רמב״ם - הלכות טומאת צרעת · פרק ב׳

שיער לבן שהוא סימן טומאה בצרעת וכו'. בפ"ד דנגעים ובתורת כהנים ושער מיעוט שער שתי שערות. ומ״ש וכמה יהא אורכן וכו'. משנה פרק בא סימן (נדה דף נ״ב ע״ב) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא כמחמיר וסובר רבינו שהאומר כדי שיהיו ניטלות בזוג הוא המחמיר שהוא השיעור המועט. ומ"ש היתה אחת ארוכה. בפ"ק דנגעים. ומה שכתב או אחת מלמטה וכו'. בפ"ד. ומ״ש אף על פי שהלבן כל שהוא טמא. שם כמה לבנונית יהא ר' מאיר אומר כל שהוא ר' שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג ופסק כר״מ דמחמיר משום דכיון דלא איפסיקא הלכתא בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ״ו ע״ב) בפלוגתא דר' מאיר ור' שמעון הלכה כדברי מי נקטינן כדברי המחמיר וכ״כ בעל הליכות עולם ואע״ג דתניא בתוספתא ר״מ אומר כל שהוא וחכ״א כשיעור לא חש לה רבינו לפסוק כחכמים ע״ד מאי דאמרינן בפרק החולץ (יבמות דף מ״ג) אם רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה:

שתי שערות לבנות וכו'. בפ"ד דנגעים. ומ"ש ובין שהיו שתי שערות בתוך הבהרת וכו'. משנה רפ"ד דנגעים שהפסיון מטמא חוץ לנגע משא"כ בשיער לבן. ומה שכתב היו שתי שערות בתוך הנגע וכו'. בת"כ ובתוספתא דנגעים פ"ב:

לובן השערות מטמא בכל מראה וכו'. ריש פרק ד' דנגעים:

אין שיער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת וכו'. בפרק קמא דנגעים תנן על שתי שערות לבנות נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק להקל וא"ת הא קיימא לן ששיער לבן הוא סימן טומאה גם בשחין ומכוה וא"כ דל בהרת מהכא תיפוק ליה משום שחין ומכוה שיש בהם שיער לבן ויש לומר משכחת לה כגון שהיא מכה טריה ונקרא מורד ואינה מטמאה:

ומ"ש הלכו להם השחין והבוהק וכו'. שם במשנה הנזכרת:

אין שיער לבן סימן טומאה וכו'. בספ"ד דנגעים:

היתה בו בהרת ובה שער לבן וכו'. בפ"ה דנגעים וכחכמים:

בהרת כחצי גריס וכו'. שם ודלא כרבי עקיבא. ומה שכתב ספק שיער לבן קדם וכו' עד הרי זה טמא. שם בסוף הפרק וכתנא קמא ואע״ג דבפרק הפועלים (בבא מציעא דף פ״ו) אמרינן דקב״ה אמר טהור לא בשמים היא ואע״ג דאמרינן מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר טהור ויצתה נשמתו בטהרה י״ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא ואינו כדאי להוציא מכלל שבידינו דהלכה כת״ק ועוד שבתחילת פרק ה' דנגעים סתם לן תנא הכי: ומה שכתב ויראה לי שטומאתו בספק. הטעם משום דכיון דספק הוא אי זה מהם קדם אי אפשר לומר דטמא שאמרו הוא טמא ודאי אלא טמא מספק קאמר:

שיער לבן אין פחות מב' שערות כדילפינן מדכתיב שיער לשון רבוי ואין פחות משנים וארכן כדי שיהיו ניטלות בזוג כרבי עקיבא פרק בא סימן והוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני היתה אחת קצרה או שחורה או שהיה עיקרן אחת ונחלקו לב' מלמעלה או עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עד שיהו שניהם ארוכים כשיעור ולבנים כדכתיב שיער לבן ואם היה עקרן מלבין טמא כדתנן פ"ד וכדתניא בת"כ ושער בנגע הפך לבן מכאן אמרו עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא דמשמע דבסמוך לנגע יהא לבן דהיינו בעיקרו. וב' שערות לבנות אע"פ שיש שיער שחור ביניהם הוו סימן טומאה כדתנן פ"ד דשער לבן מטמא במכונס ובמפוזר במבוצר ושלא במבוצר דלא קפיד קרא בשיער אלא שיהיו ב' שערות לבנות בנגע באי זה מקום שיהיו דבמחיה הוא דבעינן מבוצר כדילפינן מדכתיב ומחית בשר חי בשאת וכדאמרינן לעיל אבל אם היו חוץ לנגע בצדה אפילו שהיו שוכבת על הנגע טמא דשער בנגע כתיב דמשמע תוך הנגע ולא חוצה לה ודרשינן בת"כ בנגע להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכה ושער שחור אינו ממעט את הנגע כדתנן התם מפני שאין בו ממש ותניא בת"כ ושער' לא הפך לבן והסגיר הא אם יש בה שער שחור אינו ממעט דמשמע אעפ"י שעדין שחור הוא יסגיר משמע דאינו ממעט.

לובן הספחת מטמא בכל מראה כדתנן ומטמא בכל מראה לובן אפילו למטה מד' מראות כדתניא בת"כ ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק דלא כתיב בשער אלא לבן.

אין שער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת אבל אם היתה שחין או מכוה או מחייתן או בוהק בתוך הבהרת ושתי שערות בתוכן אינו סימן טומאה ויסגיר דבעינן שער לבן בגוף הבהרת או השאת כדכתיב גבייהו ושער בנגע הפך לבן דאע"ג דשער לבן סימן טומאה נמי בשחין ומכוה לית בהאי שחין ומכוה שבתוך הבהרת שיעור. וכן אם הקיף שחין או מכוה או מחיתן או בוהק את ב' השערות שבבהרת אין סימן טומאה דבעינן שיהיו שתי שערות לבנות בגוף הבהרת מכל הצדדים. הלכו להן השחין והמכוה ומחיתן והבוהק שנסמכו לב' שערות או הקיפו אותן או חלקו ביניהם ונמצאו עכשיו ב' שערות בתוך הבהרת עצמו הרי זה מוחלט וכדתנן פרקא קמא דנגעים גבי כיצד להקל וכו'.

אין שיער לבן סימן טומאה עד שתקדים הבהרת את שער הלבן ולא שקדם שער לבן כדתנן פ"ד ודרשינן בת"כ ושער בנגע הפך לבן ולא קודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם בהפך טהור כלומר דאינו סימן טומאה ויסגיר. היתה בהרת ובה שער לבן והוחלט והלכה הבהרת ונשאר שער לבן וחזרה בהרת אחרת במקום הראשונה ושער הלבן בתוכה הרי זה נקרא שער פקודה שנחלקו בה בפ"ה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים וטעמייהו כדתניא בת"כ והיא הפכה שער לבן שהפכתו היא ולא שהפכתן חברתה.

בהרת כגריס ובה ב' שערות והוחלט והלך חצי גריס וחזר כחצי גריס במקום זה שהלך והשתי שערות במקומה בבהרת כגריס אינה סימן טומאה כדאמרי ליה חכמים לר' עקיבא בההיא מתניתין דשער פקודה אף דבריך אין מקיימין דהאי נמי טהור וטעמא כדלעיל בשער פקודה דבעינן היפוך. שתי שערות לבנות בבהרת אחת בהרת כחצי גריס ונולד בצדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן פ"ד דאכתי לא איתיליד ביה סימן טומאה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן נמי התם משום דאף על גב שקדמה הבהרת לשער האחרון כיון דלא קדמה את הראשון לא מהני לטמא דבעינן שתקדום הבהרת לב' השערות כדדרשינן בת"כ והיא הפכה שער לבן שהפכה כולה את כולו ולא שהפכה כולה את מקצתה דשער משמע כל השער הגורם לה טומאה ולא מקצת השער כדאמרינן התם מיעוט שער שתים. בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן נמי התם דאף על פי שחצי גריס הראשון קדם לב' שערות לא מהני עד שיקרום כגריס שלם לב' השערות כדאיתא לעיל מדכתיב והיא הפכה כולה ולא שהפכה מקצתה ולא זו אף זו קתני מתניתין כדפי' הר"ש ז"ל.

בהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה לה כחצי גריס ושתי שערות הרי זו להחליט שהרי קדמה בהרת לב' שערות הלבנות דאפילו חצי הבהרת שנולד אח"כ קדם לשתי השערות. ספק שער לבן קדם ספק הבהרת קדמה טמא כרבנן דר' יהושע ספ"ד ומייתי לה בכמה דוכתי ונראה דסבר הרב ז"ל דהאי ספק קאי אהאי בבא דחצי גריס שנולד אח"כ וב' שערות דקסברי רבנן דכיון שבא חצי גריס ראשון קודם לשער סתמא דמילתא דכמו כן קדם חצי האחרון לב' השערות אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע אי זה קדם מודי רבנן לר' יהושע דטהור דספק נגעים להקל מדפתח הכתוב תחלה בטהרה כדכתיב לטהרו או לטמאו כדדרשינן שלהי נזיר וכן פי' הר"ש ז"ל במתניתין ספ"ד והרב ז"ל כתב ויראה לי שטומאתו בספק דסבר דכיון דגריס שלם הבא עם שתי שערות ואין אנו יודעים אי זה קדם ספקו טהור אפילו לרבנן כדפרשינן א"כ אפילו קדם בודאי חצי הבהרת לב' השערות לא הוי טומאתו בודאי כיון שהוא ספק אם קדם חצי הבהרת האחרון אם לאו: