מי שאבדה לו דרך שדהו - שולחן ערוך חושן משפט סימן קמ״ח

מי שהלך למדה"י כו'. ע' בתשובת רמ"א סי' ק"ט.

אם אחזיר לכל א' שטרו כו'. ואם מתו הד' חייב ליתן לו דרך אחר כדלעיל סי' קי"ט ס"ה ע"ש ודו"ק.

ואם החזיק בדרך בדין חזקה. כן פי' המ"מ לדברי הרמב"ם וקאי אכל פרטי דינים דסי' זה דלאחר שהחזיק אין מסלקין אותו ולא כמ"מ דפירש החזיק שתפס בו בחזקה בע"כ של בעל השדה ומשמע מדבריו דלא קאי אלא אמאי דסמיך ליה ע"ש עכ"ל סמ"ע באמת כן משמע להדיא בכ"מ ובב"ה ע"ש ול"נ דקאי אכל הסי' ואפ"ה לא בעי חזקת ג' שנים אלא כיון שזה מוחזק בו וטוען ברי ה"ל אינך מוציא וכיון שטוענין שמא אינן יכולין להוציא אלא בראי' ברורה כן נ"ל ברור ולדברי הסמ"ע קשה פשיטא:

בין שהיו הד' שדות כו'. פי' כך היו מעולם וכן הוא עתה ביד ד' אנשים. בין שהיו מתחלה של אדם א' מעולם ומכר אותן לד' אנשים ואח"כ בס"ב מסיק וכתב ז"ל וכן אם היו הד' שדות לאיש א' פי' עתה בשעת הערעור שהן של איש אחד שקנהו מיד ד' אנשים וק"ל:

אם אחזיר לכל אחד שטרו כו'. כבר נתבאר לעיל סי' קי"ח וקי"ט ס"ה דהיכא דאית ליה לאדם ריוח בהחזרת השטר יכול לומר כן ואף אם לא החזירו כאלו החזירו דמי והכי נמי יש לו ריוח דאם יחזיר השטר יחזיר לו דמי כל השדות ועפ"ר:

והוא בעל המצר מתחלה ועד סוף. ל"ד שזה שהוא עתה בה היה בעל המצר משעה ראשונה אלא ה"ה אם זהו הוא אחד וגם קנהו מא' כמוהו וז"ש והוא ר"ל כמוהו:

באיזה שדה שירצה. כאלו אמר "או באיזה שדה שירצה דהברירה ביד בעלי השדות דלפעמים לא ניחא ליה שילך באותו דרך הקצרה מפני שצריך הוא לאותו מקום וק"ל ועפ"ר:

בדין חזקה. כן פי' המ"מ לדברי הרמב"ם וקאי אכל פרטי דינים דסי' זה דלאחר שהחזיק אין מסלקין אותו ולא ככ"מ דפירש החזיק שתפס בו בחזקה זה בע"כ של בעל השדה ומשמע מדבריו דס"ל דלא קאי אלא אמאי דסמיך ליה עיין שם ועד"ר:

שהיו. פירוש כך היו מעולם וכן עתה הם ביד ד' אנשים בין שהיו של אדם אחד מעולם ומכר אותן לד' אנשים ואח"כ בס"ב מסיק וכת' ז"ל וכן אם היו הד' שדות כו' פי' עתה בשעת הערעור הן של איש אחד שקנה אותן מיד ד' אנשים עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת רמ"א סי' ק"ט:

אחזיר. כבר נתבאר בסי' קי"ח וקי"ט ס"ה דהיכא דאית ליה לאדם ריוח בהחזרת השטר י"ל כן ואף אם לא החזירו כהחזירו דמי וה"נ יש לו ריוח דאם יחזיר השטר יוחזר לו כל דמי השדות כ"כ הסמ"ע וכתב הש"ך דאם מתו הד' חייב ליתן לו דרך אחר כמ"ש בסי' קי"ט. שם:

סוף. ל"ד שזה שהוא עתה בה הי' בעל המיצר משעה ראשונ' אלא ה"ה אם זה הוא אחד וקנהו מאחד כמוהו. סמ"ע:

חזקה. כן פירש המ"מ לדברי הרמב"ם וקאי אכל פרטי דינים דסי' זה דלאחר שהחזיק אין מסלקין אותו ולא ככ"מ דפירש החזיק שתפס בו בחזקה בע"כ של בעל השדה ומשמע מדבריו דלא קאי אלא אמאי דסמיך ליה ע"ש עכ"ל הסמ"ע ובאמת כן משמע להדיא בכ"מ ובב"ה ול"נ דקאי אכל הסימן ואפ"ה לא בעי חזקה ג"ש דכיון שזה מוחזק בו וטוען ברי ה"ל אינך מוציא וכיון שטוענין שמא א"י להוציא אלא בראיה ברורה. ש"ך:

ואם החזיק. שטעם ילך בקצרה דהמע"ה משא"כ בהחזיק ועכ"מ ובהגו':