המבקש זמן לפרעון כמה זמן נותנים - שולחן ערוך חושן משפט סימן ק׳

וי"א שגם לזה נותנים לו זמן כו' מהרש"ל בפ' הגוזל בתרא סי' י"ב כתב דהיינו דוקא דלית ליה אלא קרקע אבל היכא דיש לו מטלטלי' לכ"ע אין נותנים לו זמן אח"כ וכתו' בת"ה היינו דוקא שקבע לו זמן בתחלת הלוא' אבל כשהיה תביעה ביניהם וקבע לו זמן לפרוע אמרי' אשתמוטי קמשתמיט ואם בא אח"כ לב"ד נותנים לו זמן ל' יום ודוקא שלא קיבל עליו בשבועה או בחרם עכ"ל:

ואפי' בא כו' כ"כ בד"מ שכן משמע במרדכי פר' הבית והעליה ולכאור' קשה דבמרדכי שם איתא להפך אבל כי דייקת שפיר תרח' שהרב יפה כוון דהא טעמו של רבינו תם במרדכי שם דאין נותנין זמן למי שקבע זמן כבר א"כ אי הוי נותנין זמן למי שקבע זמן כבר היו נותנים זמן גם לזה שתבעו קודם ל' וא"כ להי"א אחרונים שהביא המחבר אפילו בא ותבעו ל' יום קודם הזמן מ"מ צריכין ליתן זמן ל' יום מיום הזמן ומ"מ נראה דוקא שהנתבע חוזר ומבקש זמן אחר שהגיע הזמן אבל לא שיאמרו לו הב"ד עתה קודם הגעת הזמן יש לך ל' יום מיום הגעת הזמן כן נלע"ד ודוק:

שלמו השלשים יום כו'. עיין ביש"ש פרקי' דב"ק שכתב הרבה חלוקים בדינים אלו:

לוה שאמר הריני משלם כו'. זה מיירי אפילו במלוה בשטר ויש לו קרקעות ידועים אפ"ה נותנים לו זמן ל' יום דהרי גם אם בא לגבות עתה היו נותנים לו ל' ימי הכרזה והרי זה אומר שישתדל מעות לפרוע לו ושלא יצטרך שהיות ימי הכרזה ומכל מקום אם אינו יכול להשתדל מעות לא יגבה מקרקעותיו עד שיכריזו תחלה כדין ועפ"ר:

שאלו היו שם מטלטלין כו'. ר"ל זה שמבקש משכון על כרחך כוונתו אמשכון דמטלטלי דאי אקרקע הא משועבדים ומושכנים ועומדים לו בחובו משעת הלואה ואם יש מוקדם לו לא מהני ליה במה שנותנים לו בתורת משכון משא"כ במטלטלים דמהני ליה שלא יבריחם גם לענין קדימה שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מטלטלים מה שגבה גבה וכמ"ש בסי' ק"ד:

ואין מחייבין הלוה להביא ערב. זה מיירי אפי' אין לו קרקע דמ"מ אמרי' ליה דכשם שהאמנתו מתחלה בלא ערב כן האמינוה ג"כ עתה:

אין נותנין לו זמן אחר. דכיון דקבע לו זמן ה"ל כאלו התנה עמו שלא ידחנו יותר וה"ל להשתדל מעות קודם שהגיע הזמן:

וי"א שגם לזה כו'. וכן מוכח ממ"ש הטור בר"ס כ"ד דאפי' קבע לו זמן פרעון בשטר אפ"ה נותנין לו זמן ל' יום אם לא שפירש בשטר בלא דחייה דאז אמרינן כל תנאי שבממון קיים וכמ"ש מור"ם בסי' י"ו סי' י"ב בהגהותיו:

כותבין אדרכתא מיד על נכסיו. ומיירי גם באמר אחר הל' יום אתינא ואביא מעות לפרוע לו משום דעד מתי יהיה זה ול"ד למ"ש בסי' צ"ח דנותנין לו זמן עוד צ' יום דהתם אמר אתינא לבטל שטר וכ"כ ב"י:

אין מנדין אותו. דמה היה לו לעשות כיון שאין לו ולא סירב מלבא לב"ד:

מנדין אותו עוד ל' יום כו'. עפ"ר שם כתבתי טעם למה בדין זה אין מחרימין מיד אחר שעמד בנדוי ל' יום כמו בקיבל עליו לפרוע ולא פרעו כמ"ש הטור והמחבר בס"ס י"ט וע"ש בפרישה ובסמ"ע:

(בש"ע סעיף א') שאלו היה לו מטלטלין הל' מגומגם דמה טעם בזה אשלפניו ונרא' דה"ק שאלו היינו יודעים שיש לו מטלטלים לא היינו פוסקים עליו שיתנם דרך משכון אלא דרך גבייה והיינו מיד וא"כ א"א לומר שתקנת ב"ד של נתינת הזמן היה באופן שיתן משכון מטלטלין דהא בזה א"צ לבא לידי נתינת משכון אלא ע"כ שחכמים לא תקנו שיתן לו משכון וח"ל ממ"ש בסי' ע"ג סי"ד במכירת משכון דבעינן ל' יום מיום התביעה דשאני התם דהא מעיקרא אתו לידו בתורת משכון ולא בתורת גבייה ע"כ לא ימכרנו עד שימתין לו ל' יום מיום התביעה ויכול לפדותו ועיין בסי' ע"ב סי"ד בסמ"ע שם:

(שם אומרים לו עשה שליח) הוצרך לזה מפני שיאמר המלוה למה חששתם לתקנת הלוה טפי מדידי אמרי' ליה לך יש תקנה דעשה שליח:

(ע"ש שמא יבריח) לפמ"ש בסי' ע"ג דאפילו בתוך הזמן יכול לכופו לתת בטחון על החוב ואף שמלשון רבינו משמע הכא דוקא דקאי על הגיע הזמן פרעון נראה דהיינו אפי' לדעת מאן דס"ל בסי' ע"ב דא"י לכופו מודה כאן דהגיע הזמן

(סעיף ג') כותבין אדרכתא מיד ל"ד לסי' צ"ח דממתינים צ' יום דג' חלוקות בדבר דכשהוא בחזקת כשרות די לנו בזמן ל' יום ואין אנו מצריכים כלל צ' יום מטעם שמא לא מצא מעות ואם הוא מסרב אין לו שום זמן ואם הוא אומר אתינא ולא בא אנו צריכים לחקור אח"ז אם הוא עושה כן מטעם שאינו רוצה לציית ודחוי קמדחי ליה או מצד שמבקש מעות וע"כ בזה אין כותבין כלל אדרכתא עכשיו אלא מנדין אותו אם יחוש לנידוי לא ניכתוב אדרכתא ואם לאו דינו כמסרב וע"כ בהא דהכא שאומר תחלה מזויף ונתנו לו ל' יום ולא הביא ראיה הוי כמו שמתחיל השתא לתבוע אותו ע"כ כיון שלא בא ואמר אתינא מנדין אותו ואחר שיתברר שאינו חש בנידוי יהיה דינו כמסרב בזה אמרו שא"א להוודע שאינו חש בנידוי והוא מסרב אלא אחר צ' יום מטעם שמבקש מעות וסברא זו אנן לא פסקינן כן לדעתינו אלא סברא זו מועלת להאי מלתא לחוד שלא נחזקיהו במסרב במה שלא חש בנדוי כיון שיש לו עכ"פ תי' כל צ' יום ולזה מועיל התירוץ דוקא אבל כל שברור לנו שהוא אינו מסרב בהא ודאי סגי ל' יום לחוד והיינו הך דסימן ק' כנלע"ד אף שב"י וסמ"ע לא פירשו כן:

ערב. זה מיירי אפי' אין לו קרקע דמ"מ אמרינן ליה כשם שהאמנתו בתחל' בלא ערב כן האמינהו גם עתה. סמ"ע:

לשאר. (וכן בשאל' ופקדון אין נותנין זמן ב"ד. ת"ה סי' שכ"ה וכ"כ הב"ח וכ"כ הר"ם מינץ בתשו' סי' צ"ב וכת' שם דאם אינו יכול להחזירו מיד כגון שאינו אצלו נותנין לו זמן כדי שצריך להביאו. כנה"ג):

לזה. וכ"מ ממ"ש הטור בר"ס כ"ד אפי' קבע לו ז"פ בשטר אפ"ה נותנין לו זמן ל' יום אם לא שפירש בשטר בלא דחייה דאז אמרינן כל תנאי שבממון קיים וכמ"ש הרמ"א בסי' ט"ז ס"ב עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך מהרש"ל כת' דהיינו דוקא דלית ליה אלא קרקע אבל היכא דיש לו מטלטלים לכ"ע אין נותנים לו זמן אח"כ וכת' בת"ה היינו אם קבע לו זמן בתחלת הלוא' אבל כשהי' תביע' ביניהם וקבע לו זמן לפרוע אמרינן אשתמוטי קא משתמיט ואם בא אח"כ לב"ד נותנים לו זמן ל' יום ודוקא שלא קיבל עליו בשבוע' או בחרם עכ"ל:

מיד. ומיירי דגם אחר הל' יום אמר אתינא ואביא מעות לפרוע לו משום דעד מתי יהי' זה. סמ"ע:

אין. דמה הי' לו לעשות כיון שאין לו ולא סירב מלבא לב"ד ועיין ביש"ש פ"י דב"ק שכת' הרב' חלוקים בדינים אלו (ועיין בט"ז):

לוה כו' כדי שאלוה כו' קובעין לו כו'. ב"ק קי"ב ב' תלתין קמאי כו' ולא כ' פתיחא עליו אלא משום שלא בא לב"ד וביקש זמן וכמ"ש בסי' י"א מי שלא יוכל לבא כו' ואפי' להורע לשטר מקויים קבעינן ליה זמן כמ"ש שם: (ליקוט) לוה כו'. עתוס' דב"מ קי"ח א' ד"ה זמן כו' (ע"כ):

או אמכור. שם תלתין מציעאי נמי לא כו' וה"ה להשכין:

ואם נראה ואם כו'. כמש"ל סי' צ"ח ס"ד ועבתוס' דב"ק מ"ו ד"ה שאין. וא"ת כו' וי"ל כו':

ואם אומר התובע. כנ"ל בסי' צ"ח ס"ד:

שאלו היה. כמש"ל בסי' ק"א ס"ב ע"ש:

ואין מחייבין הלוה. ב"ק שם ואי אמר נקיטו כו' ואין מחייבין להביא ערב:

אא"כ נראה. דכ"מ שיש לחוש לפסידא חוששין לתקנת המלוה כמ"ש בסי' ע"ג ס"י מהא דהכותב פ"ח א' אפי' בע"ח שלא יהא כו' אף שהוא נגד הדין וע"ש בתוס' ב' ירושלמי:

אבל אין נותנין. ב"ק שם וה"מ דאמר אתינא כו' וה"מ במלוה כו':

וכן כו' מיד כו'. ב"ב קס"ח א' מי שפרע כו' ר"י אומר יתן:

י"א שהקובע. עבה"ג ועוד ראיה מב"מ ק"א כ' המשכיר בית כו' ואמרי' בירושלמי שם והביאו הרי"ף ורא"ש ואם השכיר לזמן ידוע כו' ע"ש:

וי"א שגם. דראיתם מפסחי' י"ל לא יהא אלא שומא דאם זבנה זבין ובידו הדרא כמ"ש בב"מ ל"ה א' וההיא דמשכיר שאני ששלו חוזר וכמ"ש בב"ק קי"ב אבל בפקדון לאלתר כתבינן וז"ש בהגר ואפי' בא כו' כנ"ל דבמשכיר כה"ג יכול להוציא וכמ"ש שם:

מיד. ב"ק שם וה"מ דאמר אתינא כו':

אין מנדין. שאפי' נדוהו מתירין לו כנ"ל סי' צ"ח ס"ה:

אבל אם. כתובות ק"ד ב' זיל הב לה כו':

ואם אין כו' מתרין כו' ואח"כ כו' ואם. מ"ק ט"ז א':