רמב״ם - הלכות טומאת מת · פרק י״ג

ספר טהרה · 8 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות טומאת מת · פרק י״ג

הלכה א׳

כָּל טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח קָרוּי אֹהֶל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהוּ לְהַאֲהִיל בֵּין שֶׁנַּעֲשָׂה מֵאֵלָיו אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְחוֹצֵץ. כֵּיצַד. אֶחָד חוֹר שֶׁחָרְרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מְלַחַת אוֹ שֶׁצָּבַר אֲבָנִים אוֹ קוֹרוֹת וְנַעֲשָׂה בָּהֶן חֲלַל טֶפַח הֲרֵי זֶה אֹהֶל וּמֵבִיא וְחוֹצֵץ:

הלכה ב׳

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הָאֹהֶל חָזָק וּבָרִיא. אֲבָל אֹהֶל רָעוּעַ אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ. כֵּיצַד. שָׂרִיגֵי הָאִילָנוֹת הַסּוֹכְכִים עַל הָאָרֶץ וְהֵן הַנִּקְרָאִים סְכָכוֹת. וַאֲבָנִים הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר הַסּוֹכְכוֹת עַל הָאָרֶץ וְהֵן הַנִּקְרָאִין פְּרָעוֹת אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה בֵּינוֹנִית וְהֵן עוֹמְדִין הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין מִן הַתּוֹרָה. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה בֵּינוֹנִית אֶלָּא הֵן נוֹפְלִים הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵינָן חוֹצְצִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

הלכה ג׳

אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין. כְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה. וְכֵן כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי גְּלָלִים כְּלֵי אֲדָמָה הַבָּאִין בְּמִדָּה. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עוֹר וִירִיעָה וְסָדִין וּמַפָּץ וּמַחְצֶלֶת שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים. וּבְהֵמוֹת אוֹ חַיּוֹת בֵּין טְמֵאוֹת בֵּין טְהוֹרוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ זוֹ בֵּין רַגְלֵי זוֹ וְהָיוּ כֻּלָּן דְּבוּקוֹת. וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן. וְהַחוֹטֵט בַּשִּׁבֳּלִים מָקוֹם לְקָטָן לְהַצִּילוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ. וָאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ. יְרָקוֹת הַמִּתְקַיְּמִין בִּימוֹת הַחַמָּה וְהַגְּשָׁמִים הֲרֵי הֵן כְּאִילָנוֹת וּמְבִיאִין וְחוֹצְצִין. וְאֵלּוּ הֵן. הָאִרוּס וְהַקִּיסוֹם וִירָקוֹת חֲמוֹר וּדְלַעַת יְוָנִית. וְכֵן הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וְהַזִּיזִין וְהַגְּזוּרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַשְּׁקִיפִין וְהַסְּלָעִים וְהַנְּחִירִים וְהַשְּׁנִינִין. כָּל אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין:

הלכה ד׳

וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הָאָדָם. וּכְלֵי עֵץ שֶׁאֵינָן בָּאִין בְּמִדָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּכָל הַכֵּלִים וּמִתְטַמְּאִין. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עוֹר וִירִיעָה וְסָדִין וּמַפָּץ וּמַחְצֶלֶת שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים אֶלָּא מְתוּחִין בִּלְבַד וְאֵין לָהֶן שִׁפּוּעַ וְאֵין שָׁם כְּתָלִים. וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ. וָאֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ מֻכְשָׁרִין. שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְרֵחַיִם שֶׁל יָד שֶׁהֲרֵי הִיא בִּכְלַל כְּלֵי אֲבָנִים. כָּל אֵלּוּ מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין:

הלכה ה׳

וְאֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע. חוּץ מִן הָאַרְבַּע יְרָקוֹת שֶׁמָּנִינוּ. וְכִפַּת הַבָּרָד וְהַשֶּׁלֶג וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמֶּלַח. וְהַדּוֹלֵג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְהַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְהָעוֹף הַפּוֹרֵחַ. וְטַלִּית הַמְנַפְנֶפֶת. וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. כָּל אֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֶאֱהִילוּ אֵינוֹ אֹהֶל הַמִּתְקַיֵּם:

הלכה ו׳

קָשַׁר אֶת הַסְּפִינָה בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ. כָּבַשׁ כְּנַף הַטַּלִּית בְּאֶבֶן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה:

הלכה ז׳

נֶסֶר שֶׁהוּא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְטֻמְאָה תַּחַת צִדּוֹ הָאֶחָד. הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁתַּחַת צִדּוֹ הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. שֶׁהֲרֵי כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַסְּפִינָה הַשָּׁטָה אֵינָהּ מְבִיאָה הַטֻּמְאָה:

הלכה ח׳

אֵלּוּ חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִין. מַסֶּכֶת פְּרוּסָה. וַחֲבִילֵי מִטָּה. וְהַמִּשְׁפָּלוֹת. וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת. כֵּיצַד הֵן חוֹצְצִין. שֶׁאִם הָיָה חַלּוֹן בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים וְהַטֻּמְאָה בְּבַיִת אֶחָד וְהָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ מָתוּחַ בְּחַלּוֹן זֶה וּסְתָמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן אֲוִיר הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין וְלֹא תִּכָּנֵס טֻמְאָה לְבַיִת שֵׁנִי. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם בִּסְרִיגוֹת אֵלּוּ אוֹ בְּעֵינֵי הַמִּשְׁפָּלוֹת אוֹ בֵּין חֶבֶל לְחֶבֶל פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁאִם הָיָה שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח תִּכָּנֵס בּוֹ הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

קרית ספר · הלכות טומאת מת פרק י״ג

א׳

כל טפח על טפח ברום טפח קרוי אהל כמו שנתבאר ואפילו שהיה שלא בידי אדם כדתנן פ"ג דאהלות דלא כר' יהודה דסבר דאהל שאינו בידי אדם אינו קרוי אהל וילף ממשכן דקרוי אהל והוי בידי אדם כדאמרינן פרק הישן ורבנן סברי אהל אהל ריבה דאהלים טובא כתיבי בפרשת פרה לרבות אף העשוי מאליו כדאיתא התם. ואם היה אהל זה רעוע אינו אהל כגון שבכות ופרעות שאינם יכולים לקבל מעזיבה בינונית כדתנן פ"ח דאהלות אינם אהל אלא מדבריהם ואם יכולים לקבל מעזיבה בינונית הוו אהל מן התורה דאהל קבוע בעינן להביא ולחוץ וסביר' ליה לרב ז"ל דמתני' דפ"ח דקתני וח"א מעזיבה בינונית מדאורי' קתני דמביאין וחוצצין משום דתני להו בהדי הני דמביאין וחוצצין מדאוריתא ואלו הוה מדרבנן היו מביאין ולא היו חוצצין בפני הטומאה ומשום הכי הא דאמרינן דסבכות ופרעות הוו מדרבנן פ"ק דמועד קטן ופר' דם הנדה היינו כשאינם מקבלים מעזיבה בינונית דהוו אהל להביא טומאה לחומרא ולא לחוץ בפני הטומאה לקולא.

ג׳

אלו מביאין וחוצצין כלי עץ הבאין במדה כדתנן ריש פ"ח והם כלים שדה תיבה ומגדל וכוורת ובור כדתנן להו התם שמחזיקים מ' סאה בלח שהם כורים ביבש וכיון דלא מקבלי טומאה הוו אהל מן התורה להביא ולחוץ בפני הטומאה ופשוטי כלי עור דהיינו סקורטיא וקטבלי' דתנן במתניתין ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת שהם נטוים כעין אהל כדתנן להו התם ובהמות וחיות בין טהורות בין טמאות כדתנן התם ובתוספ' מפרש ראשו של זה בין רגליו של זה והעוף ששכן שם במשנה ופירש רבינו שמשון בקשור וכתב עוד ויתכן דהכא אפילו דלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון בפרק לא יחפור דהתם לענין למעט את הטפח והחוטט בגדיש מקום לקטן להצילו מן השמש כדתנן בהאי מתניתין ואוכלים שאינם מוכשרים כדי שלא יטמאו שם במשנה ואוכלים טהורים ירקות המתקיימות בימות החמה ובימות הגשמים הוו כאילנות כדמתני' להו במתניתין התם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יוונית וכן סובכות ופרעות שיכולות לקבל מעזיבה כדאמ' לעיל וזיזין וגזריות ושובכות ושקיפין וסלעין ונחירין ושנינים כולהו מייתי להו התם גבי מתניתין באלו מביאין וחוצצין.

ד׳

ואלו מביאין ולא חוצצין הכלים שאינם במדה שהרי מקבלים טומאה וכלי עור שאינם נטוים כעין אהל אלא מתוחים כדמתני להו בסיפא דמתניתין לכולהו דמני ברישא דמתניתין וכן בהמה וחיה שמתו ואוכלין טמאין ומוסף עליהם ריחים של אדם כדתנן התם ואדם הא אמרינן לעיל דאינו חוצץ בפני הטומאה משום דמקבל טומאה. ובספרי זוטא מרבינן לכל המאהילין מזאת התורה אדם כי ימות באהל תורה אחת לכל המאהילין ומזאת ממעט אותן שאינם מביאים ולא חוצצין זרעים וירקות המחוברים חוץ מהד' שמנינו וכפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח ואדם הדולג והקופץ ממקום [למקו'] אינו מביא הטומאה ועוף פורח וטלית מנפנפת וספינה ששטה על פני המים כדתנן לכולהו התם פרק שמיני משום דאין לכולם קיום אהל ולאו אהל מיקרי. ואם קשר הספינה או הטלית מביאין את הטומאה כדתנן התם. ונסר השטה על פני המים הוא כספינה השטה.

ח׳

אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי מטה והמשפלות והסרוגות שבחלונ' כדתנן להו התם פרק שמיני ובפרק העור והרוטב תניא נמי חוצצין אם הם מונחים בין הבית והעליה:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

השגות הראב"ד · הלכות טומאת מת פרק י״ג

ב׳

ואם אינם ראויים לקבל מעזיבה בינונית. א"א ק"ל מאי דאמרי' בתוספתא פרעות היוצאות מן הגדר היו נתונות ע"ג הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן התרפו רואין אותן כאילו הן של מתכת ועוד שנינו במשנה פרק יש מביאין וחוצצין העוף ששכן מביא וחוצץ ועוף מי מקבל שום מעזיבה. אלא לא אמרו מקבל מעזיבה אלא בסככות ופרעות שהן מובדלות זו מזו ויש מעט אויר ביניהם וזו היא הגריעות שבהן ואפילו שיכולים לקבל מעזיבה אינם אלא מדבריהם לא להביא ולא לחצוץ ובזמן שהן דבוקות אפילו התרפו מביאין וחוצצין מן התורה וחייבין עליהן על ביאת מקדש תמצא כל זה בתוספתא דאהלות ובסיפרא:

ג׳

ופשוטי כלי עור. א"א היא סקורטיא וקטבליא:

ד׳

כלי אבנים כל אלו מביאין ואינן חוצצין. א"א אולי סובר זה המחבר שאין שום כלי חוצץ בפני הטומאה ואפילו כלי גללים ואבנים ואדמה מפני שמצא פ"ו אדם וכלים נעשים אוהלים ליטמא אבל לא ליטהר וכו' היה נתון על ד' כלים אפילו כלי גללים וכלי אבנים וכו' טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים ואינו כן שלא אמרו אלא שלא נעשה אהל ולא מעמיד אהל אבל בחור או בחלון שבין בית לבית או בין בית לעלייה כל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ שלא תעבור הטומאה לצד שני דוק ותשכח:

ח׳

וחבילי מטה והמשפלות. א"א מרזבלין:

נחלת הכלל · ToratEmet

משנה למלך · הלכות טומאת מת פרק י״ג

ג׳

אלו מביאים וחוצצין כו'. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל פ"ה מהלכות אלו דין י"ב):

ה׳

והגליד והמלח וכו'. עיין בהר"ש ספי"ג דאהלות ודו"ק:

ו׳

קשר את הספינה וכו'. עיין בפרק הזורק (דף ק"א) ובמ"ש התוס' שם ד"ה קשורה ועיין בהר"ש אמתניתין:

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות טומאת מת י״ג, מתוך הלכות טומאת מת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות טומאת מת כל הרמב״ם