רמב״ם - הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה · פרק ו׳

ספר אהבה · 13 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה · פרק ו׳

הלכה א׳

עֲשָׂרָה תְּנָאִין יֵשׁ בַּבַּיִת וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיֵּב הַדָּר בּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְזוּזָה. וְאִם חָסֵר תְּנַאי אֶחָד מֵהֶן פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה. וְאֵלּוּ הֵן. שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יָתֵר. וְשֶׁתִּהְיֶינָה לוֹ שְׁתֵּי מְזוּזוֹת. וְיִהְיֶה לוֹ מַשְׁקוֹף. וְתִהְיֶה לוֹ תִּקְרָה. וְיִהְיוּ לוֹ דְּלָתוֹת. וְיִהְיֶה הַשַּׁעַר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר. וְיִהְיֶה הַבַּיִת חֹל. וְיִהְיֶה עָשׂוּי לְדִירַת אָדָם. וְעָשׂוּי לְדִירַת כָּבוֹד. וְעָשׂוּי לְדִירַת קֶבַע:

הלכה ב׳

בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה. וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְרַבֵּעַ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת בְּשָׁוֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָגל אוֹ בַּעַל חָמֵשׁ זָוִיּוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ לְרַבֵּעַ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב בִּמְזוּזָה:

הלכה ג׳

אַכְסַדְרָה וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים וְתִקְרָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פַּצִּימִין בְּרוּחַ רְבִיעִית פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה. מִפְּנֵי שֶׁהַפַּצִּימִין לְהַעֲמִיד הַתִּקְרָה הֵם עֲשׂוּיִים וְלֹא מִשּׁוּם מְזוּזוֹת נַעֲשׂוּ. וְכֵן הַתִּקְרָה שֶׁאֵין לָהּ כְּתָלִים אֶלָּא עוֹמֶדֶת עַל עַמּוּדִים מִכָּאן וּמִכָּאן אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּתַבְנִית בַּיִת פְּטוּרָה לְפִי שֶׁאֵין לָהּ מְזוּזוֹת. שֶׁאֵלּוּ הָעַמּוּדִים לְהַעֲמִיד הַתִּקְרָה הֵן עֲשׂוּיִין:

הלכה ד׳

בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוּזָה מִכָּאן וּמִכָּאן וְכִפָּה כְּמִין קֶשֶׁת עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקוֹף. אִם יֵשׁ בְּגֹבַהּ הַמְּזוּזוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר חַיָּב בִּמְזוּזָה. וְאִם אֵין בָּהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מַשְׁקוֹף:

הלכה ה׳

בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ תִּקְרָה פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה. הָיָה מִקְצָתוֹ מְקֹרֶה וּמִקְצָתוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה יֵרָאֶה לִי שֶׁאִם הָיָה הַקֵּרוּי כְּנֶגֶד הַפֶּתַח שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוּזָה וּמַעֲמִידִין הַדְּלָתוֹת וְאַחַר כָּךְ קוֹבְעִין אֶת הַמְּזוּזָה:

הלכה ו׳

הַר הַבַּיִת הַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת וּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית דִּירָה פְּטוּרִין לְפִי שֶׁהֵן קֹדֶשׁ. בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּפָרִים שֶׁהָאוֹרְחִין דָּרִין בּוֹ חַיָּב בִּמְזוּזָה. וְכֵן בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּרַכִּין אִם הָיָה בּוֹ בֵּית דִּירָה חַיָּב. כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה לָהֶם מְזוּזוֹת חוּץ מִשַּׁעַר נִקָּנוֹר וְשֶׁלְּפָנִים מִמֶּנּוּ. וְשֶׁל לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין מִפְּנֵי שֶׁהַלִּשְׁכָּה הַזֹּאת הָיְתָה בֵּית דִּירָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה:

הלכה ז׳

בֵּית הַתֶּבֶן בֵּית הַבָּקָר בֵּית הָעֵצִים בֵּית אוֹצָרוֹת פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמַר בֵּיתֶךָ, בֵּיתְךָ הַמְיֻחָד לְךָ, פְּרַט לְאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְפִיכָךְ רֶפֶת הַבָּקָר שֶׁהַנָּשִׁים יוֹשְׁבוֹת בָּהּ וּמִתִקַשִּׁטוֹת בָּהּ חַיָּבוֹת בִּמִזוּזָה שֵׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ יִחוּד לְדִירַת אָדָם. בֵּית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת וְהַגִּנָּה וְהַדִּיר פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִין לְדִירָה. אִם הָיוּ בָּתִּים הַחַיָּבִין בִּמְזוּזָה פְּתוּחִין לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ חַיָּבִין בִּמְזוּזָה:

הלכה ח׳

לְפִיכָךְ אֶחָד שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְבוֹאוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת הַכּל חַיָּבִים בִּמְזוּזָה שֶׁהֲרֵי הַבָּתִּים הַחַיָּבִין בִּמְזוּזָה פְּתוּחִין לְתוֹכָן. אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה פָּתוּחַ לְזֶה וְזֶה פָּתוּחַ לְזֶה הוֹאִיל וְהַפְּנִימִי חַיָּב בִּמְזוּזָה כֻּלָּן חַיָּבִין. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ שַׁעַר הַפָּתוּחַ מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר חַיָּב בִּמְזוּזָה:

הלכה ט׳

בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה וּבֵית הַבֻּרְסְקִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְדִירַת כָּבוֹד. סֻכַּת חַג בֶּחָג וּבַיִת שֶׁבַּסְּפִינָה פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְדִירַת קֶבַע. שְׁתֵּי סֻכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ הַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה. הַחֲנֻיּוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן קְבוּעִים לְדִירָה:

הלכה י׳

בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבוֹא אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֶן חַיָּב לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה בְּכָל פֶּתַח וּפֶתַח. פֶּתַח קָטָן שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה חַיָּב בִּמְזוּזָה. חֶדֶר שֶׁבַּבַּיִת אֲפִלּוּ חֶדֶר בְּחֶדֶר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה עַל שַׁעַר הַחֶדֶר הַפְּנִימִי וְעַל שַׁעַר הַחֶדֶר הַחִיצוֹן וְעַל שַׁעַר הַבַּיִת שֶׁכֻּלָּן עֲשׂוּיִין לְדִירָה וּקְבוּעִין:

הלכה י״א

פֶּתַח שֶׁבֵּין בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בֵּין בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵיתוֹ אִם רָגִיל לָצֵאת וְלָבוֹא בְּאוֹתוֹ הַפֶּתַח חַיָּב בִּמְזוּזָה. פֶּתַח שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים הוֹלְכִין אַחַר הַצִּיר שֶׁל דֶּלֶת, מָקוֹם שֶׁהַצִּיר נִרְאֶה עִמּוֹ שָׁם קוֹבְעִים אֶת הַמְּזוּזָה:

הלכה י״ב

וְהֵיכָן קוֹבְעִים אֶת הַמְּזוּזָה. בְּתוֹךְ חָלָל שֶׁל פָּתַח בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַחוּץ בִּתְחִלַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל גֹּבַהּ הַשַּׁעַר. וְאִם קְבָעָהּ לְמַעְלָה מִזֶּה כְּשֵׁרָה. וְהוּא שֶׁיַּרְחִיקֶנָּה מִן הַמַּשְׁקוֹף טֶפַח. וְצָרִיךְ לְקָבְעָהּ עַל יְמִין הַנִּכְנָס לַבַּיִת וְאִם קְבָעָהּ מִשְּׂמֹאל פְּסוּלָה. וּבַיִת שֶׁל שֻׁתָּפִין חַיָּב בִּמְזוּזָה:

הלכה י״ג

חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּמְזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבַת הַכּל תָּמִיד. וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא יִפְגַּע בְּיִחוּד הַשֵּׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְשִׁגְיוֹתָיו בְּהַבְלֵי הַזְּמַן. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶלָּא יְדִיעַת צוּר הָעוֹלָם. וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר לְדַעְתּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ מֻחְזָק הוּא שֶׁלֹּא יֶחֱטָא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ מַזְכִּירִין רַבִּים וְהֵן הֵם הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִלַּחֲטֹא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לד ח) ״חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ׳‎ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם״:

דברי ירמיהו · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

א׳

עשרה תנאים בבית ואח"כ יתחייב הדר בו לעשות מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן וכו' ויהיה לו דלתות וכו'. בראב"ד השיג עליו וכן ברא"ש בהל' מזוזה ועי' בכ"מ ובתוס' מנחות ל"ג ע"א בד"ה תלי עיי"ש ובתשובת רבינו לחכמי לוני"ל בכ"מ כתב דלא מקרי שער בשאין לו דלתות. וכן מוכיח בעירובין עיי"ש. ובמרכבת המשנה כתב שכונתו להאי דאי' במס' עירובין דף ו' ע"ב ירושלים אם לאו דדלתותיה נעולות בלילה הוי רה"ר עיי"ש. והנה לכאורה שאני להוציא מתורת רה"ר ולהיות רה"י צריך דלתות ונעולות בלילה עכ"פ. ולאו משום הדלת רק משום שתהיה בגדר נעולות המשוי לרה"י דהוי ע"י הדלת רשות בפ"ע. משא"כ לענין מזוזה דבשער תליא מאי דמקרי שער ולא ס"ד לומר דצריך למזוזה ג"כ דלתותיה נעולות לזמן כמו לענין רה"י שם. וז"ל רבינו שם שכל פתח שאין לו דלתות פתח מקרי שער לא מקרי וכן מוכח בעירובין עכ"ל: והנה לחלק בין פתח ושער עי' בפ"ק דמס' עירובין דף ב' ע"ב פתח שער החצר מקרי פתח סתמא לא מקרי. וברש"י פתח החצר דאקרי פתח בפרשת נשא עיי"ש ומקרי שער החצר עיי"ש. ונראה שהבדל בין פתח שהוא החלק הפתוח לכנוס וליצא. ושער מקרי הדלתות ולזה נראה שכיון רבינו. ועי' בס' ברכת אברהם לרבינו אברהם ז"ל סי' מ"א עיי"ש:

ב׳

בית שאין לו ארבע אמות פטור מן המזוזה. ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה אע"פ שהוא עגול או בעל חמשה זויות ואצ"ל שאם היה ארכו יותר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבעה על ארבעה חייב במזוזה. וברא"ש בהל' מזוזה חולק ע"ז יעויין בשו"ע יו"ד סי' רפ"ו ובמרכבת המשנה כתב שבחנם עשה הכ"מ מחלוקת בין הרא"ש לרבינו עיי"ש. והנה הרא"ש שם הביא הרמב"ם וכתב שלא כדבריו בפי'. ועיקר מ"ש במרכבת המשנה עיי' בטו"ז בהל' סוכה בסי' תרל"ד ס"ק ב' שכתב שגם רבינו כונתו כהרא"ש כנראה בהל' סוכה ומפרש שיהיה רבוע ארבעה בתוך העגול עיי"ש. ובמעשה רוקח כתב דלפי' הטו"ז יקשה עוד לשון רבינו שכתב ואצ"ל שאם ארכו וכו' דפשיטא דמאי יגרע שארוך ביותר בזה יאמר מ"ש במרכבת המשנה ממשנה רפי"ב דנגעים עיי"ש:

ד׳

בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכפה כמין קשת על שתי מזוזות במקום המשקוף אם יש בגובה המזוזות י' טפחים וכו' חייב וכו' ואם אין בהן עשרה טפחים פטורין מפני שאין לו משקוף. ועי' בכ"מ שהקשה שאם הכפה חשוב משקוף אפי' אין גבוה עשרה ואם אין חשובה משקוף כי גבוה עשרה מאי אהני עיי"ש ועיין בטו"ז סי' רפ"ז ס"ק ג' ביו"ד ישוב ע"ז ועי' בס' מעשה רוקח. ועי' בריטב"א במס' יומא י"א ובס' שיח יצחק שם דנראה ג"כ כמ"ש ז"ל. ועי' בחי' הרמב"ם להר' דוד ערמא"ה ז"ל שכ"כ:

ו׳

הר הבית הלשכות והעזרות וכו' ובתי כנסיות וכו' שאין בית דירה פטורין לפי שהן קודש וביהכ"נ של כפרים שהאורחין וכו' חייב במזוזה. וכן ביהכ"נ של כרכין אם היה בו בית דירה חייב וכו'. ועי' בס' שיח יצחק יומא י"א שכ' דע"כ לחלק כן ממ"ש בריטב"א להקשות מפסחים ק"א דאי' דמקדשין בבהכ"נ להוציא האורחים ומשו"ה מחלק בין כפרים וכרכין ולא רצו לומר כריטב"א משום דהיה במקרה לא אצרכהו דהרי לא גרע מלשכת פרהדרין דמשום דירת ז' ימים בשנה אצרכוהו הרבנן מזוזה עיי"ש ועי' בראב"ד ה"ז עיי"ש. והנה בלשכת פרהדרין משום שלא יאמרו כה"ג בבית אסורים כדאי' בגמ'. ונראה מה שיש לנו מיעוט מיוחד שאינו חול. דלא נאמר דהוי בכלל דירה מה שבאין בתוכם ללמוד ולהתפלל שהדירה לקודש לא מקרי דירה רק כשדר בו ג"כ דרך חול אז מקרי דירה לענין מזוזה. ועי' ברש"י יומא ל"ב ע"א בד"ה דכרכין. דנראה מדבריו דבר השייך לכו"ע כמו רה"ר לא מקרי שותפין עיי"ש:

ז׳

בית שער אכסדרה וכו' והגינה וכו'. עי' ברא"ש ובכ"מ ובמרכבת המשנה עיי"ש:

ח׳

לפיכך אחד שערי חצירות וכו' הכל חייבין במזוזה וכו'. ועיין בתוס' ובבה"מ ובר"ן סוכה דף ח' ע"ב ובתוס' בד"ה ותהוי שם ובריטב"א יומא י"א כתב דחיוב שערי מדינות ועירות מדרבנן דאסמכוהו אקרא עיי"ש. ולרבינו נראה דהוי מדאורייתא וכ"כ בס' קרית ספר עיי"ש:

ט׳

ביה"כ ובית המרחץ וכו' פטורין ממזוזה לפי שאין עשוין לדירת כבוד. סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין וכו' לפי שאין עשוין לדירת קבע וכו'. ועי' במרכבת המשנה שהער מקור לבית הספינה ממשנה רפי"ב דנגעים ובתוספתא שמובא בר"ש שם עיי"ש:

י״ב

והיכן קובעין וכו'. בתוס' במס' מנחות ל"ג ע"ב בד"ה ומאי ובירושלמי משמע בפ"ב דמגילה דכשהפתח גבוה הרבה מניחה כנגד כתיפיו וחולק על ש"ס שלנו עכ"ל. ועיין במרכבת המשנה עיי"ש:

י״ג

חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם. ומיד הוא חוזר לדעתו והולך מישרים וכו'. שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' כלל גדול וכו' באו"ח בסי' א' הנה הזכרון בה' בידיעתו כי הוא השלם הבלתי בעל תכלית וכל השלימות חכמה טהרה קדושה צדקה משפט וכו' הכל בו יתעלה מבלי חקר וגבול ובאהבתו לו יתעלה נאהב כל אלה. לכן הזכרון במעלות הנפש אשר כל אלה לה לחלק ממרום ברתא דמלכא קדישא וכמצווה עלינו להדמות בדרכיו מה הוא רחום וכו' לכן הזכרון בשמו וזכרון באהבתו מעיר ומקיץ מהשינה ומעיר על השגיון לעסוק בהבלי הזמן. ורעיון הנשגב הזה כי בידיעת ה' יתעלה מקור כל השלימות האורח החיים למעלה מכל הידיעות למשכיל וידע שאין דבר וכו' אלא ידיעת צור העולם אשר בו יתראה כבוד ה' מתוך מעשיו הוא ניכר וכו' "מיד חוזר לדעתו והולך מישרים" "אלקים עשה את האדם ישר וכו'" הנשמה שנתת בי טהורה וכו'. הבלי העולם עין סוררת ולבב מורר וחזיוני שוא ומדוחים יתעו בני האדם מלשום לב על יעודם הנשגב. ובעת כי יזכור באהבתו לה' וידיעתו יחזור לדעתו למקורו הנאמן ממעל לו וכמ"ש במ"א בפי' תשובה עיי"ש. ותפילין אשר לשעבד גופו ומזוזה שעבוד רכושו לו יתעלה המעירים על כל אלה וציצית לבלי נתור אחרי מראה עינינו יעירו על כל זה כמו שכתב רבינו "אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין וכו'. דברים המתוקים מדבש ונופת צופים אשרי להמשכיל תמיד בכל אלה: ומ"ש רז"ל מרב וכ"כ לעיל בהל' דיעות לא נמצא מפורש בזה ועי' ביד המלך שהעיר ע"ז וכתב שהנראה שהיה לו אגדה מיוחדת ממנו. והנה ימצא אגדת רב ושם לא נמצא כן ואולי עוד אחרת היתה לו:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

א׳

בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה. דבית כתיב ואינה בפחות מד' על ד' ואם יש בה כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות אע"ג דהוי בצורה אחרת חייבת. אכסדרא אפילו שיש לה פצימין פטורה דעל מזוזות קאמר רחמנא והאי לית לה מזוזות שהפצימין אינן אלא להעמיד התקרה. וכן התקרה שאין לה כותלים אלא עומדת על עמודים ואינם מזוזות פטורה.

ד׳

ואם יש לפתח מזוזה אחד כגון דקיימא בקרן זוית חייבת במזוזה דמזוזות חדא משמע עד שיפריט לך הכתוב שתים כמו בפסח מצרים דכתיב ועל שתי המזוזות כרבי עקיבא ודלא כרמב"ם ז"ל דבעי שתי מזוזות כחכמים. והיינו טעמא דאע"ג דאית לבית שתי מזוזות לא מנחינן מזוזה אלא אחדא דחדא משמע. בית שיש לו מזוזות וכפה עליהן אם יש במזוזות עשרה טפחים קודם שעגל פטורה מן המזוזה דסתם מזוזות הן עשרה טפחים גובה ועוד דאין לה משקוף כיון שהמזוזה אינה גבוהה עשרה דמשקוף על מזוזות עשרה בעינן דאין מזוזה בלא משקוף.

ה׳

בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה דאין ראוי לבית דירה כיון שאינו מכוסה. ואם היה מקצתו שלפני הפתח שעור בית מקורה כתב הרב ז"ל דחייבת. ומעמידין דלתות ואח"כ קובעין את המזוזה דכתיב ובשעריך דמשמע דלת ומשמע שתניח המזוזה כשיש לה מזוזות ודלת קודם.

ו׳

הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהם בית דירה פטורים לפי שהם קדש דכתיב בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש. בית הכנסת של כפרין שהאורחין דרין בו חייב במזוזות שהרי הוא כבית דירה ושל כרכין נמי אם יש בו בית דירה תוך בית הכנסת חייב בו. השערים שבמקדש לא היו להם מזוזות דקדש נינהו ולא בית דירה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פלהדרין שהיתה דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה שהיא חייבת מדאוריתא וגזרו רבנן אשער ניקנור משום האי. בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה שאינם עשוים לדירה ואם היו בתים החייבים למזוזה פתוחים לאלו חייבים שהם משמשים לבית דירה ומדאוריתא לפי' הרי"ף והרב ז"ל ומדרבנן לפי' ר"ת לפיכך אחד שערי חצרות ומבואות ואחד שערי מדינות ועיירות כולם חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבים פתוחים להם ואפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב כולן חייבים ומפני זה אמרו שער הפתוח מגינה לחצר חייב במזוזה דכולהו שייכי בבית דכתיב ובשערך. בית הכסא ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורים מן המזוזה דכתיב בית מה בית שעשוי לכבוד אף כל שהוא עשוי לכבוד יצאו אלו שאינם עשוים לכבוד. סוכת החג בחג ובית שבספינה פטורים מן המזוזה לפי שאינם עשוים לדירת קבע ודומיא דבית דהיא דירת קבע הוא דמחייב רחמנא במזוזה. וב' סוכות של יוצרים החיצונה פטורה לפי שאינה קבועה וכן החנויות שבשווקים אינם קבועים לדירה.

י׳

בית שיש לו פתחים הרבה אעפ"י שרגיל באחד מהם יותר חייב להניח מזוזה בכולן דכתיב ובשעריך ונראה דהיינו דאינו מבטל מכל וכל כניסה ויציאה דשאר פתחים דאי אינו נכנס כלל בהן אע"ג דתרי פתחי לא בטילי לגבי חד הוי פטור מדאוריתא והא דאמרינן הלך אחר הרגיל היינו בתרי פתחי לבד דחד לגבי חד בטיל. פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה. חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על חדר הפנימי והחיצון והבית שכולם עשוים לדירה וקבועים. פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבא באותו הפתח חייב במזוזה שהרי היא פתח בית דירה. פתח שבין שני בתים הולכים אחר הציר של דלת להניח המזוזה דרך ימין הנכנס מקום שהציר בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו

י״ב

(נתנה)[נותן] המזוזה בתוך חלל הפתח דבשעריך קאמר רחמנא דהיינו מקום סגיר' השער. ובטפח הסמוך לחוץ מדרבנן כי היכי דליפגע במצוה מיד. ובתחלת שליש העליון של גובה השער דכתיב וקשרתם וכתבתם מה קשירת תפילין בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס אף כתיבה בגובה הפתח. וצריך לקובעה לימין הנכנס לבית דכתיב ביתך דרך ביאתך מן הימין דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא ולכך אם קבעה בשמאל פסולה. בית של שותפין חייב במזוזה דכתיב למען ירבו ימיכם כל החפץ בחיים חייב במשמע דביתך אצטריך לדרך ביאתך לבית מימין.

י״ג

כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שיש לו מזכירים רבים והם המלאכים המצילים אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם ויש במצוה זו עשיין בכלל לאו דלא תסור ומנהגים מקובלים בכתיבת המזוזה:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קובץ על היד החזקה · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

ד׳

מפני שאין לו משקוף. עי' כ"מ והרואה בסוגיא דעירובין יראה דמהך דכיפה פשטינן דאין צה"פ צריכה ליגע והיינו דהכא המשקוף הוא למעלה מכיפה דהיינו אותו הבנין העומד פשוט על פני כולה ולהכי כשיש ברגליה י' הו"ל הכיפה כמי שאינו והגם דהשתא אין רגליה נוגעות במשקוף להא לא חיישינן דהא א"צ ליגע משא"כ באינה גבוה י' וכ"ז מבואר בדברי הריטב"א שם וז"ל הרי"ף פ"ק דעירובין אלמא אע"פ שאין הקירוי שבשמי הכיפה מגיע לרגלים חייב במזוזה ועי' ברמב"ם פט"ז מהלכות שבת שיח יצחק פ"ק דיומא דף י"ד ע"ב. ועי' עוד שם מה שהאריך:

ו׳

מפני כו' בז' ימי הפרשה. עי' כ"מ וצ"ע על הר"מ דלא ביאר את זאת דדוקא בז' ימים חייב ובס' שיח יצחק כתב ושמא י"ל דס"ל דהא דאמר רבא בגמרא בשאר ימות השנה כ"ע ל"פ לפרושי פלוגתא דמתני' דסוכת חג בחג דהתם ע"כ בשאר ימים ל"פ דהא ע"כ לא מחייב ר"י אלא בחג כדקתני אבל לעולם דבמה דפליגי ת"ק ור"י גבי לשכה מצינו למימר דלרבנן כיון דדירת קבע הוא שאר ימים נמי מחייבים אטו ז' דהא מיחלפי בבית גמור ולר"י אף בז' לא מחייב משום דהוי דירה בע"כ עכ"ד. וקצת דוחק דמנ"ל להרמב"ם לחדש גזירה זאת מדעתו. ולענ"ד נראה דהר"מ היה מפרש הכי כמ"ש הרב היינו משום דמשמע בירושלמי פ"ק דיומא הלכה ב' בהא דאמר שם ריב"ב בשם ריב"ל בכל יום כ"ג מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר כו' ובא ולן בלשכת פרהדרין ופי' הדבר דכיון דהיתה דירתו קבוע בלשכת פרהדרין בז' ימי הפרשה בכל עת שהיה לן שם ביום שעבד עבודה בא ולן באותו לשכה המיוחדת לו דהיינו לשכת פרהדרין ועי' שם בש"ק ד"ה בא ולן דקשיא ליה דאי בכולי שתא מאי בעי בלשכת פרהדרין. ואין זה קושיא דמסתמא היו שם כלים קבועים כדי צורכו והמקום נוח לו ללון שם בכל עת שירצה וכיון שכן הוא ודאי דמסברא יש לחייב הלכה הזאת בכל ימות השנה כיון שבז' ימי הפרישה דירתו קבוע וגם לפעמים בשאר ימות השנה ע"כ צ"ל דרבא לא קאי כ"א על ברייתא דסוכת החג כנ"ל נכון:

ט׳

ובית שבספינה. עי' בכ"מ שלא כתב מקור דין זה וב"ח יו"ד סי' רפ"ו כתב שהוא תוספתא ועי' שיח יצחק פ"ק דיומא דף י"ד ע"ד ד"ה דתניא:

י״ב

בית של שותפין חייב במזוזה. עי' כ"מ ותי' דחוק ולענ"ד נראה ע"פ מה דאמרי' בגמרא חולין דף קל"ה ע"ב מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין שותפות לא כ"ר למי"י ואלא ביתך למ"א לכדרבה כתבו התוס' שם ד"ה ביתך תימה אמאי לא אמר שותפות דעכו"ם ואפשר דסובר רבינו ליישב קושיית התוס' כיון דכתיב למי"י מרבינן גם לשותפות עכו"ם כיון דעכ"פ ישראל דר בבית וסברא זו נזכר בס' ברכי יוסף יו"ד סי' רפ"ו ע"ש באריכות וכיון שכן כ"ז אם יש לנו דרשה דרבה ביתך דרך ביאתך שפיר מחייבינן שותפות עכו"ם משא"כ אילו לא היה דרשא דרך ביאתך ואתי ע"כ ביתך למעט שותפות עכו"ם מיהת וא"כ סידור דברי רבינו פה על נכון דמדכתב וצריך לקובעה על ימין היינו מדרשא דרבה ואין לנו מיעוט על שותפות עכו"ם שוב כתב רבינו סתם בית של שותפין חייב במזוזה אפילו בשותפות עכו"ם דלא כדעת המרדכי שהביא הרמ"א בסימן רפ"ו ודו"ק:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

ב׳

ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה אעפ"י שהוא עגול או בעל חמש זויות. דאף ע"ג דלגבי נגעים אינו מטמא בכ"ז בית מקריא רק דאיתמעט מקיר קירות וחייב במזוזה. ואצ"ל שאם היה ארכו יתר על רחבו. שבנגעים גם כן מטמא כיון דאיכא קיר קירות חייב במזוזה.

ה׳

היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה. פירוש אף שאין בו ד' ע"ד בקרוי מצטרף השאינו מקורה לשיעור ד' אמות דכן אמר פתחי שימאי פטורין מן המזוזה זה דוקא כשהפתח בלא תקרה פטור אבל אם הפתח בתקרה חייב במזוזה אע"פ שהבית אינו מקורה ועיי' פ"ב מהל' שכנים ה"ו כן נ"ל בדעת רבינו.

ו׳

כל השערים שהיו במקדש כו' חוץ כו'. בתוספות תמהו אמאי לא חשיב נמי לשכת בית האבן שבה היה דירה לכהן השורף הפרה וע"ש מה שתרצו. ונראה דבגמרא מפרש דפליגי בזה ר' יהודה ורבנן דרבנן סברי דירה בע"כ שמה דירה. ור' יהודא סבר לא שמה דירה. הרי דאף ע"ג דדר מדעתו כיון דהוא מוכרח להיות בה חשיב לה בע"כ ולא שמה דירה לכן נראה דגם לרבנן דוקא במקום שאנשים יכולים לבוא אליו חשוב בית, אבל לשכת בית האבן שאחיו הכהנים אינן נוגעין בו ואסור לבוא אליו איש זולתי הוא לבדו ודאי לא הוי דירה ודו"ק. ויעוי' רש"י עירובין דף ט"ו בד"ה משום דהוי דירה שתשמישה לאויר כו' יעו"ש.

ז׳

בית התבן בית הבקר כו' פטורין כו'. פסק כרב שמואל ב"י דתני קמי' דרבא וכן אזלא משנתנו בפרק משוח מלחמה דדריש אין לי אלא בית בית התבן ובה"ב ובית האוצרות ת"ל אשר בנה מכל מקום הרי דצריך רבוי לרבות ור' אליעזר בן יעקב אמר אין לי אלא בית על אלו אין חוזר מהמלחמה הרי דפסיקא להו דאינן בכלל ובית והכא דריש מביתך כי היכי דלא נילף מהתם אבל הא חזינן דאינן בכלל בית וזה מוכרח כפסק רבינו. בית שער אכסדרה וכו' פטורין מן המזוזה וכו' אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה. נשאלתי בבית שיש בו כמה בתים, מהם בתים שדר בהם ישראל, ומהם בתים שדר בהן עו"ג, ויש פרוזדור שנכנסין בה לבתיהם, ובהפרוזדור מונח כלים וכיו"ב אם פתח הפרוזדור חייב במזוזה. והנה בבית שישראל וגוי שותפין בו הוא מפורש ברמ"א סימן רפ"ו דפטור ממזוזה, והרשב"א פליג וס"ל דחייב מדלא מוקי בחולין ביתך למעט שותפות גוי, אמנם פה יש ספק אחר, דביומא דף י"א אמרו הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדו להו רבנן מזוזה, ופרש"י שערי עיר ששמה מחוזא והיו רובן ישראל והנה אם סבר רש"י דביתך ממעט שותפות עו"ג מה לי אם מעוטו של עו"ג אינו ביתך, ואם ביתך לא ממעט מה איכפת לן שרובה עו"ג, הלא דירת ישראל עכ"פ חייבת במזוזה, ועמד ע"ז בשו"ת רעק"א. אולם דברי רש"י מוכרחים, דבירושלמי שם יומא פ"ק מ"ט דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן התיב ר' יוסי ב"ב והתניא בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן לא שבהן הן נכנסין לבית דירה, ה"נ שבהן נכנסין לבית דירה, אם כן חיובא דשערי מדינות ושערי עיירות דבהן עשוי שנכנסין בהן לבית דירה ואין חיובו מצד עצמו ואם כן תביט על מי מתייחס השער אם רובא ישראל א"כ חשבת כאילו נכנסין לבית דירות ישראל בהן, וחייבין במזוזה ומקרי בשעריך דסלק מיעוטא כמאן דליתא, דאטו אותו השער אינו נצרך לבתי ישראל ומתיחס רק אל בתיהן, אבל כי רובא עכו"ם הרי נכנסין בה לבתי דירות של עו"ג, והוי כמו שער מדינה של גוים, דאדעתא דרובא איתעבידא הך שער, וכמו דאמרו בסוף פרק כל כתבי אדעתא דרובה מחממי אדעתא דרובה מדלקי כו' ויעוי' כתובות דף מ"ה מבשעריך דממעט שערי עכו"ם תלוי בעיר שרובה גוים דתו הוי שערי גוים הרי דברובא תלוי' מלתא וכן גבי מזוזה. ודו"ק. אבל בית שעיקר חיובו מצד עצמו שהוא בית דירה אטו כי דר בה הגוי אין דירתו ממעט דירת ישראל ולא מקרי ביתך אף כי דר עו"ג אחד בין עשרה ישראלים, וזה ברור מאד. וכיון שכן לפסק השו"ע דבית האוצרות ובית העצים חייב במזוזה אם כן מה שדר בה העו"ג בתשמיש שמניח בה עצים ואוצרותיו הוי בית לענין מזוזה ותו לא מקרי ביתך דישראל אף אם עשרה ישראלים דרים בה. אבל לשיטת רבינו דפוסק דבית העצים פטור מן המזוזה דלא מקרי בית תו הוי הפרוזדור רק כמו בית שער ולא דר בה לא הגוי ולא הישראלים רק דהוי בית שער שבו נכנסין לבית דירה אם כן אם רובן הדרים בבתים ישראל הלא נכנסין בו דרך הבית שער ומקרי דמתייחס דהוי ב"ש לבתי הישראלים, וחייב במזוזה דבר תורה, וזה ברור אם לא באופן דיש חשש סכנה כמו"ש הפוסקים ודו"ק.

י״ג

שהיא חובת "הכל" "תמיד". נ"ב אפילו נשים ואף בלילה.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

נחל איתן · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

ט׳

בית שבספינה פטור מן המזוזה. הכ"מ לא הראה מקורו. ונראה שיצא כן לרבינו מהירושלמי דמגילה והובא ברא"ש הלכות תפילין והעתקתיו בראש הלכות אלו דאיתא שם דתפילין קודמין למזוזה שכן נוהגין במפרשי ימים והולכי מדבריות. ומשמע דאילו מזוזה אינה נוהגת במפרשי ימים ואי איתא דבית שבספינה חייבת במזוזה הרי מזוזה ג"כ נוהגת במפרשי ימים אלא ש"מ דבית שבספינה פטור מן המזוזה.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

יד איתן · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

ט׳

בית שבספינה פטור מן המזוזה. הכס"מ לא הראה מקורו. ונראה שיצא לרבינו מהירושלמי דמגילה הובא ברא"ש ה' תפילין דאיתא התם תפילין קודמין למזוזה שכן נוהגין במפרשי ימים והולכי מדבריות. ואי איתא דבית שבספינה חייבת במזוזה הרי מזוזה ג"כ נוהגת במפרשי ימים. ועוד סעד לרבינו מדאיתא באהלות והובא בירושלמי עירובין וסוכה דאינו מביא את הטומאה דלא חשיב אוהל:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

ברכת אברהם · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

א׳

שאלה ועוד שאל מלפניו ר' יונתן הכהן ז"ל על מה שאמר זצ"ל שהבית צריך דלתות ואחר כך יתחייב במזוזה והשיב מדכתיב וכתבתם על מזוזות אינו אלא לבית שיש לו דלתות אבל בית שאין לו דלתות פטור מדכתיב ובשעריך ואמר ז"ל שהדבר ידוע שהשער הן הדלתות וכן אמרו חכמים אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ולא אמרו אחד פתחי בתים שכל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא מיקרי וקשיא לי על דבר זה שהרי מצינו שער שאין לו דלתות ומיקרי שער דכתיב ומסך פתח שער החצר ואע"פ שלא היה לו לחצר דלתות נקרא שער ובמתניתין תנן כל השערים שהיו שם היה להן דלתות חוץ משל אולם שמע מינה לאו בדלתות תליא מילתא דשער שהשער אינו אלא שם מקום הכניסה והיציאה והוא המקום שבין שתי המזוזות דהא כתיב וירמסו אותו העם בשער וכן נמי זה השער ליי צדיקים יבאו בו וכן שער ויצאו וכן עברו ושובו משער לשער במחנה ואע"פ שאין במחנה דלתות הא קא מיקרי שער ויש פתח שיש לו דלתות ולא מיקרי שער אלא פתח שנא' ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח וכתיב ביה והדלת סגר אחריו ונאמר בפתחי שערים בעיר נמצאת למד שיש שער שיש לו דלתות ויש שער שאין לו דלתות ויש פתח שיש לו דלתות ויש פתח שאין לו דלתות מכלל דלאו דלתות הוא דקא גרמי ואם כן למה נאמר שער ונאמר פתח שהפתח שם הפתיחה שבכותל ושער הוא שם מסלול היציאה והביאה הבאים בשערים האלה ועל כן נגד הפתח נקרא פתח שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד והוא כנגדו וכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית וכמוהו רבים ומה שאמר וכדרישת סמוכים יש בתלמוד והלא קימא לן שאין מעשה נזכר אלא לאמת ממנו ההלכה ומה שאמר רב נחמן תלי רישא ברישא אינו אלא כדי לידע מקום דרך הביאה כדי לתן מזוזה על הימין אבל קודם הדלתות אינו יודע באי זה צד יניח. תשובה זו הקושיא דקדוק בינה יש בה וראוי לשבחה אבל כשעיינתי בה מצאתי פירכא בעזרת הבורא שהקשית מדכתיב ומסך פתח שער החצר המסך כנגד הדלתות לפיכך איקרי שער ועוד הכתיב פתח ואינו כמו ובשעריך שאין בו זכרון פתח כלל וענין הכתוב פשוט ומסך שעל הפתח שהוא במקום שער החצר וסיועא איכא מינה ולענין מתניתין דתנן כל השערים וכו' מינה תלמוד שאין שער אלא בדלתות ואיידי דרוב יש להו דלתות קרי להו שערים ולא איכפת ליה לתנא בפתח אחד ואדרבה אילו אמר כל הפתחים היינו מקשים היכי תנא פתחים והרי כולהו בדלתות חוץ מאחד מהם ולענין וירמסו אותו העם בשער לאו למימרא שהרמיסה בדלתות דוקא ואפשר שלחצו אותו עם הדלתות שהן השער ולענין זה השער לד' ומאי דכתיב עברו ושובו משער לשער במחנה הדבר ידוע שאין במחנה לא שער ולא פתח שאין לשם מבואות ולא חצרות ולא בנין כלל וכן זה השער לי"י כמו וזה שער השמים שאלת לשון לדמיון הענין הוא ולענין שער שיש לו דלתות דאיקרי פתח אמת וליכא עליה מהאי אנפא קושיא שלא אמר בדבריו שהשער לא איקרי פתח אלא הפתח הוא דלא איקרי שער ודבריו ברורים למבינים שכך אמר שכל פתח שאין לו דלתות פתח מקרי שער לא מקרי.

ה׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

ציוני מהר"ן · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו׳

א׳

עשרה תנאין יש בבית ואח"כ יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה וכו' ויהיו לו דלתות. ובהשגות כ' הראב"ד ז"ל שיהיו לו דלתות לא נאמר וכו', ועי' בכ"מ שהעתיק מה שהשיב רבינו בעצמו ע"ז, ועיין במ"ר דברים פ"ו מהו כי לוית חן אר"פ ב"ח לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך אם עשית לך דלת המצות מלוות אותך שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך וכו', ומשמע כדעת רבינו דאינו חייב עד שיהא בו דלת, וע"ש בחי' רש"ש, ועי' ב"ב דנ"ג ע"ב הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה מ"ט קמא ליבני בעלמא הוא דאפיק, וכ' התוס' שם דלא חזיא לדירת קבע כ"ז שאין בה דלתות, ואולי משם למד רבינו זה:

ט׳

סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה כו'. מש"כ ובית שבספינה לא נדע מקורו, עיין טור ביו"ד סי' רפ"ו ובב"ח שם ובחי' הגר"א ביו"ד שם סעיף י"א סקי"ב. אבל יש להביא מקור נאמן לדברי רבינו מדברי הירושלמי סוף מס' מגילה, תפילין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ח אמר תפלין קודמין, מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות, מ"ט דר"ח שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים ע"כ, ומוכח מכאן דמזוזה אינה נוהגת בשום צד במפרשי ימים אף בבית שבספינה, דאי בלא בית בשום מקום אינו חייב, וגם דכמו דלשמואל דס"ל דמזוזה קודמת משום שנוהגת ביו"ט ובשבתות אבל תפילין לעולם אינו נוהג ביו"ט ושבת, ה"נ לר"ח דתפילין קודמין משום שנוהגין במפרשי ימים אבל מזוזה לעולם אינו נוהגת במפרשי ימים, ומוכח דגם בית שבספינה פטור, ומכאן הוא מקור דברי רבינו: [השמטה] ועי' באהלות פ"ח מ"ה דס"ל לר"י דבית שבספינה אינו מביא את הטומאה דל"ה אהל קבוע ואנן קי"ל דלא כר"י כמ"ש רבינו בפי"ג מהל' ט"מ ה"ו ומוכרח לכאורה דגם זה חשיב קבוע ועי' גם בתוספתא דשבת פי"א דבתים שבספינה חייבים בעירוב וכ"פ הרמ"א באו"ח סי' שס"ו סעי' ב' והמג"א בסי' ש"ע סק"ב כתב דסוכת החג בחג אינו חייב בעירוב ולמד זה מהא דיומא דף י' דסוכת החג בחג אינו חייב במזוזה וה"ה דאינו חייב בעירוב וא"כ לדעת התוספתא דבית שבספינה חייב בעירוב משמע לכאורה דחייב גם במזוזה, ועי' בהגרע"א באו"ח שם סי' שס"ו סעי' ב' ועי' עירובין דף נ"ה ע"ב אלו שמתעברין עמה כו' ואלו שאין מתעברין עמה כו' והבית שבספינה, אולם לפי פירש"י שם וכ"כ המג"א בסי' שצ"ח סק"י אין מזה ראיה לענין מזוזה ע"ש. ועי' בנגעים רפי"ב דבית שבספינה אינו מיטמא בנגעים אבל בר"מ ובר"ש שם כתב הטעם דכתיב בבית ארץ אחוזתכם דבעינן שיהיה מחובר בארץ ע"ש שהביאו כן מהתו"כ, ועי' סוכה דף כ"ג בעושה סוכתו בראש הספינה דר"ג פוסל דסוכה דירת קבע בעינן ור"ע מכשיר דסוכה ל"ב אלא דירת עראי ומשמע דבית שבראש הספינה ל"ה קבוע אולם הא שם מיירי רק באינו יכול לעמוד ברוח מצויה דים אבל ביכולה לעמוד ברוח מצויה דים לכ"ע הו"ל קבוע ע"ש ברש"י וי"ל בכ"ז וקצרתי: [עד כאן]:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ו׳, מתוך הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה שבספר אהבה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה כל הרמב״ם