רמב״ם - הלכות טומאת אוכלים · פרק ז׳

ספר טהרה · 9 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות טומאת אוכלים · פרק ז׳
הלכה א׳
הַנִּצוֹק אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְטָהֳרָה. כֵּיצַד. הָיָה מְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִין לְתוֹךְ כְּלִי טָמֵא וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ הֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק טָהוֹר. וְאִם קָלַט מִן הַמַּשְׁקִין הַנִּגָּרִין מִן הָאֲוִיר הֲרֵי זֶה שֶׁקָּלַט טָהוֹר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁמְּעָרֶה מֵהֶן טְהוֹרִין:
הלכה ב׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעֵרָה מִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן אוֹ מֵחַם לְחַם אוֹ מֵחַם לְצוֹנֵן. אֲבָל הַמְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִין צוֹנֵן לְתוֹךְ מַשְׁקִין טְמֵאִין חַמִּין הֲרֵי הַנִּצּוֹק חִבּוּר וְנִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין הַצּוֹנֵן כֻּלָּן שֶׁהוּא מְעָרֶה מֵהֶן וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁמְּעָרֶה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַמְעָרֶה מַשְׁקִין צוֹנֵן לְחַמִּין חִבּוּר מִפְּנֵי שֶׁעֶשֶׁן הַחַמִּין עוֹלֶה כְּתִמְרוֹת עָשָׁן וּמִתְעָרֵב בַּנִּצּוֹק וּבַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן וּמְטַמֵּא הַכְּלִי שֶׁהֶעָשָׁן הָעוֹלֶה מִן הַחַמִּין מַשְׁקִין הוּא חָשׁוּב:
הלכה ג׳
לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ יָדֶיהָ טְהוֹרוֹת וֶהֱגִיסָהּ בִּקְדֵרָה טְמֵאָה וְהִזִּיעוּ יָדֶיהָ מֵהֶבֶל הַקְּדֵרָה נִטְמְאוּ יָדֶיהָ כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּקְּדֵרָה. וְכֵן אִם הָיוּ יָדֶיהָ טְמֵאוֹת וֶהֱגִיסָהּ בִּקְדֵרָה וְהִזִּיעוּ יָדֶיהָ נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה:
הלכה ד׳
נְחִיל דְּבַשׁ הַזִּיפִים וּדְבַשׁ הַצַּפַּחַת הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הָיָה מְעָרֶה מִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן רִיר וַהֲרֵי הֵן נִמְשָׁכִין כְּדֶבֶק. לְפִיכָךְ כָּל הָאֳכָלִין אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הָיוּ עָבִים הַרְבֵּה כְּגוֹן הַגְּרִיסִין וְהַחֵלֶב הַמֻּתָּךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רִיר. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן עֵרָה מִצּוֹנֵן לְחַם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ה׳
הַנִּצּוֹק אֵינוֹ חִבּוּר לְטָהֲרָה. כֵּיצַד. שֶׁאִם עֵרָה מַיִם טְמֵאִים מִכְּלִי אֶבֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה אֵין אוֹמְרִים מִשֶּׁהִגִּיעַ קְצָת הַנִּצּוֹק לַמִּקְוֶה טִהֲרוּ הַמַּיִם אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן עַד שֶׁיַּשִּׁיק הַמִּקְוֶה לְכֻלָּן מִצַּד אֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הַקְּטַפְרֵס שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ אֵינוֹ מְחַבְּרָן לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּמִּדְרוֹן לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְטָהֳרָה. אֲבָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּאֶשְׁבּוֹרֶן כֻּלָּן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְטָהֳרָה:
הלכה ו׳
עֲרֵבָה שֶׁהִיא קְטַפְרֵס וְעָלֶיהָ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ וְשָׁלֹשׁ חֲתִיכוֹת אֳכָלִין טְמֵאִים בִּכְבֵיצָה מֻנָּחִין עָלֶיהָ זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. הָיוּ שְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאִם הָיָה תַּחְתֵּיהֶם מַשְׁקֶה עוֹמֵד אֲפִלּוּ כְּעֵין הַחַרְדָּל הֲרֵי זֶה מְצָרֵף אֶת כֻּלָּן:
הלכה ז׳
כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁטְּבוּל יוֹם אֵינוֹ מְטַמֵּא חֻלִּין כְּלָל אֶלָּא פּוֹסֵל אָכְלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה וְעוֹשֶׂה הַכּל שְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי קֹדֶשׁ אוֹ מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ פְּסָלָן וַעֲשָׂאָן רְבִיעִי:
הלכה ח׳
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן חִבּוּר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת. אֶלָּא אִם נָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ. וְאִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ בִּמְקוֹם טְבוּל יוֹם אָדָם אַחֵר הָיָה פּוֹסֵל הַכּל. אֲפִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ אָדָם שֶׁאָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהִיא טֻמְאָה קַלָּה הֲרֵי זֶה פָּסַל הַכּל שֶׁלֹּא פְּסָלוֹ טְבוּל יוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה הַנּוֹגֵעַ אַב טֻמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְטַמֵּא הַכּל. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בִּטְבוּל יוֹם מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר טָהַר וְאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְעוֹד הֵקֵלוּ בִּטְבוּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ אֳכָלִין שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לְאָדָם וּמִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת וְהֵן טְהוֹרוֹת בִּטְבוּל יוֹם. וְאֵלּוּ הֵן. הַשְּׂעוֹרָה וְהַכֻּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן קְלוּפִין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהֵן קְלוּפִין וְהַחִטָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה. וְהַקֶּצַח וְהַשּׁוּמְשׁוּם. נִפְסָלִין בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת:
הלכה ט׳
כָּל יַד הָאֳכָלִין שֶׁהֵן חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכֵן כָּל הָאֹכֶל שֶׁנִּפְרָס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת שֶׁהוּא חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה כָּךְ הוּא חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכָל שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם הֲרֵי הוּא חִבּוּר בְּיָדַיִם וְגַם זֶה חֹמֶר בְּטֻמְאַת יָדַיִם מִטְּבוּל יוֹם:

קרית ספר · הלכות טומאת אוכלים פרק ז׳

א׳
הנצוק אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן פרק שמיני דטהרות ואם הוא משקה צונן לתוך משקה חמין טמא ויטמא משקה הצונן והכלי מפני העשן שמתערב בעליון על יד הניצוק כדמייתי התם במתניתין דפרק חמישי דמכשירין וכן אם הזיעו ידי האשה המגיסה הקדרה מן ההבל ניטמאו ידיה וכן אם היו ידיה טמאות ניטמאת הקדרה כדתנן נמי התם.
ד׳
ודבש של זיף וצפחת שהם שני מקומות בארץ ישראל שהדבש עב הניצוק הוי חבור כדתנן נמי התם והאוכלין אין הניצוק שלהן חיבור כדמשמע פרק כ"ג דנזיר דף נ'. וכן הנצוק אין חיבור לטהר המים במקוה כדתנן פרק שמיני דטהרות וכן הקטפרת שיש עליו משקה טופח אינו מחבר שאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן נמי התם אבל שבאשבורן הוי חיבור כדתנן נמי התם.
ו׳
עריבה שהיא קטפרס ועליה משקה טופח וג' חתיכות כביצה אין מצטרפות שני חתיכות כביצה מצטרפות ומשקה כעין החרדל מצרף כולן כדתנן התם וכו'.
ז׳
טבול יום פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ועושה אותן שלישי ובקדש עושה רביעי כדתנן ריש פרק שני דמעילה לחכמים דרבי מאיר וכו'.
ח׳
ויש דברים שאינם חיבור בטבול יום אף על פי שהוא חיבור בשאר טמאים וכדתנן במתניתין קמייתא דמסכת טבול יום ועוד יש קולא בטבול יום שיש אוכלין שהם מיוחדים לאדם ומתטמאים ובטבול יום טהורים כחכמים דרבי מאיר התם במתניתין והר"ש ז"ל תמה על זה כיון דאוכלין אלו מקבלין טומאה מדאוריתא כדילפי' מדכתיב על זרע זרוע אפילו חטה בקליפתה וטבול יום נמי דאוריתא וכו' היכי טהורים בטבול יום ומפרש מתניתין דלא איירי לענין חיבור קליפה כשעורה אלא דלא חזו לאכילה כולי האי שעורה וכוסמת בקליפתן ובשאר הטומאות גזור ולא בטבול יום והיינו מדרבנן.
ט׳
וכל יד שהוא חיבורו לטומאה הוא חיבור לטבול יום וכן אוכל שנפרס ומעורה במקצת ומה שאינו חיבור בטבול יום הוי חיבור לידים כדתנן התם פרק ב' דטבול יום:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות טומאת אוכלים ז׳, מתוך הלכות טומאת אוכלים שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל