חלקו גינה או בקעה כיצד עושים הגדר - שולחן ערוך חושן משפט סימן קנ״ח

המוכר גינה כו' עיין בסמ"ע ס"ק ד' עד ולפ"ז נ"ל דה"פ אם גינה זו כו' כצ"ל ודוק:

יש מי שאומר כו' כ"כ רש"י להדיא אהא דפריך רבא לר"א לא יעשה לא זה ולא זה כו' ע"ש וק' האיך מיישב הסברא הב' שהוא הר"י האי סוגיא דא"כ מאי פריך לא יעשה כו' הלא אם לא יעשה אם יפול יטעון שהוא שלו אם יפול ברשותו ועיין בספר א"א שכ' דלהר"י ע"כ צ"ל דס"ל דגם בכותל חצר אם נפל ברשותו הרי אלו שלו ויכול לטעון וא"כ ה"ל למיתני גם ברישא דמתני' גבי חצר שיעשה חזית בשביל זה וכ"כ הטור להדיא סי' קנ"ז בשם הר"י ע"ש וכל זה הוא דלא כב"י עיין עוד בס' א"א דף פ"ח ע"ג:

וכן אם הניקף עצמו כו' עיין בתשובת מהרשד"ם סי' שע"ו:

כפי מה שגרם לו היקף יתירה כו' עיין בסמ"ע ס"ק י"ט עד יתן ג"כ שליש או רביעי כו' ודברי הב"ח בזה הם ברורים יותר ע"ש ודוק ודברי הסמ"ע הם תמוהין בזה וק"ל:

ובאים לחלוק מחייבין כו'. סתם כאן וסמך אמ"ש בסי' קנ"ז דשם כתב בשותפות בחצר דאם יש בו דין חלוקה אם רוצה הא' כופה להשני ג"כ על החלוקה ואם אין בו דין חלוקה צריכין שיתרצו שניהן על החלוקה ואם קנו על זה אז כופין א' לחבירו לגדור ביניהן וקאמר וכן הדין כאן בגינה מסתמא ושיעור חלוקה דגינה הוא כשיגיע לכל א' שיעור שיוכל לזרוע עליו חצי קב וכמ"ש הטור לקמן סי' רי"ח והמחבר לקמן סי' קע"א ס"ג ע"ש ועפ"ר:

אפי' סתמא שאין ביניהן מנהג כו' אבל אם המנהג ידוע שאין גודרין ביניהן בגינה הולכין אחר המנהג וכ"כ הטור בהדיא משא"כ בשנים המשותפים בחצר וכמ"ש הטור בשם הרא"ש בר"ס קנ"ז וגם מור"ם סתם כותיה שם בהג"ה ס"א ע"ש:

אבל בבקעה סתם כו' הרמב"ן כתב הטעם דדוקא בגינ' שעומדים שם זרעים כל השנה איכא ביה הפסד טפי משא"כ בבקעה וכ' עוד חילוקים אחרים כתבתי לשונו בפרישה ע"ש:

המוכר גינה כו' עד אפי' במקום שנהגו שלא לגדור בגינות ז"ל המ"מ שם אפשר שדעת רבינו הוא שכל מי שמוכר לאחר דעתו שהקונה יסלק לו כל הנזק הבא מחמתו וה"ז דומה למ"ש בפ"א ממכירה (והטור והמחבר כתבוהו לקמן בסי' רי"ח ס"ך ע"ש) המוכר חצי שדה לוקח מקבל מקום הגדר חריץ ובן חריץ ומשם למד רבינו דין זה עכ"ל המ"מ ולפ"ז אפילו אם גינה זו שלקח מעורבת בין גינות המוכר המוכר עצמו יכול לכפותו לגדור שלא יבא לו היזק ממנו או עד כדי שיתפוס הלוקח כגנב דומיא דהתם וק"ל:

כמו בשני שותפין פי' שותפים דגינה וכמ"ש בסעיף שלפני זה דדוקא בסתמא צריכין לגדור אבל במקום מנהג הולכין אחריו וס"ל דכן הדין במוכר לו חצי גינתו:

עשרה טפחים עד"ר שם כתבתי ל' הרמב"ם שכתב בתשוב' דא"צ ד"א כ"א בחצר במקו' דירת בני אדם דשם שולט עין הרואים לתשמישו דחבירו משא"כ בגינ' ובקע' דאין שם תשמיש אדם ועשיית הגדר אינו אלא כדי שיתפוס כגנב:

ועושה חזית מבחוץ. פי' טח בטיט אמה בראש כותל מבחוץ בצד חבירו וחזית ל' קצה שבקצה וראש כותל עושהו ובגמ' פריך ונעבדי' מלגו לצדו ומשני עביד נמי חבירו מלבר ואמר דידי ודידי' הוא א"ה השתא נמי אתא חברי' ומקליף ליה ואמר דידי ודידי' הוא קליפי מידע ידעי הגמרא ועפ"ר:

לפיכך אם נפל הכותל כו' פי' לפיכך כיון שחזית הוא סימן שעשאו הא' לבדו וגם כנס בתוך שלו היה לפיכך כשנפל הכותל גם מקום הכותל הוא שלו לבדו:

ועושין חזית מכאן ומכאן בגמ' פריך ולא יעשה לא זה ולא זה ומשני כיון דאפשר שנכנס האח' לחצר חבירו ויטיח שם בראש הכותל ויאמר אח"כ כולו שלי הוא לכן תקנו שיעשה כל אחד וא' ואז אין לומר דיקלף האחד מצדו דהא כבר נתבאר דמקום הקליפה ניכר וק"ל:

הרי היא בחזקת שניהן. טעמו דהא מן הדין לא היו צריכין לעשות סי' כלל כשעשאוהו שניהן וכמ"ש לפני זה ל' הגמ' ודעת החולק הוא כיון דתקנו חז"ל לעשות סי' והוא לא עשה איכא ריעותא והא' מוחזק שהרי מונח בחצירו ואמרי' המע"ה ועפ"ר:

מי שהיה לו חורבה כו'. הטור כ' דין זה אמי שהי' לו שדה בין שדות חבירו והקיף ג' שדות סביב שדה של זה כו' ודינו כדין חורב' שכתב הרמב"ם כאן ואפשר שהרמב"ם נקט חורב' לרבות' אע"פ שאין לו הנאה ממנו כל כך מגלגלין עליו את הכל כשגדר ארבעתן כ"ש גינה ושדה דיש לו הנאה דמציל את תבואתו וזרעונו מדריסת רגלים ומבהמות ומעינא בישא ועפ"ר:

עד ארבע אמות זהו שיעור כותל וגדר שעושין בחצירות לכ"ע וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ר"ס קנ"ז ונראה דגם כאן בחורבה הדין כן לכ"ע כיון שהיא עומדת במקום דירת בני אדם ושייך ביה היזק ראי' משא"כ בהיזק ראיה דגינ' דכ' בה המחבר פלוגתא בסמוך סעיף ג' ע"ש:

נראה לי דאין צריך לשלם לו כלום. כ"כ לאפוקי מהב"י שכ' בס"ס זה דנ"ל דבכה"ג מחייבינן הניקף לשלם להמקיף חצי הוצאה משתי רוחות שגדר כיון דגילה דעתו דניחא ליה בגדירת המקיף והא דאמרו אם גדר המקיף ג' רוחות כו' לא אמרו ג' אלא ללמדינו דכל שלא גילה הניקף דעתו אפי' הקיף המקיף ג' אין מחייבין הניקף וגם דעת הטור היא בס"ס זה דאינו חייב ועד"מ שהביא ראיה לדבריו מהטור וגם ב"י שם כתב דלא נהירין ליה דברי הטור ועמ"ש בפרישה ודרישה בס"ס זה:

שהרי אינו יכול להשתמש בכתלים. וכתב המ"מ שם דאף אם ירצה הלה ליתן לו רשות להשתמש בו אחר שיפרע חצי הוצאתו מ"מ כיון שברצונו תליא ואם אינו רוצה אינו צריך ליתן לו רשות אפי' אם ירצה לפרוע לו מ"ה ג"כ אינו יכול לכופו בע"כ:

וכן אם הניקף כו'. למדנו בזה דל"ת כיון שלא הקיף המקיף כל ארבעתן א"כ לא הועילו מעשיו כלום לחייב הניקף וגם כיון דהמקיף לא היה יכול לתבוע מידו דניקף כל שלא הקיף גם הרביעית נתייאש ממנו קמ"ל:

אם הוא במקום שנהגו לגדור. פי' בין א' לחבירו משום עינא בישא או שיתפוס כגנב אף במקום שאין לחוש לדריסת הרגל דבהמות כגון זה דכבר גדר מבחוץ השדות:

אין הניקף צריך כו'. הטעם מפני שיאמר לא נהניתי מגדרך כלום שהרי אכתי אני צריך לגדור ביני ובין השדות שהם סביבי:

אחת מן הרוחות. פי' א' מארבעתן והמקיף גדר אינך ג' דכבר נתבאר בסי' שלפני זה דכל שלא הקיף ארבעתן אינו חייב הניקף אף אם גדר הניקף א' מהן:

כפי מה שגרם לו היקף יתיר'. עיין בטור בסי"ו שכ' בשם הרמ"ה דמשערין זה דרואין בתשבורת כמה אמה על אמה יש בכלל כל השדות שעליהן בכלל הוציא כל ההוצאו' הגדרים ואח"כ רואין ג"כ כמה אמה על אמה יש בשדה זו הפנימי' לחוד ומחשבין כמה אמה על אמה יש בו ואם יש בו שליש או רביעי מכל השדות יתן ג"כ שליש או רביע להוצאות ומור"ם שכ' כפי מה שגרם לו היקף יתירא ל' הגמרא כתב ועפ"ר שם ושיעור זה דוקא בזה שמקיף מחוץ לחמשתן אבל כשמקיף בפנים ביניהן צריך ליתן להן הפנימי חצי הוצא' כולו וק"ל:

אלא דמי הקנים. פי' מארבעתן נותן לו כאלו הקיפן בקנים כמו שמקיף רביעית זו ועפ"ר:

כיון שברשות הוציא פי' אף שלא נטל רשות מ"מ כיון שנהנה חבירו מזה נקרא ברשות וע"ל סי' שע"ה ועפ"ר שם כתבתי דנ"ל דה"ה כשהגביה הכותל שביניהן בחצר יותר מד"א וחבירו בונה כותל כנגדו דצריך לשלם לו מה שהגבהו כמ"ש לעיל ס"ס קנ"ז בזה ג"כ אם אינו יכול לברר ישבע כמה הוציא בהגבהה ויטול:

אינו נאמן לומר פרעתי. נראה דהטעם הוא מפני שאין חיובו ידוע כ"כ שישלם מעצמו וכמ"ש לעיל בסי' קנ"ז:

דהיינו גדר של קוצים עפ"ר שם כתבתי שהתוס' פי' נטור' בר זוזא שרוצה לשכור שומר בעד זוז ומ"ה קאמר לו ניקף בתחל' דלא יתן לו כלום כ"א כפי שכירות דהשומר וכן ס"ל להטור כמ"ש בפרישה ע"ש:

(סעיף ב' המוכר גינה) כו' לפי המ"מ שהביא הסמ"ע ס"ק ד' דיליף לה מסי' ש"ך תמוה לי דהא שם מיירי בשדה וכאן כתב הרמב"ם אחר דין זה אבל אם מכר בבקעה סתם אין מחייבין אותו לגדור כו' ונלע"ד לפרש דברי הרמב"ם בדרך זה דבגינה יש זרעים ושייך שם כלאי זרעים ובשדה אם מכר לו סתם גינה לבד יד הלוקח על התחתונה איזה שירצה המוכר יכול ליתן לו וכשנותן לו המוכר גינה מעורב' בין גינותיו ולא יהיה שום גדר מפשיק יתחייב המוכר להרחיק מלזרוע בקצה גינתו זרע שהוא כלאים עם מין הזרע שיזרע הלוקח אבל אם יש שם גדר אין צריך להרחיק כמ"ש התו' פ' לא יחפור דכ"ה ד"ה א' גפנים כו' וע"ז כתב אפי' במקום שנהגו שלא לגדור פי' שבין ב' שותפין יש שם מיצר ביניהם או שהחזיק כ"א כבר להרחיק שיעור שעליו להרחיק משא"כ בגינ' מעורבת שאין מיצר מפסיק וכבר יש שם זרע של המוכר עד קצה החלק שנותן ללוקח מסתמא לא מכר לו אלא עד שיהיה שם גדר וזה דומה לחופר בור סמוך לשדה חבירו בשדה העשויה לבורות דסי' קנ"ה סי"ז דצריך להרחיק אפי' עושה בהיתר הכא נמי צריך הלוקח לתת חצי ההוצאה ולא אמרי' בזה בעין יפה מוכר:

(סעיף ה' ויש מי שאומר) תימא דאמאי דפריך בגמ' לא יעשה חזית לא זה כו' ומשני דלא כאביי כו' ה"ל לאוקמי ככ"ע ועשיית חזית משום שמא יפול הכותל ונ"ל דס"ל לדיעה זו דעשיית חזית ל"מ אם יפול הגדר דלא היה ניכר וא"כ עיקר חזית כ"ז שהכותל עומד ע"ז פריך לא יעשה לא זה ולא זה:

(בטור סוף סי' זה מביא דברי הרמ"ה בענין היקף השדה של פנימי דחשיב ליה בתברת') נראה דהרמ"ה קמ"ל דלא נטעה לומר דאותו שיעור של החיצון נגד הפנימי בזה יש הנאה לתרווייהו הן באורך הן ברוחב ע"כ ישלמו אותו השיעור ביחד והמותר מן החיצון דהיינו מה שבקרנות ישלם החיצון לחוד וא"א לפרש כן דהא אמרי' בגמ' דפנימי גורם היקף יתירא לחיצון ולפי מה שזכרנו אין כאן היקף יתר אלא דשיעור היקף אחד לשניהם ע"כ פי' הרמ"ה דלא די בזה אלא בקרנות מפסיד החיצון בשבילו דכל שיעור של הפנימי הוא עושה שהחיצון מתרחב בשבילו כמו כל דבר שאם השנים איזה פנימי לחיצון ודאי יתרחב החיצון ובהיקף חללו מבחוץ בשבילי וזה ההיקף יתירא שהפנימי גורם לחיצון בקרנות וכדי לידע מה שיעור בזה כתב הרמ"ה לחשוב כל השדות בתשבורת ותעשה כמו חדרים קטנים בכל חדר אמה על אמה ואח"כ תעשה כן מרובע הפנימי ותראה לאיזה שיעור הוא מגיע כמה חדרים כאלה יש בחיצון ותנכה בשיעור חדרים קטנים שבאו מן הפנימי הן שליש הן רביע וא"ל למה הוצרך לחשוב גם החיצון בתשבורת לא לחשוב רק הפנימי בתשבורת וכפי אותו הסך תנכם מן החיצון זה אינו דאם תעשה כן לא נדע מה ישלם ומה שיעור של היקף יתירא שעושה פנימי על כרחך מפרש שגם החיצון תעשה ממנו חדרים קטנים ותחשוב עם הפנימים הם שליש או רביע מן החיצון כן חייב ליתן לו לחיצון לאותו ההוצאה שהוציא וע"כ כתב הרמ"ה לפום דאתהני כו' והוא ניהו שיעור הקיפא כו':

מנהג. אבל אם המנהג ידוע שאין גודרין ביניהן בגינה הולכין אחר המנהג וכ"כ הטור בהדיא משא"כ בשנים המשותפים בחצר וכמ"ש הרמ"א בר"ס קנ"ז ע"ש. סמ"ע:

סתם. הרמב"ם כתב הטעם דדוק' בגינה שעומדים שם זרעים כל השנה איכ' ביה הפסד טפי משא"כ בבקעה וכת' עוד חילוקים אחרים ע"ש. שם:

שכופין. מדברי הה"מ משמע דאפי' אם גינה זו מעורבת בין גינות המוכר יכול המוכר עצמו לכפותו לגדור שלא יבוא לו היזק ממנו או עד כדי שיתפס הלוקח כגנב כמ"ש בסי' ש"ך ע"ש. שם:

שניהם. (ז"ל הב"ח ומיהו ודאי לא דמי היכא דלא עשה שום א' מהם חזית להיכא דעשו שניהם חזית דהתם אפי' שהה הרבה ברשות א' מהם יותר מן הרגילות אפ"ה הוי של שניהם ואינו נאמן לו' דהוא בלבד עשאה במגו דלקחתיה דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי כיון ששניהם עשו חזית דשניהם עשאוה אבל כשלא עשה שום א' מהם חזית אינו בחזקת שניהם אא"כ לא שהה ברשות אחד יותר מכדי הרגילות אז נאמן במגו דלקחתיה ממך ודעת ה"ר יונה מדמוקי הש"ס האי לפיכך כו' מכלל דלגבי בקעה לא הוי של שניהם אא"כ נפל ברשות שניהם והא דפריך לא יעשו לא זה כו' ולא משני דמשום נפל לרשות א' תנא שניהן עושין היינו דניח' ליה לשנויי דמשום חזית גופיה תנא הכי ובב"י משמע דלרש"י אין חילוק בין שניהם עשו ללא עשו כלל ולא דק עכ"ל והט"ז תירץ וז"ל ונ"ל דס"ל לדעה זו דעשיית חזית לא מהני אם יפול הגדר דלא הי' ניכר וא"כ עיקר חזית כל זמן שהכותל עומד ע"ז פריך לא יעשה לא זה ולא זה ע"כ):

חורבה. הטור כת' דין זה בשדות ואפשר דהרמב"ם נקט חורבה לרבותא אע"פ שאין לו הנאה ממנה כ"כ מגלגלין עליו את הכל כשגדר ארבעתן כ"ש גינה ושדה דיש לו הנאה דמציל את תבואתו וזרעונו מדריסת רגלים ומבהמות ומעינ' ביש'. סמ"ע:

ד' אמות. זהו שיעור כותל וגדר שעושין בחצירות לכ"ע וכמ"ש הט"ו ר"ס קנ"ו ונרא' דגם כאן בחורבה הדין כן לכ"ע כיון שעומד במקום דירת בני אדם ושייך בה היזק ראיה משא"כ בהיזק ראיה דגינה שכת' שם המחבר פלוגת' בס"ג. שם:

להשתמש. וכת' הה"מ דאף אם ירצה הלה ליתן לו רשות להשתמש בהם אחר שיפרע חצי הוצאתו מ"מ כיון שברצונו תלי' ואם אינו רוצה א"צ ליתן לו רשות אפילו אם ירצה לפרוע לו מש"ה ג"כ א"י לכופו בע"כ. שם:

עצמו. כת' הסמ"ע דבזה למדנו דל"ת כיון שלא היקף המקיף כל ארבעתן א"כ לא הועילו מעשיו כלום וגם כיון דהמקיף לא הי' יכול לתבוע מהניקף כל שלא הקיף גם הרביעי נתייאש ממנו קמ"ל ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' שע"ו:

רוחות. הטעם מפני שיאמר לא נהניתי מגדרך כלום דאכתי צריך אני לגדור ביני ובין השדות שהם סביבי. סמ"ע:

שגרם. הטור כת' בשם הרמ"ה דמשערין זה דרואין בתשבורת כמה אמה על אמה יש בכלל כל השדות שעליהן הוציא כל הוצאות הגדרים ואח"כ רואין כמה אמה על אמה יש בשדה זו הפנימית לחוד ואם יש בו שליש או רביע מכל השדות יתן כערך הזה להוצאות ושיעור זה דוקא בזה שמקיף מחוץ לחמשתן אבל כשמקיף בפנים ביניהם צריך הפנימי ליתן לו חצי ההוצאה כולה עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דדבריו תמוהין בזה ודברי הב"ח הם ברורים יותר ע"ש:

הקנים. פי' מארבעתן נותן לו כאילו הקיפן בקנים כמו שמקיף הרביעית. סמ"ע:

שברשות. פי' אף שלא נטל רשות מ"מ כיון שנהנה חבירו מזה נקרא ברשות וע"ל סי' שע"ה ונ"ל דה"ה בדין דסי' קנ"ז סעיף י' בהגביה אחד הכותל יותר מד' אמות והשני בנה כותל כנגדו כו' בזה ג"כ הדין אם א"י לברר ישבע כמה הוצי' בהגבהה ויטול. שם:

ראיה. מפני שאין חיובו ידוע כ"כ שישלם מעצמו וכמ"ש בסי' קנ"ז שם וע"ש. שם:

המוכר. עבה"ג וכשיטתו שמפ' שם אלוקח וכמ"ש בסי' רי"ח ס"כ ומפ' סתם גינה שמכר סתם והירושלמי הכריחם לקצת הגאונים לפרש כן שאמרו שם תני בגינה בין כו' בין במקום שנהגו שלא לגדור כופין: (ליקוט) המוכר כו'. כן פי' למתני' וכן גינה כו' וכ"כ הרמב"ם בפי' ע"ש (ע"כ): (ליקוט) המוכר כו'. כגי' נוס' הישנות דל"ג הא גופא קשיא ול"ג השתא סתם גינה כו' אלא ה"ג אמרת וכן בגנה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו מקום שנהגו אין מקום שלא נהגו לא אימא סיפא אבל בבקעה מקום שלא נהגו לגדור אין מחייבין אותו הא מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו ור"ל א"כ היינו גינה אמר אביי כו' אלא אמר רבא ה"ק המוכר סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי ומחייבין אותו אבל סתם בקעה אין מחויבין אותו ור"ל סתם גינה המוכר בסתם ומדקא' כמקום שנהגו לגדור מ' אפי' במקום שנהגו שלא לגדור דמזה היתה הקושיא מקום שנהגו אין מקום שלא כו' וכ' הרמב"ם ג"כ לפרש"י וכ' המ"מ דנקט לשני הפירושין אבל י"ל דע"כ צ"ל ג"כ לפרש"י דקא' במתני' וכן גינה ר"ל כמו החצר וקא' בבקעה אלא אם רצה כו' ואם כו' אלא דהרמב"ם מפ' וכן גינה כנ"ל ומקום שנהגו לגדור הוא בבא בפ"ע (כ"ע): (ליקוט) המוכר כו'. עמ"ש למעלה וכ' הרמב"ם אבל בבקעה אין מחייבין אותו אלא במקום שנהגו לגדור. דא"א לפרש ג"כ בבקעה אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו לגדור כו' דאף במקום שנהגו כמקום שלא נהגו דמי א"כ קל מוכר משותפין דבשותפין מחייבין בכה"ג דרבא ל"פ אאביי בהא ובגינה חמור מוכר יותר משותפין (ע"כ): (ליקוט) המוכר כו'. כן מוכח מתוספתא הביאו הרי"ף ורא"ש כופין בני בקעה זא"ז לעשות ביניהם חריץ ובן חריץ ול"ק גדר ובמוכר תנן ספ"ז ומקבל עליו מקום הגדר חריץ ובן חריץ ועבה"ג והרמב"ן תי' כאן דמתני' איירי במקום שנהגו לגדור בבקעה ע"ש (ע"כ):

ויש. והירושלמי י"ל דמקום שלא נהגו וכ"מ שם בסיפא אבל בקעה מקום שנהגו כו' מקום שנהגו שלא כו' דהדיוקים סתרי אהדדי:

שיעור. וי"א. דבגנה ובקעה ג"כ אית בהו היזק ראיה כמ"ש ב' ב' גינה שאני כו' וד"א בעינן כמ"ש ו' ב' אי להיזק ראיה כו'. וס' ראשונה ס"ל דכן אמרו לס"ד אבל לפי המסקנא שתי' וכן אגויל וגזית לא קאי אד"א וכן ע"ש ואמר י"ט כמ"ש שם ו' ב' ודחקו כן מדאמרינן במתני' ה' א' כותל חצר כו': (ליקוט) שיעור כו'. עמש"ש וכ"כ הרמב"ם בתשובה אבל הוא דוחק גדול וכן השיג עליו הראב"ד ורמב"ן אבל י"ל דברי הרמב"ם בע"א דהא י"ל מאי פריך ת"ש וכן בגינה דלמא נמי ברצו אבל כבר תי' תוס' שם ד"ה ת"ש כו' אבל להרמב"ם היינו לס"ד כתי' דאביי אבל לתי' דרבא דמשני דוכן בגינה הוא דבר בפ"ע ומקום כו' קאי אמוכר לא פריך גמ' מידי ולמסקנא דקא' דבמוכר אפי' במקום שלא נהגו לגדור ע"כ לאו משום היזק ראיה דמ"ש משותפין אבל משום נתפס כגנב בשותפין לא חייש להכי דהא עד הכי לא חשדי זה לזה ועבה"ג ס"ק ב' (ע"כ):

(ליקוט) אם כו'. ז"ל הרמב"ן בקוצר ואיכא דקשיא ליה מאי פריך ולא יעשה לא זה כו' הא מהני דאי פנינהו חד לרשותיה ותי' דגמ' פריך דקא' לפיכך אם נפל כו' מ' דחזית שמכאן ומכאן מהני לזה וזהו ס' האחרונה וכ' הרמב"ן ולדידן ל"ק שכבר פרש"י שם בד"ה ולא יעשו כו' והרי סימן כו' ואין בו חזית הוא כמו חזית מכאן ומכאן דאפי' פנינהו לא מהני דדוקא בכותל חצר צריכא לאשמעינן בפנינהו משום דלא תקנו בו חכמים חזית והיה בדין שיהא נאמן קמ"ל דאינו נאמן משום דכופין זא"ז וידיעא דתרווייהו אבל בבקעה אע"ג דאין כופין אינו נאמן דידיעא דתרוייהו משום דלא עשה חזית כנ"ל לפרש"י וזהו ס' אחרונה שכ' הטור בשם רש"י וצ"ע על ס' האחרונה הא אוקמינן ללפיכך דרישא בפנינהו וא"כ י"ל ג"כ ללפיכך דסיפא בכה"ג והדק"ל מאי פריך ולא יעשו כו' (ע"כ):

יש מי. טור בשם ר"י וכ"כ תוס' ב' א' ד"ה לפיכך מדפריך ד' ב' ולא יעשו כו' ודלמא תפול לרשות א':

ויש. דלחששא זו לא חיישינן שמא תפול ושמא לרשות א' והוכיח כן מקושית תוס' שם וא"ת כו':

מי שהיה. שהקשו המפרשים במה יכול לחייב את חבירו שלא מדעתו ותי' דרב הונא ס"ל שהוא כמו היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ובשדה עשויה ליטע וכמ"ש ב"מ ק"א א' ועס"ח ומ"ש שם ולכך אם עמד ניקף וגדר לד"ה מגלגלין עליו וכמ"ש בב"מ שם גלית אדעתא דניחא לך כו' ועסי' שע"ה ס"ג ועיון בעובדא דרוניא שלא היה יכול להכריחו עד שיגלה דעתו דניחא ליה ומדקבעיה בגמ' כל העובדא מ' שהכל בדינא היה ורבא שחייב אותו משום דגילה דעתו דניחא ליה לכך אחייב אותך כרב הונא וצ"ל דמדמה אותו לשדה שאינה עשויה ליטע וכמ"ש בב"מ עובדא כה"ג שם דההוא דאתא לקמיה דרב כו' וצ"ל דמתני' איירי בחורבות ואמרו בירושלמי סוף פ"ג דב"ב שחורבות עשויות ליבנות וה"ל כשדה עשוייה ליטע ועסי' שע"ה ס"ז וס"ז בהג"ה:

ועמד חבירו. בין המקיף והניקף כפרש"י וכמש"ו:

עד ד"א. עסמ"ע:

גדר ב' רוחות. שם ל"א מקיף וניקף א"ב כו' ואפ"ה דוקא רביעית א"ר יוסי וכן בב"ק ך' ב' טעמא דעמד ניקף ודוקא רביעית:

ובלבד כו' אבל כו' שהרי כן מ' בירושלמי רי"א אם עמד וגדר כו' ר"ה אמר מגלגלין עליו פשוטו של כותל ע"כ לארכו לרחבו א"ר נסא כותל חצר לא נעשה אלא להציל לו סברין מימר שאם רצה לקרות אינו מקרה א"ר יוסי בי ר' בון תפתח ע"י מרישיו. וה"פ מגלגלן כו' רק פשוטו ולא כמה ששוה שימושו ע"כ לארכו שהיה הכותל של חבירו לארך כותל של עצמו שאינו יכול להשתמש בו ומיירי שיש לו ג"כ כותלים שם לרחבו שיכול להשתמש וכמ"ש סמך לו כותל אחר אע"פ כו' וא"ר נסא לא נעשה כו' לא להשתמש סברין א"כ אם רצה כו' ואמרו תיפתר שנתן לו רשות להניח מרישיו ובכה"ג יכול לקרות דאחזיק כמ"ש בגמ' ו' א':

וכל זה. כפרש"י ורמב"ם:

אבל גדר. כפי' התוס' בב"ק ך' ב': (ליקוט) וכ"ז מיירי כו'. טור והוציא כן מדברי הרמב"ן שם שכ' פרש"י ז"ל שגדר בינו לבין חבירו כו' וקשיא דא"כ מאי קא' בפ"ב דב"ק את גרמת לי הקיפא יתירא עיקר ההיקף בשבילו אלא כפי' תוס' שם שגדר מבחוץ כו' ואי במקום שנהגו לגדור למה מחייבין והרי למחר זה רוצה לגדור בינו לבין החיצון וע"כ יגדור עמו ואינו נהנה בגדר החיצון לפיכך העמידוהו כל המפרשים ז"ל במקום שלא נהגו לגדור כו' וא"י לומר אני רוצה לגדור כו' וא"י לומר אני רוצה לגדור ביני לבינו למחר שכיון שהוא מקום שלא נהגו לגדור ולדחותו קמכוון וכן אם גדר בינתיים במקום שלא נהגו לגדור מגלגלין עליו כו' ע"ש בזה (ע"כ):

אם הוא. דאל"כ אין מחייבין אותו שלא הועיל לו כלום שאח"כ יכריח אותו לגדור ביניהם:

אבל אם. דאף למ"ד דפטור כאן חייב משום דגילה דעתו כמש"ל ול"ד למש"ל בהגה גדר ב' רוחות כו' דכאן מ"מ נהנה בשעתו:

הא דמגלגלים. רמב"ן מירושלמי שם רב הונא אמר ובלבד בשעה שבנה עכשיו ר"ל כפי בנין כותל הרביעי דאי הוה בני ליה דכיפין גבי ליה דכיפין ברם אם היה בני דכיפין ובנתיה דליבנין גבי ליה דכיפין כל שעה דינפול בני ליה ר"ל שאם הניקף גדר הד' בכיפין והמקיף גדר ג' רוחות בליבנין אעפ"כ נותן לו דכיפין והמקיף צריך לקבל שאם תפול יבנהו לפי שבנה בנין דליבנין וכ' ומזה למדנו שאם הניקף בנה בקנים שא"צ כו' וז"ש רב הונא בגמ' הכל לפי מה שגדר ר"ל לפי מה שגדר הד' וז"ש לפי בין מקיף בין כו' הכל לפי כותל הד' שאז נתחייב על כל הד'.

אם אין. כמו במוציא על נכסי אשתו כתובות ע"ט ב' ועסי' שע"ה ס"ח ע"ש:

אם מתחלה. עתוס' שם ד"ה דמי כו' ואור"י כו' ואף רב הונא מודה בזה דאם אמר כו':