רמב״ם - הלכות טומאת מת · פרק י״ב

טפח על טפח מרובע על רום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה כדתנן פ"ג דאהלות והא אמרינן לעיל דהלכה למשה מסיני הוא דחלל טפח חוצץ בפני הטומאה משום דהוי אהל ולכך מביא את הטומאה לכלים שתחתיו מכזית המת שהיא תחתיו ובציר מטפח לא הוי אהל ולהכי אינו מביא את הטומאה שאם יש תחתיו כזית מת וכלים אינו מביא את הטומאה דלאו אהל הוא אלא הויא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ויורדת ומה שכנגד הטומאה למעלה או למטה טמא ומה שבצדה ואין נוגע בה טהור וכן אם יש בה טפח על טפח מרובע על רום טפח חוצץ שהכלים שהם על אהל זה טהורים ואם אין בו טפח על טפח וכו' הכלים שעל גביו והם נגד הטומאה או אותם שהם תחתיו נגד הטומאה טמאים דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדאמרינן ואם כן האהל שהוא טפח על טפח מביא וחוצץ בין שהוא למטה מן האהל והכלים על גביו או איפכא ואם היה פחות מטפח ברום או ברוחב או באורך אינו מביא ואינו חוצץ אע"פ שהוא ארוך הרבה אם אינו רוחב טפח דהכי גמיר לה לטומאת אהל שאינה בפחות מטפח על טפח מרובע וברום טפח ולא הוי אלא טומאה רצוצה ואדם וכלים נעשים אהל מביאין את הטומאה ואין חוצצין ואפילו כלי חרש שאין מקבלין טומאה מגבן כדתניא בתוס' פ"ז כדתנן ריש פ' ששי דאהלות בגווני טובא דמתני התם דאפילו אהל שהוא סמוך על האדם ועל הכלים אינו חוצץ כיון דמקבלים טומאה ואם היה לוח מונח על גבי אבנים או כ"ח מביא וחוצץ כדתנן התם. וכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הבאים במדה הרי הם כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצין בפני הטומאה כדתנן פ"ח דאהלות.

נסר שהוא נתון על פי תנור חדש לא הוי כלי והנסר מביא את הטומאה וחוצץ בפניה ואם הוא ישן הוא כלי ונמצא הנסר סמוך על כלי ואינו נעשה אהל לחצוץ בפני הטומאה אלא להביא כדתנן ריש פ' נסר י"ב מאהלות. נסר שהוא נתון על פי שני תנורין אפילו ישנים ועודף מחוצה להם וטומאה בין ב' התנורים ביניהם בלבד טמא דאינו עודף מן הצדדין וכן כשהיה הנסר על תנור אחד ישן ואינו עודף מן הצדדין אלא מזה ומזה טומאה בצד זה כלים (יש) שבצד השני טהורים דאין מקום לטומאה לבא לצד האחר כיון שאינו עודף אלא מזה ומזה בין בתנור אחד בין בשני תנורין ולא מן הצדדין התם פי"ב.

כל הכלים מביאין את הטומאה בעובי המרדע דאע"ג דאהל דאוריתא לא הוי פחות מטפח דהלכה למשה מסיני הוא כשאר שיעורין גזרו רבנן על מי שיש בהקפו טפח כמו המרדע שיביא את הטומאה אע"פ שאין רחבו אלא אצבע ושליש כדתנן פי"ו דאהלות ומייתי לה פ"ק דשבת בי"ח דבר שגזרו וכרבי שקיים דברי חכמים שאין מרדע מביא טומאה אלא על הנושא לבד כיון שאין ברחבו טפח אלא בהקפו דאלו היה ברחבו טפח היה מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו והשתא לא גזרו הקפו אטו רחבו אלא לאדם הנושא והיינו כשהיה נושאו ולא היה נוגע בו אלא על ידי סודרין דאינו נטמא אלא טומאת ערב מדאוריתא דשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כדאמרינן לעיל פרק חמשי והוי כלים בכלים ואדם בכלים מרדע מטמא סודר וסודר אדם טומאת ערב מן התורה וגזרו טומאת שבעה שיביא לו המרדע טומאת אהל לטמאו שבעה מדרבנן גזרה הקפו משום רחבו כדאמר דאי לא מטמאה ליה טומאת שבעה הוא סבר דטומאתו הויא משום אהל ושאהל אינו מטמא אלא טומאת ערב ולהכי גזרו עליו טומאת שבעה אי נמי הוה מצינן לאוקומי על ידי סודרין הרבה ולא היה אדם טמא מדאוריתא אפילו טומאת ערב שהיא ד' או ה' וגזרו עליו טומאת שבעה כדין טומאת אהל כמו שפי' התוס' פ"ק דשבת.

ארונות של עץ אם יש בין כיסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ והעומד על הארון טהור מן התורה אלא שחכמים גזרו על כל הארונות משום אותם שאין בהם גובה טפח חלל וכדא' פרק מי שמתו משום טומאה רצוצה.

קורה שיש בה פותח טפח שמביאה את הטומאה אם יש בהקפה ג"ט במשנה פי"ח סאה שהיא מוטה על צדה באויר כלומר שאינה בתוך הבית והיא שוכבת על צדה בארץ אינה מביאה את הטומאה תחת כולה למה שהוא תחת חלל שפועה מן הצדדין או למה שיש בתוכה אם היתה טומאה תחתיה בצדה הנוגע בארץ עד שיהיה בהקפה ד' טפחי' ומחצה כדתני' בתוספ' פ"ג וטעמא דבהאי שיעורא איכא טפח על טפח גובה מעל הארץ דכיון שיש ד"ט ומחצה בהקפה יש בעוביה טפח ומחצה דכל שיש בהקפו ג"ט יש ברחבו טפח ואם נשים מחיצה תוך זאת הסאה באמצע עובי רחבה תהיה זאת המחיצה רחבה טפח ומחצה פחות עובי דופני הסאה ותהיה גבוה מן הארץ שהוא מקום שמוטל עליו סאה ג' רביעי טפח ואם נגביה מחיצה זאת תוך הסאה כשנקצר אותה עד טפח תהיה גבוה מן הארץ טפח על טפח ומן המחיצה לצד העליון של סאה יהיה שיעור חצי טפח כי כשנעשה מרובע תוך העיגול אם יהיה העיגול ד"ט ומחצה היקף יהיה אלכסונו והוא רחבו טפח ומחצה ויש כדי לרבע בתוכו טפח על טפח כי כל טפח בריבועה טפח ותרי חומשי באלכסונה שהוא טפח ומחצה פחות חצי חומש והחצי חומש הוא עובי דופני הסאה נמצא שבפחות מד"ט ומחצה הקף אין אתה יכול לרבע בו טפח על טפח כדי שיהיה גבהו מעל הארץ טפח לפיכך אם היתה סאה זאת גבוה מעל הארץ חצי טפח והיה בהקפה ג' טפחים מביאה את הטומאה שאם נניח מחיצה תוך אמצע חלל' תהיה זאת המחיצה טפח עם עובי דופני הסאה שכל שיש בהיקפו ג"ט יש ברחבו טפח ותהיה זאת המחיצה גבוה מצד התחתון של סאה חצי טפח ומצד העליון כמו כן חצי טפח עם עובי הדפנות נמצא ממחיצה זאת עד הארץ טפח כיון שהיא גבוהה מן הארץ חצי טפח ולכך מביאה את הטומאה כדמסיים בתוס' וכיון דאיכא אהל טפח מבפנים מהני לטמא אף מבחוץ למה שהוא תחת הטפח דסאה מקבלת טומאה ואינה חוצצת. וכן עמוד עגול שהוא מוטל לארץ אינו מביא את הטומאה תחת דופנו עד שיהיה בו היקף כ"ד טפחים שאם לא כן טומאה בוקעת ועולה כדתני' בההוא תוספתא גופא ומפני שעמוד זה אטום אין בו חלל אלא מן הצדדין וצריך שיהיה בהיקפו כ"ד כדי שיהא מכל צד טפח על טפח חלל מעל הארץ שהרי אמצעות עובי העמוד הוא היותר בולט ומאהיל על הארץ מזה ומזה וכשיש בהקף העמוד כ"ד יהיה טפח ע"ט חלל ואמצעות עובי העמוד מאהיל וזה צורתו העיגול הוא כ"ד טפחים נמצא המרובע שבתוכו ששה פחות שליש בקירוב על ששה פחות שליש בקירוב כי אלכסון זה המרובע הוא רוחב העמוד והוא שמנה טפחים בקירוב והוא שליש כל העובי בחשבון מה שאמרו כל שיש בהקפו ג"ט יש ברחבו טפח ואם היה המרובע ו' על ו' היה אלכסונו והוא רוחב העגול י"ב חומשין יותר באופן שיהי' שמונה וב' חומשין נסיר השני חומשין בעד השליש שחסר בריבוע וגם אינם שני חומשים מכוונים יותר האלכסון על הריבוע אלא חסר ממנו מעט כמו שנראה בגמ' עירובין ואם כן הריבוע קרוב לששה על ששה נמשיך קו על אמצעי הריבוע ויגיע משני הצדדין עד העיגול נמצא מה שיש מן הקו תוך המרובע ששה בקירוב ומה שיוצא מן הקו מן המרובע עד העיגול הוא טפח ומשהו יותר מכאן וכן מכל ארבע צלעות המרובע מה שיוצא מאמצע כל צלע עד העיגול הוא טפח ומשהו כמו שכתבתי וזה הטפח הוא שמאהיל על חלל טפח כי הנה זה העמוד נניח שהוא שוכב בארץ נגד מקום שממנו כתוב עליו בי"ת והנה מה שבולט ומאהיל משני הצדדין הוא זוית אל"ף מצד אחד וזוית ה"א מצד אחר והוא קו טפח מזה ומזה המאהלים טפח על טפח שלמטה מהם נניחם מזה ומזה וכתוב בתוכם גימ"ל דל"ת והראיה כי הם טפח על טפח שהרי הוכחנו כי מה שיש בין המרובע לעגול הוא קו טפח כמו הקו שכתוב אצלו בי"ת מקום מושב העמוד הוא טפח ונמשיך ב' צלעות המרובע מזה ומזה חוץ למרובע והוא חוץ לעגול עד כנגד תחתית העמוד והוא המקום שהוא שוכב עליו נמצא חלל גובה טפח מזה ומזה ונמשיך ג"כ משתי קצוות האלכסון שכתוב אצלו אל"ף ה"א קו אחד עד למטה נכח הקו שהמשכנו משתי צלעות המרובע נמצא זה טפח המרובע טפח על טפח ברום טפח כמו שהוא מצוייר לעין ומאהיל על הטפח מזה ומזה מה שיש בין המרובע לעגול גם כי הוא בשיפוע דשיפועי אהלים כאהלים דמו א"כ כל מה שיש מן הכלים תוך זה החלל של טפח על טפח הוא טמא מכזית המת הנתון תחת העמוד במקום ששוכב בו וגם הכלים הנתונים במקום שכתבו בו וי"ו זי"ן הם טמאים גם כי אין לשם חלל טפח דשיפועי אהלים כאהלים דמו ולכן תחת כולו מטמא באוהל:

טפח על טפח מרובע וכו'. א"א לא בירר את דבריו דחלל טפח פנוי בעינן להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה שאל"כ הטומאה ממעטת את החלל טפח טומאה רצוצה היא ואינה מביאה ואינה חוצצת:

וכלי גללים וכלי אבנים וכו'. א"א אפילו של עץ והם באים במדה כדאיתא פרק יש מביאין וחוצצין:

אבל כלים שתחת שתי הקצוות וכו' שהרי כו'. א"א אין הטעם הזה מספיק והמשנה מדברת בעודף מכל צדדיו מעתה הכל תחת אהל אחד הוא והוא מוסיף וגורע ומסבב את הענינים לפנים אחרים ולשון המשנה נתון על שני תנורים טומאה ביניהם הם טמאים משמע שהתנורים עצמן טמאים. ובתוספתא ר"י בן נורי מטהר בתנור אלמא תנא קמא תנורים עצמן מטמא וכ"ש כלים שתחת הנסר מכל צדדיו ובתוספתא נתון על שני תנורים ישנים וחדש באמצע וכו' והאי מילתא יתירא אשמעינן סיפא דלא שדינן האי נסר לתנור חדש לטהר אלא הכל טמא:

ארונות של עץ וכו'. א"א זה המחבר דלה מים מבורות עמוקים אלא שהמים עכורים כי הוציא דבר זה ממלתיה דר"א בר' צדוק דאמר מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים וכו' ומאותה השמועה בנה זה הבנין וטעה כי הארונות שהיו עומדים בשדה של אבן היו ובמקום קברות היו ויש עליהם תורת גולל ודופק וקבר סתום אלא שאין הכהנים מוזהרים אלא על הטומאה שהנזיר מגלח עליה וקי"ל שאינו מגלח אלא על גופו של מת לא על קבר ולא על גולל ודופק ואם אין בה חלל טפח גופו של מת הוא מפני שהיא בוקעת ועולה:

לפיכך אם היתה גבוהה מעל הארץ וכו'. א"א ק"ל אם זה הגבהות שאמרו אויר הוא היאך אויר מצטרף לרום טפח והתוספתא לא אמרה גבוהה מעל הארץ אלא אם היתה גבוהה חצי טפח ואולי הגבהות אינו אויר אלא שהיתה עבה מתחתיה א"נ כשמחשב ההיקף מבפנים הוא מחשב וכשהסאה דפנה דק צריך שיהא ההיקף מבפנים ד' טפחים ומחצה אבל אם דפנה עבה חצי טפח די לה בהיקף שלשה טפחים ושמעינן מרישא דרואין חללה של סאה כאילו הוא מלא לחשבו ברום טפח וברוחב טפח להביא את הטומאה תחת כולה וכל מה שאמרתי בגבוהה חצי טפח שהוא בעובי הדופן ולא באויר לא אמרתי אלא למי שסובר דבעינן טפח על טפח ועובי טפח להביא את הטומאה אבל למי שאינו מצריך עובי טפח אפילו גבוהה באויר קאמר וזה עיקר: לפיכך אם היה בהיקף העמוד וכו'. א"א מה הועיל זה האיש בצורותיו ולא האיר ולא הצהיר מה צורך לעשרים וארבעה טפחים ולמה שנה דברו מן הסאה ומה הפרש בין סאה לעמוד גם לא פירש זה העמוד אם הוא שוכב או זקוף ואם הוא חלול או גולם אטום. עתה אפרש זה העמוד שוכב שהלשון מוכיח שאמר מוטל ובתוספתא רבי יוסי אומר היקפו עשרים וחמשה שאין לך כ"ה טפחים שאין הקרקע אוכל בו טפח וכו' ש"מ בשוכב עסקינן ובחלול עסקינן ואם יש בהיקפו כ"ד טפחים הרי ברחבו ח' טפחים עגולים שהם ששה מרובעים טול שני טפחים לדפנות טפח מכאן וטפח מכאן נשארו חלל ד' טפחים מרובעים והם אהל ומפרש בתוספתא והצר שלו נידון בשיפועי אוהלים פי' המקום צר שבו שהוא מתקצר בעיגולו וכיון שיש בו ד' טפחים חלל נעשה אהל ונותנים לו שיפוע אבל אם לא היה אהל אין נותנין לו שיפוע דתנן שיפועי אהלים כאוהלים וזו הטומאה עומדת תחת אמצעית של עמוד שהוא מקום צר שלו בינו ובין הארץ ואם לא נחשב אותו הצר לשיפוע אהל הרי הטומאה רצוצה תחת הצר של עמוד והיא בוקעת ועולה ואינה הולכת לדפנות. אלא דקשיא לי אם זה העמוד חלול הוא מ"ש מן האדם שהוא חלול והצד העליון מביא את הטומאה אע"פ שאין בעביו ח' טפחים ולפיכך נראה שהוא אטום וכשהוא עבה שמונה טפחים רואין אותו כאילו הוא חקוק ארבעה טפחים חוץ מכותליו ונעשה הצד העליון אהל ומביא את הטומאה תחת דפנו והצר שלו נדון בשיפוע אהל ואם היה פחות מכאן אין רואין אותו כחקוק ואין שם דופן העליון שידון כאהל ויהיה הצר שלו נדון בשיפוע אהל אבל ענין הסאה אינו כן מפני שהיא חלולה ויש לה דופן העליון וכשעלה עד ארבע אצבעות בין עובי דפנה שהוא אצבע ושלש אצבעות מחללה כבר עלה מן הקרקע טפח ויש עליו אהל טפח מן הדופן העליון ואע"פ שהוא עקום אין בכך כלום ועוד נוכל לומר בענין העמוד לעולם בחלול ודקא קשיא לך אדם שהוא חלול אפשר שיש הפרש בין דבר המקבל טומאה לדבר שאינו מקבל טומאה דדבר שאינו מקבל טומאה אע"פ שהוא חלול ויש לו צד העליון טפח לעולם הוא חוצץ את הטומאה ויש למבין טעם בזה וסימן לדבר כוורת וסבורים אנו לומר שהיא של חרס שאינה מטמאה מגבה דהויא לה כדבר שאינו מקבל טומאה:

ואינם ככלים ולפיכך חוצצין וכו'. נסתפקתי בהא דאמרינן דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אם הוא דבר המקבל טומאה מדרבנן אי חוצץ או לא. וראיתי לתוס' פרק לא יחפור (דף כ') ד"ה ועכו"ם שכתבו דטעמא דעכו"ם חוצץ אף שהם כזבים לכל דבריהם הוא משום דמדאורייתא אינם מקבלים טומאה והר"ש בפרק י"ג מאהלות מ"ה כתב דכל דבר שאינו מקבל טומאה מן התורה חוצץ ומש"ה אית ליה דאוכל פחות מכביצה אף שהם מוכשרים חוצצים לפי שאינם מקבלים טומאה מן התורה והביא ראיה מן העכו"ם שממעט אף שהוא טמא מדרבנן ואפשר לומר דשאני עכו"ם דאינו מקבל טומאת מת ואפילו מדרבנן ואין אנו מקפידים בדבר החוצץ כי אם בדבר שמקבל טומאת מת דאיך יתכן שיהיה חוצץ והוא עצמו יקבל הטומאה. שוב ראיתי דהא ליתא דהא שתי וערב המנוגעין אינם חוצצין אף שאינם מקבלים טומאת מת אלמא דבדבר טמא אין חילוק בין דבר המקבל טומאת מת לאינו מקבל טומאת מת ואם איתא דאין חילוק בין מן התורה לדרבנן קשיא עכו"ם לשתי וערב המנוגעין דכולם אינם מקבלים טומאת מת והם טמאים מחמת דבר אחר מיהו כתב הר"ש דכל דבר הטמא מדרבנן מחמת ספק תורה אינו חוצץ כיון שודאו טמא מן התורה אבל דבר שודאו טהור מן התורה אלא שחכמים גזרו טומאה כגון עכו"ם ופחות מכביצה חוצץ בפני הטומאה וכ"כ הרשב"א בפרק לא יחפור יע"ש. ודע דלענין כלים המצילים בצמיד פתיל בעינן שהכלים לא יקבלו שום טומאה ואפי' מדרבנן אך אם מקבלים טומאה מדרבנן אינם מצילים בצמיד פתיל וכן מתבאר ממ"ש הר"ש בפרק י"ז מכלים מ' ט"ו יע"ש וצריך לחלק בין זו למה שכתב למעלה וצ"ע. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פט"ו דין ג' ובפ"א מהלכות כלים דין ד'):