דין העושה שדהו או עבדו אפותיקי - שולחן ערוך חושן משפט סימן קי״ז

העושה שדהו אפיתיקי. עיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קמ"א:

רק במעות. והוא הדין במטלטלי דנקר' מיטב ואפילו באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלק להמלוה בהן עכ"ל הסמ"ע וכן כתב לעיל סי' ק"ג סעיף ו' ע"ש וכ"כ הב"ח: וכותב הב"ח אמ"ש רבינו שבמעות יכול לסלקו ממנה לא מצאתי מפורש ותימ' מנין לו זה וב"י כ' שכן נראה מדברי בעל התרומות שער ד' סי' ד' ולפע"ד שיש להוצי' דין זה ממתניתין דפ' השולח כו'. ולפע"ד לא מוכח שם ממתניתין דהשולח מידי ע"ש וע' בתו'. שם אלא נראה דהטור הוצי' כן מהרא"ש פ' איזהו נשך גבי הא דאמר התם רב פפא אע"ג דאמר רב פפא אסמכת' לא קניא אפותיקי ה"ל למיגבה מיניה ואסקינן התם דהיינו כשא"ל לא יהיה לך פרעון אלא מזו וכתב הרא"ש שם וז"ל אבל אפותיקי הוי אי אמר לא יהיה לך פרעון אלא מזו ואע"ג דמצי לסלוקי בזוזי דאל"כ לא מיקרי אפותיקי דמעתה היא מכורה מקצת או כולה מ"מ לא חשיב אסמכת' עכ"ל (הג"ה אבל ע' ברש"י פרק א"נ משמע. לכאורה דלא פטור וצ"ע) וכן מבואר עוד בהרא"ש פ"ק דמציע' גבי ראובן שמכר שדה לשמעון ובא ב"ח דראובן וטריף ליה מיניה דינ' דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה וכתב הרא"ש דנ"מ שאם עשאה אפותיקי דראובן מצי לסלוקי' בזוזי ושמעון לא מצי לסלוקי וכ' הטור לקמן סי' רכ"ו וע"כ באפותיקי מפורש מיירי התם דאי באפותיקי סתם הלוקח נמי יכול לסלקו בזוזי כדמוכח בש"ס פ' הגוזל קמא ופר' קמא דמציע' ופרק המקבל וכן בטור לעיל סי' קט"ו ס"ו ובב"י שם וכל הפוסקים ע"ש וגם מדברי התוס' פ' השולח נרא' דס"ל הכי וכן נראה להדי' מהרב המגיד ספכ"א מהלכות מלוה שכ' בשם הרמב"ן ורשב"א דאפותיקי אפילו יורשים אינם יכולים לסלק במעות שהרי היא כמכורה כיון שלא פדאה האב ולא צוה לפדותו עכ"ל ומביאו ב"י לעיל סי' קט"ו סעיף ו' הרי דהאב יכול לפדותם ובאפותיקי מפורש מיירי התם הרב המגיד להדי' ע"ש. עיין בתשובת מהרשד"ם סי' רע"ג וער"ה:

זהו דעת הרמב"ם כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ח':

עשה עבדו אפותיקי כו'. אפילו האפותיקי בעל פה רק שההלוא' היתה בשטר ה' המגיד. והב"ח כ' דצ"ע דנראה אפי' ההלוא' בעל פה משום דהעבד מוצי' קול וכן כ' בספר ת"ח פרק חז"ה ולדבריהם צ"ל דיש עדים שלא פרע כגון שאומרים לא זזה ידו כו' או שהוא תוך זמנו ודו"ק ובש"ג פ' חז"ה דף קפ"ג ע"ב כ' דברי הרב המגיד וכ' שמדברי הרא"ש פ"ק דב"ק משמע להדי' דצריך שיעשנו אפותיקי בשטר וע"ש וכ"מ לכאורה באמת בהרא"ש שם ע"ש:

אבל קדושת דמים כו'. עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' רע"ד:

מכאן תגבו. ל' הטור שא"ל אם לא אפרע לך גבה מזו כו' דאף ע"ג דא"ל גבה מזו לאו לאוקמי' ברשותיה אסיק ולאו אדעת' דזה לחוד אוזפי' וכ"כ ר"ן וגם אם הלוה רוצה לסלקו בזה יכול המלו' לומר אינני חפץ בזו אם היא זיבורית או שהיא עומדת במקום שאינם דרים שם באופן שא"צ לקבל' בחובו זולת האפותיקי גם באפותיקי בזה אי"צ לקבלה ועד"ר שם הוכחתי שכן דעת רוב הפוסקים דהרשות ביד שניהן לחזור אפי' היא בעין ולא כמשמעות המחבר שכ"כ דוקא אשטפ' נהר והוא דעת המ"מ ומור"ם כ' עליה דיש חולקין ס"ל כן אפי' היא בעין ועד"ר:

ושטפה נהר. פי' שהמים צפין ע"ג וא"א לחורש' ולזרע':

ה"ז גובה משאר נכסים ואינו יכול הלוה לומר נסתחפ' שדך:

רק במעות וה"ה במטלטלים דנקרא מיטב ואפי' באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלק להמלו' בהן וכמ"ש בפריש' ע"ש:

אינו גובה משאר כו'. אפי' נשתדפ' זו דא"ל נסתחפ' שדך ובטור כ' עוד דאם מכר עוד לשדה זו כשיגיע זמן הפרעון טורף ממנו אפי' נשארו ביד הלוה נכסים בני חורין ע"ש:

אינו יכול לסלקו בדמים. פי' הלוקח אינו יכול לסלקו דבלא עשאו לו אפותיקי מפורש יכול לסלקו וכמ"ש הטור בסי' קי"ד ס"ו וגם המחבר שם אבל הלוה עצמו יכול לסלקו:

דגובה משאר נכסים כו'. דטעות מעיקר' היה דהא לא הי' להמלוה שום זכות בהשד' זו שאינו שלו אבל היתה שלו אלא שטרפו ממנו ב"ח מוקדם אין המלוה חוזר על הלוה כיון דהתנ' עמו דלא יהא לו פרעון אלא מזו והי' אפשר להשתלם מזו אם הי' להלוה במה לשלם לב"ח המוקדם:

אם לא ימצא נכסים בני חורין יטרוף אותם זהו ל' הרמב"ם פי"ח דמלו' וכמו שכ' מור"ם בהג"ה ודוק בדברי מור"ם במ"ש עליו ז"ל אבל רוב המפרשים חולקים כו' דמוכרח מדבריו וס"ל דמ"ש הרמב"ם בסיפא עשה שדיהו אפותיקי לב"ח כו' מיירי גם באפותיקי מפורש ועלה קאמר דאינו טורף אא"כ אין לו נכסים בני חורין ושאר מפרשים ס"ל דאפי' יש לו בני חורין ומכר' טורף ומ"ה כ' ל' טורף דקאי אשכבר מכרה והנה אף שלכאורה משמע כן מדסתם וכ' עשה שדיהו כו' ולא חילק משמע דגם אדסמיך לי' קאי אבל אחר הדקדוק והעיון א"א לומר כן חדא שהרי הרי"ף כתב בתשובה דהבריית' דקתני גובה משאר נכסים באפותיקי סתם איירי אבל במפורש אפי' אית ליה שאר נכסים גובה מזה והרמב"ם בשטת הרי"ף קאזיל על הרוב ומסתמ' גם בהא לא פליג עליה ועוד מדכתב לפני בבא זו ז"ל ואם התנה עמו שלא יהי' לו פרעון אלא מזו כו' דאיירי באפותיקי מפורש ושביק לי' וכתב בבא בפני עצמה ז"ל עשה שדהו אפותיקי כו' ומכרו כו' ע"כ הך בבא נאו במפורש איירי דא"כ ה"ל לקצר ולכתוב ואם מכרה ה"ז מכורה כו' בשלמא חי קאי אסתם לחוד י"ל דמתחל' כ' ל' הבריית' בין אפותיקי סתם למפורש ואח"כ בא לחזור ונכתוב דין הנזכר בירושלמי המחלקים בין מכרה לשעה או מכרה עולמית ואיירי באפותיקי סתם הוצרך להתחיל בבבא בפני עצמו כדי שלא תטעה לומר דאדסמיך לי' קאי ועוד שהמ"מ דייק מל' הרמב"ם דכ' אם לא "ימצא נכסים בני חורין ולא כתב אם לא היו נכסים בני חורין בשעת מכיר' ש"מ שר"ל שאפי' אם מכר הלוה שאר נכסים אחר מכירתו לזו הרי מלוה טורף את זו כיון שהוא אפותיקי אף ע"פ שכשקנא' לוקח זה קרקעזו הי' בני חורין ללוה ושלמד דין זה מל' בריית' דירושלמי דקתני והלוקח יחוש לעצמו כו' וכמ"ש בפרישה ע"ש ובריית' זו שלוקח יחוש לעצמו באפותיקי סתם דוקא מוקמינן לה בירושלמי במס' שביעית לכן נראה דדוקא באפותיקי סתם כתב הרמב"ם אם לא ימצאו נכסים בנ"ח יטרוף אותם ודייקינן מינה הא יש לו אינו טורף אותם אבל באפותיקי מפורש ס"ל כרי"ף דאפי' יש נכסים ללוה עצמו אפ"ה אינו גובה אלא מזו ומה שלא כתב הרמב"ם דין זה באפותיקי מפורש דטורף מזו אפי' יש נכסים אחרים היינו משום דהוא לא כתב בחיבורו אלא לשון הגמר' ולהכי גם כאן לא כ' אלא בסתם ל' הברייתא הבבלי וירושלמי וכמ"ש לשונם בדריש' ותו לא מידי ובזה שוה דעתו לדעת המפרשים ולית בינייהו אלא במה שסיים וכתב ז"ל במה דברים אמורים כשמכר לשעתה כו' ולמד זה מברייתא דירושלמי כתבתי לשונ' בדרישה שמשמע לפיפשטא דלישנא הכי וכתב המ"מ הטעם לפי שהי' לו ללוה לפרש שהוא משועבד באפותיקי ושאם ימכור נכסיו יגבה ב"ח מזו ולטעם זה הוה הך דינא מכ"ש באפותיקי מפורש מיהו אפשר לומר שגם הרמב"ם מודה באפותיקי מפורש דל"ש בי' טעמו דהמ"מ דהי' לו לפרש כו' דכיון דאית ליה קלא לא הי' צריך להודיעו להלוקח ולכן מכירתו מכירה ואיך שיהי' המפרשים פליגי עלויה בזה וס"ל דהמכר קיים עד שעת טירפא משום דהן פירשו דמה שמחלק בירושלמי בין מכרה לשעת' כו' אמוכר נכסי צאן ברזל דלעיל מיניה דוקא קאי וכמ"ש בדרישה ע"ש. ויש רוצים לדחוק ולישב הגהות מור"ם ולומר דגם הוא פי' דברי הרמב"ם דמאפותיקי סתם דוקא איירי ולא אתא מור"ם אלא לאפלוגי אמ"ש המחבר בסוף דבריו אפי' באפותיקי סתם אם מכרה ממכר עולם אינה מכור' אזה כתב דרוב המפרשים חולקים ולומדים זה בק"ו מאפותיקי מפורש דדינו דאפי' יש לו בני חורין גובה מהאפותיקי מפורש ואפ"ה אם מכרה המכר קיים עד שעת טירפא ק"ו באפותיקי סתם דאינו טורף אותה כשיש לו בני חורין דנאמר דמכרה יהי' קיים עד שעת טירפא כן דברי הדוחקים אבל אין דעתי נוחה מזה דודאי זה לא עלה על דעת מור"ם בכתבו זו דאין הלשון סובלתו ודוק:

טורף מאפותיקי מפורש וכתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ז באם כתב לו אפותיקי מפורש אע"פ ששיעבד לו ג"כ שאר נכסיו בשטר אפ"ה דינו כשאר אפותיקי מפורש ולא יכול לסלקו בשאר נכסים וע"ש ד"מ ג':

משכונא פי' שמשכן לו שדיהו לאכול פירות בנכיית':

דינה כאפותיקי מפורש בפריש' כתבתי דנ"ל דקמל"ן בזה דל"ת הא דאמר במשכנת' לא יהא לך פרעון אלא מזו לא הי' כונתו אלא לתנאי דיתפרע חובו מאכילת פירות בכל שנה בנכיית' (אי נמי ס"ד דמשכונא עדיף) ושלא יוכל לסלקו בענין אחר אפי' במטלטלים "או במעות קמל"ן דלא עדיף מאפותיקי מפורש ולדין אפותיקי מפורש נתכוון:

עשה שורו אפותיקי ומכרו וכ' הרשב"א בתשו' סי' תרי"ח וה"ה אם נתן במתנה אין ב"ח גובה ממנו ועיין בנ"י פ' חזקת הבתים (דף ק"ט ע"א) ד"מ ג':

אין ב"ח גובה ממנו לדינא דגמ' היינו דוקא בדלא שיעבדלו מטלטלי אג"ק וכדלעיל סימן ס' וסי' ק"ג מיהו כבר כ' הטור והמחבר בר"ס ס' גם הטור בס"ס קי"א והמחבר בס"ס קי"ג דנהגו שלא לגבות מטלטלים המכורים אפי' בכה"ג משום תקנת השוק דלא ירצו לקנות שום דבר ע"ש:

ואפי' עשאו אפותיקי בשטר הטעם דמטלטלי לאו בני שטרי נינהו משום דהלוקח לקחם אותן מיד לביתו ואין כאן שיעבוד קרקעות להיות עומד לזכרון ע"י השטר:

ואפי' ידע הלוקח כו'. ל' הטור כגון שהי' עד באותו מלוה עכ"ל ובר"ס קי"ג כ' הטור והמחבר דאפי' התרה המלוה בלקוחות וא"ל אל תקנה מטלטלי הלוה אינו גובה מהן מפני שלא חל עליהן שיעבודא כלל:

וקדם מלוה מאוחר כו'. ואם באים יחד לגבות ממנו גובין ממנו בשוה וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס ק"ד ע"ש:

אם קדם מלוה מאוחר כו'. כבר נתבאר בסי' ס' וק"ד וקי"א וקי"ג דבלוה ולוה לא עשו תקנת השוק מ"ה סתם המחבר כאן וכתב לא זכה:

לא זכה. מיירי אפי' לא עשאן לו אפותיקי כל ששעבד' לו אגב קרקע דינו כקרקע וכמ"ש בסי' קי"ג:

מפני שיש לו קול. כן הוא בגמרא פרק חז"ה (דף מ"ד) ז"ל אמר רבא עשה שורו אפותיקי לב"ח ומכרו לאחר אין ב"ח גובה ממנו עשה עבדו אפותיקי לאחר ומכרו ב"ח גובה ממנו מ"ט האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא ומייתי לה בעה"ת בריש שער מ"ג וכתב עלה ז"ל פי' עבד הרי הוא כקרקע ויש לו קול שעשאו אפותיקי והלקוחות אפסידו אנפשייהו משא"כ פרה וטלית כו' ולכאורה משמע דמשום דעבד הוא כקרקע לענין כמה עניינים מה"נ אמרינן בזה דדינו כקרקע ואמרינן דיש לו קול כקרקע אבל זהו דוחק דא"כ בלי אפותיקי נמי ליהוי דומיא דקרקע דב"ח גובה ממנה אפי' בלי אפותיקי ועוד וכי משום דיש לו דין קרקע יש לו קול כקרקע ועוד דאם כן למה אמר רבא הנ"ל בטעמו האי יש לו קול והאי אין לו קול הל"ל האי דינו כקרקע והאי לאו דינו כקרקע כיון דהקול מכח שדינו כקרקע אתיא לכן נראה שדקדק הטור בלשונו וכתב ז"ל עשה עבדו אפותיקי אפי' בסתם ומכרו בע"ח גובה ממנו דקלא "אית "ליה "ודומה "לקרקע עכ"ל. ובזה נתיישב הכל דדוקא מכח דעשאו אפותיקי יצא הקול וכיון שיצא הקול דינו כקרקע דטעם קרקע דגובין מלקוחות הוא מטעם דיש לה קול אפי' בלא אפותיקי דנשתעבדו לב"ח ולא ה"ל ללקוחות ללוקחה וכשלקחו אפסידי אנפשייהו ה"נ בעבד דוקא כשעשאו אפותיקי והטעם אפשר הוא משום דאז עבד גופא מפיק קלא ואומר לכל שעשאו רבו אפותיקי למלוה (ודומה לזה מצינו בדין המשתתף עם העכו"ם ושוחטין בהמה יחד דפטור ממתנות כהונה וכ' הרמב"ם והביאו הטור והמחבר בי"ד סי' ס"א דא"צ לרשום הבשר ולעשות לו סימן שיהא ניכר שיש לעכו"ם חלק בו משום דסתם עכו"ם מרבה דברים ויאמר לכל שהוא שותף בו כו' ע"ש) א"נ בלא"ה כיון דיש בעבד דבר חשיבות מש"ה כשעשאו אפותיקי בעדים אפי' סתם הקול יוצא עבד של פלוני יוצא מרשותו לרשות פלוני מחמת שהלוה לו ועשאו אפותיקי. ואיזה טעם שיהיה צדקו דברי הטור שכתב דמכח דיש לו קול דינו כקרקע לענין זה שיטרפו מהלוקח ולא כמשמעות ב"ת דמשום דדינו כקרקע יש לו קול. ובודאי ג"כ דעת ב"ת הוא כדעת הטור ואלשון הגמר' קאי דקאמר מ"ט עבד יש לו קול ואזה כתב דמכח הקול הרי הוא כקרקע. ומה שסיים וכתב ויש לו קול הוא ביאור לדבריו דמה שאמרתי דהרי הוא כקרקע הוא מכח זה דאמרו בגמרא דעבד יש לו קול אבל כשלא עשאו אפותיקי לית ליה קול ואין דינו כקרקע וכמו שכתבתי לקמן בסי' שס"ג והכלל דדוקא במילי דאורייתא דינו כקרקע ולא בשאר עניינים ע"ש:

יצא לחירות. שהשיחרור מוציא מידי שיעבוד דהרי אין למלוה עליו אלא שעבוד:

ובעל חוב גובה חובו מהלוה כו' מזמן השטר כו'. פי' ולא מזמן ההלואה הראשונה שאותו שטר חשבינן ליה לפרוע באפותיקי של העבד אלא שנתחייב לו הלוה מחדש באשר הזיקו בשחרורו והפקיע שעבודו וה"ל כאלו הזיקו אחר ונתחייב לו מעתה מזמן היזקו ודומה לזה כתב הטור והמחבר בסי' ס"ו במוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחל להלוה ע"ש סעיף ל"ה:

איסור הנאה כו'. כמו קדושת הגוף המחבר קיצר ולא כתב דין הקדש שמפקיע מידי שעבוד כדאית' בגמרא ובפוסקים וטעמו מפני שאין קדושת הגוף בזמנינו וז"ל הטור הקדיש הלוה נכסיו הפקיע שעבוד המלוה בד"א כשהקדישן קדושת הגוף כגון ששיעבד לו מטלטלי אג"ק והיה בהן שור והקדישו לגבי מזבח אבל קדושת דמים אינו מפקיע אלא יפדנו המלוה בדבר מועט עכ"ל הטור והן הן הדברים שכתבן מור"ם בהג"ה:

אדעתא שיקבר עמו. דכיון שפרסו עליו ויחדו להמת דינו כמת להיות אסור בהנאה כמ"ש בי"ד סימן שמ"ט ע"ש אבל מכח יחוד לחוד לא נאסר דקי"ל כרבא דאמר בתיק של תפילין צר ביה ולא אזמניה או אזמניה ולא צר ביה לא נקדש:

ויש חולקין. פי' אף שאסרן על המלוה לחוד הן אסורין וסיים שם מ"מ מנדין ללוה עד דמתשל אנדריה עכ"ל ד"מ ז':

מכאן. ל' הטור שא"ל אם לא אפרע לך גבה מזו כו' דאע"ג דא"ל כן לאו לאוקמא ברשותיה אסיק ולאו אדעתא דזה לחוד אוזפיה וגם אם הלוה רוצה לסלקו בזה יכול המלוה לו' איני חפץ בזה אם היא זבורית או שעומדת במקום שאינם דרים שם וכן הוא דעת רוב הפוסקים דהרשות ביד שניהן לחזור אפי' היא בעין ולא כמשמעות המחבר דוקא בשטפה נהר והוא דעת הה"מ והרמ"א כתב די"ח וס"ל כן אפי' היא בעין. סמ"ע:

במעות. וה"ה במטלטלים דנקרא מיטב ואפי' באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלק להמלוה בהן עכ"ל הסמ"ע וכ"כ לעיל סי' ק"ג ס"ו ע"ש וכ"כ הב"ח ועיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קמ"א ובתשובת רשד"ם סי' רע"ג ורע"ה. ש"ך:

נכסים. אפילו נשתדפה זו דא"ל נסתחפה שדך ובטור כתב עוד דאם מכר שדה זו כשיגיע זמן הפרעון טורף ממנו אפי' נשאר ביד הלוה נכסים ב"ח ע"ש. סמ"ע (המעכב נכסי ראובן ביד שמעון בשביל חוב שחייב לו ולא גבאם ונאבדו גובה משאר נכסים. מהרש"ך ז"ל ח"א סי' קצ"ד. כנה"ג):

משכונא. פי' הסמ"ע שמשכן לו שדהו לאכול פירות בנכייתא:

הלוקח. ל' הטור כגון שהיה עד באותה מלוה. סמ"ע:

וקדם. ואם באים יחד לגבות ממנו גובין בשוה וכמ"ש הט"ו בר"ס ק"ד ע"ש. שם:

עבדו. כת' הסמ"ע אבל כשלא עשאו אפותיקי לית ליה קול ואין דינו כקרקע וכמ"ש בסימן שס"ג והכלל דדוקא במילי דאורייתא דינו כקרקע ולא בשאר ענינים ע"ש:

לחירות. שהשחרור מוציא מידי שעבוד דהרי אין למלוה עליו אלא שעבוד. סמ"ע:

מזמן. דומה לזה כתבו הט"ו בסימן ס"ו סל"א במוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו להלוה ע"ש. שם:

דעת. אבל מכח יחוד לחוד לא נאסר דקיימא לן כרבא דאמר בתיק של תפילין צר ביה ולא אזמניה או אזמניה ולא צר ביה לא נקדש. שם:

יפדנו. ודוקא בהקדש בדק הבית אבל הקדש בזה"ז סתמו לעניים ואין צריך שום פדיון המבי"ט ח"א סי' רע"ד ואין נרא' כן מתשובת ד"ר סי' תט"ו ומשאת בנימין סי' ק"ב וע' בהרמ"ע מפאנו ז"ל סימן ס"ג עכ"ל כנה"ג וע"ש:

חולקין. פירוש אף שאסרן על המלו' לחוד הן אסורין. סמ"ע:

לבע"ח או לאשה בכתובתה. ממ"ש תניא אידך העושה שדהו כו' ופי' הרי"ף בתשובה שמיירי באפותיקי סתם וכמ"ש בירושלמי פ' בתרא דשביעית וכמ"ש למטה:

אבל כ"ז כו'. ממ"ש ושטפה נהר דוקא וז"ש אבל כ"ז כו' אע"ג דהמלוה יכול לגבות ממקום אחר אפי' כשהיא בידו כמ"ש הר"ן שם מ"מ נקט לאשמעינן דהלוה א"י לסלקו יעוד ממ"ש רשב"ג שם אשה אינו גובה כו' מ' בהדיא דא"י לסלקו בשאר נכסים ואף בע"ח וכן לת"ק אשה ובע"ח דגובין משאר נכסים היינו משום דמכר כמ"ש בירושלמי שם המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצה לגבות ממנה משאר נכסים גובה חברייא בעיין לא תגבה אלא מנכסים משועבדים א"ל ר' יוסי בני חורין לפניה ואת אמרת משועבדים מתני' בשלא אמר לא יהא לך פרעון אלא מזה אבל אם אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה אינו גובה אלא ממנה אלמא אע"ג דמיירי באפותיקי סתם מ"מ אי לאו דמשועבדים היתה צריך לגבות ממנה וגם מ' דאפי' המלוה אין יכול לגבות ממקום אחר דלא כהר"ן ודברי הר"ן לקוחים מן הרשב"א שם בחידושיו מהתוספת' דכתובות רשב"ג אומר העושה שדהו אפותיקי לכתובת אשה ומכרה לאחר ידה על העליונה רצתה גובה ממנו רצתה גובה משאר נכסים אבל אין ראיה לשם דדוק' במכר ואדרבה מוכח להיפך מדקא' ידה על העליונה ול"ק סתם שיכולה לגבות מלוקח ומאי אשמעינן הא בלא"ה יכולה לגבות משאר נכסים אלא דוקא בכה"ג וכן הרשב"א שם לא אמר אלא במכר ע"ש וכ "מ פשטא דגמ' ושטפה נהר וכן במכרו כנ"ל ואמרו בירוש' שם דשטר שיש בו אחריות משמט דא"ר בא בשם רב ייחד לו קרקע משמט לא אמרו אלא ייחד לו כו' ואמרי' בב"ק דעשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה ממנה וכד מיתומים:

רק במעות. אפי' באפותיקי מפורש טור וכ"כ כל הפוסקים דדוקא בלקוחות אמרי' בפ"ק דב"מ דא"י לסלקו באפותיקי מפורש וכן ביתומים כמש"ל סי' קט"ו אבל בבע"ח עצמו לא וראיה ממ"ש בגטין שם מי שחררו א"ר רבו ראשון שורת כו' כדרבא כו' ומיירי באפותיקי מפורש כמ"ש תוס' שם ד"ה במזיק כו' ועתוס' שם ד"ה הקדש. וקשה לר"ת ואור"י דרבא לטעמיה כו' ואם איתא דא"י לסלקו אפי' רבא מודה דלמפרע הוא גובה כמ"ש כיון דה"ל זוזי כו' ובתוס' שם ובפ' המניח אמר הקדישו כו' דכיון דא"י לסלקו בזוזי כו' אלמא דאין הקדש מפקיע מידי שעבוד אלא במקום דיכול לסלקו ומדמי הקדש ושחרור בהדדי וכ"ש באפותיקי סתם דאפי' הלוקח יכול כמ"ש בב"מ שם בשעשאו אפותיקי דח"ל לא כו' והוצרך לאוקמי באפותיקי מפורש: (ליקוט) רק במעות. עמ"ש שם בשם הטור דאף באפותיקי מפורש כן וראיה ממ"ש בפ"ק דב"ק ופ"ק דב"מ ראובן שמכר כו' ולא מצי למימר לאו בע"ד דידי את והקשו בתוס' למאי נ"מ ותי' ברא"ש פ"ק דב"מ והרשב"א והרא"ה ומ"מ וכל הפוסקים דמיירי באפותיקי מפורש דלוקח א"י לסלקו ושאר כל התרוצים שתי' סתר הרא"ה בב (ע"כ):

ויש חולקין. ממ"ש בגטין שם תניא אידך כו' וערש"י ותוס' ד"הגובין כו' ומדיכול למכור לכתחלה ש"מ דיכול לסלקו אבל הר"ן אזיל לשיטתו שפי' שם גובין אם מכרו וכן פי' כל המפ' וכמ"ש בירושלמי:

ואם מכרה כו'. דוקא מכרה כנ"ל: (ליקוט) ואם מכרה לאחר כו'. אבל הוא עצמו יכול לסלקו וערא"ש פ"ק דב"מ סל"ח ונ"מ כו' וכ"כ הרשב"א בפ"ק דב"ק והמ"מ וענ"י בב"ק שם בסוגיא הנ"ל ראובן שמכר כו' וא"ת למה איכפת כו' (ע"כ):

עשה שדהו כו' אבל כו'. כ"כ תוס' בב"ב מ"ה ח' ד"ה אי דאית כו' דאפותיקי מפורש הוי כמוכר שלא באחריות ועתוס' בב"מ י"ד ב' ד"ה ושמואל כו' ובה"ת בשמ"ג חולק וכ' דאפי' נמצא שאינו שלו אינו גובה משאר נכסים מכח קו' תוס' דב"ב שם וז"ש י"א:

עשה שדהו כו'. גמ' שם תניא אידך ופ' כת"ק ופי' הרי"ף בת' שמיירי באפותיקי סתם וכ"ה בירושלמי דשביעית שם המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה ר' יוסי אמר אינה מכורה לשעה כו' תני הכותב שדה אפותיקי לאשה בכתובת' ולבע"ח בחובו ומכרה ה"ז מכורה והלוקח יחוש לעצמו מתני' בשאמר לו יהא לך פרעון מזו מה פליגין בשאמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו והברייתא היא דברי ת"ק הנ"ל ובפ' אלמנה לכ"ג הל' ח' ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין ר' יוחנן אמר מכרן אין מכורין א"ל ר' אלעזר אוכלין תרומה מכוחו ואת אמרת מכרן אינן מוכרין כו' מה פליגין בשמכרן לעולם או בשמכרן לשעה כו' נשמעיניה מן הדא העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבע"ח בחובו מכרה ה"ז מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלה על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינים אמרו אתיא דר"א כרבין דר' יוחנן כרשב"ג הוי בשמכרן לשעה אינן קיימין אבל אם מכרן לעולם ד"ה אינן מוכרין והביא הרי"ף שם בקוצר וז"ש וכשיבא כו' בד"א כו' ופי' הר"ן ומ"מ דבשני דברים נשתנה אפותיקי אפי' בסתם דמכרו ממכר עולם אינה מכורה והשני דאפי' לשעה אם לא ימצא בני חורין אפי' יש משועבדין שנמכרו אחר זה אפ"ה גובה ממנה וז"ש אם לא ימצא וז"ש בירושלמי והלוקח יחוש כו' ועבה"ג ועתוס' בב"מ י"ד ב' ד"ה תריץ. וא"ת אדרבה כו' וי"ל כו' אך קשה כו' ויותר יש להקשות הא ע"כ באפותיקי מיירי ככ"ל אבל כמש"ל דאף באפותיקי סתם גובה ממנה א"כ יכול להיות באפותיקי סתם ואינו גובה השבח אלא מחמת דאקני דדוקא באפותיקי מפורש אמרו שם שגובה מחמת יורד לשדה חבירו כמ"ש הב"ע כגון כו' ועתוס' בב"ב קנ"ז ב' ד"ה גובה כו' וצ"ל ע"כ באפותיקי סתם כנ"ל והא דלא אוקים באפותיקי מפורש כקו' תוס' הנ"ל דהברייתא הנ"ל מפרש מתני' דר"פ הנזקין אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות כו' ומפ' לאכילת פירות בגזלן כמ"ש בפ"ק דב"מ י"ד ב' משום דבע"ח ל"ל פירי ואם איתא דבאפותיקי מפורש אפי' בע"ח אית ליה פירי למ"ש הרא"ש שם והטור סי' קט"ו ובדין יורד לשדה חבירו שלא ברשות וכ"מ בירושלמי דשביעית שאמר לא תגבה אלא מנכסים משועבדים א"ל ר' יוסי בני חורין לשניה כו' דוקא משום דבני חורין לפניה ומ"ש שם המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה כו' ר"ל אם מכרה לשעה היא מכורה וע"ז אמר תני הכותב כו' ושם מיירי במכרו לשעה מתני' בשאמר כו' ולכך פ' כת"ק אע"ג דר' יוחנן ס"ל כרשב"ג מ"מ מדפריך ממילתיה דת"ק ורב אחא ור' יוסי פליגי אליביה:

אבל רוב כו'. גם הרמב"ם מודה לזו דהרמב"ם לא איירי אלא באפותיקי סתם ולא חידש אלא מ"ש דקיים עד שעת טירפא אף במכרן לעולם אף במפורש וכ"ש בסתם שהם מפרשים מ"ש בירושלמי דיבמות אבל מכרן לעולם לא קאי אלא אעבדי נכסי צ"ב דרישא אבל באפותיקי אפי' במפורש אין חילוק ומ"ש בירושלמי דשביעית ר' אחא אמר מכורה לשעה כו' מיירי במכרן לעולם אלא דפליגי אם המכר בטל לאלתר או קיים עד שעת טירפא וכ' הרמב"ן כיון דאנן לא קים לן הלכתא כמאן המכר קיים עד שעת גוביינא ופלוגתייהו באפותיקי מפורש כמ"ש בירושלמי שם כנ"ל. ומ"ש דאפי' יש כו' כמ"ש בירו' שם המשעבד שדה כו' בני חורין לפניה כו' אבל אם אמר כו' אינו גובה אלא ממנה כנ"ל: (ליקוט) אבל רוב כו'. ובזה תי' נ"י בפ"ק דב"ק מש"ש א"א ראובן כו' באחריות כו' עלי דידי הדר והקשה א"כ אם יש לו ב"ח האיך גבי מלוקח ותי' דמיירי שעשאו אפותיקי מפורש (ע"כ):

משכונא אם כו'. ממ"ש בב"מ ס"ז ב' האי משכנתא באתרא דמסלקי כו' ולא הוי כמשכונת מטלטלין דאין שביעי' משמט עתוס' שם:

וכן שאר מטלטלין כו'. שם מכר לו טלית כו' מ"ט מטלטלי נינהו כו' אפי' עשאן כו':

ואפי' עשאם כו'. ואע"ג דכתב ליה כו' אפי' עשאו כו' ומדקאמר דכתב מ' דבשטר מיירי ועבה"ג:

ואפי' ידע כו'. עבה"ת שלמד ממטלטלי דיתמי דלא גבי בע"ח משום דלא סמיך עלייהו אע"ג דביתומים ליכא למימר טעמא דלא ידעי. ול"נ עוד ראיה דמצינו דאפי' באפותיקי ל"ג מיתומים ועתוס' דב"ק י"א ב' ד"ה כגון. והשתא גבי כו' ואע"ג דמיתמי כו' ואם איתא דכל היכא דל"ש קלא כגון דידע אפי' מלקוחות גובה כ"ש ביתומים ולפי פי' תוס' בשורו אפותיקי אפי' מיתומים לא גביא:

וכן לענין קדימה כו'. דהא אפי' במקום דבע"ח גובה מלקוחות כגון בקרקע פליגי ת"ק ובן ננס אם קדם וגבה אם גבה וכן בב"ק ל"ד א' ש"מ בע"ח מאוחר כו' אע"ג דמכרו אינו מכור כמ"ש שם ואף דקי"ל כמ"ד מה שגבה לא גבה מ"מ לא עדיף ממכר:

אפי' מפורש. מדלא חיישי' בב"ב שם לאפותיקי מפורש וממ"ש בב"ק ל"ג ב' שאני התם דכמאן דעשאו כו' והאמר רבא כו' והא שור דכאפותיקי מפורש הוא ועתוס' שם ל"ו א' ד"ה ור"ע כו':

בשטר. כנ"ל בס"ג ומוכח ג"כ מב"ק שם לפי מאי דאמרי' בפ"ק דערכין ז' א' דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וכ"ש לפי מאי דקי"ל שעבודא דאורייתא ועבפ"ק דקדושין י"ג ב' ועבב"ק ח' א' תוס' ד"ה כולן כו' א"נ כו' ועהג"מ פ' י"ט ממלוה ס"ק ב':

והוא כו'. דאז כמקרקעי דמי כמ"ש בב"ב שם ואפי' בלא אפותיקי עבה"ג:

אפי' בסתם. ערש"י בב"ק י"א ב' ד"ה אפותיקי וכ"ה כל סתם אפותיקי:

(ליקוט) עבד כו'. כרשב"ג וכ"מ הסוגיא דב"ק ל"ג ב' הא נמי רבה וכיון דלא קי"ל כרבה כמש"ש צ"ח ב' הוה עובדא כו' כ"ש בזה (ע"כ):

אע"פ שכתב כו'. עתוס' שם ד"ה במזיק כו':

מזמן זה כו'. עבה"ג:

ע"ד שיקבר כו'. סנה' מ"ח ב' תרגמה עולא כו':

אבל קדושת כו'. ממ"ש בעירוכין כ"ג ב' המקדיש כו' ועתוס' שם ובשבועות מ"ב ב' ליפרע מנכסי הקדש ובב"ב קע"ד ב' ש"מ שהקדיש כו' וצ"ל דרבא מיירי בקדושת הגוף וכמ"ש בכתובות נ"ט ב' שאני קונמות כו' וכדרבא כו':

אלא יפדנו כו'. עירוכין שם:

ודמי כו'. רש"י שם וכ"מ מדקאמר מוסיף עוד מ' שמוסיף על החוב:

ואפי' בקדושת כו'. דאל"כ יאסור כל אדם על בע"ח בקונם וכמ"ש בכתובות שם וכמ"ש שם ונקדשו מהשתא אלמוה רבנן וה"ה דאלמוה רבנן לשעבודא דבע"ח דל"ד לבעל דמצינו דג"כ באשה אלמוה רבנן כמ"ש שם ע' א' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר כו' ודוקא בקונם דלא אסר אלא לדידה אלמוה רבנן אבל במה שאסר על כ"ע לא כההיא אצטלא לא אמרי' דאלמוה רבנן לשעבודא דאשה:

ויש חולקין. וכ' דמנדין אותו עד שישאל על נדרו ומצינו דבמקום דאמרי' אלמוה כו' אפי' בכעין הקדש אמרי' דהא שיחרור הוא כעין הקדש כמ"ש רבא ואמרי' בב"ק צ' א' אלמוה דאמרי' שם לימא דרבא כו' לא דכ"ע כו' והכא כו' ועתוס' שם ד"ה אלמוה כו':