הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות נזקי ממון · פרק י״ג

ספר נזיקין · 27 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות נזקי ממון · פרק י״ג
הלכה א׳
כֵּלִים שֶׁנָּפְלוּ לַבּוֹר וְנִשְׁתַּבְּרוּ בַּעַל הַבּוֹר פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא לג) "וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים. אֲפִלּוּ נָפַל שׁוֹר בְּכֵלָיו וּמֵת הַשּׁוֹר וְנִשְׁתַּבְּרוּ כֵּלָיו חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים:
הלכה ב׳
הַבּוֹר מֵאֲבוֹת נְזִיקִין הוּא וְתוֹלְדוֹתָיו כָּמוֹהוּ מוּעָדִין מִתְּחִלָּתָן. וְכָל הַמַּנִּיחַ תַּקָּלָה הֲרֵי זוֹ תּוֹלֶדֶת הַבּוֹר וְאִם הֻזַּק בָּהּ אָדָם אוֹ בְּהֵמָה מְשַׁלֵּם זֶה שֶׁהִנִּיחַ הַתַּקָּלָה נֵזֶק שָׁלֵם בֵּין הִפְקִיר הַתַּקָּלָה בֵּין לֹא הִפְקִירָהּ. וְאִם הֻזְּקוּ בָּהּ כֵּלִים פָּטוּר:
הלכה ג׳
כֵּיצַד. הַמַּנִּיחַ אַבְנוֹ אוֹ סַכִּינוֹ אוֹ תִּבְנוֹ אוֹ מַשָּׂאוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֻזְּקוּ בָּהֶן בֵּין אָדָם בֵּין בְּהֵמָה חַיָּב נֵזֶק שָׁלֵם. וְכֵן אִם הִנִּיחָן בִּרְשׁוּתוֹ וְהִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וְלֹא הִפְקִירָן נִתְקָל בַּקַּרְקַע וְנֶחְבָּט בְּתַקָּלָה זוֹ וְהֻזַּק בָּהּ חַיָּב בַּעַל הַתַּקָּלָה. וְאִם הֻזְּקוּ כֵּלִים בְּכָל אֵלּוּ אוֹ נִטַּנְּפוּ פָּטוּר:
הלכה ד׳
הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְהִרְבִּיץ גְּלָלִים וְנִטַּנְּפוּ בָּהֶן כֵּלָיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. שֶׁהַגָּלָל זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹר הוּא וְלֹא מָצָאנוּ בּוֹר שֶׁחִיֵּב בּוֹ עַל הַכֵּלִים:
הלכה ה׳
הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָלַךְ [הַמְהַלֵּךְ] וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ פָּטוּר לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין. וְאִם הֻזַּק בָּהּ הֲרֵי בַּעַל הַכַּד חַיָּב בִּנְזָקָיו וַאֲפִלּוּ הִפְקִיר הַכַּד. שֶׁכָּל הַמַּפְקִיר נְזָקָיו בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹתָהּ מִתְּחִלָּה חַיָּב כְּאִלּוּ לֹא הִפְקִירָן:
הלכה ו׳
הִנִּיחַ אֶת הַכַּד בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחָהּ שָׁם כְּגוֹן מְקוֹם הַקְּרָנוֹת שֶׁל גִּתּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ חַיָּב. וְאִם הֻזַּק בָּהּ הַמְהַלֵּךְ בַּעַל הַכַּד פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהִסְתַּכֵּל. וְאִם הָיְתָה אֲפֵלָה אוֹ שֶׁמִּלֵּא כָּל הַדֶּרֶךְ כַּדִּים פָּטוּר עַל שְׁבִירָתָהּ. וְאִם נִתְקַל בָּהּ הֲרֵי בַּעַל הַכַּד חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
הלכה ז׳
נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם אוֹ שֶׁלָּקָה בַּחֲרָסֶיהָ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם לְפִי שֶׁאָנוּס הוּא. וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא סִלֵּק הַחֲרָסִים. וַהֲרֵי הַחֲרָסִים וְהַמַּיִם כְּהֶפְקֵר וְלֹא הִפְקִיר אֶלָּא אַחַר שֶׁנֶּאֱנַס וּלְפִיכָךְ פָּטוּר. וְאִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בַּחֲרָסֶיהָ וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר חַיָּב. וְהוּא הַדִּין לְנָפְלָה גְּמַלּוֹ וְלֹא הֶעֱמִידָהּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִם הֻזְּקוּ כֵּלִים בְּכָל אֵלּוּ פָּטוּר בֵּין הִפְקִיר בֵּין לֹא הִפְקִיר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ח׳
שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ זֶה אַחַר זֶה וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן. אִם הָיָה לָרִאשׁוֹן לַעֲמֹד וְלֹא עָמַד חַיָּב הָרִאשׁוֹן בְּנִזְקֵי שֵׁנִי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָנוּס בִּשְׁעַת נְפִילָה אֵינוֹ אָנוּס בִּהְיוֹתוֹ מֻטָּל בַּדֶּרֶךְ וַהֲרֵי הוּא יָכוֹל לַעֲמֹד. וְאִם לֹא הָיָה לוֹ לַעֲמֹד פָּטוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לָזֶה שֶׁנִּתְקַל בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָרוּד בְּנַפְשׁוֹ:
הלכה ט׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהוּא חַיָּב בִּנְזָקָיו שֶׁל שֵׁנִי כְּשֶׁהֻזַּק גּוּפוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אֲבָל אִם הֻזְּקוּ כֵּלָיו פָּטוּר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל הַכֵּלִים בַּבּוֹר וְכָל תַּקָּלָה תּוֹלֶדֶת בּוֹר הוּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה י׳
הַקַּדָרִים וְהַזַּגָּגִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן וְהַשְּׁלִישִׁי בַּשֵּׁנִי וְכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ לַעֲמֹד וְלֹא עָמַד. הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי גּוּפוֹ שֶׁל שֵׁנִי בֵּין שֶׁהֻזַּק בְּגוּפוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן הַמֻּטָּל בָּאָרֶץ בֵּין שֶׁהֻזַּק בְּמַשָּׂאוֹ. וְהַשֵּׁנִי חַיָּב בְּנִזְקֵי גּוּפוֹ שֶׁל שְׁלִישִׁי אִם הֻזַּק בְּגוּפוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אֲבָל אִם הֻזַּק בְּמַשָּׂאוֹ שֶׁל שֵׁנִי שֶׁנָּפַל פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ הַשֵּׁנִי בּוֹר זֶה שֶׁהוּא מַשָּׂאִי אֵין אֲנִי הַכּוֹרֶה אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי הָרִאשׁוֹן הִפִּיל הַשֵּׁנִי עִם מַשָּׂאוֹ. וְאִם הִזְהִירוּ זֶה אֶת זֶה כֻּלָּן פְּטוּרִין:
הלכה י״א
נָפַל הָרִאשׁוֹן וְהָיָה מֻטָּל לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ וְנִתְקַל אֶחָד בְּרֹאשׁוֹ וְאֶחָד בְּרַגְלָיו וְאֶחָד בְּבִטְנוֹ הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּנִזְקֵי כֻּלָּן הוֹאִיל וְהָיָה לוֹ לַעֲמֹד וְלֹא עָמַד:
הלכה י״ב
הַשּׁוֹפֵךְ אֶת הַמַּיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר חַיָּב בִּנְזָקָיו. וְאִם נִטַּנְפוּ כֵּלָיו פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִבְלְעוּ הַמַּיִם בָּאָרֶץ וְנִשְׁאֲרָה הָאָרֶץ חֲלָקָה וְהֻחְלַק וְנָפַל וְהֻזַּק בַּקַּרְקַע הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזָקָיו:
הלכה י״ג
כָּל אֵלּוּ שֶׁפּוֹתְקִין בִּיבוֹתֵיהֶן וְגוֹרְפִין מְעָרוֹתֵיהֶן אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִשְׁפֹּךְ הַמַּיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּימוֹת הַחַמָּה אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים יֵשׁ לָהֶן רְשׁוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הֻזַּק אָדָם אוֹ בְּהֵמָה בַּמַּיִם חַיָּבִין נֵזֶק שָׁלֵם:
הלכה י״ד
לֹא יוֹצִיא אָדָם תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיָּדוּשׁוּ וְיַעֲשׂוּ לוֹ זֶבֶל. וְאִם הוֹצִיא קְנָסוּהוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ כְּהֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה מֵעֵת שֶׁנִּדּוֹשׁוּ וְהִשְׁבִּיחוּ. וְאִם קָדַם אָדָם וְזָכָה בָּהֶן מִשְּׁעַת הוֹצָאָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּהֶפְקֵר אִם הֻזַּק בָּהֶן אָדָם אוֹ בְּהֵמָה הֲרֵי זֶה הַמּוֹצִיא חַיָּב לְשַׁלֵּם:
הלכה ט״ו
יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת הַזֶּבֶל וְהַגְּלָלִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים וְלִצְבֹּר אוֹתָן שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשּׁוֹף בְּרַגְלֵי אָדָם [וְרַגְלֵי בְּהֵמָה]. וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הִזִּיק חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְחַיָּבִין עַל זֶה הַגָּלָל מִשּׁוּם גֵּזֶל כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁבַח אִם נִדּוֹשׁ לֹא קָנְסוּ בּוֹ:
הלכה ט״ז
אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין לוֹבְנִים לְבֵנִים. אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֲבָל לֹא לְבֵנִים:
הלכה י״ז
הַבּוֹנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְכֻלָּן שֶׁהִזִּיקוּ חַיָּבִין לְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם:
הלכה י״ח
הַחוֹצֵב שֶׁחָצַב אֶבֶן וּמְסָרָהּ לְסַתָּת וְהֻזַּק בָּהּ אָדָם אוֹ בְּהֵמָה הַסַּתָּת חַיָּב. וְסַתָּת שֶׁמָּסַר לְחַמָּר הַחַמָּר חַיָּב. מָסַר חַמָּר לְכַתָּף הַכַּתָּף חַיָּב. מָסַר כַּתָּף לְבוֹנֶה הַבּוֹנֶה חַיָּב. מְסָרָהּ הַבּוֹנֶה לְזֶה שֶׁמְּתַקֵּן יְשִׁיבָתָהּ בַּבִּנְיָן הַמְתַקֵּן חַיָּב. וְאִם אַחַר שֶׁהֶעֱלוּהָ עַל גַּבֵּי הַדִּימוֹס נָפְלָה וְהִזִּיקָה וְהָיוּ עוֹשִׂין בְּקַבְּלָנוּת כֻּלָּן חַיָּבִין. וּבִשְׂכִירוּת הָאַחֲרוֹן חַיָּב וְכֻלָּן פְּטוּרִין:
הלכה י״ט
הַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְקִירָן. לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹמִים לַבּוֹר שֶׁהֲרֵי אֵין תְּחִלָּתָן לְהַזִּיק. וְאִם הָיוּ רְעוּעִין בֵּית דִּין קוֹבְעִין לוֹ זְמַן לָקֹץ אֶת הָאִילָן וְלִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל. וְכַמָּה הַזְּמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם. נָפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן וְהִזִּיקוּ פָּטוּר לְאַחַר הַזְּמַן חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁשִּׁהָה אוֹתָן:
הלכה כ׳
הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית וְהַגּוֹדֵר גְּדֵרוֹ בְּקוֹצִים וְהִפְרִיחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֻזַּק אֶחָד בָּהֶן חַיָּב נֵזֶק שָׁלֵם. וְאִם גָּדַר בְּקוֹצִים בְּצִמְצוּם בְּתוֹךְ רְשׁוּתוֹ פָּטוּר לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְחַכֵּךְ בַּכְּתָלִים:
הלכה כ״א
הַמַּצְנִיעַ קוֹצָיו וּזְכוּכִיּוֹתָיו בְּתוֹךְ כָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּבָא בַּעַל הַכֹּתֶל וְסָתַר אֶת כָּתְלוֹ וְנָפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק. אִם כֹּתֶל רָעוּעַ הָיָה הַמַּצְנִיעַ חַיָּב. וְאִם כֹּתֶל בָּרִיא הוּא בַּעַל הַכֹּתֶל חַיָּב:
הלכה כ״ב
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַצְנִיעִין אֶת הַקּוֹצִים וְאֶת הַזְּכוּכִיּוֹת בְּתוֹךְ שְׂדוֹתֵיהֶם בְּעֹמֶק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בָּאָרֶץ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲלֵם הַמַּחֲרֵשָׁה. וַאֲחֵרִים שׂוֹרְפִים אוֹתָן בְּאֵשׁ. וַאֲחֵרִים מַשְׁלִיכִים אוֹתָן לַיָּם אוֹ לַנָּהָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻזַּק בָּהֶן אָדָם:
הלכה כ״ג
לֹא יְסַקֵּל אָדָם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. ואֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא בּוֹרוֹת וְלֹא שִׁיחִין וְלֹא מְעָרוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעֲגָלָה יְכוֹלָה לְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶן וְהִיא טְעוּנָה אֲבָנִים שֶׁמָּא תִּפָּחֵת מִלְּמַטָּה שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. וְהַחוֹפֵר בּוֹר לְצָרְכֵי רַבִּים מֻתָּר:
הלכה כ״ד
אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ לְמַעְלָה מִגָּמָל וְרוֹכְבוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יַאֲפִיל הַדֶּרֶךְ עַל בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיאוֹ. כָּנַס וְלֹא הוֹצִיא הֲרֵי זֶה מוֹצִיא כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר כְּתָלִים לִמְקוֹמָן לְעוֹלָם. שֶׁכָּל מֵצַר שֶׁהֶחְזִיקוּ בּוֹ רַבִּים אָסוּר לְקַלְקְלוֹ:
הלכה כ״ה
לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת יוֹצְאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְאִם נָפְלָה חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ כְּשֶׁהָיְתָה:
הלכה כ״ו
אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים קוֹצֵץ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַגָּמָל עוֹבֵר בְּרוֹכְבוֹ. וּמַנִּיחִין מָקוֹם פָּנוּי מִשְּׁתֵי שִׂפְתוֹת הַנָּהָר כְּרֹחַב כִּתְפֵי הַמַּלָּחִים שֶׁיּוֹרְדִין שָׁם וּמוֹשְׁכִין הַסְּפִינָה. וְכָל אִילָן הַנִּמְצָא בְּרֹחַב זֶה קוֹצְצִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאֵין מַתְרִין בִּבְעָלָיו שֶׁהֲרֵי מְעַכֵּב מוֹשְׁכֵי הַסְּפִינָה:
הלכה כ״ז
מִי שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ נְטָלָהּ וּנְתָנָהּ לָהֶם מִן הַצַּד מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן וְזָכוּ בּוֹ וְזֶה שֶׁנָּטַל לֹא זָכָה בּוֹ. וְכַמָּה רֹחַב דֶּרֶךְ הָרַבִּים אֵין פָּחוֹת מִשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת:

אבן האזל · הלכות נזקי ממון פרק י״ג

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות נזקי ממון פרק י״ג

א׳
הבור פטור על הכלים אפילו כלי הבהמה שנפל בו כדכתיב שור או חמור ודרשינן שור ולא אדם חמור ולא כלים.
ב׳
תולדת הבור היא כל שהניח תקלה והוזק בה אדם או בהמה משלם נזק שלם בין הפקיר התקלה או לא כדאמרינן פרק קמא ד"ג בין לרב בין לשמואל כל תקלה שהפקיר נפקא לן מבור דחייב כי היכי דבור חיוביה ברשות הרבים הוא דהוי הפקר דעל עסק פתיחה וכרייה באה לו אף כל תקלה שהפקירה חייב ולשמואל כולם מבורו למדנו דכל תקלה בור הוא ואין דרכן לילך ולהזיק כבור ואף על גב דלא הפקירו דבהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו נמי מישתעי קרא ובכולן אני קורא שור ולא אדם חמור ולא כלים כדאמרינן פרק המניח דף כ"ח והני מילי לענין קטלא דמת האדם דקרא במיתה משתעי כדכתיב והמת יהיה לו אבל בנזק אדם חייב דקרא מכופר הוא דפטריה וכלים פטורין על הנזק דשבירתן זו היא מיתתן ואפילו שור שהטיל גלל בחצר בע"ה ונטנפו כליו של בעל הבית פטור דהוי תולדת בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים.
ה׳
הניח כד ברשות הרבים ונתקל אחר ושברה פטור ואם הוזק בה בעל הכד חייב ואפילו הפקירה. ואם הניחה במקום שיש לו רשות להניחה חייב על שבירתה ופטור בעל הכד מנזקו שהיה לו להסתכל כיון שהיה במקום אור כדמשמע התם.
ז׳
נשברה כדו מלאה מים והוחלק אחד במים או בחרסין פטור דמפקי' מתוך אונס פטור מדין אדם בשלא נתכוון לזכות בחרסיה וכדאמרינן התם דף נ"ט. וכן כדרין וזגגין שנתקלו חיובן ופטורן מדין בור הוא וכשהיה יכול לעמוד ולא עמד חייב וכן שופך מים ופותק טיט ומוציא זבל לרשות הרבים ושורה טיט ובונה וחוצב אבנים חיובן מדין בור וכותל ואילו שנפלו והזיקו בשעת נפילה אינם דומין לבור שאין תחלתן להזיק. ומצניע קוץ וזכוכית והפריח לר"ה או בכותל חברו חיובו מדין בור ולא יעשה מה שיש חשש שימשך נזק לרבים או שמעכב אותן מלעבור ומה שנתן מרשותו לרשות הרבים זכה ומה שנטל מהן לא זכה וכדאמרינן פרק חזקת ולא יחפור והמוכר פירות:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות נזקי ממון פרק י״ג

ו׳
ואם היתה אפילה כו' פטור על שבירתה: רבינו השמיט כאן בקרן זוית, משום דעד כאן לא שמענו בקרן זוית רק במקום שאין לו רשות לבעל הכד להניח כדו, לא הוי להנכנס לאיזדהורי ביה ולחשוב שמא הניח זה כד שלא ברשות בר"ה, אבל כאן הניח במקום שיש לו רשות להניח תו הוי לאיזדהורי הנכנס בקרן זוית, דהא מונח כאן בקרן זוית דעצרי, וזה כמוש"כ בהלכות רוצח דמשו"ה בקרן זוית חייב כמזיד דהנכנס בכלי זיין יש לו לשמור עצמו שאידך מהלך ברשות, ודלא כמוש"כ הכסף משנה בשם המגיה שם, ופשוט:
י״ד
לא יוציא אדם תבנו וקשו לרה"ר וכו' וכל הקודם בהן זכה: דהלכה ומורין כן כרב אדא בר אהבה משמיה דרב, דמורין כן הואיל ואיתמר ליה בסופה, וכיו"ב בפ"ק דעירובין גבי עירוב מבוי מפולש לרה"ר דפליגי ר"ה וראב"א אליבא דרב, וגם שם הלכה כראב"א עיי"ש, והוי של הזוכה לגמרי כזוכה מן ההפקר אם זכה משעת שבחא. ומש"כ רבינו ואם קדם אדם וזכה בהן כו' אין מוציאין מידו, פירוש משום ספק ואם חזר הבעלים ותפס ממנו תו אין מוציאין ממנו כדין כל ספיקות דמהניא תפיסה אם יחזור ויתפוס וכמוש"ב רבינו בפרק י"ד מהלכות אישות הלכה י"ב יעו"ש ודוק:
ט״ו
יש לכל אדם להוציא (זבלו) [את הזבל] כו' ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם וחייבין ע"ז הגלל משום גזל: בטור אם הזיקו כל הקודם בהן זכה, יצא לו מהא דאמר שם בסוגיא אפילו תימא ר"י מודה ר"י שאם הזיק משלם מה שהזיק, ולפ"ז הא דקתני במשנה שם כל הקודם בהן זכה, פירש הרא"ש הובא בשיטה דמיירי כשהזיקו אז כל הקודם בהן זכה, ולדידן דקנסו גופן משום שבחן גם גופן כל הקודם זכה, ובעושין ברשות לא שייך לחלק בין מידי דאית ביה שבחא למידי דלית ביה שבחא, וכן מה שפרש"י בדרשב"ג כל המקלקלין אפילו ברשות, הא דקתני כל הקודם בהן זכה מיירי כשהזיקו ואף במידי דלית ביה שבחא, וראיות הגר"א אינן מספיקות שלגבי גלל שרשות להוציאו ברשות הרבים מנ"ל יעו"ש. ולשון רבינו כיון שאין בו שבח אם נדוש לא קנסו בו. צ"ב, דתיפוק ליה דהוה ברשות. ואולי דאתא להשמיענו דאף לאחר שלשים יום או שלא בשעת הוצאת זבל דליכא רשותא, וכן כתב בפ"ו מהלכות גזילה ואבידה הלכה ה' בין בשעת הוצאת כו' בין שלא בשעת הוצאת זבלים, או סובר דלכשהזיק הוי ראוי לקונסו אע"ג דהוי ברשות אילו הוי ביה שבחא, רק משום דליכא ביה שבחא לא קנסוהו אף לכשהזיק, וסובר בפירוש הגמרא כהרא"ש דאם משנתנו כר' יהודה ובשעת הוצאת זבלים לפ"ד דגמרא דברשות הא דקתני כל הקודם בהן זכה מיירי כשהזיקו ואפ"ה אין למדין גלל מהן כיון דלית ביה שבח ודלא כהטור, ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ג, מתוך הלכות נזקי ממון שבספר נזיקין. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות נזקי ממוןכל הרמב״ם