רמב״ם - הלכות שמיטה ויובל · פרק ח׳

ספר זרעים · 20 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות שמיטה ויובל · פרק ח׳
הלכה א׳
כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לַעֲבֹד הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ אָסוּר לְחַזֵּק יְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ. אוֹ לִמְכֹּר לָהֶן כְּלֵי עֲבוֹדָה. לְפִי שֶׁאָסוּר לְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה:
הלכה ב׳
וְאֵלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָן בַּשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. מַחְרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ הָעל וְהַמַּזְּרֶה וְהַדֶּקֶר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לִמְלָאכָה שֶׁאֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר לְמָכְרוֹ לְחָשׁוּד. וְלִמְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת מֻתָּר לְמָכְרוֹ לְחָשׁוּד:
הלכה ג׳
כֵּיצַד. מוֹכֵר הוּא לוֹ הַמַּגָּל וְהָעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. שֶׁאִם יִקְצֹר בּוֹ מְעַט וְיָבִיא עַל הָעֲגָלָה מְעַט הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם יִקְצֹר כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִין אוֹ יָבִיא כָּל פֵּרוֹת שָׂדֵהוּ אָסוּר:
הלכה ד׳
וּמֻתָּר לִמְכֹּר סְתָם לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לִמְלָאכָה הָאֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁקָּנָה בַּשְּׁבִיעִית לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה לְאַחַר שְׁבִיעִית:
הלכה ה׳
הַיּוֹצֵר מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵי שֶׁמֶן וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כַּדֵּי יַיִן. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לְעַכּוּ"ם יֶתֶר מִזֶּה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל. וּמוֹכֵר כַּדִּים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יְבִיאֵם לָאָרֶץ:
הלכה ו׳
וּמוֹכֵר לְחָשׁוּד פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְשָׁחֳטָהּ. וּמוֹכֵר לוֹ שָׂדֵהוּ שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹבִירָהּ. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ שְׂדֵה הָאִילָן אֶלָּא אִם כֵּן פָּסַק עִמּוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ בָּאִילָן. וּמַשְׁאִילוֹ סְאָה לִמְדֹּד בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֹּרֶן שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְדֹּד בָּהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן בְּפֵרוּשׁ אֲסוּרִים:
הלכה ז׳
וְכֵן מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה רֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָּבֹר וְלֹא תִּטְחֹן עִמָּהּ:
הלכה ח׳
מַחֲזִיקִין יְדֵי עַכּוּ"ם בַּשְּׁבִיעִית בִּדְבָרִים בִּלְבַד. כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ חוֹרֵשׁ אוֹ זוֹרֵעַ אוֹמֵר לוֹ תִּתְחַזֵּק אוֹ תַּצְלִיחַ וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתַת הָאָרֶץ. אֲבָל לֹא יְסַעֲדֶּנוּ בַּיָּד. וּמֻתָּר לִרְדּוֹת עִמָּהֶן הַכַּוֶּרֶת וְחוֹכְרִין מֵהֶן נִירִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב כְּדֵי לִקְנֹס אוֹתָן:
הלכה ט׳
מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בְּסוּרְיָא בְּתָלוּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְחֻבָּר. כֵּיצַד. דָּשִׁין וְזוֹרִין וְדוֹרְכִין וּמְעַמְּרִין. אֲבָל לֹא קוֹצְרִין וְלֹא בּוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ:
הלכה י׳
כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ לְשָׁמְרָן כָּךְ אָסוּר לִקַּח מֵעַם הָאָרֶץ. לְפִי שֶׁאֵין מוֹסְרִין דְּמֵי שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ. וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. שֶׁמָּא לֹא יֹאכַל אוֹתָן בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:
הלכה י״א
הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵעַם הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג מַתָּנָה. וְאִם לֹא נָתַן לוֹ מַבְלִיעַ לוֹ דְּמֵי אֶתְרוֹג בִּדְמֵי לוּלָב:
הלכה י״ב
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת שֶׁכְּמוֹתָן בְּשָׁמוּר כְּגוֹן תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַהֶפְקֵר כְּגוֹן הַפֵּיגָם וְהַיַּרְבּוּזִין וְהַשּׁוֹטִים וְהַחֲלַגְלוֹגוֹת וְהַכֻּסְבַּר שֶׁל הָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ מְעַט כִּדְמֵי שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בִּלְבַד מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁל מוֹכֵר:
הלכה י״ג
וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת כְּגוֹן שׁוּם בַּעַל בְּכִי וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּה וּגְרִיסִין הַקִּלְקִיּוֹת וַעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת וְכֵן זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלוֹת כְּגוֹן זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ נִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית:
הלכה י״ד
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעַם הָאָרֶץ סְתָם. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חָשׁוּד לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו וְלִמְכֹּר מֵהֶן אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו זִקַּת שְׁבִיעִית כְּלָל. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פִּשְׁתָּן אֲפִלּוּ סָרוּק. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וְשָׁזוּר:
הלכה ט״ו
הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. וְהֶחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה וְזֶה מִן הַתּוֹרָה. מַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשְּׁבִיעִית. וּשְׁבִיעִית אֵין לָהּ פִּדְיוֹן מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֵׂר:
הלכה ט״ז
הֶחָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת אֵינוֹ חָשׁוּד לֹא עַל הַמַּעֲשֵׂר וְלֹא עַל הַשְּׁבִיעִית. שֶׁהָאֹכֶל הַטָּמֵא הַזֶּה שֶׁמְּכָרוֹ בְּחֶזְקַת טָהוֹר אֵינוֹ מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהֶחָשׁוּד לְדִבְרֵי סוֹפְרִים אֵינוֹ חָשׁוּד לְדִבְרֵי תּוֹרָה:
הלכה י״ז
כָּל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל אֲחֵרִים חֲזָקָה אֵין אָדָם חוֹטֵא לַאֲחֵרִים. לְפִיכָךְ הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר דָּנוֹ וּמְעִידוֹ:
הלכה י״ח
הַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית לְפִי שֶׁהֵם אוֹמְרִים הוֹאִיל וְהַתְּרוּמוֹת מֻתָּרוֹת לָנוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין עַל הַזָּרִים בְּמִיתָה קַל וָחֹמֶר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. לְפִיכָךְ סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה שֶׁל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית תַּעֲלֶה. נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה יֵרָקְבוּ הַכּל וְלֹא יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים כְּכָל מְדֻמָּע לְפִי שֶׁהֵם חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית:
הלכה י״ט
הַצַּבְעָנִין וְהַפַּטָּמִין לוֹקְחִין מֻרְסָן מִכָּל מָקוֹם. וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא:
הלכה כ׳
גַּבָּאֵי קֻפָּה בַּשְּׁבִיעִית לֹא יִהְיוּ מְדַקְדְּקִין בַּחֲצֵרוֹת שֶׁל אוֹכְלִין שְׁבִיעִית. וְאִם נָתְנוּ לָהֶן פַּת מֻתֶּרֶת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא. שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נוֹתְנִין אֶלָּא אוֹ מְעוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בֵּיצִים הַנִּלְקָחוֹת בִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וּמֻתָּר לִלְווֹת מִן הָעֲנִיִּים פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וּמַחְזִירִין לָהֶן פֵּרוֹת בְּשָׁנָה שְׁמִינִית:

קרית ספר · הלכות שמיטה ויובל פרק ח׳

א׳
-העתקה מסוף פרק ז-[ וכל פרק שמיני מדרבנן אלא מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית או שלא לבערם ומוכר מהם דאפשר דמדאוריתא אסור ליקח ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית:]
נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות שמיטה ויובל פרק ח׳

ה׳
היוצר מוכר חמש כו'. הרב תי"ט תמה על רבינו דהשמיט בבא דאם הביא יותר מכאן מותר. וכבר כתב רבינו דין זה לעיל פ"ד דין כ"ד יע"ש:
י״ד
אבל מי שהוא חשוד כו'. גרסי' בתוספ' דשביעית פ"ו אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית אלא מזון ג' סעודות בד"א בדבר המתקיים אבל דבר שאינו מתקיים אפילו מאה סעודות מותר:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ח׳, מתוך הלכות שמיטה ויובל שבספר זרעים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל