רמב״ם - הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם · פרק ג׳

ספר שופטים · 10 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם · פרק ג׳
הלכה א׳
עַד אֵימָתַי יוֹשְׁבִין הַדַּיָּנִים בְּדִין. סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה וּבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה יוֹשְׁבִין מֵאַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד סוֹף שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם. אֲבָל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל הָיוּ יוֹשְׁבִין מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּבְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּהַר הַבַּיִת:
הלכה ב׳
אֵין בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ יוֹשְׁבִין כֻּלָּן כְּאֶחָד בִּמְקוֹמָן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֶלָּא בְּעֵת שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין לְהִתְקַבֵּץ מִתְקַבְּצִין כֻּלָּן. וּבִשְׁאָר הָעִתּוֹת כָּל מִי שֶׁהָיָה לוֹ עֵסֶק יֵצֵא לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ וְחוֹזֵר וְהוּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ מֵעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה יוֹשְׁבִין תָּמִיד כָּל זְמַן יְשִׁיבָתָן. הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶן לָצֵאת הֲרֵי זֶה מִסְתַּכֵּל בַּחֲבֵרָיו הַנִּשְׁאָרִים אִם יִשָּׁאֲרוּ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה יֵצֵא וְאִם לָאו לֹא יֵצֵא עַד שֶׁיָּבוֹא אַחֵר:
הלכה ג׳
אֵין מַתְחִילִין אֶת הַדִּינִין בַּלַּיְלָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַדִּינִין כִּנְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא ה) "כָּל רִיב וְכָל נָגַע" מָה רְאִיַּת נְגָעִים בַּיּוֹם בִּלְבַד אַף הַדִּינִין בַּיּוֹם בִּלְבַד:
הלכה ד׳
וְכֵן אֵין מְקַבְּלִין עֵדוּת וְאֵין מְקַיְּמִין שְׁטָרוֹת בַּלַּיְלָה. וּבְדִינֵי מָמוֹנוֹת אִם הִתְחִילוּ בַּיּוֹם מֻתָּר לִגְמֹר הַדִּין בַּלַּיְלָה:
הלכה ה׳
הַנְּחָלוֹת כְּדִינִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן לְחֻקַּת מִשְׁפָּט. לְפִיכָךְ אֵין מַפִּילִין נְחָלוֹת בַּלַּיְלָה:
הלכה ו׳
שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וְצִוָּה בִּפְנֵיהֶם. כּוֹתְבִים וְאֵין עוֹשִׂים דִּין. וְאִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה רָצוּ כּוֹתְבִין רָצוּ עוֹשִׂין דִּין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּיּוֹם. אֲבָל בַּלַּיְלָה כּוֹתְבִין וְאֵין עוֹשִׂין דִּין:
הלכה ז׳
כָּל בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הָגוּן שְׁכִינָה עִמָּהֶם. לְפִיכָךְ צְרִיכִין הַדַּיָּנִים לֵישֵׁב בְּאֵימָה וְיִרְאָה וַעֲטִיפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ וְאָסוּר לְהָקֵל רֹאשׁ אוֹ לִשְׂחֹק אוֹ לְסַפֵּר בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה בְּבֵית דִּין אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה:
הלכה ח׳
כָּל סַנְהֶדְרִין אוֹ מֶלֶךְ אוֹ רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁהֶעֱמִידוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ חָכָם בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה וְרָאוּי לִהְיוֹת דַּיָּן. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים וְיֵשׁ בּוֹ טוֹבוֹת אֲחֵרוֹת הֲרֵי זֶה שֶׁהֶעֱמִידוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַמְמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי גִּבּוֹר אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹדֵעַ בְּכָל לָשׁוֹן אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. נִמְצָא מְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָשָׁע אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. לְכָךְ נֶאֱמַר (דברים א יז) "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט". וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הַמַּעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ הֵקִים מַצֵּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז כב) "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ". וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז כא) "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ". וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (שמות כ כ) "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף" אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב זֶה הַדַּיָּן שֶׁמִּנּוּהוּ מִפְּנֵי עָשְׁרוֹ בִּלְבַד:
הלכה ט׳
כָּל דַּיָּן שֶׁנָּתַן מָמוֹן כְּדֵי שֶׁיִּתְמַנֶּה אָסוּר לַעֲמֹד מִפָּנָיו. וְצִוּוּ חֲכָמִים לְהָקֵל אוֹתוֹ וּלְזַלְזֵל בּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַטַּלִּית שֶׁמִּתְעַטֵּף בָּהּ תְּהִי בְּעֵינֶיךָ כְּמִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר:
הלכה י׳
כָּךְ הָיָה דֶּרֶךְ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים בּוֹרְחִין מִלְּהִתְמַנּוֹת. וְדוֹחֲקִין עַצְמָן הַרְבֵּה שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ בַּדִּין עַד שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֵין שָׁם רָאוּי כְּמוֹתָם וְשֶׁאִם יִמָּנְעוּ מִן הַדִּין תְּקַלְקֵל הַשּׁוּרָה. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּדִּין אֶלָּא עַד שֶׁמַּכְבִּידִין עֲלֵיהֶם אֶת הָעָם וְהַזְּקֵנִים וּפוֹצְרִים בָּהֶן:

קרית ספר · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק ג׳

ג׳
אין מתחילין את הדינין בלילה דהא דכתיב ושפטו את העם בכל עת היינו לגמר דין אבל לתחלת דין לא דהא כתיב גבי נחלות והיה ביום הנחילו את בניו משפט נחלות דהיינו דין ביום והיינו לתחלת דין אבל גמר דין הא ילפינן מבכל עת דגומרים בלילה לפיכך אין מפילין נחלות בלילה. כל ב"ד של ישראל שכינה עמהם:
ח׳
אזהרת שיט שלא למנות דיין שאינו יודע דרך המשפט ועל זה נאמר לא תכירו פנים במשפט אזהרת לממונה להושיב דיינים שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור וכו' והוא אינו בקי נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי ומעלה הכתוב על מי שמנהו כאלו הכיר פנים ועוד אמרו כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאלו הקים מצבה דכתיב ולא תקים לך מצבה. ובמקום חכמים כאלו נטע אשרה כדכתיב לא תטע לך אשרה וגו' אצל מזבח וגו' וכן אמרו לא תעשון אתי אלהי כסף וגו' אלוה הבא בשביל כסף וזהב דיין שמינוהו מפני עשרו ונראה דכל אלו הוו בכלל לאו דלא תכירו פנים שהוא נמנה באזהרה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק ג׳

ח׳
אמרו חכמים שמא תאמר כו': נ"ב ספרי דברים י"ז:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ג׳, מתוך הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל