הלכות תפילה וברכת כהנים · פרק י״ג
הלכה א׳
הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאל שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת. מַתְחִילִין בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת וְקוֹרִין בְּסֵדֶר (בראשית א א) ״בְּרֵאשִׁית״. בַּשְּׁנִיָּה (בראשית ו ט) ״אֵלֶּה תּוֹלְדֹת״. בַּשְּׁלִישִׁית (בראשית יב א) ״וַיֹּאמֶר יְיָ׳ אֶל אַבְרָם״. וְקוֹרְאִין וְהוֹלְכִין עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה עַד שֶׁגּוֹמְרִין אֶת הַתּוֹרָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט:
הלכה ב׳
עֶזְרָא תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא קֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין (במדבר א א) ״בְּמִדְבַּר סִינַי״ קֹדֶם עֲצֶרֶת. (דברים ג כג) ״וָאֶתְחַנַּן״ אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. (דברים כט ט) ״אַתֶּם נִצָּבִים״ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. (ויקרא ו ב) ״צַו אֶת אַהֲרֹן״ קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁקּוֹרִין שַׁחֲרִית שְׁנֵי סְדָרִין כְּגוֹן (ויקרא יב ב) ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ״ וְ(ויקרא יד ב) ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״. (ויקרא כו ג) ״אִם בְּחֻקֹּתַי״ עִם (ויקרא כה א) ״בְּהַר סִינַי״ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִימוּ בְּשָׁנָה וְיִקְרְאוּ אוֹתָן הַסְּדָרִים בְּעוֹנָתָן:
הלכה ג׳
מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית שָׁם קוֹרְאִין בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּלְשַׁבָּת הַבָּאָה. כֵּיצַד. שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית בְּסֵדֶר (בראשית א א) ״בְּרֵאשִׁית״. בְּמִנְחָה קוֹרִין (בראשית ו ט) ״אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ״ עֲשָׂרָה פְּסוּקִים אוֹ יוֹתֵר. וְכֵן בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. וְכֵן לְשַׁבָּת הַבָּאָה בְּשַׁחֲרִית מַתְחִילִין מֵאֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ וְקוֹרֵא עַד סוֹף הַסֵּדֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קוֹרִין כָּל הַשָּׁנָה. וּמַפְטִירִין בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת בַּנָּבִיא מֵעֵין שֶׁקָּרָא בַּתּוֹרָה:
הלכה ד׳
וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מִפָּרָשַׁת (במדבר כח ב) ״צַו״. וְהַשֵּׁנִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק ג׳ שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן וּשְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁאַחֲרָיו כְּדֵי שֶׁיְּשַׁיֵּר בַּפָּרָשָׁה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁשִּׁיֵּר הַשֵּׁנִי עִם (במדבר כח ט) ״וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת״. וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא (במדבר כח יא) ״וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם״. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית. בְּאֶחָד קוֹרִין בּוֹ סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ הַמַּשְׁלִים וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּמַפְטִירִין (ישעיה סו כג) ״וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ״. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין (ישעיה א יד) ״חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי״. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין בַּשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו (שמואל א כ יח) ״וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ״:
הלכה ה׳
כָּל הָעוֹלֶה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה פּוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב וּמְסַיֵּם בְּדָבָר טוֹב. אֲבָל פָּרָשַׁת (דברים לב א) ״הַאֲזִינוּ״ קוֹרֵא הָרִאשׁוֹן עַד (דברים לב ז) ״זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם״. וְהַשֵּׁנִי מַתְחִיל מִזְּכֹר יְמוֹת עוֹלָם עַד (דברים לב יג) ״יַרְכִּבֵהוּ״. וְהַשְּׁלִישִׁי מִיַּרְכִּבֵהוּ עַד וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ. וְהָרְבִיעִי מִן וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ עַד (דברים לב כט) ״לוּ חָכְמוּ״. וְהַחֲמִישִׁי מִן לוּ חָכְמוּ עַד (דברים לב מ) ״כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי״. וְהַשִּׁשִּׁי מִכִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי עַד סוֹף הַשִּׁירָה. וְלָמָּה פּוֹסְקִין בָּהּ בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן תּוֹכָחָה כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ הָעָם בִּתְשׁוּבָה:
הלכה ו׳
שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבְּסוֹף הַתּוֹרָה מֻתָּר לִקְרוֹת אוֹתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. אַף עַל פִּי שֶׁהַכּל תּוֹרָה הִיא וּמשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָם הוֹאִיל וּמַשְׁמָעָן שֶׁהֵם אַחַר מִיתַת משֶׁה הֲרֵי נִשְׁתַּנּוּ וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְיָחִיד לִקְרוֹת אוֹתָן:
הלכה ז׳
קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶן אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם בַּפָּסוּק שֶׁל אַחֲרֵיהֶם. וּקְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה אִם רָצָה לִפְסֹק בָּהֶן פּוֹסֵק וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם שֶׁלֹּא לִפְסֹק בָּהֶן אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן:
הלכה ח׳
מַפְסִיקִין לְמוֹעֲדוֹת וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְקוֹרְאִין בְּעִנְיַן הַמּוֹעֵד, לֹא בְּסֵדֶר שַׁבָּת. וּמשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין בְּכָל מוֹעֵד עִנְיָנוֹ. וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בְּכָל מוֹעֵד וּמוֹעֵד. וּמַה הֵן קוֹרִין. בְּפֶסַח בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן (שמות יב כא) ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם״ וּמַפְטִירִין בְּ(גמרא מגילה לא א) ״פֶסַח גִּלְגָּל״. וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי (ויקרא כב כז) ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב״ וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ. בַּשְּׁלִישִׁי (שמות יג ב) ״קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר״. בָּרְבִיעִי (שמות כב כד) ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה״. בַּחֲמִישִׁי (שמות לד א) ״פְּסָל לְךָ״. בְּשִׁשִּׁי (במדבר ט ב) ״וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ״. בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן (שמות יג יז) ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח״ עַד סוֹף הַשִּׁירָה עַד (שמות טו כו) ״כִּי אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ״ וּמַפְטִירִין (שמואל ב כב א) ״וַיְדַבֵּר דָּוִד״. וּבַשְּׁמִינִי (דברים טו יט) ״כָּל הַבְּכוֹר״ וּמַפְטִירִין (ישעיה י לב) ״עוֹד הַיּוֹם״:
הלכה ט׳
בַּעֲצֶרֶת קוֹרִין בְּ(דברים טז ט) ״שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת״. וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן (שמות יט א) ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי״ וּמַפְטִירִין בְּמֶרְכָּבָה. וּבְשֵׁנִי קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת (דברים טו יט) ״כָּל הַבְּכוֹר״ וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק:
הלכה י׳
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קוֹרִין (במדבר כט א) ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״. וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן (בראשית כא א) ״וַיְיָ׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״ וּמַפְטִירִין (שמואל א א א) ״וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם״. וּבְשֵׁנִי קוֹרִין (בראשית כב א) ״וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם״ וּמַפְטִירִין (ירמיה לא יט) ״הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם״:
הלכה י״א
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁחֲרִית קוֹרִין (ויקרא טז א) ״אַחֲרֵי מוֹת״ וּמַפְטִירִין (ישעיה נז טו) ״כֹּה אָמַר רָם וְנִשָּׂא״. בְּמִנְחָה קוֹרִין בַּעֲרָיוֹת שֶׁבְּאַחֲרֵי מוֹת כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר וְיִכָּלֵם כָּל מִי שֶׁנִּכְשַׁל בְּאַחַת מֵהֶן וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּמַפְטִיר בְּיוֹנָה:
הלכה י״ב
בְּסֻכּוֹת בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים הָרִאשׁוֹנִים קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁהִיא (ויקרא כב כז) ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז״ וְגוֹ׳ וּמַפְטִירִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן (זכריה יד א) ״הִנֵּה יוֹם בָּא לַיְיָ׳״. וּבְיוֹם שֵׁנִי (מלכים א ח ב) ״וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה״. וּבְיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן קוֹרִין (דברים טו יט) ״כָּל הַבְּכוֹר״ וּמַפְטִירִין (מלכים א ח נד) ״וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה״. וּלְמָחָר קוֹרִין (דברים לג א) ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״ וּמַפְטִירִין (מלכים א ח כב) ״וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה״. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּפְטִירִין (יהושע א א) ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה״. וּבִשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג:
הלכה י״ג
כֵּיצַד. בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרֵא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת. (במדבר כט כ) ״בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי״ שֶׁהוּא חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרֵא הַכֹּהֵן (במדבר כט יז) ״וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי״. וְלֵוִי קוֹרֵא וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְהָרְבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְכֵן בַּיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁהוּא שֵׁנִי שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (במדבר כט כג) ״וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי״. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם:
הלכה י״ד
בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִיָּמִים טוֹבִים וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְשִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא בּוֹ אֵלּוּ הָעִנְיָנוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. וְהַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ קָרְבַּן אוֹתוֹ הַיּוֹם הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקֻדִּים בַּתּוֹרָה. וְהַקּוֹרֵא עִנְיַן הַקָּרְבָּן הוּא מַפְטִיר בַּנָּבִיא:
הלכה ט״ו
וּבְכָל יוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים אוֹ שְׁלֹשָׁה אִם הוֹצִיאוּ זֶה אַחַר זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא הַשֵּׁנִי. וּכְשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָאַחֲרוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר שֶׁקּוֹרֵא הַמַּשְׁלִים לְעוֹלָם וְאַחַר כָּךְ מַפְטִירִין בַּנָּבִיא:
הלכה ט״ז
שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד בֵּין בְּפֶסַח בֵּין בְּסֻכּוֹת קוֹרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת (שמות לג יב) ״רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי״ וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח (יחזקאל לז ד) ״הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת״. וְאִם חָלָה בְּתוֹךְ הֶחָג (יחזקאל לח יח) ״בְּיוֹם בּוֹא גוֹג״:
הלכה י״ז
בַּחֲנֻכָּה בְּיוֹם רִאשׁוֹן קוֹרִין מִ(במדבר ו כב) ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״ עַד סוֹף קָרְבַּן (במדבר ז יב) ״הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״. וּבְיוֹם שֵׁנִי קוֹרִין קָרְבַּן נָשִׂיא שֶׁהִקְרִיב בְּשֵׁנִי. וְכֵן עַד יוֹם הַשְּׁמִינִי. בְּיוֹם שְׁמִינִי קוֹרִין עַד סוֹף הַקָּרְבָּנוֹת עַד סוֹף הַסֵּדֶר. וּמַפְטִירִין בְּשַׁבָּת שֶׁל חֲנֻכָּה בְּנֵרוֹת זְכַרְיָה. וְאִם הָיוּ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בַּחֲנֻכָּה מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה בְּנֵרוֹת זְכַרְיָה. וּבַשְּׁנִיָּה בְּנֵרוֹת שְׁלֹמֹה. וְהַקּוֹרֵא בְּעִנְיַן חֲנֻכָּה הוּא שֶׁמַּפְטִיר בַּנָּבִיא. בְּפוּרִים קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית (שמות יז ח) ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״:
הלכה י״ח
בְּתִשְׁעָה בְּאָב קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית (דברים ד כה) ״כִּי תוֹלִיד בָּנִים״ וּמַפְטִירִין (ירמיה ח יג) ״אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְיָ׳״. וּבְמִנְחָה קוֹרִין (שמות לב יא) ״וַיְחַל משֶׁה״ כִּשְׁאָר יְמֵי הַתַּעֲנִיּוֹת. וּבִשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְעֲנִין עַל מַה שֶּׁאֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית וּמִנְחָה. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא וַיְחַל משֶׁה אַרְבַּע פְּסוּקִים. וְקוֹרֵא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מִ(שמות לד א) ״פְּסָל לְךָ״ עַד (שמות לד י) ״אֲשֶׁר אֲנִי עשֶֹׁה עִמָּךְ״. וּבְתַעֲנִיּוֹת שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתָן הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ הָעָם וְיִכָּנַע לְבָבָם כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָם:
הלכה י״ט
נָהֲגוּ הָעָם לִהְיוֹת מַפְטִירִין קֹדֶם תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹכָחוֹת. שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה מַפְטִירִין בְּ(ירמיה א א) ״דִבְרֵי יִרְמְיָהוּ״. שְׁנִיָּה (ישעיה א א) ״חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ״. שְׁלִישִׁית (ישעיה א כא) ״אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה״. וְכֵן שַׁבָּת שֶׁאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב מַפְטִירִין (ישעיה מ א) ״נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי״. וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּעִירֵנוּ לִהְיוֹת מַפְטִירִין בְּנֶחָמוֹת יְשַׁעְיָהוּ מֵאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְטִירִין (הושע יד ב) ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל״:
הלכה כ׳
רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת קוֹרִין בְּפָרָשַׁת (שמות ל יא טז) ״שְׁקָלִים״ וּמַפְטִירִין בִּ(מלכים ב יב ג) ״יהוֹיָדָע הַכֹּהֵן״. וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין בַּשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. בַּשְּׁנִיָּה קוֹרִין (דברים כה יז) ״זָכוֹר״ וּמַפְטִירִין (שמואל א טו ב) ״פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק״. אֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁנִיָּה כָּל שֶׁחָל פּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. בַּשְּׁלִישִׁית קוֹרִין (במדבר יט א) ״פָּרָה אֲדֻמָּה״ וּמַפְטִירִין (יחזקאל לו כה) ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם״. וְאֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁלִישִׁית הַסְּמוּכָה לָרְבִיעִית. בָּרְבִיעִית קוֹרִין (שמות יב ב) ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה״ וּמַפְטִירִין (יחזקאל מה יח) ״בְּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״. וְאֵי זוֹ הִיא רְבִיעִית כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
הלכה כ״א
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁפְּעָמִים תִּהְיֶה הַפְסָקָה בֵּין שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה אוֹ בֵּין שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. וּפְעָמִים יִהְיוּ שְׁתֵּי הַפְסָקוֹת בֵּין רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה וּבֵין שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. אֲבָל בֵּין שְׁלִישִׁית לִרְבִיעִית אֵין מַפְסִיקִין:
הלכה כ״ב
כָּל פָּרָשָׁה מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּסֵפֶר שֵׁנִי אַחַר שֶׁקּוֹרִין סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת בַּסֵּפֶר שֶׁהוֹצִיאוּ רִאשׁוֹן. חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְהָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת בִּ (שמות כז כ) ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ קוֹרִין שִׁשָּׁה מִוְּאַתָּה תְּצַוֶּה עַד (שמות ל יח) ״וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת״ וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִכִּי תִשָּׂא עַד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר. וְאִם הָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת כִּי תִשָּׂא עַצְמוֹ קוֹרִין שִׁשָּׁה מִכִּי תִשָּׂא עַד (שמות לה א) ״וַיַּקְהֵל״ וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי מִכִּי תִשָּׂא עַד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת:
הלכה כ״ג
רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא בּוֹ סֵדֶר הַיּוֹם. וְהַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרִין בּוֹ (שמות ל יב) ״כִּי תִשָּׂא״. וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים. קוֹרִין סֵדֶר הַיּוֹם בָּרִאשׁוֹן. וְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשֵּׁנִי. וְ(שמות יב ב) ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה״ בַּשְּׁלִישִׁי:
הלכה כ״ד
רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא בּוֹ סֵדֶר הַיּוֹם. וְהַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא בּוֹ עִנְיַן חֲנֻכָּה. חָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע הַשַּׁבָּת שְׁלֹשָׁה קוֹרִין בְּעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא בְּעִנְיַן חֲנֻכָּה:
הלכה כ״ה
אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּכָל שַׁבָּת בַּצִּבּוּר חַיָּב לִקְרוֹת לְעַצְמוֹ בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ סֵדֶר שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. וּפָסוּק שֶׁאֵין בּוֹ תַּרְגּוּם קוֹרְאֵהוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַד שֶׁיַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר:
אור שמח · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״ג
ה׳
פותח בדבר טוב כו'. נ"ב ירושלמי.
כ׳
ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו'. נשאלתי בשנת תרמ"ג, היה ר"ח אדר ופרשת שקלים בר"ח והיה סיום הספר, נמצא דסיום הספר, לפני אחרון, דאחרון קורין בשל ר"ח, ונמכר בשנה זו האחד לפני אחרון לאיש אחד על כל שבתות השנה, והסיומים מהספרים לאיש אחר, אם כן למי יהיה שייך העלי' דסיום הספר שהיום הוא לפני אחרון, איך להורות בזה. ולכאורה הוא הדין המבואר בחו"מ סימן קע"א וכן רבים היושבים על ספסל אחד בבהכ"נ והיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקום אחד אצל מקומו כו' הדין עמו ויכול למחות אם כן הכא שאתה רוצה לדחות האיש שקנה לפני אחרון קודם סיום הספר, במה שאתה קורא אחרון בספר אחר יכול למחות. וזה הדין של הרא"ש יש לו דוגמא בירושלמי תעניות פרק בשלשה פרקים הלכה ב' שמואל ואילין דבית שילא הוו שאלין בשלמה דנשיא כל יומא כו' פלגין איקור לשמואל כו' על רב לתמן ופליג ליה שמואל אייקר ואותביניה קדמוי אמרין אילין דב"ש אנן תנינין קביל עליה שמואל מותב תליתאי, הרי דהקדמת רב לשמואל הוי קפידא להנך היושבים אחריו שהם שלישי לו. אמנם לא דמי כלל לנידון דידן דהכא בעת המכירה בבית הכנסת הלא ידוע קביעות השנה והיה ידוע שהלפני אחרון יהיה סיום הספר ואם כן באופן כזה כתב בפירוש הרא"ש פותחין בשבת ויו"ט, כגון אם נדר להתענות שנה כו', אבל הכא היה לו לידע שאי אפשר לשנה בלא שבתות ויו"ט וחל הנדר עליהם כו' ובעי התרת חכם. מה שבנידון שו"ת הרא"ש המובא בסימן קע"א הוא נתהווה אח"ז יכול למחות. לכן ברור שהקודם במכירה הוא זכה בסיום הספר כיון שביארנו שהוא קפידא ובאם שקנה לפני אחרון קודם הנה הסיום ג"כ שלו ואם הבעל הסיומים קנה קודם הוא שלו וז"ב לכאורה. אולם בנידון שנשאלתי היו שניהם מוחזקין במצוות מכמה שנים, ובשמחת תורה קנו שניהם באופן כדאשתקד, א"כ איך יהיה הדין. וע"ז נראה לי דזה גמרא בפרק חזקת הבתים דף ל"ז זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע ופירש רשב"ם שני לקוחות שדה אילן מאדם אחד כו' מתקיף לה ר"פ א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום, לימא ליה בעל קרקע לבעל אילנות עקור אילנך שקול וזיל כשיבש האילן, וזה אין סברה דלשניהם בעין יפה זבין, נמצא דאם נאמר דסיום הספר שייך לבעל מי שקנה לפני האחרון, אם כן אין לבעל סיום הספר כלום, אבל אם נאמר דשייך לבעל סיום הספר, הלא יהיה לו אותה העליה שלפני הסיום דנאמר דאחד שלפני אחרון באותו תורה שייך לו אם כן יש לו עליה לכן מסתברא דהקנהו ליה העליה שלפני האחרון באותו ספר, וכמו דאמר התם זה קנה חצי קרקע אף ע"ג דלא פירש לו במכירתו רק אילנות משום שלא יוגרע כחו לכשיתיבש, א"כ כ"ש כאן דאמרינן דכוונו על אותו ספר שלא יצא בעל הסיומים ריקם. כן נ"ל להלכה וכן השבתי לשואלי למעשה תיכף, ואף אם מכרו קודם לאחד, לא שייך לאמר דשייך לראשון דכיון דהסיום ודאי ימכר אח"ז, ולא ישוייר בבהמ"ד בלא מכירה הוי כמכר לשנים בבת אחת דאמרינן דלשניהן בעין יפה זבין, וז"ב מאד ודו"ק. קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן. הנה בגמרא פליגי רב דסבר דלפרשת שקלים קורין את קרבני לחמי ופריך מכדי שקלים כתיבי התם אין כדר' טבי (דיליף מזאת עולת חדש חדש והבא קרבן מתרומה חדשה בניסן כו') והא דאמר מאת קרבני לחמי ולא סגי בקריאת ראש חדש אף היכי דקורין פ' שקלים בשבת שלפני ר"ח כמו חל באמצע שבוע פשוט דבספרי יליף מאת קרבני לחמי כו' תשמרו להקריב לי כו' שיהא תמידין ובזיכין באין מתרומת הלשכה וכן אמרו מנחות דף ס"ה דמקרא זה נצחו להצדוקים וכן דריש ר"ש בדף נ"ב שם דגם פר העלם דבר כו' באין מתרומת הלשכה מהך קרא אלמא דעיקר מצוה שיהיו קרבנות צבור מתרומת הלשכה בהך קרא כתוב ודריש תשמרו שימתינו שיהא מונח לפניהם בקופה ויהי' שמור להקריב קרבנות צבור במועדן. ולכן אם טעה הקורא וקרא לאחרון פ' תשא אז יקרא למפטיר פרשת ר"ח ויתחיל מאת קרבני לחמי עד סוף ר"ח, ואז יפטיר בפרשת יהוידע הכהן כרב דזה מענין קריאת פ' שקלים ומשום זה המקום שטעו והפרו הסדר לא משננין סדרא דעלמא וקורין למפטיר פ' יהוידע דבזה מודו רב ושמואל ונקרא זה מענין הקריאה דאת קרבני לחמי וברור להלכה.
כ״ג
וכן ר"ח ניסן שחל להיות בשבת. כש"כ הוא מהנך דתמן המפטיר קורא ההפטרה מעניינו של המפטיר אף שאינו שייך לשבת ר"ח, יעוין תוס' פרק ב"מ דף כ"ה ע"ב בזה אבל כאן ההפטרה של שבת ר"ח השמים כסאי אין שם רק פסוק והי' מידי חודש בחדשו ושבת כו' להשתחוות לפני וגם בהפטרה של פרשת החודש כתיב ובשבתות ובחדשים יבוא כו' להשתחות לפני ד' כו' ודו"ק. ובשו"ע הושמט ולכן קורין בשבת ר"ח וביום השבת ג"כ למפטיר משום דבהפטרה נזכר מידי שבת בשבתו ודו"ק.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
