רמב״ם - הלכות פרה אדומה · פרק ג׳

ספר טהרה · 4 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות פרה אדומה · פרק ג׳
הלכה א׳
אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה אֶלָּא חוּץ לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) "וְהוֹצִיא אֹתָהּ" אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וּבְהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה וְתַחְתָּיו בָּנוּי כִּפִּין כִּפִּין וְכִפָּה עַל כָּל שְׁנֵי כִּפִּין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי רַגְלֵי הַכִּפָּה עַל גַּג שְׁנֵי כִּפִּין שֶׁתַּחְתֶּיהָ. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תַּחַת הַכּל חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. אַף מְקוֹם שְׂרֵפָתָהּ וּמְקוֹם הַטְּבִילָה שֶׁהָיוּ בְּהַר הַמִּשְׁחָה תַּחְתֵּיהֶן חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְהַפָּרָה וְהַשּׂוֹרֵף וְכָל הַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ יוֹצְאִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ זֶה:
הלכה ב׳
כֵּיצַד שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִין בְּרַגְלֵיהֶן לְהַר הַמִּשְׁחָה וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וְכֹהֵן וְהַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ וְהַפָּרָה יוֹצְאִין עַל הַכֶּבֶשׁ וּבָאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה. וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן וְסוֹמְכִין הַזְּקֵנִים אֶת יְדֵיהֶם עַל הַכֹּהֵן וְאוֹמְרִים לוֹ טְבל אַחַת. וְאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל טְבל אַחַת. יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים מְסֻדָּרִים הָיוּ שָׁם אֲרָזִים אַלּוֹנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְּאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין מַעֲרָכָה כְּמִין מִגְדָּל וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאוּר מְלַבֶּבֶת בָּהֶן. וּמַרְאֵה הַמַּעֲרָכָה בְּמַעֲרָב. וְכוֹפְתִין אֶת הַפָּרָה בְּחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה רֹאשָׁהּ לְדָרוֹם וּפָנֶיהָ לְמַעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שׁוֹחֵט בִּימִינוֹ וּמְקַבֵּל הַדָּם בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. עַל כָּל הַזָּאָה טְבִילַת אֶצְבַּע בְּדָם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִים לְהַזָּיָה לְפִיכָךְ עַל כָּל הַזָּאָה מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה. גָּמַר מִלְּהַזּוֹת מְקַנֵּחַ אֶת יָדָיו בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה וְיוֹרֵד מִן הַמַּעֲרָכָה וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בְּעֵצִים קְטַנִּים וְהִכְנִיסָן תַּחַת עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה וְהִתְחִיל הָאֵשׁ בָּהּ וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּרָחוֹק וּמְשַׁמֵּר לָהּ עַד שֶׁיִּצַּת אֶת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְתִקָּרַע בִּטְנָהּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח וְצֶמֶר צָבוּעַ בְּתוֹלַעַת מִשְׁקַל חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאוֹמֵר לָעוֹמְדִים שָׁם. עֵץ אֶרֶז זֶה עֵץ אֶרֶז זֶה עֵץ אֶרֶז זֶה. אֵזוֹב זֶה אֵזוֹב זֶה אֵזוֹב זֶה. שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ הֵין הֵין הֵין שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁמִּינֵי אֲרָזִים שִׁבְעָה הֵן וּמִינֵי אֵזוֹב אַרְבָּעָה וְהַצָּבוּעַ אָדֹם יֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּפוּאָה וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּלַכָּא וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּתוֹלַעַת וְהַתּוֹלַעַת הִיא הַגַּרְגְּרִים הָאֲדֻמִּים בְּיוֹתֵר הַדּוֹמִים לְגַרְעִינֵי הֶחָרוּבִים וְהֵן כְּמוֹ הָאוֹג וְתוֹלַעַת כְּמוֹ יַתּוּשׁ יֵשׁ בְּכָל גַּרְגִּיר מֵהֶן וּלְפִיכָךְ מוֹדִיעַ לַכּל וּמְגַלֶּה לָהֶן שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמִּינִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה. וְהָאֵזוֹב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמְתַבְּלִין בּוֹ הַקְּדֵרוֹת. הָאֵזוֹב וְהָאֶרֶז וְהַתּוֹלַעַת שְׁלָשְׁתָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל שָׁנִי וּמַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בִּטְנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ו) "וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה". וְאֵינוֹ מַשְׁלִיךְ קֹדֶם שֶׁיַּצִּית הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר וְאִם הִשְׁלִיךְ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת לֹא קֹדֶם שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ זֶה אַחַר זֶה בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ לְתוֹךְ גּוּפָהּ אוֹ לְתוֹךְ שְׂרֵפָתָהּ בֵּין שֶׁנִּקְרְעָה מֵאֵלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ בֵּין שֶׁקְּרָעָהּ בְּיָדוֹ אוֹ בִּכְלִי כְּשֵׁרָה:
הלכה ג׳
נִגְמְרָה שְׂרֵפָתָהּ חוֹבְטִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹת הִיא וְכָל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׂרְפָה בָּהֶן וְכוֹבְרִין אֶת הַכּל בִּכְבָרוֹת וְכָל שָׁחֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּתֵשׁ וְיִהְיֶה אֵפֶר בֵּין מִבְּשָׂרָהּ בֵּין מִן הָעֵצִים כּוֹתְשִׁין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֵפֶר וְשֶׁאֵין בּוֹ אֵפֶר מַנִּיחִין אוֹתוֹ וְכָל עֶצֶם שֶׁנִּשְׁאַר מֵעֲצָמֶיהָ בְּלֹא שְׂרֵפָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָיָה נִכְתַּשׁ:
הלכה ד׳
אֵין מַכְנִיסִין כְּלוּם מֵאֶפְרָהּ לְהַנִּיחוֹ בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים הָיוּ חוֹלְקִין אֶת כָּל אֶפְרָהּ אֶחָד נִתַּן בַּחֵיל וְאֶחָד בְּהַר הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. זֶה שֶׁמִּתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת הָיוּ הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ. וְזֶה שֶׁנִּתַּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַזִּין מִמֶּנּוּ. וְזֶה שֶׁנִּתַּן בַּחֵיל הָיָה מוּכָן וּמֻצְנָע שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" מְלַמֵּד שֶׁמַּצְנִיעִין מִמֶּנּוּ. וְכֵן הָיוּ מַצְנִיעִין מֵאֵפֶר כָּל פָּרָה וּפָרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין בַּחֵיל. וְתֵשַׁע פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת נַעֲשׂוּ מִשֶּׁנִּצְטַוּוּ בְּמִצְוָה זוֹ עַד שֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה. רִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה רַבֵּנוּ. שְׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא. וְשֶׁבַע מֵעֶזְרָא עַד חֻרְבַּן הַבַּיִת. וְהָעֲשִׂירִית יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מְהֵרָה יִגָּלֶה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

קרית ספר · הלכות פרה אדומה פרק ג׳

א׳
אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית כדכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה בהר המשחה על גבי כיפין מפני קבר התהום כדתנן פרק ג' וטומאת הכהן וטבילתו וסמיכת הזקנים עליו שם בפרק שלישי וכדאיתא לעיל דליהוי טבול יום וסידור מערכה מעצי ארזים וכו' שם במשנה וכפתוה בחבל ראשה לדרום ופניה למערב כדתנן התם והכהן ג"כ פניו למערב לצד מקדש כדכתיב והזה אל נכח פני אהל מועד וגו' ושוחט בימינו ומקבל בשמאלו דלא כר' יהודה דאמר בימינו היה מקבל אחר שחיטה ונותן לשמאלו ולכ"ע מזה באצבע ימינו דנאמר בהן ואצבע ונאמר במצורע בהן ואצבע מה להלן מיומנה שבימין אף כאן מיומנה שבימין דהואיל ונאמרו בתורה אצבעות סתם ופרט הכתוב בא' מהן שהיא ביד הימין אף כל אצבע מהימין דכתיב הימנית המיומנת שבימין הרגילה שבאצבעות המוכנת שימושה בה וכדתני' בספרי ותני' נמי התם מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי כלוג שמן שהוא מכשיר נמי ואין כשר אלא ביד וההזאות שבעה כדכתיב והזה ז' פעמים על כל הזאה טבילת אצבע בדם כדתנן התם דכתיב וטבל והזה ודרשי' על כל הזאה טבילה כדדרשינן בספרי מדמה ז"פ שחוזר לדם ז"פ וכדא' פ"ק דמנחות דשיירי הדם שבאצבע פסולין דכתיב התם והזה מן הדם שבענין למעוטי שירים שבאצבע שצריך לטבול אצבעו בין כל הזאה והזאה דהכי משמע והזה מן הדם שבענין האמור למעלה וטבל הכהן באצבעו בדם מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל הזאות ולא שבאצבע והכא נמי בעינן על כל הזאה טבילה וכדאיתא התם גבי פרה. גמר מלהזות הזאות דם פרה אדומה מקנח ידו בגופה של פרה כדתנן במתניתין דפרה לא גמר מקנח אצבעו בין כל הזאה והזאה כדאי' קנוח בגופה של פרה כתבו בתוס' התם טעמא דכתיב בסיפיה ואת דמה ישרוף אלמא דמה טעון שריפה ולכך מקנח בגוף הפרה. ירד והצית האש באליתות כדתנן התם וכשיצת האור ברובה ותקרע בטנה משליך לתוכה עץ ארז ואזוב בשני התולעת כדכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וכדתנן במתניתין פ"ג ותניא בספרי עץ שומע אני כל עץ במשמע ת"ל ארז אי ארז שומע אני אפילו ענף ת"ל עץ הא כיצד זו בקעת של ארז אזוב ולא אזוב יון וכו' ולא כל אזוב שיש לו שם ליווי ושני תולעת ששינתו תולעת ולא ששינתו דבר אחר ועוד תניא בספרי ר' עקיבא אומר והשליך אל תוך שריפת הפרה שומע אני משתעשה אפר ת"ל הפרה יכול יקרענה ויתננו בתוכה ת"ל והשליך אל תוך שריפת הפרה הא כיצד משתבקע על ידי שיצית האור ברובה ובפ' טרף אמרינן שני תולעת של פרה עשרה זוז משקלה דאע"ג דלא בעי' כובד כר' שמעון בן אלעזר אפ"ה אם נתהבהבה יביא אחרת כדתניא התם משום דכתיב אל תוך שריפת והא דאמר רב עץ ארז ואזוב ושני שקלטתן שלהבת כשרה מוקמי לה בנכפפת שהשלהבת נמוכה וסמוכה לגחלת וקרינן בה אל תוך ומפני שיש מיני ארז ואזוב ושני אומר ג' פעמים על כל דבר כדתנן במתני' ושלשתן מעכבין זה את זה כדתנן במתני' דהקומץ ג' שבפרה ובגמרא טעמא דכתיב חקה דהויא עכובה וכריכה מפרש טעמא בפ' טרף בקלפי אליבא דר' משום דכתיב ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך וגו' שיהיו נלקחין בבת אחת ואינו משליך קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר כדאמרינן לעיל לר' עקיבא ואם השליך פסולה כדכתיב אל תוך שריפת הפרה דמשמע שהיא נשרפת דהיינו שיצת האור ברובה ועדין היא פרה ולא אפר וכתיב חקה לעיכובא. בין שהשליך כולן כא' או זה אחר זה בין תוך גופה או תוך שריפתה בין נקרעה בין קרעה ביד או בסכין כשרה וכדתניא בתוספתא וטעמא דלא קפיד קרא אלא אתוך בין אפרה בין אשריפתה דכתיב שריפתה וכתיב הפרה כדאמרינן לעיל וכן קרעה כיון שכבר הוצת האור ברובה כשרה דלא קפיד קרא אלא שישליך תוך שריפת הפרה וזה אחר זה נמי כשרה דאף על גב דבעינן כריכה היינו כשלוקחין בידו להשליכן כדכתיב ולקח שיהו נלקחין כאחד אבל אם אחר שלקחן כרוכין נפרדו והשליכן אחד אחד כשרים כדאמ'.
ג׳
נגמרה שריפתה חובטין אותה והעצים שנשרפו עמה וכורכין אותן כדתנן במתני' דפ"ג ותניא בספרי על פרשה ישרוף ר' יהודה אומר שלא ימעט לה עצים מרבה הוא לה חבילי אזוב ואזוב יון בשביל להרבות את האפר. כל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מהעצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכדתנן במתניתין וכל עצם שנשאר בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש כדתניא במתניתין ונראה דטעמא דבשר ועצים שאין בהם אפר מניחין אותו ועצם כותשין משום דבשר בני שריפה נינהו ולהכי לא מיקרו שרופים עד שיהא בהם אפר אבל עצם אפילו אחר שריפתו הוא שלם דלאו בר שריפה הם כבשר ועצים ולכך נכתשים בין כך ובין כך.
ד׳
אין מניחין בעזרה מאפרה דכתיב והניח מחוץ למחנה וחולקין אותה לג' חלקים א' ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד היה מתחלק בכל המשמרות כדתנן במתני' ותניא בספרי ואסף איש טהור והניח אוסף לפני מחנה ישראל דהיינו הר המשחה שישראל היו מזין ממנו והניח במחנה ישראל שיהו הכהנים מקדשין ממנו וא' בחיל כדכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו ותשעה פרות נעשו והעשירית יעשה מלך המשיח מהר יגלה כנגד עשרה פסוקים שיש מתחלת פרשת פרה עד לחוקת עולם שהם בעניין עשיית הפרה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות פרה אדומה פרק ג׳

ב׳
מקנח אצבעו בגופה של פרה כו'. נ"ב יעוין מנחות בשמ"ק והיא גירסת רבינו בפנים במאי מקנח והיא גירסא נכונה מאוד, ועיין פ"ה ממעה"ק: וצמר צבוע בתולעת משקל חמש סלעים. בפירוש המשנה פירש רבינו דעשרה זוז הוא של יהודא שהוא בגליל עשרים זוז והם חמש סלעים כמבואר בתרומות פ"י ובשל שעיר המשתלח שני סלעים, אולם בירושלמי איכא להך מימרא תמן של פרה בב' סלעים ומחצה אית דמפקין לישנא בי' זוז, אולי שם קאי בסלעי יהודה, ולכך אמר תמן של שעיר בסלע שהוא שני סלעים בגליל [רק במצורע בשקל יפלגו ודוק]. אולם קשה דבבלי יאמר עשרה אז בשל יהודה ושל שעיר המשתלח שני סלעים בשל גליל וזה לא יתכן וצ"ע. יהיה איך שיהיה בעל הגהה שתמה על דברי רבינו לא ראה פירוש המשנה לרבינו ועיין תוי"ט ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות פרה אדומה ג׳, מתוך הלכות פרה אדומה שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל