א׳
מצותן שיקריבו וכו'. כריתות ט' א' י' ב' תוספתא פ"א. בין בזדון וכו'. שבועות ל' א' ושם ל"ד א' ב' תוספתא שם פ"ב תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פרשה ח' ופי"א יעו"ש.
רמב״ם - הלכות שגגות · פרק י׳
ספר קרבנות · 13 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות שגגות · פרק י׳
הלכה א׳
שִׁשָׁה מִצְוָתָן שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְאֵלּוּ הֵן. הַמְצֹרָע. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הָעֵדוּת בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי לַשֶּׁקֶר בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה:
הלכה ב׳
קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת אִם הָיְתָה עֲשִׁירָה מְבִיאָה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת הֲרֵי קָרְבָּנָהּ יוֹרֵד וּמְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. אֲפִלּוּ הָיְתָה יָדָהּ מַשֶּׂגֶת לְשֶׂה וְאֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לִנְסָכָיו מְבִיאָה קָרְבַּן עָנִי:
הלכה ג׳
הַמְצֹרָע כְּשֶׁיִּטְהַר מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת מֵהֶן שְׁנֵי כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם וְכַבְשָׂה לְחַטָּאת. אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:
הלכה ד׳
עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שִׁגְגַת שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְעַל שִׁגְגַת טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְטֻמְאַת קָדָשָׁיו מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה כִּשְׁאָר הַחַטָּאוֹת הַקְּבוּעוֹת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְעוֹף מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סלֶת וְהִיא הַקְּרוּיָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁכְּבָר נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֶׂיהָ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:
הלכה ה׳
כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה וּמְפֹרָשׁ זֶה שֶׁחַיָּב לַהֲבִיאָן. חוּץ מִטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ שֶׁכָּךְ כָּתוּב שָׁם (ויקרא ה א) "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה" וְגוֹ'. (ויקרא ה ב) "אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא" וְגוֹ'. (ויקרא ה ד) "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם" וְגוֹ'. (ויקרא ה ה) "וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה" וְגוֹ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁחִיֵּב כָּאן קָרְבָּן לְטָמֵא כְּשֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ וְהוּא לֹא יָדַע אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר מִפִּי הַקַּבָּלָה הֲרֵי הוּא כִּמְפֹרָשׁ שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ חִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת לְטָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ וּלְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. בְּאוֹכֵל נֶאֱמַר (ויקרא ז כ) "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה". וּבְנִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר (במדבר יט כ) "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא". וְכֵיוָן שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו פֵּרֵשׁ הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגָתָן:
הלכה ו׳
כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בַּעְלָהּ מֵבִיא עַל יָדֶיהָ. אִם הָיָה עָנִי מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְאִם הָיָה עָשִׁיר מֵבִיא עַל יָדֶיהָ קָרְבַּן עָשִׁיר. וּמֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וְעַל יְדֵי בִּתּוֹ וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ קָרְבַּן עָנִי וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:
הלכה ז׳
הַמֶּלֶךְ וְכֹהֵן מָשִׁיחַ מְבִיאִין קָרְבָּנָן עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אוֹ עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי אוֹ עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כִּשְׁאָר הֶדְיוֹטוֹת. שֶׁלֹּא חִלֵּק הַכָּתוּב קָרְבַּן מֶלֶךְ מִקָּרְבַּן הֶדְיוֹט וּמִקָּרְבַּן כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֶלָּא בְּמִצְווֹת שֶׁחַיָּבִים עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֲבָל בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד כֻּלָּן שָׁוִים. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שְׁבוּעַת שִׁגְגַת בִּטּוּי וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר עֲלֵיהֶן וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִהְיֶה חַיָּב קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַשְּׁבוּעוֹת וְעַל אֵי זֶה דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. וּבְהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה אֲבָאֵר בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ תִּתְחַיֵּב הַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה וּבְאֵי זֶה דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב כָּל אֶחָד מֵהֶן קָרְבָּן אֶחָד:
הלכה ח׳
כָּל הַמֵּבִיא קָרְבָּן עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. אִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת אֶלָּא עַל שִׁגְגָתָן שֶׁאִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר:
הלכה ט׳
מִי שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְכַבְשָׂה שֶׁל חַטָּאתוֹ וְצָרִיךְ לָהֶן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה וִיחַלֵּל אוֹתָם הַמָּעוֹת עַל הַשְּׂעִירָה וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ לִשְׂעִירָה וְלָקַח כִּשְׂבָּה יֵהָנֶה בָּהֶן:
הלכה י׳
הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְהֵמָה וְהֶעֱנִי יִקַּח שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶם. הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְנֵי יוֹנָה אוֹ לְתוֹרִים וְהֶעֱנִי. יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הָיָה עָנִי וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא עוֹף. הִפְרִישׁ לְעוֹף וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה. אֲפִלּוּ הָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס הֲרֵי זֶה עָנִי עַד שֶׁיָּמוּת מוֹרִישׁוֹ וְיִירָשֶׁנּוּ:
הלכה י״א
עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנָפַל בָּהּ מוּם [וְהֶעֱנִי] אִם רָצָה יָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹף אֲבָל אִם הִפְרִישׁ עוֹף וְנִפְסַל לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן:
הלכה י״ב
הִפְרִישׁ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר. עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בִּכְלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה וְתֵאָכֵל. וּמִשֶּׁקָּדְשָׁהּ בִּכְלִי תְּעֻבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:
הלכה י״ג
עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ קֵן לְמָכְרָהּ וְלִקַּח בְּדָמֶיהָ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהֶעֱנִי יָבִיא קֵן זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְדֵשַּׁת דָּמִים שֶׁהִיא נִדְחֵית. וְלָמָּה לֹא נִדְחֵית מִפְּנֵי שֶׁדִּחוּי מֵעִקָּרוֹ אֵינוֹ דִּחוּי וַהֲרֵי נִרְאֶה קֵן זוֹ לוֹ עַתָּה. עָנִי שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָשִׁיר יָצָא וְעָשִׁיר שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא:
הר המוריה · הלכות שגגות פרק י׳
ב׳
עשירה מביאה וכו'. כריתות י' ב' ותוספתא שם ומבואר בתורה פרשת תזריע. משגת לשה וכו'. תו"כ תזריע פ"ד ויש לעיין למה צריך לרבות במנחות צ"א ב' דכבש יולדת בעי נסכים תיפוק ליה מהכא ועיין לקמן הלכה ד' ד"ה אין ידו והבן.
ג׳
מביא שלש וכו'. פי"ד דנגעים מ"ז. שני כבשים. עיין במל"מ שתמה למה לא כתב שיהיו שניהם שוין יעו"ש וכן תמה לקמן פ"א מהל' מחוסרי כפרה ה"ג והנה י"ל דסמך רבינו על מאי דאיתא במשנה פי"ד דנגעים דציפרים צריכין שיהיו שוות ולא כתב גבי כבשים דצריכים שיהיו שוים ש"מ דמתניתין לא ס"ל כך אבל בתו"כ מצורע פ"ב איתיה ואולי רבינו סמך על המשנה טפי וצ"ע בזה. והנה ראיתי בשאלתות פרשת מצורע דכתב דהא דבעינן דצפרים שיהיו שוות היינו שיהיו ממין אחד דוקא ולא משני מינים יעו"ש וזה לא שייך גבי כבשים א"כ ל"ל דבעינן שיהיו שוים דודאי הכי איתא וצ"ע הא במשנה דנגעים מבואר דצריך שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחת וכמו שפסק רבינו בפי"א מהל' טומאת צרעת הלכה ח' יעו"ש ועיין בפירוש הרמב"ן על התורה בריש מצורע ששני מינין אפילו בדיעבד פסול יעו"ש היטב ויש לעיין בזה והנה על דין הציפרים יש לעיין מנ"ל דבעינן שיהיו שוים בכל הני דברים הא גבי שעירי יוה"כ כתיב ג' פעמים שני ומינה דרשו שיהיו שוים במראה וקומה ודמים ובלקיחתן כאחת אבל בשני ציפרים לא כתב רק פעם אחת שני ומנין לנו שכל הדברים הללו בם (ואולי זהו טעם השאלתות). והנה רבינו כתב בנגעים שם בפי' המשניות וז"ל אילו אמר השי"ת ולקח ציפרים לבד היינו לוקחים שתים לפי שמיעוט ציפרים שתים ואמרו שתי ציפרים ירצה בו ההשוייה ביניהם בכל העניינים עוד אמר את הציפור האחת את הציפור החי' הבדילה במעשה שעשה הנה מצוה מן המובחר שיהיו שוים בכל הענינים ואם א"א זה הנה מותר עכ"ל ור"ל לפי שלא הבדילה התורה ביניהם רק במעשה אבל במהותם ממש אחד הם אבל כאן בכבשי מצורע לא שייך זה והנה א"כ הדין נותן שלא יהו שוים רק בדבר אחד (ועיין בתוס' יו"ט שם שהקשה קושייתי יעו"ש היטב והתימה שלא עיין בפי' המשנה לרבינו) וכיון שלא ידעינן באיזה דבר והדבר אינה אלא למצוה בעלמא ולכן השמיט אותם ומ"מ צ"ע בזה. ודע דבציפרים דבעינן שיהיו שוים לכאורה יש לעיין קצת מהא דאיתא בתו"כ שם פ"א ושחט את הציפור האחת הברורה שבשתים יעו"ש והא בעינן שיהיו שניהם שוות ואי מיירי בדיעבד שלא היו שניהם שוות א"כ ל"ל צפור צפור ריבה תיפוק לה מהכא. ואולי לא היה מרבינן מזה אף שאינם שוים בשום דבר דהו"א דמיירי דשוים בקצת דברים ולא בכולם ומ"מ צ"ע בכל זה ואולי רבינו דריש מהכבש הא' שישחוט הברור לאשם אלמא דלא בעינן שיהיו שוים ואי נימא דמיירי בדיעבד א"כ ל"ל כבש כבש ריבה תיפוק ליה מהכבש האחד ואי נימא דצריך כבש כבש אף דלא שוו כלל הא ליתא דמשני כבשים לא ידעינן רק שיהיו שווים בד"א וכנ"ל ולכן דחה את התו"כ מהלכה לגבי מתניתין וצ"ע בכ"ז וה' יאיר עיני. מביא שני וכו'. שם בתורה ובכריתות י' ב' ובתוספתא שם פ"א.
ד׳
שבועת העדות וכו'. שם בתורה בסוף פרשת ויקרא ובכריתות י' ב' ובתוספתא שם פ"א. אין ידו וכו'. עיין בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ח דאיתא שם וז"ל יש לו שה ואין לו צרכיו מנין שיביא קרבן עני ת"ל די שה עכ"ל ועיין בקרבן אהרן שם אות א' מש"כ בזה כי בזה אין לפרש דקאי על נסכים דהא חטאת אין טעון נסכים כמבואר בפ"ב ממעשה הקרבנות ה"ב. מביא עשירית וכו'. שם בתורה ובכריתות שם ובתוספתא שם. מעשה הקרבנות. פי"ב יעו"ש.
ה׳
השמועה למדו וכו'. שבועות ו' ב' יעו"ש כל הסוגיא ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ב יעו"ש ועיין בלח"מ.
ו׳
שהאשה חייבת וכו'. נדרים ל"ה ב' נזיר כ"ד א' ב"מ ק"ד א' נגעים פי"ד משנה י"ב ותוספתא דכתובות פ"ד ובתו"כ מצורע פ"ג פרשה ד' ובירושלמי פ"ד דכתובות ה"ח ובספרי נשא פיסקא ח' יעו"ש והנה מש"כ מרן דליכא מאן דפליג אר' יהודה צ"ע דהא בנזיר מפורש התם דרבנן פליגי עליה יעו"ש וכ"ה בספרי שם וכן ראיתי בזרע אברהם שם שתמה עליו ואולי כוונתו שלא הובא במשנה דעת החולקים ע"ז ועיין בגירסת רש"י ובר"ן דנדרים די"ל דשפיר כו"ע מודים לר"י יעו"ש היטב אבל תמוה היא מהסוגיא דנזיר והספרי הנ"ל ועיין בר"ש דנגעים וברא"ש שם ומדכתב רבינו בסתם מיירי דאפילו חיללה שבת מ"מ הבעל מחויב להביא בשבילה וכ"ה בירושלמי שם ובתוספתא שם והיינו כדעת ר"י אבל לרבנן פטור כדאיתא בנזיר ובספרי שם ובהכי מיירי הש"ס דנזיר אבל במצורע וזבה ויולדת י"ל דגם רבנן מודו וכמבואר בספרי להדיא ודע דבנדרים ונדבות כתבו התוס' התם בב"מ וכן הרא"ש בנדרים שם וכן התוס' בנזיר שם דפטור יעו"ש ויש לעיין א"כ נזירות נמי הא בא בנדר הוא וי"ל לפי שבידו להפר א"כ לא חיישינן שמא תכעיסהו במתכוין א"נ כמש"כ התוס' בב"מ שם דלא חיישינן שתדור לאסור עצמה ביין כדי להכעיס לבעל יעו"ש. ומביא אדם וכו'. שם בנגעים משנה הנ"ל ובתו"כ שם יעו"ש.
ז׳
מביאין קרבנן וכו'. והראב"ד כתב ע"ז וז"ל א"א אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בטומאת מקדש וקדשיו עכ"ל והנה לבאר דבר זה יש להאריך קצת דהנה בהוריות ח' ב' איתא במשנה וז"ל אין חייבין על שמיעת קול על ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהם דריה"ג ר' עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול עכ"ל ושם ט' א' איתא וז"ל על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו בי"ד פטורין והיחיד והנשיא והמשיח חייבין אלא שאין כה"ג משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר' שמעון ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ר' אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר עכ"ל והנה הסתירה מבוארת דבקמייתא קאמר דהנשיא פטור מכולם ובברייתא קאמר דנשיא חייב ורש"י ז"ל פי' דריה"ג ס"ל דנשיא ומשיח פטור מכולן ור"ע ס"ל דנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול ומשיח פטור מכולן מקרבן עולה ויורד אבל מייתי פר על כולן ור"ש ס"ל דנשיא ומשיח חייבין על כולם עולה ויורד אלא שאין כה"ג משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו ולא מלך על שמיעת הקול והנה הראב"ד ס"ל דהלכה כר"ש אבל כולן אינך חייבין קרבן עולה ויורד כהדיוט והטעם דפסק כר"ש משום דבפי"ב דפרה מ"ד סתם משנה כוותיה דר"ש עיין תוס' יו"ט וע"ע הוריות י"ב ב' ויומא ע"ג א' וע"ע בכריתות כ"ו א' דנשיא אין בשמיעת קול. והנה דעת רבינו ז"ל בפי' המשניות דמשנה קמא מיירי בחיוב פר דמשיח אינו מביא פר אבל מקרבן עולה ויורד לא מיירי ת"ק דמשנה קמייתא ובא ריה"ג והוסיף דנשיא פטור לגמרי וכן משיח (כמבואר בש"ס) ור"ע ס"ל דנשיא חייב בכולן רק פטור בשמיעת קול אבל משיח פטור מכולן ובמתניתין בתרייתא ס"ל לת"ק דמתניתין דנשיא ומשיח חייב בכולן בקרבן עולה ויורד רק דר"ש ס"ל דמשיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו יעו"ש בפי' המשניות. ובאמת מאד דחוק הוא דלדבריו הת"ק ס"ל דמשיח ונשיא חייב בקרבן עולה ויורד ופטור מפר ור"ע ס"ל דכהן משיח פטור מקרבן עולה ויורד כמבואר שם א' וחייב בפר כמבואר שם ב' וצ"ע בזה. ואולי יצא לו לרבינו שיטתו דבתו"כ ויקרא דבורא דחטאת בתחלתו איתא וז"ל מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו עכ"ל לגבי כהן משיח וכן איתא התם בפרשה ה' לגבי נשיא וכן איתא התם פרשה ז' לגבי הדיוט יעו"ש וכי היכי דגבי הדיוט פי' אינו בקבועה אבל בקרבן עולה ויורד איתיה ה"נ לגבי כהן משיח ונשיא פי' אין דינן בפר ושעיר רק בעולה ויורד אבל באמת גם מכאן אין הכרע דהתם בפרשה ד' לגבי בי"ד נמי הכי איתא יעו"ש ועיין בכל המקומות בקרבן אהרן שם אבל בירושלמי הוריות בפ"ב ה"ח איתא התם וז"ל כיני מתניתא אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי הכל והנשיא על שמיעת הקול דברי ר"ש ומינה משמע דרישא דמתני' קמא הוא דברי תנא אחר ולא דברי ר"ש ואף דרבינו לא ס"ל כהירושלמי בזה משום דהסוגיא דהוריות י"ב ב' מבואר דלא כהירושלמי מ"מ חזינן דרישא הוא ת"ק אחר ולא ר"ש היא (ובאמת יש שם בה"ז ובה"ח הרבה ט"ס לדעתי ואין לעמוד עליהם מתוך הספר ויש לעיין בירושלמי עם פני משה) כ"ז יש לדחוק וצ"ע. ודע דמש"כ מרן דלהכי פסק רבינו דנשיא חייב על שמיעת קול משום דבמלכי בית דוד מעיד יעו"ש ויש לעיין דהא בעצמו כתב בפ"ג מהל' מלכים ה' ז' דמלכי בית דוד מעידין אותו אבל הוא אינו מעיד יעו"ש (וכ"מ מרש"י דשבועות ל"א א' יעו"ש היטב) ומבואר שם דאפילו לאיסורא אינו מעיד יעו"ש היטב ולא כן הוא דעת רבינו יונה בחי' לסנהדרין ועי' בתוס' סנהדרין י"ח ב' ד"ה מעיד וכו') וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ועוד הא בהל' שבועות פ"י ה"א כתב בהדיא דאין המלך חייב וצ"ע ושוב ראיתי בתוס' יו"ט שהרגיש בזה. והנה הא דפסק דכה"ג חייב על טומאת ביאת מקדש וקדשיו י"ל דיצא לו אולי מהא דשבועות י"ז א' דפריך היכי משכחת לה טמא ששימש במיתה הא חייב כרת על הכניסה יעו"ש ואי איתא הא משכחת לה בכה"ג שפטור על הכניסה אבל אי מהא לא אירייא דהא באותה פרשה נאמרה טומאת עבודה וטומאת קדשים יעו"ש היטב בפרשת אמור וע"כ מיירי באותו שחייב על טומאת קדשים כרת הוא חייב על טומאת עבודה מיתה יעו"ש היטב. גם מהא דמבואר בשבועות ב' ב' דכהן משיח מתכפר על טומאת מקדש וקדשיו בדם הפר נמי אין ראיה די"ל כמש"כ הר"ש בפרק י"ב דפרה מ"ד יעו"ש דהתם מיירי בענין שא"צ להביא כפרה בפ"ע יעו"ש וכמו דאי' בשבועות ז' ב' ח' א' יעו"ש היטב אבל י"ל דרבינו ס"ל דאם צריך הכהן משיח כפרה על דבר שאין היחיד מביא קרבן כ"ש שצריך כפרה על דבר שהיחיד מביא עליה קרבן ודלא כר"ש ועל כרחך התם מכפר על כה"ג על טומאת מקדש וקדשיו כדמוכח התם בשבועות י"ד א' ובשלמא לר"ש התם י"ל דהוידוי ראשון כנגד ביתו אבל הוא עצמו פטור אבל לר"י התם דהוידוי הוא כנגד שעיר העם והוא לו לעצמו א"כ יקשה ל"ל כפרה על עצמו ובזה לכאורה יובן טעם רבינו דפסק בכהן משיח שחייב על טומאת מקדש וקדשיו והבן היטב (וע"ע בתוספתא שבועות פ"א).1אמנם בזה דפסק דנשיא חייב על שמיעת הקול באמת לא מצאתי ישוב נכון לזה דלכאורה סתר עצמו למש"כ בפ"י מהל' שבועות וכנ"ל וזה א"א לומר דמש"כ התם מיירי דפטור משעיר זה דוחק גדול וה' יאיר עיני להבין תעלומות חכמה (ודע דמש"כ הלח"מ די"ל דלהראב"ד היה גירסא אחרת בברייתא דמייתי הש"ס ותנא אחר הוא ולא ר"ש יעו"ש היטב באמת בתוספתא פ"א דעדיות איתא שם ר' יהודה במקום ר"ש יעו"ש היטב). כמו שביארנו. לעיל פ"א ה"ד. בהל' שבועות. יעו"ש בפ"ג ובפ"ד מהא דשבועת ביטוי ושם פ"ט מבואר משבועת עדות יעו"ש. מחוסרי כפרה. לקמן פ"א.
ח׳
קרבן על וכו'. תוספתא פ"א דכריתות ועיין בלח"מ מש"כ לענין נזירות באונס והשיג על הר"מ מטראני יעו"ש האמת אתו ועיין בספרי נשא פיסקא כ"ח ובירושלמי נזיר פ"ח ה"א יעו"ש היטב ובמדרש רבה נשא פ"י. היה אנוס וכו'. כן משמע בשבועות י"ח א' ועיין שבת ס"ח ב' יעו"ש היטב וכן משמע בכמה דוכתי.
ט׳
מעות לכבשה וכו'. כריתות כ"ז ב' תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פרשה י'.
י׳
והעני יקח וכו'. כריתות כ"ז ב' ותו"כ ויקרא דבורא דחטאת וכבר נתבאר בפ"ה מהל' פסולי המוקדשין ה"ט וע"ע בתוספתא פ"ד דכריתות. היה מורישו וכו'. ערכין י"ז ב' ועיי"ש ברש"י ותוס' ופי' רבינו.
י״א
שהפריש כשבה וכו'. ערכין י"ז ב' ועיין בפ"ה מהל' פסולי המוקדשין ה"י יעו"ש היטב.
י״ב
עשירית האיפה וכו'. עיין תוספתא פ"ד דכריתות ועיין לעיל פ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ה יעו"ש היטב.
י״ג
קן למכרה וכו'. כריתות כ"ח א' יעו"ש ורבינו לטעמיה דס"ל בע"ח אינם נדחים ודחוי מעיקרו אינו דחוי ועיין לעיל פ"ט מהל' מעשה הקרבנות מש"כ מזה. עני שהקריב וכו'. כריתות כ"ח א' נגעים פי"ד מי"ב יומא מ"א ב' תו"כ מצורע סוף פרשה ד' יעו"ש. ועשיר שהקריב וכו'. שם במשנה ובתו"כ שם ועיי"ש בכריתות וביומא שם מחלוקת בזה במטמא מקדש וקדשיו אם עשיר שהביא קרבן עני אם יצא או לא ורבינו פסק כר' אלעזר א"ר הושעיה משום דרב ששת משמע דס"ל כוותיה יעו"ש.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות שגגות פרק י׳
א׳
מצות קסד שיקריב החוטא קרבן עולה ויורד על עבירות ידועות וששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד מצורע ויולדת ונשבע שבועת העדות בין בזדון בין בשגגה ונשבע שבועת ביטוי בשגגה וטמא שאכל קדש בשגגה וטמא שנכנס למקדש בשגגה פרק ד' מחוסרי כפרה במשנה אלו מביאין קרבן עולה ויורד וכו'.
ב׳
יולדת עשירה מביאה כבש בן שנתו כדכתי' תביא כבש בן שנתו ובן יונה או תור לחטאת ואם לא תמצא ידה די שה קרבנה יורד כדכתיב והביאה שתי תורים או שני בני יונה א' לעולה ואחד לחטאת ואפילו היתה ידה משגת לשה ולא לנסכיו מביא' קרבן עני דהא ילפינן פרק המביא אשם תלוי דאפילו הפריש כשבה והעני מביא עוף דכתיב גבי כשבה או שעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו.
ג׳
המצורע כשיטהר מביא שלשה בהמות שני כבשים א' עולה וא' אשם וכבשה אחת לחטאת ואם אין ידו משגת מביא שני תורים אחד לעולה וא' לחטאת וכבש אשם כדכתיב בפרשת מצורע.
ד׳
על שבועת העדות ועל שגגת שבועת ביטוי ועל שגגת טומאת מקדש וקדשיו מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה לחטאת ועולה ואם אין ידו משגת לזה מביא עשירית סלת והיא קרויה מנחת חוטא.
ה׳
וכל הקרבנות האלו מפורשים בתורה ומפורש זה שחייב להביאן חוץ מטמא שנכנס למקדש או שאכל קדש דכתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' הרי שבועת העדות או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש אשר תשבע לבטא בשפתים להרע וגו' שבועת ביטוי והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' ומפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לנוגע בדבר טמא הוא כשנכנס למקדש או אכל קדש והוא לא ידע כדילפינן פרק קמא דשבועות דאמר רבא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא בעולה ויורד גבי נוגע בדבר טמא טומאתו כדכתיב לכל טומאתו וכתיב התם בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן שלא פירש טומאה זו היא טומאת מקדש ואכל קדש ילפינן התם דתניא רבי אומר אקרא אני חיה אם כן בהמה למה נאמרה דבקרבן עולה ויורד כתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה ודאי אם הייתי קורא בנבלת חיה טמאה שנכתב ראשון לא היה צריך לחזור ולכתוב בהמה שהרי בהמה בכלל חיה כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה מפרסת וגו' אם כן למה נאמרה בבהמה טמאה לטומאת קדש נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן באוכל קדשים בטומאת הגוף בפרשת צו את אהרן נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה ואכל מבשר זבח השלמים מה להלן טומאת קדש אף בהמה טמאה דהכא משתעי נמי בטומאת קדש שנטמא ואכל קדש כדאמר' וכיון שחייבה תורה כרת בפירוש לטמא שאכל קדש כדכתיב בהאי קרא דצו את אהרן ונכרתה וגו' ובנכנס נמי למקדש נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא פירש כאן הקרבן שחייבים כשיהיו שוגגים שהוא קרבן עולה ויורד כדתניא בפרק קמא דשבועות מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל קדש או נכנס למקדש שהרי אתה דן הואיל והזהיר וענש לא יטמאו את מקדשי אזהרת מקדש בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר הרי אזהרת קדש כי את מקדש ה' טמא ונכרתה הרי עונש מקדש והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו' הרי זה עונש קדש מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על הטומאה לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו.
ו׳
כל קרבן שהאשה חייבת בעלה מביאה עליה כפי מה שהוא עני או עשיר בפרק אין בין המודר ילפינן לה מדכתיב ביולדת זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה ואמר רבי יהודה אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ולא אמרינן אע"ג שנשאת לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה קנה בעלה והרי היא עניה אלא כל קרבנות שהיא חייבת מביא עליה וכך כותב לה בתנאי כתובה אחריות דאית לה עלי מן קדמת דנא וכו'. ומביא אדם על ידי בנו ובתו הקטנים שם א"ר יוחנן הכל צריכים דעת בעלים להקריב קרבנם חוץ ממחוסר כפרה דכיון דאין קרבנם בא לכפרה אין צריכין דעת שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים כשהן מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכתיב זאת תורת המצורע בין גדול בין קטן בחטאת ואשם מצורע ושפחתו ועבדו נראה כיון דבעלמא לענין מציאה ודברים אחרים הוו כבניו ובנותיו הקטנים להכי מביא עליהן.
ז׳
המלך וכהן משיח מביאים קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות שלא חלק הכתוב מלך וכהן ומשיח מהדיוט אלא במצות שחייבים עליהם חטאת קבועה לא בעולה ויורד פרק הורה כהן משיח במשנה על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו בית דין פטורים והיחיד והנשיא והמשיח חייבים משום דכולן בכלל נפש אחת הן ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ורבי שמעון ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא פליגי כדתנן התם כל המביא קרבן על הזדון כשגגה אם היה אנוס פטור מן הקרבן פרק ארבעה מחוסרי כפרה על מתניתין דאלו מביאין על הזדון כשגגה אמרינן בגמ' נזיר שנטמא מנא לן דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס כדכתיב ויאמר ה' פתאום וגו' תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר ופתאים עברו ונענשו והיינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד ומקשי' ונכתוב קרא פתאום דמשמע נמי שוגג כדכתי' פתי יאמין לכל דבר ולא ליכתו' פתע ומשני אי כתב פתאום הו"א שוגג הוא מידי דהוה אכל התורה כולה דרוב קרבנות על שוגג הם באים אבל אונס ומזיד אימא לא כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלויי עליה דפתאום דאונס ומזיד הוא ואפ"ה חייב ונראה דאקשי תלמודא בין למאי דאמרינן דפתאום הוא אונס בין למאי דאמרינן דהוי מזיד דהא משמע נמי שוגג כדאמר' ומשני דכתב פתע לגלויי עליה דפתאום דהוי אונס למאן דמוקי ליה באונס והוי מזיד לתניא אידך דמוקי ליה במזיד ונקטי' כהאי בריתא דפשיטא דמתניתין הכי הוא אלו מביאין על הזדון כשוגג ולא חשיב אונס ובתוספתא נמי תניא וכולן באונס פטורים כנ"ל לישב הסוגיא דלא תקשי לרב ז"ל.
ט׳
מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וכו' פ' המביא אשם תלוי במשנה מביאין מהקדש כשבה שעירה מהקדש שעירה כשבה שאם הפריש מעות לקנות כשבה או שעירה לחטאתו אם רצה יקח מהן שעירה ומהקדש כשבה ושעירה מביא תורין ובני יונה ומהקדש תורין ובני יונה עשירית האיפה פ' יום הכיפורים הפריש לכשבה והעני יביא העוף העני יביא עשירית האיפה הפריש לעשירית האיפה העשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה או שעירה ובגמרא מנה"מ דת"ר מחטאת מחטאתו על חטאתו מה ת"ל מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה שעירה ומהקדש שעירה כשבה ומהקדש כשבה או שעירה תורים ובני יונה ומהקדש תורין עשירית האיפה לכך נאמר מחטאתו על חטאתו בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו וגבי עוף כתיב מחטאתו נמי דמשמע דאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו דמשמע דאם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה ואיצטריך למיכתב על חטאתו גבי עשירית האיפה ולא גבי עוף ואיצטריך למיכתב מחטאתו גבי כשבה וגבי עוף כדמפרש התם ועני מיקרי אפילו היה מורישו גוסס עד שימות ויכסנו דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו כדילפינן פרק שלשה מינין בנזיר תנו רבנן להחלו עד שעה שימות ר' אומר במותם יטמא עד שימות מאי ביניהו א"ר יוחנן משמעות דורשי' איכא בינייהו דלמר משמע ליה מהאי קרא ולמר משמע ליה מהאי קרא ולתרוייהו אינו מוזהר על הגוסס עד שימות כדכתיב להחלו או במותם כדאמ'.
י״א
עשיר שהפריש כשבה או שעירה ונפל בה מום אם רצה יביא בדמיה עוף שם פרק המביא בבריתא נסתאבו יביא בדמיהן עוף אם העני הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה דאין לעוף פדיון דלא נאמר פדיון אלא בבהמה.
י״ב
הפריש עשירית האיפה והעשיר עד שלא נתקדש בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותשרף דאין יכול לפדותה כדתניא סוף תוספתא דכריתות. עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה וכו' שם ר' אושעיא אומר מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני והעני הואיל ונדחה שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו ידחה מתיב רב עוקבא וכו' אמרי כי א"ר אושעיא לרבנן אבל ר' שמעון ס"ל מת א' מהן מביא חברו שלא בהגרלה דברי ר"ש בשעירי י"ה דקסבר בעלי חיים אינם נדחין ודחוי מעיקרו אינו דחוי. עני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא שם מימרא דר' אושעיא גבי מטמא מקדש עשיר לא יצא בקרבן עני וגבי מצורע תניא תורת המצורע לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא דתורה משמע דתורה אחת לכולן יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא ת"ל זאת ומאחר שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר דמעלין בקדש ולא עשיר בקרבן עני דאין מורידין:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
משנה למלך · הלכות שגגות פרק י׳
ג׳
מהן שני כבשים כו'. בריש פרק שני שעירי אמרינן דשני כבשים הללו מצותן שיהיו שוין. וכעת לא ראיתי לרבינו שהביא דין זה. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל סוף פ"ו מהלכות תמידין ומוספין, ולקמן פרק כ' מהלכות מחוסרי כפרה הלכה ג'):
ז׳
המלך וכהן משיח וכו'. ברכת הזבח (דף ק"נ: ודף קע"א:) . ועיין בתוי"ט פרק ב' דהוריות ודוק. (א"ה ועיין מ"ש הרמ"ז בספר תוספות יום הכפורים):
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות שגגות י׳, מתוך הלכות שגגות שבספר קרבנות. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל