דברי ירמיהו על הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״ב ארוך במיוחד (14 קטעים, 31,128 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת דברי ירמיהו על הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״ב במלואו
רמב״ם - הלכות תפילה וברכת כהנים · פרק י״ב
ספר אהבה · 24 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות תפילה וברכת כהנים · פרק י״ב
הלכה א׳
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶם לִישְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בָּרַבִּים בְּשַׁבָּת וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בְּשַׁחֲרִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁהוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא שְׁמִיעַת תּוֹרָה. וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כֵּן בְּמִנְחָה בְּכָל שַׁבָּת מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְגַם הוּא תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם וְלֹא יִקְרְאוּ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים:
הלכה ב׳
וְאֵלּוּ הֵן הַיָּמִים שֶׁקּוֹרִין בָּהֶם בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר. בְּשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְתַעֲנִיּוֹת וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים וּבְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ. וְאֵין מַפְטִירִין בַּנְּבִיאִים אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְתִשְׁעָה בְּאָב בִּלְבַד:
הלכה ג׳
אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּנֵי חוֹרִין. וְאֵין קוֹרִין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. וְלֹא יִהְיוּ הַקּוֹרִין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. וְאֵין מַתְחִילִין בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְאֵין מְשַׁיְּרִין בְּפָרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְלֹא יִקְרָא הַקּוֹרֵא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים:
הלכה ד׳
שְׁלֹשָׁה שֶׁקָּרְאוּ עֲשָׂרָה פְּסוּקִים שְׁנַיִם קוֹרְאִין שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה וְאֶחָד אַרְבָּעָה. וּבֵין שֶׁהָיָה הַקּוֹרֵא אַרְבָּעָה רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אוֹ אֶמְצָעִי הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
הלכה ה׳
כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַקּוֹרִין פּוֹתֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה וּמַבִּיט לַמָּקוֹם שֶׁהוּא קוֹרֵא בּוֹ. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת יְיָ׳ הַמְבֹרָךְ וְכָל הָעָם עוֹנִין בָּרוּךְ ה׳ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד [ ]. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ נוֹתֵן הַתּוֹרָה. וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא עַד שֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
הלכה ו׳
אֵין הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. קָרָא וְטָעָה אֲפִלּוּ בְּדִקְדּוּק אוֹת אַחַת מַחְזִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָאֶנָּה בְּדִקְדּוּק. וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם בַּתּוֹרָה אֶלָּא הָאֶחָד לְבַדּוֹ. קָרָא וְנִשְׁתַּתֵּק יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק וּמְבָרֵךְ בַּסּוֹף:
הלכה ז׳
אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר לִקְרוֹת. וַאֲפִלּוּ חַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹ רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ קוֹרֵא מֵעַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הַצִּבּוּר אוֹ גָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לִקְרוֹת. וְצָרִיךְ אֶחָד לַעֲמֹד עִמּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאָה כְּדֶרֶךְ חַזָּן הָעוֹמֵד עִם הַקּוֹרְאִין:
הלכה ח׳
הַקּוֹרֵא יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּעִנְיָן אֶחָד כְּגוֹן (ויקרא טז א) ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ(ויקרא כג כז) ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״ שֶׁבְּפָרָשַׁת (ויקרא כא א) ״אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים״. וְהוּא שֶׁלֹּא יִקְרָא עַל פֶּה שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת. וְלֹא יִשְׁהֶה בְּדִלּוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַתֻּרְגְּמָן תַּרְגּוּם הַפָּסוּק:
הלכה ט׳
כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה אֶלָּא הַכּל שׁוֹמְעִין וְשׁוֹתְקִין וּמְשִׂימִין לִבָּם לְמַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ח ג) ״וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״. וְאָסוּר לָצֵאת מִן הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא. וּמֻתָּר לָצֵאת בֵּין אִישׁ לְאִישׁ. וּמִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּמִיד וְתוֹרָתוֹ אֻמְנוּתוֹ מֻתָּר לוֹ לַעֲסֹק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה:
הלכה י׳
מִימוֹת עֶזְרָא נָהֲגוּ שֶׁיְּהֵא שָׁם תֻּרְגְּמָן מְתַרְגֵּם לָעָם מַה שֶּׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ עִנְיַן הַדְּבָרִים. וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא פָּסוּק אֶחָד בִּלְבַד וְשׁוֹתֵק עַד שֶׁיְּתַרְגֵּם אוֹתוֹ הַתֻּרְגְּמָן וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שֵׁנִי. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת לַמְתֻרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד:
הלכה י״א
אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַמְתַרְגֵּם. וְהַמְתַרְגֵּם לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא. וְאֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְתַרְגֵּם עַד שֶׁיִּכְלֶה הַפָּסוּק מִפִּי הַקּוֹרֵא. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת פָּסוּק אַחֵר עַד שֶׁיִּכְלֶה הַתַּרְגּוּם מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן. וְאֵין הַתֻּרְגְּמָן נִשְׁעָן לֹא לְעַמּוּד וְלֹא לְקוֹרָה אֶלָּא עוֹמֵד בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה. וְלֹא יְתַרְגֵּם מִתּוֹךְ הַכְּתָב אֶלָּא עַל פֶּה. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לְסַיֵּעַ לַתֻּרְגְּמָן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תַּרְגּוּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַקָּטָן מְתַרְגֵּם עַל יְדֵי גָּדוֹל וְאֵין כָּבוֹד לַגָּדוֹל שֶׁיְּתַרְגֵּם עַל יְדֵי קָטָן. וְלֹא יִהְיוּ הַמְתַרְגְּמִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם:
הלכה י״ב
וְלֹא כָּל הַמִּקְרָאוֹת מְתַרְגְּמִינַן בְּצִבּוּר. (בראשית לה כב) ״מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן״ וּ(במדבר ו כב כז) ״בִרְכַּת כֹּהֲנִים״ וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל מִן (שמות לב כא) ״וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן״ עַד (שמות לב כה) ״וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם״ וְגוֹ׳ וְעוֹד פָּסוּק אֶחָד (שמות לב לה) ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת הָעָם״ כֻּלָּם נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. וּבְמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יג א) ״אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד״ נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם:
הלכה י״ג
הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶּׁקָּרָא לְפָנָיו. וְלֹא יַפְטִיר בַּנָּבִיא עַד שֶׁיִּגְלל סֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא יִפְחֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים. וְאִם שָׁלֵם הָעִנְיָן בְּפָחוֹת מֵאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹסִיף. וְאִם קָרָא עֲשָׂרָה פְּסוּקִים וְתִרְגְּמָן הַמְתַרְגֵּם דַּיּוֹ וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁלֵם הָעִנְיָן. וּבַנָּבִיא אֶחָד קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּמְדַלֵּג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן אַחֵר. וְאֵינוֹ מְדַלֵּג מִנָּבִיא לְנָבִיא אֶלָּא בִּנְבִיאִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר בִּלְבַד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִלָּתוֹ. וְכָל הַמְדַלֵּג לֹא יִשְׁהֶה בְּדִלּוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַמְתַרְגֵּם תַּרְגּוּמוֹ:
הלכה י״ד
הַקּוֹרֵא בַּנָּבִיא יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת לַתֻּרְגְּמָן שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים וְהַמְתַרְגֵּם מְתַרְגֵּם שְׁלָשְׁתָּן זֶה אַחַר זֶה. וְאִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה הַפְּסוּקִים שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת לֹא יִקְרָא לַתֻּרְגְּמָן אֶלָּא אֶחָד אֶחָד בִּלְבַד:
הלכה ט״ו
הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא מְבָרֵךְ לְפָנָיו בְּרָכָה אַחַת. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים וְכוּ׳. וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו אַרְבַּע בְּרָכוֹת. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה חוֹתֵם בָּהּ הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו. שְׁנִיָּה חוֹתֵם בָּהּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם. שְׁלִישִׁית חוֹתֵם בָּהּ מָגֵן דָּוִד. רְבִיעִית חוֹתֵם בָּהּ עִנְיַן קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה. וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא מַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּבְרָכָה זוֹ כְּמוֹ שֶׁמַּזְכִּיר בַּתְּפִלָּה:
הלכה ט״ז
כַּמָּה הֵן הַקּוֹרְאִין. בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית קוֹרְאִין שִׁבְעָה. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה. וּבְיָמִים טוֹבִים חֲמִשָּׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה. בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים בְּשַׁחֲרִית וּבִימֵי הַתַּעֲנִית בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה קוֹרִין שְׁלֹשָׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִמִּנְיַן זֶה וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן:
הלכה י״ז
אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת וְיוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין עוֹלֶה מִמִּנְיַן הַקּוֹרְאִים. וְכֵן מַפְטִיר עוֹלֶה מֵהַמִּנְיָן שֶׁהֲרֵי הוּא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה. וְאִם הִפְסִיק שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּקַדִּישׁ בֵּין מַשְׁלִים וּבֵין הַמַּפְטִיר אֵינוֹ עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. צִבּוּר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֶלָּא אֶחָד עוֹלֶה וְקוֹרֵא וְיוֹרֵד וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית עַד שֶׁיִּגְמֹר מִנְיַן הַקּוֹרְאִים שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם:
הלכה י״ח
בְּכָל קְרִיאָה וּקְרִיאָה מֵאֵלּוּ כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו מִיִּשְׂרָאֵל. וּמִנְהָג פָּשׁוּט הוּא הַיּוֹם שֶׁאֲפִלּוּ כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ קוֹדֵם לִקְרוֹת לִפְנֵי חָכָם גָּדוֹל יִשְׂרָאֵל. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה קֹדֶם לִקְרוֹת. וְהָאַחֲרוֹן שֶׁגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה נוֹטֵל שָׂכָר כְּנֶגֶד הַכּל. לְפִיכָךְ עוֹלֶה וּמַשְׁלִים אֲפִלּוּ גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר:
הלכה י״ט
אֵין שָׁם כֹּהֵן עוֹלֶה יִשְׂרָאֵל. וְלֹא יַעֲלֶה אַחֲרָיו לֵוִי כְּלָל. אֵין שָׁם לֵוִי כֹּהֵן שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן חוֹזֵר וְקוֹרֵא הוּא עַצְמוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה בִּמְקוֹם לֵוִי. אֲבָל לֹא יִקְרָא אַחֲרָיו כֹּהֵן אַחֵר שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָרִאשׁוֹן פָּסוּל וּלְפִיכָךְ עוֹלֶה כֹּהֵן אַחֵר. וְכֵן לֹא יִקְרָא לֵוִי אַחַר לֵוִי שֶׁמָּא יֹאמְרוּ אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם פָּסוּל:
הלכה כ׳
כֵּיצַד סֵדֶר הַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה. אַחַר הַתְּפִלָּה כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלַּת מוּסָף אַחַר שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרֵא לְאֶחָד אֶחָד מִן הַצִּבּוּר וְעוֹלִין וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה. וּכְשֶׁגּוֹמְרִין מַחֲזִיר סֵפֶר תּוֹרָה לִמְקוֹמָהּ וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף. וְיָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַפְטִיר וּמוּסָף נָהֲגוּ לוֹמַר קַדִּישׁ קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה הַמַּפְטִיר. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר הַמַּפְטִיר:
הלכה כ״א
וּבְמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחַר שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר (תהילים קמה א) ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ וְסֵדֶר הַיּוֹם אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וְעוֹלִין וְקוֹרִין בּוֹ וּמַחֲזִירוֹ וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין מִנְחָה. וְכֵן בְּתַעֲנִית קוֹרְאִין בְּמִנְחָה וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מִנְחָה. אֲבָל בְּיוֹם טוֹב לֹא נָהֲגוּ לִקְרוֹת בְּמִנְחָה:
הלכה כ״ב
וְיוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מוּסָף כְּשֶׁגּוֹמֵר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרְאִין בּוֹ וּמַחֲזִירוֹ וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר (תהילים קמה א) ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ וְסֵדֶר הַיּוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְכָל הָעָם נִפְטָרִין:
הלכה כ״ג
אֵין קוֹרְאִין בְּחֻמָּשִׁין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר. וְאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם לִהְיוֹתָן עוֹמְדִין עַד שֶׁיִּגְלל סֵפֶר תּוֹרָה. לְפִיכָךְ אִם יִצְטָרְכוּ לִקְרוֹת שְׁנֵי עִנְיָנִים מוֹצִיאִין שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא יִקְרָא אִישׁ אֶחָד עִנְיָן אֶחָד בִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת שֶׁמָּא יֹאמְרוּ סֵפֶר רִאשׁוֹן פָּגוּם הָיָה וּלְפִיכָךְ קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי:
הלכה כ״ד
כָּל הַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה גּוֹלְלוּ מִבַּחוּץ וּכְשֶׁהוּא מְהַדְּקוֹ מְהַדְּקוֹ מִבִּפְנִים. וְצָרִיךְ לְהַעֲמִידוֹ עַל הַתֶּפֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרַע. מָקוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחַר שֶׁקּוֹרְאִין בּוֹ וּמוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְבֵית אַחֵר לְהַצְנִיעוֹ אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לָצֵאת עַד שֶׁיֵּצֵא סֵפֶר תּוֹרָה וִילַוּוּ אוֹתוֹ וְהֵם אַחֲרָיו עַד הַמָּקוֹם שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ בּוֹ:
דברי ירמיהו · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״ב
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״ב
י״א
ואין הקורא רשאי לסייע. בכסף משנה ירושלמי וכו'. נ"ב גמרא בבלי סוף מגילה עיי"ש.
י״ב
ועוד פסוק אחד ויגוף כו'. נ"ב מפורש בירושלמי בהגה"מ אות יו"ד ודלא כירושלמי. נ"ב עיין קרבן עדה ויפה פירש.
ט״ו
וכן אם חל ר"ח להיות בשבת המפטיר בנביא מזכיר ר"ח בברכה זו כו'. סבר דלית הלכתא קאי אכולהו, אבל תוספות פירשו דבר"ח דליכא נביא כלל כולהו מודו דאינו מזכיר אולם לפ"ז יקשה למה אמר רב תרתי לאשמועינן יו"ט שחל בשבת דאינו מזכיר בנביא וכ"ש בדר"ח דליכא נביא כלל ונראה לדעתי דבר"ח איכא טעמא אחרינא דאמרינן בפרק החליל בר"ח שחל בשבת שיר של ר"ח דוחה לשל שבת אף ע"ג דשל שבת תדיר ותדיר קודם משאינו תדיר, וכן בחלבי ר"ח נתנין למעלה לידע שהוקבע ר"ח בזמנו. ה"נ סד"א דהמפטיר בנביא בשבת מזכיר ר"ח בברכה לידע שהוקבע ר"ח בזמנו, והא היכירא נמי עבדינן לכן קמ"ל ר"ח אעפ"י דכבר השמיע דינא דיו"ט שחל להיות בשבת וזה ברור. ועיין בהשגות סוף ה' ברכות דמה"ט מברכינן על הלל דר"ח, ולכן לא אמר בשבת שחל להיות בחול המועד שאינו צריך להזכיר יו"ט, ובחנוכה אינו מזכיר של חנוכה. ולפ"ז אפשר דמה"ט קאמר ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אף גם בדר"ח ודו"ק היטב. אפשר דהמנהג לפי שעכשיו מקדשין עפ"י החשבון לא שייך טעם זה ויעוי' מלחמות ודו"ק.
ט״ז
בראשי חדשים ובחוש"מ קורין ד' כו'. בגמרא נקוט האי כללא כו' בר"ח ובחושמ"ע דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה כו' ולסוף שמועה אמר הני שלשה חמשה שבעה כנגד מי כו' הני ששה דיוהכ"פ כנגד מי אע"ג דאמר כל דטפי לי' מלתא מחברי' טפי חד גברא מכל מקום מנין גברי בעי להיות כנגד מי ולכך לא בעי על ר"ח וחושמ"ע ארבעה כנגד מי משום טעמא דאיכא מוסף הוי נמי המנין, דבמוסף איכא שהקריבו ארבעה מינים קרבנות פר ואיל וכבש ושעיר ועיין מנחות ק"ז ופשוט ועיין תוספות. בכסף משנה. ומ"ש שקורין בתעניות בשחרית ובמנחה, בפ"ק דתענית דף י"ב משמע דלא קרינן אלא במנחה. נ"ב וכן אמר שם ובסוף מגילה דמפטירין במנחה יעוי"ש. ורבינו לא זכר דקוראין בנביא במנחה יעוי' לעיל הלכה ב' ואין מפטירין בנביאים אלא כו' ובהלכה י"ח פרק י"ג בת"ב כו' ומפטירין אסף כו' ובמנחה כו' ובתעניות ולא הזכיר הפטרה במנחה וצ"ע ויעוי' באורי הגר"א סימן תקס"ו דברי אמת ועיין ריטב"א פ"ק דתענית.
י״ח
ומנהג פשוט כו' וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות. כונתו לדברי הגמ' דחשיב ארבעה מעלות כמו ת"ח הממונים כו' הראוים להתמנות, בני ת"ח ראשי הכנסיות וכל העם, הרי ארבעה (דלא כהפרישה שחשיב בתרתי דלא משמע כן דהו"ל למימר ואחריו כל העם) ואם כן נשתייר השביעי וע"ז פירש שהאחרון הגולל ס"ת עולה אפילו גדול שבצבור ולא כתב האחרון רק המשלים והאחרון הוא המשלים כן כונתו הברורה.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״ב
ה׳
ברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ולהרמב"ם ז"ל שאינו מונה אותה מצוה בפני עצמה נראה דהיא בכלל מצות תלמוד תורה ולהכי לא באה במנין אבל היא מדאוריתא. ובקריאת תורה בצבור כשהיא מדאוריתא צריך הקורא לעמוד ובלא סמיכה דמה נתינת תורה בעמידה ובאימה כדכתיב וינועו ויעמדו כך קריאה באימה ועמידה.
ח׳
אסור לקרוא על פה דברים שבכתב ודברים שבעל פה גם כן אי אתה רשאי לכותבה דכתיב כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה דכתיב לך כתוב ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם דעל פי כתיב. ומכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן ליכתב אלא מפני שהתורה משתכחת וכתיב עת לעשות לה' וגו'.
י״ח
ובקריאת התורה ברבים יקרא כהן קודם דכתיב וקדשתו וגו'. ותנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
נחל איתן · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״ב
ט״ז
ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה. והקשה הכ"מ דבפ"ק דתענית משמע דלא קרינן אלא במנחה והניח בצ"ע. והנה לפי דעת הכ"מ עדיפא הו"ל להקשות דרבינו גופיה כתב לההיא דתענית בסוף פ"א מהלכות תענית ונמצאו דבריו סותרין זה את זה. אבל באמת אין עניין הא דכאן לדהתם דאיירי בתעניות שגוזרין על הצבור מחמת צרות רעב וכדומה דצריך לעיין בשחרית במילי דמתא ואין פנאי לקרות אבל כאן איירי בתעניות הקבועין בשנה על דברים שאירעו לאבותינו דבהן קורין בשחרית. וכ"כ רבינו בפ"ה מהל' תענית וכן בהלכות אלו לקמן פי"ג והיינו טעמא דבהו א"צ לעיין במילי דמתא. ושוב מצאתי אח"כ שהרגיש בזה בספר מעשה רוקח ובספר מרכבת המשנה.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב, מתוך הלכות תפילה וברכת כהנים שבספר אהבה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל