דברי ירמיהו על הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״א ארוך במיוחד (9 קטעים, 55,020 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת דברי ירמיהו על הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״א במלואו
רמב״ם - הלכות תפילה וברכת כהנים · פרק י״א
ספר אהבה · 21 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות תפילה וברכת כהנים · פרק י״א
הלכה א׳
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָכִין לוֹ בַּיִת שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ לִתְפִלָּה בְּכָל עֵת תְּפִלָּה וּמָקוֹם זֶה נִקְרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְכוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִקְנוֹת לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים:
הלכה ב׳
כְּשֶׁבּוֹנִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּגָבְהָהּ שֶׁל עִיר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א כא) ״בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא״. וּמַגְבִּיהִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתְּהֵא גְּבוֹהָה מִכָּל חַצְרוֹת הָעִיר שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ט) ״וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ״. וְאֵין פּוֹתְחִין פִּתְחֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בַּמִּזְרָח שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג לח) ״וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה״. וּבוֹנִין בּוֹ הֵיכָל שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה. וּבוֹנִין הֵיכָל זֶה בָּרוּחַ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּנֶגְדּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנֵיהֶם אֶל מוּל הַהֵיכָל כְּשֶׁיַּעַמְדוּ לִתְפִלָּה:
הלכה ג׳
וּמַעֲמִידִין בִּימָה בְּאֶמְצַע הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ מִי אֲשֶׁר אוֹמֵר לָעָם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כֻּלָּם. וּכְשֶׁמַּעֲמִידִין הַתֵּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סֵפֶר תּוֹרָה מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע וַאֲחוֹרֵי הַתֵּבָה כְּלַפֵּי הַהֵיכָל וּפָנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעָם:
הלכה ד׳
כֵּיצַד הָעָם יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת. הַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין וּפְנֵיהֶן כְּלַפֵּי הָעָם וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי הַהֵיכָל. וְכָל הָעָם יוֹשְׁבִין שׁוּרָה לִפְנֵי שׁוּרָה וּפְנֵי הַשּׁוּרָה לַאֲחוֹרֵי הַשּׁוּרָה שֶׁלְּפָנֶיהָ עַד שֶׁיִּהְיוּ פְּנֵי כָּל הָעָם כְּלַפֵּי הַקֹּדֶשׁ וּכְלַפֵּי הַזְּקֵנִים וּכְלַפֵּי הַתֵּבָה. וּבְעֵת שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד לִתְפִלָּה עוֹמֵד בָּאָרֶץ לִפְנֵי הַתֵּבָה וּפָנָיו לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ כִּשְׁאָר הָעָם:
הלכה ה׳
בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת נוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד וּמְכַבְּדִים אוֹתָן וּמַרְבִּיצִין אוֹתָן. וְנוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל בִּסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי לְהַדְלִיק עֲשָׁשִׁיּוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְהַצִּיעַ בְּקַרְקָעָן מַחְצְלָאוֹת כְּדֵי לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם. וּבְעָרֵי אֱדוֹם יוֹשְׁבִין בָּהּ עַל הַכִּסְאוֹת:
הלכה ו׳
בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ כְּגוֹן שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה. וְאֵין אוֹכְלִין בָּהֶן וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן וְאֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן וְאֵין מְטַיְּלִין בָּהֶן וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מֻתָּרִין לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶן מִדֹּחַק:
הלכה ז׳
וְאֵין מְחַשְּׁבִין בָּהֶן חֶשְׁבּוֹנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן אֶלָּא הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים כְּגוֹן שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הֶסְפֵּד גְּדוֹלֵי חַכְמֵי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁכָּל הָעָם מִתְקַבְּצִין וּבָאִין בִּגְלָלָן:
הלכה ח׳
הָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שְׁנֵי פְּתָחִין לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְיֵצֵא בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ. שֶׁאָסוּר לִכָּנֵס בָּהֶן אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה:
הלכה ט׳
מִי שֶׁצָּרִיךְ לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרוֹת תִּינוֹק אוֹ חֲבֵרוֹ יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר שְׁמוּעָה וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו בִּלְבַד. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ יֹאמַר לְתִינוֹק מִן הַתִּינוֹקוֹת קְרָא לִי הַפָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בּוֹ. אוֹ יִשְׁהֶה מְעַט בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא. שֶׁהַיְשִׁיבָה שָׁם מֵעִסְקֵי הַמִּצְוֹת הִיא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פד ה) ״אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ״ וְגוֹ׳:
הלכה י׳
מִי שֶׁנִּכְנַס לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִקְרוֹת מֻתָּר לוֹ לָצֵאת בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי לְקָרֵב אֶת הַדֶּרֶךְ. וּמֻתָּר לָאָדָם לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמַקְלוֹ בְּמִנְעָלוֹ וּבַאֲפֻנְדָּתוֹ וּבָאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לָרֹק יָרֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:
הלכה י״א
בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁחָרְבוּ בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו לא) ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִין. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד בְּיִשּׁוּבָן כָּךְ נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּחֻרְבָּנָם חוּץ מִכִּבּוּד וְרִבּוּץ שֶׁאֵין מְכַבְּדִין אוֹתָן וְאֵין מַרְבִּיצִין אוֹתָן. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים תּוֹלְשִׁין אוֹתָם וּמַנִּיחִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָן הָעָם וְתֵעוֹר רוּחָם וְיִבְנוּם:
הלכה י״ב
אֵין סוֹתְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִבְנוֹת אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל בּוֹנִין אַחֵר וְאַחַר כָּךְ סוֹתְרִין זֶה. שֶׁמָּא יֶאֱרַע לָהֶם אֹנֶס וְלֹא יִבְנוּ. אֲפִלּוּ כֹּתֶל אֶחָד מִמֶּנּוּ בּוֹנֶה הֶחָדָשׁ בְּצַד הַיָּשָׁן וְאַחַר כָּךְ סוֹתֵר הַיָּשָׁן:
הלכה י״ג
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁלֹּא נָטוּ כְּתָלָיו לִפּל. אֲבָל אִם חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁנָּטוּ כְּתָלָיו לִפּל סוֹתְרִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמַתְחִילִין לִבְנוֹת בִּמְהֵרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁמָּא תִּדְחֹק הַשָּׁעָה וְיִשָּׁאֵר חָרֵב:
הלכה י״ד
מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֲבָל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת. שֶׁקְּדֻשַּׁת בֵּית הַמִּדְרָשׁ יְתֵרָה עַל קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְכֵן בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ לָהֶן לִקַּח בְּדָמָיו תֵּבָה. מָכְרוּ תֵּבָה יֵשׁ לָהֶן לִקַּח בְּדָמֶיהָ מִטְפָּחוֹת אוֹ תִּיק לְסֵפֶר תּוֹרָה. מָכְרוּ מִטְפָּחוֹת אוֹ תִּיק לוֹקְחִים בְּדָמָיו חֻמָּשִׁים. מָכְרוּ חֻמָּשִׁין לוֹקְחִין בְּדָמָיו סֵפֶר תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ סֵפֶר תּוֹרָה אֵין לוֹקְחִין בְּדָמָיו אֶלָּא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר שֶׁאֵין שָׁם קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה מִקְּדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה. וְכֵן בְּמוֹתָרֶיהָ:
הלכה ט״ו
וְכֵן אִם גָּבוּ הָעָם מָעוֹת לִבְנוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לִקְנוֹת תֵּבָה אוֹ מִטְפָּחוֹת וְתִיק אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וְרָצוּ לְשַׁנּוֹת כָּל מַה שֶּׁגָּבוּ. אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן אֶלָּא מִקְּדֻשָּׁה קַלָּה לִקְדֻשָּׁה חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. אֲבָל אִם עֲשׂוּ מַה שֶּׁגָּבוּ לַעֲשׂוֹת וְהוֹתִירוּ מְשַׁנִּין הַמּוֹתָר לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ. וְכָל כְּלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּבֵית הַכְּנֶסֶת. פָּרֹכֶת שֶׁעַל הָאָרוֹן שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הַסְּפָרִים כְּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים. וְאִם הִתְנוּ עֲלֵיהֶם הֲרֵי הֵן כְּפִי הַתְּנַאי:
הלכה ט״ז
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּפָרִים שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתוֹ אֶלָּא עַל דַּעַת בְּנֵי הַכְּפָר לְבַדָּם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ שֶׁאִם רָצוּ כֻּלָּם לְמָכְרוֹ מֻתָּרִין. אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּרַכִּין הוֹאִיל וְעַל דַּעַת כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם נַעֲשָׂה שֶׁיָּבוֹא וְיִתְפַּלֵּל בּוֹ כָּל הַבָּא אֶל הַמְּדִינָה נַעֲשָׂה שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְעוֹלָם:
הלכה י״ז
בְּנֵי הַכְּפָר שֶׁרָצוּ לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶן אוֹ לִבְנוֹת בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ לִקְנוֹת בְּדָמָיו תֵּבָה אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה צְרִיכִין לְהַתְנוֹת עַל הַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לֹא מֶרְחָץ וְלֹא בֻּרְסְקִי. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁמְּעַבְּדִין בּוֹ אֶת הָעוֹרוֹת. וְלֹא בֵּית הַטְּבִילָה וְלֹא בֵּית הַמַּיִם. וְאִם הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר בִּשְׁעַת מְכִירָה שֶׁיְּהֵא הַלּוֹקֵחַ מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל אֵלּוּ מֻתָּר:
הלכה י״ח
וְכֵן אִם הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר עַל מוֹתַר הַדָּמִים שֶׁיִּהְיוּ חֻלִּין הֲרֵי הֵן חֻלִּין. וּכְשֶׁלּוֹקְחִין הַדָּמִים וּבוֹנִין מֵהֶן בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ שֶׁיִּקְנוּ מֵהֶם תֵּבָה אוֹ מִטְפָּחוֹת וְתִיק אוֹ חֻמָּשִׁין אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה הַשְּׁאָר יְהֵא חֻלִּין כְּמוֹ שֶׁהִתְנוּ וְיַעֲשׂוּ בָּהֶן מַה שֶּׁיִּרְצוּ:
הלכה י״ט
וְכֵן אִם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר אוֹ רֻבָּם אָדָם אֶחָד. כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וְהוּא מוֹכֵר וְנוֹתֵן לְבַדּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה וְיַתְנֶה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה:
הלכה כ׳
כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לָהֶם לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת כָּךְ נוֹתְנִין אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה. שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם לַצִּבּוּר הֲנָיָה בְּמַתָּנָה זוֹ לֹא נְתָנוּהוּ. אֲבָל לֹא מַשְׂכִּירִין אוֹתוֹ וְלֹא מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁסּוֹתְרִין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לִבְנוֹתָן מֻתָּרִין לִמְכֹּר וּלְהַחֲלִיף וְלָתֵת בְּמַתָּנָה הַלְּבֵנִים וְהָעֵצִים וְהֶעָפָר שֶׁלָּהֶן. אֲבָל לְהַלְווֹתָן אָסוּר שֶׁאֵין הַקְּדֻשָּׁה עוֹלָה מֵהֶן אֶלָּא בְּדָמִים אוֹ בַּהֲנָיָה שֶׁהִיא כְּדָמִים:
הלכה כ״א
רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר אַף עַל פִּי שֶׁהָעָם מִתְפַּלְּלִין בּוֹ בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַקִּבּוּץ רַב וְאֵין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְכִילִין אוֹתָן אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַרְאַי וְלֹא נִקְבַּע לִתְפִלָּה. וְכֵן בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת שֶׁהָעָם מִתְקַבְּצִין בָּהֶם לִתְפִלָּה אֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָבְעוּ אוֹתָם לִתְפִלָּה בִּלְבַד אֶלָּא עַרְאַי מִתְפַּלְּלִים בָּהֶן כְּאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:
דברי ירמיהו · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״א
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״א
א׳
לבנות להם בית הכנסת כו'. נ"ב עיין סוף פ"ד מהלכות דעות.
י׳
מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו כו'. פירוש דוקא אם נכנס מתחלה להתפלל או לקרות אבל אם נכנס לקרוא לחבירו או לתנוק ובשביל זה קרא פסוק או ענה קדושה עם הצבור אסור לצאת בפתח שכנגדו לעשותו קפנדריא כמו דכתוב הבא להשתחוות כו' ולכן הפך אחר ההלכה הקודמת ופשוט.
י״ז
שלא לעשות אותו לא מרחץ כו'. נ"ב מקור לזה הרמז מדברי קבלה דברי הימים ב' ק' ח' כי אמר לא תשב לי אשה כו' כי קדש כו' כי באה אליהם ארון ד'. אף ע"ג דכבר הכניסו הארון לבהמ"ק לגבי זה נשאר קדושתן והוא רמז גדול לדין המשנה.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
יצחק ירנן · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״א
י״א
בתי כנסיות וכו' כך נוהגים בחרבנם וכו'. וקשה דבפ' בני העיר דף כ"ח ע"ב אמר ר' אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין פי' שישתמשו בהן, לפי' רש"י בישובן ולפי' התוס' דוקא בחרבנן, ובין הכי ובין הכי היה לו לרבינו להעתיק דין זה דאין שוין לשל א"י מפני התנאי. וראיתי להמג"א סי' קנ"א ס"ק י"ב על מ"ש מרן התנו עליו וכו', דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכו' גם הרמב"ם השמיט דין זה וכו' משום דס"ל דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכו' עכ"ל. ואין זה מספיק דאעפ"כ היה לו לפסוק דאם התנו בפירוש על בית הכנסת שבחוצה לארץ התנאי קיים. ומה שנראה לי כמ"ש מהר"ח עשאל הובאו דבריו בלשון למודים חלק או"ח סי' ס"ז דרבינו ס"ל דרב אסי איירי אפי' בבניינם וא"כ אין הלכה כמותו דמצינו רבים חולקים עליו רבינא ורב אדא בר מתנא דעיילו לבי כנישתא ואמרו דלאו משום מיטרא נראה בפירוש דלא מהני תנאה כלל ומשו"ה לא חילק הר"מ ע"כ. ואני אבוא אחריו להחזיק פירוש זה שפי' רבינו לרב אסי וכן פי' רש"י שם וכן הגהות אשרי ויעו"ש בהגהות מיימוני משום דאי כפירוש התוס' שם ד"ה בתי כנסיות שכתבו דדוקא בחרבנן איירי רב אסי א"כ צריך לידחק טובא בסיום דבריו דאמר ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות דקאי בבניינם ואיצטריך לאשמועינן דסד"א דשרי וכמ"ש התוס' בסמוך ד"ה ואע"פ ועין רואה כמה דחוק פירוש זה דאיך אתי על מ"ש קודם על תנאי הן עשויין ומותר להשתמש בחרבנן ואעפ"כ בבניינם אסור וכו' דלא תימא דשרי וכי מתחילה בבניינם התיר ר' אסי והיאך אתי ואע"פ דא"א לפרש דקאי לחרבנם וכי חשבונות יהיו אסורים אחר החרבן אחר דהתנו משא"כ לפירוש רש"י והג"א שהבינו דרב אסי קאי בבניינם אתי שפיר לישנא דואע"פ דר"ל אף דהתרנו להשתמש אף בבנויין מ"מ אין נוהגים בו קלות ראש דהיינו חשבונות משו"ה נייד רבינו מפירוש התוס' ונמצא רבים חולקים עם רב אסי ואין הלכה כמותו ומתוך הכתוב הזה בין תבין כי מ"ש התוס' בד"ה ואע"פ הוא מוכרח ממ"ש מקודם בד"ה בתי כנסיות והיו לאחדים. ועיין להרב יד אהרן ז"ל חלק או"ח סי' קנ"א הגהת הטור דאגב ריהטא נתקשה בדבריהם דקשו דבריהם אהדדי יעו"ש. ובדברי התוס' דכתבו דהתנאי מועיל דוקא לאותן שבבבל משום דבביאת הגואל תפקע קדושתן ולא לבתי כנסיות שבא"י, והקשה הרב גופי הלכות כלל צ"ח ממה שאמרו בסמוך שם בגמ' עתידין בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא"י וכו', ותירץ דמה שעתידין להיות נקבעים בא"י היינו דוקא הנמצאים בגוים באותו זמן וכו' יעו"ש. וכן הקשה המג"א שם ס"ק י"ד ותירץ כן ואפ"ה סיים וצ"ע. וכן מהר"ח עשאל שם כתב דלא נתקררה דעתו דהא דברי תורה דקראו בבתי כנסיות ובתי מדרשות על גבי קרקע נאמרו ומה בנין שייך בהרים ואיהו דידיה תריץ יתיב דדיו לבא מן הדין להיות כנדון מה תבור וכרמל שנקבעו בא"י ודאי מותר להשתמש בהן ככל א"י א"כ ה"ה בבתי כנסיות שבבבל שהוקבעו בא"י מותר להשתמש בהן. ולענ"ד קושיא כדקאי קאי דא"כ לדבריו שמותר להשתמש בהם למאי קובען הקב"ה אותן בא"י ומה מעלה היא בשלמא אי קיימי בקדושתן כמאז ומקדם ניחא דלכבוד התורה קובע אותן בא"י שלא ישתמשו בהן ותבור וכרמל דהוקבעו בא"י אף דהותר בהן תשמיש זאת היא דאהני להו שיהיה להם קדושת א"י לכמה דברים דיש מעלה בא"י מחו"ל ודי להן מעלה זו מה שלא היה להן מקודם משא"כ בבתי כנסיות ומדרשות שבבבל דאי הותרו בתשמיש נמצא גרעה קדושתן שהיה להן לכבוד התורה אלא ודאי דהאי קביעות משום כבוד שלא ישתמשו שם תשמיש הדיוט וא"כ חזרה קושיא לדוכתא. ולענ"ד נראה דהתוספות לא חשו להך דר' אלעזר הקפר דאמר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י דהא איכא תנא אחרינא פליגא עליה והוא בר קפרא דס"ל דתבור וכרמל באו מאליהן כדי שיתן הקב"ה עליהם התורה ופסלן הקב"ה ואמר להם כולכם בעלי מומין אצל סיני וכן ר' יוסי הגלילי דריש ליה כוותיה בב"ר סדר ויחי פ' צ"ט למה תרצדון הרים גבנונים ר"י הגלילי פתר ליה בהרים בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה בסיני היו ההרים רצים (ומדנים) [ומדיינים] אלו עם אלו זה אומר עלי התורה ניתנת וזה וכו' תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא הדא הוא דכתיב חי אני וכו' כי כתבור בהרים וכו' אמר להם הקב"ה כולכם וכו' ע"כ, נמצא ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד דקרא דכי כתבור וכו' איירי שבאו הן כדי שיתן התורה עליהן וא"כ התוס' נגררו אחריהן וכתבו מה שכתבו. ושוב ראיתי למהרש"א בח"א כתב כן דבר קפרא פליג אר' אלעזר הקפר ואף דלא קאמר הש"ס ופליגא משום דכיון שהוא ברור ונראה דפליגי א"צ לומר ופליגא דלא קאמר הש"ס ופליגא אלא היכא דהיה אפשר לומר דלא פליגא וכמ"ש הרב בני חיי לשונות הרמב"ם דף י"ד משם מוהר"ר אהרן בן חיים יעו"ש והך דהכא הוי סייעתיה דזה הכלל. ובההיא אגדה דב"ר סיים אעפ"כ אף ה' ישכון לנצח בבית העולמים ע"כ. ומהר"ש יפה פי' שם אף שנתן התורה בסיני אינו אלא לשעה אבל עיקר שכינתו בבית עולמים יעו"ש שנדחק בלשון האגדה וחוץ מדוחקו בלשון האגדה גם הוא דחוק מהענין עצמו. ולענ"ד נראה נכון ע"פ המדרש שהביא מהרש"א עצמו לעיל מיניה גבי קרא דנכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים עתיד הקב"ה להביא תבור וכרמל וסיני ובונה בית המקדש עליהם, דהיינו ההרים שהיו כבר יעו"ש. וז"ש אף שפסלן באותה שעה מ"מ לעתיד יבנה עליהם בית המקדש בזכות שבאו כדי שינתן התורה עליהן. איך שיהיה זכינו לומר דהתוס' נגררו אחר הני תנאי דפליגי אר' אלעזר הקפר.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות תפילה וברכת כהנים פרק י״א
ה׳
בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהם כבוד ואין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול וגו' דעשו אותם כתשמישי מצוה בזמן מצותן דאבוהון דכולהו דם ואפילו אחר חורבנן בקדושתן הן עומדים דכתיב והשמותי את מקדשכם אף ע"פ שהן שוממים בקדושתן הן עומדין ואפשר דקדושת בית הכנסת מדאוריתא דאף על פי דבבית המקדש משתעי קרא הא רבי מקדשכם בתי כנסיות ומדרשות ואם ב"ה של הקדש הוא יש לו קדושת דמים מדאוריתא ואם מוכרים אותו צריך להעלות בדמיו דמעלין בקדש דאוריתא הוא וכן אם גבו מעות הקדש לדבר של קדושה אין יכולים לשנות אלא מקדושה קלה לחמורה דמעלין בקדש ילפינן ליה בפרק שתי הלחם מדאוריתא:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א, מתוך הלכות תפילה וברכת כהנים שבספר אהבה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל