כל טפח על טפח ברום טפח קרוי אהל כמו שנתבאר ואפילו שהיה שלא בידי אדם כדתנן פ"ג דאהלות דלא כר' יהודה דסבר דאהל שאינו בידי אדם אינו קרוי אהל וילף ממשכן דקרוי אהל והוי בידי אדם כדאמרינן פרק הישן ורבנן סברי אהל אהל ריבה דאהלים טובא כתיבי בפרשת פרה לרבות אף העשוי מאליו כדאיתא התם. ואם היה אהל זה רעוע אינו אהל כגון שבכות ופרעות שאינם יכולים לקבל מעזיבה בינונית כדתנן פ"ח דאהלות אינם אהל אלא מדבריהם ואם יכולים לקבל מעזיבה בינונית הוו אהל מן התורה דאהל קבוע בעינן להביא ולחוץ וסביר' ליה לרב ז"ל דמתני' דפ"ח דקתני וח"א מעזיבה בינונית מדאורי' קתני דמביאין וחוצצין משום דתני להו בהדי הני דמביאין וחוצצין מדאוריתא ואלו הוה מדרבנן היו מביאין ולא היו חוצצין בפני הטומאה ומשום הכי הא דאמרינן דסבכות ופרעות הוו מדרבנן פ"ק דמועד קטן ופר' דם הנדה היינו כשאינם מקבלים מעזיבה בינונית דהוו אהל להביא טומאה לחומרא ולא לחוץ בפני הטומאה לקולא.
ג׳
אלו מביאין וחוצצין כלי עץ הבאין במדה כדתנן ריש פ"ח והם כלים שדה תיבה ומגדל וכוורת ובור כדתנן להו התם שמחזיקים מ' סאה בלח שהם כורים ביבש וכיון דלא מקבלי טומאה הוו אהל מן התורה להביא ולחוץ בפני הטומאה ופשוטי כלי עור דהיינו סקורטיא וקטבלי' דתנן במתניתין ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת שהם נטוים כעין אהל כדתנן להו התם ובהמות וחיות בין טהורות בין טמאות כדתנן התם ובתוספ' מפרש ראשו של זה בין רגליו של זה והעוף ששכן שם במשנה ופירש רבינו שמשון בקשור וכתב עוד ויתכן דהכא אפילו דלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון בפרק לא יחפור דהתם לענין למעט את הטפח והחוטט בגדיש מקום לקטן להצילו מן השמש כדתנן בהאי מתניתין ואוכלים שאינם מוכשרים כדי שלא יטמאו שם במשנה ואוכלים טהורים ירקות המתקיימות בימות החמה ובימות הגשמים הוו כאילנות כדמתני' להו במתניתין התם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יוונית וכן סובכות ופרעות שיכולות לקבל מעזיבה כדאמ' לעיל וזיזין וגזריות ושובכות ושקיפין וסלעין ונחירין ושנינים כולהו מייתי להו התם גבי מתניתין באלו מביאין וחוצצין.
ד׳
ואלו מביאין ולא חוצצין הכלים שאינם במדה שהרי מקבלים טומאה וכלי עור שאינם נטוים כעין אהל אלא מתוחים כדמתני להו בסיפא דמתניתין לכולהו דמני ברישא דמתניתין וכן בהמה וחיה שמתו ואוכלין טמאין ומוסף עליהם ריחים של אדם כדתנן התם ואדם הא אמרינן לעיל דאינו חוצץ בפני הטומאה משום דמקבל טומאה. ובספרי זוטא מרבינן לכל המאהילין מזאת התורה אדם כי ימות באהל תורה אחת לכל המאהילין ומזאת ממעט אותן שאינם מביאים ולא חוצצין זרעים וירקות המחוברים חוץ מהד' שמנינו וכפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח ואדם הדולג והקופץ ממקום [למקו'] אינו מביא הטומאה ועוף פורח וטלית מנפנפת וספינה ששטה על פני המים כדתנן לכולהו התם פרק שמיני משום דאין לכולם קיום אהל ולאו אהל מיקרי. ואם קשר הספינה או הטלית מביאין את הטומאה כדתנן התם. ונסר השטה על פני המים הוא כספינה השטה.
ח׳
אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי מטה והמשפלות והסרוגות שבחלונ' כדתנן להו התם פרק שמיני ובפרק העור והרוטב תניא נמי חוצצין אם הם מונחים בין הבית והעליה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
השגות הראב"ד · הלכות טומאת מת פרק י״ג
ב׳
ואם אינם ראויים לקבל מעזיבה בינונית. א"א ק"ל מאי דאמרי' בתוספתא פרעות היוצאות מן הגדר היו נתונות ע"ג הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן התרפו רואין אותן כאילו הן של מתכת ועוד שנינו במשנה פרק יש מביאין וחוצצין העוף ששכן מביא וחוצץ ועוף מי מקבל שום מעזיבה. אלא לא אמרו מקבל מעזיבה אלא בסככות ופרעות שהן מובדלות זו מזו ויש מעט אויר ביניהם וזו היא הגריעות שבהן ואפילו שיכולים לקבל מעזיבה אינם אלא מדבריהם לא להביא ולא לחצוץ ובזמן שהן דבוקות אפילו התרפו מביאין וחוצצין מן התורה וחייבין עליהן על ביאת מקדש תמצא כל זה בתוספתא דאהלות ובסיפרא:
ג׳
ופשוטי כלי עור. א"א היא סקורטיא וקטבליא:
ד׳
כלי אבנים כל אלו מביאין ואינן חוצצין. א"א אולי סובר זה המחבר שאין שום כלי חוצץ בפני הטומאה ואפילו כלי גללים ואבנים ואדמה מפני שמצא פ"ו אדם וכלים נעשים אוהלים ליטמא אבל לא ליטהר וכו' היה נתון על ד' כלים אפילו כלי גללים וכלי אבנים וכו' טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים ואינו כן שלא אמרו אלא שלא נעשה אהל ולא מעמיד אהל אבל בחור או בחלון שבין בית לבית או בין בית לעלייה כל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ שלא תעבור הטומאה לצד שני דוק ותשכח:
ח׳
וחבילי מטה והמשפלות. א"א מרזבלין:
נחלת הכלל · ToratEmet
משנה למלך · הלכות טומאת מת פרק י״ג
ג׳
אלו מביאים וחוצצין כו'. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל פ"ה מהלכות אלו דין י"ב):
ה׳
והגליד והמלח וכו'. עיין בהר"ש ספי"ג דאהלות ודו"ק:
ו׳
קשר את הספינה וכו'. עיין בפרק הזורק (דף ק"א) ובמ"ש התוס' שם ד"ה קשורה ועיין בהר"ש אמתניתין:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות טומאת מת י״ג, מתוך הלכות טומאת מת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.