שולחן ערוך - חושן משפט · סימן ק״ב

מאיזה קרקע מגבין החוב לבעה"ח. ובו ה סעיפים:בא המלוה לגבות קרקע מגבין לו מן הבינונית שבנכסי הלוה דבשלו הם שמין:

היו לו שלשה או ארבע שדות בינונית לא יוכל המלוה לומר תן לי משדה פלונית שהיא חביבה עלי אלא ברשות הלוה הוא ליתן לו מאיזה שירצה אם חפץ המלוה בזיבורית ואומר לו תן לי זיבורית טפי פורתא שומעים לו ונוטלים בזילא דהשתא ולא ביוקרא דלקמיה: הגה וי"א דאין כופין אותו ליתן לו זיבורית אלא אם רוצה ליתן לו ביוקרא דלקמיה כופין אותו ליתן לו בזולא דהשתא (טור בשם הרא"ש):

אם אומר המלוה תן לי עידית בציר פורתא (פי' מעט פחות) אין כופין אותו ליתנה לו אפי' ביוקרא דלקמיה אם אין ללוה אלא עידית אינו יכול למכרה ולקנות בינונית להגבות לבעל חובו אלא מגבין לו מהעידית ואפי' יש לו עידית במקומו ובינונית במקום אחר א"י לומר לו שיטול מהבינונית שיש לו במקום אחר אלא צריך ליתן לו מעידית שבמקום הבעל חוב:

אין לו אלא עידית או בינונית או זיבורית יקחנה כמו שהיא אם יש לו עידית ובינונית יתן לו בינונית יש לו עידית וזיבורית לא יתן לו אלא זיבורית יש לו זיבורית ובינונית אם היתה לו עידית בשעה שלוה ומכרה צריך ליתן לו בינונית ואם לאו יתן לו זיבורית:

היה לו עידית בינונית וזיבורית והתנה עמו לפרעו מהעידית והיתה לו עידי עידית ונפסדה קיימא עידית במקום עידי עידית ואינו פורעו אלא מהבינונית: