רמב״ם - הלכות טומאת מת · פרק י״א

ספר טהרה · 12 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות טומאת מת · פרק י״א

הלכה א׳

אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם בַּתְּחִלָּה גָּזְרוּ עַל גּוּשָׁהּ בִּלְבַד כְּבֵית הַפְּרָס ולֹא הָיוּ מְטַמְּאִים אֶלָּא הַמְהַלֵּךְ בָּהּ אוֹ נוֹגֵעַ אוֹ נוֹשֵׂא מֵעֲפָרָהּ. חָזְרוּ וְגָזְרוּ עַל אֲוִירָהּ שֶׁיְּטַמֵּא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע וְלֹא נָשָׂא אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם נִטְמָא. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְאֶרֶץ הָעַכּוּ"ם וּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁהִכְנִיס רֻבָּם לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם נִטְמְאוּ:

הלכה ב׳

טֻמְאַת אֲוִיר אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם לֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּטֻמְאַת עֲפָרָהּ אֶלָּא קַלָּה הִיא מִמֶּנָּה. שֶׁעַל טֻמְאַת עֲפָרָהּ שׂוֹרְפִין תְּרוּמוֹת וְקָדָשִׁים. וְהַמִּתְטַמֵּא בְּגוּשָׁהּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְצָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. אֲבָל הַנִּטְמָא בַּאֲוִירָהּ אֵין צָרִיךְ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֶלָּא טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְכֵן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת אֲוִירָהּ תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין:

הלכה ג׳

עֲפַר אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם וַעֲפַר בֵּית הַפְּרָס מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכַמָּה שִׁעוּרָן כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין וְהוּא כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין. עֲפַר בֵּית הַפְּרָס וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בְּיָרָק. אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין מְטַמֵּא וְאִם לָאו אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ אִגְּרוֹת בָּאוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לִבְנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וְהָיוּ בָּהֶן כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת וְלֹא חָשׁוּ לָהֶן מִשּׁוּם טֻמְאָה לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּחוֹתָם מֵהֶן כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין:

הלכה ד׳

הַמֵּבִיא תַּנּוּרִים וּסְפָלִין וּכְלֵי חֶרֶשׂ מִחוּצָה לָאָרֶץ עַד שֶׁלֹּא הֻסְּקוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם. מִשֶּׁהֻסְּקוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם כְּלֵי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ"ם שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

הלכה ה׳

הַמְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ"ם בֶּהָרִים וּבַסְּלָעִים טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. בַּיָּם וּבְמָקוֹם שֶׁהַיָּם עוֹלֶה בְּזַעְפּוֹ טָהוֹר מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הָעַכּוּ"ם וְטָמֵא מִשּׁוּם אֲוִירָה. הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַכּוּ"ם בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל הַפּוֹרְחִין בָּאֲוִיר טָמֵא. שֶׁאֹהֶל זָרוּק אֵינוֹ קָרוּי אֹהֶל:

הלכה ו׳

סוּרְיָא עֲפָרָהּ טָמֵא כְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲוִירָהּ טָהוֹר. לֹא גָּזְרוּ עַל אֲוִירָה. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׂפָה בְּשָׂפָה וְלֹא הָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן לֹא אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם וְלֹא בֵּית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בֵּית הַפְּרָס הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וְהוּא שֶׁלֹּא יִגַּע בְּגוּשָׁהּ. וְכֵן אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם הַסְּמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין בֵּינֵיהֶן מָקוֹם טָמֵא הֲרֵי זוֹ נִבְדֶּקֶת וּטְהוֹרָה:

הלכה ז׳

מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ עַכּוּ"ם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּאֶרֶץ הָעַכּוּ"ם עַד שֶׁיִּבָּדֵק שֶׁמָּא קָבְרוּ בּוֹ נְפָלִים:

הלכה ח׳

וּתְרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת מְדוֹר הָעַכּוּ"ם תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְכַמָּה יִשְׁהוּ בַּמָּקוֹם וְיִהְיֶה צָרִיךְ בְּדִיקָה. אַרְבָּעִים יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר אִשָּׁה וְתַפִּיל נֵפֶל שֶׁמְּטַמֵּא. אֲפִלּוּ אִישׁ שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה אִם שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם מְדוֹרוֹ טָמֵא עַד שֶׁיִּבָּדֵק. גְּזֵרָה מִשּׁוּם מָדוֹר שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ אִשָּׁה. אֲפִלּוּ עֶבֶד וְסָרִיס אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עוֹשֶׂה מְדוֹר הָעַכּוּ"ם:

הלכה ט׳

מְדוֹר עַכּוּ"ם שֶׁהָיָה בּוֹ עֶבֶד (מִיִּשְׂרָאֵל) אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן בֶּן תֵּשַׁע מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִקְבְּרוּ שָׁם נֵפֶל אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאֶת מַה הֵן בּוֹדְקִין אֶת הַבִּיבִין הָעֲמֻקִּים וְאֶת הַמַּיִם הַסְּרוּחִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁהַחֲזִיר וְהַחֻלְדָּה יְכוֹלִין לְהוֹלִיךְ מִשָּׁם הַנֵּפֶל אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוֹרְרִין אוֹתָם מִשָּׁם. מְדוֹר הָעַכּוּ"ם שֶׁחָרַב הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּבָּדֵק:

הלכה י׳

הַאִיצְטְוַונִיוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ"ם לְפִי שֶׁהִיא גְּלוּיָה וְאֵין בָּהּ מָקוֹם לְהַטְמִין הַנְּפָלִים. וַעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ"ם לְפִי שֶׁאֵין דִּירָתָן קְבוּעָה לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה. וְאֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אָהֳלֵי הָעַרְבִיִּים וְהַסֻּכּוֹת וְהַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָּנִין וְהַתִּקְרָה שֶׁעַל גַּבֵּי הָעַמּוּדִים וְאֵין לָהּ דְּפָנוֹת וְהֵן בָּתֵּי הַקַּיִץ וּבֵית שַׁעַר וַאֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר וְהַמֶּרְחָץ וּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ הַחִצִּים וּכְלֵי הַמִּלְחָמָה וּמְקוֹם הַלִּגְיוֹנוֹת:

הלכה י״א

הַחֲנוּת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מְדוֹר עַכּוּ"ם אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דָּר בְּתוֹכָהּ. חָצֵר שֶׁהִיא טְמֵאָה מִשּׁוּם מְדוֹר הָעַכּוּ"ם הֲרֵי בֵּית שַׁעַר שֶׁלָּהּ וַאֲוִירָהּ טְמֵאִין כָּמוֹהָ. וְאֵין מְדוֹר הָעַכּוּ"ם וְלֹא בֵּית הַפְּרָס בְּחוּצָה לָאָרֶץ:

הלכה י״ב

עֲיָרוֹת הַמֻּבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן סִיסִית וְחַבְרוֹתֶיהָ. [אַשְׁקְלוֹן וְחַבְרוֹתֶיהָ]. אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וּמִן הַשְּׁבִיעִית אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַכּוּ"ם. וְחֶזְקַת דְּרָכִים שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ הָעַכּוּ"ם:

קרית ספר · הלכות טומאת מת פרק י״א

א׳

ארץ העמים בתחלה גזרו על גושה ואחר כך גזרו על אוירה כדאמרינן פ"ק דשבת ובפכ"ג בנזיר וכן כלי חרס שהכניס אוירן לאויר ארץ העמים ושאר כלים שהכניסן לארץ העמים כדתניא פרק בתרא דתוספתא דאהלות. טומאת אויר ארץ העמים אין שורפין תרומה וקדשים עליה בטומאת עפרה אלא תולין אותן וכן אין צריך הזאה שלישית בעפרה. שיעור טומאה עפר בית הפרס וארץ העמים כחותם המרצופין כדתנן במתני' פי"ז ושם אמר רבי יהודה מעשה שהיו אגרות באות מח"ל וכו' לפי שלא היה בהם כחותם המרצופין.

ד׳

המביא תנורים וספסלים וכלי חרס אפילו הוסקו טמאין משום שהיו באויר ארץ העמים וכלי חרס מטמא מאוירו וכדתניא פי"ז בתוספתא.

ה׳

המהלך בארץ העמים בהרים ובסלעים בתוספתא פי"ח ארץ העמים בתולה שלה טמאה ובמתני' תנן בהדיא דבהרים ובסלעים טמא בים ובשונית טהור ובים טהור משום נוגע ולא משום אויר דמתניתין לא איירי אלא בטומאה נגיעה בעפר. נכנס בשידה תיבה ומגדל טמא וכדאמר' בתוספתא פי"ח טהור אתיא כרבי יוסי דפליג אר' בבריתא פ"ק דגיטין והלכה כרבי מחברו.

ו׳

סוריה עפרה טמא ואוירה טהור כדא' פ"ק דגיטין ואם היתה סמוכה לארץ העמים נכנסין לה בשידה תיבה כיון שאין לה טומאת אויר וארץ ישראל הסמוך לארץ העמים נבדקת וטהורה כדמשמע בתוספתא פי"ח.

ז׳

מדורות הגוים אפילו בארץ ישראל טמאים משום נפלים. ותרומה וקדשים שנמצאו שם תולין לא אוכלין ולא שורפין כדתנן במתניתין פרק בתרא ובתוספתא על מדור העמים תולין ורבי יוסי אומר אף שורפין ושיעור הדירה ארבעים יום כדי שתתעבר ותפיל נפל שמטמא כדתנן במתניתין ואף על פי שאין עמו אשה דפרוצין בעריות ומביאין נשים לבתיהן בלילה ומדרבנן הוא דחיישינן להכי. ואפילו עבד או סריס או קטן בן ט' עושין מדור הגוים כדתניא בתוספתא פרק בתרא ואם היה עבד או אשה שומרין אותו מדור שלא יקברו שם הגוים הדרים בבית שום נפל טהור אע"פ שנכנס ויוצא וכדתנן במתניתין פרק בתרא. ומה הם בודקים הביבים ומים סרוחים כדתנן במתניתין וכל מקום שחזיר וברדלס יכולין להלכו אין צריך בדיקה כדתנן התם מדור שחרב הרי הוא בטומאתו כדתנן בתוספתא פ"ז ובמתניתין תנן רשב"ג אומר עיר גוים שחרבה אין בה משום מדור וכתב רבינו שמשון ז"ל הבית של גוי שחרב טמא כדתניא בתוס' כיון דשאר העיר בישוב.

י׳

איצטוונים טהורה כדתנן במתניתין ועשרה מקומות אין בהם משום מדור הגוים אהלי הערביים (והזונו') [והסוכות] כולהו תנן להו במתניתין בתרא דאהלות וחנות שאינו דר בה טהור כדתניא בתוספתא בית שער החצר הטמאה כמוה כדתנא התם.

י״ב

עיירות המובלעות אין בהם משום ארץ העמים אע"פ שפטורות מן המעשרות כדתניא בשלהי תוספתא ודרך של עולי בבל נמי טהורות אע"פ שהם מובלעים כדאיתא התם דהכי חזקתן טהור:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

השגות הראב"ד · הלכות טומאת מת פרק י״א

ו׳

וכן ארץ העכו"ם הסמוכה לארץ ישראל וכו'. א"א אני לא מצאתי בתוספתא אלא מובלעות:

ט׳

מדור העכו"ם שחרב הרי הוא בטומאתו עד שיבדק וכו'. א"א במשנה שנינו רשב"ג אומר עיר של עכו"ם שחרבה אין בה משום מדור העכו"ם ואין עליו מחלוקת ואולי יש הפרש בין עיר שחרבה למדור שחרב:

י׳

והתקרה שע"ג העמודים וכו'. א"א זהו פי' האלקטיות:

נחלת הכלל · ToratEmet

משנה למלך · הלכות טומאת מת פרק י״א

משנה למלך על הלכות טומאת מת פרק י״א ארוך במיוחד (8 קטעים, 43,063 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת משנה למלך על הלכות טומאת מת פרק י״א במלואו

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

אור שמח · הלכות טומאת מת פרק י״א

ז׳

מקום ששכנו בו עו"ג בארץ ישראל (ה"ה) [ה"ז] מטמא כארץ העמים כו'. לקוח זה מפירוש רבינו חננאל בפרק חומר בקודש (דף כ"ה) רצועה מפסקת פירוש שישבו שם בארץ ישראל וה"ה כארץ העמים ולכן אף בשידה תיבה ומגדל טמא משום אוירה דארץ העמים ויעוין משל"מ. ומיושב לכשיבא אליה ויטהרנה שיאמר שלא נקבר בה נפל יעו"ש. וזה פירוש נחמד ומשום שיטת רבינו:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

יצחק ירנן · הלכות טומאת מת פרק י״א

ט׳

מדור וכו'. וכתב מרן וז"ל י"ל דשאני הכא דבגמ' פ"ק דפסחים וכו' אמרו בחד תירוצא דלא כרבן שמעון גמליאל ואי הוה סבר גמ' דלא כרשב"ג לא הוה אמר תירוצא סתם דלא כהלכתא, והכונה בדבריו מבוארת דכיון דהתירוץ דאיתמר בגמ' סתם דהיינו בלא איבע"א שהיא סתם גמרא הוא דלא כרשב"ג ש"מ דהכי הלכתא וככללין דעלמא דלא אמרינן לישנא בתרא עיקר אלא כששניהם נאמרו בלשון אחד ברם כשהאחד בסתם העיקר כסתם וצריך לעיין בכללים אם יתכנו דברי ואם אמת בדברינו אלה לא ידעתי מה שהקשה רב יאודה גאון ז"ל שם וז"ל לא יכולתי להלום דברים אלו דהרואה סוגיית הגמ' יראה דחד תירוץ דלא כרשב"ג וחד כרשב"ג וא"כ הדרא קשיא לדוכתא כמ"ש מרן דאמאי לא פסקינן כרשב"ג עכ"ל, וכבר כתבנו דכל חיליה דמרן הוא מתירוץ דאיתמר בש"ס סתם, ועוד יש סעד אחר מדלא מותיב הש"ס שם בפסחים מהך ברייתא דרשב"ג ומותיב מהך דשפחה שהפילה ש"מ לית הלכתא כרשב"ג.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות טומאת מת י״א, מתוך הלכות טומאת מת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות טומאת מת כל הרמב״ם