רמב״ם - הלכות יסודי התורה · פרק ב׳

ספר המדע · 12 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות יסודי התורה · פרק ב׳

הלכה א׳

הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". וְנֶאֱמַר (דברים ו יג) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא":

הלכה ב׳

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

הלכה ג׳

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. מֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה וְהֵם הוִֹים וְנִפְסָדִים תָּמִיד כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּין מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא צוּרָתָן קְבוּעָה לְעוֹלָם בְּגָלְמָם וְאֵינָן מִשְׁתַּנִּין כְּמוֹ אֵלּוּ. וְהֵם הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן. וְאֵין גָּלְמָם כִּשְׁאָר גְּלָמִים וְלֹא צוּרָתָם כִּשְׁאָר צוּרוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים צוּרָה בְּלֹא גּלֶם כְּלָל וְהֵם הַמַּלְאָכִים. שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם גּוּף וּגְוִיָּה אֶלָּא צוּרוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ:

הלכה ד׳

וּמַהוּ זֶה שֶׁהַנְּבִיאִים אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם. הַכּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְדֶרֶךְ חִידָה. לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ גּוּף וְאֵינוֹ כָּבֵד כַּגּוּפוֹת הַכְּבֵדִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד כד) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" וְאֵינוֹ אֵשׁ אֶלָּא מָשָׁל. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קד ד) "עשֶֹׁה מַלְאָכָיו רוּחוֹת":

הלכה ה׳

וּבַמֶּה יִפָּרְדוּ הַצּוּרוֹת זוֹ מִזּוֹ וַהֲרֵי אֵינָן גּוּפִין. לְפִי שֶׁאֵינָן שָׁוִין בִּמְצִיאוּתָן אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְהוּא מָצוּי מִכֹּחוֹ זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְהַכּל נִמְצָאִים מִכֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְטוּבוֹ. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ וְאָמַר (קהלת ה ז) "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר":

הלכה ו׳

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינָהּ מַעֲלַת מָקוֹם. כְּמוֹ אָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵחֲבֵרוֹ. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בִּשְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁאֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל זֶה. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בְּעִלָּה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הֶעָלוּל:

הלכה ז׳

שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם מַעֲלָתָם הוּא. וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכּל וְאוֹפַנִּים וְאֶרְאֶלִּים וְחַשְׁמַלִּים וּשְׂרָפִים וּמַלְאָכִים וֵאלֹהִים וּבְנֵי אֱלֹהִים וּכְרוּבִים וְאִישִׁים. כָּל אֵלּוּ עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בָּהֶן הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שֶׁלָּהֶן הֵן, וּמַעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מַעֲלַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיּוֹת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁהֵן תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת אִישִׁים וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַמְדַבְּרִים עִם הַנְּבִיאִים וְנִרְאִים לָהֶם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ אִישִׁים שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת דַּעַת בְּנֵי אָדָם:

הלכה ח׳

וְכָל הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ חַיִּים וּמַכִּירִין אֶת הַבּוֹרֵא וְיוֹדְעִים אוֹתוֹ דֵּעָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד. כָּל צוּרָה וְצוּרָה לְפִי מַעֲלָתָהּ לֹא לְפִי גָּדְלָהּ. אֲפִלּוּ מַעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא אֶלָּא דַּעְתָּהּ קְצָרָה לְהַשִּׂיג וְלֵידַע אֲבָל מַשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת צוּרָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. וְכֵן כָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה עַד מַעֲלָה עֲשִׂירִית גַּם הִיא יוֹדַעַת הַבּוֹרֵא דֵּעָה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּנֵי הָאָדָם הַמְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג וְלֵידַע כְּמוֹתָהּ. וְהַכּל אֵינָן יוֹדְעִין הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ:

הלכה ט׳

כָּל הַנִּמְצָאִים חוּץ מִן הַבּוֹרֵא מִצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה עַד יַתּוּשׁ קָטָן שֶׁיִּהְיֶה בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הַכּל מִכֹּחַ אֲמִתָּתוֹ נִמְצְאוּ. וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ וּמַכִּיר גְּדֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ וַאֲמִתָּתוֹ הוּא יוֹדֵעַ הַכּל וְאֵין דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ:

הלכה י׳

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר אֲמִתּוֹ וְיוֹדֵעַ אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין. שֶׁאֵין אָנוּ וְדַעְתֵּנוּ אֶחָד אֲבָל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא וְדַעְתּוֹ וְחַיָּיו אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. שֶׁאִלְמָלֵי הָיָה חַי בַּחַיִּים וְיוֹדֵעַ בְּדֵעָה חוּץ מִמֶּנּוּ הָיוּ שָׁם אֱלֹהוּת הַרְבֵּה הוּא וְחַיָּיו וְדַעְתּוֹ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ וְהוּא הַדֵּעָה עַצְמָהּ הַכּל אֶחָד. וְדָבָר זֶה אֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְאָמְרוֹ וְלֹא בָּאֹזֶן לְשָׁמְעוֹ וְלֹא בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּירוֹ עַל בֻּרְיוֹ. וּלְפִיכָךְ אוֹמֵר חֵי פַרְעֹה וְחֵי נַפְשְׁךָ וְאֵין אוֹמֵר חֵי ה' אֶלָּא חַי ה'. שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא וְחַיָּיו שְׁנַיִם כְּמוֹ חַיֵּי הַגּוּפִים הַחַיִּים אוֹ כְּחַיֵּי הַמַּלְאָכִים. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מַכִּיר הַבְּרוּאִים וְיוֹדְעָם מֵחֲמַת הַבְּרוּאִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתָם אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ יְדָעֵם. לְפִיכָךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ יוֹדֵעַ הַכּל שֶׁהַכּל נִסְמָךְ לוֹ בַּהֲוָיָתוֹ:

הלכה י״א

דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה בִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ כְּמוֹ טִפָּה מִן הַיָּם הֵם מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְבָאֵר בְּעִנְיָן זֶה. וּבֵאוּר כָּל הָעִקָּרִים שֶׁבִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה:

הלכה י״ב

צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא לִדְרשׁ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא לְאִישׁ אֶחָד בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹסְרִין לוֹ רָאשֵׁי הַפְּרָקִים וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁמֶץ מִן הַדָּבָר וְהוּא מֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְיֵדַע סוֹף הַדָּבָר וְעָמְקוֹ. וּדְבָרִים אֵלּוּ דְּבָרִים עֲמֻקִּים הֵם עַד לִמְאֹד וְאֵין כָּל דַּעַת וְדַעַת רְאוּיָה לְסָבְלָן. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל (משלי כז כו) "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ" כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מָשָׁל זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ לִלְבוּשְׁךָ כְּלוֹמַר לְךָ לְבַדְּךָ וְאַל תִּדְרשׁ אוֹתָם בָּרַבִּים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר (משלי ה יז) "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ". וַעֲלֵיהֶם אָמַר (שיר השירים ד יא) "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשוֹנֵךְ", כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּדְבַשׁ וְחָלָב יִהְיוּ תַּחַת לְשׁוֹנְךָ:

עבודת המלך · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

א׳

האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו וכו'. הרש"ל ז"ל בביאוריו לסמ"ג סימן ד' כתב לבאר תאר הנכבד המוזכר כאן עי"ש. וכלל רבנו כאן את שתי המצוות אהבת ה' ויראתו ביחד לפי שהן נובעות ממקור אחד ודרך אחד להן כמ"ש בהל' ב' ועי' יראים סי' ב' ובחדש סי' ת"ד כתב ואין לך אהבה במקום יראה, ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום לבד. שנאמר את ה' אלהיך תירא. בספר המצוות מצוה ד' הביא רבנו מקור לדבריו דאת ה' אלהיך תירא הוא מצוות עשה מגמ' דסנהדרין נ"ו דאמר שם ועוד אזהרת עשה היא, וכל אזהרת עשה לא שמה אזהרה. רוצה לומר שזה שאמרת שאזהרתיה (דמברך ה') מאת ה' אלהיך תירא אינו אזהרה, כי הוא צווי והוא מ"ע ואין מזהירין בעשה, הנה נתבאר לך כי אמרו את ה' אלהיך תירא זו מצות עשה עכ"ל רבנו ועי' מ"ש רבינו בסוף הל' שבועות שכתב רבינו שם בהזכרת שם שמים לבטלה מקרא דליראה את השם הנכבד והנורא ותמהו עליו רבותינו טובא והדברים מיושבים לפי דברי רבינו עי"ש.

ב׳

והיאך הוא הדרך לאהבתו ויראתו. בשעה שיתבונן האדם במעשיו וכו' ויראה מהם חכמתו. וז"ל רבנו בספר המצוות מ"ג ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה וכו' שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם וכו' עי"ש היטב ועי' בתשובות רבנו בפאר הדור סי' נ"ג שכתב אמנם מה ששאלתם מה תועלת יש בידיעה זו כבר אמר ר' מאיר בבריתא הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר וכו' וזהו מה שסיים רבנו בסוף ההלכה כמו שאמרו חכמים בענין אהבה וכו'. ועי' בפרקי דר"א פ"ג עי"ש היטב ועי' היטב לרבנו סעדיה גאון באמונות ודעות מאמר ב' ככל הדברים האלה. מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר. כלל בזה רבנו מ"ש בספר המצוות שבכלל מצוה זו שנהיה קוראים לבני אדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו. כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם וכו' והוא מלשון הספרי אהבהו על הבריות ובפרקי דר"א פ"ג כתב יש לנו לדרוש במה שעשה ובמה שהוא עתיד לעשות למען יתרומם שמו של הקב"ה בבריותיו שברא וכו'. וכשמחשב בדברים האלו מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד. (בס' ארחות חיים חלק ב' הוצאת מקיצי נרדמים הנוסחא מיד הוא נרתע לאחוריו וירא מפניו). מקורו בספרי ברכה נתקבצו כל ישראל אצל משה וכו' מה היא מדת כבודו של מעלה וכו' מיד נפל לארץ וכו' עי"ש כל הענין. והנה בספר המצוות מ"ד כתב רבנו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל נירא ביראת ענשו (או כנוסח כתב יד מינכן אבל נירא ביאת ענשו) הזכיר שם רבנו יראת העונש וכאן כתב רבנו מעלת היראה היותר גדולה יראת הרוממות שהיא באה ע"י הכרת גדלו. ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה. עי' פסקתא זוטרתא על הפסוק רוכב שמים בעזרך, ממעשיו אנו יכולים לדעת עומק שבחו. אם המאורות שהם ברקיע השמים אין אתם יכולים להסתכל בהם וכו' ועי' חולין ס' ועוד.

ג׳

כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לג' חלקים וכו'. עי' במורה חלק ב' פ"י ופי"א שם הביא רבנו דברי המדרש שהמלאך הוא שלישו של עולם ואמר וכבר ביארנו זה בחבורנו הגדול בתלמוד כי הנבראות כלם שלשה חלקים השכלים הנפרדים המה המלאכים, והשני גופות הגלגלים, והשלישי החומר הראשון ר"ל הגופות המשתנות תמיד שתחת הגלגל כן יבין מי שירצה להבין חידות הנבואה וכו'. שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו. וכתב בהלכה ד' ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים עי' כל זה במורה חלק א' פמ"ט והביא ע"ז מדרשים ז"ל בבראשית רבה להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת שהם מתהפכים פעמים אנשים וכו' הנה כבר בארנו בזה המאמר שהם אינם בעלי חומר ואין להם תכונה קיימת גשמית חוץ לשכל אבל הכל במראה הנבואה וכו' והאריך שם, ועי' קרשקש ואברבנאל שם ועי' עוד בחלק ב' פמ"ב בארוכה ועי' עוד במדרש רבה שמות פכ"ה.

ד׳

וכמו שנאמר עושה מלאכיו רוחות. עי' בפרקי דר"א פ"ד והמלאכים וכו' כשהן נשלחין בדברו נעשין רוחות וכשהן משרתין לפניו נעשים של אש שנאמר וכו' ועי' ילקוט איוב רמז תתקכ"ה פעמים שעושה וכו' ועי' ביאורי הגאון רד"ל שם ובמה שהביא מזוהר חדש רות וזוהר חדש תרומה עי"ש היטב בכל זה.

ה׳

ובמה יפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופין וכו'. מרן הגר"ח בספרו נפש החיים הביא דבר זה מזוה"ק עי"ש.

ז׳

ולפיכך נקראים חיות הקודש. עי' חגיגה ט"ו ב' וע"ז מ"ג ב' וחולין צ"ב א'. כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות שלהן הן. עי' במגדל עוז ועי' במורה חלק ב' פ"ד עי"ש ועי' בזוהר הקדש פרשת בא. ומעלה שאין למעלה ממנה וכו', היא מעלת הצורה שנקראת חיות וכו'. עי' פרקי דר"א פ"ד והחיות עומדות אצל כבודו וכו' ועי' ספרי בהעלותך פ' ק"ג דאמר ר' עקיבא כי לא יראני האדם כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת א"ר שמעון התימני איני כמבטל דברי ר"ע אלא כמוסיף עליהם אדם כמשמעו וחי אלו חיות הקודש ומלאכי השרת הרי שמעלתן גדולה ביותר. ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים וכו'. עי' בדברי רבינו לקמן בפ"ד ה"ו ובפ"ז ה"א.

ח׳

אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמתת הבורא. עי' בפרקי דר"א פ"ד והחיות וכו' ואינן יודעות מקום כבודו ועי' להג"ר דוד לוריא בביאוריו שם הביא מריש תורת כהנים פרשת ויקרא ובמדרש במדבר רבה סוף פרשת נשא אמר ר' עקיבא אף החיות וכו' שנאמר כי לא יראני האדם וחי ועי' קרבן אהרן שם והרשב"ץ במגן אבות חלק ב' העתיק בלשון הפרקי דר"א במקומו לא נאמר אלא ממקומו אפילו החיות הנושאים הכסא אין רואות אותו, ועי' בשמות רבה פכ"ג אף חיות הנושאות וכו' עי"ש ועי' בספרי בהעלותך שהבאתי לעיל ומסיים שם ר' אלעזר בר' יוסי אומר לא שאינם רואים אלא אף שאינן שומעין שנאמר ותשאני רוח וכו'.

ט׳

ולפי שהוא יודע עצמו וכו' הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו. עי' מורה חלק ג' פכ"א ביאור הדברים.

י׳

הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא וכו' נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד. עי"ש במורה פ"כ ביאור הדברים וכבר הביאו בעלי הסוד הדברים האמורים לר' נחוניה בן הקנה והובא בפרדס רמונים פי"ג ממהות והנהגה, שלש ראשונות אלו הם חשובות כאחד שהם דעת כתר והיודע חכמה והיודע בינה ועי' בפרדס רמונים שם שהאריך לבאר הדברים והם מתאימים עם דברי רבנו. ורבנו במורה ח"א פס"ח הביא הדברים בשם הפילוסופים, וכתב וכבר זכרנו אנחנו זה ג"כ בחבורינו הגדול משנה תורה שזה פנת דתנו כמו שבארנו שם ועי"ש שהאריך בזה הרבה ועי' קרשקש שם. ולפיכך אומר חֵי פרעה וחֵי נפשך ואין אומר חֵי ה' אלא חַי ה' וכו'. וכן האריך במורה שם, ובשמיני לשמונה פרקים. ולזה העיקר הגדול לא התירו הלשון עברי לומר חֵי ה' צבאות כמ"ש חֵי פרעה חֵי נפשך ר"ל שם מצורף כי המצורף והמצטרף אליו שני דברים חלוקים ולא יצטרף הדבר לעצמו. ולפי שחיי השם הם עצמו. ועצמו הוא חייו ואין דבר אחר זולתו לא הזכירוהו בצירוף אך אמר חַי ה' צבאות חַי השם הכונה בזה שהוא וחייו אחד עכ"ל, ולפי"ז שפיר אפשר לומר מכל מקום חֵי העולם או חֵי העולמים לפי שהוא חיות כל העולמים וסרה קושית בעל העקידה ז"ל מדניאל י"ב וישבע בחי העולם. ועי' אבן עזרא שם.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

דברי ירמיהו · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

ב׳

והאיך הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וכו' וכמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. ולשון הספרי בפרשת ואתחנן, ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך, איני יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך והיו הדברים האלה על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו וכו' עכ"ל. הנה נאמר שם ע"י הסתכלות במצותיו נבוא לידי אהבה, וכנראה דברי הרמב"ם פה אינם נובעים משם, ומצאתי בשו"ת פאר הדור להרמב"ם ז"ל בסי' נ"ג על מאמרם ז"ל היודע לחשוב תקופות וכו' וז"ל אמנם מה ששאלתם מה תועלת יש ממנו בידיעתו כבר אמר ר' מאיר בברייתא הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומחיבורינו יפורש לכם כל אלו הדברים וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי ברייתא זאת היכן היא, ובילקוט הנוסחא כמו בספרי הנ"ל בשנוי מעט עיי"ש. ובהגהות מיימוני הביא ברייתא דר' פנחס תוכו כדברים אלה ואולי גם לשון הרמב"ם הנ"ל ימצא שם, ובמזרחי ואתחנן פ"ו ה' עמד על דברי הרמב"ם כי אינם לפי הספרי עיי"ש אבל למ"ש מקורו מברייתא אחרת.

ה׳

במה יפרדו הצורות זה מזה, והרי אינן גופין, לפי שאינן שוין במציאתן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה והכל נמצאים מכוחו של הקב"ה וטובו, זה שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר. הנה לא אמר כי כל צורה תקבל מעלה שלה ומצוי מכוחו של הקב"ה בלי אמצעי, רק כתב והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה, וכו' הכל מסיבה למסובב כמו בכל הטבע כי כח יקבל מכח ודבר מדבר שלמעלה ושלמטה ממנו ביושבי מרום רק התחתון מהעליון ולא העליון מהתחתון. ונראה כי מקור מקומו קודש בויקרא רבה פ' ל"א פרשת אמור כשם שהתחתונים צריכין צדקה אלו מאלו כך העליונים צריכין צדקה אלו מאלו וכו' עיי"ש. והנה המלאכים עומדים במעלתם ואינם מקבלים אור חדש רק כמו שהיה להם בראשונה, לכן כתב ז"ל והוא מצוי מכחו וכו' על מציאותו הוייתו וקיומו נאמר כן. והנה דעת רז"ל בבראשית רבא כי כמו כאשר ינהג ה' יתעלה עולמו מסיבה למסובבים רבים, כן ברא העולם ומתחילתו נתן בכח הסיבה להוציא המסובב כנאמר מפורש בתורה "תוצא הארץ וכו' ישרצו המים וכו'," וכן הדבר בברואי מעלה.

ח׳

כל צורה וצורה לפי מעלתו לא לפי גודלו, אפי' מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא וכו'. נראה כי צריך להיות לפי מעלתה וכו' וכן מצאתי ברמב"ם דפוס ווינציא עם פי' מעשה רוקח, ובהל' ה' שאמר אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו וכו' הכל בלשון זכר, נראה שמשתמש בלשון צורה בלשון זכר וכן בהל' אח"ז, ואם נאמר על כי מלאכים בלשון זכר בכ"מ, הרי כתב בהל' ח' אלא דעתה קצרה וכו' בלשון נקיבה, ואח"ז ויודעת וכו'. ולא ידעתי למה השתמש פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקיבה. ונראה שמחלק בין צורה ומעלה, בהראשון כתב בלשון זכר ובשניה לשון נקיבה. ואולי עבור כי הצורה היא מהות הדבר ועצמותו כמ"ש הוא ז"ל אמרה בלשון זכר, ומעלה רק גדר הדבר. ועי' בפ"ד ה"ח ואינו אומר על צורה וכו' שזו תואר שמה וכו', אבל הן שם כתב ופעמים רבות תקרא הצורה נפש ורוח וכו' וכן בה"ט שם אין צורת הנפש הזאת וכו' ואינה וכו' לפי שאינה וכו' אלא שיודעת וכו', ואולי בנפש האדם וצורתו כי נפש מצינו משמש פעם זכר ופעם נקיבה, אבל בצורות מלאכי מעלה באלו בלבד אמר בלשון זכר, כי נפש האדם המקבלת ומשפעת תמיד בערך זכר ונקיבה משא"כ מלאכי מעלה העומדים במעמד אחד תמיד ויעודם להשפיע בלבד לאשר מלמטה מהם בערך זכר בלבד.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

כסף משנה · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

י״ב

צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש ברבים בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד וכו'. ריש פרק אין דורשין:

נחלת הכלל · Torat Emet 363

סדר משנה · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

סדר משנה על הלכות יסודי התורה פרק ב׳ ארוך במיוחד (2 קטעים, 24,174 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת סדר משנה על הלכות יסודי התורה פרק ב׳ במלואו

נחלת הכלל · Friedberg Edition

מגדל עוז · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

א׳

האל הנכבד והנורא מצוה לאהבו וכו' עד כשמחשב בדברים האלו וכו' עד מה אנוש. עיקר הענין הזה בספרי בדרשת ואהבת את ה' וכן פי' בס"ה. ופרק במה מדליקין גבי מתניתין דהמכבה את הנר דת"ר חלה ונטה למות מימרא דרבה בר רב הונא ועל ענין יראת ה' היא אוצרו דמכריז ר' ינאי כו' וכן אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה עולמו אלא שייראו מלפניו וכו' כי בראותו מעשיו בפלא ובריותיו יפחד וירתע וכו' ומייתי מילתא דר' יוחנן משום ר"א אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים וכו'. ופלאות הבריאה פרק אין דורשין במס' חגיגה שברא עולמו בעשרה דברים כו' עד סוף המשנה מימרא דרבן יוחנן בן זכאי כו' והגדה במשנת מרכבה כו':

ב׳

ג׳

ולפי הדברים האלו וכו' עד שמתוך כך מכיר את מי שאמר והיה העולם עד וכרובים ואישים. הכל בספרי בדרשת ואהבת את ה' אלהיך כו':

ז׳

ולפי הדברים האלו וכו' עד שמתוך כך מכיר את מי שאמר והיה העולם עד וכרובים ואישים. הכל בספרי בדרשת ואהבת את ה' אלהיך כו': כל אלו עשרה שמות שנקראו עד הוא הנקרא מעשה מרכבה כו' עד סוף הפרק. זה הוא בפרק אין דורשין (דף י"ח) וגם במדרש בראשית נמנו העשר מעלות הללו. וזה הלשון מורה כי ר"מ ז"ל היה מקובל בנסתרות אלא שקיים בעצמו מה שאמרו ז"ל יהיו לך לבדך כבשים ללבושך וכמו שכתב הוא ז"ל סוף זה הפרק וכל הפרק דאין דורשין:

ח׳

כל אלו עשרה שמות שנקראו עד הוא הנקרא מעשה מרכבה כו' עד סוף הפרק. זה הוא בפרק אין דורשין (דף י"ח) וגם במדרש בראשית נמנו העשר מעלות הללו. וזה הלשון מורה כי ר"מ ז"ל היה מקובל בנסתרות אלא שקיים בעצמו מה שאמרו ז"ל יהיו לך לבדך כבשים ללבושך וכמו שכתב הוא ז"ל סוף זה הפרק וכל הפרק דאין דורשין:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

ד׳

ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים, הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים. כמו שנאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא ואינו אש אלא משל, וכמו שנאמר עושה מלאכיו רוחות. רש"י וא"ע מפרשים שמלאכיו כאן הוא שלוחיו שעושה הרוחות לשלוחיו ולפי"ז אין דמיון למה שהזכיר הרמב"ם, ולכן צ"ל שהוא מפרש מלאכיו מלאכים ממש וכן משרתיו ורק רוחות ואש לוהט הם משל, אמנם ה"פירוש" מפרש כפירש"י, אבל לפירושו אין דמיון להקודם.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

הגהות מהר"ם פדווא · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

י״א

מעשה מרכבה . א"ה המראה הנראית ליחזקאל במראה הנבואה נקראת מרכבה לפי שנראית לו בדמות מרכבה ארבע חיות וארבע אופנים כו', רד"ק:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

יצחק ירנן · הלכות יסודי התורה פרק ב׳

א׳

האל הנכבד וכו'. וכתב רבינו בספר המצות מצות עשה ד' וז"ל היא שציונו להאמין יראתו וכו' זה אומרו את ה' אלהיך תירא ובש"ס סנהדרין אמרו על דרך ויכוח גבי נוקב שם ה' יומת ואימא פירושי דכתיב אשר נקבו בשמות ואזהרה מקרא דה' אלהיך תירא רוצה לומר דנוקב שם יומת הוא שהזכיר שם לבד וא"ת איזה עון בזה כי לא יזכיר שמו לבטלה וכו' עכ"ל נראה בבירור שנטה פירושו בש"ס מפירוש רש"י דפירוש בש"ס וז"ל אימא פרושי שמיה באותיותיו ופירושיה עכ"ל ולא בהזכרת שם שמים לבטלה לבד הו"א יומת ולכאורה נימוקו עמו דמלשון פרושי שמיה משמע כמ"ש רש"י ברם דברי רבינו נראין יותר נכוחין דיש לידחק בלשון הש"ס מכח הראיה דמייתי בש"ס ממאי דכתיב אשר נקבו ושם ליכא אלא הזכרת השמות לבד ולא כמ"ש רש"י ודוק.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות יסודי התורה ב׳, מתוך הלכות יסודי התורה שבספר המדע. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות יסודי התורה כל הרמב״ם