המערער על השדה והוא עד או דיין - שולחן ערוך חושן משפט סימן קמ״ז

ראובן שמכר שדה לשמעון כו'. עיין בתשובות מבי"ט ח"א סי' פ"א ובתשו' מהרשד"ם סימן כ"ו ועיין בתשו' מבי"ט ח"ב סימן רי"ד:

ועשה השדה סימן לאח' כו'. דוקא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דמימר אמר אי לאו דעבדי הכי לא הוי מזבין לי כן איתא בש"ס וכ"כ הרי"ף והרא"ש ומביאו ג"כ בב"י וסמ"ע עיין בתשו' מ"ע סי' מ"ו.

חזר וטען חזרתי ולקחתי כו'. וה"ה ביתמי טענינן להו שמא חזר ולקחו אבוהון אבל אם ידוע שלא חזר ולקחה לא טענינן להו מזויף דמילתא דלא שכיחא הוא כן הוא בתוס' פ' שני דייני גזירות ולפי מה שהעליתי לעיל סי' ס"ט ולקמן סי' רצ"ז דכל מילי טענינן ליתמי א"כ ה"ה הכא ודוק וגם צל"ע על הרא"ש דנראה להדיא דהיינו דוקא לשטת ר"י שהביאו התוספות פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד ע"ב) ואנן הא התם לא קי"ל כר"י וכדלעיל סי' ק"ו וא"כ ה"ה הכא וא"כ דברי הרא"ש צ"ע ודוק (הג"ה ועיין לעיל סי' ק"ו סעיף ד' מ"ש מחז"ל שם) עיין בתשוב' מהר"י לבית לוי סי' ב' דף ט' ע"א וב' ודף י"ב:

ואין משגיחין על ראיות שיביא כו' כ' ריטב"א דמיירי אפי' כשאין לראובן המוכר עדים שהוא שלו מאבות או בקנייה:

האיך תעיד ותבא ותערער. דוקא בכה"ג דעביד לוי המערער מעשה דחתם בשטר או העיד בפיו בבית דין משא"כ בנתן לשמעון המחזיק עצה לקנותו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קמ"ו סי"ז וגם בס"ס זה חזר וכ' המחבר וגם דוקא כשמערע' אומר שהשדה היתה גזולה מידו אבל מלוה שחתם בעד כשמכר' הלוה לאחר חוזר וטורף מידו כמ"ש הטור והמחבר בסי' קי"א דכיון דאין לו אלא שיעבוד על השדה של הלוה שפיר קחתם מעיקר' וכמ"ש שם וע"ל סי' קכ"ט [ס"ח] בהג"ה ועד"ר ופריש':

וכן אם העיד לוי בשטר שכתב כו' המ"מ כ' שם דהרמב"ם כוון בזה לדין הכתוב בירושלמי והוא דמיירי שאיש אחר מכר שדה שלו לאיש אחר וכ' שדה זו (דמערער עליו לוי) למיצר מזרח בשם המחזיק ולוי המערער חתם עליו ומדין זה נלמד דכ"ש שהמערער גופיה מכר שדה שלו וכותב שדה שמערער עליו למצר מזרח בשם המחזיק או כשהמחזיק מכר שדה שלו לאחר וכ' שדה זו שמערער עליו לוי למצר מזרח בשמו ולוי המערער חתם עליו לעד כל זה כ' המ"מ שם ובזה ג"כ מיושבים דברי המחבר דקיצר והעתיק לשון הרמב"ם ומה"נ לא הוסיף מור"ם ז"ל כל הנך בבי וגם אם עשאה המחזיק סי' בשם המערער דנותנים להמערער כמ"ש כל זה הטור משום דסמך על זה דנלמדו במכ"ש מהאי דינא דנקט המחבר וק"ל:

ועשה השדה סי' לאחר כ' ב"י ס"ב ז"ל ואמרי' בגמרא דוקא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דמימר אמר אי לאו דעבדי הכי לא הוי מזבין לי מאי איכא למימר איבעי ליה למסור מודעה חברא חברא אית ליה וכ"כ הרי"ף והרא"ש עכ"ל ד"מ ב':

לא אבד זכותן. שם בריב"ש כ' בל' זה לא אבדו זכותן שיש להן על קרקע ההוא מחמת חוב ושיעבוד ע"ש וכן חזר וכ' שם בסוף התשוב' ע"ש ונ"ל דדוקא קאמר זכות שיש להן מחמת חוב "ושיעבוד דכיון דאין גוף הקרקע של הב"ד שפיר עבדי דזבני דסברו בעת ההוא לגבות חובם ממקום אחר משא"כ כשבאו הב"ד אחר כך לערער ולטרוף בטענה שהיתה גזולה בידם כי ע"ז כתב הריב"ש בסי' רצ"ב שאבד הדיין את זכותו כיון שכבר הגבה את השדה לאחר והביאו מור"ם בהג"ה בסמוך סעיף ד' כנ"ל ליישב ולחלק בדברי ריב"ש שהביאה מור"ם בשני הגהות הנ"ל דלא יסתרו אהדדי והמחבר ג"כ כתב האי דינא לעיל בסי' קי"א ס"ו וסיים וכתב שם ז"ל חוזרים וטורפים בחובם והיינו כמ"ש וכן מוכח ממה שחזר וכתבו המחבר בר"ס רכ"ו בדינא אחריות דבא לחזור ולטרוף בחובם מיירי. ואע"ג "דבסי' קי"א סי"ז כתב הטור והמחבר האי דינא דלא אבד זכותו גם באינש דעלמא דחתם בעדים מ"מ כתבו ג"כ בב"ד ובאפטרופוס כדי של"ת לחלק בין חתם בעד בב"ד או אפטרופוס דזבנו אותו שדה עצמו המשועבד לו שנראה כמוחל שיעבודו טפי וזה ברור ומור"ם שכ' כאן ז"ל אפטרופס או ב"ד שזבנו של יתומים בכה"ג אל תטעה לומר שר"ל בכה"ג שחתם עליה במכירה סי' דאיירי מיני' המחבר לפני זה דא"כ מנ"ל דהא הריב"ש לא איירי בזה וכמ"ש. והד"מ לא כתב תיבת "בכה"ג ע"ש וצ"ל דמ"ש בכה"ג אדלמטה קאי וה"ק בכה"ג לא אבדו זכותם ור"ל אע"פ שעבדו מעש' ומכרוה ועיין בריב"ש שרצה ג"כ לדמות ביניהן שכ' שם ז"ל וליכא למימר דאבדו את זכותם כדאמרי' בהעורר על השדה ובא וחתם עלי' בעד דאבד את זכותו כיון דעבד מעשה וה"נ כו' "עד שאני התם כיון דחתם בעד אבד את זכותו לומר שהוא שלו כו' אבל זכותו מחמת חוב או שיעבוד שיש לו על השדה לא איבד ולזה כוון מור"ם ג"כ כאן לומר שאין לדמותו ודו"ק ולא כע"ש דלא עיין במוצ' דין זה ופרשהו כפשוטו דקאי נמי אב"ד או אפטרופוס שחתמו השדה או שעשאוהו סי' שמעוררין אח"כ לומר שהוא שלהן וחילק בדברים דחוקים וגם הן היפך האמת דלא איירי מהן הריב"ש כלל וכמ"ש ודו"ק:

אם המערער שכר כו'. עד ע"ל ר"ס קמ"ב ר"ל שם בסוף הג"ה כתב כן בדין אדם ששכר ממנו חזקת ישוב ועמ"ש שם טעם דלא שייך בשכירות לומר עביד אינש דזבין דינא:

אם כתב שדה כו'. דאין שדה פחות מכדי שיזרעו עליו ט' קבין וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בר"ס קע"א ס"ג ע"ש:

חזר וטען חזרתי ולקחתי כו'. בדרישה הוכחתי דמיירי אפילו לא טען כן מיד בפעם א' מעולם לא הודיתי אלא על תלם אחד וגם אותו תלם חזרתי ולקחתי ממנו אלא גם לאחר שטען תחלה בב"ד לא הודיתי לו אלא על תלם אחד יכול אח"כ לחזור ולומר גם אותו תלם איני מניחו בידו כי כבר חזרתי ולקחתי מידו ע"ש:

אם אין כ' ידו יוצא כו'. דאז נאמן במיגו דמעולם לא עשיתי לו סי' וזה אינו כתב ידו ומ"מ אינו נאמן לומר שלא הודיתי לו כ"א על תלם א' שהוא פחות מתשעה קבין דה"ל כמיגו במקום עדים דאנן סהדי דאין שדה פחות מט' קבין:

הי' דיין והגבה כו'. וז"ל ריב"ש שם ואין מעשה ב"ד דיבורא בעלמא דנימא דעביד אינש דמקרי ואמר (כדאמר הגמ' בעד המעיד) אלא מעשה רבה הוא ואע"פ שלא חתמו הב"ד בשטר גוביינא אלא צוו לעדי' וחתמו שלוחן כמוהן כו' ע"ש ועמ"ש לעיל בסמוך בסמ"ע ס"ב:

בא שמעון ונמלך בלוי כו'. המחבר נמשך כאן אחר דברי הרמב"ם שכ' דינים הללו יחד בפרק ט"ו מטוען. ולעיל סי' קמ"ו שם סי"ז נמשך בדבריו אחר לשון הטור מ"ה כתב האי דינא ג"כ שם ומה"ט כ' ג"כ כאן בל' "ויש "מי "שאומר דווקא כשהודה כו' ולעיל סי' קמ"ו סי"ז סתם וכתב כן ע"ש משום דברמב"ם לא נזכר דין זה מ"ה כתב בלשון ויש מי שאומר ודו"ק:

שיביא. ומיירי אפי' כשאין לראובן המוכר עדים שהוא שלו מאבותיו או בקנייה כן כתב הסמ"ע בשם הריטב"א ועיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' פ"א ח"ב סימן רי"ד ובתשוב' מהרשד"ם סי' כ"ו:

תעיד. ודוקא בזה שאומר המערער שהשדה גזולה מידו אבל מלוה שחתם בעד כשמכרה הלוה לאחר חוזר וטורף מידו כמ"ש הט"ו בסי' קי"א דכיון דאין לו אלא שעבוד על השד' שפיר קחתים מעיקרא וע"ש ובסי' קכ"ט ס"ח בהג"ה. סמ"ע:

סי' קמ"ב. ר"ל שם בסוף הג"ה כ"כ בדין אדם ששכר ממנו חזקת ישוב ועמ"ש שם טעם דלא שייך בשכירות לומר עביד אינש דזבין דינא עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מ"ע סי' מ"ו:

חזר. בדרישה הוכחתי דמיירי אפילו לא טען כן מיד בפעם אחת אלא גם לאחר שטען לא הודיתי לו אלא תלם אז יכול אח"כ לחזור ולומר גם אותו תלם חזרתי ולקחתי מידו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך וה"ה ביתמי טענינן להו שמא חזר אבוהון ולקחו אבל אם ידוע שלא חזר ולקחו לא טענינן להו מזויף דמלתא דלא שכיחא היא כן הוא בתוספות פרק שני דייני. ולפי מה שהעליתי בסימן ס"ח וסימן רצ"ז דכל מילי טענינן ליתמי א"כ ה"ה הכא וגם צל"ע על הרא"ש דנראה להדיא דהיינו דדוקא לשטת ר"י ואנן לא קי"ל הכי וא"כ ה"ה הכא וע"ל סי' ק' מ"ש שם ועיין בתשובת מהר"י לבית לוי סי' ב' דף ט' ודף י"ב עכ"ל:

יוצא. דאז נאמן במגו דמעולם לא עשיתי לו סי' וזה אינו כת"י ומ"מ אינו נאמן לומר לא הודיתי כי אם על תלם א' פחות מט' קבין דה"ל כמגו במקום עדים דאנן סהדי דאין שדה פחותה מט' קבין עכ"ל הסמ"ע (אם המחזיק חתם על המכירה שנמכר' להמערער לא איבד זכותו. הרשד"ם חח"מ סי' רכ"ג. טען המערער שבטעות חתם אם יש רגלים לדבר ואיכא למתלי חתימתו בטעות יש פנים לכאן ולכאן. הרש"ך ז"ל ח"א סי' קכ"ו וע"ש בסימן ק"ט ובתשובת הרא"ש כלל ע' סי' ד' ובתשובת הרי"ט ח"א סי' צ"ג. כנה"ג):

והגבה. ז"ל הריב"ש שם ואין מעשה ב"ד דבורא בעלמא דנימא דעביד אינש דמקרי ואמר אלא מעשה רבה הוא ואע"פ שלא חתמו הב"ד בשטר גוביינא אלא צוו לעדים וחתמו שלוחן כמוהן כו' ע"ש. סמ"ע:

ודוקא. וכ"ב רשב"ם בב"ב למ"ד ב' ויתבאר למטה:

וכן אם. ב"ב שם התם עבד ליה מעשה. ופי' הריב"ש שע"י נתקיים השטר משא"כ בע"א או לכבוד:

וכן אם. ירושלמי הביאו תוס' בכתובות שם:

אפוטרופוס או. שם צז א' בעי מיניה כו' קמיבעיא ליה כו' ומדשבקיה לבר זוגא ולא מיבעיא בב"ד ש"מ דב"ד ודאי יכולין לטרוף כיון שלא קבלו הדמים וה"ה לאפטרופוס:

אם שכר. דה"נ עביד מעשה וכנ"ל סקמ"ג:

והוא שיש בתלם. ב"ב י"א א' אין חולקין כו' ושמו עליו כו':

אם אין. תוס' בכתובות שם ד"ה אם טען וע"ש:

או. הרי"ף ורא"ש ב' הראב"ד ותוס' בב"ב למ"ד א':

טען מה. שם בגמ' נכסי דבר סיסין כו':

אבל אם. דאין לך עביד מעשה יותר מזה:

ויש. כנ"ל סקמ"ו סי"ח: