תפילת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום. וכ"כ בפי' המשניות עד סוף שעה רביעית הזמניות והוא שליש היום עיי"ש ומובא במג"א בסי' פ"ט ועיין בפנ"י ח"ד בקונטרס אחרון למס' ברכות מ"ש אם לכל מילי אמרינן כן ומחלק בין עדות לתפילה וכיו"ב עיי"ש: ואם עבר וטעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יוצא ידי חובת תפילה. אבל לא יצא יד"ח תפילה בזמנה. שכשם שתפילה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתיקנו לנו חכמים ונביאים. ועי' ברא"ש שכתב טעה ורבינו כתב עבר וטעה ועי' בפר"ח בסי' פ"ט. ועי' בכ"מ ובב"י בסי' פ"ט בשם הרשב"א דוקא עד חצות ותו לא ועי' בטו"ז ובמג"א שם בזה: והנה כנראה מלשון רבינו דמשו"ה אמרינן אף דשכר תפילה בזמנה לית ליה שכר תפילה אית ליה. פי' לדעתו דתפילה דאורייתא וא"כ מדאורייתא דהוי כל היום וידי דאורייתא יצא רק בעונתה דהוי מדרבנן לא יצא. ולרמב"ן דס"ל תפילה דרבנן צ"ל משום דאמרינן הלואי שיתפלל כל היום וא"כ אית ליה שכר תפילת רשות ולא של מצוה ועי' ברא"ש בשם הגאון בביטל התפילה דאינה בהשלמה מ"מ שכר תפילה אית ליה עיי"ש: וכנראה אין דעת רבינו מסכמת עם מ"ש בתוס' במס' סוכה דף ג' ע"א בד"ה דאמר דאם לא קיים הדאורייתא כתיקון הרבנן גם ידי דאורייתא לא יצא עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בה"ח עיי"ש. אמנם כמ"ש לעיל בפ"א ה"א דקרא ק"ש בברכותיה קיים תפילה דאורייתא וכנראה מיירי בקרא ק"ש כתיקונו רק עבר להתפלל וא"כ האיך נפרש יצא ידי חובת תפילה וצ"ע: ועי' במג"א סי' פ"ט ס"ק ה' שכתב לתרץ למה רק עד חצות ולא עד שש ומחצה וכונתו דמדינא מתחיל זמן מנחה מיד אחר חצות וא"כ אין לו להתפלל שחרית בזמן מנחה דקודמת ואף דמשום שלא נדע מחמירין עד שש ומחצה מ"מ לענין תפילה של שחרית זמן מנחה הוי עיי"ש ובמבארי דבריו: ויש לעיין בזה לפמ"ש בתוס' במס' ברכות דף כ"ח ע"א בד"ה הלכה דלא שייך קודם במנחה למוספי' רק במתפלל שניהם ביחד ולא באינו רוצה להתפלל כעת שניהם עיי"ש וכמו"כ לענין שחרית כן. וגם כיון משום חסרון בקיאין אין מתפללין מנחה מדינא עד שש ומחצה א"כ ודאי מסתברא דלא שייך מנחה קודמת. ועי' עוד בראב"ד ה"י ובמל"מ ה"ט ובלשון רבינו שם עיי"ש ובכ"מ שם:
ב׳
כבר אמרנו שתפילת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תיקנו זמנה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בט' שעות ומחצה וכו' הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב פסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה. אמרו שהמתפלל מאחר שש ומחצה יצא. ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו הנקראת מנחה גדולה. נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה. וכן הדין נותן מפני שהיא תדיר בכל היום. ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות. ועי' בב"י בסי' רל"ג שהחליט מדברי רבינו דרק בדיעבד יוצא במנחה גדולה וכיו"ב בהגהות מיימוני כאן באות ג' ועי' בטו"ז ומג"א שם בסעיף א'. ועי' בפנ"י במס' שבת ט' ע"ב שהקשה על קושית הגמ' שם אילימא סמוך למנחה גדולה אמאי לא הא איכא שעות טובא דאם איכא שעות טובא מאי הוי הא קיי"ל בכל התורה זריזין מקדימין למצוה אף בדבר שזמנו כל היום וכדאיתא בפ"ק דמס' פסחים ותירץ משום דעיקר זמנו בזמן מנחה קטנה עיי"ש: והנה עיין במג"א בסי' כ"ה ס"ק ב' שכתב דכל שיהוי מצוה לא משהינן אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ המצוה מהמובחר ביותר כדמוכח במס' יבמות ל"ט עיי"ש ובשו"ת ח"צ סי' ק"ו ובמל"מ הל' מגילה פ"א הי"א עיי"ש. ויש להבין למה כאן לא נאמר כן וצריך לחלק בין מהמובחר בין שעיקרו מתחילה נתקן מאוחר. ובלא"ה יש לומר דשאני במס' יבמות דמצוה על הגדול אבל לא כי המצוה מצ"ע מובחר ע"י הגדול רק עליו חל המצוה וזוכה בה יותר משאר כל האחים. אבל היכא דמצוה בעצמה מהמובחר לא נדע לכאורה משם. וא"כ יש לחלק מה"ט להאי דקידוש לבנה בסי' תכ"ו עיי"ש וצ"ע בזה:
ד׳
הא למדת שזמן מנחה גדולה וכו' וזמן מנחה קטנה וכו'. ובכ"מ. ברא"ש בשם הגאון דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלוי מנחה דאין לעשות פעם אחת כר' יהודה ופעם אחת כרבנן עיי"ש. ובלח"מ ובשו"ע סי' רל"ג. ועי' בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' א' שהביא מזה ראיה שאין להתיר בספק דמותר מהתורה בתרתי דסתרי עיי"ש. ולכאורה מטעם תרתי דסתרי י"ל בין בפעם אחת או בזה אח"ז ולמ"ש בתוס' ב"ק בפ"ק בשליא נראה אפי' בזה אחר זה ג"כ לא שרי בתרתי דסתרי עיי"ש. וביותר למ"ש לעיל בפ"א מהל' ק"ש דעביד כמר עביד אינו מטעם ספק וכנראה כן מלשון התוס' רק מטעם הכרעה יוכל אחד לסמוך על ר' יהודה או על הרבנן ומטעם ודאי לדעתו ולא מטעם ספק וא"כ אין ראיה מזה לתרתי דסתרי בעלמא. ועי' בב"י שהרא"ש והמרדכי משו"ה מקילין אף בתרתי דסתרי עכשיו דבתפילה הקילו עיי"ש דנראה דמטעם ספק א"כ י"ל דתרתי דסתרי גופיה דלא עבדינן מדרבנן כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי בב' שבילין דהוי מדרבנן ותפילה דרבנן ובהתפלל שחרית גם להרמב"ם הוי מדרבנן וא"כ הוי שניהם דרבנן אבל למ"ש דעביד כמר וכו' לא הוי מטעם ספיקא יקשה להקל. ועי' במרדכי במס' מו"ק המובא במג"א בסי' רס"ז ס"ק א' עיי"ש:
ז׳
המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל. ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שיעלה עמוד השחר יצא. ועי' בתוס' ברכות ל' ע"א בד"ה אבוה דלרש"י בשעת הדחק אפי' קודם עמוד השחר מתפלל והשיגו עליו וכתבו כרבינו ועי' בפנ"י שברש"י שלפנינו בלתי מכריע אם דעתו כן ועי' מ"ש ליישב לפי מ"ש בתוס' בשמו. וכדי שלא נפרש קודם עמוד השחר פי' רבינו כן. והנה בשעת הדחק לאחר העלות השחר מחלוקת בהראשונים להלכה ולשון רבינו שכתב ואם התפללו בשעת הדחק יצא היה נראה בדיעבד בלבד יצא ולא כן נראה בכ"מ וכיו"ב לדעתו ועי' בס' מעשה רוקח שהקשה למה פסק כאבוה דשמואל ולא כרב אשי ורבני קשישאי עיי"ש. ונראה דע"כ כונתו לכתחילה דבדיעבד אפי' שלא בשעת הדחק יצא לאחר עמוד השחר כמ"ש ברא"ש ריש תפילת השחר ובסי' פ"ט סעיף א' עיי"ש. וי"ל משו"ה כתב רבינו לשון יצא ולא בשעת הדחק קורין לאחר העמוד השחר דהיה נראה דלא הוי מהמובחר להתפלל בזמן שלא כראוי ממש עבור צרכיו בדרך ואבוה דשמואל מסתמא היה לצרכי מצוה ובגמ' לא הזכירו משום דאף לצרכיו יוכל לעשות כן לכתחילה אבל כיון שאין לעשות כן על צורך קטן לכן כתב לשון יצא המורה ע"ז: ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן תפילת של מוצאי שבת בשבת לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאה"כ. ועי' בראב"ד ובכ"מ ולח"מ. ובמג"א בסי' רס"ז ס"ק א' בשם בה"ג בשבת משום הוספת חול על הקודש ועי' ברבינו יונה. ובמג"א שם כתב וז"ל ונ"ל לתת טוב טעם דהא תפילת ערבית נתקנה כנגד אברים ופדרים שמתאכלין בלילה. ובשבת אסור ליתנן דאמרינן ולא עולת חול בשבת כדאי' בשבת דף ק"ד וכיו"ב בב"י בסי' רל"ו בשם הכל בו וכו' עכ"ל. וצריך לפרש דא"כ לא יתפלל כלל בליל שבת רק קודם לזה. ונראה כונתו דאף בלילה הוי התפילה עכ"פ נגד האברים והפדרים שהמה על המזבח רק דעדיף שיהיה התפילה בזמן שראוי אף ליתנם על המזבח דהוי בזמן הקרבה ממש: והנה לפמ"ש במג"א יהיה דומה למ"ש רבינו במנחה גדולה בהלכה ב' כיון דבערב פסח שחל בערב שבת היו שוחטין וכו' יוצא כל השנה בעת ההיא וכמו"כ מכ"ש בערב שבת דכל השבוע דיהיה יוצא של ערבית מקודם. וי"ל אף למאן דס"ל דהוי כתרתי דסתרי מ"מ בדיעבד יצא וצ"ע בזה וגם י"ל דשאני מבמנחה גדולה דאין דנין רק עליה בלבד אבל בזה עכ"פ לא יוכל להתפלל מנחה אז למאן דס"ל דהוי באמת זמן ערבית. והנה לדעת רבינו דס"ל תוספת שבת דרבנן וי"ל משו"ה כתב כיון שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה דאם הוי חובה מדרבנן לא ניפוק מזמנה עבור דרבנן וכמ"ש לעיל לדייק בלשון רבינו שכתב שלאחר עמוד השחר יצא וכאן כתב ויש לו להתפלל של לילי שבת בערב שבת דנראה מהמובחר כן ולא כמ"ש ז"ל וכן בהגהות מיימוני דבהיה להם טרדא של מצוה היו עושין כן. ונראה דעת רבינו כבה"ג משום תוספת שבת וכמ"ש ומשו"ה השיג עליו הראב"ד דס"ל דוקא לצורך השעה ועי' בכ"מ בשם הרבינו מנוח ג"כ כראב"ד לדעת רבינו ולענ"ד נראה כמ"ש:
ח׳
כל מי שעבר עליו זמן תפילה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלים. בשוגג או שהיה אנוס או טרוד משלים אותה תפילה בזמן תפילה הסמוכה לה ומקדים תפילה שבזמנה ואחריה מתפלל את התשלומין. הנה מסידור הלשון אם לא זו אף זו או זו ואצ"ל זו בכ"מ ורבינו כתב בשוגג והו"ל לאח"ז או טרוד ואח"ז אנוס בלשון אצ"ל זו. ונראה דאנוס וטרוד בגדר אחד אף דטרוד קרוב למזיד כדאי' בשו"ע בסי' ק"ח סעיף ח' מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד וע"י כך הפסיד מלהתפלל וכן מי שהיה שכור ולא התפלל כולם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין מיהו לכתחילה לא יעבור זמן תפילה משום הפסד ממון עכ"ל ועי' בטו"ז שם ס"ק ז'. ועי' בב"י בשם נמוק"י במס' ב"ק וסיים בב"י שם דלא מקרי מזיד אלא כשמבטל בשאט נפש בלי שום טרדא עיי"ש כי שיכור חשוב אונס עי' בב"י בסי' צ"ט ראיה לזה ובפר"ח שם עיי"ש. וכנראה דב' תקנות דרבנן היו מנין התפילות וגם זמנם. ואם ביטל הזמן באחד עכ"פ ישלימו בהזמן השני. ועי' בפ' אין עומדין עיי"ש ובפנ"י ריש פ' תפילת השחר: והנה בעוסקים במצוה שפטורים מתפילה בא"א לקיים שניהם לכו"ע אם חייבין להשלים ועי' במל"מ בה"ט אם שייך השלמה בק"ש וא"כ בחתן וכיו"ב יהיה שייך השלמה ופשר דבר נמצא בטו"ז בסי' ק"ח ס"ק א' עיי"ש. ונראה דתליא לדעת הסוברים באפשר לקיים שניהם חייב בעוסק במצוה א"כ אף באי אפשר שייך השלמה ולמאן דס"ל בכל גוונא פטור אז לא שייך השלמה:
י׳
טעה ולא התפלל לא תפילה זו ולא תפילה הסמוכה לה אינו משלים וכו'. מלשון התוס' ברכות כ"ו ע"א בד"ה טעה שכתבו ולאחר שתי תפילות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח ואפי' תפילה אחת אם בטל במזיד לא יוכל לתקן ובסמוך קרי ליה מעוות לא יוכל לתקן עכ"ל. הנה כמ"ש בהל' הקודמת מחמת טרדא ושכרות מקרי אונס וכמ"ש בב"י הנ"ל רק במזיד בשאט נפש עיי"ש. וא"כ כנראה בשכח בשתי תפילות הוי כמזיד ואולי יש לדמותו להאי סמיא במס' ביצה. אבל כ"ז שייך בשכח אבל באנוס בשני תפילות היכא דלא שייך לומר דהוי כמזיד א"כ מאי שנא שתים או אחת וחפשתי ומצאתי בפנ"י שם שכתב כל זה שכתבתי עיי"ש. ונראה הלשון לא מצינו שתיקנו וכו' דדעת התוס' דלא שכיח לבוא לידי עכוב בשתי תפילות ובלא שכיח לא תיקנו ולא ימצא רק במזיד ובמזיד ודאי לא תיקנו. אבל באמת לשון שתיקנו וכו' שכתבו בתוס' צריך פי' דמאי תקנה מחודשת הוי בזה. נאמר דלא גזרו וקנסו באונס בין דשכיח ולא שכיח. וצ"ל דס"ל דהשלמה הוי תקנה מחודשת וצ"ע דהאיך מצינו כן. ועי' בטור בסי' ק"ח דדעת הבה"ג אינו כן ודעתו דמהני השלמה אף בכמה תפילות והנה באמת השלמה בתפילה בין אם אבות תיקנו היא בזמנים מיוחדים ובין נגד הקרבנות לא מצינו בקרבן של שחר השלמה בשל ערבים. וזה שהביא לתוס' לומר שהיא תקנה מחודשת ההשלמה:
י״א
היו לפניו שתי תפילות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל מוספין. ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו. במס' ברכות כ"ח ע"א להת"ק מתפלל של מנחה תחילה שתדירה ולר' יהודה של מוסף שהי' מצוה עוברת וברש"י מתפלל של מנחה מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחילת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה. ואח"כ של מוספין הואיל וזמנה אינו עובר דהא אמרי רבנן ושל מוספין כל היום שזו מצוה עוברת ר' יהודה לטעמיה דאמר עד ז' שעות ותו לא עכ"ל: והנה בגמ' איתא משום תדיר ולמה פי' ברש"י משום כדי להקדימה ושלא יקרא פושע וכו' ונראה דכמ"ש בתוס' בד"ה הלכה דמשו"ה ביו"כ א"צ להקדים מנחה משום דוקא באין שהות וצריך להתפלל שניהם ביחד שייך תדיר אבל אם בלא"ה אינו מתפלל השתא מנחה לא שייך תדיר עיי"ש. ולכן כתב ברש"י כדי להקדימה משום שיהוי מצוה ושלא יהיה נקרא פושע וא"כ זמנו עתה וממילא שייך תדיר. ועי' ברא"ש בשם הירושלמי לחלק בין יש שעות לא כבבלי וגם מה שיש מחלקים בין מנחה גדולה וקטנה עיי"ש. והנה ר' יוחנן אמר מנחה קודמת והוא האומר שלאחר ז' נקרא פושע וי"ל משו"ה כתב רש"י שיקדים שלא יקרא פושע ורבינו שכתב ויש מי שהורה וכו' וכמ"ש בכ"מ ביוה"כ דמצוי כן עיי"ש. וא"כ נראה שאינו סובר כדעת תוס' הנ"ל. אמנם מ"ש ברש"י כדי להקדימה וכו' לכאורה כמ"ש לעיל דיש קדימה למנחה קטנה לגדולה ולא שייך שיהוי מצוה בזה וא"כ יהיו דברי רש"י נאמרים רק במנחה קטנה. ואולי בכה"ג דיו"כ עבור כי מתפללים כל היום שייך אתי למפשע שיעבור זמן המנחה והוי כמו סעודה גדולה וכיו"ב וצ"ע:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ג׳
ז׳
ויש לו להתפלל כו' וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת. רב האי גאון כתב דוקא במקום אונס ולצורך מצוה ויעוי' טור סימן רצ"ג ונראה דלזה כיון עולא דאמר לא בצד עמוד הוי אלא בצד תמרה כו' אלא ר"א בר' יוסי כו' אלא של מוצאי שבת בשבת. פירושו שהיה בשדה ותמרה גבוה הרבה (פאה פרק ד') ורואהו מרחוק ואמר שביתתו בעקרו (עירובין פ"ד) ושבת שם והתפלל של מוצאי שבת בשבת ולכשחשכה הלך לדרכו דהי' מהלך לצרכי ציבור וזה ר"א בר' יוסי שהלך לרומי לבקש להתבטל הגזירה שגזרו על ישראל (מעילה ט"ז ע"ב) כן נראה ותו קמ"ל דלא גזר שמא אתי להשתמש במחובר או לתלוש יעוי' שבת פרק כירה אין מניחין נר ע"ג דקל ביו"ט. ודוק.
ט׳
כיצד טעה ולא התפלל שחרית כו' טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה יתפלל ערבית שתים כו'. בגמרא א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו, ומשו"ה מסיים ואין בזה כו' דבלא זה הו"א דאיהו סובר דזמן מנחה עד פלג המנחה ואחרי פלג המנחה הוי זמן מעריב לכן מתפלל שתים מנחה ומעריב אבל הכל באותו יום, לכן קמ"ל דאף ביום של אחריו מצי להתפלל, וכן כתב רבינו ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה, ונראה דזה רק אי נימא תפלות אבות תקנום ואם כן צריך להתפלל למחר משום תפלות אבות. אבל אי נימא דתפלות כנגד תמידים תקנום. אם כן עבר יומו בטל קרבנו, ובאמת קיי"ל כתרווייהו וכמו דאמרו תניא כוותיה דריב"ח תניא כוותיה דריהב"ל, והיינו דזמני תפלות תקנום כנגד קרבנות וכפי זמן הקרבנות ובכ"ז אבות תקנום וכן כתב רבינו כאן דכנגד תמידים תקנום, ובהלכות מלכים כתב דאבות תקנום, ואם כן א"ש מה דאמר בדף כ"ח אמר ר' יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ מוספין משום דתדירא. אף ע"ג דמנחה יש לה תשלומין ושל מוספין אין לה תשלומין בכ"ז שכר מצוה בזמנה לית ליה כו' תנא מיניה מ' זימני כו' חדת הי לי משום דמספקא לי בר' יהושע בן לוי דאיהו סבר דתפילות כנגד תמידין תקנום ואין לה לשל מנחה תשלומין משום דעבר יומו בטל קרבנו ודו"ק. והוי סתם דמשנה ומחלוקת בברייתא ור' יוחנן לבדו סובר דהלכה כסתם יעוי' חדושי רשב"א ב"ק דף ק"ב ודו"ק.
י״א
ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו. בזה אתי שפיר השמועה בפרק אין עומדין בפלוגתא דרב הונא ורב אסי בטעה באמצעית דר"א אמר אמצעיות אין להם סדר והפירוש הפשוט כרש"י ואם דלג ברכה אחת ואח"כ נזכר בה אומרה אף שלא במקומה וא"כ פליגא על משנתנו דאמר מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה, והגמ' מקשה לרב הונא ולא לרב אסי ומה אתי שפיר דלשנות הסדר של הברכות כמו אם דלג רפאנו ויאמרנה אחר ברכת השנים אם בשליח צבור שמתפלל לפני הצבור כמו דמיירי משנתנו בעובר לפני התיבה יטעו ויאמרו דהסדר הוא כך לכן מתחיל מתחילת ברכה שטעה אבל ביחיד המתפלל אומרה בדילוג אם טעה ולא חייש לשמא יטעה בזה, שהוא עצמו יודע שבשגגה דלגו לכן לא קשה, אבל לרב הונא מקשה דלחזור לאתה חונן לא שייך למיפלג בין צבור ליחיד וברור. ומזה השבתי בתשובה דלא כהעט"ז בנאנסו ולא קראו בשני בשבת בס"ת שלא יקראו למחר בשלישי משום דבצבור לא משנינן הסדר ואע"ג דיהיו שלשה ימים בלא תורה על כיו"ב אמרו בירושלמי פ"ק דמוע"ק גבי ציון מוטב שתתקלקל לשעה ולא תתקלקל לעולם והארכתי בזה ואכ"מ.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
יצחק ירנן · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ג׳
א׳
תפילת השחר וכו' עם הנץ החמה. ועיין בב"י ריש סימן פ"ט דאחר שהביא דברי רבינו כתב על שם רבינו ירוחם וז"ל ור"י כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו וכו' ונראה שהוא סובר וכו' ולא ידעתי וכו'. ולי הדיוט דבריו תמוהים דאיך הבין לדעת רבינו ירוחם דמשיראה את חבירו תוך ד' אמות ויכירנו, ואם עלה ברק השחר אחד, ואינו דביראה את חבירו כתב ר"י דהוא זמן תפילה ובעלה ברק השחר כתב דאם התפלל בדיעבד יצא, נמצא ג' זמנים מחולקים דמשעלה ברק השחר בדיעבד יצא ומשיראה את חבירו ברחוק ד' אמות הוא זמן תפילה שהוא זמן מאוחר יותר דהיינו עד הנץ החמה משום יראוך עם שמש ואיך השוום מרן יחד. וכפי זה גם אינו מובן מ"ש שפירש כן ר"י כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מ"ש הרא"ש, והא אינם זמן אחד. גם קשה איך אפשר דיפרש ר"י דמ"ש אביי לתפילה כאחרים ר"ל לתפילה ממש והא סיים שם ולק"ש כוותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה וידוע דהתפילה היא אחר ק"ש וזמנה משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו הוא קודם להנץ החמה וק"ש כוותיקין שהוא מאוחר, ובשלמא אם הוא תפילין ניחא שהוא כסדר זה תפילין תחילה ואח"כ ק"ש וכמ"ש רש"י ודוק. עוד כתב מרן שם וז"ל ונראה שלמדו כן וכו' דלא גרע קודם חצות וכו' הרואה יראה דבין לפי' א' בין לפי' ב' לעולם קודם חצות לר' יהודה הוא נלמד או מאחר חצות לכו"ע לפי' א', או דלא נשוי כ"כ פלוגתא בין ר' יהודה לרבנן, ובין הכי ובין הכי קשה דאמאי צריך הרא"ש ז"ל להוציא הדין באופן זה ונפק"מ לדרך הב' שכתב מרן דאחר חצות לר"י אינו מועיל אפילו לשכר תפילה שלא בזמנה, ולדרך הא' ברור לעין כל דוחק הלשון בדברי הרא"ש ובפשיטות היה יכול להוציא הדין לר"י אפילו אחר חצות יש לו שכר תפילה שלא בזמנה שכשם שקשה לרבנן שאמרו עד חצות כן קשה לר' יהודה במכל שכן דס"ל עד ד' שעות וצריך לתרץ דעד ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה ונמצא הדין כמ"ש וגם לרבות עד הלילה. וראיתי להלח"מ הקשה כמו כן בפשט דברי הרא"ש וכתב וכבר תמה עליו הרב ב"י. ולא ידעתי איך כתב דעל קושיא זאת מתרץ, והא מזה לא איירי מרן ומה שקשה על הרא"ש בסתם קשה גם בפי' מרן וכמ"ש, הן אמת דלפי' א' דמרן יש לדוחה לדחות ולפרש כמ"ש הלח"מ דבדבריו מתיישב קושיא זאת ברם בתירוץ האחרון לא נגע ולא פגע בזה. עוד כתב בב"י שם וז"ל הילכך ממעטינן בפלוגתייהו וכו' והקשה הלח"מ ז"ל שם כיון דטעמא דרבנן היינו משום דתמיד היה קרב עד חצות וטעמא דר' יהודה היינו משום דתמיד היה קרב עד ד' שעות מנין לו לתת זמן לר"י עד חצות כלל. ועוד קשה מה שהקשה הרב לחם יהודה וז"ל ועוד קשה דאדרבא מוכח בש"ס דלר"י אחר ד' שעות לא יצא דהא גבי מוספין קאמר עד ז' שעות ומוכח בש"ס ופוסק דלרבנן דקיי"ל כוותייהו בדין המוספין אם התפלל אחר ז' שעות נקרא פושע ויצא ידי חובתו ומדרבנן נשמע לר"י וכו'. ועוד קשה דהתם דף כ"ח אמרו כל המתפלל תפילת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד וכו' וכיון דאתרוייהו קאי קרא משמע דשוין נינהו דלאחר זמנן אף בדיעבד לא יצא עכ"ל. ולענ"ד ליישב הכל נקדים מ"ש התוס' ד"ה איבעיא להו וכו' לא בעי אם טעה ולא התפלל תפילת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר [עבר] זמן מוסף וכו' עד סוף דבריהם. היוצא מדבריהם דשנא תפילת מוסף מתפילת שחרית כיון דתפילת שחרית וכן השאר רחמי נינהו לא כן מוסף ואף דכולן כנגד קרבנות תקנום וא"כ משו"ה לר' יהודה אף דזמנה עד ד' שעות מ"מ מודה דיכול להתפלל אח"כ כיון דרחמי נינהו ולא דמי למוספין. גם מ"ש מקרא דנוגי ממועד דמוקי ר"י בין לשחרית בין למוסף לא קשיא כיון דלאחר ד' שעות לר"י אין לו שכר תפילה בזמנה קרי ביה נוגי ממועד ומה שמתפלל אח"כ משום דרחמי נינהו ולכן במוסף דלא שייך רחמי אינו מתפלל ונמצא יישוב לכל. והב"ח לא נראה לו דברי מרן אלו ובחר לו דרך לעצמו והעלה דבין לר' יהודה עד ד' שעות ובין לרבנן עד חצות שכר תפילה בזמנה יש לו מכאן ואילך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עד המנחה שכר תפילה שלא בזמנה יש לו ואפי' איחר במזיד ומכאן ואילך מתפלל של מנחה תחילה ואח"כ שחרית ודוקא בשוגג וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים דאיך השוה להרי"ף והרא"ש ורבינו והטור בזה והא הרי"ף והרא"ש כתבו היכא דטעי וצלי לאחר ד' לר"י מתפלל וכו' נמצא דדוקא בטעה ברם בהזיד לר"י אינו מתפלל כלל ולא כן להרמב"ם והטור דכתבו עבר או טעה וכו' ואיך הוא השוום בדרך זה וי"ל. עוד שם הב"ח חולק עם מרן בפי' דברי הרשב"א דלדעת מרן פי' דבריו הוא שאחר חצות קודם המנחה אינו יכול להתפלל מכל וכל אלא דלאחר חצות שהגיע שעת המנחה מתפלל מנחה תחילה ואח"כ שחרית ולהב"ח כוונת הרשב"א הוא לאשמועינן דין אחר לענין תשלומים והוא דר"ל דאם לא התפלל שחרית והגיע זמן מנחה גדולה לא יאמר התפלל שחרית ואח"כ מנחה אלא להיפך וכו' יעו"ש. ולענ"ד לא ראיתי בדברי הרשב"א אופן לפרש כן וז"ל ומיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה וכו' חוזר ומשלים וכו' אבל שלא בזמן תפילה וכו'. ובדברים אלו היכן רמוז מ"ש הב"ח, ומה גם שזה פשוט והוא ש"ס ערוך דהתשלומין הוא אחר התפילה שהיא זמנה ותניא טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת וכו' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שנים של חול מבדיל בראשון וכו' הרי בפירוש דהשני הוא לתשלומין. גם הרב פר"ח כתב דלא כמ"ש מרן בב"י ומור"ם ז"ל דליתא וכ"כ הב"ח וכו'. ובסי' ק"ח ס"ק ג' על מ"ש מרן בסעי' ג' וז"ל הא דמשלים התפילה שהפסיד דוקא בזמן תפילה אבל בשעה שאינה זמן תפילה לא וכתב עליו [הפר"ח] דוקא בזמן תפילה כלומר בעודו עסוק בתפילה העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד' אמות וכו' אבל אם הפסיק בין תפילה לתפילה והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל תשלומין ודקדק כן הרשב"א וכו' וזו היא כוונת הרשב"א שמשם לקח המחבר מ"ש כאן ודלא כהבנת ב"י ומור"ם סי' פ"ט. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן בדברי הרשב"א דאין דבריו סובלין פי' זה כמו שיראה המעיין. עוד שם בב"י וז"ל ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב"א וכו', וראיתי להלח"מ פ"ג מהל' תפלה הקשה וז"ל וקשה עליו דא"כ למה לא תירץ בש"ס כשהקשה וכו"ע ותו לא דמאי דקאמר עד חצות הוא לומר דעד חצות יכול להתפלל כל זמן שירצה אבל מחצות ואילך אינו זמן תפלה עד לאחר חצי שעה שאינו זמן שום תפילה, ותירץ וז"ל ומיהו לזה י"ל דאי הוה הכי לא אהני מיעוטא דמתני' דעד חצות אלא לחצי שעה לבד אלא להוסיף ג"כ לגבי דר' יהודה. ולענ"ד נראה לעיקר קושייתו דאינו יכול לתרץ הכי בש"ס דאי מתרץ הכי נמצא דנשאר הענין כפשוטו דאין חילוק בין זמן לזמן לשכר תפלה ובין הכי ובין הכי יש לו שכר תפלה בזמנה אלא דחצי שעה אחר חצות אינו יכול להתפלל וא"כ מאי טעה דקאמר דמשמע דוקא טעה ואם הזיד אינו מתפלל והא כל דאם הזיד אינו מתפלל איך אם טעה יהיה לו שכר תפלה בזמנה. ועוד כיון דבאמצע יש זמן שעבר זמן תפילה מ"מ, איך אפשר שיהיה לו אח"כ שכר תפילה בזמנה ולכן תירץ בש"ס כדתירץ ודוק.
ב׳
כבר אמרנו וכו'. עיין מ"ש הלח"מ ובכלל דבריו הביא דברי התוס' דפרק תפילת השחר שהקשו מנא ליה הא דבשלמא עד תשע שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי וכו' מנחה קטנה יעו"ש. ולענ"ד חילייהו מדתני בסיפא דהאי ברייתא דאפליגו ר' יהודה ורבנן ואיזהו מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזהו מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה ע"כ, וסתמא קתני דמשמע בין לר"י בין לרבנן ותיבת ולמעלה משמע עד הלילה וא"כ קשיא ליה אמאי קאמר עד פלג המנחה ואהא תירץ שפיר דר"י ס"ל דתפילת מנחה הוי כנגד קטורת וקטורת היה עסקו חמשה רביעי שעה דהיינו שעה ורביע ומתחיל זמנו מתשע שעות ומחצה, ולמעלה דקאמר ר"י היינו עד אחת עשרה שעות חסר רביע שאז כלה זמן הקטורת משא"כ לת"ק דהוי כנגד תמיד של בין הערבים שכלה זמנו עד הלילה ולמעלה ר"ל עד הלילה וק"ל.
ד׳
וזמן מנחה קטנה וכו'. וכתב מרן ויש לדקדק בלשון רבינו שהו"ל לכתוב וזמן מנחה קטנה וכו'. ועיין להרב מקראי קדש מה שכתב ע"ז וליתא וכו' יעו"ש. ומי יתן ידעתי מה הכוונה בדבריו דהלא דבריו הם דברי מרן שכתב לתרץ קושיא זאת.
ז׳
המתפלל תפלה וכו' וכתב מרן כבר אפשר וכו' והיינו אם לא יתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה וכו'. וכתב הרב מרכבת המשנה וז"ל וקצת קשה דאמאי בתפילת המנחה לקח רבינו לעיל סברת ר' יהודה לעיקר מדכתב וזמן מנחה קטנה וכו' ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה וכאן בתפילת ערבית כתב בתחילה שזמנה מתחילת הלילה והיינו כת"ק ואח"כ כתב ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בער"ש והיינו כר' יהודה וי"ל עכ"ל. ונראה דלעיל גבי מנחה רבינו נחית לכתוב כסדר היום דתחילה בא זמן ר' יהודה ואחר כך בא זמן ת"ק וז"ש וקטנה מתשע שעות ומחצה וכו' עד שישאר מן היום שעה ורביע דהיינו קודם הלילה ואח"כ ויש וכו' עד שתשקע החמה דהיינו זמן מאוחר יותר וכאן כתב דעת ת"ק קודם דמסתבר לכתחילה כוותיה וק"ל. ובני יצחק נר"ו תירץ דבכל אחד נקט רבינו מילתא דשוייא לתרוייהו דבין לרבנן בין לר' יהודה יוצא ידי חובה ולכתחילה עדיף לעשות כן לצאת ידי ספק ולכן גבי מנחה נקט תחילה דזמן מנחה קטנה עד י"א שעות דאליבא דכו"ע מתשע [שעות] עד אחת עשרה חסר רביע הוא זמנה אלא דרבנן הוסיפו דעד הלילה ג"כ הוא זמנה ומשו"ה נקט תחילה סברת ר"י ואח"כ סברת רבנן דלכתחילה יעשה כן לצאת ידי ספק וגבי ערבית נקט תחילה שזמנה מתחילת הלילה דהיינו סברת רבנן משום דאף לר"י נמי הוא זמנה אלא דר"י הוסיף דאף מאחת עשרה שעות מתחיל זמנה ויעשה כן גם בערבית לכתחילה לומר מתחילת הלילה כדי לצאת ידי ספק וק"ל.
י׳
טעה וכו'. עיין בב"י סי' ק"ח וז"ל וכתב עוד הרשב"א ומיהו דוקא בזמן תפלה וכו'. פי' דבריו כמ"ש מרן גופיה שם לעיל סי' פ"ט והכי פירושו דוקא בזמן תפלה דהיינו שהוא שאר תפילות לאפוקי זמן שאינו ראוי לשום תפילה כמו חצי שעה אחר חצות והוא עוסק בתפילתו פי' כיון שהוא זמן תפילה נקרא עוסק בתפילתו וסיים אבל שלא בזמן תפלה לא ודוק. וכ"כ בסעי' ה' הא דמשלים התפלה דוקא בזמן תפלה אבל באינו זמן תפלה לא, וזמן משמע כדכתיבנא. וראיתי להפר"ח סי' זה כתב ע"ז וז"ל כלומר בעודו עוסק בתפילה העיקרית וכו' יעו"ש ודבריו תמוהים וכמ"ש לעיל ה"א (וכמ"ש) [ובמ"ש] עוד הרב ז"ל וז"ל וזו היא דעת הראב"ד בהשגות פ"ג מהל' תפילה, גם בזה לענ"ד ליתא ודברי הראב"ד ה"פ והם ממש כמ"ש בפי' דברי הרשב"א במ"ש עכ"ל וכו' עד סוף הלשון. וה"פ אינן אלא עם התפילה שבאה בזמנה כלומר כיון שהוא זמן תפילה וזה הוא שסיים הואיל ושעת תפילה הוא וראיתי למהריק"ש הביאו היד אהרן נר"ו שדקדק דדעת רבינו דדוקא תפילת תשלומין צריך שתהיה סמוכה לתפילת העיקר אבל אם עבר זמן מה שוב אין לה תשלומין וכתב שלא בא זה מפורש בהרשב"א והראב"ד. ודבריו תמוהים דאדרבא מדברי רבינו ליכא הוכחה אבל מדברי הרשב"א והראב"ד יש להוכיח כן וכמ"ש הרב פר"ח ושוב ראיתי להרב בני חיי הביא לשון מהריק"ש כת"י היפך ממש ממ"ש היד אהרן נר"ו אלא דגם לפי מ"ש הרב ב"ח ז"ל דנהי דיש להוכיח כן מלשון רבינו ברם אפשר שהוא לכתחילה אבל אם עבר ולא התפלל בסמוך מי יאמר דהפסיד התפילה. ועיין מ"ש הלח"מ וז"ל והא דכתב רבינו כן וכו' עד מיהו ישלים ולענ"ד נראה דאי הוה נקיט הכי הו"א דוקא במציאות זה דבג' נזכר שלא התפלל הראשונה כיון דהתפילה השניה שהיא סמוכה הו"ל ליתן דעתו שלא התפלל ראשונה והוי כפושע לא כן בשכח מכל וכל הוי כאנוס וסד"א דיתפלל שניים קמ"ל אלא השניה.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג׳, מתוך הלכות תפילה וברכת כהנים שבספר אהבה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
