לא הזכיר הטור בלשונו שום שינוי בכתלים כ"א בתקרה והא דכ' דצריכין שניהן לבנות הוא לטעמיה דפסק לפני זה דעל העליון לבנות התקרה וכאן דאין דירה לתחתון צריך התחתון לסייע להעליון ומור"ם דכתב הושפלה התקר' מחמת שנכנסו כותלי הבית בארץ וכו' נקט כל' רש"י שפי' כן משום דל' הגמרא משמע כן אבל הרא"ש והטור נראין לפרש כמ"ש. וק"ק על מור"ם דה"ל לכתוב שהדין כן גם אם הושפלה התקרה ולא הכתלים מאחר שכ' בס"א בהג"ה דעת הטור ועפ"ר:

לתוך עשרה טפחים וכו' דתוך י"ט א"א לשמש שם כלל ויכול התחתון לומר לעליון אין לך כח לדחני מרשותי:

סותר ובונה כו' המ"מ כ' שם ע"ז ז"ל ומ"ש סותר ובונה ר"ל הבע"ה התקרה והעליון המעזיבה לפי מ"ש למעלה עכ"ל:

יכול בעל עלייה לעכב עליו ז"ל הטור ואפי' יאמר התחתון אני אבנה הכל משלי ואתן לך מקום לדור עד שאבננו יכול העליון לומר איני רוצה להטריח ולצאת:

אם נפל העליון על התחתון והרסו כו' ז"ל הטור רואין איזה מהן ראויין להשתבר כגון אם נופל למרחוק אז העליון משתבר יותר ואם נפל תחתיו אז התחתון משתבר יותר עכ"ל ועד"ז יש לפרש דברי המחבר שכתב לשון הרמב"ם דמ"ש דאם נפל העליון והרסו ר"ל שהתחתונים נהרסו ונשברו וזהו כמ"ש הטור ונפל תחתיו כו' ומ"ש או נשמט התחתון ונפל העליון ונהרס י"ל שנפל העליון למרחוק וממילא נשארו התחתונים בשלימתן אלא שנשמטו ממקומם ומ"ש ואם אינם יודעים כו' היינו כגון שנפל בלילה ופינה משם וכ"כ בטור:

חולקים האבנים כו' הטור מסיק וכ' ז"ל ואפי' הן ברשות של א' מהן לא חשבינן ליה מוחזק בהן דשותפין לא קפדי אהדדי:

ועל קצתן אומר איני יודע כו'. דה"ל כמודה מקצת דאינו יכול לישבע על השאר ונוטל הלה שכנגדו בלא שבועה כדין המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע בדבר דהוה ליה למידע כמ"ש בסי' ע"ה וגם בכאן רגיל האדם ליתן דעתו על אבניו במה הוא בונה וה"ל למידע תוס' ועפ"ר:

והשני נוטל כל כך שלימות כנגדן. דהרי בחזקת שניהם הן אבנים ואין הלה טוען ברי שאין לשכנגדו בהן כ"כ שלימות אלא שמרויח הראשון בנטילתו היותר טובות גם יפה כחו דאם לא נמצא כ"כ עוד שלימות דיפסיד השני ואם יש עוד יותר אחר שנטל זה כנגדן חולקין בשוה ועפ"ר:

הרי בעל העליי' בונה את הבית כו'. אבל אין כופין לב"ה שיבנהו ממעותיו כיון דאפשר ליה לבנות למטה ולדור בו ועמ"ש בר"ס זה עוד מזה:

ויושב ודר בתוכו עד שיתן לו. ואין מחשב כריבית כיון דהקרקע משועבדת ג"כ לעליי' ובע"ה בלא"ה לא דר בכאן:

נוטל שליש הקרקע בגמ' יהיב טעמא משום דעלייה מפסיד שליש הבית פי' דאם הבית היה מצד עצמו ראוי לעמוד תשעים שנה עתה שהעלייה והדרים בה הוא ע"ג הבית אינו עומד אלא ס' שנה הלכך נוטל שליש בהקרקע:

וכן אם מוכרים אותה מדעת שניהן כו'. כן הוא ג"כ ל' הטור דבעינן דעת שניהן דודאי אין הב"ה יכול למכור הקרקע בע"כ של בעל העליי' אף אם ירצה ליתן לו שליש דמי המכירה דיאמר בקרקעי ניחא לי לבנות עליה דירה לאחר זמן. ואם ירצ' בע"ה למוכר' ולהתנות עם הלוקח שיבנ' זה עליי' ע"ג זהו פשיטא דיכול לעשות דמה לו שיבנ' ע"ג ביתו דזה או זה וק"ל ואינו יכול לומר דעתו של זה ניח' לי יותר וכ"כ התוס' בהדיא שם בפ' הבית ועליה ועמ"ש בסמ"ע בסי' קנ"ז [קנ"ד] ס"ב ועפ"ר:

והרב' ברחבם כו'. הכלל דכל שתמעט ע"י שינוי קיום העליי' אין שומעים לו ואם לאו שומעין לו וכן צריך שלא יגרום בעל העליי' בשנויו כבידות על כותליו דלמט':

או שהוסיף בגובה הבית אין שומעין לו. מפני שגורם טירחא יותר לבעל עליי' לעלות לעליה בגובה יותר מבראשונ' וגם הנמוך חזק מהגבוה:

אם היה מנהג לשנות אזלינן בתרי'. ל' הטור אינו כן אלא ז"ל כ' הראב"ד בענין שינוי עובי החומה אין שומעין להן לשנות כו' אפי' אם המנהג בשניהם בגויל ובגזית כו' "עד אבל שינוי בכובד הבנין כו' דוקא אם בא לשנות מהמנהג אין שומעים לו אבל אם בא לשנות עד המנהג שומעי' לו עכ"ל בקיצור הרי מפורש בדבריו אפי' אין מנהג ידוע בעיר נמי כשבנה בארזים שיכול הוא עצמו לשנות לדבר הקל ממנו כמשמעות דברי מור"ם כאן דזהו פשיטא כיון דהמנהג הוא כן אלא מיירי ביש מנהג שקצת בונים בארזים וקצת בשקמי' וזה כבר בנה בארזים אפ"ה אחר שנפלו יכול לשנות ולבנות בענין אחר כיון שקצת בונים כן וק"ל:

שהמקום והאבנים של שניהם. הטעם דנבנית מתחתי' הכותל עד כותל גובהו בשותפות ביניהן משא"כ כשלזה הבית ולזה העליי' שכל א' מיוחדת לו לבדו ואין לבעל העליי' חלק בכותלי הבית כ"א שיעבוד בעלמא שיעמדו כותלי עלייתו ע"ג:

ויש מי שאומר דה"מ כו' פלוגת' הני ב' י"א שכ' המחבר כאן כתבן הטור בסי' קנ"ז סכ"ו וכ' טעם דכל א' בצדו ז"ל י"א יד שניהם שוה בו וכל א' יכול לבנות בו לפי צרכו וא"א הרא"ש ז"ל כתב שחבירו מעכב עליו ואומר איני רוצ' שתמעט אויר חצירי כי אני רוצה להשתמש על מקום שלי ומסיק דתלוי במנהג ע"ש:

(ס"א אם ירצה) נ"ל אם יש חשש סכנה בתקרת הבית מחמת כובד בנין העלי' שיפול על התקרה וישברנה שחייב על העלי' לתקנה:

(ע"ש בהג"ה וי"א דאין ב"ה כו') הא דתירץ בסמ"ע סק"ד דברי רש"י אהדדי יש להקשות כיון דאין על התחתון שום שעבוד לעליון רק שהתחתון יעשה התקרה בשבילו למה לא יהיה רשות לתחתון לשנות בתקרה בכל מה שירצה ויש לומר דמתחלה שעבדו עצמם על זה דודאי יתקן התחתון מה דצריך לו ומסתמא יעשנה כמות שהוא עכשיו אך קשה לי מדברי הרא"ש שהקשה בפ"ב דב"מ שאמרו שעל העליון לתקן התקרה ממ"ש תחתון שבא לשנות לסכך בארזים שומעין לו דהיינו הדין שכ' המחבר בס"ו דמשמע דעל התחתון לתקן התקרה ותירץ שמיירי שיש לתחתון ג"כ עלייה דהיינו ב' עליות זו ע"ג זו ומאי קשיא ליה הא התם בתחתון שבא לשנות איירי בנפל כמ"ש שם רש"י בדף קי"ד וצ"ע רב והר"ן סבירא לפירש"י דבשותפין הוה חיוב התקרה וגם המעזיבה על התחתון ולא כהרא"ש ורבינו לדעת רש"י:

(סעיף ג' חולקים בעצים) כו' נ"ל דגם בזה מיירי באופן דליכ' מגו כמ"ש בסקנ"ז ס"ה והיינו שראו האבנים תחת ידו ולא מהני הך סברא דשותפין לא קפדי אלא דלא להוי אידך מוצי' מחבירו כן משמע מפרש"י שם בגמר':

(סעיף ה' הרי בעל העליי' כ' במ"מ הקש' הרשב"א למה לא יכוף בעל העליי' את בעל הבי' לבנו' וכ' שבירושל' אוקמ' כשאין ב"ה כאן ואין ב"ה יורדין לנכסיו וזה נרא' דעת הרמב"ם שאם אפשר לכפותו כופין אותו כמ"ש בתחלת הפרק וכאן מיירי שאינו רוצה לכפותו ע"כ וכן הוא דעת הטור וכמ"ש ב"י אלא שהרשב"א עצמו לא ס"ל כמ"ש הב"י בשם נ"י והמ"מ כ' ג"כ דלהרשב"א אין יורדין לנכסיו כלל דלא נשתעבד בו אלא זה הבית מכאן סתירה למה שכת' הסמ"ע סק"א דיש חילוק בין ס"ז לסעיף א' ואין כופין התחתון כאן לבנו' הבית דכיון דלהרשב"א אין יורדין לנכסיו ה"ה כאן הוא כן ולרבינו כופהו ויורדין לנכסיו כאן ממילא לא ס"ל כרשב"א דודאי לענין שעבוד נכסיו אין חילוק בין קלקל לנפל אלא ודאי הרמב"ם והרמב"ן ס"ל הא דנקט בדין נפל שיורד למטה היינו באינו רוצה לכפותו וע"ק ממ"ש סימן קס"ה שהעליון זורע למטה והיינו חזרת וכיוצא בו כמ"ש בסמ"ע וזה פשוט שלמעלה היו לו זרעי' אחרי' והאיך סגי ליה בהכי ולא יוכל לכופו אלא ע"כ דמיירי שאינו רוצה לכפותו ובמתניתין הווין אלו ב' דינים שווים ממש:

(סעיף ז' וכן בקורות תקרה כו') צ"ע על רבינו שכתב דין זה סתם ולהרא"ש לא משכח ליה אלא בשני עליו' כמ"ש הסמ"ע סק"ד והוא מוכח שם במ"ש דהא אין על התחתון שום חיוב על התקרה ובדברי המחבר שהיא ע"פ הרמב"ם ניחא:

שנים. עיין בתשו' מהרא"א ששון סי' צ"א ובתשו' רמ"א סי' ע"ז ובתשו' ר"ל ן' חביב סי' קכ"ח באריכות ובתשו' מהרשד"ם סי' רס"ח. ש"ך:

כופהו. היינו בחרמות או יורדין לנכסיו דדוקא בסמוך ס"ה בנפלו כל הבית והעלייה אין כופין לתחתון לבנות משא"כ כאן דלא נפלו אלא שנתקלקלו הכתלים ועומד לתקן עכ"ל הסמ"ע וי"ל לפי מ"ש נ"י בשם הרמב"ם איירי בס"ה כגון שהלך למדה"י עיין בב"י ובמ"מ ובכ"מ. שם:

ירצה. כת' הסמ"ע דבזה תלהו ברצון בעל העלייה משום דבעה"ב ודאי לא יקפיד במה שלא יתקן כותלי עלייתו ואדרבא ניחא ליה בקלקולם כדי שלא ידור שם בעל העלייה ויכבד עליו (ואם יש חשש סכנה בתקרת הבית מחמת כובד בנין העלייה שיפול על התקרה וישברנה נ"ל שחייב בעל העלייה לתקנו. ט"ז) ולא בא ללמדנו בזה אלא שאין בעל העלייה יכול לכפות לבעה"ב שיתקננו לו ואפילו לבנות עמו יחד אלא יתקננו לנפשו אם ירצה עכ"ל:

לתקנו. הטור מסיק הטעם וז"ל דמסתמא אדעת' דהכי נחית בעל העלייה להעלייה שלא יתקנו התחתון שהתחתון אינו חושש להתקר' שהגג מגין עליו ואף אם ירצה בעל העליי' לסלק הגג כדי שיצטרך בעה"ב לתקן התקר' מוחין בידו שהגג משועבד לבעה"ב אף כשיש שם תקרה כי הדבר ידוע אם ירדו גשמים על התקרה יעברו גם לבית ואדעתא דהכי חלקו מעיקרא שיתקן בעל העלייה את גגו שלא ירדו מי גשמים לתחתון אבל התחתון אינו מחויב כלל להעמיד רגל לעליון עכ"ל ובזה מבוארים דברי מור"ם בהג"ה ועיין בסמ"ע במה שיישב דברי רש"י בזה דל"ת דבריו אהדדי ע"ש (ועיין בט"ז מה שהקשה בזה מדברי הרא"ש והניח בצ"ע רב ועמ"ש התי"ט בב"מ פ' בתרא משנה ג' עיין לעיל סי' קנ"ה ס"ק י"ג מ"ש בזה:

קורות. כתב הסמ"ע דמדברי הרמב"ם מוכח דאיירי שהכתלים מטה ומעלה קיימי כדמעיקרא אלא שהתקרה נתדלדל וירד למטה כו' ע"ש:

עשרה. דתוך י"ט א"א לשמש שם כלל ויכול התחתון לומר לעליון אין לך כח לדחני מרשותי. סמ"ע:

אמר. לשון הטור ואפילו יאמר התחתון אני אבנה הכל משלי ואתן לך מקום כו'. שם:

הושפלה. עיין בס' א"א דף צ' ע"ב ובתשו' מהרשד"ם סי' רס"ח. ש"ך:

חולקין. נ"ל דגם בזה מיירי באופן דליכא מגו כמ"ש בסי' קנ"ז ס"ה והיינו שראו האבנים תחת ידו ולא מהני הך סברא דשותפין לא קפדי אלא דלא להוי אידך מוציא מחבירו וכן משמע מפרש"י שם בש"ס. ט"ז):

האבני'. הטור מסיק וכתב ז"ל ואפילו הן ברשות אחד מהן לא חשבינן ליה מוחזק בהן דשותפין לא קפדי אהדדי. סמ"ע:

נוטלן. דה"ל כמודה מקצת דא"י לישבע על השאר ונוטל הלה שכנגדו בלא שבועה כדין מחויב שבועה ואיל"מ בדבר דה"ל למידע כמ"ש בסי' ע"ה וגם בכאן רגיל האדם ליתן דעתו על אבניו במה הוא בונה וה"ל למידע. תוספות עכ"ל הסמ"ע והיינו תוס' ר"פ שור שנגח את הפרה ופרק השואל דף צ"ז ע"ב אכן הנ"י פ' הבית והעלייה כ' בשם הר"ן דמהא שמעי' דאפילו בדבר דלא ה"ל למידע ה"ל משואיל"מ וכן העליתי לעיל סי' ע"ב סי"ב ע"ש. ש"ך:

שלימות. דהרי בחזקת שניהן הן האבנים ואין הלה טוען ברי שאין לשכנגדו בהן כ"כ שלימות אלא שמרויח הראשון בנטילתו היותר טובות גם יפה כחו דאם לא נמצא כ"כ עוד שלימות דיפסיד השני ואם יש עוד יותר אחר שנטל זה כנגדן חולקין בשוה. סמ"ע:

בונה. אבל אין כופין לבעה"ב שיבנהו ממעותיו כיון דאפשר לזה לבנות למטה ולדור בו כ"כ הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז בזה) עיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' ק"פ:

שיתן. ואינו מחשב כריבית כיון דהקרקע משועבדת ג"כ לעלייה ובעה"ב בלא"ה אינו דר בכאן. סמ"ע:

שליש. בש"ס יהיב טעמא משום דעלייה מפסיד שליש הבית פירוש דאם הבית היה מצד עצמו ראוי לעמוד תשעים שנה עתה שהעלייה והדרים בה הם ע"ג הבית אינו עומד אלא ס' שנה הלכך נוטל שליש הקרקע שם:

שניהם. דודאי אין בעה"ב יכול למכור הקרקע בע"כ של בעל העלייה אף אם ירצה ליתן לו שליש דמי המכירה דיאמר בקרקעי ניחא לי לבנות עליה דירה לאחר זמן ואם ירצה בעה"ב למוכרה ולהתנות עם הלוקח שיבנה זה עלייה ע"ג פשיטא דיכול לעשות דמה לו שיבנה ע"ג ביתו דזה או זה וא"י לו' דעתו של זה ניחא לי יותר וכ"כ התוספות בהדיא בפרק הבית והעלייה וע"ל סי' קנ"ז ס"ב שם:

וכיוצא. הכלל כל שע"י שינוי יתמעט קיום העליה אין שומעין לו ואם לאו שומעין לו וכן בעל העלייה לא יגרום בשינויו כבידות על הכתלים דלמטה. שם:

בגובה. מפני שגורם לבעל עלייה טירחא יתירה לעלות בגובה יותר מבראשונה וגם הנמוך חזק מהגבוה. שם:

בקורות. (צ"ע על רבינו שכתב דין זה סתם ולהרא"ש לא משכחת ליה אלא בשני עליות והוא מוכח שם במ"ש בהא דאין על התחתון שום חיוב על התקרה ובדברי המחבר שהוא ע"פ הרמב"ם ניחא. ט"ז):

המנהג. ל' הטור אינו כן אלא ז"ל כתב הראב"ד בענין שינוי עובי החומה כו' אבל שינוי בכובד הבנין כו' דוקא אם בא לשנות מהמנהג אין שומעין לו אבל אם בא לשנות עד המנהג שומעין לו עכ"ל בקיצור הרי מפורש בדבריו אפי' אין מנהג ידוע בעיר נמי כשבנה בארזים יכול הוא עצמו לשנות לדבר הקל ממנו כמשמעות דברי הרמ"א כאן דזהו פשיטא כיון דהמנהג הוא כן אלא מיירי ביש מנהג דקצת בונים בארזים וקצת בשקמים וזה כבר בנה בארזים אפ"ה אחר שנפלו יכול לשנות ולבנות בענין אחר כיון שקצת בונין כן. סמ"ע:

בתריה. והב"י והב"ח פסקו דהיינו דוקא במקום שאין נוהגין השותפים להקפיד בכך ע"ש. ש"ך:

כל. עבה"ג:

ואם אינו. ירושלמי שם הלכה ד':

ומן. ערש"י שם ד"ה עד שיתן כו':

והתקרה. כמ"ש שם ב' במתני' וכן כו' וע"ש רש"י ד"ה בית הבד וד"ה כופין כו' וה"ה בבית ועליה ול"פ אלא בשוכר אבל בשותפין מודה ת"ק לר' יוסי ובזה מתורץ קושית תוס' ד"ה וכן. ועוד אי כו'. דלכך צריך לאוקמי בשוכר דבשותפין ל"פ כמו של"פ בבית הבד ועוד אמרו שם תחתון שבא לסכך אלמא עליו מוטל: (ליקוט) הבית כו' והתקרה כו'. פ' כר' יוסי וס"ל דה"ה בשנים שחלקו וכדברי כרי"ף שם שכ' הנהו בי תרי כו' ואע"ג דא"ר אשי כי הוינן כו' דפסקי מיא והדר נפלי וכ' וש"מ דהיכא דליכא מעזיבה דגיריה דידיה נינהו עליון מתקן כר' יוסי דאמר תחתון נותן את התקרה ועליון את המעזיבה וס"ל דפליגי ג"כ בחלקו ננ"ל ופ' כר"י מטעם הנ"ל דסוגיא דגמ' כוותיה ועוד דסתם מתני' כוותיה וכן בית הבד כו' וקושית תוס' שם ד"ה וכן. ועוד אי כו' ס"ל להרי"ף והרמב"ם דאי בחלקו היינו סיפא הבית והעליה של שנים כו' וכמ"ש הרי"ף שם אשמעינן בקמייתא שכירות וקמ"ל בהא קנין. ולכן ל"פ ר' יהודה ברישא וכ"מ מדקא' תחתון שבא כו' וכמו שהקשה תוס' קטז ב' ד"ה הבית כו' וע"ש בדברי הרא"ש ודבריו דחוקין וזו הפלוגתא הוא ג"כ בשוכר בסי' שיב דלהרמב"ם הלכה כר"י ולתוס' ורא"ש הלכה כת"ק ולא כ' שם (ע"כ):

וי"א. ג"כ מכח קו' תוס' הנ"ל ומחלק בין בית הבד דשם צריך התחתון לתקרה אבל בבית א"צ דהא יש שם גג ובעל העליה א"י לסלק הגג אף אם יש תקרה מפני הגשמים ועסמ"ע. הרא"ש שם ומ"ש תחתון שבא לסכך מיירי בב' עליות זע"ז והתחתון לבע"ה. שם:

וכל צרכי. כנ"ל:

אבל. מתני' שם קטז ב' וכת"ק:

לא נדלדלו כו' הוצאות כו'. הרמב"ן ורא"ש וטור וכמ"ששם תא ונבנייה וז"ש לא נדלדלו ועבה"ג ס"ק ט' והרמב"ם אזיל לשיטתו כמ"ש בס"א ולכן פי' נדלדלו ועבה"ג ס"ק ה': (ליקוט) הוצאות כו'. כגי' תא ונבנייה וגי' הרמב"ם ואיבנייה (ע"כ): (ליקוט) הוצאות כו'. הרמב"ן שם ע"ש כמה שיטות (ע"כ):

כותל. עסי' קנד סי"ג בהג"ה מ"ש שם:

ואם. כמ"ש שם בגמ' בין כך משמתינן כו':

וכפי. רש"י שם ועתוספתא שם:

מודה. או. גדולות וטובות. שם:

והוא. עבה"ג ודעת הרמב"ם וש"ע כדעת הרמב"ן כמ"ש בס"א ועט"ז:

כל יציאותיו. כת"ק:

ואם אין. כפי' תוס' שם:

וכן. רש"י ותוס' שם וע"ש בתוס' דפשיטא דאין כו' וז"ש מדעת שניהם:

ומיהו כו' אם. כ"כ הרא"ש שם בשם הראב"ד מהא דאמרי' ב"ב ו' א' אחזיק להורדי כו' וכ"ה בתוספתא ועבה"ג סוף הסי' וכ' הטור כו' והוא תוספ' הנ"ל ע"ש ומ' דכ"ז אינו רק בכובד הבנין כמו הורדי וכשורי וההיא דתוספתא:

י"א. כ"כ הרא"ש בב"ב שם בשם ר' יונה על קו' הנ"ל: (ליקוט) סי"ח י"א הא כו'. הרא"ש בפ"ק דב"ב בשם הר' יונה וכשיטתו דס"ל דכל החזקות הן מחמת טעיה וע"ל סי' קנג סי"ח בהגה וע"ל סי' קנה סל"ה בהגה שפ' כהרמב"ם (ע"כ):

יש. מדאמרי' אין מחייבין ועסי' קנז ס"ט ועבה"ג:

ויש. עסמ"ע וכנ"ל בבית ועליה דשובר שהן שוין ושם תלוי במנהג כמ"ש בס"ז בהגה: