הלכות טומאת אוכלים · פרק ו׳
הלכה א׳
הָאֱגוֹזִין וְהַשְּׁקֵדִים שֶׁנִּסְדְּקָה קְלִפָּתָן עֲדַיִן הוּא חִבּוּר לָאֹכֶל עַד שֶׁיְּרַצֵּץ אֶת הַקְּלִפָּה:
הלכה ב׳
בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת מִשֶּׁיִּקֹּב בָּהּ מָקוֹם לְגָמְעָהּ מִמֶּנּוּ אֵין שְׁאָר קְלִפָּתָהּ חִבּוּר. וּשְׁלוּקָה קְלִפָּתָהּ חִבּוּר עַד שֶׁיְּרַצֵּץ אֶת הַקְּלִפָּה. וְאִם נִתַּבְּלָה בִּקְלִפָּתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁרִצְצָהּ כֻּלָּהּ חִבּוּר:
הלכה ג׳
עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ חִבּוּר עַד שֶׁיְּרַצֵּץ. צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי הַכְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁחֲרָכָן בָּאוּר הֲרֵי הֵן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לִתְלֹשׁ:
הלכה ד׳
כַּנְפֵי חֲגָבִים וְקַשְׂקַשֵּׂי דָּגִים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִיר סַכִּין עֲלֵיהֶן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְקַלֵּף. הָרִמּוֹן שֶׁפִּרְדּוֹ חִבּוּר עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בְּקָנֶה:
הלכה ה׳
הַשַּׁרְבִיטִים שֶׁל תְּמָרִים אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה:
הלכה ו׳
מְלָפְפוֹן שֶׁחֲתָכוֹ וּנְתָנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְפָרֵק. הִתְחִיל לְפָרֵק חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלֶה עִמָּהּ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינָהּ חִבּוּר. פִּיקָה הַתַּחְתּוֹנָה חִבּוּר לְעַצְמָהּ וְאֵינָהּ חִבּוּר לַחֲתִיכוֹת. הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְלָפְפוֹנוֹת וְחָתַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶן וְהִנִּיחָן עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִיל בְּאֶחָד מֵהֶן זֶה שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר. אֲפִלּוּ אָמַר חֶצְיוֹ אֲנִי אוֹכֵל שַׁחֲרִית וְחֶצְיוֹ עַרְבִית זֶה הַחֵצִי שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר:
הלכה ז׳
הַמְחַתֵּךְ יְרָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְבַשֵּׁל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק וְהִבְדִּיל אֵינוֹ חִבּוּר. אֶלָּא אִם נִטְמָא זֶה לֹא נִטְמָא זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְעֹרֶה בּוֹ. חָתַךְ לִכְבּשׁ אוֹ לִשְׁלֹק אוֹ לְהָנִיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן הֲרֵי זֶה חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הִתְחִיל לְפָרֵק מַה שֶּׁחָתַךְ:
הלכה ח׳
כָּל אֹכֶל שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרְקוֹ חִבּוּר וְאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ נִטְמָא כֻּלּוֹ:
הלכה ט׳
אֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת וְנָגַע טָמֵא בְּאֶחָד מֵהֶן אִם אָחַז בְּזֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ הֲרֵי זֶה חִבּוּר. וְאִם כְּשֶׁאוֹחֵז בָּזֶה הַטָּמֵא וּמַגְבִּיהוֹ יִשָׁמֵט הָאַחֵר וְיִפּל אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא הֲרֵי זֶה הָאַחֵר כְּנוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא:
הלכה י׳
כָּל הָאֳכָלִין שֶׁהָיוּ עָלִין אוֹ קְלָחִין מְחֻבָּרִין בָּהֶן אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָחֵז בֶּעָלֶה אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בֶּעָלֶה. בַּקֶּלַח אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח. אִם נִתְלָה עִמּוֹ הֲרֵי זֶה חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ יָד אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּיָּד שֶׁלּוֹ. הָיְתָה לוֹ יָד וְעָלֶה אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. לֹא הָיְתָה לוֹ יָד וְלֹא עָלֶה, בָּזֶה אָמְרוּ אִם אוֹחֵז בַּטָּמֵא וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ חִבּוּר וְאִם לָאו אֵינוֹ חִבּוּר:
הלכה י״א
הָאֱגוֹזִין שֶׁקְּצָצָן בְּעֵקְצֵיהֶן כְּשֶׁהֵן רַכִּין וַאֲמָנָן כֻּלָּן כְּמוֹ חֶבֶל וְכֵן הַבְּצָלִים שֶׁחִבְּרָן בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר. הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִים וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים אֵין הַשְּׁאָר חִבּוּר. אֲפִלּוּ הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה כּוֹר אֵין כֻּלָּן חִבּוּר שֶׁהֲרֵי הוֹכִיחַ שֶׁדַּעְתּוֹ לְפָרֵק הַכּל:
הלכה י״ב
קְלִיעָה שֶׁל שׁוּם שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין עַל אֶחָד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְחִבּוּרוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר לְכָל דָּבָר. וְכֵן אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְרַשׁ וּתְחָבוֹ בְּכוּשׁ אוֹ בְּקֵיסָם אֵינוֹ חִבּוּר:
הלכה י״ג
עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת אֵינָהּ חִבּוּר. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּחַבֵּר אֶת הָאֳכָלִין אֶלָּא שִׁבְעָה מַשְׁקִין בִּלְבַד:
הלכה י״ד
הַמְמַעֵךְ אֳכָלִין זֶה בָּזֶה וְקִבְּצָן כְּגוֹן הַדְּבֵלָה וְהַתְּמָרִים וְהַצִּמּוּקִין שֶׁקִּבְּצָן וַעֲשָׂאָן גּוּף אֶחָד אֵינָן חִבּוּר. לְפִיכָךְ עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין עַל מִקְצָתוֹ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מְקוֹם הַמַּשְׁקִין בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:
הלכה ט״ו
הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן וְנַעֲשׂוּ אוֹם הֲרֵי זֶה חִבּוּר:
הלכה ט״ז
הַזֵּיתִים שֶׁעֲטָנָן וְנַעֲשׂוּ גּוּשׁ אֶחָד הֲרֵי זֶה חִבּוּר. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נְתָנָן לַמַּעֲטָן אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיִּינְקוּ זֶה מִזֶּה. לְפִיכָךְ שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא עַל אוֹם שֶׁל זֵיתִים וְהֵן הַזֵּיתִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּן גּוּף אֶחָד אֲפִלּוּ נָגַע בְּכִשְׂעוֹרָה הַכּל טָמֵא שֶׁהַכּל גּוּף אֶחָד. הָיְתָה לוֹ אוֹם שֶׁל זֵיתִים וְעָתִיד לְהָפְכָהּ כֵּיוָן שֶׁתָּקַע בָּהּ אֶת הַיָּתֵד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוּשִׁים הַרְבֵּה אֵינָן חִבּוּר. וְאִם מִשֶּׁהֲפָכָהּ נַעֲשׂוּ אוֹם אֵינָן חִבּוּר:
הלכה י״ז
אֹכֶל פָּרוּד שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מְכֻנָּס וְדָבֵק זֶה בָּזֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר לְהִתְטַמֵּא וְאֵינוֹ כְּגוּף אֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הוּא מִצְטָרֵף לִכְבֵיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים אֲחֵרִים. וְאִם לֹא כְּנָסוֹ אֶלָּא הֲרֵי הוּא מְפֹרָד כְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה וְהַקִּטְנִית אֵינוֹ מִצְטָרֵף עַד שֶׁיְּקַבְּצֵם וְיַעֲשֵׂם גּוּשׁ אֶחָד. הָיוּ גּוּשִׁים הַרְבֵּה זֶה בְּצַד זֶה וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן וְהַגּוּשׁ שֶׁבְּצִדּוֹ שֵׁנִי וְשֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁי וְשֶׁבְּצַד הַשְּׁלִישִׁי רְבִיעִי:
הלכה י״ח
כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁהָיְתָה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת כֻּלָּם רִאשׁוֹן. פֵּרְשָׁה הִיא רִאשׁוֹן וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת. הָיְתָה שְׁנִיָּה וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת. פֵּרְשָׁה הִיא שְׁנִיָּה וְכֻלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת. הָיְתָה שְׁלִישִׁית וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת הִיא שְׁלִישִׁית וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת בֵּין שֶׁפֵּרְשׁוּ בֵּין שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ:
הלכה י״ט
כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּשֶׁרֶץ כֻּלָּן רִאשׁוֹן וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן. [נִטְמֵאת אַחַת בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן]. נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּיָדַיִם כֻּלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גּוּף אֶחָד בִּשְׁעַת טֻמְאָתָן:
קרית ספר · הלכות טומאת אוכלים פרק ו׳
א׳
האגוזים והשקדים שנסדקה קליפתן עדין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ הקליפה כדתנן התם פרק ב' דעוקצין.
ב׳
ביצה שנקב בה מקום לגומעה אין שאר הקליפה חיבור ששותת מן הנקב ההוא ואם היתה שלוקה כל קליפתה חיבור עד שירצץ כדתנן נמי התם ואם נתבלה בקליפה לעולם חיבור כדתני' בתוספתא התם.
ג׳
עצם שיש בו מוח חיבור עד שירצץ וצמר שבראשי הכבשים ושיער של זקן התיישי' עד שיתחיל לתלוש.
ד׳
כנפי חגבים וקשקשי דגים חיבור עד שיתחיל לקלוף כדתניא התם בתוספתא רמון שפררו חיבור עד שיקישנו הקנה כדתנן התם. שרביטי תמרים אינם חיבור כדתניא התם. מלפפון שחתכו חיבור עד שיפרק וכמו ששנוי בתוספתא אלא שבגרסת התוספתא שמצאתי כתוב זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור וכו'.
ז׳
המחתך ירקות לבשל במתניתין פרק ב' דעוקצין אוכל ומעורה במקצת אם השני עולה עמו חיבור ואם כשאוחז בטמא ישמט האחר אינו חיבור כחכמים ריש פר' שלישי דטבול יום וכו'.
י׳
כל האוכלין שהיו בהן עלין או קלחי' את שדרכו להאחז בעלה או בקלח אם נתלה עמו הרי זה חיבור כטבול יום כדתנן התם וכן אם היה לו יד ואם אין לו לא יד ולא עלה אם אוחז בטמא והב' עולה עמו חיבור כדתניא התם בתוספתא דטבול יום.
י״א
האגוזים שחברן כמו חבל הרי זה חיבור התחיל לפרק אין השאר חיבור כדתנן פרק שני דעוקצים ובתוספתא אפילו מאה כור אין כולן חיבור כיון שהתחיל לפרק וכו'.
י״ב
קליעה של שום חיבורו טהור שאין חיבור אדם חיבור לכל דבר וכן אתרוג שנפרש ותחבו בכוש כדתניא בתוספתא דאהלות פרק ה' ובתוס' דטבול יום פ"ג ויש לחלק בין חיבור זה לחיבור אגוזים ובצלים דלעיל וכו'.
י״ג
עיסה שנילושה במי פירות אינה חיבור כדתניא פרקא קמא דעוקצין בתוספתא דאין דבר מחבר אלא שבעה משקין בלבד ואפילו הוכשרו מעיקרו כמו שמפרש הר"ש ז"ל פרק שלישי דטבול יום.
י״ד
הממעך אוכלין וקבצן כדבלה אם נפלו משקין טמאים על מקצתו השאר טהור כדתניא בתוספתא פרק שני דטבול יום.
ט״ו
תמרים וגרוגרות ששלקן ונעשו אום הרי אלו חיבור כתנא קמא דרבי בתוספתא דעוקצין פרק שני וכו'. זתים שניטמאו ונעשו גוש אחד הוי חיבור ואם עתיד להפך האום של זתים כיון שתקע בה היתד אינה חיבור כדתניא בתוספתא דטהרות פרק עשירי אוכל פרוד שהוא מכונס ודבק מצטרף לכביצה כחכמים דפליגי ארבי דוסא פרק שלישי דעדיות וכו'. גושי זתים הרבה נגע טומאה באחד מהם הוא ראשון ושבצדו שני כדתניא נמי התם.
י״ח
ככר של תרומה שהשיך לה אחרות כולן ראשון פירשה האחרות שניות כדתנן פ"ק דטהרות וכן אם היתה שניה הראשונה פירשו השאר [שניה] שלישיות אפילו לא פירשו השאר טהורות כדתנן נמי התם וכו'. ככרות של תרומה נושכות נטמאת אחד מהן בשרץ כולן ראשון אף על פי שפירשו בידים כולן שלישיות כדתנן נמי התם ובמשקין תנן נמי התם דכולן שניות אע"פ שפירש כדאמרינן וכו':
נחלת הכלל · Friedberg Edition
רמב״ם הלכות טומאת אוכלים ו׳, מתוך הלכות טומאת אוכלים שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל