רמב״ם - הלכות פרה אדומה · פרק ב׳

ספר טהרה · 8 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות פרה אדומה · פרק ב׳

הלכה א׳

מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת פָּרָה אֲדֻמָּה וְהַרְחָקוֹת גְּדוֹלוֹת הִרְחִיקוּ מִטֻּמְאַת הַמֵּת בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה בִּטְבוּלֵי יוֹם חָשׁוּ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ. וּמִפְּנֵי זֶה כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ לְלִשְׁכָּה מוּכֶנֶת בָּעֲזָרָה. וּבֵית אֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל כֵּלֶיהָ כְּלֵי אֲבָנִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וּבִכְלֵי הָאֶבֶן הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה. וְלֹא הָיוּ נוֹגְעִין בּוֹ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּטָהֳרָתוֹ:

הלכה ב׳

שִׁבְעַת יָמִים קדֶם שְׂרֵפַת הַפָּרָה מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ מִבֵּיתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְכֵן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִשְׁתּוֹ שֶׁמָּא תִּמָּצֵא נִדָּה וְיִהְיֶה טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים:

הלכה ג׳

הַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּהּ כָּל שִׁבְעָה צְפוֹנִית מִזְרָחִית הָיְתָה. כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁהִיא כְּחַטָּאת הַנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִשְׁחֶטֶת בַּחוּץ:

הלכה ד׳

כָּל יוֹם וְיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה מַזִּין עָלָיו מֵי חַטָּאת. שֶׁמָּא נִטְמָא לְמֵת וְהוּא לֹא יָדַע. חוּץ מִיּוֹם רְבִיעִי לְהַפְרָשָׁה שֶׁאֵין צָרִיךְ הַזָּאָה לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לֹא שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָתוֹ וְלֹא שְׁבִיעִי. שֶׁאֵין הַזָּאָה בַּשְּׁבִיעִי עוֹלָה מִשּׁוּם הַזָּאַת שְׁבִיעִי עַד שֶׁיַּזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי מִלְּפָנֶיהָ. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵין צָרִיךְ הַזָּאָה אֶלָּא בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי לְהַפְרָשָׁה בִּלְבַד וְזֶה שֶׁמַּזִּין יוֹם אַחַר יוֹם מַעֲלָה יְתֵרָה עָשׂוּ בְּפָרָה:

הלכה ה׳

בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת הָיוּ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיָּחוּל רְבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. שֶׁהַהַזָּיָה אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת וְהָרְבִיעִי אֵין צָרִיךְ הַזָּיָה:

הלכה ו׳

בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי הַהַפְרָשָׁה שֶׁמַּזִּין עָלָיו בָּהֶם. מַזִּין מֵאֵפֶר פָּרָה מִן הַפָּרוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ כְּבָר. וְאִם לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא אֵפֶר פָּרָה אַחַת בִּלְבַד מַזִּין מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַשִּׁשָּׁה:

הלכה ז׳

כְּשֶׁמַּזִּין עָלָיו בִּימֵי הַהַפְרָשָׁה אֵין מַזֶּה עָלָיו אֶלָּא אָדָם שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם שֶׁהַמַּזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר. וְאִם תֹּאמַר יַזֶּה עָלָיו אִישׁ שֶׁנִּטְמָא וְהֻזָּה עָלָיו. שֶׁמָּא זֶה שֶׁהִזָּה עָלָיו לֹא הָיָה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת. וְכֵן הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין בָּהֶן וּמְקַדְּשִׁין לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף כֻּלָּם כְּלֵי אֲבָנִים הָיוּ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת הֵן שֶׁעָשׂוּ בָּהּ. וְכֵיצַד יִמָּצֵא אִישׁ שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם. חֲצֵרוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע וְתַחְתֵּיהֶן חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִין הָיוּ נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶם. וּכְשֶׁיִּרְצוּ לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף מְבִיאִין שְׁוָרִים מִפְּנֵי שֶׁכְּרֵסֵיהֶן נְפוּחוֹת וּמַנִּיחִים עַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת וְיוֹשְׁבִין הַתִּינוֹקוֹת עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֹהֶל מַבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין הָאָרֶץ מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם וְהוֹלְכִין לַשִּׁילוֹחַ. הִגִּיעוּ לַשִּׁילוֹחַ יוֹרְדִין שָׁם וּמְמַלְּאִין שֶׁאֵין לָחוּשׁ שָׁם מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִקְבֹּר בַּנְּהָרוֹת. וְעוֹלִין וְיוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת יוֹרְדִין וּמְהַלְּכִין עַל רַגְלֵיהֶן מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת תַּחְתֵּיהֶן הָיָה חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְהַלְּכִין עַד פֶּתַח הָעֲזָרָה. וּבְפֶתַח הָעֲזָרָה הָיָה קָלָל שֶׁל אֵפֶר נוֹטְלִין הָאֵפֶר וְנוֹתְנִין בַּמַּיִם שֶׁבַּכּוֹסוֹת וּמַזִּין עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף. וּמַטְבִּילִין הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁמְּמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין וּמַזִּין עַל הַשּׂוֹרֵף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין מִטֻּמְאַת הַמֵּת שֶׁמָּא נִטְמְאוּ בְּטֻמְאָה אַחֶרֶת:

הלכה ח׳

תִּינוֹק שֶׁטָּבַל לְמַלְּאוֹת וּלְהַזּוֹת לֹא יְמַלֵּא בְּכֵלָיו תִּינוֹק אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל. וְתִינוֹק שֶׁטָּבַל לְהַזּוֹת עַל כֹּהֵן זֶה אֵינוֹ מַזֶּה עַל כֹּהֵן אַחֵר עַד שֶׁיִּטְבּל לְשֵׁם מַעֲשֶׂה זֶה הַכֹּהֵן. וְכֵן כֵּלִים שֶׁטִּהֲרוּם לְחַטָּאת זוֹ וּבְנֵי אָדָם שֶׁטִּהֲרוּם לְחַטָּאת זוֹ לֹא יִתְעַסֵּק בָּהֶם בְּפָרָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ לִשְׁמָהּ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת בְּפָרָה:

קרית ספר · הלכות פרה אדומה פרק ב׳

א׳

מעלות יתירות עשו בטהרת פרה מפני שכשרה בטבול יום כדילפינן ולא יזלזלו בה לומר הואיל וטבול יום כשר בפרה אין צריך להיות זריזין בשמירת טהרתה וכדאמרינן ריש יומא כל מעשיה בכלי גללים כלי אבנים והיינו מדרבנן. שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין הכהן השורף אותה מביתו כמו שמפרישין כ"ג לעבודת יוה"כ הדתניא פ"ג דפרה ואמרינן בריש יומא מנא הני מילי דבעי פרישה ליה"כ ולפרה אמר ר' יוחנן אמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה לעשות לכפר עליכם ובמילואים כתיב האי קרא שצוה אותם לפרוש מביתם ז' ימים כדכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה וגו' וביום השמיני עבדו כמו שכתוב ויהי ביום השמיני וכתיב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות ומנין דכוליה קרא דלעשות ולכפר עליכם בי"ה כתיב ופרה יליף בג"ש דצוה צוה דכתיב הכא צוה וכתיב גבי פרה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' מה להלן פרה אף כאן פרה ומה להלן פרישה אף כאן פרישה וכן מפרישים אותו מאשתו שמא תמצא נדה. הלשכה שהיה יושב בה היתה צפונית מזרחית כדתנן בפרה וטעמא מפרש ביומא מדרבנן שיהיה היכר שהיה כחטאת הנשחט בצפון. ובכל יום מזין עליו מי חטאת חוץ מיום ד' ומן הדין לא היה צריך אלא שלישי ושביעי משום טומאת מת אלא משום חומרא היו מזין עליו בכל יום כדילפינן ממלואים דכתיב בהו ויז על אהרן וגו' וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם והאי ילפינן הוי אסמכתא בעלמא וכדאיתא ביומא. ומכל חטאות שהיו שם היו מזין עליו כדתנן בפרה פ"ג והינו נמי משום חומרא. ואין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא מעולם וכן הכלים שאינם מקבלים טומאה וכדתנן התם והכל מעלה יתרה מדרבנן:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות פרה אדומה פרק ב׳

א׳

ומפני זה כשמפרישין הכהן השורף אותה מפרישין אותו ללשכה מוכנת בעזרה. הנה בריש יומא פליגי ר"י ור"ל מה זה נקרא בירה אם הר הבית או המקדש כולו. ורבינו כפי הנראה פסק כר"ל דמפרישין אותו לעזרה ולא להר הבית והלא הלכה כר"י בכל מקום ובזבחים פרק טבול יום (דף ק"ד) דפליגי שם מאי זה בירה שם אתיא לפסק הלכה כרב נחמן, נמצא דהמשנה או שמדברת מפסולים שלאחר זריקה ובהר הבית או מפסולים שקודם זריקה ובמקדש. וכפי הנראה דשניהם כללינהו המשנה בלשון בירה. ובאמת אם נאמר דפליגי ר"י ור"ל שם אם נשרפין פסולים שקודם זריקה בהר הבית או לא, יתכן דאזלי לטעמייהו דפליגי בבשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים דר"י אמר כשר ור"ל אמר פסול אע"ג דסופו לצאת חוץ לקלעים לאחר זריקה ור"י אמר כשר הואיל וסופו לצאת יעוין פרק כל התדיר, הוה"ד אמר רבי יוחנן דנשרפין בהר הבית הואיל וסופו לצאת. אולם המעיין יראה לפי המסקנא אף באימורים דיצאו פליגי אם זריקה מועלת בהן אע"ג דאין סופן לצאת, ועוד לר"ל דלא סבר הואיל וסופן לצאת בעי שם אם יציאה מועלת בהן מדהכא חובה לצאת שאני ודוקא בשר קדשים קלים דאין סופן חובה לצאת פסול אלמא דכאן אין הטעם דר"ל דמצריך לשרוף פסוליהן במקדש משום דסופן לצאת לא סבר ובאמת איך שייך הואיל וסופן לצאת לענין מקום השריפה כיון דכמצותן נשרפין חוץ לשלש מחנות. וכפי הנראה דלא פליגי רק למר מיירי משנתינו בהנך פסולים דנשרפין בהר הבית ולמר בהנך פסולים דנשרפין במקדש: וכאן יתכן דאזלי לטעמייהו דר' יוחנן מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יוהכ"פ ופרה פרישת כה"ג מעלה בעלמא, לכן סגי במקום בהר הבית אבל לר"ל דמתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה הרי דפרה יליף פרישתן ממלואים ומה שם היה פתח אוהל מועד כן הכא צריך להיות בעזרה דכאשר עשה ביום הזה צוה לעשות לכפר עליכם כו' משמע כוותיה במקדש. ואין זה ענין לדון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרא דנאמר דמה התם לעבודת מקדש בעי פרישה במקדש כן הכא לעבודת חוץ בעי פרישה בהר הבית, דזה לא שייך דכאשר צוה ד' כתיב, ולכן רבינו דפסק דילפינן ממלואים וכר' יוחנן משמיה דרבו פסק דפרישה במקדש ונכון: והנראה לי דלפי מה שבארנו בהלכות עבודת יוהכ"פ דפרישה דמיא לקידוש ידים ורגלים א"כ תליא במאי דפליגי ר"י ורב חייא בר יוסף בזבחים (דף כ') פרה רחב"י אמר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא וריו"ח אמר אפילו בחוץ ואפילו בכ"ח כו' הואיל וכל מעשיה בחוץ, לכן סבר ר' יוחנן דפרישה ג"כ בחוץ ורשב"ל סבר כרב חייא בר יוסף דמקדש בכלי שרת בפנים לכן בעי פרישה במקדש. ורבינו פסק לענין קידוש לקמן פ"ד והיכן מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים ואם קדש בחוץ כשר, הרי דמצותה לכתחילה בפנים לכן פסק דפרישה בפנים ודוק בכ"ז:

ב׳

במשל"מ, ואני תמה כו'. נ"ב לגירסא דילן ר' יהושע בן לוי א"ש פסק רבינו דהלכה כוותיה נגד ר' יוחנן:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות פרה אדומה פרק ב׳

ב׳

שבעת ימים קודם שריפת הפרה וכו' ודבר זה קבלה מפי משה רבינו ע"כ. וכ"כ בפ"א מהלכות עבודת יום הכפורים דין ג' ואני תמיה דבפ"ק דיומא עלה ג' אמרינן כי אתא רב דימי אמר ר"י מתני חדא ר"ל מתני תרתי ר"י מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים כו' ופריך והא תנן שבעת ימים קודם יוה"כ ושבעת ימים קודם שריפת הפרה מעלה בעלמא היא ע"כ הרי דלר"י הפרשה דיום הכפורים הוא דוקא מן התורה אבל הפרשה דשריפת הפרה הויא דרבנן משום מעלה בעלמא וא"כ היכי שבק ר"י ופסק כר"ל דס"ל דתרווייהו מן התורה ועוד יגדל התימה כפי מה שכתבו התוס' שם דרבנן פליגי עליה דרבי ישמעאל ור"י ס"ל כרבנן דפשיטא דהלכה כרבנן וכר"י דס"ל כוותייהו. שוב ראיתי להר"י קורקוס ז"ל שעמד על זה ותירץ שהר"ם היה גורס בברייתא דסיעתיה דר"י כגירסתנו לעשות אלו מעשה פרה ולא ידעתי היאך יתיישב גירסא זו דהיכי פליג רבי יוחנן עליה דברייתא ואם נאמר דס"ל דההיא רבי ישמעאל היא ואיהו דאמר כרבנן א"כ הדרא קושיין לדוכתה דאמאי פסק רבינו כרבי ישמעאל וצ"ע:

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

יד איתן · הלכות פרה אדומה פרק ב׳

ב׳

במ"ל: וא"כ היכא שביק ר"י ופסק כר"ל. ולק"מ דעיקר הגירסא ריב"ל מתני תרתי וכ"ה גירסת תוס' (דף ב') וכ"כ מהרש"א:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות פרה אדומה ב׳, מתוך הלכות פרה אדומה שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות פרה אדומה כל הרמב״ם