הכותב ללוקח שני דין ודברים אין לי - שולחן ערוך חושן משפט סימן קי״ח

והוא הדין לאשה בכתובתה. ורבים חולקים והבי' המחבר גופיה סברתם באה"ע סי' ק' סעיף ג' ותימה למה סתם כאן כדברי הרמב"ם:

ובע"ח טורף אותה מלוקח ראשון. עיין בסמ"ע ס"ק ה' עד דהא לא הוה לך ריוח בחזרתך קשה דהא בס"ס זה כתב הטור דאמרינן אי שתקת כו' אע"ג דאין לו ריוח כו' אלא נרא' דשאני הכא כיון שטירופי בא מכח הלוה ודו"ק:

וכן אם היתה אותה שדה שקנה הראשון כו'. כתב הב"ח דמיירי שעשאה ג"כ אפותיקי לב"ח מאוחר ולא נהיר' לי דאם כן כשטרפה הב"ח מוקדם מלוקח ראשון שוב אין לב"ח מאוחר לטרוף מלוקח ראשון כשטורף מלוקח שני כמ"ש רי"ו הביאו ב"י בסי' ק"ז [קי"ז] מחודש ב' וז"ל ומ"מ אם בא ב"ח מוקדם ממנו וטרפו אינו חוזר עליו והביאו מור"ם בהגה (וכן משמע מהטור שם שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים והאי כשטפה נהר דמי) ואין סבר' לחלוק ולומר דעליו אינו חוזר אבל על הלוקח חוזר דאדרבה איפכ' מסתבר':

וקנו מידו. דבלא קנין אין סילוקו בכה"ג סילוק וכמ"ש לעיל בר"ס ל"ז ע"ש. ובדין זה אין נפקא מינה בזה דהא כ"ש הוא דאם לא קנו מידו (דלא הוה סילוקו ממנו סילוק) דאינו טורף מהראשון אלא אגב אינך בבי דלבתרי' נקטי וגם כאן היא קצת רבותא דאפי' קנו מידו דאין לו מקום לטרוף כי אם מראשון אפ"ה אינו טורף ממנו דיאמר לו הנחתי לך מקום כו':

אם כתבה להשני כו'. פי' אם בעלה שחייב לה כתובתה מכר שני שדות לשני בני אדם זה אחר זה ושדה שניה היא שוה כשיעור כתובתה וכתבה ללוקח שני דין ודברים כו' היא אפסדה אנפשה וגם מהראשון אינה יכולה לטרוף:

אבל אם כתבה להראשון כו'. גם זה פשוט ואפילו היה חוב המלוה נגד שני שדות וכמ"ש בפרישה ע"ש אלא משום אינך בבא נקט:

מכר הלוה שדה ללוקח כו'. בבבא זו מיירי במלוה ששיעור הלואתו הוא נגד שני השדות וכמ"ש בטור בהדיא וגם המחבר סיים וכתב ז"ל והוא שיהיה החוב נגד שתי השדות וקאי אכל בבא זו ומ"ה אף שסילק המלוה נפשו מלוקח שני יכול לטרוף מהראשון שכאן אין יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות כו' כיון ששיעור שעבודו נגד שני השדות:

וב"ח טורף אותו מלוקח. דכאן לא מצי למימר אי שתקת שתקת ואי לא אהדרינא השדה למרא קמא דהיינו להשני שסלקת ידך ממנו דמצי למימר לכי תהדר דהא לא הוה לך ריוח בחזרתך ומה לך שתמסירהו לי או להשני וכל מקום שאין לו ריוח בחזרתו לא אמרי' אי שתקת כו' ועפ"ר ועמ"ש עוד מזה בסי' קי"ט בס"ה:

וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה. אינו ר"ל שאחר שכבר טרפו זה מזה יבואו לידי פשרה אלא ה"ק כיון שהדין נותן שיכולין לבא לידי לטרוף זה מזה לכן יעשו פשרה ביניהן ועמ"ש בסי' קי"ט:

ונמצ' השדה שקנה הראשון שאינ' שלו. פי' שגזולה היתה מיד אחר ובא נגזל וטרפה מיד הלוקח הראשון שדין הנגזל הוא שטורף גזילתו מיד זה שמצאו בידו ואינו צריך לחזור תחלה על המוכר שמכרה לזה הלוקח כמ"ש הטור והמחבר בר"ס שע"א:

אפותיקי לב"ח אחר פי' אפותיקי מפורש דא"ל לב"ח לא יהא לך פרעון אלא מזה וכמ"ש בר"ס קי"ז ולפמ"ש בשם הרב המגיד דפי' לדברי הרמב"ם וכתבם המחבר בסי' קי"ז סס"א דאפי' באפותיקי סתם אם לא נמצא עתה בשעת גבייה בני חורין ביד הלוה אף שהיו לו בני חורין בשעה שעשאו לו אפותיקי כיון שעתה אינן בנ"ח גובה מאפותיקי זו גם כאן נוכל לומר דאיירי אפי' באפותיקי סתם ודו"ק:

לב"ח אחר מוקדם כל זה כתב ג"כ בטור ומדכתב בתר הכי וב"ח אחרון טורף כו' מוכח דב"ח מוקדם דקאמר בתחלה ר"ל שהוא מוקדם לב"ח שני וצ"ע הא אפי' אם הי' מאוחר לב"ח השני מ"מ כיון שעשה השדה אפותיקי גובה ממנו ועפ"ר שם כתבתי ישוב דאף אם היה אחרון מ"מ קרי ליה מוקדם לענין גבייה שהרי ב"ח האחר אף שהוא מוקדם אינו יכול לגבות מתחלה כלל כיון שבשעה שעשה לזו אפותיקי היה ללוה עוד שדה אחר ואיהו דאפסיד אנפשי' במאי דכתב להשני דין ודברים כו' ואין לו תקנה אא"כ יניח לזה לגבות ראשונה ואח"כ יגבה הוא מהראשון וע"י פשרה שפיר שייך לומר מוקדם ואחרון לענין זה וק"ל:

(א"י לטרוף מלוקח ראשון) בדברי רבינו כתוב אבל אם כ' לראשון אין לי דין כו' גובה מהשני נרא' דקמ"ל בזה דוקא כשאין לו שעבוד על הא' ואם יש לו כגון שהי' לו על אותה שדה אפותיקי מפור' לא יהא לך פרעו' אלא מזו ודאי אם כתב לו דין כו' אינו גובה מהשני דאפילו ה"ל בני חורין ביד הלוה לא הוי מצי לגבות דאין לו שעבוד רק על אותה השדה ואיהו דאפסיד אנפשי' שקלקל שעבודו ולא מצי לטרוף כנלע"ד:

(שם) אינו טורפה מהשני כו' הטעם שי"ל אי שתקת שתקת ואי לא מהדרינא שטרא למרי' וא"ל בס"ב שכתב וב"ח טורף אותה מלוקח ראשון נמי נימא הכי שיאמר הלוקח הא' מהדרנא השד' ללוקח הב' דוקא כאן שהלוקח הב' לקח מן הראשון דרך מכר יכול לומר כיון שאני יכול להחזיר כאלו לא לקחתי דמי שהיא אומר לו הלא אין לך זכות בשדה זו רק ע"י דמים שלי שלקחתי בעדם הוא יחזיר לי דמים שלי משא"כ בס"ב השו' ממילא של לוקח הראשון מכח שהוא שעבודו ולוקח השני לקח מן המלו' שעבוד של לוקח הראשון והוי כממון עצמו של לוקח הראשון ולא כאלו בא ע"י קנין מן השני ואין שייך ע"ז לומר מהדרינא למריה וסמ"ע סק"ה כ' בזה דהא אין לו ריוח בחזרתן ותמוה מאד הוא דהא כתב רבינו סי' קי"ט דכל מה דמצי למעבד הרי הוא כאלו כבר עשוי (א"ה אין מדברי הטור השג' כלל על הסמ"ע דהתם כיון דאית ליה רווחא אמרינן ודאי יחזיר השטר כדי להרויח להגבותם מהזיבורית וה"ל כאלו עשוי משא"כ כאן דאין לו ריוח כלל וכמ"ש הסמ"ע והוא פשוט עוד נלע"ד דכאן בלא"ה אי"ל הדרנא דאל"כ למה גבאה מעיקרא שהרי יודע היה שהמלו' ירצה לטרוף אבל התם ע"כ לא ידע דלא שדי אינש זוזי בכדי ואי ידע וזבין ע"כ משום שרוצה להחזיר השטר כשיבא המלוה לטרוף והוא מאמין למוכר וכן במקבל מתנה הוא מאמין לנותן שכשיחזיר לו שטרו לא יחזיק בקרקעות ויתן ויחזור ויתן גוף ופירות לאפוקי בס"ב אם יחזיר השטר לא יתן לו הלוקח שני מאומה ויחזיק בקרקעו לעולם שהרי שלו הוא שקנאו כדין וג"ז נכון ועיין בתוס' פרק ב' דייני גזירות דף ק"ט ע"ב ד"ה ורבנן ע"כ):

(סעיף ד) אפותיקי לב"ח מה שהק' סמ"ע סק"ט אפי' הוא מאוחר כו' ונדחק מאד בתרוצו ונלע"ד דאם הי' הבעל אפותיקי המאוחר הי' הב"ח המוקדם יכול לומר לו כל הנכסים משועבדים דידי נינהו ואני רוצה לטרוף מלוקח ראשון אע"פ שהלוקח ראשון יכול לומר הנחתי לך מקום מ"מ אני מפייסו שלא יאמר כן דטעמא דהנחתי לך מקום הוא לתקנת הלוקח אני אפייסנו שימחול על תקנתו כמ"ש רבינו ממש בזה בסי' קי"ט דהא עכ"פ תצא השדות של אפותיקי מיד הלוקח הראשון ולא שייך הנחתי לך מקום אלא לטובת הלוקח שאינו רוצ' להוצי' מידו השדה וכיון שהלוקח לא יעכב אז המאוחר אין לו כח לטרוף מב"ח מוקדם את האפותיקי כיון דכל שדות הלוה משועבדות לב"ח כיון שגם בעל אפותיקי אינו אלא ב"ח דהא יכול לסלקו במעות וראי' ממ"ש רבינו ר"ס קי"ז גבי אפותיקי מפור' שאם משכנה אחר האפותיקי גוב' אפי' יש בנ"ח ולא אשמעינן רבותא אפי' משכנ' קודם האפותיקי גובה בעל האפותיקי אאע"כ דאין כח לבעל האפותיקי לטרוף כ"ז שיש ב"ח דעכ"פ שם בנ"ח עליו ולא לוקח גמור כנלע"ד:

לאשה. ורבים חולקים והמחבר גופיה הביא סברתם בא"ע סימן ק' ס"ג ותימ' למה סתם כאן כדברי הרמב"ם עכ"ל הש"ך וע' בספרי מ"ז שכתבתי שם תירוץ מספיק דכאן מיירי שכתבה ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך ומיירי באופן שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שכתבה לו באופן היותר מועיל לכן אומר לה הלוקח ראשון את היא דאפסדת כו' מה שאין כן בא"ע דשם איירי שלא נכתב באשה והדר בעלה אלא שהיא נתרצית למעשיו ובדין הוא שיכול' לטעון נחת רוח עשיתי כו' אלא מאחר שלא נתרצית במכירתו לראשון אנן פסקינן שלא תטרוף מהשני א"כ לא שייך לומר את היא כו' דהיא סברה בדעתה שאין ריצוי שלה כלום ולכך כת' המחבר שם ב' דעות:

טורף. ול"מ למימר אי שתקת כו' די"ל לכי תהדר דהא לא יהי' לך ריוח בחזרתך ומה לך שתמסרהו לי או להשני וכ"מ שאין לו ריוח בחזרתו לא אמרינן אי שתקת וע"ל בסימן קי"ט ס"ה עד כאן לשון הסמ"ע והקש' הש"ך ע"ז דהא בס"ס זה כת' הטור דאמרינן אי שתקת כו' אע"ג דאין לו ריוח כו' אלא נרא' דשאני הכא כיון שטרופו בא מכח הלו' ע"כ (וע' מ"ש הט"ז בזה והגאון ח"צ בהגהותיו שם השיב עליו ע"ש):

שלו. פי' שגזולה הית' ובא הנגזל וטרפה מיד לוקח הראשון שדינו הוא שטורף גזילתו מיד זה שמצאו בידו וא"צ לחזור על המוכר שמכר' לזה הלוקח כמ"ש הט"ו בר"ס שע"א. סמ"ע:

אפותיקי. פי' אפותיקי מפורש שא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו וכמ"ש בר"ס קי"ז ולפי מ"ש דאפי' באפותיקי סתם אם לא נמצ' בשעת גבייה בני חורין ביד הלו' אף שהיו לו בנ"ח בשעת עשית אפותיקי כיון שעתה אינן בנ"ח גוב' מאפותיקי זו א"כ גם כאן נוכל לומר דאיירי אפי' באפותיקי סתם. סמ"ע:

מוקדם. כתב הסמ"ע דמל' זה וממ"ש אח"כ וב"ח אחרון טורף כו' מוכח דר"ל שהוא מוקדם לב"ח שני וצ"ע הא אפי' אם הי' מאוחר לב"ח השני מ"מ גובה ממנו כיון שעשאו אפותיקי וצ"ל דלא קרי ליה מוקדם אלא לעניין גבייה שהרי ב"ח האחר אף שהוא מוקדם א"י לגבות כיון שבשעת עשיית אפותיקי הי' ללו' עוד שדה אחר ואיהו דאפסיד אנפשיה במאי דכת' להשני דו"ד אין לי כו' ואין לו תקנ' אא"כ יניח לזה לגבות ראשונ' ואח"כ יגבה הוא מהראשון וע"י פשרה שייך שפיר לומר מוקדם ואחרון עכ"ל (והט"ז יישב בענין אחר דדוקא קאמר דבעל אפותיקי הוא מוקדם ע"ש):

לוה כו'. עבה"ג ושם ועוד תניא כו':

זא"ז. דוקא כמ"ש בב"ק ח' א' ת"ר מכר כו' ע"ש:

וה"ה לאשה: בכתובה. כפרש"י שם. ותוס' שם חולקין באשה ועבא"ע סי' ק' ס"ג:

אבל כו'. דל"ל הנחתי:

ואם הראשון כו'. דלא כפי' הרמב"ם שפי' מ"ש שם תנא וכן בע"ח ושני לקוחות כו' בכה"ג וכ' לראשון שטורף מנוקח שני ולוקח ראשון טורף מבע"ח שהרי כתב לו וחוזרין חלילה והקשה עליו הראב"ד דיכול לוקח שני לומר אי שתקת כו' כמ"ש שם ק"ט ב' והמ"מ הקשה עליו ממ"ש בפ"ק דב"ק מהמכר ראשון לשני כו' דכי זבין לוקח שני אדעתא כו':

מכר הלוה כו'. שם וכפרש"י:

והוא כו'. ערש"י שם:

וכן הדין כו' וכן כו'. כ"פ הראב"ד שם והיא בנויה על מ"ש במתני' ר"פ הנזקין אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ופי' בפ"ק דב"מ לאכילת פירות כיצד כו' וזהו הבבא ראשונה שהראשון טורף משני. ובב"ב קנ"ז ב' לשבח קרקעות כיצד כו' ועתוס' שם ד"ה גובה. א"נ כו':

אפותיקי. ואפי' בסתם ועמ"ש בסי' קיז ס"א: