רמב״ם - הלכות שגגות · פרק ח׳

ספר קרבנות · 10 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות שגגות · פרק ח׳

הלכה א׳

כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי. וּמַהוּ לֹא הוֹדַע. אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג בְּדָבָר זֶה אוֹ לֹא שָׁגַג הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לְהַקְרִיב אָשָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה יז) "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" (ויקרא ה יח) "וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם" וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל הַסָּפֵק וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה וְיַקְרִיב חַטָּאתוֹ:

הלכה ב׳

אֵינוֹ חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב וְסָפֵק אִם הָיָה כְּזַיִת אוֹ פָּחוֹת מִכְּזַיִת. אוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת שֻׁמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת בָּעַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְחל וְעָשָׂה מְלָאכוֹת בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה יוֹם עָשָׂה. אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְלֹא יָדַע מֵעֵין אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה. הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה אַחַת סָפֵק שֶׁהִיא חֵלֶב סָפֵק שֶׁהִיא שֻׁמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכָל הָאוֹכֵל חֵלֶב הַכְּוִי פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁהִיא סְפֵק נִדָּה אוֹ סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי. לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ:

הלכה ג׳

הָאוֹכֵל חֲתִיכָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לוֹ זֶה שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב הָיָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא אָכַלְתָּ חֵלֶב. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת אָכַל וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא אָכַל. הוֹאִיל וְנִקְבַּע הָאִסּוּר וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת בַּעְלָהּ וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת. חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְהוּא הַדִּין לִסְפֵק מְגֹרֶשֶׁת שֶׁהֲרֵי נִקְבַּע הָאִסּוּר. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר:

הלכה ד׳

מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שֻׁמָּן. וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וּבָא עַכּוּ"ם אוֹ כֶּלֶב וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל עַכּוּ"ם אוֹ כֶּלֶב אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בְּזָדוֹן וּשְׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּשְׁנִיָּה בְּזָדוֹן. הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי הוֹאִיל וְהָיָה שָׁמָּה אִסּוּר קָבוּעַ. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן פָּטוּר מִקָּרְבָּן. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

הלכה ה׳

חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן וְאֵינוֹ מֵבִיא חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא:

הלכה ו׳

כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאת קְבוּעָה אַחַת חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד. וְכָל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאוֹת הַרְבֵּה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַחַטָּאוֹת. כֵּיצַד. כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. כָּךְ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲכָלָן אוֹ לֹא אָכַל אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל הֶתֵּר שֶׁהָיוּ עִמָּהֶם מֵבִיא אַרְבָּעָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הָאִשָּׁה שֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ. אוֹ פְּלוֹנִית הָעֶרְוָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁמוֹנָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:

הלכה ז׳

הָאוֹכֵל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן אָכַל וְאַחַר שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק אָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת אֲחֵרוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:

הלכה ח׳

כְּשֵׁם שֶׁיְּדִיעַת וַדַּאי בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת כָּךְ יְדִיעַת סָפֵק בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק עַל אַחַת מֵהֶם וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק אַחֶרֶת עַל הַשֵּׁנִי. וְכֵן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:

הלכה ט׳

חֲתִיכָה שֶׁל שֻׁמָּן וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא וְהֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְחָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא חַטָּאת. וְכֵן אִם אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא הָאַחֵר אָשָׁם תָּלוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

הלכה י׳

חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב נוֹתָר. אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם נוֹתָר. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְאִם הָיָה בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי מִשּׁוּם מְעִילָה. אָכַל אֶחָד אֶת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן. וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

הר המוריה · הלכות שגגות פרק ח׳

א׳

חטאת קבועה וכו'. כריתות כ"ה א' ובהוריות ח' ב' ט' א' ב' ועיין כריתות ב' א' (וברש"י שם משמע דגירסתו היתה בכריתות כ"ה א' חטאת קבועה יעו"ש היטב) ותוספתא פ"ד שם יעו"ש וע"ע תוספתא שם פ"א ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"כ פרשה י"ב. שיוודע לו וכו'. עי' כריתות כ"ב א' ב' כ"ה ב' כ"ו ב' ובתו"כ שם פכ"א.

ב׳

איסור קבוע וכו'. עיין כל הסוגיא בכריתות י"ז ב' ופסק כמ"ד דאיקבע איסורא כדמשמע בנזיר כ"ג א' וע"ע בכריתות שם בתוס' ד"ה אמר ר"י וכו' יעו"ש היטב (וע"ע בכתובות כ"ב ב' בד"ה באשם וכו' וביבמות פ"ח ב' ד"ה והבא וכו' שכתבו שם דזה ניחא אפי' למ"ד לברר איסורו יעו"ש) וע"ע בכריתות כ"ג א' יעו"ש היטב. וספק אם וכו'. לכאורה משמע דזה מיקרי איקבע איסורא וצ"ע לכאורה שהוא נגד דברי התוס' שם ב' ד"ה מדסיפא וכו' וכבר העיר בזה הלח"מ ועיין תוס' יו"ט שם אבל באמת י"ל דרבינו מיירי שהיה מונח כאן חתיכה של חלב שהיה בו כמה זתים ואכל ממנה ואין יודע כמה אכל ומיקרי זה שפיר איקבע איסורא ומש"כ וספק אם היה וכו' ר"ל מה שאכל יש בו ספק אם היה בו כזית או לא ובדברי התוס' יש לעיין טובא ואכ"מ (ועיין תו"כ שם פ"כ פי"ב משמע כתוס' דמיירי שעשה ביהש"מ אבל גם הלח"מ כתב דמיירי ביהש"מ). חתיכת חלב וכו'. שם בכריתות יבמות קי"ג א' נדה י"ד ב'. שבת וחול וכו'. לענ"ד דזה מיקרי שפיר איקבע איסורא דזה ודאי דיש יום שבת ושפיר איקבע איסורא דשבת משא"כ בספק אם היה כאן שום איסור אם לאו ודלא כמש"כ התוס' שם בכריתות בדבור המתחיל מדסיפא וכו'. ולא ידע וכו'. עיין מרן ולחם משנה מה שכתבו בזה. חלב הכוי וכו'. שם בכריתות י"ז ב' וביבמות קי"ג א' בכורים תוספתא פרק ב' ועיין פרק ב' דבכורים משנה י'. עד שלה וכו'. שם בכריתות ובנדה י"ד ב'. יבמתו בתוך וכו'. שם בכריתות ובירושלמי יבמות פ"ד ה"ב יעו"ש היטב ומה שכתב מרן בזה כבר תפסו המל"מ ואישתמיטתיה שכבר קדמו הלח"מ יעו"ש.

ג׳

ועד אחד וכו'. כריתות י"א ב' ועיין השגת הראב"ד מש"כ בזה ובמרן ועיין בתוספתא פ"ב דאפי' אשה מכחשת לאיש ועיין סוטה ל"א ב' בתוס' ד"ה הא וכו' (ועיין תוס' כריתות שם דגזלן גרע מאשה יעו"ש ועיין ר"ה כ"ב א' דגזלן גרע). אם חטא וכו'. עיין בלח"מ מש"כ בזה התוס' ומש"כ הוא בזה ולענ"ד בחנם נדחק בזה דבוודאי גבי אשם תלוי גופיה יש לדקדק דבאומר איני יודע אין עד אחד נאמן מדאיתא בתו"כ פכ"א וז"ל והוא לא ידע פרט לשאמרו לו אחרים יכול אע"פ שאין מכחיש ת"ל או הודע אליו חטאתו והביא עכ"ל וע"כ מיירי באחד דבתרי פשיטא דכי לא מכחיש נאמנים ועל כרחך בחד ועל כרחך בדאין מכחיש לגמרי דא"כ נפקא ליה מפסוק דלא יקום עד אחד וכמש"כ התוס' התם ועל כרחך מיירי באומר איני יודע דעד אחד אינו נאמן ותרי נאמנים ופשוט לדעתי. אשת איש וכו'. זה יצא לו מהא דכתובות כ"ב ב' כ"ג א' יעו"ש היטב. לספק מגורשת. עיין בלח"מ שהכריח שתירוץ התוס' דתירצו בכתובות כ"ב ב' שם בד"ה הבא עליה וכו' שכתב דחזקת דייקא ומינסבה מרעה לחזקה דאשת איש יעו"ש שייך ע"כ בגרושה נמי יעו"ש היטב באמת כ"כ התוס' ישנים בכתובות שם וכ"כ התוס' התם כ"ו ב' ד"ה אין וכו' וכ"כ בתוס' ב"ב ל"ב א' בד"ה אנן וכו' יעו"ש וביבמות פ"ח ב' בד"ה והבא וכו' יעו"ש היטב ומה שהשיג על מהר"י בן לב יעו"ש היטב עיין בשיטה מקובצת בכתובות שם שכתב בשם הקונטרסין סברת מהר"י בן לב ועיי"ש עוד שכתב ג"כ קצת כסברת הלח"מ יעו"ש היטב ומ"מ מה שהשיג אמהר"י בן לב מהא דהתוס' בעצמם הקשו קושיא זאת באמת אין מזה השגה דידוע דהתוס' הם מחכמים שונים ואולי קושיית התוס' אזלא אליבא תירוץ שתירצו בב"ב שם דהסוגיא דכתובות כ"ב ב' אזלא אליבא דס"ד דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוי יעו"ש ולפ"ז לכאורה לא איצטריך סברת התוס' לומר דהחזקה דדייקא ומינסבא מרעה לחזקת אשת איש ואהכי שפיר הקשו התוס' בכתובות כ"ג א' ד"ה מ"ש וכו' אמנם למש"כ התם בכתובות באמת אין כאן קושיא. ודע דלכאורה דברי התוס' דב"ב יש לעיין בזה דא"כ מה הקשו עוד דבחטאת קאי כיון שכתבו דסברא דדייקא מרע לה לחזקת א"א ועל כרחך צ"ל דהתוס' דב"ב פליג על הא דכתובות וכתב דלא שייך מרע לה לחזקה רק בטוענת ברי לי ובודאי היא מתייראת לטעון כך במקום דאיכא מכחישים ויש לה חומר בסופה אבל בבאים שנים ואומרים לה מת ושנים אומרים לא מת אין שייך כאן מתוך חומר וכו' כיון שאינה אומרת ברי לא קנסוה חכמים וא"כ שפיר הקשו א"כ לית כאן דייקא אבל התוס' דכתובות ויבמות ס"ל דכל מקום איכא דייקא ביש תרי לגבי תרי והבן ועדיין יש לעיין בזה ובאמת אין כאן עיקר זה המקום. ודע דאע"ג דדעת רבינו דכל ספק מה"ת לקולא מ"מ בעד כנגד עד אע"ג דחזקת דיקא ומינסבא מרע לחזקת א"א מ"מ הוי כספק שתי חתיכות וחייב אשם תלוי דלא מהני סברא דמרע רק דלא נוקמה לחזקת א"א דליהוי כודאי אבל מ"מ הוי ספק מה"ת והבן ועיין ירושלמי יבמות פ"י ה"ג ופ"ב דכתובות ה"ב יעו"ש.

ד׳

שתי חתיכות וכו'. ברייתא שם בכריתות י"ח א' ופסק כרבי משום האי טעמא דכתב לעיל הלכה ב' ומפרש דגם רבי ס"ל דבעינן שתי חתיכות וה"ט משום דאיקבע איסורא ודלא כרש"י ז"ל ובאמת יש לעיין על רש"י ז"ל מי דחקו לפרש כך.

ה׳

ונותר לפניו וכו'. כבר נתבאר לעיל פ"ב ה"ג יעו"ש. ואינו מביא וכו'. כריתות י"ט א' ותוספתא שם פ"ב ובתו"כ שם פ"כ פרשה י"ב ובפי' המשניות לרבינו פסק דחייב אשם תלוי וכ"פ הרע"ב יעו"ש אבל רבינו כאן פסק כר"י לגבי ר"ש ועיין תוספתא פ"ג דכריתות שם מבואר דחייב באשם תלוי יעו"ש היטב והבן.

ו׳

חטאת קבועה וכו'. לעיל הלכה א'. אשמות תלוין וכו'. שם ט"ו ב' י"ז ב' ותוספתא פ"ד תו"כ שם פ"כ פרשה י"ב ופכ"א. ה"ז מביא וכו'. תוספתא פ"ב דכריתות.

ז׳

חתיכה משתי וכו'. עיין לעיל פ"ו הי"ב יעו"ש.

ח׳

מחלקת לחטאות וכו'. עיין לעיל פ"ו ה"ט. חייב אשם וכו'. זה פשוט מהך דהלכה ז' וק"ל.

ט׳

של שומן וכו'. כריתות כ"ג א' ותוספתא פרק ג'.

י׳

של חלב וכו'. שם ובתוספתא. השנייה בהעלם וכו'. אבל אם אכל בהעלם אחד עם הראשון אינו חייב רק שתי חטאות משום חלב אחת ומשום נותר אחת אבל אינו מביא שתים על החלבים דהוי שתי זתים בהעלם אחד ופשוט ועיין שם בתוספתא פרק ג' ויש לעיין במה שכתב שם וז"ל חתיכה של חלב פיגול וחתיכה של חלב נותר אכל אחד מהן ואין ידוע את איזה מהן אכל מביא חטאת ואשם תלוי וכדברי ר"א מביא שתי חטאות אכל שנייה בהעלם אחד מביא שתי חטאות ואשם ודאי בשני העלמות מביא שלש חטאות ואשם ודאי עד כאן לשונו ויש לעיין למה בהעלם אחד מביא שתי חטאות הו"ל להביא שלש חטאות חדא אחלב וחדא אנותר וחדא אפיגול (ומיירי דרק אחד היה שוה פרוטה ואידך לא הוי שו"פ ולכן אינו מביא רק אשם אחד ולא שתים) ועוד איתא שם וז"ל חתיכה של פיגול קדש וחתיכה של נותר אכל את אחד מהן ואין ידוע את איזה אכל מביא חטאת ואשם תלוי וכדברי ר"ע מביא חטאת ושני אשמות תלויין וכדברי ר' אליעזר מביא שלש חטאות אכל שנייה בהעלם אחד מביא שלש חטאות ואשם ודאי בשתי העלמות מביא ארבע חטאות ואשם ודאי עכ"ל והנה גם שם הוא תמוה דאם הנותר הוא בשר ולא חלב וכן הפיגול הוא בשר ולא חלב א"כ אם אכל אחד מהן אינו חייב רק אשם תלוי ולא חטאת וסבור הייתי לומר דט"ס הוא וכצ"ל חתיכה של חלב פיגול וחתיכה של חלב נותר אכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל מביא חטאת ואשם תלוי וכדברי ר"א שתי חטאות אכל שנייה בהעלם אחד מביא שלש חטאות ואשם ודאי בשתי העלמות מביא ארבע חטאות ואשם ודאי חתיכה של פיגול קדש וחתיכה של נותר אכל את אחת מהן ואינו יודע את איזה אכל מביא אשם תלוי וכדברי ר"ע מביא שני אשמות תלויין וכדברי ר"א מביא חטאת אכל שנים בהעלם אחד מביא שתי חטאות ואשם ודאי בשני העלמות מביא שלש חטאות ואשם ודאי (ונתחלפו הבבות) ומסכים מאד לדינא. שוב ראיתי כי המפרש הרגיש ג"כ והגיה ע"ד אחר יעו"ש (ודבריו נראין לכאורה יותר דלפי הגהתי כבר נשנה הדין שם מכבר חתיכה של חלב פיגול וחתיכה של נותר אכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל מביא שתי אשמות תלוין ר"א אומר מביא חטאת ואשם תלוי אכל שתים מביא שלש חטאות עכ"ל ואולי כאן רוצה לחלק בין העלם אחד לשתי העלמות ועוד דאחד מהן היה בו שוה פרוטה ולפ"ז יש להגיה כאן ברישא כמש"כ שם והבן היטב). מביא אשם וכו'. יעו"ש היטב בכריתות כ"ג א' ובתוספתא פ"ג. זה מביא וכו'. שם בכריתות ובתוספתא פ"ג ועיי"ש בכריתות ז' ב'.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות שגגות פרק ח׳

א׳

מצות קסב להקריב אשם מי שלא נודע לו אם חטא אם לא וזהו הנקרא אשם תלוי וכל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי כריתות פרק המביא אשם תלוי משנה וחכ"א אינו מביא אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומ"ט דרבנן ילפי מצות מצות מחטאת חלב מה להלן זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומהו לא הודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא כדכתיב ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים וגו' ונקרא אשם תלוי מפני שמכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו שחטא ויביא חטאתו פרק המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא וגו' ואשם תלוי היינו טעמא דמייתי מקמיה דמתידע ליה להגן עליו דהתורה חסה על גופן של ישראל ות"ר ה' אשמות מכפרין ואשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה ואמר ר' יוסף אין מתכפר כפרה גמורה דלכי מתידע ליה מביא חטאת ופרק ספק במשנה כשם שאכל חלב ודם פגול ונותר חייב על כל אחת אפילו בהעלם אחת כך על לא הודע שלהן.

ב׳

ואינו חייב עד שיהיה שם איסור קבוע שם פרק ספק אכל חלב ספק לא אכל ואפילו אכל והיה סבור שומן הוא ספק יש בו כשיעור ספק אין בו שומן וחלב לפניו ואכל אחת מהם ואינו יודע אי זו מהם אכל דכשאכל כסבור שומן הוא ואחר כך נודע שהאחת היתה חלב והוא לא ידע אי זו אכל אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק מזיד הוא ופטור אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן כסבור זו היא אשתו ואחר כך נסתפק אי זו היתה מביא אשם תלוי שבת ויום חול ועש' מלאכה באחת מהם ואינו יודע באי זה מהם עשה מביא אשם תלוי ובגמרא איתמר רב אסי אמר חתיכה אחת שנינו אכל חתיכה אחת כסבור שומן הוא ואחר כך נודע שספק היא חייא בר רב אמר חתיכה משתי חתיכו' שנינו כדמפרש בסיפא דמתני' חלב ושומן לפניו במאי קא מיפלגי רב אסי אמר יש אם למסורת מצות כתיב חייא בר רב אמר יש אם למקרא מצוות קרינא גבי אשם תלוי כתיב ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם והביא את אשמו וגו' וקרינא מצוות דמשמע אחת מתוך שתים וכן אמר רב יהודה אמר רב דבשתי חתיכות הוא דחייב אשם תלוי ואמר רבא מאי טעמא דרב דכתיב אחת מכל מצות ה' בשגגה ואשם עד שישגוג בשתים דמצוות קרינא אחת מתוך ב' אבל חתיכה אחת שהיתה לפניו ואכלה ספק היתה חלב או לא פטור דבעי' שישגוג בשתים ור' זירא מפרש טעמא משום דב' חתיכות איפשר לברר ורב נחמן אמר מ"ט דרב קסבר ב' חתיכות איקבע איסורא חתיכה אחת לא קבעה איסורא מאי איכא בין רבא דאמר טעמא דרב משום מצות דיש אם למקרא למאן דמפרש דשתי חתיכו' איקבע איסורה ומ"ד דב' חתיכות איפשר לברר איסורן דאשם תלוי אינו בא אלא להגן מן הייסורין עד שיודע לו ויביא חטאת ואיפשר שיבא לאחר זמן בקי ויכיר אם זו הנותרת שומן [ודאי] חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה אחת ואכלה אי איפשר לברר מה לי משום האי טעמא או מטעמא דיש אם למסורת או מטעמא דאיקבע איסור' ומשני איכא בינייהו כגון שהיו לפניו ב' חתיכות א' של חלב ואחת של שומן ובא גוי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה לרבא ליכא מצות בשעה שאכל ישראל ופטור לרבי זירא נמי אי איפשר לברר איסורא דהא נאכלו שתיהן ופטור אבל לרב נחמן הא איקבע איסורא מעיקרא וחייב ונקטי' טעמא דרב נחמן דהא תניא דכי האי גונא נמי חייב לרבי הואיל ואיקבע איסורא מעיקרא דרבנן דרבי כרבי אליעזר אתו ולהכי נקטי' כרבי. האוכל חלב הכוי פטור שם תניא רבי אליעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ואמרינן דרבי אליעזר לא בעי קביעותא לאיסורא משמע דלדידן פטור דליכא קביעות איסורא וכן הבא על ספק נדה או ספק ערוה שם תני עלה דנדה וחייבין באשם תלוי ואמרינן ר"מ היא דלא בעי קביעותא לאיסורא ויבמה שנתיבמה בתוך ג' חדשים וילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון תניא דחייבין באשם תלוי ואמרינן הא מני רבי אליעזר היא דלא בעי קביעותא לאיסורא.

ג׳

האוכל חתיכה ועד אחד אומר לו חלב היה ועד אומר לא אשה אומרת חלב אכל ואשה אומרת לא היתה חלב הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא אם לא הרי זה מביא אשם תלוי פרק אמרו לו במשנה עד אומר אכל ועד אומר לא אכל אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל מביא אשם תלוי ואפילו בחתיכה אחת חייב אשם תלוי דכיון דזה אומר חלב היתה הוי כאיקבע איסורא. וכן בא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת חייב אשם תלוי במשנה סוף פרק האשה שלום עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא וכתבו התוספות פרק האשה שנתארמלה דהכא איירי בבת אחת ואפילו אם ניסת תצא וכיון דתצא הבא עליה חייב אשם תלוי כדאמר' גבי תרי ותרי פרק האשה רבה ופרק האשה דהבא עליה באשם תלוי דאיקבע איסורא שהיתה בחזקת אשת איש וה"ה לספק מגורשת כתובות פרק האשה שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם ניסת תצא מימרא דרבי יוחנן ובריתא נמי קתני גבי גרושין ואם נשאת תצא ולא כרב אשי דאמר לעולם תרי ותרי וכיון דתצא חייבין באשם תלוי שהרי נקבע האיסור שהיא בחזקת אשת איש אבל ספק מגורשת לא נקבע איסורא דתרוייהו בפנויה קמסהדי כדאיתא התם.

ד׳

מי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן פרק ספק אכל ת"ר היו לפניו ב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן בא ישראל ואכל את הראשונה בא גוי ואכל את השנייה חייב וכן כלב וכן עורב שאכלו את השניה בא גוי ואכל את הראשונה בא ישראל ואכל את השניה פטור ורבי מחייב דלא בעי שתי חתיכות אכל הראשונה בשוגג והשניה במזיד חייב אשם תלוי אקמיתא דבשוגג ומשתי חתיכות הואי הראשונה במזיד והשניה בשוגג פטור ורבי מחייב אכל שתיהן במזיד פטור מקרבן שתיהן בשגגה מביא חטאת דודאי חדא חלב היה אכלום שנים בשוגג שניהם חייבים השני לא מן הדין אלא שאם אתה אומר פטור קבעה את הראשון בחטאת ומני סיפא אי רבי מן הדין ומן הדין הוא דהא רבי מחייב אכל ישראל את השניה דלא בעי ב' חתיכות בסוף אי רבנן משום דלא נקבע ראשון בחטאת נחייב לשני ונימא ליה אייתי חולין לעזרה אמר רב אשי רבי היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום הילכך ליכא למימר חולין לעזרה משמע דרבנן דהאי סיפא ס"ל כרבי אליעזר וא"כ פסקינן הלכה כרבי דמחייב אחתיכה אחרונה דהא איקבע איסורא מעיקרא ולרבנן אף על גב דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כר' אליעזר אפ"ה בחתיכה שניה פטר מדינא אבל אם רוצה להתנדב אשם תלוי הרשות בידו.

ה׳

חלב ונותר לפניו אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל אשתו נדה ואחותו ואינו יודע אי זו מהן בעל שבת וי"ה ואינו יודע באי זו מהן עשה מלאכה פטור מקרבן חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא פרק ספק אכל במשנה רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ובגמרא אמר לו ר' יהושע הרי אומר אשר חטא בה גבי חטאת עד שיודע לו במה חטא ובמשנה א"ר יהודה פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי ומפרש טעמא בבריתא דכתיב גבי אשם תלוי כי תחטא ולא ידע ואשם פרט לזה שידע שחטא.

ו׳

כל דבר שחייבין על ודאי חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד וכל שחייבים עליו חטאות הרבה חייבין על לא הודע אשמות תלויין הרבה שם במשנה כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחד כך על לא הודע שלהן שאכל ב' חתיכות כסבור שומן הן ואחר כך נודע שהן ספק אינו מביא אלא אשם תלוי אחד כשם שאכל חלב ודם ופגול ונותר בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת כיון שנסתפק אם אכל החתיכות של איסורין חלוקין או החתיכות שהיו עמהם וכן מה שחייב כמה חטאות בגוף אחד חייב כמה אשמות תלויין דכל שחייבין עליו חטאת תנן דחייבין עליו אשם תלוי על לא הודע שלו ועוד שם במשנה כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת אפילו באיסור אחד אם היתה ידיעה בנתים כך מביא אשם תלוי אם היתה ידיעה שספק אכל בנתים וטעמא דכולהו משום דילפינן מצות מצות מחטאת כדאמר' לעיל. אכל אחד מהשני חתיכות והביא אשם תלוי ואחר כך אכל השניה מביא חטאת כדאמ' לעיל וכן אם אכל אחר השניה דהא מעיקרא איקבע איסורא ומייתי אשם תלוי במשנה פרק דם שחיטה כרבי עקיבא.

י׳

חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר שם במשנה פרק דם שחיטה מביא חטאת ואשם תלוי על הא' חטאת דודאי חלב אכל דאף על גב דאמרן לעיל דחלב ונותר ואינו יודע אי זו מהם אכל דאינו מביא לא חטאת ולא אשם תלוי מטעמא דאמרן לעיל הכא דהאי נותר נמי הוי חלב הרי ידע במה חטא ולהכי יביא חטאת ואשם תלוי משום נותר דספק אם היתה אותה חתיכה שאכל נותר או לא. אכל את השניה בהעלם שני מביא ג' חטאות א' משום חתיכת חלב וא' משום חתיכת נותר וא' משום חלב של זו החתיכה של נותר דאיסור נותר חל על איסור חלב דבקדשים איסור חל על איסור דכתיב אשה לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור עולין וחלב דאימורין קאי עליה בכרת ואתי איסור טומאה חייל עליה. היה בה שוה פרוטה מביא אשם ודאי משום מעילה כדאמר' בגמרא דהאי דלא מחייב במתני' אשם משום דלית בה שוה פרוטה. אכל א' משתיהן ואכל אחד את השניה כל אחד מביא חטאת ואשם תלוי דתרוייהו ודאי חלב אכלו וספק נותר כדתנן התם:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות שגגות פרק ח׳

ב׳

הנושא את יבמתו וכו'. כתב מרן יש לתמוה על זה כו'. ותמהני דהא תלמוד ערוך הוא בריש פ"ד דכריתות שהקשו מהך מתני' דפרק החולץ למ"ד דבעינן איסור קבוע ותירצו הא מני ר"א היא דלא בעי איסור קבוע דמחייב אשם תלוי על הכוי יע"ש:

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות שגגות ח׳, מתוך הלכות שגגות שבספר קרבנות. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות שגגות כל הרמב״ם