רמב״ם - הלכות טוען ונטען · פרק י״ג

ספר משפטים · 11 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות טוען ונטען · פרק י״ג

הלכה א׳

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מַעֲמִידִין הַקַּרְקַע בְּיָדָן אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלוּם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. הָאֻמָּנִין וְהָאֲרִיסִין וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין וְהַשֻּׁתָּפִין וְהָאִישׁ בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְהָאִשָּׁה בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ וּבֵן בְּנִכְסֵי אָבִיו וְהָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן. שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה. לְפִיכָךְ אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מִחוּ בָּהֶן הַבְּעָלִים אֶלָּא תַּחְזֹר הַקַּרְקַע לַבְּעָלִים שֶׁהֵבִיאוּ רְאָיָה שֶׁזֹּאת הַקַּרְקַע יְדוּעָה לָהֶן וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁלֹּא מְכָרוֹ וְשֶׁלֹּא נְתָנוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

הלכה ב׳

וְכֵן רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן וְהַגַּזְלָן וְהָעַכּוּ"ם אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן בַּעֲלֵי זְרוֹעַ. וְכֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם טַעֲנָה כְּדֵי שֶׁתַּעֲמֹד הַקַּרְקַע בְּיָדָן אֶלָּא תַּחְזֹר לַבְּעָלִים. וְכֵן הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵיהֶן אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה:

הלכה ג׳

כֵּיצַד אֵין מַעֲמִידִין אֶת הַקַּרְקַע בְּיָדָן. רְאוּבֵן שֶׁאָכַל שְׂדֵה שִׁמְעוֹן שְׁנֵי חֲזָקָה וְהוּא טָעַן שֶׁהִיא לְקוּחָה בְּיָדוֹ וְהֵבִיא שִׁמְעוֹן עֵדִים שֶׁהִיא יְדוּעָה לוֹ וְכֵן הֵבִיא עֵדִים שֶׁרְאוּבֵן יָדוּעַ שֶׁהוּא שֻׁתָּפוֹ אוֹ אֲרִיסוֹ אוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹסוֹ וּמִפְּנֵי זֶה לֹא מִחָה תַּחְזֹר הַשָּׂדֶה לְשִׁמְעוֹן וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכַר וְלֹא נָתַן. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָרָן. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיא שִׁמְעוֹן רְאָיָה שֶׁרְאוּבֵן הָיָה שֻׁתָּף אוֹ אָרִיס אֶלָּא רְאוּבֵן הוֹדָה מֵעַצְמוֹ וְאָמַר הֵן הוּא שֻׁתָּפִי וּמָכַר לִי. הוֹאִיל וְאָכַל שְׁנֵי חֲזָקָה וְיָכוֹל לוֹמַר לֹא הָיָה שֻׁתָּפִי מֵעוֹלָם הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן כִּשְׁאָר כָּל אָדָם:

הלכה ד׳

הָאֻמָּנִין כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בּוֹנִין בָּהּ אוֹ מְתַקְּנִין אוֹתָהּ שָׁנִים רַבּוֹת. יָרְדוּ מֵאֻמָּנוּתָן אִם אָכְלוּ אוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מֵאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מֵאֻמָּנוּתָן יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה:

הלכה ה׳

הָאֲרִיסִין כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהָיָה אָרִיס לְאָבִיו שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה אוֹ לְאַנְשֵׁי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא אָרִיס שֶׁל בָּתֵּי אָבוֹת אֵין מְמַחִין הַבְּעָלִים בְּיָדוֹ. אֲבָל אִם זֶה הוּא שֶׁנַּעֲשָׂה אָרִיס תְּחִלָּה הוֹאִיל וַאֲכָלָהּ כֻּלָּהּ שְׁנֵי חֲזָקָה מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּיָדוֹ. וְאוֹמְרִין לַבְּעָלִים הֵיאַךְ אָכַל שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְלֹא מָחִיתָ בּוֹ:

הלכה ו׳

אָרִיס שֶׁל בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁהוֹרִיד אֲרִיסִין תַּחַת יָדוֹ יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה שֶׁאֵין מוֹרִידִין אֲרִיסִים אֲחֵרִים לְנִכְסֵי אָדָם וְהוּא שׁוֹתֵק. אֲבָל אִם חָלַק לַאֲרִיסִין אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בָּהּ אֵין לוֹ חֲזָקָה שֶׁמָּא מְמֻנֶּה עַל הָאֲרִיסִין עָשׂוּ אוֹתוֹ. וְאָרִיס שֶׁיָּרַד מֵאֲרִיסוּתוֹ וַאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מֵאַחַר שֶׁיָּרַד הֶחֱזִיק:

הלכה ז׳

הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹסִין כֵּיצַד. בֵּין שֶׁהָיָה אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל שָׂדֶה זוֹ בֵּין עַל שְׁאָר נְכָסִים בֵּין שֶׁמִּנּוּ אוֹתָם בֵּית דִּין בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָם אֲבִי יְתוֹמִים וְגָדְלוּ הַיְתוֹמִים וְהִנִּיחוּ אוֹתָן. בֵּין שֶׁמִּנָּה אָדָם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל הוֹצָאָתוֹ וְהַכְנָסָתוֹ. הוֹאִיל וְהֵן מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּרְשׁוּת אֵין לָהֶן חֲזָקָה. עָבְרוּ הָאַפּוֹטְרוֹפִּין מִמִּנּוּיָן וְאָכְלוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחַר שֶׁעָבְרוּ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה:

הלכה ח׳

הַשֻּׁתָּפִין כֵּיצַד. אִם הָיָה שֻׁתָּף בְּשָׂדֶה זוֹ וְאֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָה אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל אֶת כֻּלָּהּ הָאֶחָד מֵהֶן כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת שְׁנֵיהֶם. וְאִם יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלוּקָה וַאֲכָלָהּ הָאֶחָד כֻּלָּהּ שְׁנֵי חֲזָקָה יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לְשֻׁתָּפוֹ אִם בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא מָכַרְתָּ וְלֹא נָתַתָּ הֵיאַךְ אָכַלְתִּי אֶת כֻּלָּהּ וְאַתָּה שׁוֹתֵק וְלֹא מָחִיתָ כָּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְכֵן הָאִישׁ שֶׁאָכַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שְׁנֵי חֲזָקָה אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁאֵין לוֹ פֵּרוֹת בִּנְכָסֶיהָ. וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה וְאַחַר כָּךְ אָכַל וּבָנָה וְהָרַס וְעָשָׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁאָכְלָה פֵּרוֹת בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ וְנִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶן כְּחֶפְצָהּ כַּמָּה שָׁנִים. אַף עַל פִּי שֶׁיִּחֵד לָהּ שָׂדֶה בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְאָכְלָה שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה. וְכֵן הַבֵּן שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנֶחְשָׁב בִּכְלַל בְּנֵי בֵּיתוֹ אִם אָכַל נִכְסֵי אָבִיו שְׁנֵי חֲזָקָה. וְכֵן הָאָב שֶׁאָכַל נִכְסֵי בֵּן זֶה שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שְׁנֵי חֲזָקָה. אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה:

הלכה ט׳

וּבֵן שֶׁפֵּרַשׁ מֵאָבִיו וְאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אֲפִלּוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל אָדָם:

הלכה י׳

רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי חֲכָמִים לְפִי שֶׁהָיָה בָּהֶן כֹּחַ לִרְדּוֹת אֶת הָעָם אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה. וְכֵן אַחֵר שֶׁהֶחְזִיק בְּנִכְסֵיהֶן אֲפִלּוּ אָכַל כַּמָּה שָׁנִים אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה לְפִי שֶׁאֵינָן מְמַחִין מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן תְּקֵפָה כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצוּ מְסַלְּקִין זֶה מִמֶּנָּה. אֲבָל נִשְׁבָּעִין הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכְרוּ וְשֶׁלֹּא נָתְנוּ. וְאִם הֵן הֶחֱזִיקוּ בְּנִכְסֵי אַחֵר וְאָמַר שֶׁלֹּא מָכַר נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכַר לָהֶן וְלֹא נָתַן לָהֶם:

הלכה י״א

הַגַּזְלָן כֵּיצַד. מִי שֶׁהֻחְזַק גַּזְלָן עַל שָׂדֶה זוֹ אוֹ מִי שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו שֶׁהֵן הוֹרְגִין נְפָשׁוֹת עַל עִסְקֵי מָמוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל שָׂדֶה זוֹ כַּמָּה שָׁנִים לֹא הֶחֱזִיק וְתַחְזֹר שָׂדֶה לַבְּעָלִים:

מלאכת שלמה · הלכות טוען ונטען פרק י״ג

ט׳

ובן שפירש מאביו ואשה וכו' הרי הם כשאר כל אדם. עיין בהרב המגיד ז"ל וראיתי להרמ"ה ז"ל בפ' חזקת הבתים סי' ר"ח שכתב וז"ל ואפי' לא פירשו זה מזה נמי דוקא גבי אב ובן אבל שאר אינשי אע"פ שדרין כאחד ומשאן ומתנן כאחד ואוכלין על שלחן אחד קפדי אהדדי הלכך מחזיקי אהדדי דאי לא תימא הכי למה לי למינקט האב והבן לשמועינן בשאר אינשי וכ"ש באב ובן אלא מדנקט אב ובנו ש"מ הני דמערבי דעתייהו טפי ומחלי אהדדי טפי אבל שאר אינשי אפי' אחים נמי לא עכ"ל ונראה לענ"ד שזה הוא דעת ר"י ברצלוני ז"ל שהביא הטור בסי' קמ"ט סל"ז וז"ל כתב ר"י ברצלוני ז"ל האחין שאוכלין על שלחן אחד וכיס אחד לכולם הא מילתא ליתא בגמ' ומדאמרינן באב ובן ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם משמע באחין בין חלקו ובין לא חלקו הרי הן כשאר כל אדם אבל משקול הדעת יש לנו וכו' יעו"ש דכונתו ממש כמ"ש הרמ"ה ז"ל דלא מיירי באחין שיירשו את אביהן אלא שמשאן ומתנן ביחד ואוכלין על שלחן אחד ואפילו בחיי אביהן והחזיק בנכסי חבירו בידוע שהיה שלו לבדו וטוען שמכרה לו אלא שכתב דמשקול הדעת יש לנו לדקדק שקרובים להיות כאב ובן. ואחשוב שדעת בעהע"ט שהביא הטור שם בס"ב וז"ל וכתב בעל העיטור ז"ל דאחין אינן כשותפין ומחזיקין זה על זה ע"כ היינו ממש סברת הרמ"ה ז"ל ואין ביניהם כמלא נימא דמיירי שאוכלין על שלחן אחד ומשאן ומתנן כאחד ואפ"ה מחזיקין זה על זה ומדיוקא דדייקי הרמ"ה והר"י ברצילוני ז"ל הוציאו ודוק.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות טוען ונטען פרק י״ג

א׳

כל מי שאין מקפידין עליו אם אכל אין אכילתו ראיה אפי' לא מיחו בו דחזקה היא שאין אדם מקפיד על אומנין ואריסין וחבריהם:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות טוען ונטען י״ג, מתוך הלכות טוען ונטען שבספר משפטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות טוען ונטען כל הרמב״ם