רמב״ם - הלכות פסולי המוקדשין · פרק ה׳

ילכו המעות וכו'. יומא נ"ה ב' נזיר כ"ד א' ושם כל הסוגיא מנחות ד' ב' מעילה י"א א' ובתוספתא דמעילה פ"א יעו"ש. ונמצאו המעות וכו'. תמורה כ"ב ב' ושם בתוספתא פ"ב יעו"ש היטב.

ולא הספיק וכו'. תמורה שם ועי' לח"מ מש"כ בזה.

החטאת בע"מ וכו'. שם בתמורה.

שנמצאת חטאתו וכו'. שם בתמורה ואיתא עוד שם וז"ל המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה לא הספיק להקריבה עד שנמצא הראשונה והרי שתיהן בע"מ ימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה עכ"ל ויש לעיין למה לא העתיקה רבינו.

מתכפר באחד וכו'. שם בתמורה כ"ג ב' ואסקינן דאליבא דר"ש איצטריך דאילו לרבנן ורבי ידעינן זה מהא דלעיל פ"ד ה"ה ועיי"ש בתוס' ד"ה המפריש וכו'.

אלו חולין וכו'. ירושלמי דשקלים פ"ב ה"ג. יביא אחת וכו'. שם בירושלמי ועיין בלח"מ שהקשה מ"ש דהכא פסק רבינו דמותרן נדבה ומ"ש גבי שקלים דפסק רבינו בפ"ג מהל' שקלים דהמותר חולין יעו"ש היטב שנדחק בזה. והנה לפנינו בירושלמי שם איתא וז"ל המפריש שקלו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדש המפריש שתים וסבר שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אותו השני מה עביד ליה נשמענה מן הדא המפריש חטאתו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדשה הפריש שתים וסבר שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אותה השניה מה את עבד לה אלא רועה ה"נ אלו לנדבה וכא היאך אומר אתה אלו עכ"ל ועיי"ש בפי' מהר"א ובקרבן העדה שפי' דהא דקאמר וכא האיך וכו' היינו שהירושלמי סתר הפשיטות וס"ל דלא דמי אהדדי כלל דבחטאת שפיר אמרינן דמותרן נדבה ולא בשקלים יעו"ש היטב שוב ראיתי שם בשיירי קרבן שהרגיש בזה ואפי' לגי' הגר"א דגרס שם וז"ל ונמצא שאינו חייב אלא אחת אותה שניה רועה הכא מאי את עביד ליה כמ"ד אלו לנדבה ה"נ לנדבה כמ"ד לחולין ה"נ לחולין עכ"ל נמצא מבואר דלמ"ד חולין חולין והוא כב"ה דשם ודברי רבינו ברוריו ובלי ספק שהלח"מ לא עי' בירושלמי רק בכ"מ בהל' שקלים ועיי"ש בהשגת הראב"ד שכתב וז"ל בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין לפי שהוא או כמי שהוא סובר שהוא חייב ואינו חייב או כמי שאומר הרי אלו לשקלי דלב"ה מותרן חולין עכ"ל ומש"כ או כמי שאמר הרי אלו לשקלי וכו' כ"ה לפי שיטת וגירסת הגר"א והנך רואה שגם דעת רבינו כן וכמו שהעיר בזה הש"ק שם ודו"ק היטב בכל זה.

או שהיה וכו'. עיי"ש בירושלמי מחלוקת ר' יוסי בשם ר"א ור' ביבא בשם ר"א דר"י מוקי לה למתניתין במכנס פרוטרוט הא במכנס ביחד כו"ע מודים דהמותר שקלים נדבה ור' ביבא מוקי לה ג"כ במכנס פרוטרוט אבל בבת אחת כו"ע לא פליגי דהמותר חולין יעו"ש והלכה כר' ביבא יעו"ש היטב והנה אם במכנס פרוטרוט באומר שאביא מהן חטאתי המותר חולין כ"ש בבת אחת ואתי שפיר דברי רבינו שלא חילק בין מלקט או מכניס בב"א ומסולק תמיהת מרן ע"ז ועי' מש"כ מרן בפ"ג מהלכות שקלים הי"ג שוב ראיתי שכ"כ הלח"מ (אמנם המעיין היטב בפי' רבינו לשקלים שם משמע דפי' אליבא דרבי יוסי יעו"ש) ומה שתמה עוד למה השמיט דברי המשנה שבאלו לחטאת המותר נדבה יעו"ש לא יכולתי להבין תמיהתו הא כתב לקמן הלכות ח' ט' שמותר חטאת לנדבה. ופשוט. בשאר הקרבנות וכו'. עיין בראב"ד שהשיג עליו ודעתו דבקרבן נדבה גם באומר אביא מהם מותרן לאותו דבר שהתנדב יעו"ש ועיין מרן ולח"מ.

המותר יביא וכו'. מנחות ק"ח א' ובין שמואל ובין ר' אושעיא מודו בה וכן ס"ל לר' יוחנן שם בירושלמי פ"ב דשקלים ה"ד יעו"ש (ובמנחות שם איתא דר"י ס"ל להיפך). החביתין ירקב. שם במנחות וכרבי אושעיא וכרבי אלעזר (ולדעת הירושלמי הנ"ל הוא כרבי יוחנן) ומטעם דר"נ בר יצחק אמר דמסתברא כוותיה ועיין לח"מ. ירקבו. הא דמותר לחמי תודה מבואר במנחות שם דאפי' לרבה דס"ל דמותר חביתי כה"ג נדבה מכל מקום במותר לחמי תודה ירקבו וכ"ש אליבא מ"ד דס"ל דחביתי כה"ג ירקבו כ"ש דסבירא ליה דמותר לחמי תודה ירקבו ותמהתי על מרן שכתב שרבינו למד זה מהך דלחמי נזיר דירושלמי ועיין בלח"מ מש"כ בזה וגם דבריו לענ"ד אין צריכים. ומותר לחמו של נזיר מבואר שם בירושלמי יעו"ש היטב והובא במרן. יפלו לנדבה. שם בירושלמי וכאשר הובא במרן ועיי"ש בירושלמי דמשמע קצת דמותר נסכיו דמי למותר חביתי כה"ג יעו"ש ובשיירי קרבן מה שכתב בזה. כבר ביארנו וכו'. בהל' שקלים פ"ג הי"ג.

קיני זבים וכו'. שם בשקלים פ"ב במשנה שם ובמנחות שם. חטאות ואשמות וכו'. שם ועיין זבחים ק"ג א' תמורה כ"ג ב' ועיין בפ"ד לעיל ובפרק זה וע"ע בתמורה בכל פ"ג דשם ועוד בדוכתי טובי וע"ע בתו"כ ויקרא פ"ו ושם בדבורא דחטאת פכ"א יעו"ש. כמו שבארנו. היינו לעיל בפ"ד ובפרק זה שלפנינו. מותר עולה וכו'. הכל שם בשקלים פ"ב. פסח לשלמים. שם בשקלים ועיין תמורה כ' א' זבחים ז' ב' ח' ב' ט' א' ב' י"א א' קט"ו א' מנחות פ"ג ב' פסחים ס"ד א' ע' ב' ע"ג ב' פ"ט א' צ"ז א' צ"ח א' קדושין נ"ה ב' ר"ה ה' א' ועי' ירושלמי פ"ה דפסחים ה"ב ובשקלים שם פ"ב ה"ד ובתו"כ ויקרא פי"ח. לאותו נזיר. שם בשקלים איתא מותר נזיר נדבה וכ"ה בירושלמי. שם ובנזיר פ"ד ה"ד ועיי"ש הטעם ברע"ב ומיירי שגבו משאר מתנדבים לצורך נזירים סתמא יפול המותר לשאר נזירים אבל גבו לנזיר מיוחד אסור ליתן לנזיר אחר מזה לכן יפול המותר לנדבה יעו"ש היטב וכ"ה מבואר בתוספתא שקלים פ"א יעו"ש היטב (ועיי"ש בתוס' יו"ט שכתב דה"ה באומר לנזירים אלו דהמותר נדבה יעו"ש וכ"מ בתוספתא הנ"ל דהחילוק הוא בין מיוחד או לא). אמנם רבינו פי' שם דמותר נזירים הוא שנשתתפו חבורת נזירים יעו"ש ומשמע שממעותיהם של עצמם נשתתפו יעו"ש היטב ומשמע שם דהמותר ישתמשו לעצמם על קרבנותיהם אולם מש"כ מותר הנזיר לנזיר לא ידענא מה אידון ביה אולי גירסא אחרת היתה לו בזה ואנכי לא ידעתי וה' יאיר עיני (שוב מצאתי שכבר הרגישו בזה בהגהות שבסוף הספר בדפוס ברדיטשוב). עולה ויורד וכו'. מבואר בכריתות כ"ז ב' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ז יעו"ש וע"ע שם בתוספתא דכריתות פ"ד והיינו דווקא בקרבן עולה ויורד דכתיב בהו קרא אבל לא בחטאת קבועה דבזה לא מצינו ועי' מרן ועי' לקמן פ"י מהל' שגגות הי"א.

בדמיה עוף וכו'. כ"ה שם במשנה שבמשניות ובתו"כ שם ומיירי בדהעני וכמש"כ הרע"ב יעו"ש וכ"כ שם הקרבן אהרן. באיסורי המזבח. לעיל פ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ד יעו"ש היטב.

חטאת העוף וכו'. כן מבואר בכריתות כ"ח א' יעו"ש היטב וע"ע בנזיר כ"ו א' יעו"ש היטב ובשיטה מקובצת שם. אלו דמי וכו'. היינו כשאמר לאחר הפרשה אבל אם אמר בשעת הפרשה הרי אלו הוקבעו כשעת לקיחה כן מבואר ביומא מ"א ב' ובכריתות כ"ח א' יעו"ש ואפ"ל למאי דמסיק ומגיה לקח ואמר יעו"ש א"כ דוקא בשעת לקיחה ולא זולת וצ"ע. הקינין מתפרשות וכו'. יומא שם וכריתות שם וערובין ל"ז א' ונזיר כ"ו ב' ועיין תוס' זבחים ס"ז א' ד"ה חטאת וכו' דמשמע דוקא בקינים הדין כך ועיין בתוס' ישנים יומא מ"א א' ד"ה והא הכא וכו' דה"ה בכל הקרבנות כן יעו"ש וע"ע לקמן פ"ט ה"א וה"ח יעו"ש.

הסתומין לנדבה וכו'. נזיר כ"ו א' ועיי"ש היטב בכל הסוגיא ועי' מנחות ד' ב' מעילה י"א א' יעו"ש.

יביא עולת וכו'. זהו מנזיר כ"ו א' ובתוספתא פ"א דמעילה והנה שם מבואר רצה להביא בהן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא מת והיו לו מעות סתומים ילכו לים המלח וכתב שם רש"י הטעם דלא דמי לסתם קינים דהתם נתחייב חטאת ועולה בבת אחת והוקבעו בבת אחת דעל דבר אחד הוא בא לכן לא נתפרשו היטב והוי סתומים מעליין משא"כ הכא דהחטאת בא על דבר אחר והעולה על דבר אחר לכן הוי כמפורשין קצת יעו"ש היטב ועיי"ש בתוס' ד"ה ולאפוקי וכו' שכתב ג"כ טעם זה וכתב עוד טעם אחר יעו"ש היטב והובא בלח"מ. והנה הלח"מ כתב שרבינו היה לו גירסא אחרת בזה ומש"כ מת והניח המעות ילכו לים המלח ואמאי הו"ל להיות כמו בהלכה י"ב וכמו שהקשה הראב"ד כתב הלח"מ משום דכל זמן שהוא חי י"ל דמימליך ועביד כולה עולה או חטאת משא"כ לאחר שמת יעו"ש היטב ובאמת סברא זו נמצאת בתוס' שם כ"ד ב' ד"ה יפלו וכו' יעו"ש היטב ובאמת בתחלת השקפה עלה בלבי לומר כי גם גירסת רבינו היתה לא יביא כמו שהוא לפנינו בש"ס ורק שהוא מפרש הא דאיתא התם ולאפוקי מהא דתניא מי שהיה מחויב וכו' ר"ל דלית הלכתא הכי כהך ברייתא דתניא לא יביא אלא הדין הוא דיביא. שוב מצאתי כן בעזרת ה' בשיטה מקובצת שם בשם ר"ת יעו"ש היטב אך מ"מ לא ניחא לי א"כ אמאי מסיק רבינו וכתב דאם מת ילכו לים המלח כיון דלית הלכתא כברייתא זו. ואפ"ל כסברת הלח"מ בזה וס"ל לרבינו דבזה הלכה כברייתא זו דלאחר מיתה יפלו לים המלח אבל באמת לא ניתן להאמר כן דהא עיקר הקושיא היתה שם כ"ד ב' מלאחר מיתה אמאי יפלו כולם לנדבה ועלה שני ר' יוחנן ואמר דהלכה הוא בנזיר וא"כ אהך קאמר דאתי לאפוקי מהך ברייתא וכן משמע ברש"י ד"ה ולאפוקי כיון דכל עיקר דבריו קאי על הך דאם מתו יפלו לנדבה והבן לכן נראה יותר שהעיקר כמש"כ הלח"מ וכ"כ הג"ה במרן יעו"ש. אמנם מש"כ הלח"מ שגירסת הראב"ד היה ג"כ כך בש"ס יעו"ש אמת שי"ל כן אבל אין זה מוכרח די"ל דהיה גורס לא יביא ומש"כ דגי' התוספתא מתוקנת יותר י"ל משום דבש"ס דידן מבואר דרק עולת בהמה או חטאת בהמה לא יביא אבל משמע קצת דעולת העוף או חטאת העוף יביא וזה באמת אינו דגם עולת העוף וחטאת העוף לא יביא לכן כתב שהיא מתוקנת יותר ודברי מרן בזה תמוהים ומגומגמין טובא ולית להון פתר לענ"ד. ועי' בס' בית הבחירה להמאירי שהסכים להראב"ד יעו"ש.

המפריש מעות לחטאתו ומת ילכו לים המלח משנה שם פרק וולד חטאת דמעילה וטעמא משום דחטאת שמתו בעליה היא דתמות דהלכתא למשה מסיני היא וכן הפריש מעות ואבדו והקריב חטאת תחתיהן ונמצא אחר כפרה ילכו לים המלח. מתנית' פרק וולד דתמורה דכל היכא דאי הואי חטאת הואי מתה משום חטאת שכפרו בעלים מעות נמי אזלי לים המלח. הפריש מעות ואבדו והפריש אחרים ונמצאו הראשונים יביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה. משנה שם כלשונו דכיון דמתרוייהו מייתי ליכא חטאת שכפרו בעלים והוי כשאר מותר חטאת דיפלו לנדבה. הפריש מעות ואבדו והפריש חטאת תחתיהן ונמצאו המעות והחטאת היא בעלת מום תמכר ויביא מאלו ומאלו. משנה שם דהוי כמעות ומעות כיון שהיתה בעלת מום דאלו היתה תמימה היה תקרב והמעות ילכו לים המלח הואיל וכפרו הבעלים באחרת. הפריש חטאתו ואבד' והפריש מעות ונמצאת והיא בעלת מום תמכר ויביא מאלו ומאלו [חטאת] והשאר יפלו לנדבה. משנה ג"כ כטעמא דאיתמר הפריש שני ציבורי מעות לאחריות מתכפר באחת מהם והשני יפול לנדבה מימרא דר' אמי שם ולא איצטריך אלא אפילו אליבא דרבי שמעון דלית ליה רועה לגמרי דמהו דתימא לית ליה לרבי שמעון נדבה גבי חטאת דכי היכי דלית ליה גבי בהמות לית ליה גבי מעות קמשמע לן ר' אמי דאית ליה נדבה.

המפריש חטאתו או דמי חטאתו ונמצא שאינו חייב הרי אלו חולין ירושלמי פרק ב' דשקלים משום דהוי בטעות ולא נתקדשו הפריש שתים או דמי שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת יביא אחד והשאר יפלו לנדבה דכיון דכבר היה חייב אחת הוי השניה כמותר שיפול לנדבה. הלוקח מעות בידו או שהיה מלקט ואמר אלו אביא לחטאתי המותר חולין. גם זה שם בירושלמי וכיון דאומר אביא מהן המותר חולין דלא הקדיש אלא מה שהיה צריך לחטאתו וכל שכן בשאר הקרבנות שהמותר חולין.

המפריש מעות למנחת חוטא והביא מהן מנחתו או הפריש מנחת חוטא והותירה המותר יביא מנחת נדבה ומותר עשירית האיפה של כהן גדול ירקב פרק בתרא דמנחות מותר מנחת חוטא נדבה דהואיל ואיקרי חטאת אזיל מותרה לנדבת צבור ממדרש יהוידע אבל מותר מעות שאר מנחות לא אזלי לנדבת צבור אלא מוסיף משלו ומביא מנחה אחרת ומותר עשירית האיפה של כהן גדול ירקב דילפינן מדכתיב לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא אמר רבי יהודה היא קרויה חטאת ואין אחרת קרויה חטאת לימד על עשירית האיפה של כהן גדול שאינה קרויה חטאת וטעונה לבונה ומדלגבי לבונה לית לה דין חטאת לגבי מותר נמי לית לה דין חטאת אע"ג דאיקרי חטאת ביחזקאל כדאמר בפרק אלו מגלחין לאו דין חטאת אית לה דאימעיטא מהאי קרא ולהכי ירקב וכן מותר לחמי תודה ומותר לחמי נזיר ירקבו שם לחמי תודה ירקב דלאו חטאת איקרו ונדבת יחיד לא קרב בפני עצמו שלא מצינו לחם קרב בפני עצמו ועם תודה אחרת אי איפשר שאין תודה קרבה בלא לחמה והיינו טעמא דלחמי נזיר ומותר דמי נסכיו יעלו לנדבה גם זה בירושלמי דשקלים פרק ב' משום דמותר נסכים קדשי קדשים אינון יפלו לנדבה מותר שקלים חולין שהשקלים יש להם קצבה וכתיב העשיר לא ירבה ולפיכך מותר חולין. אבל מותר קיני זבים וזבות וקיני יולדות חטאות ואשמות מותריהן יפלו לנדבה ממדרש יהוידע דקינין נמי אית בהו חטאת והוי מותר חטאת מותר עולה לעולה כיון דאפרשיה לעולה לא נפקא מקדושתה מותר שלמים לשלמים ולא לעולה דאין משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שאינו לאכילה מותר מנחה למנחה מהאי טעמא מותר פסח לשלמים ולא לעולה דמשנין לדבר שהוא לאכילה דכותה ועוד דמשנין קדשים קלים לקדשים קלים ולא לקדשי קדשים ופסח נמי בשאר ימות השנה שלמים הוי מותר נזירים לנזירים דלא נפיק מקדושתיה מותר נזיר לאותו נזיר ובמתניתין דפרק ב' דשקלים קתני מותר נזיר לנדבה ובפרק ו' נמי קתני בהדי שופרות ששה לנדבה ואחד מהם הוא למותר קרבנות נזיר וצריך עיון וכל הני מותרים בשקלים ומותר חטאת דהוי לנדבה היינו בחטאת קבועה אבל בקרבן עולה ויורד שהפריש מעות חטאת והעני מביא תחתיהן עוף ומחללן על העוף ויהנה מהן משנה שלהי כריתות ובגמ' תנו רבנן מחטאתו על חטאתו מה תלמוד לומר דבקרבן עולה ויורד כתיב גבי כשבה ושעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו וגבי עוף כתיב מחטאתו דמשמע דאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה והשאר חולין. הפריש בהמה ונפל בה מום תמכר ויביא בדמיה עוף דבהמה בעלת מום תפדה אבל הפריש עוף ונפסל לא יביא בדמיו עשירית האיפה דאין לעוף פדיון שפדיון לא נאמר אלא בבהמה.

כל חייבי קינין שהפרישו מעות אפילו אמרו אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יכולין לערב המעות וליקח בהן חטאת או עולה שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית כהן מימרא דרב חסדא פרק טרף בקלפי ונזיר פרק מי שאמר תנין דכתיב גביהו ולקח ביולדת וכתיב בזב ועשה הכהן את האחד חטאת וגו' וגלי לך רחמנא דלא ליהוו מפורשין אלא או בעשיית כהן או בלקיחת בעלים לפיכך אם הפריש מעות לקינין ומת כולן יפלו לנדב' שכולן ראוי' לבוא עול' דאי בעי קני מיניי' עולה כדאמר' דלא קדשי אלא או בלקיחה או בעשייה.

מי שהיה מחויב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא מת והניח המעות ילכו לים המלח פרק מי שהיה נזיר תניא מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא מת והיו לו מעות סתומין ילכו לים המלח וכתבו בתוספות בפירוש ברייתא זאת מי שחייב חטאת שאכל חלב ואמר הרי עלי עולה דהיינו נדבה והרי הוא מחויב חטאת ועולה ולא הוו דבר אחד שחטאת בא על החלב והעולה בנדר והפריש מעות ואמר כשהפרישם אלו לחובתי ומשמע לכל מה שהיה חייב לפיכך אם רצה להביא בכולן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא מפני שהן מעורבין ואין לו תקנה עד שיביא שתי בהמות ויאמר כל מה שיש במעות אלו לקדושת חטאת יחול על בהמה זו ע"כ ודברי הרב ז"ל תמוהין שכתב רצה להביא חטאת בהמה יביא ובברייתא גרסינן בהדיא לא יביא ואיפשר לפרש דברי הרב ז"ל להביא בהן כלומר במקצת המעות ויפרש הברייתא כפירוש בעלי התוספות ז"ל דלא יביא בכולן קאמר אבל במקצתן יביא חטאת ובמקצתן יביא עולה שיאמר כל מה שיש במעות אלו לקדושת חטאת יחול על בהמה זו וכל מה שיש בהן לקדושת עולה יחול על האחרת והשתא כיון דאיפשר להביא בהמת חטאת כי האי גוונא אם מת והניח המעות ילכו לים המלח דהוי כחטאת שמתו בעליה:

בשאר הקרבנות שהמותר חולין. עיין כס"מ שכתב אבל אם אמר שאביא בהן כו' שלא הקדיש מהם אלא כדי כו', נ"ב יעוין פ"ה מהלכות מעשר ה"ג שאבור לי כו' שהרי לא קנה אלא הנתלש כו' וזה כסברת רבינו ודוק:

המפריש כו' למנחת חוטא כו' יביא מנחת נדבה. רש"י פירש דאזלא לשופר לקנות עולות ציבור לנדבה וכמדרשו של יהוידע בחטאת, ורבינו פירש דלא נפקא מכללא דמותר מנחה למנחה וכמו דמדקדק בתוספתא דשקלים מותר יין ליין ומותר דמי שמן לשמן כו' אלמא דקפדינן דמותר יהא לדבר המופרש למתחלה, לכן גם מותר מנחת חוטא אזלא למנחת נדבה ואם כי נדבה בשל צבור ליכא אזלא לנדבת יחיד ויליף מקרא דמקריא חטאת דכמו חטאת אינו טעון נסכים ואזיל לעולת נדבה דטעון נסכים כן מנחת חוטא ומנחת קנאות דאינן טעונין שמן ולבונה אזלי למנחת נדבה דטעונין שמן ולבונה, ואע"ג דשמואל מוקי הך ששה לנדבה על מותרות וחשיב מותר מנחת חוטא, אין ראיה דרבינו מפרש בשקלים דהי"ג למקדיש דמים לעולת נדבה דאינו משל צבור ואולי במפריש להציבור להתנדב לעולת צבור וכן משמע (בדף ק"ד) הנך לנדבת צבור אזלי, ומותר עשירית האיפה כיון דאינה קרוי חטאת ומעות חביתין בנדבה ליכא וחטאת לא מקריא א"כ ליכא להביא מנחת נדבה אע"ג דמתנדב אדם מנחת נסכים וזה עשרון בלול בג' לוגין רק אינה נאפת כמנחת חביתין וכן אינה באה לבונה לכן תרקב ודוק, וכל הנך שפירש רבינו הוא בלא מת דבהפריש ומת פסק בשקלים דג"כ לנדבה אזלי ויעוין ירושלמי שם דהוה"ד במותר נסכיו של נזיר דקדשי קדשים הוי, ודייק רבינו המפריש מעות למנחת חוטא זה על שופר שאמרו למנחת חוטא כדאמר שמואל או שהפריש מנחת חוטא והותרה כו' זה על שאמרו במותר ירקב וזה במפריש סולת, ומנחת קנאות יפדה ויקריב מנחת נדבה דשעורים ליכא בנדבה ופשוט:

המפריש חטאתו או דמי חטאתו וכסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב הרי אלו חולין ולא נתקדשו, הפריש שתים או דמי שתים וכסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת, יביא אחת והשאר יפלו לנדבה. הלח"מ הקשה דבירוש' פ"ב דשקלים הל' י"ב בעי המפריש ב' שקלים ונמצא שאינו חייב אלא אחד ואמר ע"ז נשמעינה מן הדא הפריש חטאתו וכו' הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא א' אותה שניה מה את עביד ליה, אלא רועה ה"נ לנדבה, ומפורש בירוש' דחד דינא בזה בחטאת ובשקלים, והרמב"ם פסק בפ"ג מהל' שקלים הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אם בזא"ז האחרון לא קדש, ואם בב"א האחד שקלים והשני מותר שקלים והיינו חולין כמו שכתב שם לקמן שמותר שקלים חולין, עוד הקשה דשם בדין שקלים חילק דין בזא"ז מדין בב"א וכאן לא חילק, ומוכח דגם בזא"ז השאר לנדבה, והאריך בזה וסיים בצ"ע והנה מה שכתב דמותר השקלים חולין כמו שכתב שם, כונתו בהל' י"ג הלוקח מעות בידו ואמר אלו לשקלי, או שהי' מלקט מעה מעה וכו' אפי' לקט מלא כוס נותן מהן חצי שקל שהוא חייב בו, והשאר חולין שמותר השקלים חולין, אבל א"א לומר כן בכונת הרמב"ם דא"כ מה חילק בין בזא"ז בין בב"א, דבזא"ז האחרון לא קדש ובב"א השני מותר שקלים, והי' לו לכתוב גם בב"א דאחד קדש ואחד לא קדש, וע"כ דכאן כונתו דהוי כדין מותר שקלים שנתותרו בלישכה והיינו שירי הלישכה שמבואר בפ"ד הל' ט' שתנאי ב"ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה, וכן מפרש שם הכ"מ שע"ז שכתב הרמב"ם והשני מותר שקלים הביא ד' הירוש' שלמד מחטאת לשקלים, ואמר מה את עביד ליה אלא רועה ה"נ אלו לנדבה. והנה במה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' שקלים כתב הראב"ד בירוש' אינו כן לפי שהוא או כמו שהוא סבור שהוא חייב ואינו חייב, או כמו שאמר הרי אלו לשקלי דלבית הלל מותרן חולין, וכבר הבאתי ד' הכ"מ שהביא ד' הירוש', והמרכה"מ האריך בזה שם וכתב דהכ"מ לא הביא סוף ד' הירוש' שם דאחר מה דאיתא שם אותה שניה מה את עביד לה אלא רועה ה"נ אלו לנדבה, איתא שם עוד, וכא היאך אומר אתה אלו, ומפרש המרכה"מ וכן מפרש הפולדא דכונת הירוש' דעל מה דבעי למיפשט מדין חטאת דהפריש שנים וסבר שהוא חייב שתים דכמו דשם רועה ה"נ שקלים לנדבה, ועל זה אמר וכא היאך אומר אתה אלו, והיינו דגבי שקלים דפליגי ב"ש וב"ה במתני' בהמכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי דב"ש אומרים מותרן נדבה וב"ה אומרים מותרן חולין, ופליגי שם ר' יוסי ור' ביבי דר' יוסי אמר דבמכנס פרוטרוט פליגי, אבל באומר אלו לשקלי כו"ע מודו שמותרן חולין, וזהו דאמר בירוש' דזה תלוי איך הדין בשקלים כשאומר אלו לשקלי אי כר' יוסי או כר' ביבי, וכיון שהרמב"ם פסק בהל' י"ג שם דבאומר אלו לשקלי ואינו חייב אלא חצי שקל דמותרן חולין, והיינו כר' ביבי א"כ גם כאן צריך להיות מותרן חולין, וזהו השגת הראב"ד דלהלכה צריך להיות השניה חולין. ובדעת הרמב"ם כתב המרכה"מ דיש לפרש ד' הירוש' דהוא רק קושיא על מה דפושט מחטאת לשקלים ופריך על זה וכא היאך אתה אומר אלו והיינו במתני' בדין אם אמר אלו לשקלי דלר' ביבי א"א ללמוד שקלים מחטאת, ובזה כתב המרכה"מ דהרמב"ם סובר דזה רק קושיא, והירוש' לא חש לתרץ, אבל החילוק בזה הוא דבלוקח מעות ואומר אלו לשקלי ויודע שאינו חייב אלא שקל א' אינו יכול להקדיש המותר לשקלים דכתיב העשיר לא ירבה, לכן מושך מהן איזה חצי שקל שירצה דהו"ל כאומר יקדשו מ' חלות מתוך פ' דקיי"ל דמושך מהן מ' אף דקיי"ל אין ברירה דהו"ל כאילו פירש איזה מהן שארצה, משא"כ בכסבור שחייב ב' והפריש ב' בב"א דאין ברירה, והו"ל שקל וחולין מעורבין, דכיון דמעורבין ואין ברירה ע"כ יפול השני לנדבה, דא"א לומר דהוי כפירש איזה מהן שארצה דהא כסבור שחייב שתים, אבל בהפריש זא"ז הרי השני ודאי מותר שקלים ואינו קדוש, משא"כ בחטאת אפי' בזא"ז אין אומרים השני ודאי חולין, הואיל דכסבור שהוא חייב בה, אלא הוי השני מותר חטאת לנדבה, וה"ה בב"א נמי אין אומרים שהן חטאת ומותר חטאת מעורבין זב"ז דכיון שחטאת אין לו קצבה, הוי על הכל שם חטאת, ואין השניה נעשית מותר חטאת עד שיקריב הראשונה עכ"ד המרכה"מ הבאתי כל דבריו כדי לדון בהם. והנה מה שכתב המרכה"מ דמשום זה הוי הסלע השני לנדבה משום דיש כאן סלע של שקלים וסלע של חולין ואין ברירה, לכן ע"כ ילך הסלע השני לנדבה אינו ברור כלל, דלמה נאמר שמחוייב ליתן שני השקלים בשביל ששקל אחד הוא להקדש, ומ"ש מהא דתנן בפ"ב דמע"ש סלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות, ואומר כל מקום שישנה סלע של מע"ש מחוללת על מעות הללו ובורר את היפה שבהן ומחלל עליה המעות, ואף דהתם במע"ש הוא הבעלים לחלל כיון שיש לו זכות בהמע"ש לאכלן בירושלים, אבל השקלים כיון שהפרישן אין לו בהם שום זכות, וממילא אינו בעלים לחללן מ"מ למה לא יתן להגזבר שני השקלים ולחללן על סלע מעות חולין שלו, ואח"כ יחלל המעות חולין על יפה שבשקלים, ואם הוא צריך להוסיף חומש יוסיף, אבל למה צריך ליתן שתי השקלים להקדש, אחד לשקלים ואחד לנדבה. אלא דמסתפקנא אם צריך להוסיף חומש דהא גבי מע"ש בהך מתני' לא תנן דמוסיף חומש, וכן תנן בפ"א דשקלים והוא ברמב"ם פ"ג מה' שקלים הל' ו' הנותן שקל להקדש כדי שיחשבו לו מחצית השקל שהוא חייב בה, ויטול חצי שקל ממה שנגבה מן האחרים חייב שני קלבונות, וזה ע"כ מחלל בהשקל שלו את החצי שקל של הקדש שנגבה מן האחרים, ולא תנן שהוא מוסיף חומש, וע"כ דכיון שההקדש צריך לזה ואין זה רק צורך של השוקל לחלל חולין על הקדש אין בזה דין הוספות חומש וכמו היכי שההקדש קונה במעות הקדש חפצי חולין דאין המוכר מוסיף חומש, וה"נ כן הוא בסלע של חולין ושל מע"ש שנתערבו, דכיון שאינו מחוייב מעיקר הדין ליתן שני הסלעים למע"ש, ולכן הצורך של מע"ש הוא שיחלל שני הסלעים על סלע אחד מעות, ולכן אין בזה הוספת חומש, וה"נ כאן יכול לבוא להגזבר ולחלל שני השקלים על סלע אחד מעות ולחזור ולחללן על היפה שבשקלים ואין כאן הוספת חומש. ונראה לבאר מה דשני השקלים כאן קודש, דזהו משום דהא איכא פלוגתא בנזיר רפ"ה ב"ש וב"ה בהקדש טעות דב"ש אומרים הקדש, וב"ה אומרים אינו הקדש, ומצינו זה רק היכי שטעה בעיקר ההקדש שהקדיש דבר מסויים וטעה שלא הי' צריך להקדישו, ובאמת גם באופן זה שהפריש שקלו וסבר שהוא חייב ואינו חייב, דאיתא בירוש' שאינו קדוש יש חילוק גדול מהא דב"ש וב"ה דהוא באמר שור שחור שיצא מביתי הרי הוא הקדש ויצא לבן, דהתם לא יצא שחור ולא נתקיימו דבריו, אבל הכא הא הפריש שקלו, אלא דמ"מ כיון דבזה שהפריש שקלו מוכח דכונתו לשקלו שהוא מחוייב, וכיון שאינו מחוייב הוי טעות בעיקר ההקדש, אבל כשסבור שחייב שנים והפריש שנים ואינו חייב אלא אחד כיון שעל כל שקל שהפריש אין כאן טעות בעיקר ההקדש כשהפרישם בבת אחת דהא כל אחד ראוי להיות לחובתו, ורק שיש כאן טעות בחשבון, טעות כזה לא מצינו בהקדש שנאמר הקדש בטעות אינו הקדש, ולא מצינו זה אלא במקח וממכר ושיש בזה גדרי טענות, אבל בהקדש לא שייך גדרי טענות שיטעון שהי' טועה בחשבון חיובו כיון דעכ"פ כל שקל שהפריש ראוי להיות לחובתו, ולכן בזה אין דין דמותר שקלים חולין, אלא מותר שקלים שהוא לנדבה כי נעשה על זה שירי שקלים שהם לנדבה, ולכן אמרו בזה בירושלמי שהוא לנדבה. ומה שכתב המרכה"מ בדין בזא"ז בחטאת דאף דבשקלים בזא"ז המותר חולין, בחטאת הוי המותר נדבה, וכתב דגם בב"א אין אומרים דהוי חטאת ומותר חטאת מעורבין זב"ז דכיון שחטאת אין לו קצבה הוי על הכל שם חטאת, ואין השניה נעשית מותר חטאת עד שיקריב הראשונה אין דבריו ברורין כלל, דבמה שאני דין חטאת מדין שקלים לגבי בזא"ז דאף אם נאמר גבי דמי חטאתו דכיון דאכתי לא הפריש חטאת והדמים לא נתקדשו קדוה"ג עוד יש עליו חיוב להפריש חטאת, וחל שם חטאת גם על הדמים השניים, אבל הא כתב הרמב"ם המפריש חטאתו או דמי חטאתו וכו' ואח"כ כתב הפריש שתים או דמי שתים, ואיך אפשר דבהפריש שתי חטאות בזה אחר זה שיתקדש השני, כיון שאינו חייב אלא אחד, ומה שייך לומר בזה דחטאת אין לה קצבה, דזה אמר ר"ש בשקלים פ"ב על דמי חטאת, דאפשר לקנות חטאת גדולה, אבל חטאת ממש הא אינו חייב אלא אחת, וגם על דמי חטאת העירני הרב הגאון י' ירוחם וורהפטיג שליט"א דאם הקדיש דמים ולקח מהדמים חטאת דהמותר הוא לנדבה, דמוכח מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' שקלים הל' ב' שכתב שמינית למותר חטאת כגון שהפריש מעות לחטאתו ולקח חטאת והותיר מן המעות ישליך השאר לתוכה, דמוכח דאף קודם שהקריב הוו הדמים לנדבה, וא"כ אף אם יפסל הקרבן חייב להפריש דמים אחרים לחטאת והמותר הקודם נשאר לנדבה, אך מזה אין ראיה להיכי שהקדיש דמים על ב' חטאות דסבר שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת, דאף דסובר הרמב"ם דהשני לנדבה, מ"מ בזה יש לומר כהמרכה"מ דכל זמן שלא נקרב החטאת אין דין השני לנדבה דדוקא אם הקדיש על חטאת אחת ולקח מהם חטאת ונתותרו המעות, בזה שפיר אמרינן דעל דעת כן הקדיש, דכמה שיעלו דמי החטאת יהיו לחטאת והמותר לנדבה, אבל כשהקדיש על שתי חטאות הא לא הקדיש אדעתא דהכי שיהי' מותר, ורק כשנמצא שאינו חייב אלא א' שיש להמותר דין מותר חטאת הוא לנדבה, בזה יש לומר דכל זמן שלא נקרב החטאת בהכשר, אין להשני דין מותר חטאת. עכ"פ אפי' אם נימא כן בדמי חטאת דאף שהפרישם לב' חטאות ונמצא שאינו חייב אלא אחד, כל זמן שלא הקריב האחד לא נעשו שאר הדמים דין מותר חטאת שהוא לנדבה, אבל בהפריש ב' חטאות ממש כשהפרישם בזא"ז ודאי לא שייך שיחול על השני לא דין חטאת ולא דין מותר חטאת דכיון שסבר שחייב חטאת ב' ואינו חייב ודאי הוא חולין, אלא אפי' אם הפריש דמים על שתי חטאות בזא"ז כיון שכבר הפריש על חטאת אחת דמים, והדמים השניים הפריש על חטאת הב' מסתבר דכיון שנמצא שאינו חייב שתים יהיו הדמים השניים חולין. ומה שכתב המרכה"מ לבאר אם הפריש דמי ב' חטאות בב"א למה לא נימא דהוי חטאת ומותר חטאת מעורבין זב"ז, יש לומר דכיון דכל אחד ראוי להיות חטאת, לא נעשה על אחת דין מותר חטאת עד שיקריב הראשונה לחטאת, ומה שבא ליישב למה לא הזכיר כאן הרמב"ם החילוק בין כשהפריש בב"א ובין כשהפריש בזא"ז כמו שחילק בהל' שקלים, וזה הקשה כאן הלח"מ, נראה דלא קשה כלל, דבהל' שקלים בהל' י"ב במה שמחלק דין בזא"ז מדין בב"א, זהו משום דבהל' י"ג מביא מתני' דשקלים בדין לוקח מעות בידו ואומר אלו לשקלי, או שהי' מלקט מעה מעה וכשהתחיל ללקט אמר הריני מלקט מעות לשקלי, והנה אלו לשקלי זהו בב"א ומלקט מעה מעה זהו בזא"ז, ובהך דינא אין חילוק בין בב"א בין בזא"ז, לכן אמר בהל' י"ב בדין המפריש שנים שיש חילוק בין בב"א בין בזא"ז אבל כאן בהל' חטאת כשהביא ד' הירושלמי בשקלים דאיתא שם הך דינא כיון דלא הוזכר שם אלא דין אלו לחטאתי, לכן לא הביא אלא הך דינא ולא דין בזא"ז דודאי פשוט דבזא"ז אפי' בדמי חטאתו כיון שהפריש בזא"ז, וכיון שכבר נתמלאו דמי חטאתו הראשונה. האחרונים חולין, אלא דזה ודאי דוקא כשאמר כמה דמים לכל חטאת, ואמר בפירוש שהאחרונים הם בעד חטאתו הב' שנמצא אח"כ דאינו חייב בה, דאז האחרונים חולין ולא הוצרך לבאר זה.

מי שהי' מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי, רצה להביא מהן חטאת בהמה יביא, עולת בהמה יביא, מת והניח המעות ילכו לים המלח. השגת הראב"ד. מי שהי' מחוייב חטאת וכו' עד ואמר אלו לחובתי, א"א מצאתי דבר זה בגמרא דנזיר ובתוספתא שהוא בחילוף, ולשון התוספתא שאם רצה להביא בהן חטאת העוף לא יביא, עולת העוף לא יביא ומועלין בכולן ומועלין במקצתן וכו', והתוספתא יותר מתוקנת מן הגמ', ומסתבר דהכי הוא דכיון דאמר הרי עלי עולה נעשה הכל חובה עליו, וחטאת ועולה מעורבין בהן, ולפיכך אם מת ילכו כולן לים המלח, ואם היו כולן ראויים לעולה אמאי ילכו לים המלח: עיין בכ"מ ולח"מ, ובעיקר קושיית הראב"ד דאם היו כולן ראויים לעולה אמאי ילכו לים המלח, כתב הלח"מ דכל זמן שלא פירש ואמר לחובתי סתם, ודאי שהדבר מסופק אם הוא לעולה או לחטאת, ולכך כשמת ילכו לים המלח, אבל כשהוא עושה מעשה בחייו ומביא עולה ה"ז מפרש דבריו במעשה שעושה שמביא עולה, דמה שאמר לחובתי ר"ל לעולתי, דאין לומר דהדר ביה כיון דהלשון שאמר לחובתי סתם, טפי אית לן לומר דהשתא מפרש דבריו מלומר דחוזר בו מדבריו הראשונים, וד' הלח"מ אינם ברורים דא"כ אם נשאל אותו למה כיון כשאמר אלו לחובתי, ואם יאמר שלא כיון לעולה אלא אמר כן בסתם בלא כונה, יהי' דינו בספק חטאת וספק עולה, ולמה לא נשאל אותו, והרמב"ם סתם דבסתמא יביא איזה שירצה. ונראה ע"פ מה דתנן בשקלים פ"ב משנה ד' במה דאמר ר"ש טעמא לחלק בין אמר הרי אלו לשקלי שמותרן חולין, ובין אמר אלו לחטאת שמותרן נדבה, דלשקלים יש להן קצבה לחטאת אין לה קצבה, ומפרש שם הרמב"ם בפיהמ"ש שהחטאת קונין אותו בדינר או באלף, ולפיכך כל מה שהכניס חלה קדושה עליו ויקנה מהם חטאת במה שיוכל, והמותר עולת נדבה, ולפי"ז נוכל לומר דאף שהוא חייב חטאת וחייב עולה מ"מ כשאמר אלו לחובתי סתם ודאי אין במשמע שיהיו המעות דוקא חציין לחטאת וחציין לעולה דהא כללן יחד ואמר אלו לחובתי, וכיון שאפשר שיקנה חטאת בדינר או באלף דינר ממילא יכול לקנות בהמעות מה שירצה, או חטאת או עולה, ומ"מ גבי מת הוא דינא אחריתא דהא גבי מפריש מעות לנזירותו תנן במעילה די"א לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבוא בכולן שלמים, ורש"י פי' שם משום דבכל מנה ומנה מצינן לומר זה הפריש לשלמים אבל בתוס' שם פירשו שיכול להביא כל המעות לשלמים, וכן כתבו בנזיר דף כ"ו שסוברים בהך דינא דאלו לחובתי במחוייב חטאת ועולה דאינו יכול להביא לא חטאת ולא עולה, מ"מ גבי נזירות שהפריש סתם לנזירותו, סוברים דיכול להביא מה שירצה, וכן משמע מד' הרמב"ם פ"ד מהל' מעילה שכ' לשון המשנה כפשטה. והנה בנזיר דף כ"ה דתנן היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה דפריך הגמ' והלא דמי חטאת מעורבין בהן, ואמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר, וקשה דהא יכול להביא מכל המעות שלמים, ועוד יותר קשה מהא דפריך הגמ' שם בדף כ"ו על הא דאמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר, ותו ליכא והתניא ושאר חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן, רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא, עולת בהמה יביא, מת והיו לו מעות סתומין יפלו דמיהן לנדבה, ומשני תנא נזיר וכל דדמי ליה, ומה מקשה דהא תניא בהדיא דיכול להביא בכל המעות עולה, ומוכח דכיון דעכ"פ יש כאן ספק בהמעות ואפשר שעומדין להקריב מהן חטאת, כבר נכנס זה בההלכה של חטאת שמתו בעליה, ולכן דוקא משום דאיכא הלכה בנזיר שיפלו לנדבה. אלא שצריכין אנו לבאר מה שכתב הרמב"ם בהל' י"ב לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם ומת יפלו כל הדמים לנדבה שהרי כולן ראויין לבוא עולה, ומוכח דזה לחוד סגי אלא דדברי הרמב"ם בזה הם תימה, דהא הגמ' פריך מכאן על ר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר ומשני נזיר וכל דדמי ליה שמביאים על דבר אחד שני קרבנות, כמו נזיר על נזירותו ויולדת ומצורע מביאין גם הם על דבר אחד ב' קרבנות, ויש לומר דההלכה בנזיר וכל דדמי ליה העיקר הוא מזה הטעם דהא הי' יכול להביא מכל המעות עולה, אלא דמ"מ כיון דיש בהמעות גם גדר חטאת ועומדים להקריב מהן גם חטאת, יש בהם דין חטאת שמתו בעליה, וע"ז צריך ההלכה בנזיר שיפלו הדמים לנדבה.

המפריש מעות לחטאתו ומת ילכו המעות לים המלח כו'. בתורת כהנים פרשת ויקרא אמרינן הפריש חטאתו ומת יביאו יורשיו עולתו. וכתב הרב בעל קרבן אהרן (דף קכ"ד ע"ג) וזה לשונו אבל לא חטאתו שחטאת שמתו בעליו מת הוא כו' ואף על גב דחטאת למיתה אזלא משום דמתו בעליו אף על פי כן כיון דהפרישה לחטאת כאילו הקריבה ולזה יביאו יורשין עולתו בתר מיתתו ע"כ. ודין זה הוא תימה בעיני דההפרשה אינו מעלה ומוריד כלל ודוקא שהקריבה חטאת מביאין היורשים עולתה ולישנא דמתני' ספ"ב דקינין הכי דייקא דקתני האשה שהביאה חטאתה כו'. וכ"כ בפירוש הרשב"א והריטב"א בפ"ק דקדושין (דף י"ג) גבי האשה שהביאה חטאתה יע"ש. וגירסתנו דקתני שאם הפריש נראה שהוא ט"ס וצ"ל שאם הביא חטאתו וכך היא גירסת התוס' במנחות יע"ש: