דין מלוה בשטר גובה ממשעבדי והמלוה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קי״א

המלוה את חבירו כו'. עיין מדינים שבסי' זה בתשו' ר"א ן' חיים סי' ק':

אבל המלוה בשטר כו'. או שהודה בפניהם וצוה להם לכתוב שטר בעה"ת שער ס"א ומ"ש שם שי"א דוקא ראו שלוה בפניהם דאל"כ אימור לחוב אחרים הודה ומביאו ב"י במחודש ח' לא נהיראלי ולא משמע כן בש"ס ופוסקים בכמה דוכתי וכן מבואר בבעה"ת גופא ריש שער מ"ח בתשובת הרמב"ן שהשיב לו שם כן וכתב הבעה"ת שם בסוף דבריו ואע"פ שתמצא לקצת מחברים שאמרו אין כותבין אא"כ ראו נתינת מעות אל תחוש להן דשלא בעיון כ"כ ודברי הר"מ ז"ל יפין ומדוקדקין עכ"ל ומביאו ב"י בקצרה לעיל ס"ס ל"ט ועיין בבעה"ת עצמו שם כתב ב"י בשם בעה"ת אשה שנתן לה אחר קרקע אע"פ שהבעל אוכל פירות אין בעל חובו גובה מהם ואין ב"ח זוכה באכילת אותם פירות דבעינן רווחא ביתא דה"ל כנכסי מלוג אבל בנתן לה בעלה משמע מדבריו דדוקא כשאין הבעל אוכל פירות וכן הוא להדי' בבעה"ת שער ו' ריש ח"ד וז"ל במתנה ד"ה קנת' ואין הבעל אוכל פירות ולפיכך אין ב"ח גובה מהן כלום אם נתן לאשתו הבעל אחר נשואי' קודם שלוה קרקע שהרי קנתה ואין הבעל אוכל פירות וב"ח כמו כן אינו גובה מהן כלום עכ"ל ודלא כסמ"ע ס"ק ב' ואולי ט"ס יש בסמ"ע או דבעה"ת מיירי בשנתן לה הבעל ואוכל פירות ב"ח גובה מהפירות והסמ"ע מיירי שאינו גובה מקרקע ודוק:

הקדשות הרי הם כמשועבדים כו'. נ"ל ראיה ברורה לזה מש"ס פרק שבועות הדיינים (שבועות דף מ"ב ע"ב) וכן מוכח בתוספו' ובעל המאור ורמב"ן ושאר פוסקים בסוף ב"ב גבי אין אדם עושה קנוני' על הקדש וכן מהטור והרמב"ם לקמן סי' רנ"ה ס"ג:

אם נתנו ללוה כו'. עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קכ"א:

ואין לו בן אחר. עיין סמ"ע סעיף קטן ח' עד אבל בנדון דידן דלא מכר' הבן א"צ דאקני והב"ח כת' דנ"מ דאם לוה אחר מיתת אביו ג"כ אזי בלא דאקני הוי גובה בעל חוב השני ובדאקני נשתעבד לראשון וגרס בטור ומת האב ואח"כ לוה משני ע"ש והן דברים של טעם וק"ל עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' רכ"ה ובתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' פ"ג:

לפיכך אם נתן הלוה כו' מכאן עד סוף הסעיף לקמן סי' רכ"ג ס"ט ועיין שם:

ואין היורשים יכולין לומר שנתנו לו. ע"ל סי' מ"א ס"ג בהג"ה ובסמ"ע ולקמן סוף סימן רע"ג ובסמ"ע שם ובמ"ש שם בב"ח:

כגון שסילק שיעבודו כו'. ובכתובה גובה בכה"ג לדעת ר"ח ור"ת והרא"ש עיין בטור א"ע סי' ק':

חבל גזלן אנס כו'. דין זה הוא מהר"ן פ' מי שהיה נשוי וה"ה שכתבו כן בשם תשו' הרשב"א ועיינתי בתשו' הרשב"א סי' אלף ל"ט וראיתי שאין דבריו מוכרחים ע"כ דין זה צ"ע ובפרט מ"ש בתשו' רשב"א שם דה"ה כשמכרם הלוה לעכו"ם אלם שאינו יכול להוציאם מתחת ידו אין לב"ח על הלוקח ראשון כלום דא"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו וזיל לגבי שעבוד דהא ה"ל נכסים ראוים לגבות מהם אלא שהם עכשיו ביד אלם ומצויים הם בעלי זרוע ליפול עכ"ל תמיה לי מאי מצויים הם בעלי זרוע ליפול שייך הכא כיון שמכרם בודאי העכו"ם לא יחזיר הקרקע כל זמן שלא יחזיר לו הלוה מעותיו וא"כ לא שייך כאן לומר הנחתי לך מקום לגבות הימנו וכי משום שהעכו"ם לא יקבל עליו דין ישראל שטורף מהמאוחר נאמר כאן הנחתי לך מקום לגבות הימנו וצ"ל דמיירי במעט ממון והקרקע שוה יותר והתנה עם העכו"ם כשיחזור לו המעות יחזיר לו הקרקע והעכו"ם אלם ואינו רוצ' לקיים ודוק:

יתומים קטנים כו'. ע' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' קנ"ה ע' בתשובת ר"א ן' חיים סי' כ"ח:

ולא מאחד מהן כו'. ע' מה שסיים רי"ו בזה עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' רי"ח:

במתנה ע"מ להחזיר כו'. עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' ס"ג:

בכל פעם אחזירנה לך עיין לקמן סי' רמ"א סעיף ו':

אם קנה והוריש גובה. וכן מוכח בש"ס ב"ב (דף קנ"ז ע"א) וכן עיקר ותימה על המחבר שכתב דעת היש חולקין ועיין ב"ח שנסתפק בירושה דמחיים ע"ש ועיין בסמ"ע ס"ק ל"א:

או שבעלי חוביו מכרו נכסיהם. פי' שטרותיהן ולהן בעינן קנין אגב כו' עכ"ל סמ"ע כן עיקר ודלא כמ"ש הב"ח דאל"כ לא ה"ל להטור לסתום וק"ל:

מכרו נכסיהם מטלטלים כו'. לדינא דש"ס או לדידן שטרות דלית בהו משום תקנת השוק:

וכן בשטר שיש ללוה כו'. קאי אמכרו נכסיהן דוקא וכ"כ הב"ח וע"ש:

שעבודא דמטלטלי אגב מקרקעי כו'. ואם אין ללוה השני רק קרקע אז א"צ שעבוד אגב קרקע דכיון דיגבה בשטר קרקע א"כ מפיק משעבודא דר' נתן כן מוכח בבעה"ת סוף שער מ"ג ומביאו ב"י בקצרה בסעיף י"ז וע"ש בבעה"ת עצמו וכ"ש אם כבר גבה הלוקח השטר חוב קרקע או מלוה של המוכר השטר חוב טורף ממנו הקרקע אפי' אין בשטר שלו שעבוד מטלטלי אגב קרקע דכיון דהשתא גבה קרקע מחשב כקרקע ומפיק מיניה מדר' נתן וכן מוכח להדיא בהר"ן פ' שני דייני גזירות ובהרמב"ן שהביא הבעה"ת שער ל"ד סוף ח"ב וכן בטור והמחבר לעיל סי' פ"ה סעיף ו' ע"ש ודוק ויש להוכיח כן מסוגית הש"ס פ' כל שעה (פסחים דף ל"א ע"א) וע"ש בתוס' מ"ש בשם ר"י וה"ה כשלוה השני שעבד מטלטלי אגב קרקע אז אין צריך המלו' הראשון שעבוד מטלטלי אגב קרקע נגד הלוקח השט"ח כדמוכח בהר"ן שם וטור והמחבר לעיל סי' פ"ה סעיף ו' וק"ק על הטור והמחבר כאן שסתמו הדברים דהא צ"ל דמיירי שיש ללוה השני מטלטלים לשלם ולא שעבר אותן מטלטלי אגב קרקע וזה היה להם לבאר ודוק כי דין זה חדוש הוא וברור:

אגב מקרקעי. כתב הסמ"ע ס"ק ל"ט דצ"ל דמיירי נמי כשהיו בידו השטרות קודם שלוה כל אחד מהמלוה שלו מ"ה לא כתב דבעינן שיכתוב לו נמי דאקני דכיון דכתב אגב קרקע נעשה להשטרות דין קרקע ע"כ וכן משמע בבעה"ת סוף שער מ"ג שכתב שיכתוב לו דאקני והיינו כשנעשו השטרות אחר כך מיהו נראה דהיינו דוקא כשבאין לגבות בשטרות מטלטלים אבל כשבא לגבות קרקע וכ"ש אם כבר גבה הלוקח קרקע אז אין צריך דאקנה וכמו שהוכחתי לעיל ס"ס פ"ה וע"ש:

לאחר שלוה הוא משניהם יחלוקו כו'. כתב הב"ח ואע"ג דשעבודא חל גם כן אמה שיקנה הכא מיירי בדלא כתב דאקני ולהכי לא חל אמטלטלים שלא היו לו ברשותו עכ"ל ודבריו תמוהין דהא אפי' כתב להם דאקנה הא לוה ולוה וקנה יחלוקו אפי' כתב לשניהם דאקנה וכדלעיל סי' ק"ד סעיף ו' והוא פשוט בש"ס וכל הפוסקים:

יחלוקו אף כשגובין קרקע דאף דשעבוד' דרבי נתן שייך בקרקע ודנין ביה דין קדימה מ"מ כשהלוה הלוה לבעלי חוביו נשתעבדו אז בעלי חוביו לשניהם מדרבי נתן:

וכתב לראשון אגב כו'. כתב סמ"ע ס"ק מ"א וז"ל וצ"ל דמיירי כאן דכתב לראשון אגב ולשני לא כתב אגב דאל"כ להשני הוי משתעבד ולא להראשון כדין קרקע שקנה הלוה בין שני ההלואות שהלוה זה אחר זה אם לא שכתב להראשון אג"ק ודאקני וקנה מטלטלים או הלוה לאחרים ואח"כ חזר ולוה משני שכתב ג"כ להשני אג"ק ודאקני דאז ג"כ להראשון משתעבד ולא להשני עכ"ל ודבריו תמוהין דפשיטא דאין אגב מועיל לראשון אם לא שכתב לו דאקנה וכמ"ש בסמ"ע גופיה לעיל סימן ק"ד ס"ק ט"ו וסימן קי"ג ס"ק י"ד והוא פשוט אלא פשיטא דמ"ש הטור או קודם שלוה מהאחרון מיירי שכתב לראשון ולשני דאקנה וכתב ג"כ אגב לשניהם ואולי לא הוי משמע ליה לסמ"ע לפרש הכי דמיירי דכתב לו דאם (לא) כן ברישא בהלוה לאחר שלוה משניהם נמי וכמ"ש הב"ח שהבאתי בסמוך ועל כן גם בכאן דחק הב"ח וכתב וז"ל תימה דהלא כשכתב אגב לראשון לא היה השטר ברשותו ולא מהניא ליה אגב י"ל דה"ק דחובותיו של הלוה נעשו קודם שלו' מהאחרון וכ' לראשון אגב לאחר שנעשו החובות קודם שלוה מהאחרון דאז זכה בהם הראשון עכ"ל אבל כבר כתבתי בסמוך דליתא אלא ברישא מיירי אפי' כ' לשניהם אגב ודאקנה כן נ"ל ברור ודוק:

לראשון אגב כו' היינו כשיש ללוה האחרון מטלטלים אבל אם באו לגבות המלוי' מלוה של לוה שלהם קרקע אז המלוה ראשון שלו קודם למלוה שני שלו אפי' לא כתב למלוה ראשון שלו אגב דכיון דאין לו רק קרקע ויש לו דין קדימה ומפקינן מיניה מדר' נתן כן מוכח מבעה"ת סוף שער מ"ג: מיהו מתשו' רשב"א סי' תתק"ד שהביא ב"י לעיל סי' ק"ד סעיף ד' נראה להדיא שחולק מיהו נראה עיקר כהבעה"ת ומ"ש הרשב"א שם טעם לזה דקי"ל כרבא בפ' כל שעה דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה נלע"ד דלאו מילתא היא דהא אמרי' התם בסוגיא דפ' כל שעה (פסחים דף ל"א ע"א) דלענין שעבודא דר' נתן לא שייך לומר מכאן ולהבא הוא גובה אלא ה"ל כאלו הלוה השני מהראשון דאל"כ אמאי יתומים שגבו קרקע בחובות אביהם ב"ח חוזר וגובה מהן וע"ש ודו"ק והכי מוכח מהר"ן פ' שני דייני גזירות והרמב"ן והטור והמחבר לעיל סי' פ"ה ס"ו כדברי הבעה"ת דסוף שער מ"ג הנ"ל ולא מסתבר לחלק ולומר דהתם לוקח גרע ממלוה ועוד דהא משמע התם להדיא דחוזר וגובה כל הקרקע מהלוקח ואם איתא יזכה הלוקח עכ"פ בחצי הקרקע מצד שהוא מלוה מחמת אחריות מעותיו דאחריות ט"ס הוא אף בלוקח שט"ח וכדלעיל סי' ס"ו סעיף ל"ד ודוק:

אגב כו'. ונראה דאם בעלי חוביו של לוה שעבדו ללוה מטלטלי אג"ק דאז דינם כקרקע ומלוה ראשון שלו יש לו דין קדימה כמו בקרקע ואפי' לא כתב לראשון אגב דאע"ג דלא נעשה השטר כקרקע מ"מ כיון דהמטלטלין נעשו כקרקע יש לו דין קדימה מדר"נ וכן מוכח ל' סי' פ"ה ס"ו (עיין מ"ש שם בס"ק כ"ג) ולא מסתבר לחלק ולומר דהתם לוקח גרע ממלוה ועוד דהא משמע התם דחוזר וגובה כל המטלטלים שנשתעבדו אג"ק ואם איתא יזכה הלוקח עכ"פ בחצי המטלטלים וכמ"ש בסמוך ודוק:

ראובן היה לו שטר. עיין בתשובת מהרשד"ם סימן ק"ב:

אבל אינו טורף מהלקוחות כו'. אע"ג דקיי"ל שיעבוד מלוה הוא דאורייתא אפי' בע"פ מ"מ חז"ל תקנו משום פסידא דלקוחות דלא יגבה מהן מלוה ע"פ דלית להו קלא ואפי' ממקבלי מתנה אע"ג דלא נתנו מעותיהן בעדו להלוה מ"מ אי לא עשה לו ניח נפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה וה"ל כמכרו וע"ל סימן קט"ו ורל"ה:

בין קרקע בין מטלטלים כו'. ואם שיעבד נכסיו בלתי אשתו והן משועבדין לכתובתה דינו כמו במכר דמה שיכול למכור לעולם או עד שתתאלמן כן הדין בב"ח כ"כ ב"י בשם ב"ת ד"מ ו' וע"ש שהאריך עוד מדין אשה שנתן לה אחר או בעלה קרקע קודם שלוה אף שהבעל אוכל פירות אין הב"ח גובה מהן וע"ל סי' צ"ט סכ"ה ועיין בא"ע סימן צ' דשם נתבאר הרבה דינים מזה:

אפי' אם אינו מפורש בשטר דקי"ל אחריות ט"ס הוא וששכחו לכותבו דחזקה הוא דלא שדי המלוה זוזי בכדי:

וכמו שנתבאר בסי' צ"ט. וע"ש בסעיף ז' שכתב שם מור"ם בהג"ה והוא מדברי הרמב"ן ורשב"א דאם נראה לב"ד שלא כיוונו לערמה רק למתנ' גמורה קנה המקבל אע"ג שהיתה כוונתו להבריח:

התנאי קיים. ז"ל הטור שהנותן יכול להטיל במתנה איזה תנאי שירצה כו' עד ואינו יכול להקנות לאחרי' אלא מה שהנותן רוצה ליתן ואם היה ב"ח טורפו א"כ לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקרא והדרא למרא קמא נמצא שהמלו' לוקח ממון אחרי' בחובו:

ומ"ש אפי' כתב לו דאקני. כ"כ גם בטור ור"ל אף דמהני כתיבת הלוה למלוה דאקני למהוי משועבד לו מה שקנה אחר ההלואה כאלו היה בידו קודם ההלואה מ"מ זה שאינו קונה לדעתו אלא ע"ד הנותן לא נשתעבד לו:

והתנה עמו המוכר ג"ז בטור ובפרישה כתבתי הטעם דבמכר דקיבל המוכר מעות מהלוקח [שהוא הלוה] בעד השדה אם ירצה המוכר לבטל המקח מכח התנאי הרי צריך להחזיר ללוקח הלוה מעותיו ויקחם המלוה. והא דכ' שב"ח גובה ממנו ר"ל עד שיתן לו דמי השדה שקיבל ממנו. גם מסתמא לא יתן לו דמי השדה דהא מתחלה היה ניחא ליה ומכרן בדמי השדה שקיבל ממנו ומסתמא אין לו נ"מ שהיא ביד הלוקח הלוה או ביד המלוה ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

ואין לו בן אחר כו'. בטור מפורש הטעם והוא משום דכשמת ראובן הנותן אותו כח ששייר לעצמו בקרקע זכה בו הבן כיון שלא היה לו בן אחר וכשבא ב"ח לטורפה אף שנתבטלה המתנה מכח אותו התנאי מ"מ חזרה להבן דהשיור ששייר הנותן לעצמו ירש הבן מאביו וה"ל כלוה ואח"כ קנה דמשתעבד משום דכ' ליה דאקני כו' ועפ"ר שם כתבתי דנראה בעיני עיקר דהא דסיים הטור וכ' משום דכ' ליה דאקני לא קאי אלא אדסמוך ליה לפניו ז"ל דה"ל כלוה וקנה וכוונתו דשם משתעבד אע"ג דחזר ומכרה בדכת' לו דאקני אבל בנדון דידן דלא מכרה הבן א"צ דאקני ע"ש ומה"נ לא כ' המחבר כאן דבעי' דאקני וכתבתי זה לאפוקי מי"מ ועפ"ר:

בן אחר כו'. עד "גובה ממנו פי' בהאי דאין לו בן אחר גובה ממנו כל השדה אבל אם היה לו עוד בנים אחרים לא היה גובה ממנו אלא כפי חלק ירושתו המגיע ע"ז הבן שלוה ממנו שהרי ודאי אף לאחר שחזר המתנה לאביו גם הוא יורש חלקו עם אחיו ממנו דאין לומר דכיון דאבוהון גילה דעתו שלא יטול ממנו ב"ח א"כ מסתמא ניחא ליה לאביו שירשוהו שאר בניו כולו וה"ל כאלו התנה כן בפירוש דא"כ אף שאין לו בן אחר נאמר דניחא ליה לאביו שירשוהו שאר קרוביו שלא יגבהו הב"ח וע"ל בסי' רפ"ב בטור וק"ל:

אין שאר ב"ח יכולים כו'. כפול לעיל סימן ק"ד ס"ט ושם כתבתי הטעם דאלים כח ב"ד להעמיד לוקח זה שקנה מהם במקום מלוה ראשון שהיה מוקדם לשאר ב"ח משא"כ הלוה שמכר בעצמו דלא אלים כח מכירתו וכיון ששאר ב"ח הן מוקדמין לקניות לוקח זה חוזרין וגובין ממנו:

אלא חוזרין וטורפין בחובם. לקמן בסי' קמ"ז ס"ב חזר וכ' מור"ם דין זה ועמ"ש בישוב דברי ריב"ש במ"ש בזה ובאם הי' המערער דיין:

ב"ח מוקדם כו'. דין זה כבר כתבו הטור והמחבר לעיל סי' פ"ב ס"ב ושם בטור כ' שיש חולקין ביש בו נאמנות אבל הסכמת הטור הוא כמ"ש כאן דאינו מועיל לו הנאמנות לפטרו מהשבועה ושם כתבו ג"כ דהמוקדם יכול להטיל חרם סתם נגד המאוחר ולומר שהחרם יחול על מי שיודע ששט"ח של המוקדם אינו פרוע או מי שיודע בעצמו ששט"ח השני פרוע ומשביעו לו להמוקדם על חנם עי' שם:

מי שנמחק שטר חובו כו'. דין מי שנמחק שטרו כו' עי' בדברי הטור והמחבר לעיל ר"ס מ"א:

אפי' הם זיבורית הטעם דמן התורה דינו דבעל חוב בזיבורית אלא משום כדי שלא ינעל דלת תקנו שיגבה מבינונית ובמקום פסידא דלקוחות לא גזרו וכמ"ש בסוף סי' ק"ח סי"ט דמהאי טעמא אין גובין גם מיורשים אפי' הן גדולים אלא מזיבורית:

לפיכך אם נתן כו'. בל' זה כתב ג"כ הטור ובפרישה כתבתי דל' "לפיכך אינו מקושר יפה עם מ"ש לפני זה וצ"ל דמשום סיפא נקטוהו דמסיק וכ' אבל אם אמר ק"ק לפלוני ואחריו ש' לפלוני כו' ויצא עליהן שטר חוב דגובה מהאחרון וזהו מטעם משום דאין נפרעין ממשועבדים במקום שיש בני חורין אפי' הן זיבורית ומה שביד האחרון נחשב לבנ"ח נגד הראשונים דבשעה שגבו הראשונים נשאר מה שגבה האחרון ביד הלוה בנ"ח ועמ"ש עוד מזה:

ק"ק לפלוני וש' לפלוני כו'. בזה הכל מודים משא"כ כשנתן לכל א' ק"ק דיש בו פלוגתא וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה גם נקט הכי לרבותא דאע"פ דגילה דעתו שהאחרון חביב בעיניו כיון שנתן לו טפי. אפ"ה ברישא הן שוין ובסיפא הוא גרוע מהראשונים:

אין אומרים כל הקודם בשטר זכה. וה"ט כיון שלשלשתן נתן בשטר אח' אמרינן שנתכוין שיחול מתנותיהן יחד אלא שא"א לבני אדם להוציא ב' דברים כא':

חולקין הנכסים לתשע' חלקים בפרישה כתבתי דאין זה דומה למ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ד ס"י דמי שיש עליו ג' ב"ח שחייב לזה מאה ולזה מאתים ולזה ג' מאות ואין ביד הלוה אלא כדי ג' מאות דחולקין בשוה ונוטל כל א' ק' דשם כל א' הלוה להלוה מעותיו ובשעת הלוא' נשתעבדו נכסי הלוה לבעל המאה כמו שנשתעבדו לבעל הג' מאות מה שא"כ בנותן מתנה מנכסיו מרצונו הטוב דשורת הדין נותן שלמי שהראה כונתו להרבות בנתינה יתן לו יותר ומשום הכי נוטלין לפי ערך:

ולא חיישי' לקנוניא. פי' לומר שכבר נתנו היורשים להמקבל והניחו שטר צוואה בידו או החזירו כדי שיטרוף מהלקוחות ויחלקו עמו דכל שהשטר צוואה בידו לא מרעינן לשטרא דאינשי:

נתבאר בסי' ק"ז שם ס"ג נתבאר בפשיטות דאין יכולין לסלקו בקרקעות שלהן אפי' הן עידית ושל אביהן שמכרו הן זיבורית ומטעם שכתבתי שם במעות ובמטלטלים יכולין לסלקו אם לא שעשאו אפותיקי:

שגם הלוה בעצמו כו' ואינו מן הדין שיוציא מנה על מנה בנסיעתו שמה ובהוצאות והכנסת הפירות לביתו משם וע"ז מסיק בהג"ה דאם לפי ראות הדיינים אין לו רבוי הוצאות מחמת זה כי גם זולת זה יש לו שדות ושאר ענינים באותו מקום גובה שם:

אבל גזלן אנס כו' כיון דלא נתקלקלו הנכסים מצד עצמן אלא שאינו יכול לגבות מהן מחמת שגזלן מיד הלוה אנס א' מי שהוא ואין המלו' יכול להיציאו מידו בדין צריך להמתין עד שירד האנס דלא יפסיד המלוה חובו בהמתנה זו כי מצויין האנסים שהן בעלי זרוע ליפול:

יתומים קטנים. פי' יכול המלו' לגבות חובו מלקוחות אף שהניח בנ"ח כיון שהן קטנים ואינו יכול להוציא מידן עד שיגדלו:

ויש חולקים דלאו שם קלקול על הנכסים בנ"ח דהא בני חיוב נינהו הקטנים מיד לכשיגדלו:

אע"פ שלא יכול לטורפן. פי' אף שהמלו' אינו יכול לטרוף המטלטלים מיד הלקוחות שקנאו אחר שהלו' לו כי אין קדימה במטלטלים (ואפי' הקנהו אג"ק וכ' לו דאקנה) משום תקנת השוק אפי' הכי אין ביד המלו' למחות ביד הלוה למכרן אף שהן משועבדין לו כל זמן שהן בידו מפני שהלו' יכול לומר לו עדיין לא הגיע זמן פרעון שלך ולכשיגיע אפרע לך בשאר דברים ה"נ במוכר קרקעות לעובד כוכבים דישראל במטלטלין ועובד כוכבים בקרקעות שוין הן שאין יכול לטרוף מידן:

ואינו צריך ליקח חצי שדה כו'. וכ"כ הטור והמחבר ג"כ לעיל סי' ק"ז ס"י בבא לגבות מהיורשים ומטעם דלא עדיפי היורשים והלקוחות מהלוה עצמו דמגבה מאיזה בינונית שירצ' אבל אינו יכול להגבות חצי שדה מזה וחצי מזה אבל שדה מכאן ושדה מכאן הי' יכול להגבותו ולא היה מחויב להגבות למלו' במקום אח' כן הדין ביורשים ובלקוחות:

למה לא תבעת חובך מהראשון. הטור מסיים בטעמו ז"ל דשמא לא רצה לתבוע עד עתה דלפעמים הלוה אלם ולפעמים המלו' עשיר ויש לו שט"ח הרבה ואינו זוכר לכולם עד שיזדמן לידו מיהו בשטר ישן צריך דרישה וחקירה עכ"ל:

לא הפסיד בשביל זה זכותו ול"ד למ"ש הטור והמחבר לקמן ר"ס קמ"ז דאם לוי היה אחד מעידי המכיר' שוב אינו יכול לערער על הלוקח לומר שהשדה שלו הוא דשאני הכא דאין לו אלא שיעבוד על הנכסי' ויכול לומר סבור הייתי שיפרע לי במזומנים או ממקום אחר מה שאין כן התם דמערער על שדה הנמכר גופו ואומר שלו היה ומה שכתב הטור והמחבר בסעיף שאחר זה דלוי הי' לו שטר על שדה הנמכר ואפי' הכי יכול לטורפו התם נמי מיירי שהשטר לא היה על שהבית שלו אלא שמשועבד לו אי נמי התם לא עבד מעשה אלא שהיה במעמד המכירה ומה שמינהו ראובן על הבנין בזה יכול לומר כוונתי הי' שאבננו לפי רצוני ואח"כ אטרפנו משא"כ התם דמה שחתם נפשו על השטר הוא מעשה דמגרע כחו וכ"כ שם בשם המפרשים:

אם הם קרקעות וכו'. דאם הם מטלטלים בכל ענין הית' מתנתו מתנה אף ששיעבדם לו אג"ק משום תקנת השוק וק"ל:

בכל פעם אחזירנו לך כצ"ל:

אם קנה והוריש כו'. דרשות יורש כרשות הלוה דברא כרעא דאבוה הוא ומ"ש ויש חולקין הטור והמחבר סתמו וכתבו בר"ס ק"ז ובסי' זה בסעיף שאחר זה וגם בס"ס קי"ב דבן במקום אביו קאי לענין יאוש ושינוי רשות וכתבו דלא מחשבי' רשות יורש לרשות אחר (וע"ש סי' ל"ז ולקמן סי' שנ"ג ושס"א) וכאן כ' המחבר דיש חולקין צ"ל דנמשך אחר ל' בע"ת דכ"כ בסוף שער מ"ג:

הדין עמו הואיל כו'. ז"ל הטור אע"פ ששמעון היה יכול לטעון לראובן פרעתי' אין הלקוחות יכולין לדחות לראובן ולומר פרוע אתה משמעון ואין שמעון נאמן בהודאתו עלינו שהוא עושה קנוניא עלינו לפי שסוף סוף צריכין לפרוע לשמעון שהוא המלו' של המוכר שלהן והואיל ויכול שמעון לטרוף מהן גם ראובן שהוא המלו' של שמעון טורף מהן הואיל ושמעון מוד' שהוא חייב עכ"ל. ומיירי שאותן נכסים היו ביד יהוד' כשלוה משמעון או דכ' יהוד' לשמעון דאקני ואם הנכסים מטלטלים צריך להקנותן לשמעון באגב קרקע ובדאקני וקיצר כאן דלא איירי כאן בדין זה וסמך אמ"ש אחר זה וכאן לא בא אלא ללמדינו דאע"פ שראובן לוה ע"פ יכול לגבותו וק"ל:

לא מבעיא בעודם בידו שהמלו' גובה מהן מדר' נתן כו' דכל זה מיירי דהשטרות והנכסים עדיין בידן שלא מכרן הלוה או לוויים שלו מ"ה לא הצריך שיהיה כתוב בשטר המלו' ההקנאות מטלטלים אג"ק אע"ג דשטרות מטלטלים הן דמכל מקום כיון דהלו' הי' יכול לגבות מלווים שלו בעודם בידו בכל ענין מ"ה מלוה של הלוה גובה גם כן מהן מדר' נתן כל זמן שהן בידו וע' בבע"ת שכ' זה הדין בסוף שער מ"ג אכשיש לאותן לווים דהלו' קרקעות אבל נרא' דלפי דמסיק שם דגובה מדר' נתן אין חילוק בין שיש בידן קרקעות או מטלטלים וכן הוא בטור ע"ש ודו"ק:

אפי' נעשו השטרות כו' אחר שלו' כו'. פי' וכ"ש אם כבר נעשו קודם שלוה הלו' מהמלוה הראשון דאז בשעת הלוא' נשתעבדו לו דהא גם הם בכלל נכסי הלוה הן דמשועבדין למלו' וע"ל ר"ס פ"ו דכ' הטור והמחבר זה לשונו ל"ש אם נתחייב לו אח"כ כו' וכתבתי סברא זו וגם סברא איפכא מזו ע' שם ומכאן מוכח שצ"ל שם כסברא זו:

ואפי' קנו בעלי חוביו של לוה כו' כן כ' ג"כ הטור ולכאור' הי' נראה דקאי אמאי דסמוך לו לפני זה שלוה שמעון ליהוד' אחר שלוה הוא וע"ז בא להוסיף ולומר אפי' אם באותה שעה שלוה ממנו יהודה לא היה לו נכסים דהשתא איכא תרתי דל"מ דלא נשתעבד יהודה לראובן מכח שמעון בשעה שלוה ראובן לשמעון אלא אפי' גם לשמעון לא נשתעבדו נכסי יהוד' בשעה שהלו' לו שמעון שהוא קנאן אחר ההלואה אפ"ה גובה ראובן מיהודה מדר' נתן ואף שהלשון קצת דחוק לפי' זה מ"מ קושטא דמילתא הוא לדינא דאפי' אית ביה תרתי הנ"ל יכול ראובן לגבות מיהוד' וגם בסעיף שאחר זה כ' הטור והמחבר ז"ל אחר שלוה הוא מהמלוה וכתבתי שם פירושו דר"ל אחר שלוה לוה השני ממלוה שלו דהוה לוה של מלוה ראשון ולא כע"ש שפירש גם שם דר"ל אחר שלוה לוה הראשון מהמלוה שלו ודחיתי שם דבריו אבל שוב ראיתי בבע"ת סוף שער מ"ג דכ' אף שקנה יהודה אחר שלוה שהעון מראובן וכן הוא משמעות הל' דהטור והמחבר ולפי זה צ"ל דמיירי זה כשלוה שמעון ליהודה קודם שלוה הוא מראובן ואזה כתב דאפילו קנה יהודה (שהוא הלוה של שמעון שלוה מראובן) עד אחר שלוה שמעון מראובן ונמצא שבשעה שלוה שמעון מראובן עדיין לא קנה (יהודה) שמעון כלל וק"ל:

או שבעלי חוביו מכרו נכסיהן. פי' שטרותיהן ולהן בעי' קנין אגב כדמסיק דאם מכרו קרקעות לא בעי' אגב ואם מכרו שאר מטלטלים לא הוה מהני אגב וכמ"ש הטור בס"ס זה ז"ל דאע"ג דבשאר מטלטלים שמכר הלוה תקנו חז"ל שלא יגבה מהם המלוה אע"ג דשעבדן לו אגב קרקע היינו משום תקנת השוק דאל"כ לא הי' אדם קונה מחבירו מפני שיעבוד נושיו אבל בנתינת שט"ח לא שייך ה"ט דמילתא דלא שכיחא הוא ועוד שלא יצא הש"ח מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הלכך חשיב שפיר ממונו לגבו' ממנו בעלי חוביו וכ"כ הטור והמחב' ג"כ בסי' ס' ס"ס א' ע"ש וזהו דלא כע"ש שפי' נכסיהן מטלטלין שלהן ע"ש:

אחר שלוה הוא מהמלוה כו'. כ"כ ג"כ הטור וב"ת שם ועפ"ר שם כתבתי דר"ל כל אחד לפי עניינו שכנגד מה שאמר שמכר שמעון הלוה ראשון שטרות שלו אמר כאן שמכרן אחר שלוה שמעון מראובן. וכנגד מה שאמר או שמכר יהודה נכסיו קאמר דהיינו כשמכרן אחר שלוה הוא פי' יהודה מהמלוה שלו דהיינו שמעון דאז חל שיעבוד כל מלוה עליהן קודם שמכרן הלוה שלו וכנ"ל. אבל אין לפרשו כדפירשו בעיר שושן דגם נגד מ"ש שמכרו בע"ח של הלוה נכסיהן כתב דבעינן שיהא מכירתן אחר שלוה הראשון מהמלוה שלו ומטעם דאל"כ לא הי' מהני לראובן כתיבת אג"ק שכתב לו שמעון כיון דבלא אג"ק שכתבו לשמעון לוים שלו שמעון גופא לא הוה מצי גובה מהלקוחות וה"ל אגב דאגב וכולי האי לא אמרינן דק' מנא ליה להטור וב"ת דין זה הא קי"ל דמלוה ראשון עומד במקום מלוה שני לכל דבר:

ומ"ש וכן בשטר שיש ללוה כו'. כ"כ ג"כ הטור ובפרישה כתבתי דהאי וכן בשטר ר"ל או בשטר וקאי אמ"ש או שב"ח מכרו נכסיהן כו' שלענין זה בעינן ששיעבד יהודה לשמעון מלוה שלו בשט"ח שנתן בידו מטלטלין אג"ק אבל לא בעינן אג"ק בשני השטרות למכירה דחד מינייהו:

שעבודא דמטלטלי אג"ק. צ"ל דמיירי נמי כשהיו בידו השטרות קודם שלוה כל אחד מהמלוה שלו מ"ה לא כ' דבעינן שיכתוב לו נמי דאקני דכיון דכתב אג"ק נעשה להשטרות דין קרקע והיו ביד הלוה קודם שלוה מ"ה יכול המלוה לטורפן ממי שלקחן מהלוה בלי כתיבת דאקני דיש להן קדימה:

לאחר שלוה הוא משניהן יחלוקו כבר נתבאר זה סי' ק"ד ועמ"ש הטור בסי' קי"ב:

וכתב לראשון אגב הא דבעינן הכא לכתיבת אגב אע"ג דהלך היה יכול לגבות המטלטלין הנמצאים ביד בעלי חוביו בלי כתיבת אגב וזכות הלוה יש למלוה שלו מדר' נתן וכנ"ל מ"מ הכא דמיירי דיש להלוה שני מלוים אי לא כתב להראשון אגב לשוויה המטלטלין כקרקע הוה דינא שיחלוקו ב' המלוים בהמטלטלין ק"ו ממטלטלין שהיו בידו קודם שלוה משניהן דכתב לפני זה דיחלוקו בהן ונ"ל דמיירי כאן דכ' לראשון אגב ולשני לא כ' אגב דאל"כ להשני הוה משתעבד ולא להראשון כדין קרקע שקנה הלוה בין שני הלוואות שהלוה זה אחר זה אם לא שכ' להראשון אגב קרקע ודאקני וקנה מטלטלים או הלוה לאחרים ואח"כ חזר ולוה משני שכתב גם להשני אג"ק ודאקנה דאז ג"כ להראשון משתעבד ולא להשני ועיין בבע"ת בשער מ"ג בדין ד' בהענין הג' וגם בענין הששי המורה על מ"ש בענין הג' ודוק:

הדין עם יהודה כיון ששטרו מוקדם כו'. דין זה הוא ממש כדין שכתב הטור והמחבר לפני זה בסעיף כ"ב אם מכר הלוה שט"ח לאחר רק דשם כתבתי דמיירי גם כשהי' השטר חוב ביד הלוה קודם שלוה הוא מהמלוה שלו מ"ה לא הזכיר שם דצריך לכתוב לו דאקני וזה א"א לו' כאן שהרי בירר יודא שלוה לראובן קודם שלוה ראובן לשמעון ומ"ה צ"ל דל"ד קאמר כאן כיון ששטרו מוקדם ושיעבד לו מטלטלים אג"ק אלא בעינן נמי דכתב ראובן ליהודה דאקני דהא ראובן לוה מיהודה וקנה משמעון ומכר קנינו ללוי דבכה"ג בעינן דיכתוב ראובן ליהודה דאקני ולכאורה היה נראה דמ"ה חזר וכ' הטור והמחבר דין זה אע"ג דכבר כתבו בסעיף כ"ב אלא שא"כ ק' דעיקרו חסר דלא נזכר כאן דבעינן שיכתוב לו דאקני וגם אי הוה כתבו כן בפי' אין בו חידוש כ"כ דכבר נתבאר זה בסי' ק"ד ובטור ל"ק דמה שחזר וכתבו משום דחידוש בו דאין במכיר' שטרות משום תקנת השוק משא"כ בשאר מטלטלין ואע"ג דגם בדין דסעיף כ"ב דכתבו הטור לפני זה מיירי בש"ח ה"א דשם מיירי מעיקר הדין קודם שתקנו תקנת השוק משא"כ בדין זה שכתבו הרא"ש בתשו' שאלה וכ' בו בהדיא דלית בש"ח משום תקנת השוק (ובסכ"ב כתבתי לשונו ע"ש וצ"ל דהמחבר אע"ג דלא הזכיר החילוק שיש בין שטרות לשאר מטלטלין מ"מ נמשך אחר דברי הטור ורימז לן במ"ש ואין בזה משום תקנת השוק וכ' הדיני' בקיצור זא"ז על הסדר):

(בש"ע ס"ד בן אחר) פי' שבא עליו מכח ממ"נ או מכח המתנ' או מכח הירוש' דעכ"פ חדא מהנך יש כאן והא דהוצרך רבינו בשם הרא"ש להאריך כאן ולומר שנשאר זכות לאביו באם תתבטל המתנ' שתחזור לו ואותו הזכות יורש הבן דתי' בזה שלא יוכלו הלקוחות דבן לומר האב כבר נסתלק בשעת המתנ' ועכשיו נתקבל' המתנ' אחר מיתת האב נמצא הוה כמו שזכינו מן ההפקר וכמו נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר דעכו"ם מכי שקיל זוזי אסתלק מישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה במ"ש סי' קצ"ד מש"ה קאמר דעדיין נשאר זכות להמוריש והיורש יורש' ונראה דמיירי שמכר' הבן ובא ב"ח לטורפה ממנו מש"ה כתב רבי' דאיקני בזה ואצ"ל דהך דאקנו קאי על לוה וקנה כמ"ש סמ"ע סק"ה:

(סעיף ה' בהגה וי"א דה"ה) א"ל דאם כן לישמעינן בסיפא רבותא בלא אחריות (אחריו) אלא כשנותן לכולם בשוה י"ל דגם כן רבותא קמ"ל אע"ג דנתן לאחרון סך גדול מן הראשון ש"מ שהוא ודאי חביב עליו יותר ולא נתכוין שיגבה תחלה ממנו קמ"ל ובזה מתורץ גם מה שהק' על הי"ח דלימא ברישא רבותא דאפילו בנותן לכולם בשוה דא"כ היה צריך לו' בסיפא שלאחריו ג"כ ונותן בשוה ובאמת יש שם רבותא אפי' באינ' שוה וע' סי' תצ"ג ס"ט מדין זה:

(סעיף ט"ו בהגה ולא מאחד מהם) נרא' דאם עשאה אפותיקי סתם יכול ליטול אפילו מאחד מהם כל חלקו כדלעיל סי' ק"ז ס"ז:

(סעיף י"ט שיאמר לו בכל פעם אחזירנה לך לאח"ז) ק"ק מההיא דסי' מ"ב ס"ט בשטר שכתב זמנו אחר הפסח דכתב הרא"ש דעל פסח הבא ראשו קאמר דאם לא כן נתבטל השטר ה"כ נימא הכי דא"כ יתבטל השטר לעולם ולמאי נפקא מינה כתבו ואם דעתו שיעכבנו לעולם היה לו לתת במתנ' סתם וי"ל דאפשר שיש כאן נפקותא שעכ"פ כשימות המקבל תחזור המתנה לנותן כיון שאחר מותו א"א להחזיר נתבטלה משא"כ בהך דלא תליא רק בלאחר הפסח לא יועיל מה שימות הלוה

ממתנות. דאי לא עבד ליה נייח נפשיה לא הוי יהיב ליה מתנה וה"ל כמכרו וע"ל סי' קט"ו ורל"ה. סמ"ע:

בשטר. כתב הש"ך דה"ה אם הודה בפני עדים וצוה לכתוב שטר כ"כ בעה"ת ועיין מדינים שבסי' זה בתשובת ראנ"ח סימן ק' ובתשובת חות יאיר סימן ע"ח:

צ"ט. וע"ש בס"ז שכתב הרמ"א בהג"ה דאם נראה לבית דין שלא כוונו לערמה רק למתנה גמורה קנה המקבל אף ע"ג שהיתה כונתו להבריח. סמ"ע:

יגבה. ל' הטור ואם היה הב"ח טורפה א"כ לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקרא והדרא למרא קמא נמצא שהמלוה לוקח ממון אחרים בחובו. שם:

המוכר. הטעם פי' הסמ"ע דבמכר קיבל המוכר מעות מהלוקח ואם ירצה המוכר לבטל המקח מכח התנאי צריך להחזיר המעות ויקחם המלוה והא דכתב שבע"ח גובה ממנו ר"ל עד שיתן לו דמי השדה גם מסתמא אין נ"מ למוכר אם הקרקע תהא ביד הלוקח או ביד המלוה ועיין בתשובת מהר"א ששון סימן קכ"א:

אחר. כתב הסמ"ע דהטור סיים משום דכתב לי' דאקני כו' וקאי אאם חזר הבן ומכרה אבל בנדון דידן דלא מכרה הבן א"צ דאקנה ע"ש ומשה"נ לא כתב המחבר כאן דבעינן דאקנה והב"ח כתב דנ"מ אם לוה אחר מיתת אביו ג"כ אזי בלא דאקנה הוי גוב' בע"ח השני ובדאקנה נשתעבד לראשון ע"ש וכ' עליו הש"ך דדברים של טעם הן ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' רכ"ה ובתשו' רש"ך ס"ג סי' פ"ג:

ממנה. פי' כל השד' ואם היו לו עוד בנים אחרים גובה עכ"פ כפי חלק ירושתו שיורש הבן עם שאר אחיו דאין לומר כיון דאבוהון גילה דעתו שלא יטול ממנה בעל חוב מסתמא ניחא לי' שיירשוה שאר בניו לבדם וה"ל כאילו התנה כן בפי' דא"כ אף שאין לו בן אחר נימא דניחא לאביו שיירשום שאר קרוביו וע"ל סי' רפ"ב בטור. סמ"ע:

שאר. כפול לעיל סי' ק"ד ס"ט ועמ"ש שם ס"ק כ"א:

בחובם. לקמן סי' קמ"ז ס"ב חזר וכתב הרמ"א דין זה וע"ש:

מוקדם. דין זה כ"כ הט"ו בסי' פ"ב ס"ב ושם כתב הטור די"ח ביש בו נאמנות אבל הוא הסכים למ"ש כאן דאינו מועיל הנאמנות לפטרו משבוע' ושם כתבו עוד דהמוקדם יכול להטיל חרם סתם נגד המאוחר וע"ש. סמ"ע:

שנמחק. וע' בדברי הט"ו לעיל ר"ס מ"א:

חולקים. כתב הסמ"ע דה"ט כיון דלשלשתן נתן בשטר א' אמרי' שנתכוין שיחול המתנ' ביחד אלא שא"א לבני אדם להוציא ב' דברים כאחד ואין זה דומה למ"ש הט"ו בסי' ק"ד ס"י דמי שיש עליו ג' בע"ח שחייב לזה ק' ולזה ר' כו' דחולקין בשוה דשם כל א' הלו' מעותיו ובשעת הלוא' נשתעבדו נכסי הלו' לבעל הק' כמו לבעל הש' משא"כ בנותן מתנ' מרצונו הטוב דשורת הדין הוא למי שהרא' כוונתו להרבות בנתינ' יתן לו יותר ומש"ה נוטלין לפי ערך וע"ל סי' רנ"ג ס"ט:

כאילו. עמ"ש הט"ז בזה ע"ש:

לקנוניא. פי' הסמ"ע דר"ל שכבר נתנו היורשי' להמקבל והניחו שטר צוואה בידו או החזירו לו כדי שיטרוף מלקוחות ויחלקו עמו דכל שהשטר צווא' בידו לא מרעינן לשטרי דאינשי וע"ל סי' מ"א ס"ג בהג"ה ולקמן ס"ס רנ"ג ע"ש:

שסילק. ובכתוב' גובה בכה"ג לדעת ר"ח ור"ת והרא"ש עיין בא"ע סי' ק'. ש"ך:

וסוף. והש"ך כתב דדין זה צ"ע ע"ש:

קטנים. עיין בתשוב' מבי"ט ח"ב סי' קנ"ה ובתשו' ראנ"ח סי' כ"ח:

חצי. וכ"כ הט"ו בסי' ק"ז ס"ז בבא לגבות מיורשים וע"ש ובתשו' מבי"ט ח"א סי' רי"ח:

למה. הטור מסיים בטעמו ז"ל דשמא לא רצה לתבוע עד עתה דלפעמים הלו' אלם ולפעמים המלו' עשיר ויש לו שט"ח הרב' ואינו זוכר לכולם עד שיזדמן לידו מיהו בשטר ישן צריך דרישה וחקיר' עכ"ל:

זכותו. ול"ד למ"ש הט"ו בר"ס קמ"ז דאם לוי הי' א' מעידי המכיר' שוב א"י לערער על הלוקח לומר שהשד' שלו דשאני הכא דאין לו אלא שעבוד על הנכסים וי"ל סבור הייתי שיפרעני במזומנים או ממקום אחר משא"כ התם דמערער על שדה הנמכר גופי' ואומר שלו הוא ומ"ש הט"ו בסעיף שאחר זה דלוי הי' לו שטר על שדה הנמכר ואפ"ה יכול לטורפו התם נמי מיירי שלא הי' השטר על הבית עצמו שהוא שלו רק שמשועבד לו א"נ התם לא עבד מעשה אלא שהי' במעמד המכיר' ומה שמינהו ראובן על הבנין בזה י"ל כוונתי הי' שאבננו לפי רצוני ואח"כ אטרפנו משא"כ התם דמה שחתם נפשו על השטר הוי מעש' דמגרע כחו. סמ"ע:

קרקעות. כתב הסמ"ע דאם הם מטלטלים בכל ענין הוי מתנתו מתנ' אף ששעבדם לו אג"ק משום תקנת השוק ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' ס"ג:

פעם. ע"ל סי' רמ"א ס"ו ועמ"ש הט"ז בזה (וע"ל ס"ס פ"ו):

והוריש. דרשות יורש כרשות הלו' דברא כרעא דאבוה הוא ומ"ש וי"ח הט"ו סתמו וכתבו בר"ס ק"ז ובסי' זה סכ"א ובס"ס קי"ב דבן במקום אביו קאי לענין יאוש ושינוי רשות ולא מחשבינן רשות יורש לרשות אחר וכאן דכתב די"ח נמשך אחר לשון בעה"ת עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך אם קנה והוריש גוב' וכן מוכח בש"ס ב"ב דף קנ"ז ע"א וכן עיקר ותימא על המחבר דכ' דעת הי"ח ועיין ב"ח דנסתפק בירוש' דמחיים ע"ש:

עמו. ומיירי שאותן נכסים היו ביד יהוד' כשלו' משמעון או שכתב לו דאקנה ואם הן מטלטלים צריך להקנותן אג"ק ובדאקנה וקיצר כאן דלא איירי מדין זה וסמך אמ"ש אח"ז. סמ"ע:

נכסיהם. פי' שטרותיהן דלהן בעינן קנין אגב דאם מכרו קרקעות לא בעינן אגב ואם מכרו שאר מטלטלים לא מהני אגב מפני תקנת השוק אבל בשטרות לא תקנו תקנת השוק עכ"ל הסמ"ע וכן עיקר. ש"ך:

שלו'. כתב הסמ"ע דר"ל כל א' לפי ענינו שכנגד מ"ש שמכר שמעון הלו' ראשון שטרות שלו אמר כאן שמכרן אחר שלו' שמעון מראובן וכנגד מ"ש או שמכר יהוד' נכסיו קאמר דהיינו כשמכרן אחר שלוה משמעון דאז חל שעבוד כל מלו' עליהן קודם שמכרן הלו' שלו ודלא כמה שפי' בע"ש כו' ע"ש:

מקרקעי. צ״ל דמיירי נמי שהיו בידו השטרות קודם שלו' כל אחד מהמלו' שלו מש״ה לא כתב דבעינן נמי שיכתוב לו דאקני דכיון דכתב אג״ק נעש' להשטרות דין קרקע עכ״ל הסמ״ע וכתב הש״ך מיהו נרא' דהיינו דוקא כשבאין לגבות בשטרות מטלטלים אבל כשבא לגבות קרקע וכ״ש אם כבר גבה הלוקח קרקע אז א״צ דאקנ' וכמו שהוכחתי בס״ס פ״ה וע״ש וכתב עוד דאם אין ללוה השני רק קרקע אז א״צ שעבוד אג״ק וכיון דיגבה בשטר קרקע א״כ מפיק משעבודא דר״נ כן מוכח בבעה״ת וכ״ש אם כבר גבה הלוקח השט״ח קרקע או מלו' של המוכר השט״ח טורף ממנו הקרקע אפי' אין בשטר שלו שעבוד מטלטלי אג״ק דכיון דהשתא גבה קרקע מחשב כקרקע ומפיק מיני' מדר״נ וכן מוכח להדיא בהר״ן ובהרמב״ן ובט״ו סי' פ״ה ס״ו ע״ש ויש להוכיח כן מסוגית הש״ס פ' כל שעה (פסחים דף ל״א ע״א) וע״ש בתוס' מ״ש בשם ר״י וה״ה כשלו' השני שעבד מטלטלי אג״ק אז א״צ המלו' הראשון שעבוד מטלטלי אג״ק נגד הלוקח השט״ח וק״ק על הט״ו כאן שסתמו הדברים דהא צ״ל דמיירי שיש להלו' השני מטלטלים לשלם ולא שעבד אותן אג״ק וזה הי' להם לבאר כי דין זה חדוש הוא וברור עכ״ל:

יחלוקו. כתב הב"ח ואע"ג דשעבודא חל ג"כ אמה שיקנ' הכא מיירי בדלא כ' דאקנה ולהכי לא חל אמטלטלים שלא היו ברשותו עכ"ל ודבריו תמוהין דהא אפי' כתב להם דאקנה הא לוה ולו' ואח"כ קנה יחלוקו אפי' כתב לשניהם דאקנ' וכמ"ש סי' ק"ז ס"ו והוא פשוט בש"ס וכל הפוסקים. ש"ך:

לראשון. כ' הסמ"ע צ"ל דמיירי דלשני לא כ' אגב דאל"כ להשני הוה משתעבד ולא להראשון כדין קרקע שקנה הלו' בין ב' הלואות שהלו' זאח"ז אם לא שכתב להראשון אג"ק ודאקנ' וקנה מטלטלים או הלו' לאחרים ואח"כ חזר ולו' מהשני וכתב גם להשני אג"ק ודאקנ' דאז ג"כ משתעבד להראשון ולא להשני עכ"ל ודבריו תמוהין דפשיטא דאין אגב מועיל לראשון אם לא שכתב לו דאקנ' וכמ"ש הוא גופי' בסי' ק"ד ס"ק ט"ו וסי' קי"ג ס"ק י"ד והוא פשוט אלא פשיטא דמ"ש הטור או קודם שלו' מהאחרון מיירי שכ' לראשון ולשני דאקנ' וגם אגב ואולי לא הוי משמע להסמ"ע לפרש הכי דא"כ ברישא בהלו' לאחר שלו' משניהם נמי וכמ"ש הב"ח שהבאתי בסמוך וע"כ גם בכאן דחק הב"ח אבל כבר כתבתי דליתא אלא ברישא מיירי אפי' כתב לשניהם אגב ודאקנ' כנ"ל ברור. שם:

הראשון. היינו כשיש ללוה האחרון מטלטלים אבל אם באו המלוים לגבות מהלו' של לו' שלהם קרקע אז המלו' ראשון קודם למלו' שני אפי' לא כתב למלוה ראשון אגב דכיון דאין לו רק קרקע יש לו דין קדימ' ומפקינן מיני' מדר"נ כן מוכח בבעה"ת מיהו מתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' ק"ד ס"ד נרא' להדיא שחולק מיהו נרא' עיקר כבעה"ת ומ"ש הרשב"א טעם לזה דקי"ל כרבא בפ' כ"ש דבע"ח מכאן ולהבא הוא גוב' נ"ל דלאו מילתא היא דהא אמרינן התם דלענין שעבודא דר"נ לא שייך מכאן ולהבא גוב' אלא ה"ל כאילו הלו' השני מהראשון דאל"כ אמאי יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגוב' מהן וע"ש ודוק. שם:

אגב. כתב הסמ"ע דבעינן נמי דכתב ראובן ליהוד' דאקנ' ונרא' דמש"ה חזר וכתב הט"ו דין זה כאן אע"ג דכבר כתבו בסכ"ב כו' ע"ש ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' ק"ב:

המלוה כו' ולא ממתנ' שנתן. כמ"ש בגטין נ' ב' וכן הוכיחו תוס' בכתובות מ"ט ב' ד"ה הוא ממש"ש הוא כו' ומב"ב קל"ג השתא כו' ומב"מ י"ג שטר שאין בו כו' ועתו' שם:

בין מטלטלי'. ר"ל אפי' לדינא דגמ' כמ"ש בב"ק י' ב' מיניה אפי' כו':

אפי' קנאם כו'. ב"ב קנ"ז א':

אבל אם פי' כו'. ב"ב קס"ט זאת אומרת אחריו' כו' טעמא כו'

הקדשות כו'. שבועות מ"ב ב':

אם קדם כו'. מתני' שט"ח המוקדמי' כו':

אא"כ יש כו'. כתובות ע"ט א' וערא"ש שם ועתוס' שם ד"ה כתבתינהו:

אפי' אם היא כו'. כמ"ש שם אם יבא כו' אקרענו דלא קנה כלל:

אם נתנו כו'. כמ"ש בסנה' ע"א א' כגון שנתן לה אחר ע"מ כי' ובפסחים פ"ח ב' דאקני ליה אחר כו' ובנזיר כ"ד ב' דאקני לה אחר כו' ובקדושין כ"ג ב' נימא בהא קמפלגי כו' אמר רב ששת דכ"ע כו' ור"א אמר כל כה"ג כו' וכ' ר"ת דסוגיא דגמ' כרב ששת דכל הני סוגיו' כרב ששת ועוד דבנדרים פ"ח ב' אמרי' כמאן אזלא כו' כר"מ וע"כ לרב ששת אבל לר"א דרב כרבנן ושמואל דלא כמאן ופ' ר"ע גאון והרמב"ן כשמואל שם דעיקר פלוגתייהו בדינא אי יד אשה ועבד כו' וה' כשמואל בדינא ועוד דשמואל כרבנן אבל ר"ת והראב"ד פ' כרב וכר"מ משום דפלוגתייהו גבי נדרים איתשיל דאיסורא ואע"ג דכל הני סוגיות כרבנן הגמ' קיצרו ואתי לאשמעינן דה' כרב ששת ורי"ף פ' כרבנן וכר' אלעזר והכל דרך א' והרמב"ם פ' ג"כ כרי"ף ובנדרים פסק כשמואל ועבא"ע סי' פ"ה סי"א ובי"ד סי' רכ"ב וסי' רס"ז סכ"ב וסכ"ו שפ' כרבנן וכר"א ע"ש ושם מ"מ כאן לכ"ע התנאי קיים משום דשם יד עבד כיד רבו ואין קנין לעבד בלא רבו וכן באשה משא"כ כאן דאין יד המקבל מתנה כבע"ח שאין לבע"ח בגוף נכסי הלוה כלו' אלא שעבוד בעלמא וקי"ל כרבא בפסחים ל"א א' דאמר מכאן ולהבא כו' כיון דאלו הו"ל זוזי כו' אשתכח דהשתא הוא דקני ואע"ג שאמרו בנדרים מ"ח א' אמרו חכמים כל מתנה כו' כתבו שם דוקא כה"ג שהיתה ערמה כמ"ש בגמ' ב' זימנין א"ל משום דסעודתו כו' וער"ן שם ד"ה כל מתנה כו' והכי איתא בירו' ועתוס' דב"ב קל"ד א' ד"ה כל מתנה כו' ורשב"ם ורא"ש שם וכ"ש בכה"ג דנותן לו לכ"ד חוץ לשעבוד חוב וכתובה ואם בא בע"ח וטורף נתבטלה המתנה כמו הנותן גט לאשתי ע"מ שלא תלכי לבית אביך ל' יום והלכה בתוך ל' ונמצא לוקח ממון אחרים בחובו הלכך ממ"נ לא יגבה וישאר ביד המקבל מתנה:

אבל אם כו'. טור כמ"ש הטור ואחיו ה"ר יהודה בת' הביאו הב"י ס"ס סצ"ט וכ' דא"א למכר להתבטל אם לא יחזיר המעות וא"כ ודאי רוצה שיתבטל התנאי ועוד דאף אם יתבטל הוי המעות הלואה וחייב מדרבנן ועוד דבמכר אינו מוכר אלא לגבות מעותיו ודאי שהלוקח פייסו ולאו כל כמיניה כו' ע"ש אבל הרא"ש כ' בת' בשם מהר"ה והביאו הטוש"ע ס"ס צ"ט דדוקא בכוון להערים לא קנה ע"ש:

מי שנתן כו'. עבה"ג וטעמא דס' שקדם דהתנאי קיים דאל"כ נתבטלה המתנה כנ"ל משא"כ כאן:

מי שיש כו'. כמ"ש בירושלמי פ' אלמנה גבי מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה בא מלוה ע"פ אומרת למזונות מכרתי בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי אלמא כל שלוקח מב"ד או מאלמנה הוה כאלו הגבו לבע"ח מוקדם דמכירתם היינו גבייתם משא"כ במכרו הלוה עצמו:

אפוטרופסי כו'. ר"ל אע"פ שבאלמנה אמרינן בכתובות צ"ז א' נהי דאחריות כו' מ"מ מדאבעיא להו באלמנה ושבקו לבר זוגיה דאלמנה ב"ד ש"מ דב"ד או אפוטרופוס לא אמרינן כיון דמכירתם אינה לעצמם וע"ל סי' קמ"ז ס"ב בהג"ה:

בע"ח כו'. ע"ל סי' ע"א סי"ט וסי' פ"ב ס"ב:

עד שישבע. כתובות צ"ג ב' הראשו' נשבעת כו' וערש"י שם ד"ה הראשונה:

ל"ש: כו'. שם נ' ב':

אלא חולקים. רש"י שם ותוס' ד"ה גובה כו'.

י"א כו. ודייקו מדנקט כה"ג:

ויש חולקין. דאדרבה ק' מסיפא דלמה נקט ואחריו ה"ל לאפלוגי בדידה וכ"ש במפ' ואחריו והא דלא נקט ברישא במתנות שוה משום דאורחא דמלתא נקט דבשוה דרך לכללם:

ראובן כו'. כמ"ש בכתובית ס"ט א' בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואמר אמימר בת יורשת כו' ומתנת ש"מ כירושה שוויוה רבנן כמ"ש בב"ב קמ"ט א' ורב אשי לא פליג אאמימר אלא דס"ל בע"ח הוי:

ולא חיישי' כו'. דא"כ כל שטרי ניחוש להכי ולא חיישי' אלא בשטר שנפל דאיתרע כמ"ש בפ"ק דב"מ:

יורשים כו'. כתובות שם ואין מוציאין למזונות וערש"י שם ס"ח ב' ד"ה לא טרפה כו':

אם מכר כו' שגם כו'. עתוס' בב"מ י"ד ב' ד"ה תריץ וא"ת אדרבה כו' ותי' המ"מ בפכ"א דמלוה הל' א' בכה"ג וכ"כ סמ"ע בסי' קט"ו ס"ק ה' ע"ש. כמ"ש בכתובות פ"ח א' ועירוכין כ"ב ב' שלא יהא כ"ח כו' וכמ"ש בספ"ג דסנה' יוצא מנה על מנה:

מיהו הכל כו'. כמ"ש שם כ"ג א' כגון ב"ד כו' דקא"ל מי כו' ועתוס' שם ד"ה כגון כו' ונ"ל שהיו כו' ואעפ"כ כיון שאינו רחוק ואין הפסד יכול לומר וה"ה כאן כי אלו הטענות שויה הכל שלא יוציא וע"ש:

ולקח בקנין. גמ' שם וכי כתבה כו' הב"ע בשקנו מידה וה"ה לבע"ח:

אם כו'. דלא אמרו אלא אשתדוף לגמרי אבל לא בכה"ג כמש"ו מפני שמצויים כו' כמ"ש בירו' דנדרים פ"ג הל' ד' ובפ' בתרא דשביעית הל' א' ואע"פ דבפ"ק דב"מ ט"ו א' אמרי' כגון שנטלוה מסיקין כו' וכן בסוף ב"ק קט"ז אם מחמת הגזלן חייב כו' האמרינן בירושלמי דנדרים פ"ד הל' ב' על הקנס קנסו בגזלן: (ליקוט) אם לא כו' מפני כו'. ירושלמי פ' בתרא דשביעית הל' א' המשעבד שדה לחבירו ומכרה רי"א אינה מכורה לשעתה חייליה דר' יוסי מן הדא שור מצוי הוא להבריח שדה אינה מצויה להבריח ר"ל זהו החילוק בין עשה שורו אפותיקי ומכרו דמכור הגע עצמך שמכרה לבעל זרוע א"ר יודן אבוי דר' מתניה מצויין הן בעלי זרוע ליפול אלמא דסמיך עלה ואע"ג שמוכרו לבעל זרוע סומך מ"מ עליו מפני כו' (ע"כ):

מיהו כו'. דכאן ל"ש ס' הנ"ל:

וי"א כו' ויש חולקין. עסמ"ע: (ליקוט) וי"א דה"ה אם כו'. כ"כ הרשב"א בחידושיו בפ"ק דב"ק ח' ב' אלא הב"ע ביתמי כו' ופי' ביתומים קטנים דאפי' יש בני חורין בידם גובה ממה שביד הלקוחות וסתר פירש"י ותוס' דא"א לומר מהדר שטרא למרייהו דיקנה להם דא"כ מאי אהדר שטרא הא אמרי' בפ' בתרא דב"ב הנותן כו' והחזיר את השטר וצ"ל שיבטל שאסלק להם בחוב אביהם שלא פרע להם עדיין וקי"ל יתומים שגבו קרקע בחוב אביהן כו' כמ"ש בכתובות ופסחים ועוד מאי דלאו בני פירעון כו' ע"ש. וי"ח ס"ל כפרש"י (ע"כ):

לוה כו'. כמ"ש בב"ק ט' א' אחוי טירפך כו' וערא"ש שם וכן ראובן שיש לו כו' וכן נמצא כו' וז"ש ונ"ל דאם כו':

אם יש כו' אבל אם כו'. עמ"ש סי' ק"ז ס"ז וערא"ש דפ"ק דב"ק ס"ו:

אם הלוקח כו'. כמ"ש בב"ק ח' ב' רצה מזה כו' ועתוס' שם ד"ה מצי כו' וע"ל סי' ק"ז ס"ט: (ליקוט) אם הלוקח כו'. עברש"י פ"י דכתובות צ"ב א' ד"ה רצה מזה. ואע"ג דאלו לקחה כו' ותוס' שם ד"ה רצה כו' ובב"ק ח' ב' ד"ה רצה כו' ע"ש (ע"כ):

לוה כו'. עבה"ג דלא אמרו אלא בגוף הקרקע שלו אבל כאן א"ל אלא שעבוד:

ראובן כו'. כה"ג אפי' בגוף הקרקע שלו כמ"ש בב"ב ל' ב' אפ"ת רבנן התם כו' וכ"ש בבע"ח דלא איבד בשתיקה כמש"ש קל"ב תנן התם כו' ושמואל אמר כו' ומקולי כו' וערשב"ם ד"ה ומקולי כו' ועסמ"ע בסט"ז:

לוה כו' אם הם כו'. דלא עדיף ממתנה גמורה כמ"ש בס"א:

ואם נתנם כו' כשם כו'. כמ"ש בקדושין ס' א' רה"א והוא יתן. פירש"י לכשירצה וכמ"ש במתני' שם ע"מ שאתן לך מכאן כו' הא ברישא כ"ז שירצה:

אע"ג כו' ויש חולקין. כמ"ש בב"ב קנ"ז א' כי קא מיבעיא לן דאיקני כו' והוריש ושם את"ל דאיקני כו' והוריש כו' ואסיק שם דמשתעבד כמ"ש שם והלכתא יחלוקו וכ' דבדאיקני לא אמרי' אחריות ט"ס וכמש"ל סי' קי"ב ס"א ודוקא שפירש כו' וכמ"ש שם מ"ד ב' ודלמא דאיקני כו' ומדאמרו בגמ' דאקני קני ומכר כו' והוריש ש"מ שבשניהם צריך לפרש דבחדא מחתא מחתינהו וס' ראשונה ס"ל דגבי יורש ודאי משתעבד בלא כתיבה כמ"ש שם ת"ש נפל כו' תרגמא מלוה כו' ופי' תוס' שם דכופין ואע"ג דדחינהו בגמ' שם כמ"ש מתקיף כו' אלא הא מני כו' היינו למ"ד אינו גובה מן היורשין אבל לדידן דקי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשין ודאי משתעבד ומ"ש בגמ' דאיבעיא גם בהוריש אליבא דשמואל קאמרי דס"ל אינו גובה וכן סתם לעיל ס"א וס"ס ק"ד סט"ז וריש סי' ק"ז ס"א וס"ס קי"ב ס"ח ובהג"ה שם: (ליקוט) ס"ח אע"פ כו'. וכן סתם בסכ"א ובסי' ק"ז ס"א וסי' קי"ב ס"ה ועתוס' קנ"ט א' בד"ה ולימרו כו' ואע"ג דאמרן לעיל דאיקני כו' הויא כמו מלוה כו' (ע"כ):

ראובן כו'. ע"ל סי' פ"ו ס"ח ועבה"ג:

לא היו כו'. כמש"ל סי' פ"ו ס"ב בד"א כשאין כו':

לא מיבעיא כו' אלא אפי' כו'. פסחים ל"א א' שאני התם דא"ל כי כו':

אפי' נעשו כו'. כמש"ל סי' פ"ז ס"א ל"ש כו' ע"ש:

ואפי' קנו כו'. ר"ל ואפי' לא כתב לו דאקנה כמ"ש מיניה אפי' כו':

ומיורשיהם. כס' ראשונה בס' שקדם:

אם מכר הלוה כו' אם יש כו'. כמ"ש בב"ב מ"ד ב':

או שבע"ח כו'. דלוה שני נשתעבד לראשון מדר"ן כאלו לוה ממנו כמ"ש בפסחים:

אם היו כו' אם כו'. ב"ב קנ"ז ב' והלכתא יחלוקו וערשב"ם שם ד"ה יחלוקו כו':

ואם תפס כו'. דכ"מ שאין דין קדימה מהני תפיסה כמש"ל סי' ק"ד ס"ו ע"ש:

ואם חובותיו כו' או קודם כו'. כמש"ל סי' ק"ד מי שיש כו' ובס"ז לוה וכתב לו כו' ואמר וכתב לראשון אגב דשטרי הוי מטלטלים וצריך לאגב כנ"ל וכמ"ש שם ס"ה שעבד לו מטלטלי אגב כו' ע"ש וכ"ז מיירי שכ' לכולם דאקני ועש"ך וכ' והוא שגובין מטלטלי דאם גבה קרקע אז יש להם דין קרקעות דמשתעבד לראשון למפרע כמ"ש בפסחים שם שאני התם כי היכי כו':

ראובן היה כו'. כבר נתבאר סכ"ב:

ואין בזה כו'. כמש"ל סי' ס' ס"א משום דמילתא דלא שכיחא: