הלכות פרה אדומה · פרק ד׳
הלכה א׳
אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁתֵּי פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) "וְשָׁחַט אֹתָהּ":
הלכה ב׳
לֹא רָצְתָה פָּרָה לָצֵאת אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ וְלֹא אֲדֻמָּה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ:
הלכה ג׳
פָּרָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁקִּבֵּל אוֹ שֶׁהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן אוֹ בִּמְחֻסַּר בְּגָדִים אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב אוֹ בְּבִגְדֵי חֹל פְּסוּלָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכל מִבְּשָׂרָהּ אוֹ לִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ כְּשֵׁרָה לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ רֵיחַ נִיחוֹחַ:
הלכה ד׳
קִבֵּל דָּמָהּ בִּכְלִי פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ד) "וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ" מִצְוָתָהּ מִצְוַת יָד וְלֹא מִצְוַת כְּלִי:
הלכה ה׳
הִזָּה בִּכְלִי אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה אַחַת מֵהֶן בִּשְׂמֹאלוֹ פְּסוּלָה. הִזּוּ שִׁבְעָה כֹּהֲנִים הַזָּיָתָן כְּאֶחָד הַזָּיָתָן פְּסוּלָה. זֶה אַחַר זֶה כְּשֵׁרָה. הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ד) "אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד" עַד שֶׁיְּכַוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל וְיִהְיֶה רוֹאֵהוּ. וְכֵן אִם שְׁחָטָהּ אוֹ שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) "וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו":
הלכה ו׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִזָּה אוֹ שָׂרַף אוֹ שָׁחַט כְּנֶגֶד הַדָּרוֹם אוֹ כְּנֶגֶד צָפוֹן אוֹ שֶׁהָיָה אֲחוֹרָיו לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל אִם עָמַד בֵּין מִזְרָח וּמַעֲרָב וּפָנָיו כְּנֶגֶד הַהֵיכָל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן כְּנֶגֶד [הַהֵיכָל] בְּדִקְדּוּק כְּשֵׁרָה:
הלכה ז׳
חִסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת פְּסוּלָה. טָבַל שְׁתַּיִם וְהִזָּה אַחַת הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. טָבַל אַחַת וְהִזָּה שְׁתַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב הַזָּאָה שְׁנִיָּה אֶלָּא טָבַל וְהִזָּה אַחֶרֶת הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. כֵּיצַד. טָבַל אֶצְבָּעוֹ טְבִילָה שִׁשִּׁית וְהִזָּה שֵׁשׁ וְשֶׁבַע אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְטָבַל אֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה שֶׁבַע הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה מִטְּבִילָה שְׁבִיעִית [שְׁבִיעִית] וּשְׁמִינִית אֲפִלּוּ חָזַר וְטָבַל טְבִילָה שְׁמִינִית וְהִזָּה שְׁמִינִית כְּשֵׁרָה שֶׁכָּל שֶׁמּוֹסִיף עַל הַשֶּׁבַע אֵינוֹ כְּלוּם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה שֶׁהוֹסִיף כֹּהֵן אַחֵר אֲבָל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ אִם הוֹסִיף פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתָהּ:
הלכה ח׳
הוֹצִיא אֶת הַדָּם חוּץ מִמַּעֲרַכְתָּהּ וְהִזָּה פְּסוּלָה:
הלכה ט׳
הִזָּה מִדָּמָהּ בַּלַּיְלָה אֲפִלּוּ הִזָּה שֵׁשׁ הַזָּיוֹת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה פְּסוּלָה:
הלכה י׳
שְׁחָטָהּ חוּץ מִמְּקוֹם שְׂרֵפָתָהּ אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ לְפָנִים מִן הַחוֹמָה פְּסוּלָה:
הלכה י״א
שְׂרָפָהּ חוּץ מִמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עָלֶיהָ. אוֹ שֶׁחִלְּקָהּ לִשְׁנַיִם וּשְׂרָפָהּ בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת. אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּמַעֲרָכָה אַחַת פְּסוּלָה. וְאִם אַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂית אֵפֶר מֵבִיא אַחֶרֶת שׂוֹרֵף עַל גַּבָּהּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:
הלכה י״ב
הִפְשִׁיטָהּ וּנְתָחָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׂרַף כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה. וְאִם חִסֵּר מִמֶּנָּה כְּלוּם אֲפִלּוּ מִפִּרְשָׁהּ פְּסוּלָה. פָּקַע מֵעוֹרָהּ אוֹ מִבְּשָׂרָהּ אֲפִלּוּ מִשְּׂעָרָהּ כְּזַיִת יַחְזִיר וְאִם לֹא הֶחְזִיר פְּסוּלָה. פָּקַע חוּץ לְמַעֲרַכְתָּהּ מַרְבֶּה עָלָיו וְשׂוֹרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ. פָּקַע מִקַּרְנֶיהָ מִטְּלָפֶיהָ אוֹ מִפִּרְשָׁהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחְזִיר:
הלכה י״ג
הַפָּרָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּלִינָה לְפִיכָךְ אִם נִשְׁחֲטָה הַיּוֹם וְהִזָּה דָּמָהּ כְּהִלְכָתוֹ וְנִשְׂרְפָה לְמָחָר כְּשֵׁרָה:
הלכה י״ד
שְׂרָפָהּ אוֹנֵן אוֹ מְחֻסַּר כַּפָּרָה כְּשֵׁרָה:
הלכה ט״ו
שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ כְּעֵין עֲבוֹדָה. וְהֵיכָן מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים וְאִם קִדֵּשׁ בַּחוּץ וּמִכְּלִי חֹל אֲפִלּוּ בִּמְקֵדָה שֶׁל חֶרֶס כָּשֵׁר הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בַּחוּץ. וְכֵן כְּשֶׁמַּטְבִּילִין אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אַחַר שֶׁמְּטַמְּאִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְקַדֵּשׁ הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בִּטְבוּלֵי יוֹם:
הלכה ט״ז
שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּעֵצִים אוֹ בְּכָל עֵצִים אֲפִלּוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא כְּשֵׁרָה. וּמִצְוָתָהּ שֶׁלֹּא יְמַעֵט לָהּ עֵצִים מִן הָרָאוּי לָהּ אֲבָל מַרְבֶּה הוּא לָהּ חֲבִילֵי אֵזוֹב וְאֵזוֹב יוֹן בִּזְמַן שְׂרֵפָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת אֶת הָאֵפֶר. וְיֵשׁ לוֹ לְהַרְבּוֹת עֵצִים בִּשְׂרֵפָתָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אִם הוֹסִיף בָּהּ אֲפִלּוּ עֵץ אֶחָד הֲרֵי זֶה כִּמְעָרֵב אֵפֶר מַקְלֶה בְּאֵפֶר הַפָּרָה:
הלכה י״ז
כָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֵינוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם. וּבְזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אִם כָּנַס אֶפְרָהּ בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁכְּנָסַתּוּ אִשָּׁה אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וּמִנַּיִן שֶׁאֲסִיפַת הָאֵפֶר בְּכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) "וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר" מִכְּלַל שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כֹּהֵן וּכְאִלּוּ אָמַר אָדָם טָהוֹר בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. וּמִנַּיִן שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) "וְשָׁחַט אֹתָהּ" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם נִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר בִּשְׁעַת שְׁחִיטָתָהּ פְּסָלָהּ וְנֶאֱמַר (במדבר יט ה) "וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו" שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בָּהּ לְלַמֵּד שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. וְכָל הָעוֹסֵק בִּשְׂרֵפָתָהּ וְעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת פְּסָלָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר:
הלכה י״ח
שָׁחַט אֶת הַפָּרָה וְנִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ אוֹ נֶחְתְכָה דְּלַעַת עִמָּהּ כְּשֵׁרָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לִמְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עִמָּהּ כְּשֵׁרָה לַאֲכִילָה שֶׁאֵין שְׁחִיטַת הַחֻלִּין צְרִיכָה כַּוָּנָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ הַדְּלַעַת וְנֶחְתְכָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה עִמָּהּ מְלָאכָה:
קרית ספר · הלכות פרה אדומה פרק ד׳
א׳
אין שוחטין ב' פרות אדומות כא' כדתניא בסיפרי ושחט אותה מכאן אמרו אין עושין שתי פרות כאחת. לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו כדתנן במתניתין פ"ג דפרה בפלוגתא דר' ומייתי לה פ' טרף ומשמע דלת"ק הוי מדרבנן.
ג׳
פרה שנשחטה שלא לשמה או קבל או הזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה או שלא בכהן או במחוסר בגדים או בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה כדתנן פ"ד לת"ק דר' אליעזר וכדדריש בסיפרי חטאת היא מגיד שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כלומר מדאיתקש לחטאת כדדריש נמי התם חטאת היא מגיד שמועלין בה וכו' אבל אין לומר דמדכתיב היא דריש שלא לשמה פסולה כדדרשינן בזבחים ובמנחות היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה דלא דמי דהכא לא כתיב בשחיטה ובהזאה ושלא בכהן דאע"ג דכ"ג לא בעיא כהן מיהא בעיא ומחוסר בגדים במתניתין וכדתניא בסיפרי ולקח אלעזר הכהן מדמה הכהן בכיהונו ובתוספתא שנינו עשאה בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה דמצותה בד' בגדי לבן כדתנן במתני' ובבגדי לבן היתה נעשית דילפינן חוקה חוקה מיום הכיפורים מה חוקה האמורה בי"ה בבגדי לבן אף חוקה האמורה כאן בבגדי לבן ובסיפרי אמרינן מי שרף פרה ראשונה אלעזר וכי לובש אלעזר בגדי כ"ג בימי אביו.
ד׳
קבל דמה בכלי פסולה דכתיב ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי כדדרשינן בסיפרי. הזה בכלי אפילו אחת מהן פסולה כדתניא בתוספתא משום דכתיב אצבע הזה אחד מהן בשמאלו פסולה כדתניא נמי בתוספתא ובספרי יליף ממצורע דכתיב ביה ימנית הזו שבעה כהנים כאחד פסולה זה אחר זה כשרה כדתניא נמי בתוספתא פ"ד וטעמא משום דשבע פעמים כתיב ולא שייך אלא זה אחר זה הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה כדתניא בספרי אל נכח פני אהל מועד שיהא מתכוין ורואה פתחו של ההיכל בשעת הזאת הדם וכן אם שחטה או שרפה שלא כנגד ההיכל פסולה כדאמ' ר' יוחנן בזבחים פ' פרת חטאת משום דהקיש שחיטה ושריפה להזאה דכתיב ושחט ושרף והזה מה הזאה כנגד הפתח כדתניא בה אל נכח פני אהל מועד אף שחיטה ושריפה דסמיך להזאה בעיא כנגד הפתח והיינו שפניו כנגד רוח שההיכל בו אף על פי שלא כיון בדקדוק כנגד ההיכל משום דכתיב אל נכח פני אהל מועד דמשמע ברוח שאהל מועד בו.
ז׳
חסר א' מן המתנות פסולה דתנן פרק הקומץ שבעה הזאות שבפרה מעכבות זו את זו ובגמרא טעמא משום דכתיב חקה ובספרי דרש שבע פעמים שיהו מעכבות זו את זו טבל שנים והזה אחד חטאתו פסולה כדתניא בתוספתא דבעיא על כל הזאה טבילה אחד טבל אחד והזה שתים אע"פ שלא חשב השניה בכלל שבע אלא חזר וטבל והזה על השניה הזייתו פסולה כדתנן בתוספתא ובמתניתין וטעמא דשירים שבאצבע פסולין כדילפינן לעיל ובסיפרי דרשינן דבעיא על כל הזאה טבילה מדכתיב מדמה שבע פעמים שחוזר לדם שבע פעמים והמוסיף על שבעה אינו כלום אם הוא כהן אחר אבל הכהן עצמו אם הוסיף פסלה כדמפרש בתוספתא משום שעשה עמה מלאכה שפוסל בה.
ח׳
הוציא את הדם חוץ ממערכתה והזה פסולה כרבי אליעזר בן יעקב בתוספתא דאמר חוץ למערכתה לא יחזיר ואם החזיר כשר הא לא החזיר והזה פסול. הזה מדמה בלילה אפילו השביעית בלילה פסולה כדתניא בתוספתא וכדדרשינן בסיפרי דחטאת קרייה רחמנא. שחטה חוץ ממקום שריפתה אפילו לפנים מן החומה פסולה דכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה ואפילו חוץ למחנה בעיא שחיטה במקום שריפה. שרפה חוץ ממערכתה שנשחטה עליה או חלקה לב' ושרפה בשני מערכות או שרף ב' במערכה אחת פסולה כדתנן פ"ד דפרה וטעמא כדכתיב ושחט ושרף ובשתי גתות נמי פסולה דקרא משמע ושרף את הפרה כולה במקום אחת ושתים בגת אחת נמי פסלה משום מלאכה שזו פוסלת על זו אבל בזו אחר זו כשרה.
י״ב
הפשיטה ונתחה ואחר כך שרף כולה כשרה כדתנן במתניתין משום ואת עורה ואת בשרה כתיב רצה בהפשט וניתוח רצה במחובר ואם חסר ממנה כלום אפילו מפירשה פסולה דפרה משמע שלימה כמות שהיא פקע מעורה או מבשרה אפילו משערה כזית פסולה אם לא החזיר כדתניא בתוספתא וכזית נמי תניא התם רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כזית מעכב ובספרי דרשינן את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף מה פרשה במקומו אף כולן במקומן מכאן אמרו הדם כל שהו יחזיר ואם לא החזיר פסל וכו' בכזית יחזיר ואם לא החזיר פסל. פקע חוץ למערכתה מרבה עליו עצים ושורפו במקומו כדתניא בתוס' והא דתניא אי לא החזיר פסל היינו כשלא הרבה עצים ושרפו במקומו פקע מקרניה ומטלפיה ומפרשי' אין צריך להחזיר שכל דבר שאין מעכב בחייה אין מעכב בשריפתה כדתניא התם בתוספתא ושערה מעכב בחייה הוא דבעיא שתהא אדומה ופרשה דאין מעכב היינו כשפקע מעצמה אבל חיסר הוא אפילו מפירשה אמרינן דפסולה משום דכתיב על פרשה ישרוף כדאמ'.
י״ג
הפרה אינה נפסלת בלינה כדתניא בתוספתא דשחטה היום ושרפה למחר כשרה וכדדרשינן בספרי חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה כביום יכול תהא נפסלת בלינה ת"ל למשמרת מגיד שמשתמרה ימים על ימים שנים על שנים. שרפה אונן או מחוסר כפרה כשרה כדתניא פרק הערל אונן לכ"ע במחוסר כפרה פליג יוסף הבבלי משום דמחוסר מעשה הוא אבל לת"ק תרוייהו כשרים דטהורים נינהו ובפ"ב דזבחים מייתי להא מתניתא ופי' בתוספתא דאף על גב דחטאת קרייה רחמנא אפילו הכי הני כשרים דאתו בקל וחומר מטבול יום דאסור בנגיעת תרומה וכשר בפרה כדילפינן לעיל. שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה שמעשי' כעין עבודה הם כדתנן פרק ד' דפרה וטעמא מדאיתקש לחטאת כדאיתא לעיל. ואם קדש בחוץ שלא בכלי שרת כשר כרבי יוחנן בפרק ב' דזבחים ומפרש רב פפא משום דכל מעשיה בחוץ שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש כשרה כדתנן במתני' פרק ד' משום דלא כתיב עצים אלא ושרף סתם ומצותה שירבה לה עצים כדי שיהא לה אפר הרבה כדתניא בתוספתא ובספרי ומשתעשה אפר אם הוסיף אפילו עץ אחד הוי כאפר מקלה דכיון דלא נשרף עמה לא אפר פרה הוא.
י״ז
כל מעשה הפרה מתחלה ועד סוף אינו אלא ביום ובזכרי כהונה כדתניא פרק טרף אין לי אלא הזאת מימיה שאין כשרין באשה כבאיש דהזאה אין כשרה באשה מדכתיב וטבל במים איש טהור לרבנן איש להוציא את האשה ואין כשרים אלא ביום כדכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו' מנין לרבות שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכה עץ ארז ואזוב ושני תולעת מנין דלא יהיו כשרים אלא ביום דאלו לענין אשה כבאיש לא איצטריך רבוי דבכולהו כתיב בהו אלעזר או כהן לאפוקי אשה אבל ביום צריך קרא וקאמר תורה זאת חקת התורה תורה אחת לכל עבודותיו יכול שאני מרבה אף אסיפת אפר ומילוי מים וקידוש דהיינו נתינת אפר במים ת"ל זאת הכתוב כאן קיים ואל תוסף ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו לאחר שריבה הכתוב תורה ומיעט זאת ולא פי' מאי ריבה ומאי מיעט מעתה לא מוסרן אלא להתבונן בה את האמת ואת הישר והרי אנו למדי' כולה מהזאת מימיה מה הזאת מימיה אינה כשרים באשה כבאיש כדכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור ואין כשרין אלא ביום כדכתיב הוא יתחטא בו ביום וגו' אף אני אביא שחיטתה וקבלת דמה והזאתה ושריפתה והשלכת ג' מינים הואיל ואין כשרים באשה כבאיש כדאמרינן דאלעזר או כהן כתיב בכולהו אין כשרים אלא ביום ומוציא אני אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש הואיל וכשרים באשה כבאיש כדילפינן מדכתיב ואסף איש טהור מכלל שאינה צריכה כהן וכאלו אמר אדם טהור בין איש בין אשה ביום ובלילה נמי והמלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר כדתנן במתניתין פרק ד' כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים ופוסלים אותה במלאכה וילפינן בסיפרי פסול מלאכה מדכתיב ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה וכתיב ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה הא עד שלא אמר לי יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תפסול בשריפתה אלא בא הכתוב ללמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתעשה אפר.
י״ח
שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת כשרה כדאמרי' פרק השוחט דכיון דהוי בלא כוונה לאו מלאכה היא ואם נתכוון פסולה דמדכתיב ושחט אותה שתהא מלאכה פוסלת בה משמע ושחט אותה שלא יתכוין לשחוט אלא אותה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות פרה אדומה פרק ד׳
ג׳
פרה שנשחטה שלא לשמה כו' שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשירה כו'. המשל"מ הביא מה שפירש הר"ש הטעם דכשירה דבכל הקרבנות נמי כשר כדתנן לאכול דבר שאין דרכו לאכול כשר כו', ובזה הוי א"ש מה דנקיט ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה, דפירוש דר' אליעזר סובר דמחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול ג"כ פוסל בשאר מוקדשין כמו דתנן סוף פרק כל הפסולים ואפ"ה בפרה אין מחשבה פוסל בה וכמו דמכשיר בשחטה שלא לשמה. אמנם לדעתי לא דמי כלל לתמן. דהתם במוקדשין במחשב לאכול חוץ למקומו או חוץ לזמנו ואיך שייך זה בפרק הא זמן ליכא בה דאינה נפסלת בלינה ומקומה בחוץ, ואי דמיא דמי למחשב להניח דמו למחר בקדשים או להוציא דמו דר"י פוסל תמן דאמר א"א מודים שאם הניחו למחר שהוא פסול אף אם חישב להניחו למחר פסול הכא בפרה שאם לא שרפה כולה והחסיר מעט מדמה או מבשרה פסולה כמוש"כ רבינו לקמן הי"ב א"כ במחשב לאכול מבשרה או לשתות מדמה הרי מחשב באופן שתפסול אם עשה זה. ולפ"ז א"ש דת"ק מכשיר בפרה דסובר דאפילו במוקדשין כשר אולם ר"א פוסל בלהניח את דמו לחוץ כמו דאמר בריש הקומץ רבה דמה"ט ר"א פוסל אפילו להניח מקצת דמו אטו כל דמו יעו"ש, ולכך אמר אין מחשבה פוסלת בפרה כלל כמו שחטה שלא לשמה, ואי לאו טעמא דהוי סבר דאין מחשבת פוסלת בפרה הוי פסול כאן לדידיה כמו דפוסל בלהניח את דמו בשאר מוקדשין ודוק:
י״ב
פקע מעורה כו' כזית יחזיר ואם לא החזיר פסולה. שיטת רבינו עפ"י התוספתא, אולם בספרי הביאו הר"ש דבשר אפילו כ"ש פוסל אם לא החזיר רק בעצם דוקא בכזית פוסל ומשום דמסתבר טעמו דהתוספתא דלא מפליג פסק כוותיה: פקע חוץ למערכתה מרבה עליו ושורפו במקומו. בתוספתא הובאה בכסף משנה פקע חוץ לגיתה אם לא החזיר פסולה חוץ למערכתה שורפו במקומו, והוא משום כי המערכה המה העצים שהעמידוה כעין מגדל ושוחטין אותה עליה וסביבות המערכה יש מקום שמרחיבין לה לשריפה וכדי להרבות לה עצים, ואם פקע חוץ מגיתה הוא מקום שמרחיבין לשריפתה צריך להחזיר דאם ישרוף שם הוי כמו שרפה חוץ מגיתה דפסולה וטעמא דתחת מקום שריפתה היה חלול מפני קבר התהום אבל חוץ למקום שריפתה הרי אינו בדוק ולכך אין לשרוף שם הפוקעין, ולחוץ מקום מערכתה היינו שנפל הפקוע לגיתה וחוץ ממקום המערכה מרבה עליו ושורפו במקומו ששם המקום בדוק, ואע"ג דר"ל אמר בריש פרת חטאת ששרפה חוץ ממקום הבדוק לה וא"ל ריו"ח והלא כל א"י בדוקה היא לאו משום דר"י מכשיר בשרפה חוץ ממקומה הבדוק רק דסובר דפשיטא בכה"ג פטור משום שחוטי חוץ כיון דמה"ת כל א"י בדוקה ואין זה רק מעלה וז"ב בס"ד: ולפלא בעיני כל דברי רבינו בזה. חדא מש"כ שחטה חוץ ממקום שריפתה אפילו שחטה לפנים מן החומה פסולה ואם נימא דמיירי שלא כנגד ההיכל הלא כבר כתבו בהלכה ה' יעו"ש, ואי נימא דכוונתו ששחטה במקום שאינו בדוק א"כ מאי אפילו שחטה לפנים מן החומה, ואם נדחוק דכוונתו משום שאינו רואה ההיכל וקמ"ל דאע"ג דהוא לפנים מן החומה של ירושלים מ"מ פסולה. אמת דכך משמע הלשון בגמרא דטעמו דר' יוחנן משום שהוא שלא כנגד ההיכל ואע"ג דקרובי קרבה פסולה, מה אעשה דרש"י ותוס' מפרשים דלפנים מן החומה פסולה משום דבעינן חוץ לשלש מחנות וכן תניא בפרק טבו"י ובפרק שני שעירי. אמת כי כפי הנראה מן הגמרא דרבנן דדרשי אל מחוץ למחנה שיטמאו פר ושעיר יוהכ"פ ביציאתן במחנה אחת לא דרשי כלל גז"ש מפרה וסברי דפרה נשרפת אפילו היכי דלאו חוץ לג' מחנות, וכן כתב רבינו לעיל ריש פ"ג אין שורפין כו' אלא חוץ להר הבית וטעמו דפסק כרבנן ודלא כר"א ור"ש וזה היה נכון אך חדש מאוד. גם מש"כ שרפה חוץ ממערכה שנשחטה עליה צריך תלמוד מאי כוון אם מפני שאינו במקום השחיטה מנ"ל לרבינו הא מפני שאינו בדוק חוץ מגיתה הו"ל למימר, ועיין השגות ודבריו ג"כ צריך לימוד. וכן לענין הזאה שהוציא הדם מחלק ראב"י ג"כ בתוספתא בהוציא חוץ לגת דהוי חוץ ממקומה החלול תחתיו אז נפסל הדם אבל בחוץ למערכתה אם החזיר כשר יעו"ש. אבל מלשון קדשו של רבינו משמע דחוץ ממערכתה הוא חוץ מגיתה שנזכר במשנה ואם שרפה חוץ ממערכה פסולה ואם פקע מבשרה על המערכה יחזיר אבל חוץ למערכה לא יחזיר רק שורפו במקומו ומרבה עליו עצים וזה אינו במשמע וצע"ג:
י״ח
שחט את הפרה ונשחטה [בהמה] אחרת עמה כו' כשירה. עיין כסף משנה. והנראה, דלאמור דקרא קאי על היכי דשחט שתי פרות בהדדי שלא ישחוט שתיהן כהדדי זה ידענא מהא דבקדשים אין אדם שוחט שתי זבחים כאחד וכמו דאמרו ריש השוחט, ואע"ג דבקדשים אם שחט שניהן כאחד כשר בדיעבד, גבי פרה מעכב דכל מילי דפרה מעכבא וכמו דאמר בירושלמי יומא פ"א ה"א ויתיבניה לא מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב נאמר תמיד כו' חביתין א"מ לחם הפנים מעכב יעו"ש וזה גופא הא דאמר (בדף כ"ט) תרי גברי בחד זיבחא קאמרת בר מינה דההיא, ג"כ הפירוש כיון דגמרינן על פרה מעכבא ככל מילי דפרה, ולפ"ז יתכן דתליא בפלוגתא דון מינה ומינה או אוקי באתרא, וגם בירושלמי שם פליגי בכ"ז יעו"ש וא"כ צריך קרא למעט שלא ישחוט שני פרות כאחד דאם שחט פסולים ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
רמב״ם הלכות פרה אדומה ד׳, מתוך הלכות פרה אדומה שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
