רמב״ם - הלכות טומאת אוכלים · פרק ט״ו

ספר טהרה · 8 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות טומאת אוכלים · פרק ט״ו

הלכה א׳

מַיִם שֶׁבַּכֵּלִים מִתְטַמְּאִין בִּין לְרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן וּמְטַמְּאִין אֳכָלִים וְכֵלִים בֵּין שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶן בְּרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא נָפַל עֲלֵיהֶן בְּרָצוֹן. אֲבָל מַיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי גְּבָאִים שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן וְאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן. כֵּיצַד. מַיִם שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן הַמֵּת אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. אֲבָל אִם שָׁתָה מֵהֶן אָדָם טָמֵא אוֹ שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן בִּכְלִי טָמֵא אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּרָצוֹן הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּקַּרְקַע. שָׁתָה מֵהֶן הַטָּהוֹר אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ בַּקַּרְקַע אוֹ שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן בִּכְלִי טָהוֹר נִטְמָא הַשּׁוֹתֶה וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁהֲרֵי בְּרָצוֹן שָׁתָה אוֹ מִלֵּא. נָפַל לְתוֹכָן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן. לְפִיכָךְ אִם הֵדִיחַ יָדוֹ וְהוֹצִיא הַכִּכָּר נִטְמָא הַכִּכָּר בַּמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו שֶׁהֲרֵי הֵן בְּרָצוֹן:

הלכה ב׳

מֵי גְּבָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי תַּמְצִית שֶׁפָּסְקוּ וּמִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנִּטְמְאוּ וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים וְרַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְפִיכָךְ כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי גְּבָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים הַכּל בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:

הלכה ג׳

פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים הַקְּרוֹבִים לָעִיר אוֹ לַדֶּרֶךְ טְמֵאִין שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא וְשֶׁמִּלְּאוּ מֵהֶן בְּכֵלִים טְמֵאִין. וְהָרְחוֹקִים טְהוֹרִים עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב הָאָדָם. הָלְכוּ הַכּל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁהַהוֹלְכִים בַּשַּׁיָּרוֹת מְמַלְּאִין וְשׁוֹתִין מֵהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגֶבֶא שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. אֲבָל בְּגֶבֶא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה אֶלָּא בְּדֹחַק גָּדוֹל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה (שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין) עַד שֶׁיִּמְצָא מְקוֹם פַּרְסוֹת רַגְלֵי אָדָם אוֹ פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה גַּסָּה נִכֶּרֶת בּוֹ אֲבָל מָצָא פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּרְדָה וְשָׁתַת:

הלכה ד׳

חֶזְקַת טִיט וּגְמוּמִיּוֹת שֶׁבְּפִתְחֵי חֲנֻיּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים שֶׁהֵן טְהוֹרִין. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים הֲרֵי הֵן כְּמֵי שְׁפִיכוֹת. וְשֶׁבַּשְּׁוָקִין הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב. גֶּבֶא שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ חָלָב אוֹ דְּבַשׁ הוֹלְכִין בּוֹ אַחַר הָרֹב. נָפַל לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁהִקְפִּיאָהוּ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת יְדֵי צַחְצָחִית:

הלכה ה׳

שֶׁמֶן וּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין חוּץ מִן הַמַּיִם הֲרֵי הֵן בַּקַּרְקַע כְּמוֹת שֶׁהֵן בְּכֵלִים דִּין אֶחָד הוּא:

הלכה ו׳

מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הוֹאִיל וְהֵן בַּקַּרְקַע וַהֲרֵי הַמַּיִם נִמְשָׁכִין וּבָאִין לָהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא וּמִלֵּא מֵהֶן בִּכְלִי טָמֵא אוֹ נָתַן לְתוֹכָן מַיִם טְמֵאִים הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְכָל דָּבָר:

הלכה ז׳

מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת כְּגוֹן דְּבֵלָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה וְהִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטּל צְרוֹר אִם הָפַךְ נִטְמֵאת הַדְּבֵלָה בְּרִירוֹ שֶׁהֲרֵי נִטְמָא בַּיָּד מִפְּנֵי שֶׁעֲקָרוֹ. וְאִם לֹא הָפַךְ טְהוֹרָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּפִיו קֹדֶם שֶׁיְּהַפְּכֶנּוּ אוֹ יְמוֹצְצֶנּוּ לְהוֹצִיאוֹ דּוֹמֶה לְמַיִם שֶׁלֹּא נִתְלְשׁוּ אֶלָּא הֵן עֲדַיִן בַּקַּרְקַע שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין וְאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה אֵין רְצוֹנוֹ אֶלָּא לִטּל הַצְּרוֹר. הָיָה פּוּנְדְיוֹן לְתוֹךְ פִּיו וּפָשַׁט יָדוֹ לִטְּלוֹ וְהַדְּבֵלָה בְּתוֹךְ פִּיו אִם הִנִּיחוֹ לִצְמָאוֹ הֲרֵי זֶה הָרֹק כְּעָקוּר וְנִטְמֵאת הַדְּבֵלָה מֵחֲמַת מַשְׁקֵה פִּיו שֶׁנִּטְמָא מֵחֲמַת יָדָיו:

הלכה ח׳

הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת אֳכָלִין שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין וְהָיְתָה גּוֹרֶפֶת אֶת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא וְהִכָּה הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם וּמָצְצָה אֶצְבָּעָהּ מִפְּנֵי הַדָּם אוֹ שֶׁנִּכְוֵית וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ בְּפִיהָ נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה שֶׁבְּפִיהָ. שֶׁהֲרֵי רְצוֹנָהּ לְהוֹצִיא הַמַּשְׁקֶה מִפִּיהָ וּלְעָקְרוֹ בִּמְצִיצַת אֶצְבַּע:

קרית ספר · הלכות טומאת אוכלים פרק ט״ו

א׳

מים שבכלים מתטמאים ומטמאים אוכלים ומשקין מדרבנן בין לרצון בין שלא לרצון אבל שבקרקעות שאין בהם ארבעים סאה אין מתטמאין ואין מטמאין אלא לרצון כדתנן ריש מקואות במעלה ראשונה דשש מעלות דבמקואות דמדאוריתא אין מים מחוברין לקרקע מקבלין טומאה כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור אבל שאר משקין הרי הן בקרקע כמו שהן בכלים דין אחד הוא ליטמא מדאוריתא ומדרבנן. ודיני כל הפרק במסכת מקואות ותוס' דילה ות"כ ופרק שמיני דכלים:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות טומאת אוכלים פרק ט״ו

א׳

מים שבכלים מתטמאים כו' אבל מים שבקרקעות כו' שנפלו לתוכן משקין טמאים ברצון הרי אלו טמאין. הנה במשנה לא נזכר שנפילתן לרצון, גם נראה שדומה לנפל המת דמיירי שלא לרצון וכן משמע מפירוש המשנה, אבל צריך להבין מ"ש ונראה כי רבנן אמרו לעשות מעלה במים שבקרקעות שלא יתטמאו אלא לרצון ולא יטמאו אלא כשנשתמש מהן ברצון, והיינו שהשוום לאוכלין שאינן מקבלין טומאה רק באופן שיבוא עליהם מים ברצון וגמירי דמשקין טמאים מטמאים גם שלא לרצון היינו דההכשר והטומאה בא כאחת לכן השוו חכמים שאעפ"י שמן המת אינם מתטמאים המשקים שבקרקעות שלא לרצון בכ"ז משקין טמאים מטמאים אותם שלא לרצון ג"כ ונכון: והנה במכשירין פ"ד תנן מי שירדו עליו גשמים אפילו אב הטומאה אינם בכי יותן, פירוש שהמי גשמים שעליו טהורים ולכן אינן מכשירין כיון שנפלו עליו שלא לרצון, וזה כוונת רבינו בפירוש המשנה דמאי ענין אב הטומאה להכשר לכן פירש שמשקין טמאים מכשירים אפילו שלא לרצון לכן קמ"ל שהן טהורין ואינן מכשירים שלא לרצון, והרע"ב פירש כי אעפ"י שהן טמאים בכ"ז אינן מכשירין, וז"א כי מפורש בכריתות (דף ט"ו) שהן טהורין כ"ז שלא ירדו מעל בגדיו, וזה כוונת רבינו לעיל פרק י"ב ה"ו ובזמן שהן טהורים אינן מכשירין שהרי אינם תלושים עליו לרצונו פירוש כ"ז שלא היו יורדין מע"ג בגדיו דאילו הן טמאים מטמאים אף שלא לרצון וז"פ ולשון רבינו בפירוש המשנה הטעה את הרע"ב ז"ל עיי"ש והבן: והנה בספ"ג דטבול יום פליגי ר"מ ורבנן במשקין היוצאין מטבול יום אם מכשירים שלא לרצון והלכה כחכמים ורבינו פסק כן משום שכיון שאינן מטמאין שטבול יום אינו רק פוסל משקה קודש ומשקה תרומה ומשקין היוצאין מהן כמשקין שנגע בהן וא"כ אינן מכשירין שדוקא במקום שהטומאה וההכשר באין כאחד הא כאן אינן מטמאין עיין פ"י ה"ו, ולפ"ז יש לאמר דר"מ לטעמיה שסובר בסוטה פרק כשם שטבול יום מטמא משקה ואוכל קודש, א"כ טבו"י שנגע במשקה קודש המה משקין טמאים לטמאות רביעי בקודש ואז המה מכשירים שלא לרצון אעפ"י שחיבת הקודש מכשיר בכ"ז משקין טמאים מקרי לכן אף משקין היוצאין ממנו מכשירים שלא לרצון כדין כל משקין טמאים דלא פליגי רבנן וזה נכון:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות טומאת אוכלים ט״ו, מתוך הלכות טומאת אוכלים שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות טומאת אוכלים כל הרמב״ם