רמב״ם - הלכות יסודי התורה · פרק ג׳

ספר המדע · 11 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות יסודי התורה · פרק ג׳

הלכה א׳

הַגַּלְגַּלִים הֵם הַנִּקְרָאִים שָׁמַיִם וְרָקִיעַ וּזְבוּל וַעֲרָבוֹת. וְהֵם תִּשְׁעָה גַּלְגַּלִּים. גַּלְגַּל הַקָּרוֹב מִמֶּנּוּ הוּא גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ. וְהַשֵּׁנִי שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ הוּא גַּלְגַּל שֶׁבּוֹ הַכּוֹכָב הַנִּקְרָא כּוֹכָב. וְגַלְגַּל שְׁלִישִׁי שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ שֶׁבּוֹ נֹגַהּ. וְגַלְגַּל רְבִיעִי שֶׁבּוֹ חַמָּה. וְגַלְגַּל חֲמִישִׁי שֶׁבּוֹ מַאֲדִים. וְגַלְגַּל שִׁשִּׁי שֶׁבּוֹ כּוֹכַב צֶדֶק. וְגַלְגַּל שְׁבִיעִי שֶׁבּוֹ שַׁבְּתַי. וְגַלְגַּל שְׁמִינִי שֶׁבּוֹ שְׁאָר כָּל הַכּוֹכָבִים שֶׁנִּרְאִים בָּרָקִיעַ. וְגַלְגַּל תְּשִׁיעִי הוּא גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בְּכָל יוֹם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב וְהוּא הַמַּקִּיף וּמְסַבֵּב אֶת הַכּל. וְזֶה שֶׁתִּרְאֶה כָּל הַכּוֹכָבִים כְּאִלּוּ הֵם כֻּלָּם בְּגַלְגַּל אֶחָד וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה. מִפְּנֵי שֶׁהַגַּלְגַּלִּים טְהוֹרִים וְזַכִּים כִּזְכוּכִית וּכְסַפִּיר לְפִיכָךְ נִרְאִים הַכּוֹכָבִים שֶׁבַּגַּלְגַּל הַשְּׁמִינִי מִתַּחַת גַּלְגַּל הָרִאשׁוֹן:

הלכה ב׳

כָּל גַּלְגַּל וְגַלְגַּל מִשְּׁמוֹנָה הַגַּלְגַּלִּים שֶׁבָּהֶן הַכּוֹכָבִים נֶחְלָק לְגַלְגַּלִּים הַרְבֵּה זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה כְּמוֹ גִּלְדֵי בְּצָלִים. מֵהֶן גַּלְגַּלִּים סוֹבְבִים מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח. וּמֵהֶן סוֹבְבִים מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב כְּמוֹ הַגַּלְגַּל הַתְּשִׁיעִי הַחוֹזֵר מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. וְכֻלָּן אֵין בֵּינֵיהֶם מָקוֹם פָּנוּי:

הלכה ג׳

כָּל הַגַּלְגַּלִּים אֵינָן לֹא קַלִּים וְלֹא כְּבֵדִים וְאֵין לָהֶם לֹא עַיִן אָדֹם וְלֹא עַיִן שָׁחֹר וְלֹא שְׁאָר עֵינוֹת. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין אוֹתָם כְּעֵין הַתְּכֵלֶת לְמַרְאִית הָעַיִן בִּלְבַד הוּא לְפִי גֹּבַהּ הָאֲוִיר. וְכֵן אֵין לָהֶם לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ לְפִי שֶׁאֵין אֵלּוּ הַמְאֹרָעִין מְצוּיִין אֶלָּא בַּגּוּפוֹת שֶׁלְּמַטָּה מֵהֶן:

הלכה ד׳

כָּל הַגַּלְגַּלִּים הָאֵלּוּ הַמַּקִּיפִין אֶת הָעוֹלָם הֵן עֲגֻלִּין כְּכַדּוּר וְהָאָרֶץ תְּלוּיָה בָּאֶמְצַע. וְיֵשׁ לְמִקְצָת מִן הַכּוֹכָבִים גַּלְגַּלִּים קְטַנִּים שֶׁהֵן קְבוּעִים בָּהֶן וְאֵין אוֹתָם הַגַּלְגַּלִּים מַקִּיפִין אֶת הָאָרֶץ אֶלָּא גַּלְגַּל קָטָן שֶׁאֵינוֹ מַקִּיף קָבוּעַ בַּגַּלְגַּל הַגָּדוֹל הַמַּקִּיף:

הלכה ה׳

מִסְפַּר כָּל הַגַּלְגַּלִּים הַמַּקִּיפִין אֶת כָּל הָעוֹלָם שְׁמוֹנָה עָשָׂר. וּמִסְפַּר הַגַּלְגַּלִּים הַקְּטַנִּים שֶׁאֵינָן מַקִּיפִין שְׁמוֹנָה. וּמִמַּהֲלַךְ הַכּוֹכָבִים וִידִיעַת שִׁעוּר סְבִיבָתָן בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּמִנְּטִיָּתָן מֵרוּחַ דָּרוֹם לְרוּחַ צָפוֹן וּמֵרוּחַ צָפוֹן לְרוּחַ דָּרוֹם וּמִגָּבְהָן מֵעַל הָאָרֶץ וּקְרִיבָתָן יִוָדַּע מִסְפַּר כָּל אֵלּוּ הַגַּלְגַּלִּים וְצוּרַת הֲלִיכָתָן וְדֶרֶךְ הַקָּפָתָן. וְזוֹ הִיא חָכְמַת חֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת. וּסְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ בָּהֶן חַכְמֵי יָוָן:

הלכה ו׳

גַּלְגַּל הַתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא מַקִּיף אֶת הַכּל חִלְּקוּהוּ הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים לִשְׁנֵים עָשָׂר חֲלָקִים. כָּל חֵלֶק וְחֵלֶק הֶעֱלוּ לוֹ שֵׁם עַל שֵׁם צוּרָה זוֹ שֶׁתֵּרָאֶה בּוֹ מִן הַכּוֹכָבִים שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ שֶׁהֵם מְכֻוָּנִים תַּחְתָּיו. וְהֵם הַמַּזָּלוֹת שֶׁשְּׁמוֹתָם טָלֶה. שׁוֹר. תְּאוֹמִים. סַרְטָן. אַרְיֵה. בְּתוּלָה. מֹאזְנַיִם. עַקְרָב. קֶשֶׁת. גְּדִי. דְּלִי. דָּגִים:

הלכה ז׳

גַּלְגַּל הַתְּשִׁיעִי עַצְמוֹ אֵין בּוֹ לֹא חֲלוּקָה וְלֹא צוּרָה מִכָּל הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ וְלֹא כּוֹכָב. אֶלָּא בְּחִבּוּר הַכּוֹכָבִים שֶׁבַּגַּלְגַּל הַשְּׁמִינִי הוּא שֶׁיֵּרָאֶה בְּכוֹכָבִים גְּדוֹלִים שֶׁבּוֹ תַּבְנִית הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ אוֹ קָרוֹב מֵהֶן. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵים עָשָׂר צוּרוֹת לֹא הָיוּ מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד אוֹתָן הַחֲלָקִים אֶלָּא בִּזְמַן הַמַּבּוּל שֶׁאָז הֶעֱלוּ לָהֶן שֵׁמוֹת אֵלּוּ. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה כְּבָר סָבְבוּ מְעַט. לְפִי שֶׁכָּל הַכּוֹכָבִים שֶׁבְּגַלְגַּל שְׁמִינִי כֻּלָּם סוֹבְבִים כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ אֶלָּא שֶׁהֵן סוֹבְבִין בִּכְבֵדוּת. וְחֵלֶק שֶׁיִּתְהַלֵּךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם אֶחָד יֵלֵךְ כְּנֶגְדּוֹ כָּל כּוֹכָב מֵהֶן בְּקֵרוּב מִשִּׁבְעִים שָׁנָה:

הלכה ח׳

כָּל הַכּוֹכָבִים הַנִּרְאִים יֵשׁ מֵהֶן כּוֹכָבִים קְטַנִּים שֶׁהָאָרֶץ גְּדוֹלָה מֵאֶחָד מֵהֶן. וְיֵשׁ מֵהֶן כּוֹכָבִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן גָּדוֹל מִן הָאָרֶץ כַּמָּה פְּעָמִים. וְהָאָרֶץ גְּדוֹלָה מִן הַיָּרֵחַ כְּמוֹ אַרְבָּעִים פְּעָמִים. וְהַשֶּׁמֶשׁ גְּדוֹלָה מִן הָאָרֶץ כְּמוֹ מֵאָה וְשִׁבְעִים פְּעָמִים. נִמְצָא הַיָּרֵחַ אֶחָד מִשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִן הַשֶּׁמֶשׁ בְּקֵרוּב. וְאֵין בְּכָל הַכּוֹכָבִים כּוֹכָב גָּדוֹל מִן הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא קָטָן מִכּוֹכָב שֶׁבַּגַּלְגַּל הַשֵּׁנִי:

הלכה ט׳

כָּל הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים כֻּלָּן בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ וְדֵעָה וְהַשְׂכֵּל הֵם. וְהֵם חַיִּים וְעוֹמְדִים וּמַכִּירִין אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי גָּדְלוֹ וּלְפִי מַעֲלָתוֹ מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים לְיוֹצְרָם כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים. וּכְשֵׁם שֶׁמַּכִּירִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ מַכִּירִין אֶת עַצְמָן וּמַכִּירִין אֶת הַמַּלְאָכִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן. וְדַעַת הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים מְעוּטָה מִדַּעַת הַמַּלְאָכִים וּגְדוֹלָה מִדַּעַת בְּנֵי אָדָם:

הלכה י׳

בָּרָא הָאֵל לְמַטָּה מִגַּלְגַּל הַיָּרֵחַ גּלֶם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ כְּגלֶם הַגַּלְגַּלִּים. וּבָרָא אַרְבַּע צוּרוֹת לְגלֶם זֶה וְאֵינָן כְּצוּרַת הַגַּלְגַּלִּים וְנִקְבַּע כָּל צוּרָה וְצוּרָה בְּמִקְצָת גּלֶם זֶה. צוּרָה רִאשׁוֹנָה צוּרַת הָאֵשׁ נִתְחַבְּרָה בְּמִקְצָת גּלֶם זֶה וְנִהְיָה מִשְּׁנֵיהֶן גּוּף הָאֵשׁ. וְצוּרָה שְׁנִיָּה צוּרַת הָרוּחַ נִתְחַבְּרָה בְּמִקְצָתוֹ וְנִהְיָה מִשְּׁנֵיהֶן גּוּף הָרוּחַ. וְצוּרָה שְׁלִישִׁית צוּרַת הַמַּיִם נִתְחַבְּרָה בְּמִקְצָתוֹ וְנִהְיָה מִשְּׁנֵיהֶם גּוּף הַמַּיִם. וְצוּרָה רְבִיעִית צוּרַת הָאָרֶץ נִתְחַבְּרָה בְּמִקְצָתוֹ וְנִהְיָה מִשְּׁנֵיהֶם גּוּף הָאָרֶץ. נִמְצָא לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ אַרְבָּעָה גּוּפִין מֻחְלָקִין זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַקִּיף אֶת שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ מִכָּל רוּחוֹתָיו כְּמוֹ גַּלְגַּל. הַגּוּף הָרִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לְגַלְגַּל הַיָּרֵחַ הוּא גּוּף הָאֵשׁ. לְמַטָּה מִמֶּנּוּ גּוּף הָרוּחַ. לְמַטָּה מִמֶּנּוּ גּוּף הַמַּיִם. לְמַטָּה מִמֶּנּוּ גּוּף הָאָרֶץ. וְאֵין בֵּינֵיהֶם מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא גּוּף כְּלָל:

הלכה י״א

אַרְבָּעָה גּוּפוֹת הָאֵלּוּ אֵינָם בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ וְאֵינָם יוֹדְעִים וְלֹא מַכִּירִים אֶלָּא כְּגוּפִים מֵתִים. וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מִנְהָג שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעוֹ וְלֹא מַשִּׂיגוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים קמח ז) "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת" (תהילים קמח ח) "אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר". וּבֵאוּר עִנְיַן הַדְּבָרִים הַלְלוּהוּ בְּנֵי אָדָם מִגְּבוּרוֹתָיו שֶׁתִּרְאוּ בָּאֵשׁ וּבַבָּרָד וּבִשְׁאָר בְּרוּאִים שֶׁתִּרְאוּ לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ שֶׁגְּבוּרָתָם תָּמִיד נִכֶּרֶת לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל:

עבודת המלך · הלכות יסודי התורה פרק ג׳

א׳

הגלגלים וכו' והם תשעה גלגלים וכו'. עי' במורה ח"ב פ"ט כתב כבר ביארנו לך שמספר הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסטו ושהמונים הגלגלים בזמננו תשעה. אמנם מנו הכדור האחד הכולל גלגלים רבים וחשבוהו לאחד וכו' ולזה לא תרחיק עוד מאמר קצת החכמים שני רקיעים הם שנא' הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וכו' ומנה שם את שבעת כוכבי הלכת עם סדורם כאן אבל הוא מסופק בכמה פרטים שהחליט כאן. ועי' עוד בדברי רבנו שם בח"ב פ"ד עי"ש היטב ועי' במפרש ועוד מחברים שציינו למאמר הגמ' בחגיגה פ"ב ובמדרש רבה דז' רקיעים הם ולפי"ז הכונה לז' כוכבי לכת, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים וגלגל התשיעי הגלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל כמ"ש רבנו ועי' בדברינו לקמן ה"ה. גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח. עי' חגיגה י"ב שם רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים. ועי' במדרש רבה בראשית פ"ו היכן גלגל החמה ולבנה נתונים ברקיע השני ועוד בכמה דוכתי ואין סתירה מזה לדברי רבנו דהרי דעת חכמי ישראל היה שבגלגל אחד נתונים, וגם זה בכלל מה שהודו לחכמי אומות העולם. ואין כאן מקום להאריך.

ב׳

כל גלגל וגלגל וכו' נחלק לגלגלים הרבה. עי"ש במורה בח"ב פ"ד שהבאנו. כמו גלדי בצלים וכו' וכלם אין ביניהם מקום פנוי. עי' ביאור הדברים במורה ח"א פע"ב והם כדורים רבים אחד תוך שני אין פנוי ביניהם ואין ריקות כלל וכו' ועי' בבראשית רבה פ"ד ובילקוט תהלים פ' ק"ד גלדה טפה האמצעית ונעשה השמים וכו' ושם בשם ר' יהודה בר סימון יעשה מטלית לרקיע כמה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וכבר העירו מדברי המדרש. כמו הגלגל התשיעי החוזר ממזרח למערב. ובפי' אברבנאל ליתא ממזרח למערב השני ונוסחא דידן עדיף.

ג׳

כל הגלגלים וכו' ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות וזה שאנו רואין אותן כעין התכלת למראית עין בלבד הוא לפי גובה האויר. עי' במדרש רבה בראשית סוף פ"ד מה סמנים הללו מהן ירוקין מהן אדומין מהם שחורים ומהם לבנים כך שמים פעמים ירוקין וכו' והם המה דברי רבנו וכבר העירו מזה.

ד׳

כל הגלגלים הם עיגולים ככדור. עי' ירושלמי פ"ג דעבודה זרה ה"א שהעולם עשוי ככדור וכבר העירו מזה, ובאמת התם קאי על כדור הארץ. וכן הוא גם במדרש רבה במדבר פי"ג הארץ היא עשויה ככדור וכן הוא בזוה"ק ויקרא דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור וכו' אבל נכון לציין יותר הא דירושלמי שבועות פ"ג ה"ח ומעשרות פ"ה דאין מרובע מששת ימי בראשית. ואמ"ל.

ה׳

מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם שמונה עשר. עי' מפרש. ועי' במורה ח"א פע"ב וז"ל ומספר אלו הכדורים המקיפים העולם אי אפשר בשום פנים ולא בשום ענין שיהיו פחות משמונה עשר כדור, ואמנם אם מספרם יותר הוא אפשר ויש בו עיון. ועי' מפרשים שם דהם אלו השמונה עשר. שבתי צדק מאדים לבנה וכוכב הרי חמשה וגלגל יוצא לכל אחד ואחד הרי עשרה. ונוגה וחמה ושני גלגלים יוצאים לכל אחד ואחד הרי ששה עשר, וגלגל ערבות וגלגל הכוכבים הקיימים הרי י"ח בלא ספק. ועי' רדב"ז בלשונותיו סי' ב' שעמד על דברי רבנו מאמרם ז"ל ז' רקיעים הם והאריך בזה. ועי' בדברי רבנו במורה ח"ב פ"ח כתב ולא תרחיק היות דעת אריסטו חולק על דעת החכמים בזה וכו' וכבר ידעת הכרעתם דעת אומות העולם על דעתם בעניני התכונה האלו, והוא אמרם בפירוש ונצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל וזה אמת כי הענינים העיוניים אמנם דבר בהם כל מי שדבר כפי מה שהביא אליו העיון ולזה יאמן מה שהתאמת מופתו. ובמדה זו אמנם נמדדים גם דברי רבנו בענינים אלו.

ו׳

גלגל התשיעי וכו' חלקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלקים וכו'. עי' ברכות ל"ב ושם נ"ח ופסחים צ"ד ועי' מדרש אסתר מנוים שם כל המזלות וכבר העירו מזה. ועי' בפרקי דר"א פ"ו ובפסקתא רבתא פסקא דעשרת הדברות.

ז׳

ואלו הי"ב צורות לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול אבל בזמן הזה כבר סבבו מעט. עי' ברייתא דסדר עולם ובגמ' דילן בר"ה י"א ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהן מעשה בראשית והעלה מזל כימה וכו' והביא מבול לעולם עי"ש.

ח׳

והשמש גדולה מן הארץ כמו ק"ע פעמים. עי' בדברי רבנו פ"ה מהל' שבועות הכ"ב מ"ש שם.

ט׳

כל הכוכבים והגלגלים כלם בעלי נפש ודעה והשכל הם. בכתב יד אברבנאל כתוב כולם בעלי שכל הם. והמעיין בדברי רבנו במורה ח"ב פ"ד יראה כי גרסתנו היא הנכונה. ועי"ש מה שביאר הדברים בכל עמקם ועי' עוד בראשון פע"ב מ"ש בזה. כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם. עי' ריש פסחים ועי' תנחומא וילקוט מלאכי א'. כי ממזרח שמש משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע הוא מקלס להקב"ה ועי' בפרקי דר"א פ"ד ואופן הגלגל וכרוב וחיה נותנין לפניו שבח. ועי' בתרגום יהונתן בפסוק ואשמע קול כנפיהם וכו' קול המולה כקול מחנה ותירגם יהונתן קל מלולהון מודן ומברכין קדם רבונהון והדברים ארוכים. ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים. עי' בפרקי דר"א פ"ו החמה שלש אותיות של שם כתובים בלבו והמלאכים מנהיגים אותן. ועי' ילקוט ריש קהלת ר' אלכסנדרי אמר ח' מלאכים וכו' ועי' תוס' סוף פ"ב דחולין מ' כתבו שיש במדרש י"ב מלאכים מנהיגים את החמה. וגדולה מדעת בני אדם. וכ"כ רבנו במורה ח"ג פי"ג ועי' ברכות ל"ב בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע וכו' וכולן לא בראתי אלא בשבילך הרי דמעלת האדם גדולה ביותר עי' של"ה מאמר עשרה מאמרות האריך בזה טובא ועי' מדרש הובא בילקוט תהילים ק"ד א"ר חוניא אתה מוצא הכל מקלסין להקב"ה שנא' ממזרח שמש עד מבואו וכו' ואין קלוס גדול של הקב"ה אלא קלוסן של ישראל שנא' עם זו יצרתי וכו' תדע לך שכן כתוב למעלה ברכו ה' מלאכיו ב"ו כל הענין ולפי"ז מיושבין דברי רבנו.

י׳

וברא ארבע צורות לגולם וכו' צורה ראשונה צורת האש וכו' וצורה שניה צורת הרוח וכו' הגוף הראשון הוא גוף האש למטה ממנו גוף הרוח וכו'. במדרש רבה פרשת בשלח חשך מתגאה על התהום, והרוח מתגאה על המים והאש מתגאה על הרוח. ועי' במדרש רבה נשא פי"ד למה שלשה מיני עולה ואחד לחטאת כנגד ד' טבעים שברא בהן הקב"ה את עולמו השלשה הם עליונים זה למעלה מזה והרביעי הוא התחתון הכבד שבכלן, ואלו הן הארץ הכבדה שבכלן וכו' המים למעלה מן הארץ האויר למעלה מן המים והאש למעלה מן האויר שהאש קלה מכלן שהיא עולה עד לרקיע וכו' וכן אמרו שהאש סובבת כל העולם כולו למעלה עד לרקיע עי"ש וכבר העירו מזה.

י״א

ארבעה גופות האלו אינם בעלי נפש וכו' אלא כגופים מתים וכו'. עי' לרבנו במורה בראשון פע"ב וכל אחד מאלו הארבעה יש לו מקום טבעי מיוחד בו, לא ימצא בזולתו. והוא מונח עם טבעו, והם גופים מתים אין חיים בהם ולא השגה ולא יתנועעו מעצמן, אבל הם שוכנים במקומותיהם הטבעים ואם יוציאו אחד מהם ממקומו הטבעי בהכרח, בסור המכריח יתנועע לשוב למקומו הטבעי וכו' ועי' במדרש רבה בראשית פ"ב העליונים חיים והתחתונים מתים. וזה שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ וכו'. עי' ילקוט תהלים י"ט אמר ר' יעקב בר זבדי משל לגבור שנכנס למדינה ולא היו יודעין מה כחו א"ל פקח אחד מן אבנא דהוא מתגושש בה אתם יודעים מה כחו משמים אנו למדין מה כחו של מקום וכו' א"ר פנחס הכהן בר חמא ממה שהשמים הללו מורידין גשמים והארץ מגדלת, הבריות אוכלין ומקלסין להקב"ה לפיכך השמים מספרים ומעשה ידיו מגיד הרקיע. והם המה דברי רבנו שכתב וביאור ענין הדברים הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו וכו' שגבורתו תמיד ניכרת לקטן ולגדול.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

דברי ירמיהו · הלכות יסודי התורה פרק ג׳

ה׳

מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם י"ח וכו'. עי' ברדב"ז בשו"ת ח"א בסופו בפי' ללשונות הרמב"ם סי' ב' מ"ש לישב מ"ש רז"ל ז' רקיעים עיי"ש.

ט׳

כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודיעה והשכל הם, והם חיים ועומדים וכו' ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם. ועיין במורה נבוכים ח"א פ' ע"ב וח"ב פ' ד' וה' בביאור דבריו בזה ויסודותם כפי אשר בחרם ז"ל. ובבעל העקידה שער ב' הרחיב לדבר נגד דעת הזאת, וכנראה לא סמך הרמב"ם ז"ל דבריו על לשון המקרא השמים מספרים וכו' כי נוכל לפרשו כמ"ש בבעל העקידה שם וכמ"ש הוא ז"ל בהל' יסודי התורה פ"ג הי"א בפי' הללוהו בני אדם בגבורותיו וכו' רק שדעתו ז"ל כי לשון המקרא מסכים ונוכל לפרשו כפשוטו בזה ולא דרך מליצה.

י׳

ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים וברא ארבע צורות לגולם זה וכו' צורה הראשונה צורת האש וכו' וצורה שניה צורת הרוח וכו' וצורה שלישית צורת המים וכו' וצורה רביעית צורת הארץ וכו'. ועי' בפ"ד ידבר עוד מיסודות הד' אלו. ובגמ' ובמדרשות לא נמצא מד' יסודות, רק זאת מצינו בשמות רבה פרשת בא פט"ו, ג' בריות קדמו את העולם המים והרוח והאש, המים הרו וילדו אפילה, האש הרה וילדה אור, הרוח הרה וילדה חכמה. ובשש בריות מתנהג, ברוח בחכמה ובאש ובאור ובחושך ובמים, לפיכך אמר דוד "ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאוד וכו'" עכ"ל. ועי' יפה תואר שפי' כי אפילה יסוד הארץ שהיה על ידי מים אשר נתקבצו ותראה היבשה עיי"ש ועי' מ"ש במקו"א בפי' בזה עיי"ש. ובס' יצירה פ' א' מי"א שם מוזכר מהיסודות ומארץ נאמר מים מרוח חקק וחצב בהן תוהו ובוהו רפש וטיט חקקן וכו' ועי' בפי' ר' סעדי' גאון ז"ל שם עיי"ש שנראה מסכים לשמות רבה הנ"ל וכמ"ש ביפ"ת הנ"ל עיי"ש.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

סדר משנה · הלכות יסודי התורה פרק ג׳

א׳

הגלגלים הם הנקראים שמים רקיע זבול וערבות וכו'. כתב המפרש הגלגלים וכו' כדגרסי' פ' אין דורשין פ"ב אמר רב יהודא ב' רקיעים הם וכו' ור"ל אמר שבעה וכו' הנה המפרש הזה רוצה להכניס דברי חול ופרפראות אל החכמה שהן הן חכמ' התכונה בתוך דברי קדש מאמרי רבותינו ז"ל הם קודש מעשיהם קדש ודבורם בקדש שתו בשמים פיהם בגבהי מרומים במקום קודש הקדשים ומה לתבן את הבר, וכבר כתב המהרש"א ז"ל בגמ' הנ"ל שא"א לכיוין דבריהם של חכמי תכונה עם מאמרי רבותינו ז"ל אבל למאמרי רז"ל דרך הקדש יקרא די מדורהון עם בשרא ליתוהו או למי שיערה עלי' רוח ממרום רוח חכמה ובינה רוח דעת למי שיראת ה' היא אוצרו ובמופלא ממנו בל נדרוש, וגם החכמה של תכונת הגלגלים היא רק שפחת בת מלך ומשרתת להתורה כי היא צריכה להתורה שהיא תכלית כל הידיעות.

ט׳

כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם וכו'. כתב המפרש ידעו זה מתנועתם דזאת התנועה א"א שתהי' טבעית שהמתנועע בתנועה טבעית וכו' והגלגל סובב תמיד ואינו נח וכו' הלכך לא תהי' תנועתו רק תנועה תשוקית והיא לא תהי' אלא לבעלי נפש והשכל. ולכאורא יש להשיב על ראיי' זאת כי ראינו דאיכא נמי תנועה תשוקית לדבר שהוא בלתי בעל נפש ושכל כמו האבן המושך הנקרא מאגנעט עם הברזל שהוא מושך הברזל אליו או להפך בריחוק משוער והוא לסבת התשוקה שיש בא' משניהם להתחבר אל האחר, וכמו כן אפשר שהמציא השם ית' בהגלגלים להצד ההוא שמתנועעים אלי' ולכן הגלגל מתגלגל ומתנועע להגיע אל המקום אשר אליו תשוקתו, וכשמגיע שם אז החלק שלמטה ממנו מן הגלגל - היותו מחובר מחלקים - שחושק ג"כ להשיג הנקודה הזאת לכן דוחק החלק שלמטה להחלק שלמעלה ממנו כדי שיגיע גם הוא שמה, וכשהגיע שמה הוא נדחה מפני החלק שלאחריו בגלגל וכן הוא תמיד בסיבוב הגלגל ולכן יתגלגל תמיד ולא ינוח ולא ישקוט כל הימי' כימי השמים על הארץ כרצון היוצר ב"ה, וכמו שהוא כן במים הנמשכים ממקו' נמוך אל מקום גובה כאשר הוא גלוי וידוע לכל רואי שמש והיודעים קצת מחכמה, ומצאתי את שאהבה נפשי להרב בעל עקידה בפ' בראשית עמד ג"כ בזה אמנ' התשובה לזה תמצא בספר מאמר אסתר אשר חנני אלקים בזה והוא בדרוש מ"ג מאמר ה.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

מגדל עוז · הלכות יסודי התורה פרק ג׳

א׳

הגלגלים הם הנקראים שמים וכו' עד וגדולה מדעת כו'. זה פרק אין דורשין (דף י"ב) עקרו וגלגל בו דברים אחרים לפי דרכו שהם מחכמת המזלות:

י׳

ברא האל למטה מגלגל הירח כו' עד סוף הפרק. משנה פרק רביעי דספר יצירה:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות יסודי התורה ג׳, מתוך הלכות יסודי התורה שבספר המדע. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות יסודי התורה כל הרמב״ם