בית סתום שהמת בתוכו מטמא מכל סביביו דהוי כקבר סתום וכדתנן פ"ז דאהלות וכדתניא פרק קמא דבתרא בית סתום מטמא כל סביביו והיינו משום דהוי כקבר סתום דמטמא מכל צדדיו וכדתניא בספרי כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מן הצדדין כשהוא פתוח מכאן אתה דן לקבר מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח משמע דכשהאהל סתום מטמא במגע מכל סביביו והכא לא ילפינן אלא באהל שמקבל טומאה אבל בבית שאינו מקבל טומאה איכא לספוקי אי טומאת סביביו כשהוא סתום אי הויא דאוריתא או דרבנן. וכמה יהיה שיעור הפתח לטמא כנגדו כשהוא פתוח ד' טפחים וכזית מן המת פתחו בטפח וגדול מכזית הרי הוא כמת ופתחו בד' פרק ג' דאהלות במשנה ורבנן הוא דגזור טומאה כנגד הפתח שסופו של מת לצאת דרך שם.
ב׳
המת בתוך הבית ובו פתחים הרבה נעולים כולם טמאים נפתח אחד מהם או חשב להוציאו באחד מהם אפילו שחשב אחר שמת המת אפילו חשב על חלון שהיא ד' טפחים הציל על כל הפתחים חוץ מאותה שפתח או שחשב עליה כדתנן במתני' דאהלות פ"ח כב"ה דאמרי אף על פי שחשב משמת ואפילו בחלון ד' כדתנן במתניתין דהא דתנן בתוספתא דנפתחו חלונות אינם מצילות על הפתחים היינו משום דאין דרך להוציאו דרך חלונות בסתמא אבל אם חשב להוציאו דרך החלון שיש בה ד' הציל על כל הפתחים ומדמחשבה מפקא מידי טומאת פתחים נר' דטומאתן לא הוי אלא מדרבנן ובפ' הדר מייתי תלמודא הא מתני' דמת בתוך הבית ובו פתחים הרבה נעולים וכו' וכתב רש"י ז"ל על פתח שעתיד לצאת בו טמא מיד טעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי להו וכן אם התחיל לחתור פתח משיחתור ד' הציל על כל הפתחים היה סתום באבנים אחד מן הפתחים והתחיל לפותחו להוציא משם המת משהתחיל הציל על כל הפתחים כבית הלל דאמרו התם כשיתחיל ומודים בפותח בתחלה עד שיפתח בארבעה. היו בו חלונות הרבה כולן מגופות טהורות נפתחו טמאות ולא הצילו על הפתחים כדתניא בתוספתא והיינו משום דאין דרך להוציאו דרך חלונות אבל חשב להוציאו דרך החלון הציל על הפתחים כדא' לעיל. פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע"ג שניהם טמא חשב להוציאו בקטן טיהר את הגדול שם בתוספת' וכן אם היו שניהם מתאימים כגון שיש לו שני דלתות אחד מימין ואחד משמאל כדתניא בתוספתא. חשב להוציאו בפתח צפוני ואח"כ אמרו אחיו שלא יוציאוהו אלא בדרומי טיהר את הצפוני ובלבד שלא יערי' כדאי' בהאי תוספתא.
ג׳
בתים הפתוחים לאכסדרה אם היה דרכו של מת שבבית (א') לצאת באכסדרה הבית שער טמא ושאר הבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית שהיה סגור ונכנסה שם טומאה דרך חלון הבית טהור מפני שהטומאה חוזרת ויוצאה דרך החלון שנכנסה בו כדתניא התם בתוספתא פ"ח.
ד׳
אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהא שם חלל טפח על טפח ברום טפח אבל טומאה רצוצה אינו מטמא אלא המאהיל כנגד הטומאה כדאמר רבה בפרק מי שמתו דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה וכתב רש"י ז"ל דבר תורה הלכה למשה מסיני וכן כתב פרק העור והרוטב דהלכה למשה מסיני דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת עד התהום. כרי של תבואה או גג של אבנים וכן בית שמלאהו עפר או צרורות היה כזית מן המת תחתיו וכלים בצד הטומאה טהורים דטומא' בוקעת ועולה ואם היה מקום הטומאה חלול טפח הוי כקבר סתום כדתנן במתני' דאהלות פרק ט"ו ובתוספתא.
ז׳
טומאה שהיא רצוצה בכותל פ"ז במשנה סמך לה סוכות טמאות ורבי יהודה מטהר ומפרש הרב ז"ל דקאי אנפש אטומה דהוי טומאה רצוצה ולא אטפח על טפח דסליק מיניה משום דבתוספתא סוף פרק ז' מייתי להא דרבי יהודה אטומאה רצוצה כדאיתא התם:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
השגות הראב"ד · הלכות טומאת מת פרק ז׳
ב׳
פתח קטן בתוך פתח גדול וכו'. א"א נראה לי בצד הפתח קאמר: היו שניהם כו' חשב להוציאו באחד משניהן טיהר את חבירו וכו'. א"א כך היא התוספתא ולא ידעתי מה בין זה לזה ואולי מתאימין שמזוזה אחת מפסקת ביניהם ואין שם בנין אחר ושניהן ננעלים באותה מזוזה וקמ"ל אף ע"פ ששניהם דומים לפתח אחד טיהר האחד את חבירו:
ג׳
הרי הבית שער והבתים טמאים ואם לאו בית שער טמא והבית טהור. א"א בתוספתא טהורים וכן עיקר שאם יש לאותו הבית דרך לחצר מצד אחד ופתח הבתים שהן לאכסדרה מוגפים כולן טהורין והאכסדרה טהורה ואם לאו בית שער טמא שעתיד לצאת והבתים טהורים ובאכסדרה מקורה עסיקינן והוא הבית שער: החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה וכו'. א"א פי' נכנס המת לחדר דרך חלון שפתוח לו מאחוריו והבית החיצון טהור אע"פ שדרך החדר על הבית אפ"ה טומאה זו במקום שנכנסה נותנין לה דרך לצאת:
ד׳
אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהא שם חלל טפח על טפח וכו'. א"א דבריו סתומים ואולי כוונתו אינה מיושרת כי זה הענין שלש מדות יש בו שאם יש במקום הטומאה טפח מרובע אע"פ שהטומאה ממעטת החלל והרי הוא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה ומטמאה באהל כמו כן מטמא כל סביביו במגע וזהו קבר סתום ואם יש שם טפח פנוי חלל אינו מטמא באהל אבל מטמא כל סביביו במגע ואם אין במקום הטומאה טפח מרובע זו היא טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ומטמאה באהל ואינה מטמאה במגע מצדיה וזו הרצוצה אם היא בכותל שבין שני בתים או במעזיבה שבין בית לעליה רואים לאיזה צד היא יותר קרובה ובוקעת לאותו צד ומטמא כל מה שיש באותו אהל ודברים הללו מתבררים מן המשנה מארונות דר"א בר צדוק דברכות ומבית שפרץ את פצימיו דב"ב דוק ותשכח:
ז׳
טומאה שהיא רצוצה לכותל וסמך סוכה לכותל הסוכה טמאה וכו'. א"א בחיי ראשי אין דרך המשנה כדבריו דתנן פ"ז נפש אטומה הנוגע מן הצדדין טהור מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם היה מקום הטומאה טפח על טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהוא כקבר סתום סמך לה סוכות טמאות ור"י מטהר הנה שאין הסוכה טמאה אלא שיש במקום הטומאה טפח על טפח שנעשית הסוכה דופן הקבר ומטמאה במגע מכל סביביה ולא באהל אלא א"כ הקבר פתוח אליה או שתהא הסוכה סתומה שלא יהא לה פתח כי אז נעשית כגולל לקבר אבל בנפש אטומה כיון שהנוגע בנפש מן הצדדין טהור אף הסוכה הסמוכה לה טהורה במגעה ובאהלה מתוכה בין שיש לה פתח לסוכה בין שאין לה שאם אין קבר אין גולל ונפש אטומה אינה קבר אבל המאהיל על גבה כנגד הנפש יש חילוק שאם יש פתח לסוכה הכל טהור כל אהלה וכל מגעה מפני שהיא בית בפני עצמה וחוצץ ואם אין לה פתח אותו המאהיל טמא שהרי טומאה בוקעת ועולה ויסודי הדברים הללו בתוספתא דאהלות פרק ג' והמבין יראה ויבין:
רמב״ם הלכות טומאת מת ז׳, מתוך הלכות טומאת מת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.